תשלום הוצאות תאורת כבישים

לפניי תובענה שעניינה חובת תשלום הוצאות תאורת כבישים. רקע כללי ותיאור המחלוקת - התובעת, הינה המועצה המקומית פרדס חנה - כרכור (להלן: "המועצה") אשר בתחום שיפוטה עוברים, בין היתר, חמישה כבישים כדלקמן: כביש 650 (המכונה דרך פיק"א), כביש 651 (המכונה דרך הים), כביש 652 (המכונה דרך הנדיב), כביש 6502 (המכונה דרך הבנים) וכביש 6503 (המכונה רח' דגניה) - להלן: "הכבישים". אין מחלוקת כי הכבישים נסללו בשעתו על ידי מע"צ, שהיתה יחידת סמך במשרד התחבורה (המכונה בפי הצדדים "מע"צ הישנה") וכיום נכנסה בנעלי מע"צ הישנה, הנתבעת, מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (להלן: "מע"צ"), שהינה חברה ממשלתית. אין גם מחלוקת כי מע"צ מתחזקת את הכבישים (למעט אחד) בכל הנוגע לתיקון ליקויים באספלט, סימון נתיבים וכו' אך כי מזה שנים הוצאות תחזוקת עמודי התאורה (לרבות החלפת מנורות ותיקונים) והוצאות החשמל בנוגע לתאורה משולמות על ידי המועצה (להלן ביחד: "הוצאות התאורה"). המועצה טוענת כי הכבישים הינם למעשה כבישים בין-עירוניים אשר אמורים להיות באחריות כוללת של מע"צ, לרבות הוצאות התאורה. בהתאם, המועצה עותרת למתן סעד הצהרתי לפיו מעתה והלאה מע"צ תישא בכל הוצאות התאורה וכן עותרת היא לסעד כספי בסך של כ- 860,000 ₪ בכל הנוגע להוצאות התאורה שהיא שילמה ב-4 השנים עובר להגשת התביעה ואשר לשיטתה על מע"צ להשיב לה. מע"צ מנגד טוענת שאין להשית עליה את הוצאות התאורה שכן המדובר בכבישים עירוניים ולא בין-עירוניים וכי בין הצדדים היו הסכמות לגבי כך שהמועצה היא שמשלמת את הוצאות התאורה לגבי הכבישים, כפי שהיא עושה עשרות בשנים. מסכת הראיות- בפניי העידו מר שאול אזולאי (קבלן החשמל המבצע את עבודת תחזוקת עמודי התאורה מטעם המועצה (להלן: "אזולאי", לגבי תצהירו ת/1), מר רן גלר, גזבר המועצה (להלן: "גלר", לגבי תצהירו ת/2) ומר אשר סגל, סמנכ"ל תפעול ואחזקה במע"צ (להלן: "סגל", לגבי תצהירו נ/4). כמו כן, הוגשה בהסכמה חוו"ד של מר רפי כהן אשר הוכנה מטעם מע"צ ביחד עם תשובותיו לשאלות הבהרה ששלחה לו המועצה - ללא חקירתו בביהמ"ש. דיון והכרעה - לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית ושקלתי את טענות הצדדים בסיכומיהם, מסקנתי היא כי דין התביעה להידחות וזאת מחמת הנימוקים שאפרט להלן. מהו היקף אחריותה של מע"צ ? תחילה יש צורך לבחון מהי הסמכות אשר הוענקה למע"צ ומהו היקף האחריות שהוטל על שכמה מטעם ממשלת ישראל - וזאת טרם בדיקת ההתנהלות שלה בפועל, בין אם לגבי הכבישים הרלבנטיים ובין אם לגבי כבישים אחרים. לגבי שאלה "מקדמית" זו, הרי שלמעשה המועצה לא הביאה כל ראיה רלבנטית והנתונים שקיימים בנושא הינם מטעם מע"צ בלבד. מע"צ מפנה לכך שסמכותה לפעול בכבישי ישראל הוגדרה בהסכם שנכרת בינה לבין ממשלת ישראל ביום 18/8/04 והחלטות הממשלה שקדמו להסכם זה וראו את ההסכם שצורף לתצהירו של סגל כנספח א'. בהסכם זה הותנה במפורש שמע"צ תעסוק בתכנון, פיתוח, הקמה ואחזקה של - "הדרכים הבין-עירוניות