1. מדובר בתביעה שהגישה התובעת לתשלום פיצוי פיטורים וזכויות נוספות בסך כולל של 165,561 ₪ בגין עבודתה אצל הנתבעת. תקציר העובדות והשתלשלות העניינים 2. הנתבעת הינה חברה העוסקת בהפצת מוצרי קוסמטיקה בבתי לקוחותיה. 3. התובעת עבדה אצל הנתבעת מיום 23.10.03 ועד ליום 11.11.07, כדיילת מכירות בבתי לקוחות באזור הדרום. 4. עבודתה של התובעת התנהלה כך שערב קודם נשלח לביתה באמצעות מכשיר הפקסימיליה סידור עבודה ליום המחרת, הכולל 8-10 פגישות בבתי לקוחות פוטנציאליים באזור הדרום. 5. שכרה של התובעת הורכב משכר בסיס של 4,500 ₪ לחודש, בתוספת בונוסים עבור מכירותיה, בהתאם להסכם עבודה אישי שנחתם עימה טרם החלה בעבודתה. 6. לטענת התובעת ביום 5.11.07 חלתה וקיבלה חופשת מחלה, אולם הנתבעת הכריחה אותה לצאת לעבודה, על אף מחלתה. ביום 10.11.11, ביקשה התובעת להגיע להלוויה של אדם קרוב לה, ולטענתה, הנתבעת לא רצתה לאפשר לה לצאת להלוויה, לבסוף יצאה להלוויה ולאחר שחזרה מההלוויה שובצה לעבוד באזורים מרוחקים שאינם בתחום העבודה שלה. 7. ביום 11.11.07 התקשרה התובעת אל מנהלת המכירות בחברה, הגב' אורלי ברנוב, והודיעה לה כי היא איננה מגיעה לעבודה. 8. ביום 16.11.07 התייצבה התובעת אצל רופאת המשפחה, והודיעה שהיא סובלת מדיכאון וחרדה כתוצאה מהלחצים שהופעלו עליה במקום עבודתה. לתובעת ניתנה חופשת מחלה עד ליום 10.12.07, והיא הופנתה לרופא תעסוקתי. 9. ביום 17.12.07 הגיעה התובעת שוב לרופא המשפחה, וקיבלה הפנייה חוזרת למרפאה תעסוקתית. 10. ביום 27.12.07 נבדקה התובעת במרפאה תעסוקתית ע"י ד"ר ריטה ברנבלט אשר קבעה כי לפי מצבה הבריאותי, התובעת איננה כשירה לעבודה לחודש נוסף וכי היא זקוקה לטיפול על ידי פסיכיאטר. 11. ביום 3.2.08 ביקרה התובעת אצל ד"ר רוברטו אומנסקי, מומחה לפסיכיאטריה, אשר קבע כי התובעת פיתחה מצב דיכאוני חרדתי ורשם לה טיפול תרופתי. 12. ביום 10.2.08, חזרה התובעת למרפאה התעסוקתית ושם נקבע על ידי ד"ר ארנונה אייל, כי התובעת איננה מסוגלת לעבוד. 13. בעקבות החלטת המרפאה התעסוקתית פנתה התובעת אל הנתבעת וביקשה לקבל את זכויותיה הסוציאליות, בציינה כי נאלצה להתפטר מחמת מחלה על פי מסמכים רפואיים שצירפה, אולם הנתבעת סירבה בטענה שהיא התפטרה מעבודתה עוד ביום 11.11.07 מרצונה. 14. מכאן התביעה שלפנינו. הראיות 15. מטעם התובעת הוגש תצהירה, מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר שלמה ברנובסקי, בעלים ומנהל של הנתבעת, תצהירה של אורלי ברנוב, מנהלת מכירות ארצית בתקופה הרלוונטית לתביעה וכן של הגב' בלהה בן ופנינה בנימין, טלפניות בנתבעת. כל המצהירים נחקרו והצדדים הגישו סיכום טענותיהם בכתב. 16. טרם נחל בדיון בראיות שהובאו בפנינו, נקדים ונציין כי לאחר דיון ההוכחות הראשון שנתקיים במסגרת התיק דנן, הגישה התובעת ביום 6.9.10 בקשה לתיקון פרוטוקול. במסגרת הבקשה צויין כי נפלו מס' טעויות סופר ברישום הפרוטוקול, ובית הדין נתבקש להורות על תיקונם. 17. הנתבעת הגישה את תגובתה לבקשה לתיקון הפרוטוקול במסגרתה טענה כי אין לה התנגדות לתיקון חלק מן הסעיפים שנתבקשו בבקשתה של התובעת אולם לגבי חלק מן התיקונים שהתבקשו (סעיפים 3ד' ו - 3ו' לבקשה ) התנגדה הנתבעת בטענה כי הם אינם בגדר טעויות סופר אלא מדובר בהוספת דברים שלא נאמרו בישיבה. 18. ביום 26.10.10, במעמד דיון ההוכחות השני שנתקיים, ניתנה החלטת בית הדין לפיה בית הדין יתן דעתו לטענות הבקשת במסגרת פסק הדין. 19. בית הדין מקבל את בקשת התובעת, לתיקון הפרוטוקול באשר לסעיפים 3 א',ב,ג,ה לבקשה. אולם, באשר לסעיפים 3 ד ו - 3 ו' לבקשה, הבקשה נדחית, מאחר ואין המדובר בטעויות סופר. השאלות שבמחלוקת 20. במסגרת כתב התביעה שהגישה ציינה התובעת כי התפטרה בעקבות הודעת הרופא התעסוקתי ותבעה פיצויי פיטורים, בונוסים מעסקאות עבר, דמי מחלה, החזר תשלומי ליסינג בגין רכב ששימש לעבודתה, הוצאות אחזקת רכב, שעות נוספות, אש"ל וביגוד וכן החזרת שיק פיקדון בסך של 6,000 ₪ שניתן לנתבעת בתחילת עבודתה. 