"כלל עתיק יומין הוא שאין דרכו של בית-המשפט לעסוק בעניינים זעירים וקלי ערך, עניינים של מה בכך, "זוטי דברים" (כמו שנאמר “de minimis non curat lex”). כך אין דרכו לעסוק גם בפגיעה מזערית בזכות. כלל זה מקובל בשיטות משפט רבות, וגם בשיטתנו חולש הוא על תחומי משפט שונים...." (ע"א 3901/96 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, רעננה נ' יהודית הורווויץ, פ"ד נו (4) 913, 928 (2002). ההלכה נותרה על כנה בדנ"א 1333/02 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה, רעננה נ' יהודית הורוויץ פ"ד נח(6)289 (2004)). כלל זה קבוע במפורש בסעיף 4 בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שכותרתו "מעשה של מה בכך". גם במקום שאין הוראת חוק מפורשת, הגנת "זוטי הדברים" תחול, ועיקרה: הסדר הצבורי הנכון והתועלת הכללית שבהליך השפוטי דורשים כי בתי המשפט לא יעסקו בענינים קלי ערך, גם אם יש בהם משום פגיעה מזערית בזכות או גרימת נזק בשיעור נמוך במיוחד. כאחד הסעיפים הכלליים בהצעת חוק דיני ממונות תשע"א-2011 (ה"ח 595 מיום 15.6.2011), קובע סעיף 4 שכותרתו "זוטי דברים": "לא תוגש תובענה בשל מעשה קל ערך שאדם סביר לא היה מלין עליו". בחא (י-ם) 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 13.10.09) הוצע להחיל את הכלל מכח עקרון תום הלב שבסעיף 39 בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. העיקרון ברור, אך יישומו אינו קל. התשובה לשאלה כיצד נמדדת פגיעה ומתי פגיעה תיחשב מזערית, תלויה "במהות הזכות שנפגעה, בתכלית הפגיעה ובנסיבות נוספות של כל מקרה, ובהתאם היא אף עשויה להשתנות ממקרה למקרה" (בג"ץ 3434/96 ד"ר מנחם הופנונג נ' יושב-ראש הכנסת, פ"ד נ(3) 57, 68 (1996)). בין היתר מוסיף כב' השופט זמיר, כי האבחנה תלויה גם בסוג התובענה ובסעד שנתבקש בה. אם נבחן את ענייננו לאור מבחנים אלו, אזי פלאפון פגעה בזכותו של בעל חוזה לפי החוזה בכך שנטלה לעצמה הזכות להשתמש בחלק מן הרכוש שרכש ממנה, בלי לקבל הסכמה. תכלית הפגיעה היא הכנסה נוספת של פלאפון. הפגיעה הכלכלית בכל אחד מן המנויים מזערית. החשיבות העיקרית של הדיון נובעת מכך שמדובר בבקשה לאשור תובענה ייצוגית. דוקטרינת זוטי הדברים צריכה התאמה מיוחדת למוסד התובענות הייצוגיות, שעיקר חשיבותו דוקא במקרים שבהם כל אחת מן התביעות האישיות כשלעצמה נמנית עם "זוטי דברים" (דנ"א 5712/02 ברזני נ' בזק, חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(6)385, 447 (2003)). "אדרבא, מאפיין מרכזי שלה הוא הצטברות של נזקים קטנים אשר בנפרד לא היו מניעים הליך משפטי" (ע"א 10262/05 אביב שירותים משפטיים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, ההנהלה הראשית , פסקה 10 (לא פורסם, 11.12.2008)). בת"א (מחוזי ת"א) 1372/95 יורשי המנוח תופיק ראבי ז"ל נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, פסקה 53 (לא פורסם, 7.10.2008) ציין כב' הש' ד"ר ע' בנימיני : "...