1. התובע גולן פרידמן (להלן- "התובע") הגיש תביעה לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נגד מעבידתו הנתבעת. התובע פוטר בשל חשד לאי העברת כספי תרומה שנאספו על ידי עובדי הנתבעת עבור חבר לעבודה שנפצע בתאונת עבודה, לאחר שבבדיקת הפוליגרף שעבר התובע נמצא כמי שאינו דובר אמת . הנתבעת טוענת כי התובע הפר את חוזה העבודה ומעל מעילה חמורה באמון הנתבעת אשר הצדיק פיטוריו ללא פיצויי פיטורים וללא הודעה מוקדמת. על רקע עובדה זו הוגשה התביעה לבית הדין. הרקע העובדתי 2. התובע עבד בנתבעת מיום 28/6/05 עד ליום 9/11/07, מועד בו פוטר לאלתר. 3. התובע עבד כמנופאי ומנהל עבודה בנתבעת במקומות עבודה שונים בדרום, ובין היתר באתר "אינטל" בקרית גת. 4. מספר חודשים לפני פיטוריו אסף התובע תרומות של עובדי הנתבעת על מנת למוסרם לעובד הנתבעת שנפגע בתאונת עבודה בשם אלכס נודלשטיין (להלן - "אלכס"). התרומה אמורה היתה להימסר לאלכס בחגיגת ברית המילה של בנו שנולד ב- 8/07 כאשר האירוע היה אמור להתקיים ב- 9/07 (עדותו של אלכס בעמ' 25 לפרוטוקול). 5. במסיבת ברית המילה לא מסר התובע את התרומה בטענה, כי המעטפה ובה הכסף ורשימת התורמים אבדה. 6. התובע הודיע על כך לאלכס במסיבת ברית המילה. 7. התובע מסר לאלכס את כספי התרומה או חלקם לאחר מסיבת הברית בשני תשלומים. אולם נטען, כי לא כל הכספים שנאספו נמסרו לאלכס . 8. התנהלות זו של התובע עוררה חשדה של הנתבעת כי התובע שלח ידו בכספי התרומה ולפיכך, זומן התובע למנכ"ל הנתבעת והופנה לעריכת בדיקת פוליגרף. התובע לא סרב לבדיקה. 9. ביום 8/11/07 נערכה בדיקת הפוליגרף, כאשר צוין בחוות הדעת של הבודק ויקטור כהן (נ/1), כי מטרת הבדיקה לאמת את גרסתו של התובע לסיבת האיחור במתן כספי התרומות לאלכס. 10. במסקנות הבדיקה צוין כי הנבדק דובר שקר בגרסתו לגבי האיחור במסירת הכסף לאלכס. 11. לאחר שהגיעו תוצאות הפוליגרף לידי המנכ"ל, נקרא התובע למנכ"ל, אביתר חכמון, ופוטר ביום 9/11/07 תוך ציון העובדה כי פיצויי הפיטורים ישללו מאת התובע בשל התנהלותו. 12. בעקבות פיטוריו, הגיש התובע תביעתו הנוכחית ותובע פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, שכר חודש 11/07, לרבות פיצויי הלנת שכר, פיצויים על עצם הפיטורים ופדיון חופשה. כמו כן תובע שחרור כל כספי התגמולים שהופרשו בגינו לפוליסת ביטוח מנהלים (חלק העובד והמעביד). 13. הנתבעת כאמור דוחה תביעות התובע כפי שיפורט בהמשך. תמצית טענות התובע 14. התובע טוען, כי על דעת כל העובדים הוחלט כי כספי התרומה ימסרו במסיבת הברית של בנו של אלכס. 15. התובע טוען כי סך הכספים שנאספו היה 3,000 ₪, ומסר לאלכס את הסך של 2,900 ₪ (למעט 100 ₪ שלא הספיק למסור), שכן פוטר מעבודתו . 16. התובע טוען כי מסר הכספים הנ"ל בשתי הזדמנויות לאחר מסיבת הברית. תשלום אחד בסך של 2,000 ₪ שולם מיד לאחר המסיבה ותשלום נוסף בסך של 900 ₪ שולם זמן קצר לאחר מכן. 17. בדיקת הפוליגרף אינה קבילה ואין לתת לו כל משקל . התובע טוען כי לא נתן הסכמתו כי תוצאות הבדיקה ישמשו ראיה בתיק הנוכחי . 18. התובע טוען כי פוטר ללא כל סיבה בבושת פנים ללא קבלת פיצויי פיטורים וללא מתן זכות שימוע. לטענתו, בסמוך לפיטוריו גמלה בלב הנתבעת ההחלטה לסגור את מחלקת המנופים והאשמות השווא שהוטחו כלפיו, באמתלא כי מעל בכספי עמיתיו לעבודה, נועדו אך ורק ("או גם") על מנת להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים. 19. השכר הקובע לצורך חישוב זכויותיו הוא 14,500 ₪. תמצית טענות הנתבעת 20. נסיבות פיטוריו של התובע הצדיקו פיטוריו לאלתר ללא פיצויי פיטורים וללא הודעה מוקדמת, שכן הפר את הסכם העבודה ומעל באמון הנתבעת. 21. התובע נשלח לבדיקת פוליגרף, שכן הגיעו לידי מנכ"ל הנתבעת שמועות ותלונות של עובדים כי לא כל הסכומים שנאספו הועברו לאלכס. הנתבעת חשדה כי התובע שלח יד בכספים. 22. ממצאי הבדיקה אימתו את חששה של הנתבעת, ולנוכח תוצאות הבדיקה- התובע פוטר לאלתר. 