המבקשת, מיילדת במרכז רפואי הלל יפה (להלן - בית החולים), הגישה לבית הדין ביום 11/7/2010 בקשה למתן צו עשה זמני, בה היא עותרת להורות לבית החולים להשיבה לחדר הלידה שבמחלקת היולדות שבה עבדה ולהורות לבית החולים להתיר לה לעסוק בעבודה פרטית - בהעברת קורסי הכנה ללידה, כפי שהתירו לה בעבר. אלה העובדות העולות, לכאורה, מהחומר שהונח בפנינו במסגרת הבקשה הזמנית: בתחילת שנת 2001 החלה המבקשת את עבודתה כמיילדת בחדר הלידה בבית החולים. במהלך השנים ניתנו למבקשת ולעוד מיילדות היתרים לעסוק בעבודה פרטית - בהעברת קורסי הכנה ללידה. מזה שש שנים ישנה תחרות בלתי פוסקת בין המבקשת לבין המיילדת גב' זהבה סופר (להלן - זהבה) על רקע העבודות הפרטיות שלהן, במסגרת קורסי ההכנה ללידה, המנוהלים על ידיהן באופן פרטי. ביום 15/10/2009 ילדה גב' ר.ד. (להלן - גב' ר.ד. וגם היולדת) את ילדתה הראשונה בבית החולים, ולאחר מספר ימים שיגרה היולדת לבית החולים מכתב ובו תשבחות לצוות הרפואי של חדר הלידה ולמיילדת זהבה ותלונה על התנהלות המבקשת כלפיה. עם היוודע למבקשת דבר המכתב, שיגרה המבקשת, ביום 2/11/2009 באמצעות באת כוחה, דאז, עו"ד ליהי גלעד, מכתב אל היולדת גב' ר.ד. ובו טענה כי טענותיה של ר.ד. מהוות לשון הרע ופגיעה קשה בשמה הטוב של המבקשת, בפן האישי ובפרט בפן המקצועי, וכי המכתב עלול לגרום למבקשת נזקים מרובים וניכרים ועל כן דרשה המבקשת מגב' ר.ד. לפצותה בסך 50,000 ₪ כך גם דרשה ממנה לשלוח לאלתר מכתב התנצלות לכל הנמענים בבית החולים, אליהם נשלח המכתב. המבקשת סברה כי מכתבה של גב' ר.ד. נערך ונשלח על ידי המיילדת זהבה ולא על ידי גב' ר.ד. ועל כן מסרה ביום 3/11/2009 למנהלת שירותי הסיעוד בבית החולים, גב' אסתר כהן, מכתב תלונה חריף על המיילדת זהבה. בפתח מכתבה ציינה המבקשת את הדברים הבאים: "רבות הפעמים אשר דיברנו על סוגיית זהבה סופר וטליה עמר (אני) באופן רשמי. וברור לכולם כי אנו לא מסתדרות כלל, למרות ששתינו מיילדות בצוות אחד ואפילו מיילדות מוערכות מאוד הן מצד הממונים ובעיקר מצד היולדות הרבות....... למעשה התחלנו את דרכנו כמיילדות צעירות כמעט ביחד. אך לצערי התחרות בעשייה המקצועית החלה מאז, הלכה והחמירה והגיעה עד הלום למצב מאוד מסוכן. כידוע תחרות הינה דבר בריא שיכול להביא אותנו לשאוף למצוינות, אך לא כך הדבר במקרה שלנו." בעקבות המכתבים הנ"ל החל בירור במשרד מנהלת שירות הסיעוד בבית החולים, גב' אסתר כהן, בו הועלו טענות הדדיות קשות בין המבקשת לבין זהבה. עקב הידרדרות היחסים בין המבקשת לבין זהבה והשפעתה של מערכת יחסים זו על צוות חדר הלידה והיולדות, החליטה הנהלת בית החולים, כי יש להעביר את שתי המיילדות (המבקשת וזהבה) מחדר הלידה למחלקה אחרת. המבקשת, בהתאם לבקשתה, הועברה ליחידה להפריית חוץ גופית וזהבה הועברה למרפאות החוץ. כמו כן פנה מנהל בית החולים, ד"ר אורן, אל ד"ר שוש ריב"א, ראש מינהל הסיעוד ואחות ראשית ארצית במשרד הבריאות, בבקשה למינוי ועדת בדיקה בעניין הסכסוך בין שתי המיילדות - המבקשת וזהבה. ועדת הבדיקה הגישה את הדו"ח המסכם שלה מיום 