השופטת רונית רוזנפלד פתח דבר 1. לפנינו ערעור, לאחר מתן רשות, על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל- אביב (השופט שמואל טננבוים; בל 3036/08), שדחה את ערעור המערער על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות מעבודה) מיום 13.3.08. בפסק דינו אישר בית הדין האזורי את החלטת הוועדה הרפואית לעררים, לפיה אין להפעיל את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז- 1956 (להלן- תקנה 15) בעניינו של המערער, באשר לא הוכח כי חלה ירידה ניכרת בהכנסותיו. הרקע העובדתי וההליכים בוועדה 2. ביום 17.8.97, בעת ששהה בהולנד במסגרת עבודתו כדייל אויר בחברת אל על, נפגע המערער מלבנה שהוטחה בראשו על ידי מחבל. הפגיעה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, וכפגיעה מפעולת איבה. עבור התקופה שבסמוך לקרות האירוע שולמו למערער דמי פגיעה. 3. במסגרת דיונים שהתקיימו בעניינו של המערער לפני הוועדה הרפואית לעררים (נכות מעבודה), נקבעה למערער בשנת 2006 דרגת נכות יציבה בשיעור של 30%, וזאת החל מיום 6.10.97. בסמוך לכך נדרשה ועדת הרשות לבחינת השאלה בדבר הירידה בהכנסותיו של המערער, לעניין הפעלת תקנה 15. מפרוטוקול ועדת הרשות מיום 11.5.06 עולה כי המערער קיבל בשעתו ממעסיקתו שני תלושי שכר מדי חודש. באחד מן התלושים צוין סכום לתשלום בדולרים. מן התלושים שבתיק עולה כי הסכום המצוין בהם לתשלום הינו עבור דמי אש"ל שהייה ודמי אש"ל טיסה. בגין דמי האש"ל ששולמו למערער לא נוכה מס הכנסה ולא שולמו דמי ביטוח. על פי החלטת ועדת הרשות, מה שפטור ממס פטור מחובת דמי ביטוח, ומכאן מסקנת הוועדה כי "אין לראות בהחזר שקיבל בדולרים כבסיס לתשלום דמי ביטוח על כל המשתמע מכך". על כן לדעת ועדת הרשות לא היה מקום להתחשב בחלק זה של התשלום למערער כ"הכנסה" שהייתה לו עובר לפגיעה. בחינת הכנסתו של המערער בלא להתחשב במרכיב דמי האשל, מעלה כי לא התקיים במערער התנאי להפעלת תקנה 15, בדבר ירידה בהכנסות. 4. בהחלטתה מיום 18.3.08 אימצה הוועדה הרפואית לעררים את החלטת ועדת הרשות, וקבעה כי אין להפעיל את תקנה 15 בעניינו של המערער. בפרוטוקול הוועדה נרשם: "לטענה שלא נוכה מס הכנסה מתשלומי האש"ל מציינת הוועדה כי הבסיס לחישוב ההכנסות הוא זה החייב במס. לנ"ל אין ירידה בהכנסות כמו כן לדעת הוועדה מסוגל לעבודתו, לכן הוועדה קובעת שאין מקום להפעיל תקנה 15". ההליך בבית הדין האזורי ופסק הדין 5. בערעור שהגיש לבית הדין האזורי על החלטת הוועדה הרפואית לעררים טען המערער, כי בקביעת שיעור הכנסתו טרם הפגיעה יש לבחון מה היה שכרו האמיתי. לטענתו, התשלום שקיבל במטבע זר היה חלק בלתי נפרד מהכנסתו באותה תקופה, ועל פי החוק יש לבחון את הכנסת המבוטח בהתאם להכנסה ממנה מגיעים דמי ביטוח, ולא בהתאם להכנסה עבורה שולמו בפועל דמי ביטוח. לטענתו, היה על המעסיקה לשלם דמי ביטוח גם על ההכנסה במטבע זר. מדובר בתשלום שהיווה חלק עיקרי משכרו ולא בהחזרי הוצאות או בתשלום אש"ל כלשהו. עוד טען המערער כי אין זיקה בין ההכנסה על פיה שולמו דמי הפגיעה, להכנסה שעל פיה יש לחשב את תגמולי המבוטח, לרבות ההכנסה המהווה את הבסיס לחישוב הירידה בשכר על פי תקנה 15. 