דיון סעיף 31(6) לפקודת הסמים המסוכנים קובע כי מקום בו הוכרז אדם כסוחר סמים (בהתאם לסעיף 36א(ב)) כל הרכוש של אותו אדם, רכוש של בן זוגו וילדיו (אשר טרם מלאו להם 21) וכן רכוש של אדם אחר שהנידון מימן את רכישתו או העבירו לאותו אדם ללא תמורה הינו רכוש שהושג בעבירה של עסקת סמים והינו בר חילוט אלא אם הנידון הוכיח את אחד מהסייגים המנויים בסעיף 31(6)(א)(אא), סעיף 31(6)(א)(בב) וסעיף 31(6)(ב). החזקה הקבועה בסעיף 31(6) לפקודה לא תחול אם הרכוש נשוא הבקשה הגיע לידי הנאשם שמונה שנים טרם מועד הגשת כתב האישום או לחילופין אם הוכח שהאמצעים להשגת הרכוש היו חוקיים. בע"פ 170/07 מטיס נ' מדינת ישראל נידונה הגדרתה של "עסקת סמים" ונקבע כי די בעובדה שהמערער היה אמור להפיק רווח מהעבירה גם אם בפועל לא הרוויח דבר. ללמדנו שגם עבירת הניסיון נכללת במסגרת זו. בפני בקשת המדינה למתן צו זמני "קבוע" עד תום ההליכים המשפטיים להבטחת חילוטו של רכוש לטובת המדינה אם יורשע אורי לוזון, (המשיב בבקשה), בתום ההליך. הבקשה לחילוט הוגשה מכוח סעיף 36ו.(א) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג- 1973 (להלן: "הפקודה"). כתב האישום והבקשה הוגשו נגד 15 נאשמים (משיבים). המשיב בבקשה זו הוא נאשם מס' 5 בת.פ 4065-10-09 והטוענים לזכות הם אשתו של המשיב, הגב' סיגלית לוזון, להלן: "סיגלית") ושלושת ילדיהם רעות לוזון (להלן: "רעות"), רועי לוזון (להלן: "רועי") ובן לוזון (להלן: "בן"), חברת אלפא סחר, חברת "אינפולייט" ומר שאול לב. הרכוש שמבוקש חילוטו יפורט להלן: 1. חשבונות בנק: חשבונות בנק על שמו של המשיב 1. חשבון מס' 100166 בבנק מזרחי טפחות, סניף 77 (24,541 ₪). חשבון מס' 129650 בבנק אוצר החייל, סניף 375 (2,712 ₪). חשבונות בנק על שם סיגלית חשבון מס' 351608 בבנק הפועלים, סניף 613 ( 41,000 ₪). חשבון מס' 510102 בנק הפועלים, סניף 613 (220,419 ₪). חשבונות בנק על שם ילדיו של המשיב: חשבון מס' 104579 בבנק מזרחי טפחות סניף 77 על שם רעות (119,619 ₪). המשיב הוא מיופה כוח בחשבון. חשבון מס' 514694 בבנק מזרחי טפחות סניף 127, על שם רועי (6,412 ₪). המשיב הוא מיופה כוח בחשבון. חשבון מס' 104560 סניף 77, בבנק מזרחי על שם רועי (119,602 ₪). חשבון מס' 104587 סניף 77, בבנק מזרחי טפחות על שם בן (119,754 ₪). 2. כסף מזומן: ביום 16.9.09 נתפס כסף מזומן בסך 12,000 ₪, 500$ ו- 7,000 ₪ בשיק. 3. דירה: דירה ברחוב סשה ארגוב 17 תל אביב רשומה על שמה של סיגלית. קיימת על הדירה משכנתא עד הגבלה של 1.2 מיליון ₪ לטובתם של חברת "אימפולייט" (ח.פ. 5122986) ומר שאול לב מר לב לא התנגד לבקשה. בישיבה ביום 6.6.10 לאחר שנשמעו טיעוני ב"כ המבקשת הודיע ב"כ המשיב והטוענים לזכות כי הוא מסכים למתן הצו לגבי הדירה באופן שהערת האזהרה הרשומה על הדירה תישאר בתוקפה עד תום ההליכים וירשם משכון לטובת המדינה ותוקפו עד תום ההליכים, תוך שמירת זכותו להגיש בקשה לעיון חוזר באם יהיה מעוניין במכירת הדירה וזאת ללא צורך בשינוי נסיבות. ב"כ המבקשת לא התנגד לבקשה לפנות לבית המשפט ללא שינוי נסיבות. בישיבה ביום 14.6.10 הודיע ב"כ המבקשת כי המדינה מסכימה שמשפחתו של המשיב תתגורר בדירה ולחילופין תושכר הדירה ודמי השכירות, עד לגובה של 7,000 ₪ יישארו בידי משפחת המשיב ויחשבו כתנאי מחייה סבירים כהגדרת הפקודה. 