4/2/2010 למנכ"ל משרד הבריאות. ביום 6/4/2010 שלח מנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר איתן חי-עם, את הדו"ח המסכם למנהל בית החולים, ד"ר אורן, וציין במכתבו כי הוא מאמץ את מסקנות הועדה, והמלצותיה מקובלות עליו, והוא מבקש ממנהל בית החולים לפעול ליישום ההמלצות כפי שמופיעות בדו"ח. המשיבה הגישה לנו את דו"ח ועדת הבדיקה, כאשר הדברים אשר אינם מתייחסים למבקשת הוסתרו בדיו שחורה. המבקשת הגישה לועדת הבדיקה תמליל כתבה מערוץ 2 בעניין המיילדות וכן שני נוסחים לדו"ח חקירה פרטית שהוזמנה על ידה. באשר למתן ההיתר לעבודה הפרטית למיילדות ולטיפול בסכסוך שביניהן, ציינה ועדת הבדיקה את הדברים הבאים: "בראשית הדברים מבקשת הועדה לציין כי, התרשמה שהסכסוך בין המיילדות הקיים מזה שש שנים טופל על ידי הנהלת המלקה ובית החולים במטרה להשיג מעין "שקט תעשייתי" אשר אפשר את תפקוד המחלקה והתפתחותה בכל המישורים. אולם לדעת הועדה היה על הנהלת המחלקה ובית החולים לטפל בצורה מעמיקה עם התעוררות הסכסוך ולא להסתפק בהפרדת הכוחות שנעשתה, ומתן ההרשאות לעבודה פרטית שבסופו של דבר רק העצימו את הסכסוך." באשר לנושא ליווי היולדות - ציינה הועדה את הדברים הבאים: "חוזר מנכ"ל מס' 14/03 עוסק בנושא מלווה אישי ליולדת בחדר לידה. על פי הוראות החוזר מלווה אינו רשאי להגיש כל טיפול או להתערב בעבודתו של הצוות הרפואי לרבות התערבות בעבודתן של המיילדות והחלטותיהן המקצועיות של המיילדות. בחדר הלידה בהלל יפה הונהג נוהל פנימי להסדרת ליווי לידות על ידי מיילדות בית החולים. בפועל לא מדובר בליווי יולדת אלא בניהול לידה מתחילתה ועד סופה או במקרים מסוימים המשך ניהול הלידה לאחר סיום המשמרת של המיילדת שהחלה בה. על פי הנוהל הופק טופס על ידי הנהלת חדר לידה לפני כ-4 שנים, בנושא ליווי יולדות, מיילדת אמורה למלא מראש טופס הצהרה לפיו הליווי נעשה בהתנדבות וללא קבלת תמורה ועל חשבון זמנה הפרטי, כאשר היא מעוניינת ללוות יולדת ועליה לקבל את אישור האחות האחראית ומנהל המחלקה לליווי יולדת בכפוף לחתימה על הטופס. המיילדת המלווה רשאית לילד את היולדת. בטופס מתבקשת המיילדת לציין את מהות הקשר שבינה ובין היולדת." הועדה ציינה כי הוצגו לה אישורים שניתנו למיילדות במהלך השנים 2008-2009. המבקשת הגישה 11 בקשות שאושרו ובהתאם לדברי ב"כ המשיבה, זהבה הגישה 44 בקשות שאושרו. בהמשך ממצאיה ציינה הועדה בעניין ליווי היולדות את הדברים הבאים: "המיילדות גב' חרזי, גב' סופר וגב' עמר התבקשו להבהיר לוועדה את מהות הקשר שבינן לבין הנשים שביקשו ללוות כפי שעלה מהאישורים שהוצגו. יש לציין כי המיילדות התקשו בחלק מהמקרים לתאר במדויק את מהות הקשר. המיילדות באופן כללי מציינות כי מדובר ב"חברה" או "קרובה". לציין כי, המיילדות העידו כי יילדו בפועל את היולדת שביקשו ללוות על חשבון זמנן הפרטי. הועדה התרשמה כי מספר כה גדול של בקשות לליווי לידות, ללא תמורה על פי הצהרתן ועל חשבון זמנן הפרטי של המבקשות אינו סביר....... לדעת הועדה היה על הנהלת הסיעוד בשלב זה ליידע את יתר הגורמים המעורבים, מנהל