עצם העובדה שמדובר "בפגיעות קלות ערך" איננו צריך לעמוד לרועץ לתובעים בתובענה ייצוגית, ובלבד שאין מדובר בפגיעה שולית שהיא בגדר de minimis או מעשה של מה בכך, לפי סעיף 4 לפקודת הנזיקין. עצם העובדה שמעשה הנתבע פגע בציבור רחב של צרכנים - היא הנותנת שאין מדובר ב"מעשה של מה בכך". כאשר נתבע בתובענה ייצוגית מעלה טענה של "מעשה של מה בכך", יש לבחון את חומרת הפגיעה מנקודת מבטה של הקבוצה כולה, ולא מנקודת מבטו של הצרכן הבודד. "מעשה של מה בכך" בהקשר לתובענה ייצוגית, פירושו מעשה אשר רוב חברי הקבוצה הנפגעת יראו בו עניין פעוט וקל ערך, שלא היה עולה בדעתם להגיש בגינו תובענה ייצוגית" (ההדגשות שלי – א"ש). באופן דומה התיחס גם בית המשפט העליון בע"א 1338/97 תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' ראבי, פ"ד נז(4)673, 684 (2003), (כב' הש' מ' נאור): "עשויים להיות מקרים לא מעטים שבהם סטייה קלה מהוראות תקן זה או אחר, גם כשהדברים נוגעים למזון, לא יהיה בה כדי להצדיק לא תביעה אישית וממילא גם לא תביעה ייצוגית. אין הצדקה לתביעה כאשר הפגיעה היא בגדר de minimis". ראה גם ת"צ (מחוזי מרכז) 5567-06-08 תמי בר נ' עטרת תעשיות 1996 בע"מ (לא פורסם, 20.12.2010), שם מציע כב' השופט פרופ' ע' גרוסקופף לשקול הרחבת גדר המקרים שבהם לא יידרש בית המשפט לתובענה ייצוגית צרכנית למרות שעניינם חורג מגדר זוטי דברים (סעיף 39 בפסק הדין). 16. חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 הותיר בידי בית המשפט שקול דעת שלא להזקק לבקשה, מבלי שהחוק עצמו מפרט על סמך אלו שקולים ניתן להגיע להכרעה כזו. בפתח סעיף 8 בחוק תובענות ייצוגיות, הדן בסמכות בית המשפט לאשר תובענה ייצוגית, העניק המחוקק שקול דעת רחב ביותר לבית המשפט: "בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה: ...". רשאי נאמר, ולא חייב. אם בכלל יש צורך בבחינת הדרך שבה ניתן לייבא את דוקטרינת זוטי דברים, הרי זו אחת הדרכים האפשריות. 17. המקרה היחיד, שבו נדחתה בקשה לאישור תובענה ייצוגית על בסיס "זוטי דברים" היה בת"א (מחוזי ת"א) 1545/08 אלינור אלפסי נ' סופר פארם ישראל בע"מ (לא פורסם, 22.8.2010), שבו דחתה כב' השופטת ד"ר ד' פלפל, ס"נ, בקשה לאישור תובענה ייצוגית שבה נטען כי המשיבה הטעתה את הצרכנים בכך שלא גילתה שבבקבוקי האכלה לתינוקות מצוי החומר ביספינול A, ובכך פגעה באוטונומיה של המבקשים ובכבודם. כך נקבע שם: "אין מחלוקת שהורים לפעוטות יכולים לחוות עוגמת נפש, חוסר נוחות, ואולי אף פאניקה כתוצאה מהפרסומים בתקשורת, שהיו בהקשר לביספינול A שמרכיב את הבקבוק להאכלת תינוקות. במקרה הזה "עודף המידע" שאותו הם רצו לדעת עובר לרכישה מושכלת, אינו חד משמעי, לא מחזק את אפשרות הבחירה המודעת, לא היה מפחית את הפאניקה, והיה מותיר את הפגיעה – אם היתה – בגדר de minimis. הגנות משפטיותמעשה של מה בכךהגנת זוטי דברים