4. רכבים: קריזלר גראנד שירוקי מ.ר 90-761-69 שנת 2008. BMW מ.ר 59-351-16 שנת 2008. פולסווגן טוארג' מ.ר 93-949-61 שנת 2007. עניינם של הרכבים נידון בנפרד במסגרת הליך אחר וניתנה החלטה לגביהם. מאחר וכך מתיתר הצורך לדון בהם. המחלוקת בין הצדדים מתרכזת בבקשה לחילוט חשבונות הבנק והכסף המזומן. כפי שיפורט להלן, המבקשת טוענת שיש להחיל כבר במסגרת הליך זה את החזקה הקבועה בסעיף 31(6) לפקודה לפיה מקום בו הוכרז אדם כסוחר סמים (בהתאם לסעיף 36א(ב)) כל רכושו של אותו אדם, רכוש של בן זוגו וילדיו (אשר טרם מלאו להם 21) וכן רכוש של אדם אחר שהנידון מימן את רכישתו או העבירו לאותו אדם ללא תמורה הינו רכוש שהושג בעבירה של עסקת סמים והינו בר חילוט, אלא אם הוכיח הנידון את אחד מהסייגים המנויים בסעיף 31(6)(א)(אא), סעיף 31(6)(א)(בב) וסעיף 31(6)(ב). למען הסדר הטוב אביא את השתלשלות ההליך המשפטי: ביום 4.10.09, הוגשה במעמד צד אחד בקשה מכוח סעיף 36 ו.(ב)(ג) לפקודה לתת צו זמני לתפיסת רכושם של המשיבים מחשש שהרכוש שלגביו מבקשים את הצו עלול להעלם או שיעשו בו פעילות שימנעו את מימוש החלוט. ביום 9.10.09 הוגש כתב אישום נגד 15 נאשמים, ועיקרו עבירות בניגוד לפקודה. האישום הרלוונטי לגבי המשיב הוא האישום השני בלבד, ועניינו ניסיון לייבא 108 ק"ג קוקאין מפנמה לישראל ולמדינות אחרות. במקביל להגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים ובקשה למתן צו זמני שיבטיח בתום ההליך המשפטי את מימושו של החילוט של הרכוש שנתפס. בדיון ביום 9.10.09, במעמד שני הצדדים, ניתן בהסכמת המשיבים צו זמני שתוקפו עד ההחלטה אחרת. המשך הדיון נדחה עד לאחר הדיון בבקשת המעצר. ביום 10.2.10 במסגרת הדיון בבקשה למעצר, הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה והסכים למעצרו של המשיב עד תום ההליכים תוך שמירת הזכות לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר מבלי לעמוד בתנאים הקבועים בסעיף 52 לחסד"פ. המשיב נעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בחודש יולי הוגשה בקשה לעיון חוזר ולאחר הדיון בה ניתנה ב- 10.8.10 החלטה שהותירה את המשיב במעצר. טיעוני ב"כ הצדדים ב"כ המשיב לא חלק על הטענה שהכסף שבחשבונות הבנק של סיגלית, בן ורעות הוא רכוש הנמצא בשליטתו של המשיב (אפילו שהוא רשום על שמם של בני משפחתו, עמ' 17 לפרוטוקול) לא כך לגבי הכסף בחשבון הבנק של רועי. נטען כי רועי הינו בגיר ונתן הסבר בחקירתו למקור הכסף הנמצא בחשבון. לעניין הכסף המזומן הסכים לצורך הדיון כי מדובר בכסף של המשיב. ב"כ המשיב מפנה להוראת סעיף 36א (ב) לפקודה