בישראל" (ב-"והואיל" מס' 1) ובסעיף 3.4 להסכם הוגדרה "רשת הכבישים הבין-עירוניים" באופן הבא: "הדרכים שאינן דרך עירונית כהגדרתה בתקנות התעבורה, התשכ"ה-1961, כנוסחן נכון ליום חתימת הסכם זה (בסעיף 3.4 זה "הדרכים") ואשר מקיימות אחד מהתנאים המפורטים להלן: הדרכים המופיעות בתכנית מתאר ארצית 3 כפי שתעודכן מזמן לזמן; כל הדרכים שנמצאות בטיפולה של מע"צ נכון למועד חתימת ההסכם, אשר אינן נכללות בפיסקה 1 לעיל; דרכים נוספות שיועברו לטיפול החברה בהתאם להחלטת הגוף המוסמך". מכאן, שבאופן עקרוני נקודת המוצא חייבת להיות שמע"צ אחראית על תחזוקת הכבישים הבין-עירוניים בלבד ולא אחראית על תחזוקת הכבישים העירוניים. אם נפנה עתה לפקודת התעבורה על מנת ללמוד על הגדרת המונח "דרך עירונית" נמצא שדרך עירונית הינה: "כל דרך בתחום המצוי בשטח שיפוטה של רשות מקומית ..." ואשר בכניסה לאותו תחום מוצב תמרור שמשמעו "כניסה לתחום דרך עירונית" ועד למקום שבו מוצב תמרור שמשמעו "קצה תחום דרך עירונית". המועצה מסכימה כי כל הכבישים נשוא תובענה זו נמצאים בתחום שיפוטה ומהראיות אף עולה שבכניסה לכל אחד מקטעי הכבישים הרלבנטיים מוצב תמרור ב-24 שמשמעו כניסה לתחום דרך עירונית. לכן, כבר בשלב הזה, לאור האמור מעלה, יש לומר שמע"צ הניחה תשתית עובדתית לקביעה לפיה הכבישים בהם עסקינן הינם "דרכים עירוניות", הם אינם חלק מרשת הכבישים הבין עירוניים ולכן הם אינם חייבים להיות באחזקה של מע"צ, מכח הסמכתה כחוק על ידי ממשלת ישראל. האם מע"צ חייבת בתשלום ההוצאות בשל זיקה קניינית זו או אחרת לכבישים ? טוענת המועצה (בסעיפים 5 ו-17 לכתב התביעה) כי הכבישים נמצאים בבעלות מע"צ כיון שהיא הפקיעה אותם, דא עקא שלא הוכח שאכן השטח הרלבנטי הופקע וכי מע"צ הינה הבעלים של הכבישים. לתצהירו של גלר (סעיף 4) צורף בהקשר זה תדפיס נסח מלשכת רישום המקרקעין המתייחס לחלקה בודדת מגוש ספציפי ונטען כי המדובר בחלק מכביש 651, ברם אולם - מהנסח לא ניתן ללמוד על ההפקעה הנטענת (וראו כי מצוין שם כי המדינה הינה הבעלים, כי המדובר שם על הערה בדבר הפקעה לפי סעיפים 5 ו-7 משנת 1976, ללא כל הסבר באשר למהות ההערה, הפקעה נוספת משנת 1977 לפי סעיף 19 והערה נוספת שנרשמה לפי פקודת הדרכים בשנת 2006 - ללא שהוסבר לבהמ"ש מה מהותן של ההערות). בנוסף, בחקירתו של גלר הוא נשאל לגבי הטענה בדבר בעלותה של מע"צ בכבישים והשיב שהוא יודע שהיא אחראית על תחזוקתם אך אינו יודע אם היא הבעלים (עמ' 15 שורה 15). מכאן, שלא הוכח לאשורו מצב הזכויות הקינייניות בכבישים - ולכן, לא אוכל לקבל את הטענות של המועצה לגבי הנפקות שיש לבעלות ו/או להפקעה בכל הנוגע למחלוקת דנן. האם קיים הסכם בין המועצה לבין מע"צ בכל הנוגע לכבישים ? אמנם קבעתי לעיל שלפי ההגדרות שבהסכם הסמכת מע"צ - מע"צ אינה חייבת לתחזק את הכבישים (לרבות תשלום הוצאות התאורה), אך עדיין יש לבחון אם מע"צ והמועצה, הגיעו ביניהם להסכמה חוזית לגבי נטל התשלומים - וזאת לאור העובדה שמוסכם שמע"צ מתחזקת את הכבישים בהיבטים מסויימים (למעט