21. במהלך שמיעת התיק בפני בית הדין, הוחזר לתובעת שיק הפיקדון שמסרה לנתבעת (נ/1) ועל כן, הדיון ברכיב תביעה זה מתייתר. כמו כן, התובעת זנחה במסגרת סיכומיה את תביעותיה בגין בונוסים מעסקאות עבר, הוצאות אחזקת רכב, שעות נוספות אש"ל וביגוד, ועל כן, אין אנו נזקקים לדיון ברכיבי תביעה אלה (סעיפים 68-71 וסעיף 80 לסיכום טענותיה ). 22. לאור האמור לעיל, להלן השאלות שנותרו במחלוקת בין הצדדים. א. האם התובעת התפטרה מעבודתה, ואם כן, האם התפטרה בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים? ב. מהו שיעור פיצויי הפיטורים להם זכאית התובעת והאם הבונוסים היוו חלק משכרה הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. ג. האם התובעת זכאית לדמי מחלה בגין התקופה שבין 11.11.07, ועד ליום 10.2.08, המועד בו התקבלה חוות דעת הרופא התעסוקתי האוסר עליה לעבוד? ד. האם התובעת זכאית להחזר תשלומי ליסינג בגין רכב ששכרה לצורך עבודתה אצל הנתבעת? דיון והכרעה האם התובעת התפטרה מעבודתה? 23. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת התקשרה ביום 11.11.07 למנהלת המכירות הארצית, הגב' אורלי ברנוב, והודיעה לה כי היא איננה מגיעה לעבודה. 24. המחלוקת בין הצדדים, ניטשה בשאלה האם התובעת הודיעה על התפטרותה במעמד השיחה אם לאו, וכן מהן הסיבות להתפטרותה. התובעת טענה כי התפטרה מעבודתה מחמת מחלתה, ואילו הנתבעת טענה כי התפטרה מעבודתה בשל שיעור שכרה. 25. התובעת איננה מכחישה את השיחה מיום 11.11.07, אלא טוענת כי במהלך השיחה, לא הודיעה לאורלי, מנהלת המכירות של הנתבעת על התפטרותה אלא "כי היא על סף קריסה נפשית, כי היא לא מסוגלת לעבוד ושלא יסדרו לה פגישות" (סעיף 28 לסיכומי התובעת). 26. כן טוענת התובעת כי במועד שיחת הטלפון עם אורלי, היא היתה בסערת רגשות, חולה ולא מאוזנת וכך צריך להתייחס לשיחה (סעיף 37 לסיכומיה). 27. גרסתה של התובעת, לפיה לא הודיעה במועד שיחת הטלפון עם אורלי על התפטרותה, לא נתמכה בראיות חיצוניות כלשהן, אלא להיפך, גירסה זו נסתרה על ידי הנתבעת. 28. הנתבעת טוענת כי התובעת התקשרה לאורלי ביום 11.11.07, והודיעה לה כי היא עוזבת את העבודה ושלא יקבעו לה יותר פגישות וכי בשביל משכורת כזאת היא תשב בבית. 29. מלבד אורלי שניהלה את השיחה עם התובעת, היו עדות לשיחת הטלפון הנ"ל גם טלפניות של הנתבעת ששהו במקום בעת שהתנהלה השיחה בין אורלי לתובעת. 30. מספר חודשים לאחר שיחת הטלפון הנ"ל, חתמו שלוש עובדות של הנתבעת (שתיים על מסמך שנקרא "תצהיר" (ת/1) בו נכתב : "בתאריך ה - 11/11/07 אחה"צ התקשרה שלומית אקוקה אל אורלי - הטלפון היה על רמקול והודיעה: "החלטתי לא להמשיך לעבוד אל תעשו לי יותר פגישות אני עוזבת ביי" 31. במסגרת התביעה שלפנינו, הגישו שתי עובדות מתוך השלוש החתומות על ת/1, הגב' בלהה בן והגב' פנינה בנימין, תצהיר עדות ראשית, במסגרתו הצהירו כדלקמן: "הטלפון של אורלי צלצל הוא היה על רמקול, אורלי ענתה הלו ושלומית אקוקה התחילה לדבר ואמרה - אורלי זו שלומית, בשביל משכורת כזאת אשב בבית, אל תעשי לי פגישות יותר אני עוזבת ביי, וניתקה מבלי לתת לאורלי אפילו שהות או אפשרות לענות". 32. טוענת התובעת כי ישנן סתירות בין שני התצהירים, באופן שעל פי התצהיר הראשון שנגבה מן המצהירות בסמוך לאירוע, לא צוין שהתובעת הודיעה על עזיבתה מחמת השכר, ואילו בתצהיר המאוחר יותר ציינו המצהירות כי התובעת ציינה שהיא עוזבת בשל השכר שקיבלה. לטענת התובעת הנתבעת מנסה לטפול עליה את טענותיה לפיהן עזבה כיוון שלא היתה מרוצה משכרה. 