מזונות ילדים המתנכרים לאביהם

א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים בן-עמי, בזק-רפפורט ומינץ) מיום 14.4.10 בתיק עמ"ש 513-09, בו התקבל ערעור המשיבות על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (השופט גרינברגר) מיום 25.8.09 בתיק תמ"ש 15432/07.. רקע והליכים קודמים ב. המבקש והמשיבה 1 (שהתגרשו בשנת 2005) הם הוריהן של משיבות 3-2 ילידות 1993 ו-1995 (להלן הבנות). הבנות (יחד עם שני אחיהן הקטנים) מתגוררות עם אמן, ואין חולק כי מזה שנים הן מסרבות למרבה הצער לקיים כל קשר עם אביהן. נוכח מציאות קשה זו עתר המבקש (בשנת 2007) לפטור אותו ממזונות בנותיו ה"מורדות". ביום 25.8.09 קיבל בית המשפט לענייני משפחה את תביעת האב. בכל הנוגע למניעים לסרבנות הקשר הסתמך בית המשפט על היכרותו השיפוטית ארוכת השנים עם המשפחה, וציין: "מתוך הכרותי רבת השנים עם בני המשפחה, ובמכלול ההליכים שהתנהלו בפניי, כולל גם תסקירים שהוגשו מטעם פקידת הסעד, ואף ראיון שקיימתי אישית עם הבנות, אין לי אלא להסכים עם האב. עם כל הכאב... הניתוק של הבנות מאביהן אינו מוצדק כלל וכלל בכל קנה מידה של סבירות, והוא מעמיד את בית המשפט בפני עובדה חדה וחד משמעית כי אין כל סיכוי במצב הנוכחי שהבנות כלל ישקלו אפשרות כלשהי לחידוש הקשר, בין אם ישירה ובין אם בדרך טיפולית, או אף בדרך של קבלת מכתבים או מתנות או שיחת טלפון" (עמ' 3). בנסיבות אלה, ולאחר שבית המשפט הזהיר עצמו מהתוצאות שעשויות להיות להפסקת חיוב המזונות (אם כי מבלי שהעלה על הכתב את ניתוח המציאות הכלכלית), שוחרר האב מחיוב המזונות: "עמדתן [של הבנות - א"ר] שהניתוק שביניהן לבין האב הוא סופי... מצערת מאוד ואיננה יכולה לעמוד בכפיפה אחת עם המשך הטלת החיוב על האב לתרום לפרנסתן" (עמ' 4). מנגד, נקבע כי אף שהפטור יחול מיום הגשת התביעה, לא יהיה המבקש רשאי לדרוש השבה של כספים שכבר שולמו ומן הסתם נצרכו. ג. ערעור שהגישו המשיבות לבית המשפט המחוזי התקבל ביום 14.4.10. בפסק דין מפורט סקר בית המשפט המחוזי (מפי השופט מינץ) את הגישות השונות במשפט העברי (הוא הדין האישי החל על הצדדים) בשאלה "אימתי פטור אב ממזונות ילדיו". סקירה זו העלתה גישה המכירה באפשרות שלא לשלם מזונות לילד המסרב לקיים את הוראות בתי הדין לגבי הקשר עם אביו (תוך הפניה, בין היתר, למאמרו של הדיין הרב ש' דיכובסקי, "מזונות הבנים - תקנת חכמים מיוחדת בענייני צדקה", תחומין ט"ז (תשנ"ו) 87); ומנגד, גישה השוללת קיומה של אפשרות זו (בין היתר, תוך הפניה למאמרו של נשיא בית הדין הרבני הגדול הרב א"א שפירא, "מזונותיו של בן מרדן", שם, 71). עוד ציין בית המשפט, כי האפשרות להפחית או לשלול מזונות של בן מרדן - במקרים המתאימים - הוכרה בפסיקת בית משפט זה (בין היתר ע"א 574/83 חגג נ' חגג, פ"ד לח(3) 331; ע"א 4322/90 אדלשטיין נ' אדלשטיין, פ"ד מו(1) 289; ע"א 1880/94 קטן נ' קטן, פ"ד מט(1) 215). עד כאן באשר לצד הכללי. ד. במישור הפרטני, בסופו של יום ביטל בית המשפט המחוזי את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, והורה על המשך תשלום המזונות. בין היתר ניתן משקל לעובדה, שהאב לא עשה כל שביכולתו כדי לשמר (וכעת, לחדש) את הקשר