חריג אליו אתייחס בהמשך). דא עקא, שגם בהיבט זה לא הרימה המועצה את הנטל ולא הוכיחה שקיים הסכם, בעל פה ולא כל שכן, בכתב, בינה לבין מע"צ לגבי הכבישים אשר מחייב את זו האחרונה לשאת בהוצאות התאורה. נהפוך הוא. הוכח כי יש הסדר מכח נוהג לגבי כך שמע"צ מבצעת חלק מעבודות התחזוקה השוטפת שבכבישים (כגון - תיקון האספלט, הסדרת השוליים, סימון וצביעה); ולעומת זאת, המועצה מבצעת חלק אחר של עבודות התחזוקה ואחראית על התאורה, על התקנת התאורה, אחזקתה ותשלומי החשמל (ושוב, למען הדיוק - האמור לעיל מתייחס לארבעה מתוך חמשת הכבישים, שכן לגבי כביש 6502 קיים חוזה בכתב - ואליו אתייחס בהמשך. נתחיל בכך שלא הוכח שהיה הסדר רלבנטי בכתב לגבי הכבישים (למעט כביש 6502). גלר נשאל אם קיימים מסמכים שמלמדים על הסכמות חוזיות בין מע"צ לבין המועצה לגבי נושא הוצאות התאורה והוא אמר שהוא אינו יודע אם קיימים מסמכים שכאלו (עמ' 17 שורות 1-3). אף מר דניאל ארז, מהנדס המועצה, אשר חתם על תצהיר גילוי המסמכים מטעם המועצה, לא הצליח לאתר מסמכים שכאלו. משמע, שלא הוכח שהיה הסכם בכתב לגבי הכבישים ואחזקתם. עתה יש לבחון אם היה הסדר בעל-פה או הסדר שהשתכלל מכח הנוהג ומכח ההתנהגות של הצדדים, וכאן מתברר - ולמעשה אין מחלוקת לגבי נושא זה - כי במשך עשרות שנים המועצה היא זו שמשלמת את הוצאות התאורה. יתרה מכך. הוכח כי לא רק שהמועצה נושאת בהוצאות התאורה בכל הנוגע לתשלום חשבונות החשמל במשך שנים רבות, אלא שהמרכזיות של חברת החשמל אשר אליהן מחוברים עמודי התאורה בקטעי הכבישים הרלבנטיים רשומות על שם המועצה, לבקשתה (וזאת בניגוד לטענת המועצה לפיה מע"צ מקימה את עמודי התאורה ומתחברת בצורה "פיראטית", ללא הסכמת המועצה למרכזיות של המועצה - כאילו תוך נסיון "לגנוב" חשמל, וראו את סעיף 8 לתצהיר גלר). עוד הוכח כי המועצה הקימה בקטעי הכביש הרלבנטיים עמודי תאורה נוספים על אלו אשר הקימה בשעתו מע"צ (וראו את עדותו של אזולאי בעמ' 8 שורות 22-28 שם הוא מתאר כי הוא מקים עמודי תאורה ומתקין פנסי תאורה חדשים בכבישים הרלבנטיים וכי בכל המועצה הוא הקים כ-150 עד 300 עמודים חדשים, אם כי הוא לא יכול לומר בדיוק כמה מהם הוקמו בכבישים נשוא התובענה הנוכחית). ראו אף כי מהתמונות עוהל שעמודי התאורה השונים הם דקורטיביים, בצבעים כגון כחול/טורקיז, והם אינם עמודי התאורה "הסטנדרטיים" של מע"צ, מעבר לכך שסגל בעדותו טען שהם צפופים יותר מאשר העמודים שמקימה מע"צ. משמע, שהוכח שהמועצה היא שהקימה בעצמה, על ישי קבלן מטעמה, לפחות חלק מעמודי התאורה אשר עלותם במחלוקת בתיק זה. אמנם, אזולאי טען כי גם מע"צ הקימה עמוד תאורה חדש באחד מהכיכרות שבאחד מהכבישים נשוא התובענה - אך לא אוכל לקבל טענה זו, שכן היא עלתה לראשונה במהלך החקירה הנגדית (עמ' 9 שורה 10) ולא הובא כל תימוכין לגביה. באשר לאזולאי, עוד הוכח כי המועצה מעסיקה אותו כקבלן מטעמה לביצוע הקמת ותחזוקת תאורת הכבישים בכל המועצה - בעקבות מכרז שהיא הוציאה, ולגבי עבודות תחזוקה "כלליות" שאינן קשורות לתאורה, הסביר