23. שכרו הקובע לצורך חישוב זכויותיו היה 10,500 ₪ ואין לכלול את בונוס המנכ"ל בחישוב השכר הנ"ל . 24. תשלום שכר חודש 11/07 לא הותנה בחתימתו של התובע על כתב ויתור, אלא התובע סירב לבוא למשרדי הנתבעת לאסוף את ההמחאה שהוכנה עבורו בגין שכרו, מטעמים השמורים עמו. לפיכך בשלב מאוחר יותר נשלחה ההמחאה לביתו ולפיכך אינו גם זכאי לפיצויי הלנת שכר. 25. התובע קיבל מלוא דמי החופשה, לרבות פדיון החופשה שהיה זכאי בגין תקופת עבודתו. 26. התובע אינו זכאי לפיצויים על עצם הפיטורים, שכן ניתנה לו זכות השימוע קודם לפיטורים, התובע הסכים להיבדק בפוליגרף והסכמה זו מהווה הסכמה לתוצאות הבדיקה ולהשלכותיה. הראיות 27. מטעם התובע העידו :- א. התובע בעצמו בתצהיר עדות ראשית ובעדות בעל פה בפני בית הדין . ב. מר אבי אלבחרי, בתצהיר עדות ראשית ובעדות בעל פה בפני בית הדין. מטעם הנתבעת העידו בתצהירי עדות ראשית ובעדות בעל פה בפני בית הדין :- א. מר אביתר חכמון - מנכ"ל הנתבעת לשעבר. ב. מר טל פרי - מנכ"ל הנתבעת הנוכחי. ג. מר אהוד כהן - חוקר הפוליגרף. ד. מר אלכס נולשטיין - עובד הנתבעת. ה. מר אבי גולדמן - מנהל טכני בנתבעת . ו. מר שמעון בן ויס - מנהל פרויקטים בנתבעת. נסיבות פיטורי התובע והזכאות לקבלת פיצויי פיטורים 28. נשאלת השאלה האם השכילה הנתבעת להוכיח גרסתה כי בנסיבות פיטוריו של התובע החלטתה לשלול ממנו את פיצויי הפיטורים, לרבות תמורת ההודעה המוקדמת, היתה כדין? 29. הנתבעת טוענת, כי התובע שלח יד בכספי התרומה. מדובר בהאשמה חמורה הגובלת בפלילים והלכה פסוקה היא כי מעביד המבקש לייחס לעובדו ביצוע מעשים חמורים של הפרת אמונים או מעשים המהווים עבירה פלילית נדרש להוכיח את טענותיו ברמת הוכחה מוגברת (דב"ע נה / 3-60 אנואר חמיד - יעקב הלמן, עבודה ארצי, כרך כ"ח 2, 197). 30. מנכ"ל הנתבעת באותה עת אביתר חכמון הצהיר כי הרקע להפניית התובע לבדיקת הפוליגרף נבעה משיחה עם מספר עובדים כי התרוצצו שמועות על כך שהתובע נטל לכיסו את כספי התרומה שהעובדים הרימו לרווחתו של אלכס. מר חכמון הבהיר לתובע כי במידה ויתברר שאינו דובר אמת, יורחק מהנתבעת לאלתר ולגרסתו התובע הסכים לכך. (סעיף 9 לתצהיר). מר חכמון אישר כי נפגש עם התובע מספר פעמים וכלשונו :- "אני קורא לו ישבנו ושוחחנו השיחה היתה לא טובה. בשיחה הזו גולן גם דיבר באופן לא רציף ונראה מאוד לא טוב וששאלתי אותו מה הביא אותך לעשות כזה דבר, זה חברה שהיא כמו משפחה מערכת יחסים תלותית ואז הוא אמר לי שזה היה פאול שאיבדתי את הרשימה ואת הכסף ומאחר ואני באמת הייתי קשור אליו ולכן נאחזתי בזה ואמרתי שאם איבדת את זה נמחל לך. השיחה היתה לא טובה והתחושה שלי היתה לא טובה. אני אמרתי שאני לא שופט אמרתי שאם איבדת את זה ושלחתי אותו לפוליגרף ובפוליגרף הנחתי לא לשאול על גניבה אלא רק אם הוא איבד או לא איבד. התשובה היתה חד משמעית". 31. גם שמעון בן וייס שהיה מנהל פרויקט אינטל ואיש הקשר בין התובע, החברה ובודק הפוליגרף, העיד בפנינו כי "נוצרה סיטואציה שבה בעצם הפעולות שלנו החלו להיות לא באמת לחפש את המעטפה של הכסף ולא לברר כמה כסף היה במעטפה, אנחנו הרגשנו שתהליך של איסוף הכסף היה לא תקין והרגשנו שבעצם אלכס קיבל את הכסף כיוון שפתאום החלו לעלות שאלות מצד העובדים איפה הכסף שנתרם, ולכן התחלנו לבדוק את השתלשלות האירועים ..." (עמ' 31 לפרוטוקול מיום 25/5/09). 32. מר חכמון אישר בעדותו כי במועד הפניית התובע לבדיקה לא נתן משקל לעובדה כי חלק מהכסף הועבר לאלכס על ידי התובע וכך העיד :- "באותו שלב אני יודע שנאספו כספים ואני יודע שהמנופאים שהיו כפופים לגולן אומרים ששום דבר לא עבר לאלכס זו האשמה חריפה וחייבים להתייחס אליה..." (עמ' 30 לפרוטוקול מיום 28/6/2010). בהמשך נשאל :- "ש. אין מחלוקת שהכסף הועבר לאלכס הרבה לפני השיחה שלהם - ארבע עיניים, אתה פשוט לא זוכר, לא ידעת כי אין מחלוקת ת. יש מחלוקת . בין הפגישה שלי עם גולן לסיום עבודתו הנושא עלה לראש סדר עדיפויות. דיברתי גם עם אלכס ודני גונפרי ושמעון בן וייס ומה שכאב לי הכי הרבה זו ההונאה המתמשכת. בפוליגרף גולן אמר שהוא גבה 3,650 ₪ בפועל מאלכס שמעתי שהוא קיבל רק 1,800 ₪. מדובר על תקופה שהיא סוערת מאוד אצל גולן ואצלי. מדיווחים שהם מאוד כללים בפוליגרף אני רואה שהדיווחים מדוייקים ועדיין חסרים 2,000 ₪ והמינימום שמתבקש שהוא היה הולך לאלכס ונותן לו את הכסף עד היום הכסף עדיין אלו. לפי דעתי חסרים 2,000 ₪". (עמ' 31 לפרוטוקול מיום 28/6/2010) . 