עם בנותיו - ובכלל זאת, עמד על כך שכניסת כל המשפחה להליך טיפולי תהיה אצל פסיכולוג פרטי, אך סירב לשאת בעלות המלאה של הליך זה. הוטעם, כי נוכח עמדת הבנות, ובנסיבות הקיימות (כיום גם שני הבנים מסרבים להיפגש עם המבקש): "קשה עד בלתי אפשרי לסבור כי מתן פטור למשיב לשלם את מזונותיהן של בנותיו יקרב את ליבן אליו. אם ישנו סיכוי שהצדדים ייסוגו מעמדתם, הפטור מתשלום המזונות ודאי סותם את הגולל על פני אפשרות זו" (עמ' 10). בית המשפט התייחס לעובדה, שבית המשפט לענייני משפחה לא נדרש לסוגיית מצבה הכלכלי של משיבה 1 ולאופן בו עשויה הפחתת המזונות להשפיע על הבנות ועל אחיהן - והטעים, כי לא ניתן לנקוט צעד כאמור ללא בדיקה כלכלית מעמיקה יותר. עוד נאמר, כי יתכן שסירובן של הבנות אינו מעשה "החורג מסירובם של ילדים רבים אחרים" (עמ' 11), והוזכר כי האפשרות להפחית את המזונות (תחת שלילתם המוחלטת) לא נשקלה. מסיבות אלה הוחלט על ביטול פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. טענות המבקש ה. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית, ובראשה הוזכר, "כי זכותו של אב להחזיק בבנו אין היא כשאר זכויות שבעולם. נעלה ועמוקה היא משאר זכויות" (בע"מ 377/05 פלונית ופלוני נ' ההורים הביולוגים, פ"ד ס(1) 124, 172 - המשנה לנשיא חשין). בין היתר נטען, כי הדין העברי תומך בגישת בית המשפט לענייני משפחה, כי דין זה אומץ בפסיקת בית המשפט העליון - וכי שגה בית המשפט המחוזי במשקל שנתן לאותן עמדות במשפט העברי שאינן מכירות בו. עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו, כי הפסקת המזונות לא תביא לקירוב הבנות לאביהן, ובקבעו כי מתן הפטור מעניש את המשפחה כולה. נטען, כי שגה בית המשפט בקבעו שמדובר בסרבנות "רגילה", ובכך שאף שהעלה את האפשרות להפחית את שיעור המזונות (תחת הפסקתם לגמרי), לא יישם אפשרות זאת. נטען, כי לא היה מקום להתערבות ערכאת ערעור בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הראשונה - הבקיאה היטב בטיב מערכת היחסים בין הצדדים, והוזכרו מאמציו הכנים של המבקש, כנטען, לחדש את הקשר עם בנותיו. ולבסוף, נטען כי אמות המידה ליישום הדין המאפשר שלילת מזונות מבן סרבן מעלות שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. דיון והכרעה ו. לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. דומה, כי ההלכה בדבר האפשרות העקרונית להפחית או לשלול לחלוטין את מזונותיו של ילד סרבן (במקרים המתאימים) אינה שנויה במחלוקת במשפט הישראלי (ראו לעיל פסקה ג'; עוד ראו ע"א 425/68 משכיל לאיתן נ' משכיל לאיתן, פ"ד כג(1) 309 וההפניות בהמשך החלטה זו; כן ראו השופט צ' ויצמן, "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה" פרשת השבוע 297 (תשס"ז)). ועוד, מעיקר הדין אין במשפט העברי חיוב מוחלט לזון ילדים מעל גיל שש (ראו בבלי כתובות סה ע"ב), אם כי כמובן התקבע הדבר לאורך השנים, תוך עיגון במקורות דוגמת תקנת חכמים וחובת הצדקה לה ניתן במשפט העברי תוקף מחייב (לסקירה ראו מ' שאוה, "מזונות ילדים קטינים במשפט העברי ובמשפט הפוזיטיבי" עיוני משפט ז' (תש"מ) 316; י"צ גילת, דיני משפחה - יחסי הורים וילדים (תשס"א) 190-155; עוד