גלר (עמ' 16 שורה 15) כי לגבי חלק מהכבישים : "אנו עושים שם הסדרת כבישים כי מע"צ לא עושה את זה וסוללים כיכרות". לכן, לא רק שלא הוכח שיש איזה שהוא הסדר בכתב אשר מכוחו על מע"צ לשאת בתשלום הוצאות התאורה, אלא שקיים מעין הסכם לגבי כך שהמועצה נושאת בהוצאות אלו - הסכם שעליו יש ללמוד מהתנהגות הצדדים במשך שנים רבות. לגבי משך התקופה ניתן לומר שגלר אישר שהמדובר בשנים רבות, ארז הצהיר בתצהיר התשובות לשאלון (נ/1) שהמדובר בעשרות שנים (תשובה 5) שנים ואזולאי הסביר שהוא עצמו מתחזק את עמודי התאורה מטעם העיריה וכי המועצה משלמת את החשבונות מזה לפחות 10 שנים (עמ' 7, שורה 18 ועמ' 9 שורה 21). בכך יש גם מענה לטענת ההתיישנות והשיהוי שהעלתה מע"צ. אם כך, המסקנה עד כה הינה שלא מצאתי שהוכח שמע"צ חייבת לשאת בהוצאות התאורה מכח המשימות שהוטלו עליה על ידי ממשלת ישראל ולא הוכח שקיימת הסכמה חוזית שמחייבת אותה לעשות כן. ההסכם לגבי כביש 6502 - כמוזכר מעלה, מוסכם כי ביום 14/1/07 נחתם הסכם בין מע"צ לבין המועצה לגבי כך שמע"צ מעבירה את האחריות לאחזקת כביש 6502 לרבות הוצאות התאורה אל המועצה (לעיל ולהלן: "הסכם כביש 6502"). המועצה טוענת הרקע לכריתת ההסכם היה כוונתה להקים מדרכות בצדי כביש זה, כאשר מע"צ התנתה את הסכמתה להקמת המדרכות בכך שהאחריות הכוללת לגבי כל הכביש, כולל תחזוקתו, נקיונו, סימונו, תחזוקת המעקות, הרמזורים, הגינון, ההשקיה, התאורה וכיוצ"ב - תהא של המועצה. המועצה טוענת כי העובדה שנחתם הסכם שמעביר אל שכמה את ההוצאות לגבי כביש זה בלבד, מלמדת על כך שלגבי ארבעת הכבישים הנותרים - החובה נשארה על שכם מע"צ, ועוד מטעימה המועצה שאם החובה לא היתה מוטלת על שכם מע"צ מלכתחילה - לא היה צורך בחתימת ההסכם. ראשית, לא אוכל לקבל את טענת המועצה לגבי הכוונה שמאחורי כריתת ההסכם - היות ואותה "כוונה" או "מטרה" לא מופיעה בהסכם. בהסכם מצוין כי מע"צ ביצעה "שדרוג" של הכביש על ידי קבלן מטעמה - וכי הפרוייקט נגמר ונמסר לידי המועצה. לא מצוין בידי מי היתה האחריות עד תחילת ביצוע הפרוייקט, מי היה אחראי על האחזקה - לרבות של התאורה - לפני תחילת הפרויקט, ולא מצוין כי המועצה הסכימה לקחת על עצמה את האחריות רק כי זה היה התנאי של מע"צ לביצוע השידרוג. בסעיף 10 להסכם מצוין כי שני הצדדים מסכימים שבכך שהמועצה לוקחת על עצמה מעתה את כל העלויות הכרוכות בתחזוקה יש לראותה כמי ששילמה למע"צ את העלות של השדרוג. הדבר אינו בדיוק זהה לטענת המועצה. שנית, לא הוכח שלפני כריתת הסכם כביש 6502 מע"צ היא זו ששילמה את הוצאות התאורה. ההפניה להסכם היתה יכולה (אולי) לסייע למועצה אם היא היתה מוכיחה שלפני ההסכם מע"צ שילמה את חשבונות החשמל ורק לאחר ההסכם המועצה החלה לשלם אותם. דא עקא, שאפילו המועצה לא טוענת שכך היה לגבי כביש זה. לכן, גם לפני ההסכם וגם אחריו - העלויות רובצות על שכם המועצה. לפני ההסכם - היה זה מכח נוהג של עשרות שנים, ואחרי ההסכם - מכח ההסכם. לכן, לכריתתו של הסכם כביש 6502 אין משמעות ראייתית מכרעת מבחינת