33. מר חכמון הסביר בעדותו כי הנושא של העדר הכסף לא היה במחלוקת. הכסף לא היה. והוסיף כי גולן לא הכחיש שהכסף לא נמסר והוא לא ידע כמה כסף יש "הוא אמר שהוא איבד את הרשימה ואת הכסף ולכן לא יודע בכמה כסף מדובר ומפה ההסתבכות" (עמ' 32 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, ציין מר חכמון כי לא הפנה את התובע לבדיקת הפוליגרף כדי לברר האם מדובר בגניבה, אלא רצה לנסות ולאושש את הדברים כמו שגולן הציג אותם שמדובר בטעות אנוש והכסף והרשימה הלכו לאיבוד והוא מנסה להסתדר עם זה, וסיכם "מה שרציתי לבדוק זה את התיאור שהוא אמר לי" (עמ' 33 לפרוטוקול). ואכן במבוא לבדיקת הפוליגרף צוין כי מטרת הבדיקה לאמת את גרסתו של התובע לסיבת האיחור במתן כספי התרומות לאלכס. 34. על רקע עובדה זו, טען מר חכמון כי הסיכום בינו לבין גולן היה שאם חס וחלילה הכסף נלקח במזיד ולא בטעות , הוא הולך הביתה והוסיף "הסיכום היה שהוא הולך. שאומרים למישהו שהוא הולך זה ללא פיצויים" (עמ' 32 לפרוטוקול מיום 29/6/2010). 35. מנגד, גרסת התובע כי אסף את התרומות וערך רשימה בה ציין את שמו של כל עובד והסכום שתרם. גרסתו של התובע כי נאספו כ- 3,000 ₪ וכי העביר לאלכס 2,900 ₪ ולפיכך נותר סך של 100 ₪ שלא הועבר אליו . 36. התובע פרט את השתלשלות העניינים וטען, כי מסיבת הברית התקיימה ב- 10/07 וטרם צאתו מביתו למסיבה לא עלה בידו למצוא את המעטפה, שכן שכח היכן החביא אותה. 37. לגרסתו, המעטפה כללה את הרשימה + הכספים שנתרמו, והצהיר כי הסביר לאלכס מה קרה ואמר לו שידאג להעביר לו את הכסף בימים הקרובים (סעיף 6-ה' לתצהיר). 38. ואכן ביום ראשון שלאחר מכן, הצהיר התובע כי מסר לאלכס 2,000 ₪ במזומן ובשלב מאוחר יותר מסר לו 900 ₪ נוספים. 39. התובע ציין כי כספים אלה שולמו לאלכס מכספו הפרטי, תוך ציון העובדה כי כאשר ימצא את המעטפה, יעשה חשבון מדויק שכן לא זכר את הסכום שנאסף (עמ' 12 ו- 13 לפרוטוקול). 40. בעקבות השמועות שנפוצו על כך כי לקח כספים לכיסו, ולאחר שמנכ"ל הנתבעת ביקש ממנו ביום 7/11/08 כי יעבור בדיקת פוליגרף, החל בחיפושים אחר המעטפה וזו נמצאה בביתו ב- 7/11/08, ערב בדיקת הפוליגרף, ובה רשימת התורמים והכסף שנתרם על ידי כל אחד מהתורמים ובסך של 3,000 ₪ (עמ' 6-יד' לתצהיר ועמ' 14 לפרוטוקול מיום 6/11/08), וזאת בלשונו :- "ש. מתי מצאת את המעטפה ? ת. יום לפני הפוליגרף . ש. איפה היתה המעטפה ת. בתוך שקית עם ניירת על המקרר ש. מי מצא את המעטפה ת. אישתי ... ש. מה היה במעטפה ת. כסף ורשימה ש. כמה היה ת. 3,000 ₪ ביחד עם הרשימה ש. נתת לאלכס את ה- 100 ₪ הנותרים ת. לא. הוא לא רצה . הוא לא ענה לי לטלפון ש. ניסית לתת לאלכס את רשימת התורמים ת. לא. לא נתנו לי זמן". (עמ' 13 ו- 14 לפרוטוקול מיום 6/11/08). 41. גרסה זו של התובע סותרת את העובדות העולות משיחת ההבהרה שהתקיימה בינו לבין בודק הפוליגרף ממנה עולה בבירור, כי במעטפה שמצאה אשתו נמצא סך 3,650 ₪. למען שלמות התמונה נביא את תוכן תשובות התובע בשיחת ההבהרה שלפני בדיקת הפוליגרף (נ/1) :- "לפני הבדיקה מסר כי הוא עובד ריוול מזה כשנתיים וחצי כמנופאי. בינואר נאסף כסף לאלכס שנפגע בתאונת עבודה. גולן שם את הכסף בשקית, הניח את השקית אצלו בבית עם רשימת התורמים. הכסף הופקד לחשבון של הנבדק ובינתיים השתמש בכסף. לפני כחודש וחצי חיפש את הרשימה ולא מצאה. לפני האירוע של אלכס מסר לו הנבדק שייתן לו את כסף התרומות. לדבריו, באירוע של אלכס פנה אליו ביוזמתו ואמר לו שימסור לו הכסף ביום א'. ביום ראשון מסר לו מחצית מהסכום 2,000 ₪ ו- 700 כעבור שבוע. הנבדק מסר שייתן לו את ההפרש כאשר ימצאו את הרשימה. (אתמול אשתו של הנבדק מצאה את הרשימה והגיע איתה לבדיקה וסה"כ נאסף 3,650 ₪). לשאלתנו מסר כי חיכה חצי שנה כדי לתת את הכסף באירוע. הנבדק קיבל החלטה זו בהתייעצות עם עובדים שאינו זוכר את שמם". 