סמכות לפיטורי משגיח בפני תביעת התובע לתשלום פיצויי פיטורים, פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת, הפרשי שכר, דמי הבראה, דמי חגים ופיצוי בגין אי מתן מכתב פיטורים שגרם, לטענת התובע, לדחית תביעתו לתשלום דמי אבטלה על ידי המוסד לביטוח לאומי. העובדות הנתבעת, הנה חברה המספקת שירותי הסעדה וקייטרינג למגזר החרדי בירושלים (עדות מר שמעון אסרף, מנהל הנתבעת, בעמוד 4 לפרוטוקול הדיון מיום 15.7.10, שורה 24). התובע הועסק במסעדה של הנתבעת בתפקיד של משגיח כשרות בהשגחת כשרות "וועד כשרות בד"צ 'יורה דעת' של הרב מחפוד" (להלן: "הבד"צ"), החל מיום 1.11.07 ועד ליום 3.11.08 (עדות מר אסרף, מנהל הנתבעת, בעמוד 6 לפרוטוקול הדיון מיום 15.7.10, שורות 8-15). במסגרת פעילות הנתבעת וכתנאי למתן תעודת כשרות של הבד"צ, נדרשה הנתבעת להעסיק במסעדה שני משגיחים מטעם הבד"צ, בין השעות 8:30 -23:00. התובע היה המשגיח של משמרת הערב (עדות מר אסרף בעמוד 6 לפרוטוקול הדיון מיום 15.7.10, שורות 18-21, עדות התובע בעמוד 23 לפרוטוקול הדיון מיום 14.3.10, שורות 23-24). במסגרת עבודתו של התובע אצל הנתבעת, התובע היה נתון לפיקוח מקצועי והלכתי של "וועד כשרות בד"צ 'יורה דעת' של הרב מחפוד" אשר הנפיק לנתבעת במועדים הרלוונטיים לתביעה תעודת כשרות לעסק (עדות מר אסרף בעמוד 6 לפרוטוקול הדיון מיום 15.7.10, שורות 10-11). בתחילת תקופת עבודתו הועסק התובע בשכר שעתי בסך 25 ₪. במועד כלשהו ועל פי בקשת התובע, שונה שכרו של התובע לשכר גלובלי בסך 4,200 ₪ לחודש. החל מחודש 09/08 שונה בחזרה שכרו של התובע לשכר שעתי (עדות מר אסרף בעמוד 8 לפרוטוקול הדיון מיום 15.7.10, שורות 13-26, עמוד 9, שורות 18-19). התובע פוטר מעבודתו. לתובע לא ניתנה הודעה מוקדמת. לתובע לא נמסר מכתב פיטורים. ההליכים התובע הגיש תביעה זו בהליך של דיון מהיר ביום 22.1.09 לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשי שכר, פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת ודמי הבראה. הנתבעת הגישה את כתב הגנתה ביום 19.3.09. ביום 22.3.09 הגיש התובע הודעה בדבר "תיקון כתב התביעה" במסגרתה הוסף רכיב תביעה של פיצוי בגין אי מתן מכתב פיטורים, שגרם לטענתו, לדחיית תביעתו לתשלום דמי אבטלה על ידי המוסד לביטוח לאומי. ביום 25.5.09 הוגש כתב הגנה מתוקן מטעם הנתבעת. ביום 1.11.09 הגיש התובע באמצעות בא כוחו (עד לשלב זה התובע לא היה מיוצג), מבלי שנתבקש לכך, תצהיר עדות ראשית בו עתר לסעדים נוספים בגין הפרשי שכר עבודה לחודש 09/08, פדיון חופשה, הפרשי שכר בגין שעות נוספות בעבודת לילה וכן הוגדלו חלק מהסכומים שנתבעו בגין הרכיבים שנתבעו בכתב התביעה המקורי והמתוקן, מבלי שהוגשה כל בקשה לתיקון כתב התביעה המתוקן. ביום 