1. התובע טוען כי התפטר מעבודתו אצל הנתבעת בשל מצב בריאות הלקוי, והוא זכאי לפיצויי פיטורים על פי הוראות סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים). כמו כן נתבעים דמי הבראה, פדיון חופשה, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים והחזר הוצאות נסיעות. 2. התובע עבד כטבח במסעדת קורוס על האש שבבעלות הנתבעת מיום 1.08.04 ועד להתפטרותו ביום 6.03.09 או בסמוך לכך. לטענתו ביום 6.12.08 נפגע בגבו במהלך העבודה. עקב פגיעה זו נעדר התובע מעבודתו אצל הנתבעת במשך כ-6 חודשים. כמו כן קבע רופא תעסוקתי כי הוא אינו מסוגל לשוב ולעבוד בתפקידו הקודם. 3. הנתבעת טוענת כי התובע לא הוכיח שקרתה לו תאונה, וכי התפטר מיוזמתו, ומבלי שהודיע לה על כוונתו לעשות כן, וכי פתח עסק עצמאי בתחום הצבעות, ואף פנה אל הנתבעת במהלך תקופת מחלתו והציע את שירותיו, והיא נענתה לבקשתו. מוסיפה הנתבעת כי זו היתה הסיבה האמיתית להתפטרות התובע, וכי הייתה מעוניינת להמשיך להעסיקו, ואף הציעה לו תפקיד חלופי ההולם את מגבלותיו, אך התובע סרב. משכך, אין התובע זכאי לפיצויי פיטורים. באשר ליתר הרכיבים הנתבעים הרי שאלו שולמו לתובע במלואם. מאחר שעל פי גרסת הנתבעת התובע התפטר במפתיע, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד לתשלום דמי הודעה מוקדמת. יוער, כי בכתב התביעה נתבע גם פיצוי בגין אי הפרשה לקופת גמל, ואולם פיצוי זה שולם לתובע במהלך הדיונים בתיק (הודעת הנתבעת מיום 29.07.10; הודעת התובע מיום 2.09.10), ומשכך התייתר הצורך לדון בו. 4. השאלות העומדות לפתחנו בתיק זה הן אלו: א. האם התובע התפטר בדין מפוטר מחמת מצב בריאותו. לעניין זה, האם התובע המציא לנתבעת את האישורים הרפואיים במועד והאם נתן לנתבעת הזדמנות להציע לו עבודה חלופית. ככל שכן, האם קמה לנתבעת טענת הגנה מפני תשלום פיצויי הלנה. ב. האם יש לחייב את התובע בתשלום דמי הודעה מוקדמת, ומה שיעורה. ג. מה היה גובה שכרו של התובע והאם תלושי השכר משקפים את שכרו בפועל. ד. האם נותרו יתרות דמי הבראה, פדיון ימי חופשה והחזרי נסיעות שטרם שולמו. 5. התפטרות מחמת מצב בריאותי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים קובע, כלהלן: "התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן-משפחתו, ולאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין הייתה סיבה מספקת להתפטרות - רואים לעניין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים...". על העובד להוכיח באמצעות תעודות רפואיות כי מצב בריאותו אינו מאפשר לו להמשיך לעבוד אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה (ע"א 80/63 אונגר נ' פיינר את יוסף, פ"ד יז 2005). מצב בריאותו של התובע צריך להיות הגורם הפועל, המניע והמביא לתוצאה, היינו- להתפטרות (דב"ע לה/3-41 היגר נ' שוורץ, פד"ע ז 24; דב"ע נג/3-210 רביוב נ' נאקו שיווק בע"מ, פד"ע כז 514). נטל ההוכחה כי נתקיימו תנאי הסעיף מוטל על העובד . 