6. המוסד לביטוח לאומי טען בתגובה כי ההכנסה הקובעת לעניין חישוב הירידה בהכנסה לעניין תקנה 15, היא זו שעל פיה שולמו למערער דמי פגיעה. אם חלק המערער על שיעור הכנסתו כפי שנקבע על ידי המוסד לביטוח הלאומי היה עליו להגיש תביעה בקשר לכך זה מכבר, בעת שהוחלט על הסכום לתשלום דמי פגיעה, ומשלא עשה כן תביעתו התיישנה. אף אם לא התיישנה התביעה, צדקה ועדת הרשות בקביעתה כי רק תשלומים שנוכו מהם מיסים, לרבות דמי ביטוח, נחשבים כהכנסה לעניין תקנה 15 , ומשלא נוכו דמי ביטוח מסכום האש"ל שקיבל המערער, לא ניתן להכלילם בחישוב הירידה בשכר לעניין הפעלת תקנה 15. 7. בפסק דינו עמד בית הדין האזורי על הוראות חוק הביטוח הלאומי, מהן עולה כי זכויותיו של נכה עבודה לדמי פגיעה ולקצבת נכות מבוססות על שיעור שכרו, ממנו אמורים להשתלם דמי ביטוח. הכנסה אחרת ממנה אין משתלמים דמי ביטוח, אינה מובאת בחשבון בחישוב דמי הפגיעה וקצבת הנכות. על כן מקובלת הייתה על בית הדין האזורי עמדת ועדת הרשות לפיה גם ההכנסה לפי תקנה 15 הינה הכנסה ממנה אמורים היו להשתלם דמי ביטוח. משלא הייתה מחלוקת כי לא שולמו דמי ביטוח בגין הכנסותיו של המערער במטבע זר, כי אז אין להביא את אותו חלק בחישוב ההכנסה לעניין תקנה 15. באשר לטענת המערער כי המעסיק היה אמור לשלם דמי ביטוח גם על ההכנסה ששולמה לו בדולרים, קבע בית הדין האזורי כי אין מקום לטענה זו במסגרת ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים. הוועדה הרפואית לעררים כמו גם ועדת הרשות פעלו במסגרת הנתונים שהיו בפניהם, ואין הדבר מסמכותם לקבוע שהמעסיק חייב בתשלום דמי ביטוח על סכומים ששולמו למערער. ככל שהמערער מבקש כי יקבע אחרת, עליו לנקוט בהליך משפטי אחר. בית הדין קבע כי נוכח המסקנה האמורה, השאלה אם התשלום במטבע זר היה חלק בלתי נפרד משכרו של המערער אינה רלוונטית, שכן לא זו אמת המידה לבחינת זכויותיו כנפגע עבודה. משנדחתה התביעה לגופה, לא מצא בית הדין מקום להידרש לטענת ההתיישנות שהעלה המוסד לביטוח לאומי.  הוראת תקנה 15 ודרך הפעלתה על פי הוראות הדין 8. נקדים ונציין כי הוראת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956תוקנה בשנת 2000, במסגרת תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגע עבודה) (תיקון) התש"ס- 2000 (ק"ת תקנות 6026 עמ' 412, להלן- תיקון תש"ס). נוסח הוראתה, כפי שהיה בתוקף בעת האירוע בו נפגע המערער, אינו כנוסחה בעת שניתנה החלטת הוועדה הרפואית לעררים מושא הערעור. בהיות נוסח התקנה, ובעיקר נוסח הוראת ס"ק (ב) רלוונטי להכרעה בערעור, נציג להלן את הנוסח כפי שהיה בתוקף לפני תיקון התקנה, ולאחריו. 