הסוגיה שעל הפרק. בכל אופן, ברור כי לגבי כביש 6502 אין כל מקום לקבל את התביעה ולהורות שעל מע"צ לשלם את חשבונות החשמל - וראו כי גלר מסכים לנקודה זו (עמ' 18 שורה 25). סיכום ביניים - מהמקובץ עד כה עולה שלא הוכח שהמדובר בדרכים בין עירוניות לפי ההגדרה שבפקודת התעבורה ולא הוכח הסכם שיש בכוחו לחייב את מע"צ לשאת בהוצאות התאורה. אמנם מדובר במצב "חריג" - ואולי אף "מוזר" - בו במשך שנים מע"צ אחראית על חלק מהוצאות התחזוקה והעיריה אחראית על חלק אחר, ואמנם ניתן אולי לשנות מצבים בעייתיים אף אם הם נמשכים שנים - ויחד עם זאת, לא הורם הנטל שיש בו כדי לשכנע אותי שזהו המקרה לעשות כן. נדמה לי שייתכן ובכך היה ניתן לסיים את הדיון ויחד עם זאת, אבחן את הטענות הנוספות של המועצה. האם הכבישים משמשים בפועל כדרכים עירוניות או בין-עירוניות ? טוענת המועצה כי למרות שהכבישים נמצאים בתחום שיפוטה, הרי שאין מקום להגדיר אותם כדרכים עירוניות, אלא כדרכים בין-עירוניות בשל שאין הם נראים ומתפקדים כדרך עירונית, לרבות בשל שאין בהם מדרכות, אין מפרצי חניה, אין מעברי חציה או "סממנים עירוניים אחרים". מע"צ, מנגד, טוענת בדיוק להיפוכם של דברים וטוענת שכן קיימים מפרצי חניה, מדרכות, בתי מגורים לאורך הכבישים, מעגלי תנועה, מעברי חציה ומפנה לכך שהמועצה אף נתנה לכל אחד מהכבישים שם של רחוב "פנימי", כגון: רח' דגניה, דרך הבנים וכיו"ב. מע"צ טוענת בנוסף כי בעבר הרחוק - כאשר היישוב היה קטן, אולי עיקר הייעוד של הכבישים היה לחבר בין פרדס חנה לבין יישובים אחרים - אך כיום, ומזה מספר שנים, לאחר ההרחבה הניכרת של שטח המועצה - הכבישים משמשים רחובות עירוניים מרכזיים בלב ליבה של המועצה בדומה לכל כביש עירוני-פנימי ראשי. באשר לפן הויזואלי - קיים קושי מסויים לקבוע חד משמעית כיצד נראים כל הכבישים, כיוון שמטעם שני הצדדים הוגשו תמונות חלקיות אשר אינן משקפות את כל הקטעים הרלבנטיים של הכבישים, מה גם שהעדים אשר באמצעותם הוגשו התמונות לא היו בהכרח העדים אשר צילמו את התמונות. למרות זאת, אוכל לומר שמהתמונות שקיימות עולה שאכן חלק מהכבישים הינם בעלי סממנים קצת יותר עירוניים ובחלק מהכבישים התמונה היא של כביש מהיר יותר. ניתן לראות בתמונות שלאורך חלק מהכבישים קיימים בתי מגורים עם חניות פרטיות של הרכבים ששייכים לדיירים, לרבות שילוט שמפנה לבית קפה לאורך אחד מהכבישים (תמונה נ/2), ניתן לראות מעגל תנועה ואזור בו יש מגרש חניה עירוני, לרבות שלט שמורה על חניה בתשלום (התמונה שבעמ' 18 של חווה"ד של רפי כהן והתמונה שסומנה ד/1 במצורף לתצהירו של סגל). ניתן לראות כי בחלק מהכבישים כן קיימות מדרכות (תמונות ד/8 ו-ד/9 שצורפו לתצהירו של סגל) ולמרות האיכות הירודה של שאר התמונות שצורפו לתצהירו של סגל ולמרות הקושי שהיה לו לשייך כל תמונה לקטע הכביש הרלבנטי, הרי שבוודאי שלא אוכל לומר שהכבישים הינם בין עירוניים בצורה בולטת, ובוודאי שהם אינם "אוטוסטרדה" כפי שטוענת המועצה. אף עיון בתמונות שצירף גלר לתצהירו אינו יכול לסייע, שכן