הרחבת חזית בתצהיר תשובה לתגובה לבקשה למתן צו מניעה מבוא: בפני בקשת הנתבעות מיום 13.10.09, למחיקת סעיפים ולהוצאת מסמכים מתצהירי עדות ראשית של התובע, או לחילופין להתעלם מאותם סעיפים וזאת בטענת הרחבת חזית פסולה. המבקשות הגישו בקשה בכתב ביום 13.10.09, המשיב הגיב בכתב והמבקשות הגישו את תשובתן לתגובה. לאחר עיון בכתב הבקשה, בכתב התגובה והתשובה לתגובה, הנני להכריע בבקשה. כללי: התובע בעל מניות במבקשת 1 , חברת קייטיאיסי בע"מ (להלן: "החברה"). בשנת 2007 ביקשה המבקשת 2, "אודיט קונטרול ישראל בע"מ" (להלן: "אודיט") לרכוש את מניותיהם של התובע בחברה. במסגרת הסכם הרכישה, היה על "אודיט" לשלם לתובע סכומים עבור מניותיו ועבור אי-תחרות. ביום 20.11.07 נערך בין המבקש לבין החברה ו- "אודיט" הסכם שני. בסעיף 2 להסכם השני, נאמר כי הסכם זה מבטל כל הסכמה ו/או מצג ו/או הליך שקדם לו. במסגרת ההסכם השני, סוכם למעשה כי התובע יחזיק 25% ממניות "קייטק" וכן כי הוא זכאי לקבל כספים נוספים מעבר לסך של 280,000 ₪ שקיבל במסגרת ההסכם הראשון בסכום של כ-216,800 ₪. ההסכם השני קבע מנגנון במב"י (BUY ME BUY YOU) ונקבע בסעיף 16: "צד מהצדדים המעוניין לבטל הסכם זה יינתן על כך הודעה בכתב. במקרה זה הצדדים ינהגו כדלקמן: הצד המבטל ההסכם ייתן לצד השני ביחד עם הודעת הביטול הצעת רכש ומכר באותו סכום או לקנייה במזומן למניות של הצד השני או למכירה של המניות באותו סכום......" סעיף 17 להסכם השני שכותרתו "מצב החברה" קובע, כי "אודיט" תדאג למסגרת אשראי לחברה של 1,000,000 ₪ בבנק הפועלים, והמבקש ידאג למסגרת אשראי לחברה בסך 250,000 ₪ בבנק לאומי. אודיט דאגה להקצאת אשראי של 1,000,000 ₪ לחברה בבנק הפועלים והתובע דאג להקצאת אשראי בסך 250,000 ₪ לחשבון החברה בבנק לאומי, כנגד ערבויות אישיות שלו. ביום 15.1.08 לא נפרע התשלום האחרון שמגיע למבקש בהתאם להסכם השני, ולאחר זמן מה התובע החליט להתנתק מן החברה. ביום 3.2.08, שלח התובע לחברה ול"קייטק" הודעה בכתב לפי סעיף 16 להסכם השני, ובה הוא הודיע על ביטול ההסכם וביחד עם ההודעה על ביטול ההסכם מסר הודעת מכר/רכש של המניות בחברת "קייטק". בעקבות הודעת הביטול נקטו בחברה וב"אודיט" בצעדים אשר הרחיקו את המבקש מ"קייטק", לרבות החלפת המנעולים בחברה כך שלמעשה מאז תחילת חודש פברואר 2008, אין למבקש נגישות פיזית למשיבה ומסמכיה. טוען התובע, כי למעשה בהתנהגותה קיבלה החברה את הצעת המכר של מניות התובע. לכן, חובה עליה להסיר את ערבות התובע לחובות החברה. בכתב תביעתו, עתר התובע ליתן צו המורה על לארבעה מלקוחות החברה אשר צורפו לתביעה כמחזיקים, להעביר תשלומים המגיעים לחברה, לחשונה בבנק לאומי בו התובע ערב לחובותיה ע"ש ולשם הסרת ערבותו (סעיף 29 לכתב התביעה). כמו כן, עתר התובע להסמיך את בא כוח התובע לפעול למימוש הצעת המכר מיום 3.2.08 (סעיף 30 לכתב התביעה). במקביל לתביעתו, פנה התובע ביום 18.2.08 לבימ"ש זה במסגרת בש"א 154944/08 בבקשה דחופה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, ובה ביקש להורות לארבעה ללקוחות החברה שצורפו כמחזיקים, להימנע מלהעביר תשלומים המגיעים מהם לחברה עד להחלטה שתתקבל בביהמ"ש לאיזה חשבון בנק של החברה