7. הנתבעת טוענת כי עצם התרחשות התאונה ביום 6.12.08 מוטלת בספק, כי לא היו לה עדים וכי התובע לא העביר אישורים רפואיים לנתבעת. התובע הגיש כמה תעודות רפואיות לנפגע בעבודה. התעודה הראשונה הינה מיום 6.12.08, שבו נפגע התובע בעבודה, ונקבע כי אינו מסוגל לעבוד עד ליום 6.03.09 (נספח ב' לכתב התביעה). ב"טופס סיכום בדיקה רפואית" כתב ד"ר אלכס גודקין, רופא תעסוקתי, כי התובע אינו מסוגל לשוב לעבודתו כעובד מטבח מיום 6.03.09 ועד ליום 6.06.09, במסמך מיום 6.06.09 הוסיף כי: "... הנ"ל נפגע בתאונת עבודה בתאריך 6.12.08. נמצא במעקב במרפאתנו במשך מספר חודשים. הנ"ל לא חזר לעבודה. להערכתי בשלב הנוכחי לא מסוגל לחזור לעבוד כטבח מסעדה..." (נספח ג' לכתב התביעה). המסמכים הרפואיים תומכים בטענת התובע כי ביום 6.12.08 ארע אירוע אשר בעטיו איבד כושרו לעבוד למשך תקופה לא קצרה. כך העיד בעניין זה מר נעים מוחמד, שעבד עם התובע: "... הוא נפל לתוך המקרר... אני הייתי עובד אחראי מטבח כולל מרפסת... התובע עבד איתי, והוא נכנס למקרר להביא דברים והוא נפל, ואני ראיתי שהוא נפל.... רצינו להרים אותו, מדובר במקרר גדול ויש צינור שמוריד מים ויש נירוסטה על הרצפה והוא החליק על הרצפה של המקרר על הגב שלו, אני ראיתי ואמרתי שהוא יקום והוא התחיל לצעוק ואמר שלא ייגעו בו, הגב כאב לו והוא לא יכול היה לקום, קראנו לאחראי ששמו סידני וגם לאלי, הם הזמינו אמבולנס שבא לקחת אותו..." (ע' 7 ש' 6-11, פרוטוקול מיום 5.01.11). אומנם, מר אלבוים טען כי לתאונה לא היו עדים ופרטיה מבוססים על דברי התובע בלבד (סעיף 3 לתצהירו), אולם עדותו היתה בלתי מהימנה ומתחמקת (ע' 10 ש' 12-28). בעדותו אישר כי שמע על התאונה: "... בדיעבד, לא הייתי במשמרת שהוא נפל, שמעתי על מה שהיה ועודכנתי, אף אחד לא ראה אותו נופל..." (ע' 10 ש' 22-23, פרוטוקול מיום 5.01.11). כאשר נשאל על ידי בית הדין אם הוזמן אמבולנס למקום התאונה, השיב: "נכון, אבל יכול להיות שזה נכון או לא נכון..." (ע' 10 ש' 24-25, פרוטוקול מיום 5.01.11). גם עד הנתבעת אלון דגני אישר כי התובע נפל במטבח והוזמן אמבולנס (ע' 23 ש' 20-21). יתר על כן, מר אלבוים, מנהל הנתבעת, אישר כי חתם לתובע על הטפסים הנדרשים לצורך הגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי (סעיף 4 לתצהיר). אם אמנם הטיל מר אלבוים ספק בעצם קרות התאונה, מדוע חתם על הטפסים להגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי? הנה כי כן, מן הראיות שהוצגו בפנינו עולה בבירור כי התובע לקה בבריאותו בזמן העבודה ביום 6.12.08, נזקק לטיפול רפואי, והובהל באמבולנס לבית חולים. לעניין פגיעתו של התובע באותה תאונה קבע ד"ר הנדל כך: "... לסיכום: מדובר בפריצת דיסק משמעותית שארעה בעקבות נפילה בעבודה כמתואר. שולל מצב דומה בעבר. כיום עברו כחודשיים לאירוע ויש סיכוי טוב לשיפור תוך חודש אי כושר נוסף (ס"כ 3 חודשים). מוצע לנסות לשוב לעבודה מוגבלת מבחינת הרמת משאות- בעוד חודש..." (נספח ב' לכתב התביעה). 