התמונות אינן באיכות טובה ואף בהן ניתן לראות שקיימים קטעים שבהם ישנם בתי מגורים בסמוך לכביש הרלבנטי (כגון התמונה י"א/4) ניתן לראות את פחי האשפה של הדיירים שניצבים לאורך הכבישים (י"א/5) וניתן לראות מדרכות (י"א/6). עוד אוסיף כי מטענותיו של גלר כפי שפורטו מעלה עולה כי הוא עצמו מסביר שהמועצה הקימה מדרכות בצד חלק מהכבישים וכיכרות בחלק אחר. מעבר לכך, אינני בטוחה שהמראה הויזואלי של הכבישים הוא הקריטריון הקובע ונדמה לי שככל שעסקינן בפרשנות ההסכם של מע"צ עם הממשלה - ההגדרה שבפקודת התעבורה היא הקובעת. בכל אופן, אין לקבוע מסמרות בעניין זה, הואיל ובמקרה דנן לא הוכח ברף ההוכחה האזרחי הנדרש שהכבישים בפועל משמשים ונראים ככבישים בין-עירוניים, ובוודאי שלא לכל אורכם (וצריך היה להציג תמונות רבות וטובות יותר לגבי כל כביש - אם אכן היתה חשיבות להוכחת הטענה העובדתית לגבי מראה הכביש). באשר להיבט "התיפקודי" - אף כאן, לא אוכל לומר שהמועצה הרימה את הנטל המוטל על שכמה. המועצה טוענת כי בפועל כל הכבישים משמשים למעבר בין ישוב ליישוב וכי ישנם יישובים סביב פרדס-חנה - כרכור, שלא ניתן להגיע אליהם אלא דרך הכבישים בהם עסקינן. טענה זו הינה טענה מורכבת - שלצורך הוכחתה היה צורך להציג ראיות טובות מאלו שהובאו לפני. המפה החלקית שצורפה לתצהירו של גלר אינה יכולה להועיל ודבריו הכללים של גלר בהקשר זה - אף הם אינם מספיקים. אינני יודעת אם היתה חובה להגיש חוות דעת של מומחה בנדון או אם היה צורך להגיש מידע ממרכז המיפוי של ישראל ואינני יודעת מי יכול היה להיות העד אשר יעיד לגבי הנושא - אך בוודאי שלא ניתן לקבל את טענתו הסתמית של גלר בסעיף 6 לתצהירו, לפיה: "הכבישים ... הלכה למעשה, מהווים מסלול נסיעה בלעדי אל היישובים האחרים הנזכרים לעיל ...". המדובר במידע שאינו בידיעתו השיפוטית של בהמ"ש והיה צריך (אם יש לנושא חשיבות) להוכיח בצורה טובה יותר שאכן בפועל הכבישים הם הדרך היחידה להגיע מיישוב אחד אל משנהו (מה גם שמחקירתו של גלר בעמ' 15 למטה עולה שלגבי חלק מהכבישים הדבר אינו נכון ויש עוד דרכים להגיע אל היישובים הנדונים שלא באמצעות הכבישים "שלנו"). בהתאם, היות ובמקרה זה לא הוכחו הנתונים החיוניים - לא אקבע מסמרות לגבי השאלה אם המבחן הפונקציונלי אמור להיות מכריע בכל הנוגע לתיחום אחריותה של מע"צ. לכן, במקרה זה, המועצה לא הוכיחה שהכבישים הרלבנטיים הם ייחודיים - בין אם לפי המראה שלהם ובין אם לפי התיפקוד שלהם - במובן שיש להוציא אותם מההגדרה הכללית המוזכרת מעלה של "דרך עירונית". מכאן, שהכבישים נשארים בגדר "דרך עירונית", אינם "דרך בין-עירונית" - ואינם בהכרח באחריות מע"צ. מה ניתן ללמוד מכך שמע"צ נושאת בתשלום הוצאות תאורה במקרים אחרים ? טוענת המועצה שיש לייחס חשיבות לכך שמע"צ כן משלמת את הוצאות התאורה לגבי שני צמתים של שניים מהכבישים הרלבנטיים (צומת מגד בכביש 650) וצומת בית הספר החקלאי בכביש 650-652). לא מצאתי שיש בעובדה זו כדי לחייב את מע"צ לשלם את הוצאות התאורה לגבי כל הכבישים וכל שאר