33. יודגש כבר עתה, כי עדויות המצהירות מטעם הנתבעת היו אמינות על בית הדין. מן העדויות עולה בבירור, כי התובעת הודיעה במסגרת השיחה מיום 11.11.07 כי היא עוזבת את עבודתה. ועל פי עדותה של בלהה בן: "ש. החלטתי לא להמשיך לעבוד, אל תעשו לי יותר פגישות, אני עוזבת, ביי." תסכימי איתי שאין פה אף מילה על משכורת. ת. אני לא יכולה לזכור מה שהיה אז, אבל זה היה ברוח הדברים האלה, שהיא אמרה משהו, בסגנון הזה, שהיא עוזבת ולא ממשיכה" (פרוטוקול עמ' 20 ליד השורות 18-21). 34. גם מעדותה של אורלי ברנוב, עולה תמונה דומה: "ש. מה היא אמרה? ת. מה שרשום שם, אני עוזבת אל תקבעו לי פגישות, אני לא ממשיכה יותר, משהו כזה, ביי." (פרוטוקול עמ' 17 ליד השורות 17-18). 35. גם מר שלמה ברנובסקי, בעליה של הנתבעת העיד על הנסיבות בהן נודע לו על עזיבת התובעת: "שמעתי מאורלי באותו יום שהתובעת הודיעה שהיא עוזבת את העבודה. אמרתי לאורלי ולחווה מה הסיבה שהיא עוזבת, היא סוכנת טובה ותיארו שבשביל משכורת כזו היא לא נשארת. דיברתי עם התובעת אך לא באותו יום, אולי מס' ימים אח"כ ושאלתי למה היא עוזבת והצעתי לה שתשקול זאת מחדש ואמרה שלא רוצה להמשיך לעבוד. היא אמרה לי משהו על בעלה שקשור בקבלת כסף מ"אגד"" (פרוטוקול עמ' 27 ליד השורות 11-15). 36. מן המקובץ עולה כי התובעת התפטרה במהלך השיחה מיום 11.11.07. האם התובעת התפטרה בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים? 37. לאחר שקבענו כי התובעת התפטרה מעבודתה, יש לבחון האם התובעת התפטרה בשל מצב בריאותי לקוי המזכה אותה בפיצויי פיטורים, כטענתה או שמא המדובר בהתפטרות מחמת עילה אחרת שאין בה בכדי לזכות התובעת בפיצויי פיטורים, כטענת הנתבעת. 38. על המקרה שלפניננו, חל סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן: "החוק" או "חוק פיצויי פיטורים"), הקובע כדלקמן:   "התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן משפחתו, ולאור המימצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין היתה סיבה מספקת להתפטרות - רואים לעניין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים".   39. הלכה פסוקה היא, שנטל ההוכחה כי מתמלאים התנאים הקבועים בסעיף 6 לחוק מוטל על העובד (דב"ע נג/210-3 אהרון רביוב - נאקו שיווק בע"מ, פד"ע כז 514). זאת ועוד, התפטרותו של העובד צריכה להיות "לרגל" מצב בריאותו, היינו - שהגורם להתפטרות היה מצב בריאותו. לשון אחר, אין די בכך שמצב בריאותו של העובד היה כדי להוות גורם סיבתי או אחד הגורמים הסיבתיים להתפטרות, אלא שצריך , כי יהא ברור כי אותו גורם פעל למעשה (דב"ע לג/ 8-3 טוטנאור בע"מ נ' אליהו לפידות , פד"ע ד 321). 40. כאשר ישנם מניעים נוספים להתפטרות, כאלה שאינם קשורים למצב הרפואי, אין הדבר מונע "התפטרות בדין מפוטר", ובלבד שהמניע הרפואי הוא אמיתי וניכר (דב"ע לו/132-3 חברת כרמי שלמה בע"מ נ' אריה הרצפלד, פד"ע ח' 137). במקרה כזה הקובע הוא מידת הממשות של הקשר הסיבתי בין ההתפטרות לבין המצב הרפואי. עוד נפסק כי על העובד להודיע למעסיק טרם התפטרותו, על מצב בריאותו וזאת על מנת לאפשר למעסיק להציע לו עבודה אחרת או תנאי עבודה ולהשפיע בכך על 'שאר הנסיבות', כך שלא תהא סיבה מספקת להתפטרות. (ראה: דב"ע לג/ 2-3 חיים זילבר - גלוביס בע"מ, פד"ע ד 153). 41. עוד נקבע כי: "לתחושתו הסובייקטיבית של העובד החולה במקרה זה יש ליחס משקל לא מבוטל, אם תחושה זו מגובה במסמכים רפואיים מתאימים" (ע"ע 1214/02 ישראל שיטרית נ' סטופ אש בע"מ,פד"ע לח 838 ; דב"ע ל/17-3 שרה רפפורט -שושנה אסולין, פד"ע ב 25) 42. על מנת לבסס תביעת העובד כי התפטר עקב מחלתו, עליו להוכיח באמצעות תעודות רפואיות כי מצב בריאותו אינו מאפשר לו בתנאי העבודה ויתר נסיבות העניין להמשיך בעבודה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה ולכן מהווים סיבה מספקת להתפטרותו עם זכות לפיצויים. (ע"א 80/63 ל.