ראו הדיין הרב ח' איזירר, "חיוב מזונות לילדים המתנכרים לאביהם", תחומין ח' (תשמ"ז) 69, 72). העובדה שאין מדובר בחיוב מוחלט, והעובדה שהוא תלוי גם בהתנהגות הילדים, שאין זה פשוט לייחס לה השלכות משפטיות כה משמעותיות, במיוחד בסיטואציות טעונות של גירושין ומשמורת - אמנם אינה מקלה על ההכרעה בתיקים כאלה, אך היא משקפת תפיסות ערכיות בדבר מערכת היחסים בין הורים לילדיהם: "קטנים [להבדיל מ"קטני קטנים" - א"ר], מעיקר הדין אין חובה לפרנסם, אולם תקנת אושא ביקשה ליצור חיוב כזה, כדי לשחרר את הילדים הללו מעול פרנסה ולאפשר להם התפתחות מסודרת... תקנת אושא שנויה במחלוקת... המחלוקת אינה על עצם העקרון שהאב אמור לפרנס את ילדיו בגיל הזה, אלא על מידת החיוב. יש צד להטיל עליו חיוב גמור... יש צד נגדי, שלא לחייב חיוב גמור, ובכך יושגו שתי מטרות: תשמר האחריות של כלל הציבור לרווחת הילדים... ועוד, שבמקרה והילדים אינם ממלאים את חובתם, שלמענה שוחררו מעול הפרנסה - ללמוד ולהתפתח מבחינה אישיותית ורוחנית, אזי עדיף למנוע מהם את הפרנסה כדי שיצטרכו לשאת בעול בעצמם" (י' ברנדס, מדע תורתך - כתובות (חלק שני, תשס"ח) עמ' לו). בית המשפט לענייני משפחה נדרש בענייננו לקביעתו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בפרשה אחרת: "לא בקלות מחליט בית המשפט לקבוע כי מזונות יבוטלו בגלל העדר קשר. הנטיה הטבעית היא לחשוב שילדים אינם אחראים להתנהגות הוריהם במהלך גירושין ולא לתוצאות הנגרמות כתוצאה מההליך הזה ובוודאי לא אמורים לשלם את המחיר על ידי צמצום רווחתם הכלכלית. מאידך, אב איננו 'כספומט' וכאשר ילדים בגילאים 15 - 14 מסרבים לכל קשר עם האב ולכל טיפול שמטרתו ליצור קשר ופועלים כלפי האב בעלבון והשפלה, אינם יכולים לצפות ממנו לרווחה כלכלית" (תמ"ש (תל אביב) 14652/97 א' ע' נ' א' ר' (קטין) - השופטת מילר). לדעתי דברים אלה מתקבלים על הדעת ועל הלב, והשאלה היא היישום לכל מקרה לנסיבותיו. עמדתו של המשפט העברי - הדין האישי החל על ילד יהודי בישראל - כפי שהתקבלה בפסיקת בתי המשפט בישראל, "גמישה" במידת מה, ואינה מטילה חיוב מוחלט מבלי לבחון גם את התנהלותם של כל המעורבים. הבסיס הוא, וזאת יש להטעים בראש מילין, כי האחריות למזונות הקטינים היא הכלל, מצב אחר הוא חריג. ז. אכן, כדברי השופטת מילר, ילדים "אינם אחראים להתנהגות הוריהם במהלך גירושין ולא לתוצאות הנגרמות כתוצאה מההליך"; אך גם "אב איננו 'כספומט'" - המנפיק כספים מבלי לשאול שאלות וללא קשר להתנהגות ילדיו. לא למותר להזכיר, כי הצבת שאלות ותנאים היא גם חלק מחובתו של הורה כלפי ילדיו, ואף שזו הופכת מורכבת יותר ליישום במקרה של גירושין, היא אינה עוברת מן העולם. הגמישות בכל הנוגע לחיוב במזונות קיימת, והשאלה היא איפוא היישום השיפוטי בתוך קשת האפשרויות שהיא מציעה. שאלה זו היא היא העומדת ביסוד ההליך שלפנינו, ואומר כבר כאן כי דומני, שאין מחלוקת עקרונית אמיתית בין בית המשפט המחוזי לבית המשפט לענייני משפחה, שכן דומה כי שניהם יסברו, גם בעקבות פסיקתו של בית משפט זה ופרשנות המשפט העברי, כי נקיטת צעדים להפחתת מזונות או לשלילתם בשל מרדנות וסרבנות-קשר תבוא במשורה, ומנגד כי יתכנו מקרים שבהם ייעשה