הצמתים. ייתכן מאוד ובגין סיבות היסטוריות או הסכמות קודמות שהיו מעת לעת, לקחה על עצמה מע"צ לשלם את הוצאות התאורה לגבי שני צמתים בלבד, מתוך סך הצמתים וסך אורך הכבישים בהם עסקינן, אך בוודאי שלא ניתן ללמוד מכך על חובה לשלם את שאר ההוצאות או על הסכם לשלם את שאר ההוצאות (וכאן אציין כי מטעם המועצה לא העידו הגורמים שהיו האחראיים על הנושא בתקופות הרלבנטיות, כלומר במועד בו התחילה מע"צ לשלם את ההוצאות לגבי הצמתים במובחן מהשאר. אולי גורמים שכאלו היו יכולים לספר לנו מה היה ברקע הדברים אז, למה התבצע מה שהתבצע, האם היתה מחלוקת או הסכמה לגבי נושא זה וכו'. גלר, שמשמש בתפקידו מאז שנת 2004, אינו יכול, עם כל הכבוד, להשלים את החוסר). בדומה, טוענת המועצה כי קיימות עוד שלוש דוגמאות לכך שמע"צ משלמת הוצאות תאורה דומות להוצאות שבמחלוקת בתיק זה, וכי הן תומכות בגרסתה, כדלקמן: - קטע מכביש 4 שעובר בתוך חדרה, שם מע"צ משלמת את הוצאות התאורה בקטע שעובר בתוך תחום שיפוטה של חדרה; קטעי כבישים 652+653 שעוברים בתוך המועצה המקומית בנימינה, כאשר שם מע"צ משלמת את הוצאות התאורה ולא בנימינה; כבישים נוספים שעוברים במועצה ומע"צ כן משלמת את הוצאות התאורה לגביהם (למרות שלא ניתנו דוגמאות של כבישים ספציפיים שכאלה). אף כאן - אינני מקבלת את הטענה. ראשית, זיכרן של הדוגמאות לא בא בכתב התביעה, ויש בטענה משום הרחבת חזית. שנית, אף אחת מהן לא הוכחה (וראו לא נעשה כל נסיון להוכיח את ה"דוגמאות" וכי השאלה שנשאלה לגבי בנימינה נענתה בשלילה - עמ' 25 שורה 11). שלישית, מע"צ טוענת שייתכן מאוד וקיימים מקומות או קטעי כבישים שלגביהם היא כן נושאת בהוצאות התאורה, למרות שאין היא אמורה לעשות זאת, וזאת בשל הסכמים ישנים קודמים שהיו בין מע"צ "הישנה" לבין גורמים אלו ואחרים ובשל "טעויות" שהיו בעבר. סגל הסביר שהם עושים מאמצים לתקן את אותן טעויות ומנסים להסדיר את התשלומים לגבי אותם מקרים "בעייתיים" בהסדרים עם הגורמים המוסמכים (עמ' 25 שורות 20-26). סגל הסביר כי אכן מע"צ משלמת במקרים מסויימים את הוצאות התאורה גם לגבי כבישים עירוניים - בשל הסכמים נקודתיים מהעבר - והיא עושה מאמץ להשיב את האחריות למועצות הרלבנטיות בהסדר, תוך אי פגיעה ב"סטטוס קוו". בעניינינו - הסטטוס קוו הינו דווקא שהמועצה משלמת את ההוצאות עשרות בשנים. לכן, לא מצאתי שהדוגמאות הוכחו, ואף אם הן כן מדויקות - אין בכך כדי ללמד על הכלל ואין בכך כדי ליצור או להקים חובה. טיעוני "צדק חלוקתי" - טענה נוספת של המועצה היא כי אין היגיון כלכלי בכך שהתושבים שבתחום המועצה יממנו לבדם את הכבישים שלמעשה משרתים את התושבים של כל המושבים הסמוכים, אשר משתמשים באותם כבישים. לטענתה, תשתית הכבישים שנועדה לקשר בין ישובים שונים ולחבר בין חבלי הארץ השונים - חייבת להיות ממומנת על ידי הממשלה או חברה ממשלתית כגון מע"צ. בהקשר זה מפנה המועצה לכך שבתקציבה של מע"צ, הניתן לה מהממשלה, כלולות עלויות האחזקה של הכבישים הבין עירוניים לרבות אחזקת התאורה. בדומה, מפנה המועצה לתכנית