העסקת עובד זר שלא כדין - בקשה להישפט

1. בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין קנס מינהלי שהוטל על המבקש ביום 28.6.07, בגין העסקת עובד זר שלא כדין, בניגוד להוראות חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א- 1991. 2. העובדות הצריכות לבקשה: א. ביום 25.12.06, במהלך ביקורת של מפקחים מטעם המשיבה ברחוב סתיו 1, הוד השרון, נמצא עובד זר אשר עסק בפינוי אשפה. ב. ביום 28.6.07 הוטל על המבקש מכוח חוק העבירות המנהליות, התשמ"ו - 1985 (להלן:"חוק העבירות המנהליות") קנס מנהלי קצוב בסך כולל של 5,000 ₪, בגין תיווך עבודת עובד זר שלא כדין.   ג. הודעת הקנס נשלחה למבקש בדואר רשום עם אישור מסירה ביום 3.7.07 וחזרה בציון "לא נדרש". ד. ביום 14.5.08 (או 14.6.08 - הכיתוב אינו ברור) נשלחה למבקש דרישה לתשלום חוב כאשר החוב עומד על 7,750 ₪ בצירוף תוספת פיגורים (נספח א' לבקשה).   ה. ביום 29.6.08 הגיש המבקש בקשה לביטול הקנס שהושת עליו.   ו. ביום 24.7.08 ניתנה החלטת התובע המוסמך הדוחה את הבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול ואת הבקשה לגופה. תשובת התובע המוסמך הומצאה למבקש ביום 4.8.08.   ז. ביום 7.10.08 הוגשה הבקשה שבפני.   3. על פי הנטען בבקשה, העובד הזר הועסק על ידי קבלן משנה של המבקש, אשר העסיק וסיפק בפועל את כוח האדם למבקש - מר ציבולבסקי דימטרי. לטענת המבקש, עוד ביום קבלת הודעת הקנס (לטענתו יום 5.8.07) פנה למשרד התמ"ת בתל-אביב יחד עם מר ציבולבסקי וביקש להסב את הקנס על שמו של האחרון. המבקש טוען כי לאור הדברים שנמסרו לחוקר במשרד התמ"ת, הונפקה דרישה חדשה לתשלום החוב ע"ס 5,000 ש"ח על שמו של מר ציבולבסקי וכי זה שילם את החוב זמן קצר לאחר מכן באמצעות כרטיס אשראי (נספח א' לבקשה). לטענתו, נמסר לו מפורשות על ידי נציג המשיבה כי משהקנס הוסב - דרישת התשלום על שמו מבוטלת. על אף האמור, נשלחה למבקש במהלך חודש 6/08 דרישת חוב ע"ס 7,750 ש"ח (לאחר שהחוב צבר ריבית פיגורים) וזמן קצר לאחר קבלתה, ביום 29.6.08, הגיש המבקש בקשה לביטול דרישת תשלום החוב מאחר והקנס כבר שולם על ידי מר ציבולבסקי. לטענת המבקש, ביום 4.8.08 קיבל את תגובת המשיבה הדוחה את בקשתו לביטול הקנס וביום 6.8.08 התייצב בשנית במשרדי המשיבה בתל-אביב ביחד עם מר ציבולבסקי, אז התברר כי הקנס בגין העסקת אותו עובד הוטל על שלושה קבלנים שונים. ביום 6.8.08 שלח ב"כ המבקש בקשה נוספת לביטול דרישת תשלום הקנס במסגרתה הודגש כי מדובר בעבירה אחת בגינה הוטלו קנסות על שלושה גורמים שונים וכי העובד הזר הועסק על ידי מר ציבולבסקי ולא על ידי המבקש. ביום 21.9.08 התקבלה תגובת המשיבה לפיה אין שינוי בעמדתה, ללא כל נימוקים או הסברים לדחיית הבקשה. על פי הנטען, המבקש פנה למשיבה מיד לאחר קבלת הודעת תשלום הקנס לצורך הבהרת הדברים, הסבת הקנס והסדרת תשלומו. בנוסף טען המבקש כי הסתמכותו על הבטחות נציגי המשיבה, אשר בדיעבד התבררו כהטעיה, לפיהן הקנס הוסב על שמו של מר ציבולבסקי והקנס על שמו בוטל, מהווה טעם מוצדק וסביר לאיחור בהגשת הבקשה להישפט. בנוסף טען המבקש כי דחיית בקשתו לביטול הקנס מבלי שניתן