ומבקש ללמוד ממנה כי ניתן לחלט לטובת אוצר המדינה רק רכוש שהושג בעבירה של עסקת סמים ולא כטענת התביעה בבקשה. לשיטת ב"כ המשיב נטל ההוכחה שהרכוש הושג בעבירת סמים מוטל על התביעה ובנסיבות מסוימות עובר לכתפי הנאשם. עוד טען כי משלא הופק רווח מעסקת הסמים או כאשר מדובר ברכוש שהושג שנים לפני העבירה לכאורה המיוחסת לנאשם ברי כי מדובר ברכוש שהושג בעסקת סמים. ב"כ המשיב מבקש להקיש מהוראות חוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000, שנחקק מאוחר יותר לפקודת הסמים (סעיף 21(ג) , סעיף 22 (א)(ד)(1)). טוען ב"כ המשיב כי משהוכיח כי המשיב זכה פעמיים בלוטו בסכום העולה עשרות מונים על הרכוש שחילוטו מבוקש (לטענתו המבקשת לא חולקת על כך) די בכך כדי לעמוד בדרישה הקבועה בסעיף 31(6)(א)(אא) לפקודה- "האמצעים להשגת הרכוש היו חוקיים" ואין להחיל את החזקה. טוען ב"כ המשיב כי המשיב הצביע על המקור החוקי לכספים שנתפסו. האחד, זכייה בלוטו כאשר חלקו של המשיב היה 820,123.85 ₪ כאשר התמורה התקבלה ביום 30.5.00. השני, זכייה נוספת על סך 4,568,644 ₪ שנתקבלה אצל סיגלית ביום 21.4.03. בנוסף מפנה ב"כ המשיב לסעיף 36ג. (א) וטוען כי אין בידי המבקשת ראיה לפיה הטוענים לזכות ידעו או הסכימו כי "הרכוש שימש בעבירה" וגם מן הטעם הזה אין להחיל את החזקה. בנוסף מפנה ב"כ המשיב להוראת סעיף 36ג (ב) הקובעת סייג נוסף לחילוט רכוש לפיה בית המשפט לא יצווה על חילוט אלא אם נוכח שלבעל הרכוש שחולט ולבני משפחתו הגרים עימו יהיו אמצעי מחייה סבירים ומקום מגורים סביר והנטל להוכיח סייג זה מוטל על התביעה ובלבד שהועלתה טענה זו מצד הטוענים לזכות. נטען כי בני משפחת המשיב לא נחקרו על ידי קצין החילוט על מקורות מחייה מלבד החשבונות שנתפסו. הוא ציין כי סיגלית חסרת מקור הכנסה וכך גם ילדיה (רעות ובן). המשפחה מתגוררת בדירה שכורה והתשלום בגינה אמור להתקבל מהדירה נשוא הבקשה. משכך, פעולת החילוט תשאיר את המשפחה מחוסרת כל. בנוסף ציין כי הליכי המשפט ימשכו מספר שנים ועל כן יש להבטיח אמצעי מחייה סבירים למשפחת המשיב. ב"כ המשיב הסכים "לצורכי פשרה" כי יינתן צו חילוט לגבי הכסף המזומן והחשבונות הרשומים על שמו של המשיב ועל שמו של בן ולדחות את הבקשה בכל הנוגע לחשבונות הבנק של סיגלית, רעות ורועי. המבקשת טוענת כי בבסיס בקשתה לחילוט עומדת הטענה, שלשיטתה לא נסתרה, כי כל המפורט בבקשת החילוט מקורו במשיב, גם אם המשיב לא רשם את הרכוש על שמו. נטען כי משהוכח שהרכוש שייך למשיב ונמצא בשליטתו, לאור החזקות הקבועות בפקודת הסמים יש ליתן סעד זמני על הרכוש המפורט בבקשה. נוכח כך נטען כי בת זוגו וילדיו של המשיב אינם עונים להגדרה של טוענים לזכות ואינם נכנסים תחת הגדרתו של סעיף 36ג לפקודה (סייגים לחילוט רכוש). המבקשת סומכת טיעוניה על סעיף 36א(ב) וסעיף 31(6) לפקודה. נטען כי קריאת הסעיפים יחדיו מלמדת שבשעה שנאשם מוכרז כסוחר סמים בתום ההליך המשפטי קיימת חזקה כי כל הרכוש שנמצא ברשותו