אונגר נ' פיינר את יוסף ואח', פ"ד יז 2005) 43. למרות שקיימת חובת הודעה מוקדמת על כוונת "התפטרות בדין מפוטר", מחמת מצב בריאות לקוי, אי אפשר לומר באופן קטגורי, כי עובד ששתק במעמד ההתפטרות, אך הוכיח בפני בית הדין בצורה ברורה וחד משמעית, כי התפטרותו נבעה מצב בריאותי לקוי, יפסיד את פיצויי הפיטורים. (דב"ע לב / 56-3 ד"ר נוביצקי ואחרים - ציונה ביאדר, פד"ע ד' 259, 261). 44. התנאי בדבר הקשר הסיבתי בין מצב בריאותו של העובד לבין זכאותו לפיצויי פיטורים בעקבות התפטרות ממקום העבודה מחייב ליתן את הדעת לא רק למצב הבריאות אלא גם לתנאי העבודה במקום עבודתו (דב"ע 98 /48-0 גוייסמן נ' המל"ל פד"ע לה' 30) . ומן הכלל אל הפרט: 45. הנתבעת טוענת כי התובעת לא עזבה את עבודתה בשל מצב בריאותי אלא לאחר שלא היתה מרוצה ממשכורתה. 46. לטענת הנתבעת התובעת נטשה את מקום עבודתה ללא הודעה מוקדמת, ורק לאחר כחודש, דרשה לפתע פיצויי פיטורים, כאשר היא "רוקחת את הדין" על מנת לקבל את מבוקשה. לטענת הנתבעת התובעת מעולם לא העלתה קודם להתפטרותה, טענות אודות מצבה הנפשי. 47. כתמיכה לטענותיה, לפיהן התובעת עזבה לאחר שלא היתה מרוצה משכרה, הוצגו עדויותיהן של הגב' בלהה בן ואורלי ברנוב. 48. אכן, מתצהיריהן של הגב' בלהה בן, פנינה בנימין והגב' אורלי ברנוב, עולה כי התובעת התפטרה בשל משכורתה, אולם במסגרת החקירה הנגדית, עלתה תמונה שונה. 49. הגב' אורלי ברנוב, לא ציינה במהלך עדותה את עניין השכר, וכך העידה לגבי שיחתה עם התובעת: "ש. מה היא אמרה? ת. מה שרשום שם, אני עוזבת אל תקבעו לי יותר פגישות, אני לא ממשיכה יותר, משהו כזה. ביי" (עמ' 17 לפרוטוקול ליד השורות 17-18). 50. הגב' פנינה בנימין העידה כי איננה זוכרת מה היה באותה שיחה עם אורלי (עמ' 22 לפרוטוקול ליד השורות 2-4). 51. הגב' בלהה בן, העידה אמנם כי במהלך השיחה עם אורלי, היא הודיעה על עזיבתה והעלתה את עניין השכר, אולם, ציינה גם כי היא לא זוכרת אם היו דברים נוספים במהלך השיחה שלא נאמרו בתצהירה (עמ' 20 לפרוטוקול ליד השורות 22-23). 52. מן המקובץ עולה כי גרסתה של הנתבעת לפיה התובעת עזבה את מקום עבודתה רק בשל שיעור שכרה לא הוכחה כדבעי. 53. בית הדין ער לעובדה, כי לא הוכח ולא נטען כי התובעת התריעה קודם להתפטרותה, על התפטרות בשל מצב בריאות לקוי. יחד עם זאת, מן העדויות וכן מן התיעוד הרפואי שהציגה התובעת, שהונפק בסמוך לאחר ההתפטרות, עולה כי אכן התובעת סבלה ממצב בריאותי לקוי וניתן לקבוע כי התפטרה מעבודתה מחמת ליקוי רפואי שמנע ממנה להמשיך בעבודתה. 54. על פי הפסיקה, עובד אינו חייב להצטייד בתעודה רפואית לפני התפטרותו. כך אם מתברר לעובד לאחר מכן שעל מנת להשיג פיצויי פיטורים דורשים ממנו תעודה רפואית, קרי "ממצאים רפואיים", הוא רשאי להגישה אז, אך בתנאי שהתעודה תאשר כי בזמן ההתפטרות מצב בריאותו היה כזה שהצדיק את התפטרותו.( דב"ע נז/57-3 סנונית הדגמות וקידום מכירות(1989) בע"מ נ' שולמית פרץ , פד"ע ל 364). 55. מעדותה של התובעת עולה כי היא אכן סבלה מדחק בעבודה, ערב התפטרותה: "ש. ב - 14 לחודש יש לך אישור מחלה. ת. נכון, הכריחו אותי לצאת לעבודה עם חופש מחלה, אמרו לי לקחת שניים אקמול ולצאת לשטח. ש. למה את צריכה לבקש אישור לצאת להלוויה, אם יש לך אישור מחלה? ת. ב - 5 לנובמבר קיבלתי חופשת מחלה, לא הרגשתי טוב והתקשרתי לאורית, המנהלת הישירה שלי והיא אמרה לי שאני יכולה לקרוע את חופש המחלה, קחי שתיים אקמול ותצאי לשטח. המשכתי לעבוד תוך כדי מצב רפואי ונפשי ירוד ביותר, וב - 10 לנובמבר נודע לי בבוקר שנפטר קרוב משפחה, מאוד קרוב אלי, התקשרתי כדי לאפשר לי לאחר לעבודה כדי ללכת להלוויה, אורלי לא הסכימה, התקשרתי לירון וירון אישר לי להשתתף בהלוויה, אבל מסע הנקמה החל בצהריים לאחר הלוויה, אם תרצו אני אפרט" (עמ' 4 לפרוטוקול ליד השורות 5-13 ). 