42. בחקירתו הנגדית אישר התובע את העובדות שפורטו בשיחת ההבהרה שצוטטה לעיל, אך הכחיש כי הכסף הופקד בחשבון הבנק שלו וכי השתמש בכסף. כמו כן ציין כי מסר לאלכס 900 ₪ כעבור שבוע והגדיר זאת "חסר עוד 200 ₪" וזאת בתגובה לאמור בשורה השביעית שבשיחתה הבהרה שצוטטה לעיל. 43. התובע אישר שאשתו מצאה את המעטפה, ולמרות שצוין כי נאספו 3,650 ₪, העיד כי לא זכר כמה כסף נאסף (עמ' 11 לפרוטוקול שורה 14 ). 44. התובע נשאל מדוע נמנע מלהביא את אשתו להעיד וטען כי מדובר בעדות שאינה רלוונטית (עמ' 13 לפרוטוקול מיום 6/11/08). 45. התובע אישר גם בתצהירו כי הציג את רשימת התרומות לבודק ובניגוד לאמור בשיחת ההבהרה, העיד כי כאשר מצא את המעטפה היתה בה הרשימה ו- 3,000 ₪ (עמ' 14 לפרוטוקול מול שורה 2). 46. בשיחת ההבהרה צוין כי אשתו היא זו שמצאה את המעטפה ובתוכה סך של 3,650 ₪. התובע לא הכחיש עובדה זו. כמו כן לא הוכח, כי לבודק היתה סיבה שלא לפרט את הסכום הנכון, שכן התובע אישר את נכונות התשובות האחרות, למעט טענתו כי במקום 700 ₪ שפורט בשיחת ההבהרה, שילם 200 ₪ יותר. 47. תמוה הדבר כי התובע לא מצא לנכון לעדכן מיד את מנכ"ל הנתבעת כי מצא את המעטפה עם הרשימה וסך 3,000 ₪ בתוכה , שאם כך היו פני הדברים, יכול והתובע לא היה מופנה כלל לבדיקה, שכן מטרת הבדיקה היתה לבדוק את גרסתו של התובע האם אכן איבד את המעטפה ובשל כך לא הועברו כל הכספים לאלכס. לתובע היתה העדות והראיה הטובה ביותר להוכיח גרסתו באשר לשיעור התרומות שנאספו ולסתירת השמועות כי לא העביר כל הכספים לאלכס. 48. אולם התובע לא עשה כן ,לא לפני הבדיקה ולא לאחריה. 49. זאת ועוד. נשמעו בפנינו מספר גרסאות באשר לשיעור הסכומים שהתובע נתן בידי אלכס. אנו בדעה כי בין אם נתן התובע לאלכס 2,700 ₪ ובין אם נתן בידו רק 1,800 ₪ או 2,000 ₪, אין חולק כי בפני המנכ"ל הובאו גרסאות שונות באשר לסך הסכום שנאסף מחד, והסכומים שהועברו מאידך, ועובדה זו על פי גרסתו הובילה אותו להחליט על פיטוריו של התובע. 50. נדגיש כי הימנעות התובע מהצגת ראיות אשר היה בהן משום תמיכה בגרסתו אף הן פועלות לחובתו. אין ספק כי אם לגרסת התובע נמצאה המעטפה עם הרשימה והכספים ערב בדיקת הפוליגרף, לא הייתה כבר מחלוקת באותה עת מהו שיעור הכספים שנאספו. ולמרות זאת, בעדותו בפנינו העיד כי לא זכר כמה כסף נאסף (פרוטוקול מיום 6/11/08). כמו כן, נציין כי כאשר נחקר התובע באשר לתגובתו לאמור בשיחת ההבהרה עם הבודק, לא סתר את הסכום שצוין על ידי הבודק כי נמצא במעטפה (3,650 ₪) וכל שטען כי אינו זוכר מהו הסכום. תשובה זו מעוררת תמיהה . 51. התובע גם לא פירט בכתב תביעתו, מסיבות השמורות עמו, מהו הסכום שנאסף או הסכומים שנתן בידי אלכס ועשה כן רק בתצהיר. ציין בתצהיר כי מסר לידי אלכס 2,900 ₪ (סעיף 6-ט' - י' לתצהיר), אך לא ידע לציין כמה כסף נאסף בסופו של יום. באשר לסכום הכללי שנאסף תמוהה עדותו של התובע, שכן ערב לפני בדיקת הפוליגרף מצאה אשתו את המעטפה עם הכסף. 52. גם טענת התובע כי שמע את השמועות על כך כי לא העביר לאלכס את כל הכספים רק לאחר פיטוריו כאשר הלך לחפש עבודה (עמ' 15 לפרוטוקול) - אינה עולה מתצהירו. ניתן להסיק בבירור כי השמועה הגיעה לאוזניו עוד כאשר עבד בנתבעת וטרם נפגש עם המנכ"ל ביום 7/11/07 וזאת על פי השתלשלות העניינים שפרט בתצהיר ושציין כי זו היתה הסיבה לפיטוריו . 53. אבי אלבחרי בעדותו הודה, כי השמועות שהתובע לקח כספים לכיסו או שלא העביר את מלוא הכספים נודעה לכולם לפני שפוטר ולא לאחר מכן, כפי שניסה לטעון תחילה אך חזר בו מעדותו זו (עמ' 7 לפרוטוקול). רשימת התורמים 54. הנתבעת פרטה לראשונה בכתב הגנתה, כי הרשימה שנמצאה על ידי התובע יום לפני הבדיקה נערכה למעשה בדיעבד ואופן עריכתה לא עלה בקנה אחד עם הסכומים שהתובע מסר לאלכס (סעיף 8.1.11 לכתב ההגנה). 