המחלקה, והנהלת הסיעוד על ריבוי הבקשות לליווי...... הוועדה התרשמה כי ישנו קשר ישיר בין העובדה כי המיילדות המעבירות קורסי הכנה ללידה פרטיים מבקשות ליילד באופן אישי את היולדות אותן לימדו בקורס. נשאלת השאלה האם הליווי שנעשה בכמות כה גדולה הוא בהתנדבות והאם היחס והטיפול של המיילדות הללו כלפי יולדות אחרות לא נפגע?" במסקנותיה ציינה ועדת הבדיקה את הדברים הבאים בעניין התנהגותה המקצועית של המבקשת: "התנהגותה המקצועיות של גב' עמר- יש לציין את התרשמותה הקשה של הועדה מהאופן בו בחרה גב' עמר להתייחס לאמירת האגב של היולדת ר.ד. במכתב התודה לבית החולים והמחלקה. גב' עמר בחרה לשלוח מכתב דרישה לפיצוי כספי ממטופלת במחלקת היולדות כתגובה לפנייתה, מכתבה נשלח עוד לפני שעלה בידי הנהלת הסיעוד לטפל בפנית היולדת. התנהגותה של גב' עמר מהווה לדעת הועדה התנהגות בלתי מקצועית והחורגת מסטנדרטים מקצועיים אתים הנהוגים ביחסים שבין מטפל מטופל. לא יתכן כי יולדות ירגישו מאוימות או ימנעו מהבעת ביקורת בשל חשש מפני תביעות משפטיות מצד מיילדת. מעדותה בפני הועדה עולה כי גב' עמר לא הפנימה את מחויבותה לשרות וליולדות, וחומרת התנהגותה. בנוסף אף עלה מעדותה כי, פעלה באמצעות ב"כ לפרסום הסכסוך והמחלוקות שבינה ובין הגב' סופר באמצעי התקשורת, דבר המהווה אף הוא חריגה מכללי המשמעת הנהוגים בשירות המדינה." ועדת הבחינה המליצה בהמלצותיה, אשר התייחסו גם למבקשת, על ביטול ההרשאות לעבודה נוספת למיילדות המעורבות וכן המליצה על העברת החריגות שעלו במישור המשמעתי, לרבות החשד ל"לידות פרטיות", לבדיקת הגורמים המוסמכים בנציבות שירות המדינה. מנהל בית החולים, ד"ר אורן, הגיש ביום 16/5/2010 קובלנה לד"ר שוש ריב"א, ראש מינהל הסיעוד ואחות ראשית ארצית במשרד הבריאות בנושאים הבאים: בעניין פעילותה של המבקשת בעקבות מכתבה של גב' ר.ד., בעניין פועלה באמצעות משרד חקירות ובעניין החשד העולה, לפיו המבקשת הוציאה מסמכים מחדר הלידה שהוצגו בכלי התקשורת. כך גם פנה מנהל בית החולים, ביום 16/5/2010, אל עו"ד אסף רוזנברג, ממונה בכיר על המשמעת בנציבות שירות המדינה, על מנת שיפתח בחקירה משמעתית בעניין החשדות לביצוע עבירות משמעת על ידי המבקשת וזהבה. ביום 10/5/2010 הזמין, מנהל בית החולים, ד"ר אורן, את המבקשת לשימוע; במכתבו ציין כי בהמשך לדו"ח ועדת הבדיקה ולאור מסקנותיה והמלצותיה הוא מגיש קובלנה לאחות הראשית הארצית במשרד הבריאות, כמו כן הוא פנה לממונה על המשמעת בנציבות שירות המדינה, על מנת שיפתח בחקירה משמעתית בעניינה של המבקשת. עוד ציין מנהל בית החולים במכתבו, כי הוא שוקל את המשך הצבתה של המבקשת מחוץ לחדר הלידה וזאת עד לסיום הליכי המשמעת ועד בכלל. מנהל בית החולים הודיע למבקשת ביום 6/6/2010 כי לאחר השימוע שהתקיים למבקשת ביום 20/5/2010 ולאחר שעיין בכל המסמכים הרלוונטיים, שקל שוב ושוב את הנימוקים בעד ואלה שנגד והגיע למסקנה כי הדבר הנכון לעשות, מבחינת בית החולים, הוא להמשיך ולהעסיק את המבקשת כאחות מחוץ לחדרי הלידה של בית החולים. המבקשת הגישה לבית החולים בקשה להיתר