9. בהוראת התקנה לפני התיקון שהתקבל ביום 8.3.2000 נקבע כדלקמן: "(א) הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה קטנה או גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים, או מזו שנקבעה מכוח תקנות 14 או 31(ב) בשים לב למקצועו, לגילו או למינו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ-20%, ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%. (ב) הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו או כאשר לדעתה הנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו. (ג) הועדה לא תתחשב בגילו, במינו ובכושר העבודה של הנפגע אם הם כבר הובאו בחשבון במבחנים. (ד) הועדה תקבע את דרגת הנכות לפי תקנה זו רק לגבי אותן הפגימות הנובעות מהפגיעה בעבודה שבקשר אתה נקבעה דרגת הנכות ולאחר שנוכו פגימות שאינן קשורות באותה פגיעה בעבודה. 10. הוראת תקנה 15, כפי שתוקנה בתיקון תש"ס, היא כדלקמן: "(א) הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים או מזו שנקבעה מכוח תקנות 14 או 31(ב) בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ-20%, ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%. (ב) הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו. (ג) (נמחקה). (ד) הועדה תקבע את דרגת הנכות לפי תקנה זו רק לגבי אותן הפגימות הנובעות מהפגיעה בעבודה שבקשר אתה נקבעה דרגת הנכות, ולאחר שנוכו פגימות שאינן קשורות באותה פגיעה בעבודה." הנה כי כן, על פי הוראת תקנה 15(ב) לפני שתוקנה, די היה בהתקיים תנאי אחד משני התנאים המפורטים בה- ירידה בהכנסות או העדר מסוגלות לחזור לעבודתו, על מנת שתקום סמכותה של הוועדה הרפואית להפעיל את התקנה ולהגדיל את אחוזי הנכות במחצית. כך, בעוד שבמועדים שלאחר התיקון, תנאי להפעלת התקנה הינו קיומם של שני התנאים במצטבר, דהיינו, אם התקיים בפלוני רק אחד התנאים, לא קמה לוועדה סמכות להפעיל את התקנה. 11. במסגרת תיקון תש"ס נקבעה הוראת מעבר לעניין תחולתו של התיקון, וזו לשונה: "תחילתן של תקנות אלה ב - 1 לחודש שלאחר פירסומן (להלן - יום התחילה), והן יחולו על דרגת נכות שנקבעה ביום התחילה ולאחריו". נוכח פרסום התקנות בחודש מרץ 2000, כי אז תחולתן היא על דרגת נכות שנקבעה מיום 1.4.2000 ואילך. 12. לא למותר הוא להזכיר לשלמות התמונה, את הוראת תקנה 16א לתקנות הנ"ל, לפיה חל איסור על הוועדה הרפואית להגדיל דרגת נכות של 20% ומעלה לפי תקנה 15, אלא אם קיימה התייעצות עם "הרשות האמורה בתקנה 18א". ה"רשות" לפי הוראת תקנה 18א הינה: "ועדה המורכבת מפקיד השיקום כמשמעותו בתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי) תשט"ז- 1956, מרופא מוסמך ומעובד המוסד שנקבע לכך על ידי מנהל