הדבר. אנסה להלן לסכם בתמצית מספר שיקולים המשמשים בעניין זה. אקדים ואציין, כי החלטה זו עניינה מזונות קטינים שעליהם חל הדין האישי העברי, והיא אינה עוסקת בקטינים שעליהם חל דין אישי אחר, והנדונים בהתאם לו, כמובן בתוך המסגרת המשפטית הכוללת של המשפט הישראלי. מספר שיקולים מנחים ח. כאמור יש לשוב ולהדגיש, את המובן מאליו, כי בתי המשפט עמדו על הזהירות בה יש לנקוט באמצעי זה: "עד שמגיעים למסקנה כי אי רצון לפגוש בהורה שאין בידיו משמורת, מצדיק הפחתת המזונות הדרושים לקיומו, ראוי לנהוג בזהירות ובריסון" (עניין קטן, עמ' 219 - הנשיא שמגר). אין חולק, כי שלילה (ואף הפחתה) של מזונות, אינה יכולה להיות "הקו הראשון" של התמודדות עם ילדים המסרבים לשמור על קשר עם הוריהם, ולא בכדי התייחס אליו השופט (כתארו אז) שמגר כאל "פתרון פשטני" (ע"א 199/77 חריר נ' חריר, פ"ד לב(1) 458, 464), והוסיף על כך בחלוף 16 שנה: "שלילת המזונות היא צעד קיצוני וחריף אשר יש להימנע ממנו אלא אם כן קיימות נסיבות יוצאות דופן" (ע"א 1741/93 אזולאי נ' אזולאי). יש לזכור, כי אין "למדוד התנהגותו של ילד בגיל זה בקנה מידה של אדם מבוגר" (עניין משכיל לאיתן, עמ' 323 - השופט, כתארו אז, לנדוי); ויותר מכך, במקרים רבים: "אין לשכוח שהמרירות ויחסי הניכור נובעים בראש וראשונה מן הטורא שגבהה בין ההורים. יחס הבת למשיב היא פועל יוצא של האכזבה ושל התיסכול שנולדו באווירה של הגירושין ואחריה. הילד לא הרס את בית ההורים אלא הם שעשו זאת, ואל להם לכן להתפלא אם הנזק הוא בעל השלכות על גישתו של הקטין שגדל באווירה בלתי נורמלית (עניין אזולאי; ההדגשה הוספה - א"ר; ראו גם ע"א 552/87 ורד נ' ורד, פ"ד מב(3) 599). ט. לאורך השנים נדרש בית משפט זה לשיקולים שונים בבואו לדון בשלילת מזונות, וניתן לשאוב מאלה אמות מידה לעניין יישומה של הגמישות שהדין האישי מעניק. ראש לכל יש לזכור, כי הגם שמדובר בצעד אשר ננקט לאחר שהוחלט כי ילד מסרב לשמור על קשר עם מי מהוריו ללא סיבה "מוצדקת", גם בעניין זה יש חובה ליתן משקל לעקרון-העל של טובת הילד, בטרם ננקטים צעדים לרעתו: "עולה שהפטור של אב ממזונות ילדו, הנמצא אצל האם למרות שפסק-הדין מורה כי עליו להיות עמו, אינו פטור חד וחלק. הכלל החל על כגון דא מושפע מגישת היסוד העולה מן המשפט העברי, ואשר לפיה, בעניני קטינים קובעת בראש וראשונה טובתם הם" (עניין חריר עמ' 464 - השופט, כתארו אז, שמגר; ההדגשה הוספה - א"ר). דומה, כי לא תיתכן הכרעה בעניינם של קטינים, שלעקרון טובת הילד לא תהיה, למצער, השפעה עליה (ראו גם ע"א 723/72 יהלומי נ' יהלומי, פ"ד כז(2) 757, 760). תחולתו של עיקרון זה מחייבת לבחון האם הפסקת המזונות תפעל - בסופו של יום - לטובת הילד, ולטובת הקשר עם הוריו. במקרים חריגים וקיצוניים יותר, בהם מדובר בהתנהגות מחפירה, בקשר שלא נראית תקוה לשקמו ובמצב דברים בו אין זה הוגן לחייב את האב לפרנס את בנו ("כספומט") תוך התעלמות מהיחס המוענק לו - מחייב עקרון טובת הילד לוודא, לפחות, שאין פגיעה בצרכיו הבסיסיים. דברים אלה צריך שייעשו באיזמל עדין. י. דוגמה - גם אם לא דוגמה אין בלתה - לאופן ההשפעה הראשון של עקרון טובת הילד היא החובה לבחון, כיצד תשפיע הפסקת המזונות