כל נימוק לסירוב, הינה התנהלות חסרת תום לב במיוחד כשמדובר ברשות שלטונית, וכי גם מטעם זה יש לקבל את בקשתו להארכת מועד להגשת בקשה להישפט. עוד טען המבקש כי פנייתו למשיבה והתייצבותו באופן אישי במשרדי המשיבה ביחד עם מר ציבולבסקי עוד ביום קבלת הודעת התשלום, מצביעה בבירור כי אין מדובר בזלזול ו/או התרשלות של המבקש, אלא ההיפך הוא הנכון. בנוסף טען המבקש כי עומדות לו טענות הגנה טובות לגופו של עניין וכי גם מטעם זה יש לקבל את הבקשה להארכת המועד להישפט.   4. לטענת המשיבה, הודעת הקנס נשלחה אל המבקש בדואר רשום עם אישור מסירה ביום 3.7.07, לכתובתו המופיעה במרשם האוכלוסין, שהיא גם הכתובת אותה מסר המבקש ככתובת מגוריו בחקירתו אצל מפקחי המשיבה וגם הכתובת אליה נשלחה הדרישה לתשלום החוב אותה צירף המבקש לבקשתו, אולם ההודעה חזרה בציון "לא נדרש". המשיבה טוענת כי הודעת הקנס הומצאה למבקש כדין בהתאם להוראות סעיף 35(א)(2) לחוק העבירות המנהליות ותקנה 15 לתקנות העבירות המנהליות, התשמ"ו - 1986 (להלן: "התקנות"), וכי בהתאם להוראות אלו יש לראות את המועד בו הומצאה למבקש הודעת הקנס, לכל המאוחר, ביום 24.7.07.   משהומצאה ההודעה למבקש כדין, לכל המאוחר, ביום 24.7.07, הרי שעל פי חוק עבירות מנהליות, היה על המבקש להגיש בקשה להישפט תוך 30 יום מיום ההמצאה, היינו, עד ליום 24.8.07.   אלא שרק ביום 29.6.08 הגיש המבקש בקשה לביטול הקנס שהושת עליו ובקשה זו נדחתה על ידי התובע המוסמך ביום 24.7.08 ובמסגרתה הובהרה למבקש האפשרות להגשת בקשה להארכת מועד להישפט ואת המועדים הקבועים בחוק לעשות כן. תשובת התובע המוסמך הומצאה למבקש ביום 4.8.08. המשיבה טוענת כי המבקש לא הצביע בבקשתו על נסיבות כלשהן המצדיקות את אי קבלת ההודעה מטעם המשיבה ואף לא על נסיבות אשר יש בהן כדי להצדיק את קבלת בקשתו להארכת המועד להגשת הבקשה. לטענת המשיבה, חוק עבירות מנהליות מקנה אמנם לבית הדין סמכות לאפשר לנקנס להישפט בגין קנס מנהלי שהוטל עליו, אך זאת רק בנסיבות יוצאות דופן - מנימוקים שיירשמו. במקרה דנן, המבקש לא הראה טעם מיוחד ו/או שיקולים ענייניים, בעטיים יש הצדק לאיחור הרב בהגשת הבקשה ואף לא הראה כי נפל פגם בהליך ההמצאה, המצדיקים את הארכת המועד להגשת הבקשה להישפט. באשר לטענת המבקש לפיה ניתנה לו הבטחה של נציג המשיבה לפיה הודעת הקנס תבוטל, טענה המשיבה כי מדובר בטענה סתמית אשר המבקש לא הביא לה כל תימוכין. בנוסף נטען כי הסתמכותו של המבקש על הבטחה לביטול הקנס שניתנה לו בעל-פה מאת חוקר במשרד התמ"ת הינה חסרת יסוד, שכן ביטול קנסות אינו בתחום סמכותם של מפקחי המשיבה במשרד התמ"ת, אלא בסמכותו הבלעדית של התובע המוסמך ולכן אין לתת משקל להבטחה, אם זו אכן ניתנה. באשר לטענת המבקש בדבר הסבת הקנס על שם מר ציבולבסקי ותשלום הקנס על ידו, טענה המשיבה כי המועד בו שילם מר ציבולבסקי את הקנס היה יום 6.9.07, כחודש לאחר המצאת הודעת הקנס למבקש ולא ביום 5.8.07, כפי שטען המבקש. בנוסף נטען כי תשלום הקנס על ידי מר ציבולבסקי לא היה בעבור הקנס שהוטל על המבקש אלא בגין עבירה שבוצעה על ידי מר ציבולבסקי עצמו באותו המועד ולגבי אותו עובד נשוא