או ברשות בני משפחתו או ברשות אחרים שהוא העביר להם ללא תמורה הינו רכוש שהושג בעבירת הסמים ועל כן ניתן לחלטו. החזקה לא תחול כאשר הרכוש הגיע לידי הנאשם 8 שנים עובר להגשת כתב האישום. נטען כי העובדה שהעבירה בוצעה בשנת 2009 והרכוש הושג קודם לכן (בטרם חלפו 8 שנים) אין בה כדי להעלות או להוריד. נטען כי מרבית כתבי האישום המוגשים כנגד סוחרי סמים עניינם בעבירות שנעשו בסמוך להגשת כתב האישום ומשכך הרכוש בהכרח הושג עובר לביצוע העבירה. עוד נטען כי אין נפקות לרכיב הידיעה קרי, האם ידעו הטוענים לזכות מה מקור הכסף, אם הוא חוקי או לאו וזאת נוכח החזקה הקבועה בחוק. לעניין רישום הרכוש על שמם של בני משפחתו נטען כי דרך פעולה זו מלמדת על מטרתו, למנוע תפיסת הרכוש על שמו ובכך למנוע חילוטו. כך למשל רישום רכוש על שמו של בנו בן ה-13 של המשיב (בן) כאשר ברי לכל כי בנו אינו מודע למקור הכספים יביא לתוצאה אבסורדית שהרכוש לא יהיה ניתן לחילוט, על אף כוונת המחוקק. טוענת המבקשת שסעיף 36א(ב) עוסק גם במצב דברים בו לא הופק רווח מהעבירה והמחוקק החיל את סעיפי החילוט גם על עבירת ניסיון. בהקשר זה מפנה לע"פ 170/07 מטיס נ' מ"י, . המבקשת טוענת כי משעמדה בנטל להוכיח כי הרכוש שנתפס הוא רכושו של המשיב (בין אם רשום על שמו ובן אם לאו) עובר הנטל אל כתפי הנאשם להוכיח כי מקור הכסף הינו מקור חוקי (סעיף 31(6)(א)(אא)). לטענת המבקשת המשיב לא עמד בנטל זה. הטענה כי המשיב זכה בלוטו ב- 4.5 מיליון ₪ לא די בה כדי ללמד כי מקור הרכוש שנתפס הוא מקור חוקי. על המשיב היה להוכיח מקור הכסף הנוגע לכל אחד ואחד מהנכסים שמבוקש חילוטם ולא די בהבאת מקורות חוקיים בעלמא. לא זו אף זו, הטוענים לזכות נחקרו ולא אמרו דבר לעניין זכייה בלוטו. לכל הפחות היה מצופה מסיגלית, שעל שמה רשומה אחת הזכיות שתכיר את שותפיה לזכייה (הודעה מיום 12.5.10). המשיב נשאל בחקירתו (מיום 21.9.09) לגבי מקור הכספים והוא בחר לשמור על זכות השתיקה. כך גם בחקירתו מיום 30.12.09. הזכייה הגדולה הופקדה ב-21.4.03. נמשכו 350,000 ₪ וכעבור 8 ימים נמשכו 3.1 מיליון ₪ במזומן מבלי שהוכח ולו לכאורה באופן כלשהו כי הכסף של הזכייה בלוטו שימש היה מקור לרכישת נכסים שחילוטם מבוקש. לא זו אף זו, על הדירה נרשם משכון בגובה של 1,200,000 ₪. הדעת נותנת שמי שזכה בסכום כזה ורכש נכס לא ירשום משכון על הנכס ואם משיקולים השמורים עימו החליט להשקיע את הכספים במקום אחר, עובר נטל השכנוע עליו. נטען כי מעת שהכספים התערבבו בכיסו ואין בידו להוכיח איזה חלק מהם השיג בדרך חוקית לא ניתן לראות בו כמי שנשא את נטל הראיה לסתירת החזקה שכל רכושו הושג בעסקי סחר בסם. לגבי הכסף המזומן שנתפס בבית המשיב, שנטען לגביו כי שייך לרועי, טוענת המבקשת כי רועי לא מסר דבר בחקירתו כי הכסף המזומן שנתפס, שייך לו והטענה עלתה לראשונה רק בדיון בבית המשפט ברמלה ביום 22.9.09 בבקשתו להסיר את ההקפאה של חשבון הבנק העסקי שלו (שאיננו נשוא בקשה זו). הועלתה