ביטוח נפגעי עבודה". הערעור 13. השאלה בדבר נפקות התיקון כפי שהתקבל בנוסח תקנה 15, עלתה לראשונה במהלך הדיון שהתקיים לשמיעת טענות הצדדים בערעור. בתום הדיון התבקשו הצדדים להגיש התייחסותם בכתב לשאלה המתעוררת. בהודעה שהגיש המערער ביום 13.5.2010, ובתשובתו המפורטת מיום 1.6.2010 לתגובת המוסד לביטוח לאומי, הודיע בא כוח המערער על בקשתו להורות על הגשת סיכומים בכתב בערעור. על פי החלטתנו התאפשר עוד למערער להוסיף ולהשלים טענותיו בכתב בקשר לשאלה האמורה. בכתב השלמת טענות מיום 27.10.2010 טען המערער בהרחבה לעניין נוסח תקנה 15 אותו יש להחיל בנסיבות העניין. להלן נעמוד על עיקרי טענות הצדדים בערעור, לרבות בנוגע לנוסח תקנה 15 התקף בנסיבות המקרה. 14. לטענת המערער, בחישוב שכרו הממוצע עובר למועד הפגיעה יש לכלול את כל התשלומים בגינם אמורים היו להשתלם דמי ביטוח, ולא רק תשלומים מהם שולמו דמי ביטוח בפועל. התשלום במטבע זר שקיבל היווה חלק מהותי ובלתי נפרד משכרו. אין מדובר בדמי אש"ל או החזר הוצאות, או בתשלום שהיה מותנה בתנאי, כי אם בשכר לכל דבר ועניין, שהיה על המעביד לשלם בגינו דמי ביטוח. הקובע הוא מהות התשלום בפועל ולא הכינוי שניתן לו, ולעניין זה אין רלוונטיות לשאלת התשלום בפועל של דמי הביטוח. לטענת המערער, ההחלטה בדבר שיעור ההכנסה עובר לפגיעה מצויה בגדר סמכותן של הוועדות הרפואיות, ומחובתן לדון בשאלת שיעור ההכנסה. הליך הערעור בו נקט המערער הינו ההליך האפשרי הנכון והיחיד העומד לפניו. עוד טוען המערער כי אין קשר בין שכרו כפי שחושב בטעות לצורך תשלום דמי הפגיעה לבין חישוב הירידה בהכנסות וקצבת הנכות. לא כך נקבע בחוק ומכל מקום ככל שהייתה טעות בחישוב דמי הפגיעה אין לחזור עליה. כמו כן תביעת המערער לא התיישנה. טענת ההתיישנות הועלתה לראשונה במסגרת הסיכומים שהוגשו בבית הדין האזורי. 15. מוסיף המערער וטוען כי נוסח תקנה 15 הרלוונטי הוא נוסח התקנה אשר קדם לתיקון תש"ס. לדבריו, הפעלת הנוסח החדש של תקנה 15 יקבע לפי המועד ממנו תחול דרגת הנכות בפועל ולא לפי המועד בו ניתנה החלטה בדבר קביעת דרגת הנכות. העובדה כי הדיון בעניינו של המערער התארך אינה צריכה לעמוד לו לרועץ. 16. לטענת המוסד לביטוח לאומי בסיס השכר של המערער לעניין חישוב זכויותיו בקשר לתאונה שבה נפגע, נקבע בשנת 1997 בסמוך לאחר שהגיש תביעתו לדמי פגיעה. ככל שהיו לו השגות לעניין זה היה עליו להגיש תביעה כנגד החלטת פקיד התביעות בהתאם למועדים הקבועים לכך בחוק, ומשלא עשה כן תביעתו התיישנה. המוסד מסכים כי שכרו של המערער לצורך חישוב זכויותיו כולל את כל רכיבי השכר עליהם היה מעסיקו חייב לשלם דמי ביטוח, ולעניין זה אין חשיבות לשאלה אם דמי הביטוח שולמו אם לאו. אלא שבמקרה זה לטענת המשיב, דמי האש"ל ששולמו למערער בשעתו הם מרכיב בשכר שהמעסיק היה פטור מתשלום דמי ביטוח בגינם. על כן צדקה