14.3.10 התקיים דיון הוכחות במהלכו נשמעה עדותו של התובע. ב"כ הנתבעת הסב את תשומת לב התובע, שהיה מיוצג אותה עת, לעניין חוסר ההתאמה בין הרכיבים שנתבעו בכתב התביעה לבין הרכיבים שפורטו בתצהיר עדותו הראשית. ב"כ הנתבעת שאל את התובע אם ביקש לתקן את כתב התביעה, ובית הדין העיר שאין מחלוקת על כך שלא הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה. ביום 15.7.10 התקיים דיון הוכחות במהלכו נשמעה עדותו של מנהל הנתבעת, מר שמעון אסרף. התובע שהיה מיוצג אותה עת על ידי בא כוח אחר, ביקש לתקן את כתב התביעה ולהכליל בו רכיבים שפורטו במסגרת תצהיר עדותו הראשית. בהתאם להחלטת בית הדין הבקשה נדחתה ונקבע כי הדיון יתנהל במסגרת הסעדים שנתבעו בכתב התביעה המקורי לרבות הודעת התיקון מיום 22.3.09 בעניין פיצוי בשל אי קבלת דמי אבטלה. הפלוגתאות להלן השאלות הטעונות הכרעה בהליך זה: האם התקיימו יחסי עובד- מעביד בין הצדדים? בכפוף לכך, האם התובע זכאי לפיצויי פיטורים, ובאיזה שיעור? התובע טען כי ביום 3.11.08 הודיע לו מפקח הכשרות מטעם הבד"צ כי מר שמעון אסרף, מנהל הנתבעת, אינו מעוניין בהמשך עבודתו במסעדה, ולפיכך הוא זכאי לפיצוי פיטורים. מנגד, טענה הנתבעת כי הפסקת עבודתו של התובע היתה בהוראה של מפקח הבד"צ. האם התובע זכאי לדמי הודעה מוקדמת ובאיזה שיעור? האם התובע זכאי לתשלום דמי הבראה, ובאיזה שיעור? האם התובע זכאי לתשלום דמי חגים, ובאיזה שיעור? האם נכונה טענת התובע כי הנתבעת סירבה ליתן לו מכתב פיטורים, ולפיכך תביעתו לתשלום דמי אבטלה נדחתה? בכפוף לכך, האם התובע זכאי לפיצוי בשיעור דמי האבטלה להם היה זכאי לקבל מהמל"ל? יחסי עובד- מעביד הצדדים חלוקים ביניהם לעניין שאלת זהות המעביד. התובע טען כי הוא היה "עובד" של הנתבעת ולפיכך הוא זכאי לקבל ממנה את הזכויות אותן הוא תובע בהליך זה, ואילו הנתבעת טוענת כי התובע היה כפוף לבד"צ והיא רק "שילמה את שכרו" ועל כן דין תביעתו להידחות. לאחר שבחנתי את הראיות והעדויות שהובאו בפני ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, אני קובע כי בין התובע לנתבעת התקיימו יחסי עובד- מעביד כפי שיפורט להלן. כידוע, בדפוסי העסקה שבהם מעורב "צד שלישי", בנוסף לעובד ולמשתמש בעבודתו, תהא הנחת המוצא, להכרעה בשאלה למי בין אותם שלושה גורמים נוצרו יחסי עובד- מעביד, שהעובד והמשתמש בעבודתו הם הצדדים האמיתיים, ועל הטוען אחרת- עליו נטל ההוכחה. עוד נקבע כי השאלה המכרעת לעניין זה היא, למי מתוך שלושת הגורמים הנ"ל נוצרו יחסים משפטיים שעניינם מתן עבודה בתמורה (דב"ע נב/3-142 חסן עליאה אלהרינת נ' כפר רות, פד"ע כד 535). ככלל, שכרו של העובד משולם על ידי מעסיקו (דב"ע נא/6-0 דורית שוורץ נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג 202). בית הדין הארצי לעבודה קבע אמות מידה נוספות להכרעה בשאלת זהות המעסיק כגון: מי קיבל את העובד לעבודה; מי רשאי לפטרו; מי משלם את שכרו; מי דיווח עליו לרשויות המס, ממי ביקש חופשה; למרותו של מי הוא סר ולמי יש זכות פיקוח עליו (עע (ארצי) 467/08 פימה פאק פרימוזה טריידינג בע"מ נ' ש.