56. עדותה זו של התובעת באשר לדחק שחשה ערב התפטרותה, לא נסתרה על ידי הנתבעת. 57. זאת ועוד, התובעת ציינה כי במהלך שנות עבודתה אצל הנתבעת חשה לחץ בשל שעות העבודה המרובה, ופניותיה להקלה בשעות העבודה לא נענו על ידי הנתבעת, וכעדות התובעת: "ש. וככה עבדת ארבע שנים. ת. ארבע שנים שהתחננתי שיש לי ילדה קטנה, שביקשה ביום ההולדת שלה שאני אפסיק לעבוד בחברה. כשפניתי לשלמה וביקשתי להתחיל שעתיים קודם ולסיים שעתיים קודם, והם לא הסכימו. הם אמרו כן, אבל בפועל זה לא היה " (עמ' 10 לפרוטוקול ליד השורות 12-15). 58. עדת הנתבעת, אורלי ברנוב, אף העידה אודות התובעת כדלקמן: "ש. אני רואה בסעיף 14 (לתצהיר - י.ה.) שהיא מעולם לא התלוננה. ת. אמרתי שהיא רגישה, יש לה רגישות יתר, אני לא רופאה לא יודעת אם זה חרדות, בעיה נפשית, אני רק אומרת איך היא התנהגה" (עמ' 18 לפרוטוקול ליד השורות 12-14). 59. יצוין כי התובעת עצמה העידה כי במהלך השנים שעבדה אצל הנתבעת מעולם לא נטלה יום מחלה אחד (עמ' 8 לפרוטוקול ליד שורה 6), ומר ברנובסקי מנהל הנתבעת אף אישר והעיד עליה כי "היא סוכנת מצויינת הייתי קורא לה "אריה", אשת מכירות מצויינת" (עמ' 27 לפרוטוקול ליד השורות 18-19). עובדת היותה עובדת מהימנה, מסורה ואיכותית במהלך כל השנים טרם התפטרותה, מרמזת אף היא שיש בסיס לטענותיה של התובעת אודות העומס הרגשי שחשה ערב התפטרותה, אשר גרם לה להתפטר מעבודתה. 60. הוכח כי תנאי עבודתה של התובעת שטענה להם, היינו, שעות העבודה המאוחרות, הנסיעות הרבות וכן עובדת היותה סוכנת מכירות, אכן יכולים להוות קשר סיבתי למצב בריאותה של התובעת שהובילו להתפטרותה. 61. מן המקובץ עולה הרושם כי התחושות הסובייקטיביות שחשה התובעת בדבר העומס בעבודה, בצירוף הנסיבות של שעות העבודה השוחקות, ואופייה הרגיש של התובעת, עליו העידה אורלי, הובילו למצב הרפואי ולחרדה שפיתחה התובעת, כאשר מחלתה של התובעת בעת התפטרותה, והתנהלות הנתבעת בעקבות בקשתה לצאת להלוויה ולאחר מכן, היו ה"קש ששבר את גב הגמל". כל אלה, מהווים לדעתנו, סיבה מספקת להתפטרות עקב מצב בריאות. 62. זאת ועוד, גם התעודות הרפואיות, שהציגה התובעת, מחזקות את העולה מן העדויות שהוצגו בפני בית הדין. מן התעודות הרפואיות עולה כי התובעת אובחנה כמי שסובלת מחרדות ודיכאון כתוצאה מאי שקט במקום עבודתה, ומכאן שתחושתה הסובייקטיבית עובר להתפטרות, גובתה במסמכים רפואיים. 63. כך למשל במכתבו של הפסיכיאטר, ד"ר רוברטו אומנסקי נכתב כי "מדובר על אישה בריאה שעקב עומס רגשי ונפשי וגם פיזי ממקום עבודתה, פיתחה מצב דכאוני חרדתי עד חוסר יכולת לתפקד". ד"ר אומנסקי, איבחן כי התובעת סובלת מדיכאון וחרדה ולסיכום רשם לה טיפול תרופתי. 64. זאת ועוד, גם ד"ר ארנונה אייל וד"ר ריטה ברנבלט, שתיהן רופאות תעסוקתיות, קבעו כי התובעת איננה כשירה לעבודה, לאחר שנפגשו עימה. 65. למקרא טענות הצדדים, העדויות, המסמכים הרפואיים ושאר נסיבות העניין, עולה כי התובעת השכילה להוכיח, כי התפטרה מחמת מצב בריאות לקוי. 66. הנתבעת טוענת כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה ולא השכילה להביא "בדל ראיה או אפילו עד אחד לתמוך בגירסתה" (סעיף 7 לסיכומי הנתבעת), עם כל הכבוד, אין לקבל טענה זו. התובעת תמכה את גירסתה אודות מצבה הבריאותי בתעודות רפואיות מטעם פסיכיאטר ורופא תעסוקתי. 