55. הנתבעת מציינת, כי האמור בכתב הגנתה צוין על פי דבריו של העד שמעון בן וייס. 56. התובע לא הגיש כתב תשובה ולא חלק על האמור בכתב ההגנה, אלא הצהיר כי מסר את הרשימה ביום 9/11/07 בו פוטר מעבודתו לשמעון בן וייס האחראי על המנופים, וכי הרשימה נותרה בידיו (סעיף 6- יט' לתצהיר). 57. שמעון בן וייס הכחיש עובדה זו והצהיר, כי אכן ראה את הרשימה שהיתה בידיו של התובע ולדעתו מדובר ברשימה מאוד סדורה, רשומה בעט אחת, הדף היה נקי, לא דף ישן או מוכתם, כאשר לאורך הדף כולו בשני טורים היו רשומים שמות האנשים ולצידם הסכום שתרמו ו"נראה כאילו הטורים נרשמו ברצף" (סעיף 4 לתצהיר). העד הנ"ל הצהיר כי שאל את התובע האם העתיק את הרשימה והתובע ענה בשלילה. העד לא זכר כי התובע מסר לו את הרשימה והוסיף כי ממילא לא היה זקוק לה. 58. התובע בחקירתו הנגדית העיד, כי נפגש עם שמעון בן וייס לאחר שפוטר:- "אמרתי לו קח את הרשימה. באותו מועד לא ידעתי שאני עומד להגיש תביעה" (עמ' 18 לפרוטוקול). התובע אישר כי אכן מסר את הרשימה לשמעון בן וייס (עמ' 16 לפרוטוקול). 59. מר וייס ביקש לציין, כי לאחר שנערכה הבדיקה ושוחח עם החוקר נאמר לו שהתובע הגיע לבדיקה כשברשותו מעטפה עם הכסף ורשימת העובדים. בעקבות כך לאחר השיחה ביקש העד מהתובע להביא לו את הרשימה וציין כי נראתה לו רשימה סדורה שנכתבה במועד אחד. בניגוד לגרסת התובע העיד מר וייס, כי ראה את הרשימה לפני שהתובע פוטר והראה לו אותה במשרדי החברה (עמ' 32 לפרוטוקול). 60. באשר לרשימה, העיד כי "למיטב זכרוני השארתי אותה אצל התובע ... העדפתי שהרשימה תישאר אצל התובע בשלב זה" (עמ' 32 לפרוטוקול). עדותו השאירה רושם מהימן על בית הדין . 61. גרסת התובע כי מסר את הרשימה לשמעון בן וייס אף היא מעוררת תמיהה, שכן לגרסתו מסר את הראיה הטובה ביותר שהיתה ברשותו טרם פוטר ושיכול היה להציגה בפני המנכ"ל. אם אכן נכונה גרסת התובע, מדוע לא פנה לשמעון וייס כדי לקבל את הרשימה על מנת שתהיה בידיו ראיה להוכחת גרסתו כי נאספו רק 3,000 ₪ ונותר חייב רק 100 ₪ לאלכס. 62. ובכל מקרה לא נעשה במסגרת התביעה הנוכחית כל ניסיון של מי מהצדדים במסגרת צו גילוי מסמכים למשל לגלות את הרשימה. אמנם הנטל מוטל על הנתבעת, אך אין ספק כי הוכח שלתובע היה אינטרס לגלות את הרשימה ולהציגה על מנת לתמוך בגרסתו בדבר אמיתות הרשימה, לרבות הסכומים שפורטו בה, כל זאת ולו כדי לסתור את גרסת הנתבעת. בדיקת הפוליגרף 63. התובע טוען בסיכום טענותיו כי בדיקת הפוליגרף אינה קבילה ואין ליתן לה כל משקל. 64. עוד טען כי השאלות שנשאל התובע בבדיקה אינן מלמדות כי התובע מעל באמון הנתבעת ו/או בעובדיה. 65. ב"כ התובע בסיכום טענותיו מלין על כך כי אין להסיק מהשאלות שנשאל התובע האם אכן התובע שלשל לכיסו או התכוון לשלשל לכיסו את כספי התרומה, וממילא אינן יכול ללמד כי התובע עשה כן. 66. בתגובה טוענת הנתבעת, כי ראשית יש ליתן משקל לעובדות שנרשמו מפי התובע בשיחת ההבהרה לפני הבדיקה. 67. עוד צוין כי הנתבעת לא ביקשה "לעלות את התובע על המוקד", אלא לבחון את הליך איסוף הכספים ולפיכך לא שאל הבוחן, כפי שהעיד, שאלות ישירות לטענה שהתובע שלשל כספים לכיסו, אלא רק לאיחור במסירת הכסף והסביר אף מדוע (עמ' 26 לפרוטוקול מיום 25/1/2010). 