לעסוק בעבודה פרטית. המנהל האדמיניסטרטיבי של בית החולים, ד"ר אמנון בן משה, דחה את בקשתה, במכתבו מיום 14/5/2010, וזאת בהתאם להוראות התקשי"ר ובשים לב למסקנות ועדת הבדיקה והמלצותיה. המבקשת הגישה את בקשתה הזמנית לבית הדין ביום 11/7/2010. תביעה עיקרית לא הוגשה עד היום. דיון והכרעה: לאחר שעיינו בבקשה על נספחיה ובתשובת המשיבה על נספחיה, סוברים אנו כי יש לדחות את בקשתה הזמנית של המבקשת, להורות על החזרתה לחדר לידה ולהורות לבית החולים להתיר לה לעסוק בעבודה פרטית, בהעברת קורסי הכנה ללידה. המבקשת טוענת כי מסקנות ועדת הבדיקה מצאו, כי לא נפל בה כל רבב. אין אנו תמימי דעים עם המבקשת בעניין זה. בממצאי ועדת הבדיקה ובמסקנותיה ישנן התייחסויות נוקבות בעניין התנהלות המבקשת במספר נושאים, כך גם מועלות חשדות הן כלפי המבקשת והן כלפי זהבה באשר לניהול "לידות פרטיות" במסגרת ליווי היולדות; והמלצות הועדה הן להעביר בעניין המבקשת ובעניין זהבה את החריגות שעלו בועדה במישור המשמעתי, לרבות החשד ל"לידות פרטיות" - לבדיקת הגורמים המוסמכים בנציבות שירות המדינה. לא למותר לציין, כי בדיון בפנינו ציין ב"כ המבקשת, כי המבקשת אכן לקחה מחדר לידה מספר רב של בקשות לליווי יולדת אשר הגישה זהבה, בהן מופיעים שמותיהן של היולדות ושמה של המיילדת זהבה; המבקשת צילמה בקשות אלה ומסרה את צילומים לחוקר הפרטי, אליו פנתה שיחקור בעניין זהבה וכן מסרה צילומים אלה לכתב מערוץ 2, אליו פנתה בעניין הסכסוך בינה לבין זהבה. המבקשת טוענת כי היא "חושפת שחיתויות" וכי רק משום שחשפה שחיתויות, בית החולים מתנכל לה ולא משיב אותה לחדר הלידה, וזאת על מנת שהעובדים יראו וירָאו ממה שקורה למי שמגיש תלונה. לא שוכנעו, בשלב הליכאורי של הדיון היום בבקשה הזמנית, כי בית החולים מתנכל למבקשת. עוד יוטעם כי אין ניתן היום, במסגרת הדיון בבקשה הזמנית, לקבוע האם המבקשת הינה בגדר "חושפת שחיתויות" אם לאו; מכל מקום גם אם היא אכן בגדר "חושפת שחיתויות" אין דבר זה מקנה לה חסינות מפני בדיקת התנהלותה על ידי הגורמים המוסמכים במדינה, שמא נפל גם בה רבב, ואין הדבר מונע מהמשיבה לטפל בממצאים ובמסקנות העולים מהבדיקות. בשים לב לכל החומר שהונח בפנינו ובכלל זה מסקנות ועדת הבדיקה, וכן בשים לב לכך שמנהל בית החולים הגיש קובלנה כנגד המבקשת לאחות הראשית במשרד הבריאות ופנה לנציבות שירות המדינה בבקשה לחקור חשדות לביצוע עבירות משמעת על ידי המבקשת ומשהליכים אלה טרם הסתיימו - אין אנו מוצאים, בשלב הליכאורי בו אנו מצויים, במסגרת הבקשה הזמנית, מקום להורות על השבתה של המבקשת לעבודה בחדרי הלידה; כך גם אין אנו מוצאים מקום להורות למשיבה להתיר למבקשת לעסוק בעבודה פרטית, קרי העברת קורסי הכנה ללידה, ובעניין זה לא למותר לציין, כי ועדת הבדיקה המליצה לבטל את ההרשאות לעבודה נוספת שניתנו למיילדות – המבקשת וזהבה. משאלה פני הדברים - הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בסך 1,500 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מקבלת החלטה זו.רפואהחזרה לעבודהבית חוליםצוויםצו עשה