על אפשרות חידוש הקשר, שהיא האינטרס האמיתי (למצער במישור הנורמטיבי) של כל הנוגעים בדבר. וכך היו דברי הנשיא שמגר בעניין קטן: "האם ילד שמזונותיו קוצצו יאהב את אביו יותר, והאם הכנעתו בשוט הצמצום באמצעיו הכלכליים, אף אם יביא אותו לשינוי גישתו, ייצור יחסי אמון ואהבה אמיתיים? יש, בנסיבות שבפנינו, משום שימוש באמצעי שלא יוליך למטרתו ולא ייצור קשר רצוי וראוי בין האב לילדיו. בטוחני שדווקא לאור יחס סלחני וסבלני מצד האב, יבוא היום, עם התבגרותם הנוספת של הבנים, שישובו לקשר עם אביהם" (עניין קטן, עמ' 219). וכבר קדם לו השופט (כתארו אז) לנדוי בעניין משכיל לאיתן: "ספק רב הוא אם זו הדרך לקרב את לב הילד אל אביו; אדרבא, יש לחשוש שדרך זו עוד תעמיק את הקרע ביניהם" (עמ' 323). כן נדרש בית המשפט לכך, שאין לראות בהפחתת המזונות אך משום צעד עונשי לילד המפר את החלטות בתי המשפט בעניינו (עניין יהלומי, שם). מובן שיש להתייחס גם להתנהלות האב העותר להפחתת הפיצוי, ולמניעים לעתירתו, ואף לאלה עשוי להיות משקל לכאן או לכאן (ראו ע"א 66/84 למברג נ' למברג, פ"ד לח(3) 315; ראו גם ע"מ (מחוזי ירושלים) פלוניות נ' אלמונית, פ"מ תשנ"ה(2) 204, 219). י"א. גם במקרים בהם סבור בית המשפט, כי הפחתת המזונות היא הצעד הראוי או המתחייב - בין אם בסברו שיש דווקא בכך כדי להביא לתמורה ביחס הילד להורהו, ובין אם בנסיבות סבור הוא שעמדת הילד, או בענייננו שלנו הבנות, "איננה יכולה לעמוד בכפיפה אחת עם המשך הטלת החיוב על האב לתרום לפרנסתן" (כלשון בית המשפט לענייני משפחה בנידון דידן) - ברי כי על בית המשפט להתייחס להשלכות הכלכליות של הפחתת המזונות על הקטינים הסרבנים, קל וחומר על אחיהם. "אפילו אם הבן או הבת מרדנים אין להביאם לסף רעב ולהשאירם בחוסר כל" (עניין חריר, עמ' 463 - השופט, כתארו אז, שמגר; עניין משכיל לאיתן; עניין אזולאי; ע"א 242/70 ילין נ' ילין, פ"ד כה (1) 172, 173). נאמר, כי במקרים בהם אין בנמצא מקור הכנסה חלופי, ואפילו בדוחק, "זכאי גם ילד המתנהג בצורה מחפירה לקבל מאביו מזונות מדין צדקה, ואין להטיל את הנטל על שכמו של הציבור" (ע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לח(3) 29, 34 - השופטת נתניהו; ע"א 244/83 לב נ' לב, פ"ד לח(4) 154). י"ב. סוף סוף, אחריותו הבסיסית של אב נובעת מהיותו שותף בהבאת ילדו לעולם. אכן יש לזכור, כי במקרים רבים עמל אב קשות כדי לשאת בעול המזונות, לעתים אף מעבר למה שהורגל בתקופת הנישואין - וקשה לחייבו לעשות כן כדי לממן מותרות לבן סרבן, אך אין בכך כדי להסיר את אחריותו כליל מן הבא מזרעו. במסגרת זו קיימת חובה לבחון את האמצעי שפגיעתו פחותה, צמצום של היקף המזונות תחת ביטולם לחלוטין - כדי להשיג איזון ראוי בין שמירה על צרכיו הבסיסיים של הילד, לבין הביטוי שיש ליתן להתנהלותו. ומהתם להכא - לנסיבות התיק דנא י"ג. פסיקת בית משפט זה רוויה איפוא בשיקולים, ובדוגמאות, לאופן השימוש באפשרות שמקנה הדין העברי בכל הנוגע לשלילת מזונות - ונדרשנו אך למספר שיקולים עקרוניים. אכן, במקרים שונים ניתנו דגשים שונים, תוך בחינת משתנים, שלא תמיד עולים בקנה אחד ולעולם נדרש איזון, ולא בכדי נמסרו הדברים לבתי המשפט. אך דומני, כי