הקנס שבבקשה זו. מר ציבולבסקי נקנס בגין העסקת עובדים שלא כדין, עבירה מכוח סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, בעוד שהקנס שהוטל על המבקש היה בגין תיווך של עובדים זרים, עבירה מכוח סעיף 3 לחוק עובדים זרים. המשיבה ציינה לעניין זה, כי בגין אירוע זה הוטל גם קנס שלישי על חברה שהעסיקה בפועל את העובד הזר בניגוד לדין, עבירה מכוח סעיפים 4 ו- 2(א) לחוק. המשיבה טוענת כי בהודעת הקנס, אשר אין מחלוקת על המצאתה, מפורטות הדרכים הקבועות בחוק לערעור על הודעת הקנס וכן האפשרות לפנות למשיבה בבקשה להישפט או בבקשה לביטול הקנס. לטענתה, המבקש, אשר היו בפניו האפשרויות הקבועות בחוק, בחר לעשות דין לעצמו ולפנות לגורם אשר אינו מוסמך לדון בבקשות לביטול, תוך שהוא תולה תקוותו כי תשלום הקנס על ידי מר ציבלובסקי יפטור אותו מתשלום הקנס שהוטל על שמו, למרות שמדובר בקנסות שונים שהוטלו בגין עבירות שונות. לטענת המשיבה, למבקש אין אלא להלין על עצמו שלא הלך בדרך המלך, בהתאם להוראות הקבועות בחוק, אלא ניסה לעקוף את הדין בדרך של קידום ענייניו בפני גורמים במשיבה שאינם מוסמכים לכך.   באשר לטענות שהעלה המבקש כנגד הקנס, טענה המשיבה כי מדובר בשלב בו אין להיכנס לטענות לגופו של עניין וכי כל שעל המבקש להראות הוא טעם מוצדק או סביר לשיהוי בו נקט בהגשת הבקשה להארכת מועד.    עוד טענה המשיבה כי תכלית החוק הינה שיפור האכיפה והקלה על מערכת התביעה ומערכת בתי המשפט, וכי הלכה פסוקה היא כי מטעמי מדיניות ובהעדר הוכחת נסיבות יוצאות דופן, אין להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט.   לטענתה, אף שלבית הדין הסמכות במקרים יוצאי דופן להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט, הבקשה דנן אינה מגלה טעם מיוחד המסביר את השיהוי בו נקט המבקש או המצדיק הארכת המועד להגשת הבקשה להישפט, ומשכך, ולאור תכלית החקיקה של חוק העבירות המנהליות, אין להאריך את המועד להישפט ויש לדחות את הבקשה. הדין החל ויישומו לגבי המבקש   5. סעיף 8(ג) לחוק העבירות המנהליות קובע: "הנקנס רשאי להודיע בכתב למי שהטיל את הקנס, כי ברצונו להישפט על העבירה. ההודעה תומצא תוך שלושים ימים לאחר שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס המנהלי".   סעיף 35 לחוק העבירות המנהליות, שכותרתו "המצאת מסמכים" קובע:   "(א) הודעה או מסמך אחר שיש להמציאו לאדם לפי חוק זה, המצאתו תהיה באחת מאלה: ... (2) במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני-אדם, עם אישור מסירה; התאריך שבאישור המסירה ייראה כתאריך ההמצאה...".   תקנה 15 לתקנות העבירות המנהליות, התשמ"ו-1986 קובעת כי הודעת קנס הנשלחת לכתובתו של הנמען בדואר רשום, נחשבת כאילו הומצאה לנמען כדין ביום העשרים לאחר המשלוח, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או המסמך מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלם.   6. סעיף 13 לחוק העבירות המנהליות קובע:   "(ב) בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, לקיים את המשפט גם אם הודעת מקבל ההודעה לפי סעיפים 8 או 9 כי ברצונו להישפט ניתנה באיחור."   