קנס בשל העסקת עובדים זרים ללא ביטוח

1. בפנינו בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות להישפט וכן בקשה לעיון בחומר החקירה הנוגע לקנסות מושא הבקשה. 2. תמצית העובדות הצריכות להכרעה נלמדת מתצהיריהם של מנהל המבקשת, מר יהושע גדות, ושל עו"ד רות אולניק, אשר האמור בהם לא נסתר. 3. המבקשת הינה חברה לביצוע עבודות קונסטרוקציה ובנין אשר במהלך השנים 2003-2004ניהלה מספר פרויקטים לבניה. בין השאר, ניהלה המבקשת במהלך 2003 פרויקט שיפוץ בבנין ברח' יהודה הלוי 1 (פינת רח' פינס 31) בתל-אביב ובמהלך 2004 ניהלה פרויקט בניה בפתח תקווה. 4. ביום 10.4.07 הוטל על המבקשת קנס מנהלי בשל העסקת 6 עובדים זרים ללא ביטוח רפואי ברח' פינס 31 בת"א. שיעור הקנס שהוטל היה בסך 30,000 ש"ח. קנס זה התייחס לעבירה נטענת מיום 12.5.03; דהיינו - לעבירה נטענת שבוצעה כ-4 שנים לפני הטלת הקנס. 5. מנהל המבקשת הוזמן לחקירה בגין עבירה נטענת זו כ-3 שנים לאחר מועד ביצועה, כאשר משהופיע לחקירה ולאחר המתנה של שעה, הוא לא נחקר ובסופו של דבר זומן שוב לחקירה ביום 19.3.07. בחקירתו טען מנהל המבקשת כי העובדים הנזכרים בהודעת הקנס לא היו עובדי המבקשת, כי למבקשת לא היו ויזות לגביהם וכי העובדים הועסקו ע"י קבלן משנה בשם ג.י.ר. עוז. 6. טענות המבקשת לא התקבלו על דעתה של המשיבה, אשר הטילה ביום 10.4.07 על המבקשת קנס מנהלי בגין העבירות הנטענות מיום 12.5.03. 7. ביום 2.5.07 פנתה המבקשת אל התובע המוסמך בבקשה לביטול הקנס לפי סעיף 8א לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו-1985 וכן בבקשה לעיין בחומר החקירה. במסגרתה בקשתה טענה המבקשת להתיישנות ושיהוי וכן טענה כי היא לא היתה מעבידתם של העובדים מושא הקנס. בנוסף, עתרה המבקשת לעיין בחומר החקירה וזאת בהסתמכה על פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה בעפ"א (ארצי) 14/06 ניסים סבן נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 9.1.07 (להלן: "עניין סבן"). 8. ביום 7.7.08 השיב התובע המוסמך לבקשתה של המבקשת, כאמור לעיל, תוך שהוא דוחה את הבקשה לביטול הקנס. בנוסף הודיע התובע המוסמך כי הוא דוחה את בקשתה של המבקשת לעיון בחומר החקירה וזאת מהנימוקים הבאים: עיון בחומר הראיות עומד לזכות הנאשם לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ו-1982 רק לאחר הגשת כתב אישום בעניינו. חוק חופש המידע אינו חל על רשויות חקירה וגופי חקירה כגון יחידת האכיפה של משרד התמ"ת וזאת, בהתאם לסעיף 14(8) לחוק זה. ההסדר של עבירות מנהליות הוא תחליף למסלול הפלילי. לולא קביעת העבירה כעבירה מנהלית, היה מוגש כתב אישום בתיק ועד להגשתו לא יכול היה הנקנס לעיין בחומר הראיות. לנקנס נמסרה הודעת קנס בהתאם לחוק, הודעה הכוללת את כל הפרטים הנדרשים בהתאם לחוק העבירות המנהליות. בהתאם לכך יכול הנקנס לגבש את עמדתו בנוגע לקנס המנהלי. המסמכים הרלבנטיים הנוגעים לעבירות המיוחסות למבקשת מצויים בחזקתה. מסירת חומר החקירה לאחר הגשת כתב האישום עומדת בקנה אחד עם מטרת חוק העבירות המנהליות - לשפר ולפשט את הפרוצדורה באכיפת החוק, כאשר נקנס שביקש להישפט במועד רשאי עד לעריכת ישיבת ההקראה בביהמ"ש לחזור בו מבקשתו להישפט ולשוב להליך המנהלי. 9. לאחר הדברים האלה, הגישה המבקשת בקשה להישפט שנמסרה בסניף הדואר ביום 25.8.08. בקשה זו הומצאה למשיבה ביום 28.8.08. מכאן - שלטענת המבקשת הבקשה להישפט הומצאה למשיבה באיחור של שלושה ימים לכל היותר. ביום 28.8.08 הודיע ראש ענף קנסות במשיבה למבקשת על כך שבקשתה להישפט הוגשה באיחור. 