י.ל.ה. שירותי קירור ואחסנה בע"מ, ניתן ביום 12.7.2010 והאסמכתאות המובאות שם). בעע 467/08 הנ"ל נדון ערעור של עובדי שחיטה ומשגיחים בעבודות שחיטה בחו"ל, כנגד פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בו נדחתה עתירתם למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי הרבנות הראשית היא מעסיקתם (ולא יבואני הבשר). בית הדין הארצי לעבודה קבע כי יבואני הבשר בלבד הם מעסיקיהם של השוחטים. עוד נקבע כי, תפקידה של הרבנות מתמצה במתן הסמכה, פיקוח הלכתי והפנייה לעבודה, כדי להבטיח שמירה על הכשרות המיובא, ואולם יחסי העבודה מתקיימים בין המשגיחים לבין יבואני הבשר בלבד, המפקחים על עבודתם בפועל של אותם משגיחים (לאמור פיקוח מנהלי). קביעה זו יפה, בשינויים המחויבים, גם לענייננו, כפי שיפורט להלן. בענייננו, אין מחלוקת כי הנתבעת היא "המשתמש" בעבודתו של התובע לצורך הפעלת עסקה, ועל כן נקודת המוצא היא, כי בין התובע לנתבעת התקיימו יחסי עובד- מעביד ועל הנתבעת הנטל להוכיח אחרת. לאחר שבחנתי את הראיות והעדויות שהובאו בפני אני קובע כי הנתבעת לא הרימה נטל זה. גם בחינת מרבית אמות המידה שנקבעו בפסיקה להכרעה בשאלת זהות המעביד, מובילה בענייננו למסקנה המשפטית, שהנתבעת היתה מעסיקתו של התובע. כך למשל, הנתבעת קיבלה את התובע לעבודתו אצלה לאחר שהוא הופנה אליה על ידי הבד"צ (שהסמיך את התובע לתפקידו כמשגיח כשרות). עבודתו של התובע בוצעה "בחצרה" של הנתבעת, קרי בתוך המסעדה. הנתבעת שילמה את שכרו של התובע, הנפיקה לו תלושי שכר ודיווחה עליו לרשויות המס. לנתבעת היה את הסמכות לשנות את תנאי עבודתו של התובע. כך למשל, בשלב מסוים שונה בהסכמת הצדדים, שכרו של התובע משכר שעתי לשכר גלובלי (עדות מר אסרף מטעם הנתבעת בעמוד 6 לפרוטוקול הדיון מיום 15.7.10, שורות 24-31, עמוד 7, שורה 1). כמו כן בין התובע לבין הנתבעת התקיימו יחסיים משפטיים של מתן עבודה בתמורה. מעבר לכך, מר אסרף הודה בעדותו בחקירתו הנגדית כי היה מעבידו של התובע (עמוד 6 לפרוטוקול הדיון מיום 15.7.10, שורות 8-9): "ש. האם העסקת את יגאל לוי מיום 1.11.07 עד 3.11.08 בשעה 14:00. ת. כן, באילוץ. מטעם הכשרות- מחפוד. יורה דעת. ש. האם אתה יודע שההשגחה המקצועית היא של הכשרות הנותנת את הכשרות, הם מפקחים מקצועיים, אבל אתה מעסיק אותו. ת. נכון. ש. אז אתה המעסיק שלו. ת. כן." באשר לטענות הנתבעת כי היא לא יכלה לפקח על עבודתו