67. הנתבעת לא זימנה את הרופאה התעסוקתית, הד"ר ארנונה אייל, או את הפסיכיאטר, ד"ר רוברטו אומנסקי, להיחקר על התעודות הרפואיות הנ"ל, ומסקנותיהם הרפואיות לא נסתרו בעדות כלשהי. 68. יצויין כי לאחר שנתקבל אישור הרופאה התעסוקתית לאי כושרה, פנתה התובעת אל הנתבעת במטרה לקבל פיצויי פיטורים, ושאר זכויות המגיעות לה. התובעת התכתבה עם מנהל בנתבעת, מר ירון כהן, ומן התכתובת מיום 16.2.08, עולה כי התובעת הסבירה לנתבעת כי היא מצוייה בחופשת מחלה וכי היא נאלצת לעזוב את עבודתה עקב מצבה הבריאותי. הנתבעת אמנם הציעה לתובעת לחזור לעבודה, אולם לא התחשבה במצבה הבריאותי אלא הציעה לה "לחזור לעבודה סדירה בהקדם" (נספח ד' לתצהיר התובעת). 69. מן התכתובות עולה כי הנתבעת התעלמה מתחושותיה הסובייקטיביות של התובעת והסכימה לקבל את התובעת חזרה לעבודה אולם רק באותם תנאים בהם עבדה עובר להתפטרותה. 70. יצוין, כי הנתבעת הצביעה על כך שמס' חודשים לאחר שהתפטרה מעבודתה על רקע בריאותי, פתחה התובעת עסק עצמאי לממכר עוגיות. אולם, מדובר בעסק זעיר שנפתח מס' חודשים לאחר שהתובעת החלה בטיפול תרופתי ואשר הכנסותיו, ככל הנראה, בשל היקף פעילותו, לא עלו אפילו כדי חובת תשלום מס הכנסה (ר' עדות התובעת עמ' 6 ליד השורות 8-19). אין חולק כי מדובר בעבודה השונה במהותה מהעבודה שנדרשה התובעת לעבוד אצל נתבעת, וככל הנראה איננה כרוכה בעומס הנפשי, שחשה התובעת במסגרת עבודתה אצל הנתבעת. 71. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי התובעת התפטרה בשל מצב בריאותי ולאור המימצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין היתה סיבה מספקת להתפטרות. 72. אשר על כן, תביעתה של התובעת ברכיב פיצויי הפיטורים מתקבלת. שיעור פיצויי הפיטורים 73. אין חולק כי משכורתה של התובעת הורכבה משכר יסוד בסך של 4,500 ש"ח וכן מבונוסים ששולמו על פי מדרג שנקבע בהסכם העבודה של התובעת. על פי הסכם העבודה נ/2, נקבע כי בונוסים ישולמו על פי הסולם הבא: מכירות יומיות בונוס 1,800 50 2,300 100 3,000 200 וכך הלאה... 74. כן נקבע בהסכם העבודה נ/2, כי הבונוסים המצטברים ישולמו במינימום מכירות של 35,000 ₪ לחודש. 75. התובעת טוענת כי בחישוב פיצויי הפיטורים להם היא זכאית, יש לכלול גם את מרכיב הבונוסים בשכרה של התובעת. התובעת צירפה טבלת שכר לשנת עבודתה האחרונה ומן התחשיב שערכה עולה כי השכר הקובע על פיו, לטענתה, יש לערוך את חישוב פיצויי הפיטורים הינו סך של 10,191.23 ₪. (מסיבה כלשהי אשר לא הובהרה לבית הדין, התובעת לא צירפה תלושי שכר עבור חודשים פברואר ומאי 2007 וערכה את תחשיב הממוצע השנתי בהתעלם מחודשים אלה). 76. מנגד, טוענת הנתבעת כי אין להביא בחשבון את הבונוסים החודשיים ששולמו לתובעת בחישוב פיצויי הפיטורים, וזאת מאחר ומדובר בבונוס עבור עמידה ביעדים אישיים שהו במהותו "פרמיה" שאיננה חלק מהשכר הקובע לעניין פיצויי פיטורים. 77. הנתבעת סומכת את טענתה זו על הלכות שנקבעו בבית הדין לעבודה במסגרת דב"ע 760/06 גימלשטיין נ' יזמקו בע"מ (להלן: "הלכת גימלשטיין") 78. תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד - 1964 קובעת כדלקמן: "היה שכר עבודתו של עובד כולו או מקצתו משתלם בעד ביצוע עבודה מסויימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו לפי כמות התוצרת, יראו כשכרו האחרון ביחס לשכר כאמור את השכר הממוצע של שנים עשר החדשים שקדמו לפיטורים". 79. לא השם יקבע האם תוספת השכר מהווה חלק משכר היסוד לעניין פיצוי פיטורים, אלא המהות (ע"ע 300434/97 החברה למפעל חינוך ותרבות ב"ש נ' נינה טופר). 80. מכאן כי לצורך הכרעה, האם הבונוסים שקיבלה התובעת מדי חודש, נכללים כרכיב שכר לצורך חישוב פיצויי הפיטורים, יש לבחון את מהותם. 