יש להעביר תשלומים אלו. ביום 5.3.08 כבוד השופטת זהבה אגי נתנה צו זמני, ולפיו הכספים שמגיעים לחברה מכל אחת מן המחזיקות יועברו לחשבונות של החברה ביחס של 25% לחשבון בנק לאומי, ו-75% לחשבון בבנק הפועלים. טענות המבקשות לטענת הנתבעות יש להורות על מחיקת סעיפים 20, 25, 35, 44, 46-48, 50-51, 53, היות ומדובר בעובדות אשר לא נטענו בכתב התביעה ומתוך ניסיון לשנות את סעדי התביעה. כמו כן, טוענות הנתבעות שהבקשה לפיצול סעדים שהגיש התובע מוכיחה כי אכן נטענו טענות חדשות. טענות המשיב: בתגובתו לבקשה, טען המשיב כי יש לדחותה. לטענתו, האמור בתצהירו תואם את הנטען בכתב התביעה כמו כן, היות ולטענתו המבקשות התייחסו באופן ספציפי לסעיפים הנדונים, במסגרת תצהירי עדות ראשית מטעמן, הרי שבכך נתנו את הסכמתן מכללא לשינוי גדרי המחלוקת (ככל ששונתה המחלוקת) . דיון בטענת הרחבת חזית: האיסור להרחיב חזית, עיקרו בכך שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת, כפי שהוצבה בכתבי הטענות, אלא אם נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו, או אם בעל הדין שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא. (ראו המלומד אורי גורן, בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, סיגא-הוצאה לאור בע"מ, בעמוד 92). יאמר לאלתר , כפי שעולה מהרקע שפורט לעיל, כי התביעה דנן אינה כספית וככל שיש ניסיון במסגרת תצהיר התובע לצרף סעדים נוספים, כספיים, לתוך תביעה זו, אין להיעתר לו. עם זאת, חלק מהטענות המתייחסות לנושאים כספיים ולחובות החברה כביכול לתובע, רלוונטיים גם למחלוקת דנן אשר הוצבה עוד בגדר כתב התביעה. התובע, כזכור בתביעתו מבקש גם את מימוש הצעת המכר (סעיף 1 ו-30 לכתב התביעה). במרכז הצעת המכר , ישנו קיזוז ופירוט חובות החברה כביכול לתובע. אם כן, ככל שהטענות הכספיות נועדו לתמוך בהצעת המכר, ולצורך כך בלבד, הרי אין בהן משום הרחבת חזית. בסעיף 20 לתצהירו, מצהיר התובע כי החברה ואודיט בהתאם להסכם המכר היו אמורות לשאת בתשלום מס שהוטל עליו בסך 100,000 ₪ ולא עשו כן. טענה עובדתית זו, לא נטענה בכתב התביעה. בתגובה לבקשה, טוען התובע כי עובדה זו מתיחסת להצעת המכר. עיון בהצעת המכר, אשר צורף לכתב התביעה כנספח ו', מעלה כי מצוין החוב למס הכנסה, כסכום אשר יש לקזזו או להוסיפו לסכום המכר/הרכש. גם בסעיף 63 ו-99 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעות של מר יוסף אלקובי, ישנה התייחסות לטענה זו, והנתבעות מתגוננות בטענה כי התובע הטעה את הנתבעות בסך 100,000 ₪ עבור דיבידנד שקיבל. אומנם בסעיף 3 לתצהיר אלקובי ישנה התנגדות כללית, לניסיון להוסיפים סעדים נוספים אך, ככל שאין בטענה זו, עתירה לסעד נוסף, אין בה משום הרחבת חזית. בסעיף 25 לתצהירו, טוען התובע, כי התשלומים שהוגדרו בהסכם כ"תשלומים עבור אי-תחרות" מהווים פיקציה מוחלטת, והוגדרו כך רק מטעמי מס. טענה זו, לא הוזכרה בכתב התביעה. כל ההתייחסותו בכתב התביעה לסכומים אלו, מתמצה בטענה כי הנתבעות היו אמורות לשאת בסכומים אלו אך הן לא עשו כן (סעיף 14). לא מצאתי שמדובר בטענה קרדינאלית, אלא בנתון אינפורמטיבי, אשר בנסיבות התביעה, אינו מעלה ואינו מוריד. עם זאת, לנוכח הופעת