68. אכן, נפסק לא אחת כי בדיקת פוליגרף אינה ראיה מהימנה דיה מבחינה מדעית. על כן, הבדיקה במכשיר פוליגרף איננה מהווה ראיה קבילה בבית משפט. עם זאת נפסק כי תוצאות בדיקת פוליגרף תוכלנה להוות ראיה קבילה אם הסכים העובד מראש לשני תנאים :- האחד, להבדק במכשיר הפוליגרף מרצונו החופשי. השני, שתוצאות בדיקת הפוליגרף של העובד יהוו ראיה קבילה בבית משפט. ואולם, גם במקרה כזה של הסכמה כפולה מצד העובד , עדיין יש לבית המשפט שיקול דעת באם לקבל את תוצאות בדיקת הפוליגרף כראיה מחייבת אם לאו (ר' ע"א 61/84 ביאזי נ. לוי, פד"י מ"ב (1) 446,462) 69. אכן, אין במקרה שבפנינו הסכם בכתב או בעל פה בו נקבע, כי תוצאת בדיקת הפוליגרף תכריע את הסכסוך ותשמש ראיה קבילה, אולם הוכח בפנינו כי התובע נתן הסכמתו ללכת לבדיקת הפוליגרף ולפיכך, כאשר הבדיקה התקבלה כחלק מראיות הנתבעת והבודק נחקר בבית הדין, כי אז יש לראות בתוצאותיה כחלק מהראיות שבתיק, אך אין לראות בה תחליף נאות ובלעדי להוכחת מעשים פליליים. 70. במכלול הנסיבות שהוכחו בפנינו, ניתן לקבוע בבירור כי הוכח חשד כבד, כי התובע לא העביר את מלוא כספי התרומה לאלכס. מסקנה זו הצדיקה את פיטוריו. אנו בדעה כי לא הועברו כל הכספים לאלכס. הוכח כי לתובע היתה הזדמנות לסתור טענה זו אם אכן לא היתה נכונה, כאשר החזיק בידו רשימה והכספים שנאספו, על פי גרסתו - אולם לא עשה כן בהזדמנויות שונות, הכל כפי שפורט לעיל . עוד יודגש, כי התובע נמנע מלהביא ראיות ועדים אשר יכלו לתמוך בגרסתו באשר לשיעור הכספים שנאספו, למשל את אשתו אשר מצאה את הרשימה ואת הכספים. 71. כמו כן בית הדין נתן משקל להתרשמותו מהעדויות שנשמעו בפניו. התקבל הרושם כי התובע נמנע מלפרט את מלוא גרסתו כבר בהזדמנות הראשונה. גם אם הנטל מוטל על הנתבעת התנהלות זו פעלה לחובתו. 72. הנתבעת טוענת כי בנסיבות אלה יש ליישם את הרף העליון מבין העונשים שבסעיף 53 לתקנון העבודה בתעשייה, היינו המקרים בהם הוכח כי העובד הפר משמעת באופן חמור או גנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה ולשלול מאת התובע את פיצויי הפיטורים ותמורת ההודעה המוקדמת. 73. השאלה אם התנהגות מסוימת דיה להצדיק פיטורים מידיים בלי פיצויים היא ביסודה שאלה של מידה ודרגה הנתונה להערכתו של בית המשפט. העונש שיש להטיל על עובד שעבר עבירה משמעתית הוא בהתאם לעבירה שאותה עבר ואשר שימשה נושא הבירור. אם לעובד "קופת שרצים" של עבירות משמעת, ניתן להחמיר בעונש מכוח של תקנון העבודה, אך אין פירושו של דבר כי החמרת אחריות על עבירה קלה, או אף בינונית, משמעה הטלת העונש המירבי על החמורה בעבירות - פיטורים ללא פיצויים. (דב"ע מו/3-100 תדיראן בע"מ - שמעון תאיזי פד"ע יז', 378). לעניין שלילת פיצויי פיטורים יש לבחון את נסיבות המקרה בכללותם - חומרת הנזק שנגרם למעביד, התנהגות העובד , ההתראה הנדרשת כלפי עובדים אחרים, משך תקופת העבודה, טיב היחסים בין הצדדים במרוצת השנים, מידת האמון והאמינות ששררה בין הצדדים במשך תקופת העבודה ותרומתו של העובד למפעל, תוך הבאה בחשבון של העובדה כשפיטורים כשלעצמם הם עונש חמור (ע"ע 96 / 3000800 אבלין מימון אליה - בן ציון קליין- לא פורסם). 74. במכלול הנסיבות במקרה שבפנינו, לאור מעמדו ותפקידו של התובע בנתבעת, ההערכה של מנכ"ל המפעל אביתר חכמון לעבודתו של התובע וכפי שתיאר זאת "והקשר בינינו היה קשר חם מאוד, אהבתי אותו והוא ידע שאני בונה עליו לקידום. מעבר לכך גולן גר בערד, אנחנו שילמנו את העלות של המגורים בערד על זה שאנחנו החזקנו את הרכב והכל" (עמ' 30 לפרוטוקול); התקבל הרושם כי התובע במקרה הנדון "מעד", "כשל", באופן חד פעמי, אך מדובר בעובד אשר היה עובד מוערך על ידי הממונים עליו, אנו בדעה כי העובדה שפוטר מעבודתו לאלתר לאחר שהתקבלו תוצאות בדיקת הפוליגרף, הינו עונש חמור דיו עבורו ובנסיבות אלה אין לשלול מאת התובע את פיצויי הפטורים, אלא את תמורת ההודעה המוקדמת בלבד. 75. לפיכך, זכאי התובע לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת בשיעור שיפורט להלן. השכר הקובע 76. התובע טוען, כי שכרו הקובע לצורך חישוב זכויותיו הוא 14,500 ₪ ברוטו. שכן יש לכלול ברכיב שכר היסוד שלו את "בונוס מנכ"ל" שזוכה בשכרו מעת לעת. 77. לגרסת התובע, פיצול שכרו לשכר יסוד ולתוספת "בונוס מנכ"ל" הינו מלאכותי ונועד על מנת להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים מלאים. מדובר בבונוס שלא הותנה בתנאי או בפעולה כלשהיא מצד התובע והשתלמה לתובע מדי חודש בחודשו. 