סעיף 8 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע כי אדם שהוא גופו בית משפט לא תוגש נגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוטי. לטענת המדינה הרי שעסקינן בחסינות מהותית, כאשר שופטים אינם בגדר "עובדים" לעניין אחריות שילוחית במובן של סעיף 13 לפקודת הנזיקין. סעיף 8 לפקודת הנזיקין קובע: "אדם שהוא גופו בית משפט או בית דין או אחד מחבריהם, או שהוא ממלא כדין חובותיו של אדם כאמור, וכל אדם אחר המבצע פעולות שיפוט, לרבות בורר - לא תוגש נגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוטי". סעיף 13 לפקודה מתייחס לחבותו של מעביד בגין מעשיו של עובד: לענין פקודה זו יהא מעביד חב על מעשה שעשה עובד שלו - אם הרשה או אישרר את המעשה; אם העובד עשה את המעשה תוך כדי עבודתו; אולם - מעביד לא יהא חב על מעשה שעשה מי שאיננו מעובדיו, אלא אחד מעובדיו העביר לו תפקידו בלא הרשאתו המפורשת או המשתמעת של המעביד; מי שהיה אנוס על פי דין להשתמש בשירותו של אדם שאין בחירתו מסורה לו, לא יהיה חב על מעשה שעשה האדם תוך כדי עבודתו זו. רואים מעשה כאילו נעשה תוך כדי עבודתו של עובד, אם עשהו כעובד וכשהוא מבצע את התפקידים הרגילים של עבודתו והכרוכים בה אף על פי שמעשהו של העובד היה ביצוע לא נאות של מעשה שהרשה המעביד;אולם לא יראו כן מעשה שעשה העובד למטרות של עצמו ולא לענין המעביד. לענין סעיף זה, מעשה - לרבות מחדל". לפי פשט האמור, על פי סעיף 8 לפקודה, לא ניתן לתבוע שופט בגין מעשים אותם עשה בעת מילוי תפקידו השיפוטי. מניסוח זה מיד צפה ועולה השאלה מה הם החריגים, ככל שישנם, לכלל זה אם בכלל. סעיף 13 לפקודה מעלה את השאלה, האם באותם מקרים בהם לא ניתן להטיל חבות על השופט, ניתן יהיה לחייב את המדינה באחריות שילוחית כמעבידה. בנושא זה בו חלוקים הצדדים, נחלקו גם המלומדים והפסיקה, מפאת העובדה כי המחוקק ובית המשפט העליון טרם הכריעו בסוגיה האמורה. נזיקין