81. התובעת ציינה בעדותה כי "בונוסים זה חלק מהמכירות, תמיד יש שכר גבוה אם לא, לא הייתי הולכת לעבוד שם" (עמ' 11 לפרוטוקול ליד השורות 16-17). 82. זאת ועוד, הגם שהבונוסים היו מורכבים מיעדי מכירה יומיים וחודשיים, התובעת ציינה כי "בגלל שהייתי מוכרנית מצויינת, הכי טובה בחב' מליבו אז תמיד קיבלתי בונוסים, אף פעם לא היה מצב שלא קיבלתי בונוס" (עמ' 3 ליד השורות 4-5) וכן ציינה באשר ליעדי המכירה כי "עברתי את זה בהליכה כל הזמן, לא הייתי ברמה הזאת של הבונוסים" (עמ' 3 ליד שורה 22). 83. גם מר ברנובסקי ציין בחקירתו כי הסכם העבודה נ/2 "לא נתפר ספציפית לתובעת וכי אין יעד מכירה לתובעת" אלא סולם בונוסים (עמ' 26 ליד השורות 16-17) 84. אין לקבל את טענות הנתבעת לפיהן בהתאם להלכת גימלשטיין, אין לכלול במסגרת חישוב פיצויי הפיטורים להם זכאית התובעת את הבונוסים שנכללו בשכרה, וזאת מאחר והלכת גימלשטיין התייחסה לבונוסים בעד ביצוע יעד אישי של מכירה, ובונוס רווחיות שהיה מותנה ברווחי החברה. בענייננו, אין המדובר בבונוסים כגון דא, אלא המדובר בבונוס שהינו למעשה עמלת מכירה בגין חלק מהפדיון, אשר בא בגדר תקנה 9. 85. בית הדין הארצי לעבודה הכיר בשיטת תשלום שכר כזו ואף קבע במקרים מתאימים כי יש לראות את הבונוסים כחלק מן השכר הקבוע לעניין חישוב פיצויי הפיטורים (ראה: עע (ארצי) 300048/98 עובדיה סימן נ' הסתור בע"מ, דב"ע לא3-3/ רהיטי ירושלים רים בע"מ - ניסים יוסף פד"ע בעמ' 219). 86. מן המקובץ עולה כי התובעת הועסקה אצל הנתבעת כאשת מכירות, והבונוסים עבור המכירות ששולמו לה בגין מכירת מוצרי הטיפוח, היוו מרכיב קבוע ומרכזי בשכרה של התובעת וחלק מהסכם השכר עם כל העובדים, ויש לראות בהם חלק משכרה לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. 87. התובעת פירטה במסגרת סיכומיה את השכר הממוצע ל -12 חודשי עבודתה האחרונים, בהתאם להוראות תקנה 9 לעיל. בהתאם לתחשיב שערכה התובעת עולה כי שכרה הממוצע בצירוף עמלות המכירה עומד על סך של 10,191.23 ₪ לחודש. 88. הנתבעת לא התנגדה לתחשיבה של התובעת מלבד לעניין אי חישוב הבונוסים כחלק מהשכר הקובע, ועל כן, אנו מקבלים את תחשיבה של התובעת לענין זה. 89. לאור האמור לעיל, עולה כי פיצויי הפיטורים אשר היה על הנתבעת לשלם לתובעת בגין תקופת עבודתה אצל הנתבעת הינם בסך של 40,764.92 ₪. 90. לפיכך, תביעתה של התובעת לעניין רכיב זה מתקבלת ועל הנתבעת לשלם לתובעת סך של 40,764.92 ₪ בגין פיצויי פיטורים. דמי מחלה 91. התובעת תבעה מן הנתבעת סך של 21,948 ₪ בגין דמי מחלה בעבור התקופה שמיום 12.11.07 ועד ליום 10.2.08 (המועד בו נקבע על ידי הרופא התעסוקתי כי היא איננה כשירה לעבודה). 92. מאידך, טענה הנתבעת כי התובעת איננה זכאית לדמי מחלה בגין התקופה הנ"ל כיוון שהתפטרה מעבודתה עוד ביום 11.11.07. 93. לאור קביעתנו כי התובעת התפטרה ביום 11.11.07, עולה כי אכן אין התובעת זכאית לדמי מחלה עבור התקופה שעד ליום 10.2.08, ועל כן, תביעתה של התובעת לעניין רכיב זה נדחית. החזר תשלומי ליסינג 94. התובעת טענה כי הנתבעת התחייבה לשאת בהחזר תשלומי ליסינג עבור רכבה הפרטי ככל שהיא תשדרג את הרכב שברשותה, וזאת בשל העובדה שעבודתה של התובעת נסמכה על ניידותה. 95. התובעת טענה כי הנתבעת הבטיחה לה על ידי אורלי, לאחר כשנה בתפקידה, כי אם תשדרג את הרכב שברשותה, שהיה פזו' 205, לרכב חדש יותר, ותמכור מוצרים במחירים שבין 60,000 ₪ ל80,000 ₪, אזי הנתבעת תחזיר לה מדי חודש את תשלומי הליסינג להם תתחייב בסך של 1,500 ₪ לחודש. התובעת תובעת בגין רכיב זה סך כולל של 27,000 ₪ עבור תקופת זמן של 18 חודשים (סעיפים 8-9 לתצהיר התובעת). 