78. הנתבעת טוענת כי מדובר בסכומי בונוס משתנים. התשלומים ושיעורם היו מותנים בפרויקטים מיוחדים ואין מדובר בתוספת פיקטיבית לשכר. מדובר ב"פרמיה" שהינה בבחינת "תוספת" שאין להכלילה במסגרת חישוב השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים, גם על פי פסיקת בית הדין. 79. אכן הנטל מוטל על התובע להוכיח כי תשלום הבונוס הינו חלק בלתי נפרד מהשכר הרגיל, במובן זה שהתובע היה זכאי לבונוס בגין עבודתו הרגילה ללא כל תנאי או מאמץ מיוחד או תמריץ עבור פרויקט זה או אחר. 80. הכלל הוא כי על מנת שסכום המשתלם כשכר עבודה יהווה "תוספת" ולא חלק מהשכר הכולל המשמש לחישוב פיצויי פיטורים צריך שהתשלום יהיה מותנה בתנאי או במצב. "בונוס" המשולם על ביצועים שמעבר לנורמה זוהי תוספת לשכר שאינה חלק מהשכר הקובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים. כך גם הפרמיה, כאשר לא הוכח כי מדובר בתשלום שהינו בבחינת הגדלה של שכר היסוד או בפרמיה שהיא מלאכותית. 81. במקרה שבפנינו, עולה כי התובע לא זוכה בבונוס במהלך כל תקופת עבודתו. התובע זוכה בבונוס לחודשים ת/1 עד ת/4 בסכומים שונים. החל מ- 12/06 עד 6/07 (למעט 1/07 ו- 5/07) זוכה התובע בונוס בשיעור 4,000 ₪, ומאז לא זוכה בבונוס כלשהו עד לסיום עבודתו (11/07). 82. את שיעור הבונוס קבע המנכ"ל אשר מעדותו עולה כי התובע זוכה בבונוס עבור מאמץ בעבודה או בגין פרויקט מיוחד, אך אין ספק כי לא הוכח שמדובר ברכיב "פיקטיבי" ששולם מדי חודש בחודשו לתובע בסכום קבוע שניתן לראותו כחלק משכרו הרגיל. 83. לפיכך, לא השכיל התובע להוכיח כי יש לראות בבונוס חלק משכרו הרגיל. יש לחשב את שיעור פיצויי הפיטורים שזכאי לו על פי שכר חודשי של 10,500 ₪. בנסיבות אלה זכאי התובע לפיצויי פיטורים בשיעור של 25,375 ₪. פיצויי הלנת שכר חודש 11/07 84. התובע טוען כי שכר חודש זה לא שולם לו במועד, שכן הנתבעת התנתה את תשלום השכר בחתימת התובע על כתב ויתור תביעות כנגדה. 85. התובע התנגד לחתום על המסמך ובעקבות כך שולם לו השכר רק ביום 25/2/08, ולפיכך תובע הלנת שכר. 86. התובע מפנה לעדותו של המנכ"ל מר פרי שהכחיש את גרסת התובע ובעקבות כך הופנה להמחאה של השכר האחרון שנשלחה לתובע (ת/15) והתבקש לציין על איזה מסמך לא חתם התובע (כפי שצוין בתחתית ההמחאה) והשיב כי "כאשר ביקשנו ממנו לחתום על העדר תביעות והוא לא רצה" (עמ' 42 לפרוטוקול). 87. טוען התובע כי די בעובדה זו כדי לזכות התובע בפיצויי הלנת שכר מלאים וכי לא מתקיימת אף אחת מהסיבות שבסעיף 18 לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958 המצדיקות הפחתת פיצויי ההלנה, שכן אין להתנות את קבלת השכר בחתימה על כתב ויתור או העדר תביעות. 88. הנתבעת טוענת בתגובה כי חשבת השכר של הנתבעת פנתה לתובע במכתב (ת/14) ביום 11/2/2008, בו צוין כי משכורתו של התובע לחודש 11/07 עומדת לזכותו זמן רב בחברה וזאת בשל העובדה כי נאמר לה על ידי התובע כי יגיע למשרדי החברה לאסוף ההמחאה ובקש שלא לשלוח ההמחאה בדואר. מאחר ולא עשה כן עד למועד שליחת המכתב, נשלחה ההמחאה באותו מועד (המכתב צורף על ידי התובע לתצהירו). 89. הנתבעת טוענת, כי אין כל קשר בין הדרישה של התובע לחתום על מסמך העדר תביעות לבין זכאותו לקבלת השכר ומפנה לעדותו של מר פרי אשר לא חלק על העובדה כי הנתבעת חפצה בחתימתו של התובע ולצורך כך נקבעה פגישה עם אביתר חכמון, אלא שהתובע כלל לא הופיע לפגישה. (עמ' 42 לפרוטוקול מיום 25/5/09). 90. גרסתו של התובע לפיה נדרש לחתום על מסמך העדר תביעות כתנאי לקבלת משכורתו - לא נסתרה מפיו של טל פרי המנכ"ל, שכן בסופו של יום העיד כי התובע היה אמור להיפגש עם מר אביתר חכמון ולחתום על המסמך. מנגד, התובע צרף את מכתבה של חשבת השכר על מנת לתמוך גרסתו בדבר המועד בו שולם לו שכר 11/07 וממכתב זה ניתן להסיק כי תשלום השכר התעכב גם בשל התנהלות התובע כפי שפורט במכתב. 