טענה זו לראשונה במסגרת תצהיר התובע, לא אתיר פתיחת חזית נוספת בנושא זה. בסעיף 35 לתצהיר, מספר התובע כי במסגרת ניסיונותיהן הפסולים של הנתבעות שלא למלא את חיוביהן עפ"י ההסכם השני, ביום 6.2.08 או בסמוך לכך ניסה מנהל הנתבעות להחתים את עובדי קיינטק על מסמך שיקרי לפיו פעילות קיינטק עברה לתובע. טענה זו לא נטענה בכתב התביעה. אך גם סעיף זה גם סעיף זה לא נוגע ללב המחלוקת ולא מסייע לתביעת הסעדים שנתבעו על ידו. כל תכליתו הינו לטעון לעניין התנהלות מנהל הנתבעות. ההכחשה הכללית לסעיף זה, בתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעות, גם היא אינה מכשירה פתיחת חזית זו. על כן, אני אוסרת על פתיחת חזית זו. בסעיף 44 לתצהיר, מספר התובע כי הוצאות בש"א 154944/08 אשר נפסק לטובתו לא שולמו על ידי הנתבעות. אין להחשיב טענה זו כהרחבת חזית, שהרי מדובר בטענה טכנית . על כל פנים, התנהלות בעל דין במסגרת התביעה דנן, אינה מהווה טענה חדשה. בסעיף 46 התובע מצהיר כי פעל להקטנת נזקו ולמנוע הצטברות של ריביות לחובתו כערב, שילם את חוב קיינטק לבנק לאומי. מדובר בעובדה, שנוצרה לאחר הגשת התביעה. עובדה זו רלוונטית לסעד שהתבקש והוא, העברת הסכומים לידי החברה והסרת הערבות. ככל שלא מגולם בטענה זו ניסיון לתבוע סכום זה, במסגרת התביעה דנן, הרי שאין בו משום הרחבת חזית. בסעיף 47 מספר התובע כי שלם את חוב החברה למס הכנסה בסך 50,560 ₪. תשלום זה נעשה לאחר הגשת התביעה. בכתב התגובה טוען התובע כי סעיף זה נועד לתמוך בסעד המבוקש והוא, הסרת ערבותו של התובע. סעיף זה הינו המשך לטענה שנטענה בסעיף 20 לתצהיר התובע, בדבר חוב הנתבעות לשאת בתשלומי המס. היות וכאמור, נושא זה קשור להליך התמחור והיות והנבעות התגוננו בנקודה זו בסעיף 63 ו- 99 כאמור לעיל, אין טענה זו מהווה הרחבת חזית. בסעיף 48 טוען התובע כי בשל כך שהנתבעות לא פעלו כדי להסיר את ערבותו מחשבון החברה בבנק לאומי ובשל כך שהנתבעות לא פעלו כדי לעדכן את רישומי רשם החברות כי הוא אינו משמש כבעל מניות ודירקטור בחברה, נגרמו לו נזקים רבים בשל דרישות של נושי החברה שהופנו אליו. טענה זו, מסבירה למעשה מדוע פתח התובע בתביעתו דנן, להסרת ערבותו ואישור הליך התמחור המנתק אותו מהחברה. ושוב, ככל שיש בה ניסיון לגרור את הדיון לנושא הנזקים שנגרמו לתובע או לנושא הסרת שמו מרישומי רשם החברות, הרי מדובר בהרחבת חזית ולא אאפשר זאת. אך ככל שטענות אלו נועדו לתאר את הרקע להגשת התביעה, הרי הן רלוונטיות וכלולות בגדר הפלוגתאות שנקבעו בכתבי הטענות. בסעיף 50 לתצהירו מבקש התובע להבהיר כי עד למועד הגשת התצהיר, שולם לנתבעות סך של 300,000 ₪ למרות שלפי הצעת המכר התחייב התובע לשלם 250,000 ₪. גובה הסכום הנטען כי שולם הופיע לראשונה בתצהיר, אולם הטענה אינה חדשה וכבר בהצעת המכר נטען לקיזוז סכומים אלו, כתשלום והנ"ל בא לתמוך בטענת התובע לפיה הצעת המכר שלו הושלמה, כפי שנטען בכתב התביעה (סעיף 1 לכתב התביעה). אין מקום איפוא למחוק טענה זו. בסעיף 51 לתצהירו, מעיד התובע על כוונתו לתבוע מהנתבעות פיצוי בגין כל הנזקים שנגרמו לו מהתנהלותם, ע"י הגשת בקשה מתאימה. אין באמור הרחבת חזית. כל שיש בסעיף זה הינו הבעת כוונות ואין הנתבעות