הוועדה הרפואית בקובעה כי השתכרות המערער לפני הפגיעה, לפיה שולמו לו דמי הפגיעה, היא ההשתכרות הקובעת לצורך חישוב הירידה בהכנסות. לטענת המוסד, בטופס התביעה להכרה בפגיעה כתאונת עבודה ציין המערער את הכנסתו בלא שכלל בשכרו את מרכיב האש"ל. מרכיב זה, כמרכיב של החזר הוצאות, קיבל פטור מתשלום מס הכנסה, וככזה הוא פטור מתשלום דמי ביטוח. אין זה משנה מה היה סכום ההוצאות שהוציא המערער בפועל בעת שהותו בחו"ל. תשלום כזה בחו"ל יכול שישולם לפי תעריף שנקבע על ידי המעסיק. 17. לטענת המוסד, על עניינו של המערער חלה הוראת תקנה 15 כפי שתוקנה בתיקון תש"ס. זאת בשים לב להוראת התיקון בדבר מועד התחילה, ונוכח מועד קביעת נכותו הרפואית של המערער, שהוא לאחר מועד התחילה. דיון והכרעה 18. הנה כי כן, בעוד שהדיון בבית הדין האזורי, כמו גם בראשיתם של הליכי הערעור, התנהל בשאלות שונות הנוגעות לעצם קיומה של פגיעה ניכרת בשיעור הכנסתו של המערער, כתנאי מספיק להפעלת תקנה 15, לא עוד זו השאלה היחידה העומדת להכרעתנו במסגרת הערעור. במידה רבה, השאלה הראשונה הניצבת לפתחנו היא השאלה בדבר ההסדר המשפטי החל בנסיבות המקרה לעניין הפעלת תקנה 15. דהיינו, מתי רשאית הוועדה הרפואית להגדיל את אחוזי הנכות של המערער, והאם אומנם תנאי מספיק לכך הוא פגיעה ניכרת בהכנסתו של המבוטח, וזאת בהתאם להוראת תקנה 15, כנוסחה בעת הפגיעה. 19. נקדים ונאמר, כי לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובכלל החומר שבתיק, הגענו למסקנה, כי דין הערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי להידחות, אם כי שלא מנימוקי בית הדין האזורי. לטעמנו, וכך כבר נקבע בפסיקתו של בית דין זה בעניין דומה, על נסיבות המקרה חלה הוראת תקנה 15 כנוסחה לאחר התיקון. משכך, ומשנקבע על ידי הוועדה הרפואית לעררים כי "המערער מסוגל לחזור לעבודתו" ועל כך לא הוגש ערעור, ממילא לא מתקיים בו תנאי הכרחי להפעלת התקנה, כך שאפילו חלה ירידה ניכרת בהכנסותיו כטענתו, לא יהא בכך די לעניין הפעלת תקנה 15. משלא התקיים במערער אחד מן התנאים ההכרחיים להפעלת תקנה 15, ממילא אין להורות לוועדה להפעיל את סמכותה על פי הוראת התקנה, כמבוקש על ידי המערער. משכך דינו של הערעור להידחות. להלן נעמוד ביתר הרחבה על הנימוקים העומדים ביסוד החלטתנו, ואף נידרש בקצירת האומר, ובבחינת למעלה מן הדרוש, לטענות העיקריות האחרות שבערעור. 20. בפסק דינו של בית דין זה שניתן בזמן האחרון, נדונה בהרחבה השאלה בדבר התנאים להפעלת תקנה 15, לרבות בשים לב לנוסח התקנה כפי שהיה קודם לתיקון תש"ס ולאחריו (ראו עב"ל 180/09 המוסד לביטוח לאומי- שמריה בן אלטא (11.11.2010), להלן- עניין בן אלטא). באותו מקרה דובר בתאונת עבודה שארעה למשיב ביום 29.3.96. וועדה רפואית לעררים נדרשה לשאלה בדבר הפעלת תקנה 15 בקשר לתאונה זו, כעשר שנים לאחר מכן, במהלך