חדשה לגבי תחזוקת הכבישים שהשיקה מע"צ, תוך שהיא מקבלת תקציב משמעותי לצורך ביצועה, כאשר לטענת המועצה התכנית כוללת גם את הכבישים הנדונים ובתכנית מצויין במפורש שתחזוקה המלאה שלהם אמורה לחול על מע"צ, כולל הוצאות התאורה. אף טענה זו לא אוכל לקבל ודומה שכל מועצה מקומית אשר בתחום שיפוטה מוענקים שירותים גם לתושבים של ישובים סמוכים משיתה את ההוצאות על התושבים שלה ובוודאי שטיעון שכזה לא יכול לחייב את החובה של מע"צ לשאת באותן הוצאות. לגבי התוכנית העתידית - עם כל הכבוד, לא אוכל לבסס קביעה בדבר הסעד המבוקש על תכנית עתידית שכזו שאת המידע לגביה התבקשתי ללמוד מאתר האינטרנט של מע"צ. אינני בטוחה כלל שההפנייה לתכנית זו איננה מהווה הרחבת חזית, אינני בטוחה שההפנייה קבילה בהיבט של דיני הראיות ואני רק מצפה ממע"צ שאם התכנית הנדונה (אשר לא אדע את טיבה בצורה מספקת) אכן תצא לפועל ותיושם, אזי, היא תיושם באופן שוויוני לגבי כל המועצות הרלבנטיות, כולל כמובן המועצה המקומית פרדס חנה -כרכור. בהקשר זה אעיר עוד כי ביסוס טענה לגבי המצב הכללי של כבישי מע"צ היתה חייבת להיתמך בראיות לגבי כבישי מע"צ באופן כללי, לגבי עלויות התאורה באופן כללי - כגון לדוגמא : מי משלם את ההוצאות כאמור לגבי כבישים דומים במועצות המקומיות או העיריות השונות וכו'. מכתבה של מע"צ מיום 26/12/2007 - טענתה האחרונה של המועצה סומכת על מכתב של מע"צ משנת 2007 שמופנה למועצה ומתייחס לכבישים 650, 651 ו-6503. במכתב נטען כי בסיור שגרתי של נציג מע"צ הוא גילה שהמועצה מבצעת בסמוך לכבישים הללו עבודות סלילה של כבישים עירוניים חדשים שמתחברים לכבישים הללו עם הסדרי תנועה חדשים, כולל כיכרות, כי היא מקימה במקום מדרכות ומבצעת עבודות תאורה - והכל לתוך רצועת הדרך שבאחזקת מע"צ, ללא תיאום מראש ואישור. המועצה טוענת כי ממכתב זה יש ללמוד כי הכבישים (או לפחות השלושה שאליהם מתייחס המכתב) הינם באחריות מע"צ, ולכן - היא חייבת גם לשאת בתשלום הוצאות התאורה. לא אוכל לקבל אף טענה אחרונה זו. אזכיר שאין חולק כי מע"צ מתחזקת חלק מהכבישים, במובן שהיא היתה אחראית על הסלילה, על ליקויים בסלילה, על הסימון ועוד - וכבר קבעתי שהוכח כי במשך שנים היתה "חלוקת" אחריות בין המועצה לבין מע"צ לגבי הכבישים. לכן, ניתן להבין את דרישת מע"צ להיות שותפה - ולמצער, מיודעת - לגבי עבודות שמתבצעות בכבישים הללו. אני סבורה כי המכתב אינו מוכיח דבר מעבר למה שכבר הוכח ופורט מעלה - דהיינו, שמע"צ אחראית על הכבישים במישור מסוים אך כי המועצה היתה במשך שנים אחראית על התאורה, וכי המועצה היתה סבורה במשך כל הזמן שיש לה סמכות לבצע בכבישים מדרכות ולהציב תאורה חדשה (ולמותר לציין כי לא הוצג לעיוני מכתב תשובה למכתב זה). סיכום - אשר על כן, לא הוכח שיש לחייב את מע"צ בתשלום הוצאות התאורה לגבי הכבישים הרלבנטיים והתביעה נדחית. המועצה תשלם למע"צ שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ (סכום הכולל מע"מ). ניתן היום, כ"ח ניסן תשע"א, 02 מאי 2011, בהעדר הצדדים. כביש