נדרשות להתמודד ולהתגונן כנגד טענה זו ולכן אין צורך במחיקתה. בסעיף 53 לתצהירו מבקש התובע כי הסכומים שהועברו לחשבון החברה בבנק הפועלים על פי ההחלטה בבש"א 154944/08, יועברו לבנק לאומי ויוחזרו לתובע התשלומים בהם נשא. טענה זו הינה תביעה כספית חדשה. התובע במסגרת תביעתו, ביקש צו עשה להעברת הכספים לבנק לאומי. במסגרת הצו הזמני הועברו חלק מהסכומים שהתבקשו. באשר ליתרת החובה בחשבון התובע טוען במסגרת תצהירו כי כיסה סכום זה בעצמו כדי להקטין את נזקו. הסעד שהתבקש לא כולל השבת סכומים ששילם, ומקומה של תביעה כזו בתביעה נפרדת. מסקנות בנושא הרחבת חזית: כפי שנקבע בדיון מיום 8.3.09, בעקבות החלטתה של כבוד השופטת אגי, לפיה הכספים שמגיעים לחברה מכל אחת מן המחזיקות יועברו לחשבונות של החברה ביחס של 25% לחשבון בנק לאומי, ו-75% לחשבון בבנק הפועלים, לכאורה התייתר הדיון בתביעה. בא כוח התובע הסכים, כי הצו הזמני שניתן יהפוך לקבוע כדי לסגור את התיק. בא כח הנתבעות התנגד וביקש כי יינתן לו יומו בבית משפט. כמו כן, במסגרת ההליכים דנן, מסתבר כי הוגשה תביעה על ידי הנתבעות כנגד התובע בבית משפט השלום בירושלים במסגרת ת.א 11591/08. בשל כך, ייתכן וגלש התובע לטענות שמקומם בתביעות אחרות וערב את תביעותיו הכספיות בתביעה זו. ככל שהטענות הנ"ל נטענות, על מנת להוכיח שהליך המכר מומש הלכה למעשה, שאלה זו נמצאת בגדרה של המחלוקת בין הצדדים כפי שהוצבה עוד בכתבי הטענות. גם טענות המפרטות עניינים שעלו בכתב התביעה ובאות להוסיף רקע ונופך, אינם בגדר הרחבת חזית. נראה כי אותה מסכת עובדות בכוחן להוליד גם סעד כספי. משום כך פנה התובע לבית המשפט ביום 16.11.09 בבקשה מתאימה לפיצול סעדים, כפי שיפורט להלן. כמובן שאין החלטה זו מהווה פתח לתביעת סכומים כספיים, בגדר התביעה הנוכחית אשר אינה כללה כל סעד כספי. התוצאה היא שהבקשה מתקבלת בחלקה. יש להתעלם מסעיפים 25, 35, 53, לתצהיר התובע באשר האמור בהם מרחיב את גדרי המחלוקת. הבקשה לפיצול סעדים : ביום 16.11.09 הונחה על שולחני בקשת התובע לפיצול סעדים, כך שבגין עובדות התביעה הדנא, יוכל התובע לפתוח גם בתביעה כספית להשבת הסכומים אותם לטענתו חבות לו הנתבעות. ביום 17.11.09 ניתנה החלטה: "לעמדת ב"כ הנתבעות תוך 20 יום מהמסירה". לפי תיעוד המערכת החלטה זו בצירוף הבקשה, הומצאה למשרדו של ב"כ הנתבעות באמצעות פקס ביום 19.11.09. זאת ועוד, בסעיפים 6-7 לכתב התשובה לתגובה, התייחס בא כוח הנתבעות לעובדת הגשת הבקשה לפיצול סעדים, כמוכיח את טענותיו בדבר הרחבת חזית. היות וכאמור הבקשה לפיצול סעדים הומצאה כדין ולא התקבלה כל תגובה, יש להעתר למבוקש בה. אני מתירה את פיצול הסעדים באופן המאפשר לתובע להגיש תביעה לסעד כספי על פי העובדות והעילות בתביעה דנן. סיכום : מן המקובץ לעיל, אני מקבלת את הטענות בדבר הרחבת חזית. בסעיפים 25, 35, 53, לתצהיר התובע. אני מתירה פיצול סעדים. אני חוזרת וממליצה לצדדים, לסיים את הדיון בתובענה זו, בכך שהצו הזמני, יהפוך קבוע. התובע כאמור הסכים. נותר לקבל את עמדת הנתבעים, ואלה יודיעוה תוך 20 יום מקבלת החלטה זו. בהתאם, אתן הוראותי להמשך ההליכים. אין צו להוצאות הדיון בבקשה זו. מסמכיםהרחבת חזית אסורהצוויםצו מניעה