3 חודשים לאחר האירוע הנ"ל קבע הרופא התעסוקתי, ד"ר גודקין, כי התובע איננו מסוגל לשוב לעבודתו כטבח אצל הנתבעת (טופס סיכום בדיקה רפואית מיום 6.03.09 ומיום 16.06.09, נספח ג' לכתב התביעה). יש לדחות, אם כן, את כל טענות הנתבעת בעניין זה. 8. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובע לא התפטר בשל מצב בריאות לקוי, אלא משום שרצה לפתוח עסק עצמאי בתחום הצבעות. די בכך שהתובע הוכיח בעדויות ובמסמכים רפואיים כי התפטר מחמת מצבו הבריאותי, אולם למען הסר ספק נדון גם בטענתה זו של הנתבעת, ונאמר בראשית דברינו כי גרסת הנתבעת בעניין זה היתה בלתי מהימנה. ונבאר. הנתבעת מסתמכת בטענתה זו על תצהיריהם ועדויותיהם של עובדי המסעדה אשר, לגרסתם, ראו את התובע עוסק בעבודת הצביעה במסעדה, ושמעו אותו אומר כי הוא מתעתד לפתוח עסק. הנתבעת הגישה 5 תצהירים זהים לחלוטין של 5 מעובדיה, ועל פיהם בחודש 12/08 הפסיק התובע לעבוד במסעדה, ובסמוך לאחר מכן צבע עם אחיו את מסעדת הנתבעת, וביצע את עבודות הצביעה בעצמו. העובדים הצהירו עוד כי שמעו את התובע מדבר על הקמת עסק בתחום הצבעות, וכי הוא ביקש ממר אלבוים למצוא לו עבודה בתחום זה (סעיפים 2-3 לתצהירי העובדים). למרות שתצהירי העדים היו זהים, עדיויותיהם לא היו זהות כלל ועיקר, ובמהלך חקירתם הנגדית התברר כי חלק מן האמור בתצהיריהם אינו נכון. כך, בעניין בקשת התובע ממר אלבוים לסייע לו בקידום עסקו העצמאי אמר מר אלעד לוי בתחילה כי שמע את התובע מציע את שירותיו כצבעי למר אלבוים כשהיה במשרדו של האחרון יחד עם אלון וסיוון (ע' 18 ש' 11-14, פרוטוקול מיום 5.01.11). ואולם, בהמשך אמר כי: "... הייתי בכניסה למשרד של נועם... סיוון הייתה באותו חדר שאני הייתי, מיכאל היה בחדר עם נועם (מר אלבוים- ד.פ)... אם איני טועה..." (ע' 18 ש' 11-32, פרוטוקול מיום 5.01.11). מר מיכאל אסרף לא זכר, לעומת זאת, את השיחה שהתנהלה בנוכחותו ובנוכחות מר אלבוים, וציין כי: "יכול להיות שהיתה שיחה יחד איתי ועם נועם, לא זכור לי כרגע" (ע' 16 ש' 29-30, פרוטוקול מיום 5.01.11). גב' סיוון ורדיקה העידה כי שמעה את התובע אומר למר אלבוים שברצונו להתחיל לעבוד בצבעות וביקש סיוע בכך, ואולם לדבריה היתה בכלל בחדר הסמוך. לשאלה מי ישב בחדר של נועם השיבה: "אני לא מסתכלת מי נמצא, זו שיחה שאני שמעתי מישהו שאומר לנועם שהוא רוצה להתחיל בצבעות ואם יש מישהו להפנות אליו לעזור, את המילים המדוייקות אני לא יכולה לומר כי אני לא רוצה לומר סתם" (ע' 22 ש' 1-25, פרוטוקול מיום 5.01.11). גרסתו של מר אלון דגני היתה שונה. לדבריו שמע את התובע מבקש ממר אלבוים שיעזור לו בקידום עסקו העצמאי. הדברים נאמרו בשיחה שהתנהלה בחדרו של נועם, כאשר הוא עצמו, סיוון ואלעד ישבו בחדר (ע' 24 ש' 18-25, פרוטוקול מיום 5.01.11). מן הסתירות שנתגלו בין דברי העדים עולה בבירור כי יש להטיל ספק בנכונותם. 