עניינו של התיק דנא הוא במובהק שאלה של החלת הלכות קיימות אלה במציאות עובדתית נתונה, ובכגון זה לא בקלות תינתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 10225/08 מורדות הים בע"מ נ' עוסמאן; רע"א 8230/08 מוקסיי נ' מבנה לכל בניה מתועשת בע"מ; רע"א 6940/96 פרנץ נ' אלזם). י"ד. על אחת כמה וכמה שקשה להלום רשות ערעור, שעה שכל הכרעה בעניין, שאף כי על פניו הוא כלכלי, משתרעים מאחוריו מעין דיני נפשות (רע"א 6810/97 בן שושן נ' בן שושן, פ"ד נא(5) 375, 378) - מחייבת היכרות מעמיקה עם כל המעורבים, עם תנאי חייהם ומצבם הכלכלי, ועם המורכבות הפסיכולוגית של מצבם הקשה; וכבר תמה בא כוח המבקש בעצמו על התערבות ערכאת הערעור בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית. אך מחלוקת בין ערכאות היא חלק ממרקם בתי המשפט, וגם אם המקרה גבולי ויתכנו דעות לכאן ולכאן, התערבות ערעורית נוספת אין לה מקום בנסיבות. ט"ו. בית המשפט המחוזי התייחס, בין היתר, למידת נכונותו של המבקש לממן הליך טיפולי כפי שהובעה בפניו במסגרת נסיונותיו להביא לפתרון מוסכם; ובית המשפט לענייני משפחה התייחס להיכרות ארוכת שנים עם הצדדים, ולשמיעת הבנות. התרשמות ישירה שכזאת אינה אפשרית במסגרת ערעור נוסף, ואף אין מקומה בהליך בבית משפט זה שמטרתו, בגלגול שלישי, קביעת הלכות כלליות בשאלות בעלות חשיבות משפטית או ציבורית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123). אם הארכתי בפירוט הדברים, אין זה אלא כדי לחדד דגשים מסוימים, ושיקולים שיש להידרש להם במסגרת דיון בהליכים מסוג זה. אכן, "אב איננו 'כספומט'", וילדים אינם חופשיים מחובתם כלפי הוריהם (שביסודה עומדת גם טובתם שלהם, והרי אין מדובר חלילה בהורים פוגעניים), אך ביישום עסקינן ולא בסוגיה העקרונית גופה. נזכור גם, כי בדיני מזונות הכרעות שיפוטיות אינן סופיות וניתנות הן לעיין מחדש בהשתנות נסיבות (ע"א 135/80 בכור נ' בכור, פ"ד לו(2) 358; בע"מ 2561/08 פלוני נ' פלונית; בע"מ 57/08 פלוני נ' פלוני). סוף דבר ט"ז. בחתימת הדברים לא אוכל להימנע מלומר, כי התמונה העולה מהבקשה וצרופותיה קשה מאוד. מדובר במשפחה שניתן היה לכנותה "נורמטיבית", בהורים ובילדים החיים בינינו ובין ילדינו, הלומדים במוסדות חינוך ומן הסתם פעילים בקהילתם ככל הילדים - אך הנה מתגלה לעינינו פער תהומי שקשה לשאתו בין פנים לחוץ, בין התנהלותם הרגילה לבין הקרע הטעון כל כך בין הבנות (וכעת, כך נדמה, גם הבנים) לאביהן. מבין שיטיהם של פסקי הדין עולה מערכת יחסים טעונה שלשני ההורים היה - דומה - חלק משמעותי בהיוצרותה, ואין אלא לקוות כי סופה של הדרך המשפטית בשלב הנוכחי לא יביא לסופם של הנסיונות להשיב לב בנים על אבות. ככל הנראה אין מדובר בדרך קלה, אך לעיתים בראיה לאחור, בסופה של דרך ארוכה, מוצאים עצמם אנשים עומדים ואומרים: "היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה" (בבלי סוכה נב ע"א). חרף המטענים הרגשיים ההולכים ונצברים, טוב יעשו הנפשות הפועלות כולן אם יצליחו למצוא דרך להתגבר עליהם. ראוי כי החלטה זו תובא גם לידיעת הבנות. י"ז. אין בידי איפוא להיעתר לבקשה. ניתנה היום ד' באב תש"ע (15.7.10). קטיניםמזונות ילדיםמזונות