בעפ"א 14/05 סיוון תכשיטים בע"מ נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 12.3.2006), קבע בית הדין הארצי, כי אמת המידה אשר ראוי כי תנחה את בתי הדין בבואם להכריע בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, היא זו של טעם מוצדק או סביר לאיחור.   בהמשך הנחה בית הדין הארצי, כי במסגרת השיקולים שעל בית-הדין לשקול בבואו להחליט האם להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט אם לאו, עליו לתת את הדעת לשיקולים מסוגים שונים:   "יש לבחון את נסיבותיו האישיות של הנקנס, לרבות ביצוע עבירות קודמות, איתנותו הכלכלית, היקף ביצוע העבירה. בחינת העבירה גופה: האם מדובר בחקיקת מגן; האם נפגעו זכויות או חירויות יסוד. בחינת הסיבות בעטיין נגרם האיחור: האם המדובר בזלזול או בהתרשלות; האם מדובר בהתעלמות מהוראות חוק; האם מדובר במחלה, תאונה או מוגבלות אחרת שמנעה מהמבקש ידיעה או אפשרות לטפל בעניין. בנוסף, יש לבחון את מידת האיחור בהגשת הבקשה וכן האם נפל פגם בהליך ההמצאה של המסמכים לידי הנקנס. על-מנת להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על בית-הדין לדון בעניין על-פי כלל נסיבותיו המיוחדות ולהשתכנע כי קיימת סיבה סבירה - הצדק ראוי - להגשת הבקשה באיחור או כי קיים טעם אשר בגינו מוצדק לאפשר את הגשת הבקשה חרף האיחור בהגשתה. אין ספק, כי מדובר בטעמים בעלי משקל משמעותי, שהרי אין הכוונה כי ייפתח פתח בו כל דיכפין יטה וייכנס. נשוב ונדגיש, "המסלול המנהלי" הינו דרך המלך - בבחינת הכלל העולה מתכליתו של חוק העבירות המנהליות ואילו "המסלול הפלילי" ומתן ארכה להגשת בקשה להישפט הינם בבחינת היוצא מן הכלל".   7. בענייננו, המשיבה טענה כי הודעת הקנס נשלחה באמצעות דואר רשום עם אישור מסירה ביום 3.7.07 לכתובת הרשומה של המבקש וחזרה בציון "לא נדרש". המבקש לא טען כי הודעת הקנס המקורית לא הומצאה לו, אלא שלטענתו קיבל את הודעת הקנס לידיו רק ביום 5.8.07.   8. כאמור, לטענת המבקש, עוד ביום קבלת הודעת הקנס (5.8.07), היינו עוד טרם חלף המועד להגשת בקשה להישפט, פנה למשרד התמ"ת בתל-אביב יחד עם מר ציבולבסקי, אשר על פי הנטען היה מעסיקו של העובד הזר, הבהיר כי לא הוא העסיק את העובד הזר כי אם מר ציבולבסקי וביקש להסב את הקנס על שמו של מר ציבולבסקי. לטענתו, בהתאם לבקשתו ולפרטים שנמסרו, הונפקה דרישה חדשה לתשלום חוב על שם מר ציבולבסקי וזה שילם את החוב באמצעות כרטיס אשראי עוד באותו היום. יצויין כי לבקשה צורף אישור תשלום חוב על שם ציבולבסקי דמיטרי בסך 5,000 ש"ח מיום 5.8.07 (נספח א' לבקשה). המבקש טען כי נמסר לו מפורשות באותו מועד על ידי נציגי המשיבה כי הקנס הוסב על שם מר ציבולבסקי וכי דרישת התשלום על שמו מבוטלת ומשכך סבר, בתום לב, כי העניין הוסדר והסתמך על הבטחת נציגי המשיבה כי הקנס על שמו בוטל. המשיבה טענה כי הסתמכותו של המבקש על הבטחה בעל-פה לביטול הקנס שניתנה לו על ידי גורם לא מוסמך במשיבה, חסרת יסוד. 9. אכן, יש טעם בטענת המשיבה שאין מדובר בהבטחה שלטונית מחייבת, משום שניתנה, אם בכלל, על ידי גורם שלא היה מוסמך לתיתה. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שבנסיבות בהן הוסב הקנס על שמו של מר ציבולבסקי וזה שולם עוד באותו היום (כעולה מאישור התשלום שצורף), הסתמכותו של המבקש על דברי נציגי המשיבה כי דרישת התשלום על שמו מבוטלת, היתה סבירה. בפניה זו למשיבה אמנם לא נתבקשה באופן ברור בקשה לביטול קנס או בקשה להישפט, אולם משפנה המבקש למשיבה זמן קצר לאחר קבלת הודעת הקנס לידיו ועוד טרם חלף המועד להגשת בקשה להישפט, לא ניתן אלא להסיק כי המבקש לא התרשל או זלזל בהודעת הקנס, אלא פעל לטפל בה תוך פרק זמן סביר. יש לזכור כי גם במועד פנייתו למשיבה ב-5.8.07, לא היה המבקש מיוצג על ידי עורך דין, כך שניתן להניח כי פנה בתום לב בנסיון להסב את הקנס על שמו של מי שנטען על ידו כמעסיקו של העובד וזאת, במועד בו טרם חלף המועד להגשת בקשה להישפט או להגשת בקשה לביטול הקנס. 10. בחודש 06/08 קיבל המבקש דרישה לתשלום חוב ע"ס 7,750 ש"ח כשהיא נושאת ריבית פיגורים. זמן קצר לאחר מכן, ביום 29.6.08, פנה ב"כ המבקש בבקשה לביטול דרישת החוב תוך שצויין כי הקנס בגינו הגיעה דרישת החוב הוסב זה מכבר על שמו של מר ציבולבסקי ושולם על ידו עוד ביום 5.8.07. בקשה זו נדחתה ביום 24.7.08 על ידי התובע המוסמך. 11. ביום 6.8.08 פנה ב"כ המבקש בבקשה נוספת לביטול דרישת החוב. על פי הנטען, באותו יום התייצב המבקש בשנית במשרדי המשיבה ביחד עם מר ציבולבסקי. אז התברר לו לראשונה כי מדובר בקנס שהוטל על שלושה קבלנים שונים בגין העסקת אותו עובד. המשיבה אישרה כי בגין העסקת אותו עובד זר ביום 25.12.06 הוטלו קנסות על שלושה גורמים בגין עבירות שונות: על מר ציבולבסקי בגין העסקת עובדים זרים שלא כדין, על המבקש בגין תיווך עובדים זרים ועל חברה שלישית בגין העסקה בפועל של העובד הזר בניגוד לדין. לאור אישור המשיבה בדבר הטלת קנסות בגין העסקת אותו עובד על שלושה גורמים שונים ולאור העובדה כי אין חולק כי מר ציבולבסקי שילם חוב בסך 5,000 ש"ח (ביום 5.8.07, כנטען על ידי המבקש או ביום 6.9.07 כנטען על ידי המשיבה), עולה ספק בדבר מהות החוב אותו שילם מר ציבולבסקי - האם בגין הקנס שהוטל עליו עצמו, או שמא בגין הקנס שהוטל על המבקש. ספק זה יש להפעיל לטובת המבקש.   12. לאור האמור, משהוכח כי המבקש פנה ללא דיחוי למשיבה עם קבלת הודעת הקנס (גם אם לא לגורם המוסמך לביטול הקנס) ועם קבלת הדרישה לתשלום החוב; היות והמבקש טוען לחפותו בענין העסקת העובד הזר ובעיקר נוכח הספק שהתעורר באם חובו של המבקש שולם כבר על ידי מר ציבולבסקי אם לאו, יש מקום שספק זה יפעל לטובת המבקש וינתן לו יומו בבית הדין.   בנסיבות אלו סברתי כי יש מקום להעתר לבקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, שכן יש טעם מיוחד לחריגה מן הכלל.   אשר על כן, המועד להגשת בקשה להישפט מוארך והמשיבה תראה בהגשת הבקשה שהוגשה לבית הדין כבקשה להישפט.   סוף דבר 13. הבקשה מתקבלת.   בהתאם לכך, המועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירה המיוחסת למבקש מיום 25.12.06 - מוארך כמבוקש. ניתנה היום, כ"ד בטבת, תשס"ט (20 בינואר 2009), בהעדר הצדדים. מיכל לויט, שופטת העסקת עובדים זריםבקשה להישפטעובדים זרים