10. העובדים הצהירו עוד כי: "הנני זוכר כי בחודש דצמבר 2008 הפסיק התובע לעבוד בנתבעת, לאחר הפסקת עבודתו ובסמוך לכך הוא הגיע עם אחיו וצבע את 'מסעדת קורוס על האש'. התובע עשה את הצביעה בעצמו ותפקד באופן מלא ללא כל בעיה" (סעיף 2 בכל תצהירים). הצהרותיהם אלה לא זכו לביסוס במהלך חקירתם הנגדית. ראשית איש מן העדים לא זכר מתי היה האירוע הנטען (ע' 15 ש' 8-9, ע' 17 ש' 10-11), ומר אלעד לוי אף אישר כי: "פיזית לא ראיתי את התובע צובע", בניגוד, לאמור בתצהירו, וכי נכח בשעת הכנת המסעדה לצביעה בלבד (ע' 19 ש' 17-18, פרוטוקול מיום 5.01.11). הגב' ורדיקה לא זיהתה את אחיו של התובע באולם בית הדין (ע' 20 ש' 31), למרות שעל פי הצהרתה ראתה אותו במסעדה צובע עם התובע. כמו כן לדבריה: "הייתי תוך כדי עבודה ולא הסתכלתי כל הזמן, אבל היו שם שני אנשים שהיו עסוקים באיזה שהיא פעילות" (ע' 22 ש' 1-25, פרוטוקול מיום 5.01.11). נוסיף כי גם מר דגני אמר בעדותו כי אינו מכיר את אחיו של התובע, שהיה באולם בית הדין, למרות שעל פי האמור בתצהירו ראה אותו במסעדה צובע עם התובע (ע' 23 ש' 15-16, פרוטוקול מיום 5.01.11). כעולה מן העדויות, לא עלה בידי עדי הנתבעת לבסס את האמור בתצהיריהם, והגרסה הזהה שעליה הצהירו בתצהיריהם אינה מתיישבת עם האמור בעדותם לפנינו. 11. חוסר אחידות בין העדויות התעורר אף באשר למועד צביעת המסעדה. מר אלבוים העיד שאינו זוכר את המועד המדויק שבו נצבעה המסעדה לרבות את גובה התשלום, אף על פי כן ידע בוודאות שהיה זה בזמן שהתובע שהה בחופשת מחלה ובטווח של שבועיים, לאחר קרות התאונה (ע' 9 ש' 26-29; ע' 10 ש' 12-14, פרוטוקול מיום 5.01.11). מר דגני לעומת זאת אמר כי הצביעה נעשתה חודשיים-שלושה לאחר התאונה (ע' 23 ש' 29-30, פרוטוקול מיום 5.01.11). כאמור איש מן העובדים לא ידע מתי נעשתה עבודת הצביעה הנטענת במסעדה (ע' 15 ש' 9-10; ע' 19 ש' 28-29 ע' 20 ש' 7-8, ע' 21 ש' 2-3, פרוטוקול מיום 5.01.11). הנה כי כן, בעדויות הנתבעת נפלו סתירות רבות, והרושם המתקבל הינו כי נעשה ניסיון לתיאום בין הגרסאות, ובפרט נוכח הסיטואציות השונות בהן נטען כי ראו את התובע צובע, עניין שלא נמצא לו כל ביטוי בתצהירים, העובדה שפרטים רבים נשמטו מזיכרונם של העובדים, וכן העובדה שחלקם כלל לא הכירו את התובע (ע' 16 ש' 13-16; ע' 20 ש' 28-29; פרוטוקול מיום 5.01.11). מן האמור לעיל עולה כי לא עלה בידי הנתבעת לערער את גרסת התובע כי התפטר מחמת מצב בריאות לקוי. 12. הנתבעת טוענת עוד כי התובע פעל שלא כדין, שכן לא המציא לידיה את תעודות המחלה שניתנו לו במועד וכי דבר היותו בחופשת מחלה התברר