שנת 2006. גם שם התעוררה שאלה בדבר נוסח התקנה שיעמוד לנגד עיני הוועדה בבואה לשקול את הפעלת תקנה 15 בעניינו של המבוטח. בפסק הדין שניתן בקשר לכך מפי השופט יגאל פליטמן, על דעת כלל חברי המותב, הובהר העיקרון הכללי בקשר להפעלת התקנה לפיו: "תקנה 15, לעניין המסוגלות לחזור לעבודה והירידה הניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסות, לא נבחנת עובר לאחר קרות התאונה בעבודה כי אם על פי המצב בעת שהוועדה דנה בהפעלת אותה תקנה כאמור. שהרי טבעי הוא שבדרך כלל לאחר קרות התאונה יימצא הנפגע תחילה בתקופת אי כושר ולאחריה תיקבע לו נכות זמנית ומצבו התעסוקתי והכנסותיו יתייצבו רק מאוחר יותר (עב"ל 386/07 המוסד - פיתוסי)" (שם בפסקה 7(ב), ההדגשה שלי ר.ר.). בשים לב לעיקרון זה העומד בבסיס הפעלת תקנה 15, כמו גם בהסתמך על הוראת המעבר כפי שנקבעה בתיקון תש"ס בקשר לתחולת התקנה בנוסחה המתוקן, החל מיום התחילה והוא 1.4.2000, נקבע בפסק הדין בעניין בן אלטא כי הוראת התקנה בנוסחה המתוקן היא שתעמוד שם לפני הוועדה לשיקול דעת וליישום. 21. הדברים כפי שנקבעו בפסק הדין בעניין בן אלטא יפים לענייננו. על פי התשתית העובדתית כפי שעולה מן התיק בנסיבות המקרה כאן, דרגת נכותו הרפואית היציבה של המערער נקבעה בשנת 2006, ובסמוך לכך נדרשה ועדת הרשות ליתן דעתה לשאלה בדבר הפעלת תקנה 15. על פי תכלית ההסדר בעניין הפעלת תקנה 15, כפי שהובהרה בפסק הדין בעניין בן אלטא, המועד הקובע לבחינת יישום התקנה והפעלתה הינו המועד בו נדרשת הוועדה לשאלה בדבר הפעלת התקנה, ולא מועד סמוך לאחר קרות התאונה, או מועד אחר. אין חולק כי במועד הדיון בוועדה חלו הוראות תקנה 15, כפי שתוקנו בתיקון תש"ס. לא זו אף זו. בהוראות המעבר, כפי שנקבעו במסגרת התיקון, הובהר במפורש כי הוראות התיקון יחולו על דרגת נכות שנקבעה ביום התחילה ולאחריו (כאמור, יום התחילה הוא 1.4.2000). לו רצה מתקין התקנות לסייג קביעתו, כך שלא תחול אלא על דרגת נכות שתחילתה ביום תחילת התיקון ואחריו, מן הסתם היה קובע כך במפורש. 22. הנה כי כן, יש לבחון את השאלה בדבר הפעלת תקנה 15 בעניינו של המערער על פי הוראת התקנה כנוסחה בשנת 2008, בעת שהוועדה הרפואית לעררים נדרשה לראשונה לשאלה בדבר הפעלתה. במועד זה על הוועדה לבחון שני עניינים. הראשון שבהם, מסוגלותו של המערער לחזור לעבודתו, והשני, השאלה בדבר ירידה ניכרת בהכנסותיו. בהחלטתה ציינה הוועדה הרפואית לעררים ובאופן שאינו משתמע לשתי פנים כי המערער מסוגל לחזור לעבודתו. על כך לא הוגש ערעור. משלא התקיים במערער תנאי הכרחי להפעלת הסמכות, די בכך על מנת לקבוע כי אין להתערב בהחלטתה של הוועדה שלא להפעיל את תקנה 15. בהתאמה לכך יש לקבוע כי דינו של הערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי להידחות. 