של התובע וכי הבד"צ "הכתיב" לה את התובע כמשגיח כשרות (עדות מר אסרף בעמוד 5, שורה 8), הרי כבר נפסק לעניין זה כי, העובדה שמשגיחי כשרות, שמופנים על ידי הרבנות לעבודה אצל "המשתמש" לא נבחרו על ידי אותם מעבידים, וכן העובדה כי משגיחים אלה כפופים לפיקוח מקצועי של הרבנות, אינה גורעת מהיותם עובדים של אותם מעבידים (דיון ל/9-3 (ארצי) עזבון לצי (לדיסלב) ברני נ' נסים שנה, פד"ע א 113). בהתאם לכך אני קובע כי בין התובע לנתבעת התקיימו יחסי עובד- מעביד. התביעה לתשלום פיצויי פיטורים כאמור, התובע טען כי ביום 3.11.08 הודיע לו מפקח הכשרות מטעם הבד"צ כי מר שמעון אסרף, מנהל הנתבעת, אינו מעוניין בהמשך עבודתו במסעדה, ולפיכך הוא זכאי לפיצוי פיטורים. מנגד, טענה הנתבעת כי הפסקת עבודתו של התובע היתה בהוראה של מפקח הבד"צ. בהתאם לכך אין מחלוקת כי התובע פוטר ולא התפטר. על כן אין כלל רלוונטיות לשאלה האם התובע פוטר על ידי המפקח של הבד"צ או על ידי מי ממנהליה של הנתבעת, שכן עסקינן במצב של פיטורים המקנים לתובע זכות לקבלת פיצויי פיטורים מן המעביד ולא מהגורם "המפקח" באופן מקצועי והלכתי על עבודת התובע. יצוין בהקשר זה כי טענת מר אסרף, מנהל הנתבעת, לפיה לא היתה לו סמכות לפטר את התובע, איננה מקובלת עלי. מר אסרף העיד כי הוא היה מעבידו של התובע, שילם את שכרו, פיקח על שעות עבודתו, וממילא היתה לו הסמכות לפטרו. למר אסרף לא היתה כל מניעה להחליף את סוג הכשרות בנתבעת, בכל זמן נתון ככל שחפץ בכך, כפי שעשה לבסוף. העובדה כי חרף החלפת סוג הכשרות במסעדה ממשיך מר אסרף להעסיק במסעדה משגיח מטעם הבד"צ, מר קצב (שהיה בחפיפה עם התובע) מחזקת מסקנה זו (עדות מר אסרף בעמוד 4 לפרוטוקול הדיון מיום 15.7.10, שורות 6-9). משבחרה הנתבעת בסוג כשרות בד"צ, היתה לה ציפייה והסתמכות על כך שהמשגיח מטעם הבד"צ- התובע- יעשה את עבודתו בהתאם להלכות השמיטה לפי הכשר הבד"צ. משהתובע פעל בניגוד להלכות שמיטה, כנטען על ידי הנתבעת, ממילא היה לנתבעת את הסמכות לפטר אותו מעבודתו, באופן ישיר או עקיף (באמצעות הבד"צ), ולחילופין, להחליף את סוג הכשרות במסעדה, כפי שכאמור נעשה לבסוף. מכל מקום, כל אחד מהמצבים הנ"ל מזכה את התובע בפיצויי פיטורים. מעבר לכך, מהראיות והעדויות שהובאו בפני עולה כי למר אסרף היה רצון להביא את מערכת יחסי העבודה עם התובע לידי סיום, שכן הוא היו פגוע מאוד מכינויו "נאצי" על ידי התובע, והוא אף לא היה שבע רצון מתפקודו של התובע בעבודתו כפי שהוא דיווח למפקח הבד"צ ועל כן התובע פוטר מעבודתו. מר אסרף העיד כי לקראת סיום אחת המשמרות של התובע, הוא סירב לבקשת התובע לצאת מוקדם מהמשמרת לתפילת ערבית. בתגובה לכך התובע כינה את מר אסרף "נאצי" ומכאן החלה הידרדרות במערכת היחסים בין השניים שהובילה