הטענה כי "הכסף הנ"ל היה בביתו של האב ולכן נתפס בטעות". מעיון בהחלטה של בית משפט השלום ברמלה (מיום 30.9.09, כב' השופטת נחליאלי) למדתי כי בסופו של דבר הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה לעניין החשבון העסקי ולא ניתנה כל החלטה לגבי הכסף המזומן. למען הסר ספק יובהר כי במסגרת אותו דיון לא נטען דבר וחצי דבר לגבי שני החשבונות נשוא בקשה זו. דיון סעיף 31(6) לפקודה קובע כי מקום בו הוכרז אדם כסוחר סמים (בהתאם לסעיף 36א(ב)) כל הרכוש של אותו אדם, רכוש של בן זוגו וילדיו (אשר טרם מלאו להם 21) וכן רכוש של אדם אחר שהנידון מימן את רכישתו או העבירו לאותו אדם ללא תמורה הינו רכוש שהושג בעבירה של עסקת סמים והינו בר חילוט אלא אם הנידון הוכיח את אחד מהסייגים המנויים בסעיף 31(6)(א)(אא), סעיף 31(6)(א)(בב) וסעיף 31(6)(ב). החזקה הקבועה בסעיף 31(6) לפקודה לא תחול אם הרכוש נשוא הבקשה הגיע לידי הנאשם שמונה שנים טרם מועד הגשת כתב האישום או לחילופין אם הוכח שהאמצעים להשגת הרכוש היו חוקיים. בע"פ 170/07 מטיס נ' מדינת ישראל נידונה הגדרתה של "עסקת סמים" ונקבע כי די בעובדה שהמערער היה אמור להפיק רווח מהעבירה גם אם בפועל לא הרוויח דבר. ללמדנו שגם עבירת הניסיון נכללת במסגרת זו. באותו מקרה, לאחר שנאשם הוכרז כסוחר סמים חולטו כספים שהופקדו בחשבונו בין השנים 2002-2005 בעוד שהעבירה בוצעה רק בשנת 2005. המשיב מיופה כוח בחשבונות הבנק של ילדיו רעות ובן וחשבון בנק אחד של רועי. על פי הראיות שבידי המבקשת (וסיגלית אישרה זאת בחקירתה במשטרה) כל הכספים בחשבונות אלה הופקדו באופן שיטתי בחשבונות ילדיו, בסכומים קבועים סה"כ 119,000 בכל חשבון. ב"כ המשיב לא חלק על כך כי המקור לכספים בחשבונות אלה הוא מהמשיב והוא המיופה כוח. מקובלת עלי טענת ב"כ המבקשת כי דרך הפעולה בה נקט הנאשם באופן שרשם את נכסיו על שמם של אשתו סיגלית וילדיו מטרתה פיזור הרכוש על מנת למנוע תפיסתו של רכוש על שמו וכך למנוע חילוטו. החוק מאפשר את מימושו של צו החילוט מתוך רכושו של אדם אחר וזאת מתוך הכרת המציאות בה לא אחת פועלים עבריינים במבט צופה פני עתיד ומפזרים את הרכוש המשמש אותם בביצוע העבירות, או את הרכוש שצברו כפירות העבירה, בין מקורבים שונים שאין להם חלק בביצוע העבירות ועל כן גם לא יועמדו לדין. לפיכך, עצם "הבעלות של אדם ברכוש, כשלעצמה, אינה מגינה מפני חילוט" (ראה בש"פ 6665/02 אופק נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(6) 544, 548 (2002)). לאור האמור לעיל הגעתי למסקנה כי המבקשת עמדה בנטל הראיות המוטל עליה, במסגרת הליך זה ומשכך עובר נטל השכנוע למשיב להוכיח כי מקור הנכסים הוא מקור חוקי. דעתי היא כי המשיב לא עמד בנטל זה. הנטל הרובץ על כתפי הנאשם הוא להראות את מקור הכסף הישיר החוקי הנוגע לכל לנכסים לגביהם מתבקש החילוט. לא די להצביע על מקור חוקי בעלמא מבלי שהוא "נקשר" באופן ישיר לנכס הרלוונטי על כך אמר בית המשפט בע"פ 170/07 כי "דין החילוט חל על כל נכסיו שכן מעת שהכספים שסוחר סמים השיג ממקורות שונים התערבבו בכיסו ואין בידו להוכיח איזה חלק מהם השיג בדרך חוקית, לא ניתן לראותו כמי שנשא את נטל הראיה לסתירת החזקה שכל רכושו הושג על ידיו בעסקי סחר בסם". התביעה יצאה ידי חובתה מכוח החזקה הקבועה בחוק ומכאן ואילך הנטל הוא על המערער לסתור את העולה מהחזקה כאשר רמת הודאות הנדרשת ממנו היא הטיית מאזן ההסתברויות לטובתו (ראה בעניין זה ע"פ 7598/95 בן שטרית נ' מדינת ישראל שצוטט בע"פ 170/07). "קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה אין בידו לקבוע "בצורה נחרצת וחד משמעית" אם מקורם של הכספים הנ"ל בביצוע עבירה של עסקת סמים- אינה מספיקה להפרכת החזקה הקבועה בסעיף 31(6) לפקודה. החזקה האמורה היא "חזקה שבחוק" שנטל הפרכתה על "הנאשם"...וכידוע אין "הנאשם" יוצא על ידי חובתו בהקשר זה על ידי הקמת ספק בלבד ועליו להוכיח את גרסתו ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות לזכותו." באשר לטענה כי הכסף המזומן שנתפס במהלך החיפוש שייך לרועי יאמר כי טענה זו לא הועלתה בחקירה במשטרה. יתרה מכך, הכסף נתפס בביתו של המשיב. לעניין "אמצעי מחייה סבירים" (על פי הוראת סעיף 36ג (ב).) מעבר לטענה הכללית שהעלה ב"כ המשיבים לא הובאו בפני ראיות מהם מקורות המחייה של המשיבים ואמצעי המחייה הסבירים הדרושים לסיגלית רעות ובן. באשר לרועי, אין חולק כי הוא עובד ומתפרנס למחייתו. ב"כ המבקשת הסכים ש- 7,000 ₪ מתוך כספי השכירות שהתקבלו עבור השכרת הדירה ברחוב שסה ארגוב יועברו למשיבים. סיכומם של דברים אני מחליטה ליתן צו זמני "קבוע" עד תום ההליכים המשפטיים לגבי הרכוש שיפורט להלן: חשבון מס' 100166 בבנק מזרחי טפחות, סניף 77 (24,541 ₪) וחשבון מס' 129650 בבנק אוצר החייל, סניף 375 (2,712 ₪) על שמו של המשיב. חשבון מס' 351608 בבנק הפועלים, סניף 613 ( 41,000 ₪) וחשבון מס' 510102 בנק הפועלים, סניף 613 (220,419 ₪) על שמה של סיגלית. חשבון מס' 104579 בבנק מזרחי טפחות סניף 77 (119,619 ₪) על שמה של רעות. חשבון מס' 104560 סניף 77, בבנק מזרחי טפחות (119,602 ₪) וחשבון מס' 514694 בבנק מזרחי טפחות סניף 127, (6,412 ₪) על שמו של רועי. חשבון מס' 104587 סניף 77, בבנק מזרחי טפחות (119,754 ₪) על שמו של בן. הכסף המזומן שנתפס בביתו של המשיב (12,000 ₪, 500$ ו- 7,000 ₪ בשיק). הערת האזהרה שנרשמה לגבי הנכס שברחוב סשה ארגוב 17, תל אביב, טאבו 6615, חלקה 299 תשאר בתוקפה עד תום ההליכים. בני משפחת המשיב יוכלו להתגורר בדירה או לחילופין להשכירה. מהאינפורמציה המועטה שבאה בפני הבנתי כי דמי השכירות המתקבלים עבור דירה כזאת הם בערך בשווי של 2,000$ אני קובעת כי דמי השכירות שיתקבלו מהשכרת הדירה יהוו אמצעי מחייה סבירים כמצוות סעיף 36(ג)ב לפקודה לסיגלית רעות ובן. לא כללתי את רועי מאחר והוא עובד ומתפרנס. המשיב אסור מלבצע כל דיס פוזיציה בנכס. ירשם משכון על הזכויות. חילוטסמיםסחר בסמים