91. הכלל הוא כי בית הדין רשאי לשלול או להפחית פיצויי הלנת שכר אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בשל טעות כנה. בד"כ יראו את הטעות כבאה לידי סיומה עם הגשת התובענה עת יוכל הנתבע לעמוד על טעותו, תוך הסתמכות על עצה משפטית. 92. אין חולק כי שיעור השכר לא היה שנוי במחלוקת, אולם מכתבה של חשבת השכר לרבות ההמחאה בגין שכר 11/07 נשלחו לתובע בדיוק במועד בו הוגש כתב ההגנה מטעם הנתבעת לתיק. 93. אף אם ניתן להסיק מהתנהלות הנתבעת כי סברה שרשאית היתה לעכב את תשלום השכר של התובע עד לחתימתו על העדר תביעות או עד שיתייצב במשרדה לקחת את ההמחאה, טעות זו באה לידי סיומה לאחר שקיבלה ייעוץ משפטי והגישה כתב הגנה. במועד זה שולם השכר ולפיכך אין לזכות התובע בפיצויי הלנת שכר ודין תביעתו ברכיב זה להידחות. פיצויי הלנת פיצויי פיטורים 94. במקרה הנדון התגלתה מחלוקת של ממש באשר לזכאות התובע לקבלת פיצויי פיטורים והוכחה מחלוקת כנה בסוגיה זו ולפיכך אין לזכות התובע בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. התביעה לפדיון חופשה 95. התובע תובע פדיון 18.04 ימי חופשה על פי האמור בתלוש השכר של 11/07 ובקיזוז 5,267 ₪ ששולמו לתובע כפדיון חופשה במשכורתו האחרונה. 96. התובע ערך החישוב על פי שכר קובע של 14,500 ₪, אולם בפסק דין זה נפסק כי השכר הקובע לצורך חישוב זכויותיו הינו 10,500 ₪. 97. לאור האמור לעיל, השכר היומי הינו 420 ₪ (על פי תלוש השכר). 98. לפיכך, זכאי התובע ליתרת פדיון של 18.04 - 12.54 = 5.5 ימי פדיון X 420 ₪ = 2,310 ₪. כספי התגמולים 99. התובע תובע שחרור כספי התגמולים שנצברו בפוליסת ביטוח מנהלים, במגדל חברה לביטוח בע"מ. 100. הנתבעת אינה מכחישה זכות זו של התובע, אך לא שחררה התגמולים עד כה ולא נתנה מכתב שחרור בידי התובע. 101. הנתבעת טוענת כי מאחר והופרשו כספים בגין התובע בשתי פוליסות הכוללות הן את רכיב פיצויי הפיטורים והן את רכיב התגמולים לא ניתן היה לשחרר התגמולים בלבד כל עוד תיק זה תלוי ועומד. 102. ראשית יצוין שלא הוכח כי לא ניתן היה לשחרר את כספי התגמולים במובחן מכספי הפיצויים; אולם כאשר נפסקו לזכות התובע פיצויי פיטורים בפסק דין זה, הנתבעת תדאג לשחרר לתובע כספים שנצברו בקופות ביטוח המנהלים תוך 30 יום ממועד פסק הדין ותמציא לתובע העתק מכתב השחרור ששלחה לקופות הגמל לצורך שחרור הכספים. פיצויים על עצם הפיטורים 103. התובע טוען כי פוטר לאלתר בחוסר תום לב קיצוני, תוך הלבנת פניו ברבים ללא צורך ובניגוד לחובת תום הלב המוגברת החלה ביחסי עובד ומעביד. 104. נטען כי התובע פוטר על סמך שמועות ותחושות בלבד. 105. נטען כי פיטורי התובע לאלתר ללא שימוע אינו הליך מידתי בנסיבות המקרה הנוכחי וכי לתובע נגרמו נזקים ממוניים, לרבות עוגמת נפש ופגיעה בשמו הטוב. 106. לפיכך תובע התובע פיצוי בשיעור 43,350 ₪ (שלוש משכורותיו). 107. הנתבעת חולקת על טענות אלה. 108. אנו בדעה כי לאור מסקנתנו בפסק דין זה, אין לזכות התובע בפיצוי על עצם הפיטורים. באשר לזכות השימוע, הוכח מפי עדותו של אביתר חכמון כי נערכו מספר שיחות עם התובע, עד להחלטה להפנותו לבדיקת הפוליגרף, כאשר התובע היה מודע כי עתידו בנתבעת תלוי בתוצאות הבדיקה. אמנם לא ניתנה הסכמתו המפורשת לכך, אך ידע עובדה זאת ולכן לא ניתן לקבוע כי פוטר לאלתר ללא מתן זכות שימוע. 109. למותר לציין כי לא הוכח שהנתבעת או מי ממנהליה נהגו בחוסר תום לב כלפי התובע. 110. לפיכך דין התביעה ברכיב זה - להידחות. לסיכום 111. הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורים בסך של 25,375 ₪. ב. פדיון חופשה בסך של 2,310 ₪. 112. הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 9.11.07 עד לפירעון המלא בפועל. 113. יתר תביעות התובע - נדחות. 114. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות ושכ"ט בשיעור של 5,000 ₪. 115. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים בדואר רשום. ניתן היום, א' אדר ב תשע"א, 07 מרץ 2011, בהעדר הצדדים. פיטורים