10. ביום 13.2.07 הוטל על המבקשת 4 קנסות נוספים בגין 4 עבירות נטענות מיום 28.6.04 שבוצעו לטענת המשיבה ברח' העצמאות 21 בפתח תקווה. קנסות אלו הוטלו בשל עבירות נטענות כדלקמן: העבדת 12 עובדים זרים בלא להעמיד לרשותם מגורים הולמים, אי החזקת חוזה עבודה ומסמכים נוספים, אי מסירת פירוט ל-12 עובדים זרים על שכר עבודה ששולם ואי תשלום שכר מינימום ביום 1.6.04. בגין עבירות אלו הוטל על המבקשת קנסות בסך כולל של 130,000 ש"ח. הודעות הקנס כאמור התייחסו לעבירות נטענות שאירעו 2.8 שנים לפני הטלת הקנס. 11. ביום 15.3.07 נשלחה ע"י המבקשת בקשה לביטול הקנס. בבקשה זו נטען להתיישנות ולשיהוי וכן נטען במסגרתה כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין המבקשת לבין העובדים מושא הקנס וכי העובדים הללו הועסקו ע"י קבלן משנה בשם עומרי שלום קבלנים בע"מ ו/או ע"י אדם בשם AVCY AKIF. גם במסגרת בקשה זו אף עתרה המבקשת לעיון בחומר החקירה מושא העבירות הנ"ל, תוך שהיא חוזרת ומפנה לפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין סבן. 12. תשובתו של התובע המוסמך לבקשה לביטול הקנס, הנושאת תאריך 13.7.08, הומצאה למבקשת רק ביום 28.7.08; דהיינו - כ-16 חודשים לאחר הגשת הבקשה לביטול הקנס. בהחלטתו ציין התובע המוסמך כי הוא החליט לבטל את הקנס המנהלי בגין אי תשלום שכר מינימום וכן החליט על ביטול הקנס המנהלי לפי סעיף 2(ב)(4) לחוק עובדים זרים בגין העסקת עובד זר אחד. בהמשך המכתב צוין כי יתר הקנסות בגין אי העמדת מגורים הולמים, בגין אי החזקת עותק של חוזה העבודה ובגין אי מתן פרוט שכר - יעמדו בעינם. בנוסף, דחה התובע המוסמך את בקשתה של המבקשת לעיון בחומר החקירה שבתיק מושא הקנסות וזאת מטעמים דומים לאלה שפורטו במכתבו הקודם של התובע המוסמך. במכתבו לא ציין התובע המוסמך את שם העובד בגינו בוטלו שני הקנסות ולא ניתנה התייחסות לטענת המבקשת כי מדובר בעובדים שאינם עובדיה. 13. לאחר הדברים הללו, הגישה המבקשת בקשה להישפט, אותה מסרה לסניף הדואר ביום 1.9.08. בקשה זו הומצאה למשיבה ביום 3.9.08; דהיינו - באיחור של 7 ימים ביחס למועד הקבוע בחוק להגשת בקשה להישפט. אי לכך, ביום 8.9.08 התקבלה אצל המבקשת הודעה מטעם המשיבה בדבר הגשת בקשה להישפט באיחור. לגרסת המבקשת, הבקשה להישפט בגין העבירות הנטענות מיום 28.6.04 הוגשה באיחור בשל טעות אנוש כאשר לאחר גילויה והיא פעלה ללא שיהוי. 14. בנסיבות הללו, הוגשה ביום 11.9.08 הבקשה שבפנינו. ביום 17.11.08 הודיעה המשיבה לבית הדין כי היא משאירה לשיקול דעת בית הדין את ההחלטה בעניין הבקשה להארכת מועד להישפט. עם זאת, המשיבה עמדה על כך כי יש לדחות את הבקשה לעיון בחומר החקירה. שכן, המבקשת נמצאת עדיין בהליך המנהלי, כאשר בהתאם לחוק העבירות המנהליות בשלב זה עדיין לא קמה לה הזכות לעיין בחומר החקירה. המשיבה חזרה למעשה במסגרת התגובה שהגישה לבית הדין על טענותיה כפי שהועלו בתשובותיה למבקשת בעבר, במסגרתן התנגדה לאפשר למבקשת לעיין בחומר החקירה. 