אחריות שומרים

סעיף 2 לחוק השומרים קובע לעניין אחריות שומרים כי שומר חינם אחראי לאבדן הנכס או לנזקו אם נגרמו ברשלנותו וכי שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו. על כן שומר שכר אחראי לגרימת הזנק לרכוש שנמסר לשמירתו, אלא אם הנזק נגרם בנסיבות שלא היה עליו לצפותן מראש ולא יכול היה למנוע את תוצאותיהן . סעיף 2 לחוק השומרים מדבר על שני תנאים מצטברים כאמור - הנזק נגרם בנסיבות בלתי צפויות. הנתבע לא יכול היה למנוע את תוצאות אותן נסיבות. כאשר הסעיף מדבר על הכלל ועל היוצא מן הכלל. הרי כאשר הכלל קובע עקרון משפטי מסוים , הרי מי שטוען כי היוצא מן הכלל התרחש , עליו הראיה . בסעיף 2 לחוק השומרים נקבעה- חובתו של השומר בשכר , לאובדן הנכס או נזקו זולת אם .... נגרמו עקב נסיבות וכו' . הכלל הוא אם כן ששומר שכר חייב באובדן הנכס או נזקו , אלא אם ... ולכן נתבע הטוען כי התקיים תנאי הפטור שלו , חייב להוכיח זאת . בית המשפט פסק כי רמת אחריותו תלויה בסיווגו לפי חוק השומרים. חובתו של שומר בשכר בעל האחריות המוגברת היא להשיג את התוצאה של שמירת הנכס, וחובתו של שומר בחינם או שומר בשכר שאחריותו מופחתת לנקוט את כל המאמצים הסבירים להשגת תוצאה זו (כמובן, קיים ההבדל שבנטל הראיה כנ"ל). זאת אומרת, שומר המחזיק בנכס, כדי שיצא ידי חובת הפיצוי על נזק שנגרם לנכס , הוא חייב להוכיח כי הנזק נגרם בנסיבות שלא היו עובדות או סימנים, או נימוק המקים חשש לאפשרות התרחשות הנזק. מה הם יחסי הגומלין בין חוק השומרים, ופקודת הנזיקין ? מושג הרשלנות מעורר את שאלת היחס בינו ובין עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין. יש האומרים כי הרשלנות שבחוק השומרים דומה ביסודה לרשלנות שבפקודת הנזיקין מבלי שיהיה דמיון ביניהם לכל פרטיהם ודקדוקיהם. על פי סעיף 35 לפקודת הנזיקין, קיימת התרשלות כאשר עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפועל באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות. סטנדרט ההתנהגות הסביר עשוי להיות שונה ממקרה למקרה בהתאם לנסיבותיו. בין נסיבות אלו ניתן לשקול את מקור השמירה- חוזי או אחר, ובמקרה של שמירה לא רצונית - את עצמתו של היסוד הלא רצוני של העסקה. כמו במקרה שלפנינו, כאשר השמירה טפלה למטרה העיקרית של מכירת הנגרר. חובה זו של בעל משלח יד כלפי האדם המקבל ממנו שירות מקצועי עולה על חובתו של אדם סתם כלפי "רעהו". ייתכן שיכול אדם סתם לצאת ידי חובתו כלפי "רעהו" בשב ואל תעשה, כאשר לא הוא ולא ממונו אינם יוצרים סיכון כל שהוא כלפי אחרים. אחריות שומריםשומרים