96. מנגד, טענה הנתבעת כי לא התחייבה לשאת בהחזר הוצאות הליסינג של התובעת, אלא נאמר לה כי אם תמכור מוצרים בסך של 70,000 ₪ בחודש, אז בחודש זה, יוחזרו לה הוצאות הליסינג. והוסיפה כי הצעה זו הוצעה לתובעת כשבועיים לפני שהתפטרה, ומשהתפטרה מעבודתה הרי שההצעה לא מומשה ואין היא זכאית לתשלום כלשהו בגין רכיב זה (סעיף 7 לכתב ההגנה של הנתבעת). 97. נקדים ונאמר כי איננו מקבלים את תביעתה של התובעת לעניין רכיב זה. 98. הכלל הוא, כי "המוציא מחברו עליו הראיה" ועל כן הנטל להוכיח את תביעת התובעת מוטל עליה. בדרך כלל נטל זה יכלול הן את נטל הבאת הראיות והן את נטל השכנוע. במקרה שלפנינו לא עמדה התובעת בנטל המוטל עליה להוכיח את תביעתה לעניין רכיב זה. 99. התובעת לא צירפה ראשית ראיה כתמיכה לטענותיה בדבר התחייבויותיה של הנתבעת לשלם עבורה את הוצאות הליסינג. תמוה אף הדבר כי במשך שלוש שנים שתקה על אף שלא קיבלה את החזר ההוצאות, שהרי לטענתה כשנה לאחר תחילת עבודתה אצל הנתבעת הובטח לה החזר הוצאות הליסינג. 100. זאת ועוד, מר שלמה ברנובסקי העיד כדקלמן: "נודע לי שהתובעת ביקשה עזרה ברכישת רכב חדש כ - 2-3 שבועות לפני שהודיעה שעוזבת. הבנתי שרצתה לעשות הסדר עם הרכב. אני אחראי על הסדרים אלה. לא דיברתי איתה אישית על ההסדר. נודע לי ממנהלות - אורלי וחווה או רק אחת מהן -שהתובעת מבקשת סוג הסדר. אמרתי שאם היא תתחייב ל - 36 חודשים עבודה תוך עמידה ביעד חודשי, היא תקבל בונוס נוסף מעבר מעבר לבונוסים שלה שהוא יהיה שווה לתשלום לליסינג". (עמ' 26 ליד השורות 31-32, עמ' 27 ליד השורות 1-3). 101. עדותו של ברנובסקי לעניין זה נמצאה אמינה על בית הדין והיא אף מתיישבת עם תצהירה של אורלי לעניין זה (סעיף 6 לתצהירה). 102. אשר על כן, תביעתה של התובעת לעניין רכיב זה - נדחית. סוף דבר 103.       אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת תוך 30 יום הסכומים הבאים: סך של 40,764.92 ₪ בגין פיצויי פיטורים. הסכום הנ"ל יישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 11.11.07 ועד לפירעון המלא בפועל. 104. התובעת לא תבעה פיצויי הלנת פיצויי פיטורים במסגרת כתב התביעה ולמרות זאת דרשה תשלומם בסיכום טענותיה, מאחר ובין הצדדים ניטשה מחלוקת כנה ואמיתית בדבר זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים, לא מצאנו מקום לפסוק פיצויי הלנה, גם מטעם זה. 105. בשים לב לתוצאות פסק הדין, הננו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 6,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום פסק הדין עד לפירעון המלא בפועל. 106. בפסיקת הוצאות זו לקחנו בחשבון את התנהלותה של הנתבעת לאחר שלא המציאה לידי התובעת מסמכים שנדרשו על ידה במסגרת הליך גילוי המסמכים, לרבות הסכם העבודה עליו חתומה התובעת, שהוגש רק במועד דיון ההוכחות השני ביום 26.10.10. במעמד הדיון הנ"ל ניתנה החלטת בית הדין כי ההוצאות שנדרשו על ידי התובעת, בגין אי גילוי המסמכים, יובאו בחשבון בסיום ההליך. 107. כמו כן, נלקחה בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות גם התנהלותה של הנתבעת בעת הגשת הסיכומים, לאחר שלא הגישה את סיכומיה במועד שנקבע לכך והבקשה להארכת המועד שהגישה בהסכמת שני הצדדים, הוגשה בנוסח שלא על דעת שני הצדדים. בהחלטתנו מיום 30.1.11 קבענו כי הצדדים יטענו להוצאות ההליך בסיכומיהם, אולם הנתבעת לא התייחסה להחלטה זו במסגרת סיכומיה. 108. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים. 109. פסק הדין נחתם בחתימת ידו של נציג הציבור ומצוי בתיק ומופץ לצדדים בחתימתה של השופטת בלבד. ניתנה היום, ז' באייר תשע"א, 11 מאי 2011, בהעדר הצדדים. נציג ציבור עובדיםמשה אלחיאני יהודית הופמן, שופטתסגנית נשיאה רפואההתפטרות