15. אשר לדעתי, יאמר כך: לעניין הארכת המועד להגשת בקשה להישפט, הרי שנראה לי כי בשים לב להודעת המשיבה כי היא משאירה את ההחלטה בבקשה לשיקול דעת בית הדין, הרי שיש לקבל את הבקשה ולהאריך את המועד. אוסיף - כי לטעמי טוב עשתה המשיבה משהשאירה את ההחלטה בעניין זה לשיקול דעת בית הדין. זאת, נוכח ההלכה הפסוקה הקובעת כי בנסיבות מסוימות חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה ועד למועד המצאת הודעת הקנס יכול ויהיה טעם מוצדק וסביר להארכת מועד וכי בנסיבות מסוימות בהן השתהתה המדינה בהגשת הודעת הקנס, הרי שעמידה על המועדים הקבועים בחוק להגשת בקשה להישפט אינה הולמת (ראה - עפ"א 49/06 מדינת ישראל נ' קיבוץ אושה, ניתן ביום 14.5.07; להלן: "עניין קיבוץ אושה"). בנוסף נקבע כי שיהוי בטיפולו של התובע המוסמך בבקשה לביטול קנס והעדר הנמקה ראויה לדחיית הבקשה - מהווה אף היא טעם המצדיק את הארכת המועד להגשת בקשה להישפט. אשר לבקשה לעיין בחומר החקירה, הרי שנראה לי כי סירוב המשיבה לאפשר את העיון עומד בניגוד לפסיקתו העקבית של בית הדין הארצי לעבודה בעניין זה ומשכך מדובר בסירוב שאינו כדין: כך למשל, קבע בית הדין הארצי לעבודה בעניין סבן, כי משעה שקיבל הנקנס את הודעת הקנס לידיו, קמה לו זכות עיון בחומר החקירה. זאת, בכפוף לזכאותה של הרשות המוסמכת להורות על צמצום העיון, בכפוף לקיומם של טעמים לגופו של עניין המצדיקים זאת. עוד הוסיף בית הדין הארצי וקבע באותו עניין לאמור: "הודעה על הטלת הקנס בגין עבירה מנהלית לפי חוק עבירות מנהליות (להלן גם: הודעת קנס) כמוה כ'כתב אישום' בלבוש מנהלי. על כך למדים אנו מהוראתו של סעיף 8(א) לחוק, לפיה: 'היה למפקח או לרשם יסוד סביר להניח שאדם עבר עבירה שדינה קנס מנהלי קצוב לפי סעיף 2(ב) או סעיף 2(ג), רשאי הוא להטיל עליו את הקנס המנהלי שנקבע לאותה עבירה'. הנחת הרשם או המפקח לקיומו של 'יסוד סביר' לכך שנעברה העבירה מושא הודעת הקנס, מבוססת על חומר החקירה שערכה הרשות ובהסתמך על אותו חומר... נמצא אפוא שחומר החקירה שבידי הרשות המוסמכת מהווה את התשתית העובדתית והראייתית להודעת הקנס ולכתב האישום הפלילי כאחד. משכך הוא, וכל עוד אין חוק העבירות המנהליות מורה אחרת, קמה לנקנס זכות העיון בחומר החקירה למן השלב בו הומצאה לו הודעת הקנס, גם אם לא הומרה בכתב אישום." זאת ועוד - בית הדין הארצי הוסיף וציין בעניין סבן כי גם בהתקיים אינטרסים לגיטימיים המצדיקים אי גילויו של חומר החקירה, כגון חשיפת דרכי פעולה וחשיפת מקורות - יעמוד בעינו כלל הגילוי ולא יבוטל כליל, כאשר על הרשות לבחון ולשקול בכל מקרה לגופו את אינטרס הפרט בקבלת המידע, את האינטרסים שכנגד ולערוך את האיזון הנדרש. על הלכה זו שב בית הדין הארצי וחזר בפסקי דין נוספים ובכלל זאת אף בעניין קיבוץ אושה ולאחרונה אף ב- עפ"א (ארצי) 18/08 מעבדות גלקסי נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 9.11.08. 16. במקרה דנן, המשיבה סירבה לאפשר למבקשת לעיין בחומר החקירה בלא להתייחס לבקשה גופה, אלא - על בסיס עמדה משפטית עקרונית מוטעית, המנוגדת להלכה הפסוקה. עמדה שלפיה - למבקשת אין עומדת זכות לעיין בחומר החקירה. יש להצר על כך כי המשיבה בחרה לדבוק בעמדה זו גם לאחר שהמצב המשפטי הובהר הבהר היטב ע"י בית הדין הארצי לעבודה בפרשת סבן ועל אף שהמבקשת בבקשותיה לעיין בחומר החקירה אף הפנתה את המשיבה לפסיקה זו והסתמכה עליה. 17. לאור כל האמור, התוצאה היא כי המועד להגשת הבקשה להישפט - מוארך. בנוסף משלא הועלה ע"י המשיבה כל טעם לגופו של עניין המצדיק את הגבלת זכות העיון בחומר החקירה (כגון חשיפת מקורות או דרכי פעולה), הרי שעל המשיבה לאפשר למבקשת לעיין בחומר החקירה הנוגע לקנסות מושא הבקשה. 18. המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לצדדים בדואר. ניתנה היום, ח' בשבט, תשס"ט (2 בפברואר 2009) בהעדר הצדדים. נטע רות, שופטת משפט תעבורהנהיגה ללא ביטוחהעסקת עובדים זריםקנסעובדים זרים