23. מעבר לדרוש, ואף שקבענו כי דין הערעור להידחות, נתייחס קצרות לעניינים אחדים הדורשים הבהרה, בקשר לאחדות מן הטענות שבערעור. אין מחלוקת בין הצדדים בדבר היותם של דמי אש"ל פטורים מדמי ביטוח. עם זאת, נמצאנו למדים כי טענת המערער הינה כי אותם רכיבים ששולמו לו עובר לפגיעתו במטבע זר, וכונו בשם "אש"ל שהייה" ו"אש"ל טיסה", לא שיקפו תשלומים אמיתיים בגין אש"ל. לטענתו, תשלומים אלה לא היו אלא מסווה לשכר ששולם לו על ידי המעסיק, ובגינו צריך היה המעסיק לשלם דמי ביטוח. לדבריו, ככל שלא שולמו בגינם דמי ביטוח, נוכח רישומם כתשלומי אש"ל כביכול, לא עליו לשאת בתוצאות הנובעות מכך. צודק המערער בטענתו, ואף המוסד לביטוח לאומי אינו חולק על כך, כי זכאי מבוטח לקבל גמלתו על פי שכרו האמיתי, וזאת גם אם מעסיקו לא שילם את דמי הביטוח בגין שכרו החייב בדמי ביטוח, בין בחלקו ובין במלואו. בקשר לכך כבר הובהר בפסיקתו של בית דין זה כי "על פי סעיף 342(ב) לחוק, על המעביד מוטלת חובת תשלום דמי ביטוח בעד עובדו, ועל פי סעיף 365 לחוק גם אם לא שילם את דמי הביטוח עפ"י שכרו האמיתי של העובד 'יראו לעניין הזכות לגמלה כאילו שולמו'" (עבל 568/05 ריטה צירקין- המוסד לביטוח לאומי (18.6.2007)). משאלה הם פני הדברים, לא היה מקום לדחייה על הסף של טענות המערער בדבר רכיבים שהם חלק אינטגראלי משכרו ערב הפגיעה, אך בהסתמך על כך שלא שולמו בגינם דמי ביטוח. מתפקידה של הוועדה הרפואית לעררים, וכפועל יוצא מכך מתפקידה של ועדת הרשות המייעצת לוועדה הרפואית לעררים, ובידה הכלים לכך, לבחון אם חלה ירידה ניכרת בהכנסות המבוטח ולא לזמן מוגבל, כדרישת התקנה. ככל שמתעוררת שאלה בדבר שיעור הכנסתו האמיתית טרם הפגיעה, החייבת בדמי ביטוח, עליה לבררה לגופה. בכך שהוועדה לא נכנסה לעובי הקורה ולא בדקה את טיב התשלום כנטען על ידי המערער, נפלה לטעמנו טעות משפטית. 24. נוסיף עוד ונציין כי לא מצאנו ממש בטענת המוסד לביטוח לאומי בדבר "התיישנות" התביעה. זו פעם ראשונה שהשאלה בדבר הפעלת תקנה 15 עולה לבירור, ורשאי היה המערער להעלות טענה בדבר פגיעה בהכנסותיו, לרבות לעניין שיעור השתכרותו עובר לאירוע בו נפגע, לעניין קביעת אחוזי נכותו. מובן שבבחינת הטענה לגופה ניתן היה להפנות להצהרות קודמות של המערער לעניין שיעור השתכרותו, ולדרך התנהלותו בכלל. 25. הנה כי כן, אף שיש ממש בחלק מן הטענות עליהן נסמך המערער בערעורו, אין מנוס מדחיית הערעור. זאת, משעה שנקבע כי לא התקיים במערער התנאי לפיו אין הוא מסוגל לחזור לעבודתו. משתנאי זה הוא הכרחי להפעלת תקנה 15 במועד שבו קיימה הוועדה דיון בהפעלת התקנה, דין הערעור להידחות. 26. סוף דבר הערעור נדחה. אין צו להוצאות. ניתן היום, ד' באדר ב' תשע"א (10 במרץ 2011), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם. סגנית הנשיא נילי ארד השופט עמירם רבינוביץ השופטת רונית רוזנפלד תקנה 15 (ביטוח לאומי)הפחתת שכר / ירידה בשכר