לה רק בדיעבד. המסכת הראייתית בתיק זה מלמדת כי מר אלבוים ידע על פציעתו של התובע בסמוך למועיד הפגיעה, וכי הטענה שלא הודע לו שהוא בחופשת מחלה מופרכת מיסודה. וכך אמר מר אלבוים בעדותו: "בית הדין - הוזמן אמבולנס, זה לא שהוא לא הרגיש טוב... ת. לא אמרתי שהוא לא מרגיש טוב, הוא לא הביא את הסיקים, הסיקים הגיעו אחרי שבועיים שלושה וזו התנהגות לא תקינה..." (ע' 11 ש' 1-5, פרוטוקול מיום 5.01.11). טענת מר אלבוים כי לא ידע על מחלת התובע בזמן הינו בגדר היתממות, ולא נמצא לה בסיס בחומר הראיות שהוצג לפנינו. לפיכך, ובהתאם לאמור בחוות דעתו של ד"ר גודקין, אנו קובעים כי התובע עזב את עבודתו כטבח מחמת מצבו הבריאותי וכי היה זה הגורם העיקרי להתפטרותו. באשר למועד מתן הודעת הפיטורים נפסק כי עובד המתפטר לרגל מצב בריאותו הוא או של בן משפחתו, צריך שיודיע על סיבת ההתפטרות עם התפטרותו, על מנת לאפשר למעביד להציע תנאי עבודה ולהשפיע על 'שאר הנסיבות', כך שלא תהא סיבה מספקת להתפטרות (דב"ע לג/3-2 זילבר נ' גלוביס בע"מ פד"ע ד 153). בנסיבות העניין, בשים לב לפגמים הרבים שנתגלו בעדות מר אלבוים, בין היתר - בנוגע למועד בו נתגלה לו דבר מחלתו של התובע, בהתחשב בכך שהתובע שהה בחופשת מחלה כחצי שנה (נספח ב' לכתב התביעה), מתערערת גרסת מר אלבוים כי לא ידע על התפטרות התובע במועד. מסקנה זו מתחזקת לאור עדות מר נעים מוחמד, אשר העיד כי הביא לנתבעת חלק מהסיקים בעצמו (ע' 7 ש' 13-15, פרוטוקול מיום 5.01.11). מאחר שהצדדים הסכימו כי התובע עבד אצל הנתבעת מיום 1.8.2004 ועד 6.3.2009 או בסמוך לכך (מוסכמה 1, פרוטוקול מיום 24.02.10) ועל פי חוות דעתו של ד"ר גודקין אשר קבעה, לראשונה, כי התובע אינו מסוגל לשוב לעבודתו ביום 6.03.09 (נספח ג' לכתב התביעה), אנו קובעים כי זהו מועד התפטרותו של התובע. 13. התובע טען כי תלושי שכרו אינם משקפים את השכר שקיבל בפועל, וכי הנתבעת לא העבירה לידיו את מלוא הסכום המופיע בתלוש. לא הובאה כל ראייה התומכת בטענה זו, והיא לא הוכחה. בחישוביהם התייחסו הצדדים למשכורתו הממוצעת של התובע. על פי ריכוז 12 משכורותיו האחרונות של התובע עולה כי משכורתו הממוצעת עמדה על סך של 4,644 ₪. התובע עבד אצל הנתבעת 55 חודשים. על כן על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך של 21,285 ₪ (4,644 X 55 : 12). משנקבע כי התובע התפטר בדין מפוטר מחמת מצב בריאותו, ומשהוברר כי מר אלבוים היה מודע למצבו של התובע זמן רב לפני התפטרותו בפועל, ולא הוכח שהוצעה לו עבודה חלופית תחת עבודת הטבחות, יש לדחות את התביעה שכנגד לתשלום דמי הודעה מוקדמת. 15. פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בנסיבות העניין, ואף שהתנהלות הנתבעת לא הייתה חפה מפגמים, אין אנו סבורים שיש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנה. התובע התפטר בדין מפוטר. על פי סעיף 20(ג) הוראות סעיף לחוק הגנת השכר, תשי"א-1951 היה על התובע להגיש לנתבעת דרישה לתשלום פיצויי הפיטורים, ובה פירוט העילה לדרישה. התובע לא טען כי דרישה כאמור הוגשה לנתבעת, ולא הובאה כל ראיה לכך. משכך, נדחית התביעה לתשלום לפיצוי הלנת פיצויי הפיטורים. 16. דמי הבראה התובע טוען כי הנתבעת לא שילמה לו דמי הבראה בגין 13 הימים בשנתיים האחרונות לעבודתו. טענת התובע כי נפלו פגמים בתלושי השכר שקיבל לא הוכחה. מריכוז תלושי השכר שהוגש על ידי הנתבעת (נספח לסיכומי הנתבעת) עולה כי בשנת 2007 קיבל התובע דמי הבראה בסך של 2,148 ₪, בעוד שהיה זכאי לתשלום בסך של 2,226 ₪ (7 ימי הבראה * 318 ₪ ליום). בשנת 2008 קיבל התובע דמי הבראה בסך של 1,074 ₪, בעוד שהיה זכאי לתשלום 2,317 ₪ (7 ימי הבראה * 331 ₪ ליום). על הנתבעת לשלם לתובע את ההפרש בסך של 1,321 ₪. 17. פדיון ימי חופשה התובע תובע פדיון ימי חופשה בשל 14 ימי חופשה שלא שולמו לו עבור שנת עבודתו האחרונה. עיון בריכוז משכורות התובע לשנת 2008, מעלה כי קיבל החזר בשיעור 2,772 ₪ בגין תמורת חופשה וכן החזר בשיעור 633 ₪ בגין חופשה. בעניין זה כבר נפסק כי אין לשלם לעובד "פדיון חופשה" כתחליף לחופשה שעה שמתקיימים יחסי עובד-מעביד, ואם שולמו - אין לקזז את הסכומים ששולמו מן הסכום שלו זכאי העובד בגין פדיון חופשה (ע"ע 324/05 אצ'ילדייב נ' עמישב שירותים, לא פורסם). דברים אלו יפים גם לעניין תשלום עבור "תמורת חופשה". על פי ריכוז המשכורות שהגישה הנתבעת התובע קיבל תשלום של 633 ₪ בלבד עבור ימי חופשה בשנת 2008. התובע עבד במשרה מלאה, 6 ימים בשבוע (מוסכמה 3, פרוטוקול מיום 24.02.10). משכורתו הממוצעת היתה 4,644 ₪. משכך, היה על הנתבעת לשלם לו 179 ₪ לכל יום חופשה (26 יום / 4,644 ₪). בשנת 2008 היה התובע זכאי ל-12 ימי חופשה וסה"כ 2,143 ₪. משכך על הנתבעת לשלם לו את ההפרש בסך של 1,510 ₪. 18. החזר דמי נסיעות לטענת התובע הנתבעת לא שילמה לו דמי נסיעה כנדרש בחוק. עיון בריכוז תלושי המשכורות, מעלה כי לתובע שולמו דמי נסיעות מדי חודש. משכך, דין תביעתו בגין רכיב זה להידחות. סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים המפורטים להלן: פיצויי פיטורים- 21,285 ₪. דמי הבראה- 1,321 ₪. פדיון ימי חופשה- 1,510 ₪. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.2009. בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות התובע בגין שכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ש"ח. סכום זה ישולם גם הוא תוך 30 יום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק דין זה. ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה. ניתן היום, ד' אב תשע"א, 4 באוגוסט 2011, בהעדר הצדדים. מר אפרים פוסטנציג עובדים מר אריה שפיראנציג מעבידים ד. פרוז'ינין - שופטתאב"ד רפואההתפטרות בדין מפוטרפיטוריםהתפטרות