לפיטוריו של התובע, כפי שיפורט להלן (עמוד 4 לפרוטוקול הדיון מיום 15.7.10, שורות 10-13): "... התובע שימש כמשגיח כשרות במסעדה אצלנו. הוא קרא לי נאצי בגלל שביקשתי ממנו לשמור על הבשר שהוא אמור להשגיח עליו ואמרתי לו, למה אמרת את זה, הוא אמר לי, כי אני ממהר לתפילת ערבית. בתוך שעות העבודה שלו, ובפני כל העובדים..." מר אסרף העיד בחקירתו הראשית לעניין נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים כי התובע לא ביצע את תפקידו כנדרש ופעל בניגוד להלכות המקובלות של הבד"צ בעניין הלכות שמיטה, ועל כן עבודתו הסתיימה בהתאם להוראה של המפקח מטעם הבד"צ (עמוד 3, שורות 4-10): "ש. איך הסתיימו יחסי העבודה ביניכם. ת. הגיע מפקח כשרות מטעמו של כשרות הרב מחפוד. המשגיח יגאל הכניס מוצרים בפרודוקטים שלא מתוקף סמכותם. באותה שנה היתה שנת שמיטה ומאוד הקפידו בנושא שמיטה בכשרות. הוא הכניס מספר פעמים ירקות של היתר מכירה שזה נוגד את החוקים של כללי הכשרות של הרב מחפוד, ולמעשה הוא היה מייצג את הכשרות הזאת. הגיע מפקח עם משגיח נוסף, כך הודיעו לי, ואמר לו, יגאל, אתה מושעה לכמה ימים. אני לא שמעתי את זה כי לא הייתי נוכח במקום. הוא הושעה מעבודתו מטעם המפקח. לא מטעמי. אני לא דיברתי איתו. לא אמרתי לו שום דבר". מר אסרף לא הכחיש את העובדה כי הוא יזם את הפניה למפקח הבד"צ להפסקת עבודת התובע בעקבות מציאת תירס קפוא של היתר מכירה, שנגד את ההלכות המקובלות של הבד"צ לעניין שמיטה, אך טען כי התובע כינה אותו "נאצי". העובדה כי מר אסרף לא השיב בענייניות לשאלה וחזר על העובדה כי התובע כינה אותו "נאצי" מצביעה על כך כי מר אסרף ראה בכך מעין "צידוק" לפיטוריו של התובע (עמוד 7, שורות 16-22): "ש. אני אומר לך שאתה פיטרת אותו ועשית שימוש נלוז בעמרני המפקח. באותו יום שצלצל עמרני ואמר לו שיש תירס קפוא מהיתר מכירה, יגאל לא עבד לא במשמרת קודמת ולא באותה משמרת של הבוקר. כשהגיע המפקח בבוקר היה תירס קפוא ומי שיזם את ההודעה באמצעות המפקח זה אתה. ת. אם אתה מחליט בשבילי אז זה טוב. ש. אין לך תגובה. ת. זה פשוט מבדר אותי. הוא קרא לי נאצי. מתשובתו של מר אסרף עולה כי כינויו כ"נאצי" על ידי התובע פגע בו מאוד והיה לו קשה להמשיך לעבוד עימו. כן ניכר היה מעדותו של מר אסרף כי הוא לא היה שבע רצון מתפקודו של התובע. כך למשל העיד מר אסרף כי בזמן ישיבתו שבעה על אימו, נעדר התובע מעבודתו על דעת עצמו וללא אישור הנתבעת. מר אסרף העיד כי "הרמה האנושית" של התובע לא היתה לרוחו ועל כן הוא החליף את סוג הכשרות במסעדה (עמוד 5 לפרוטוקול הדיון מיום 15.7.10, שורות 13-20, 23-25): "ת. אמי נפטרה בליל שבת בהעלותך בחצות הלילה. במוצאי שבת עשינו לה לוויה ב-24:00. יש לנו שני עסקים. כתוב בהלכה שעסק שמשמש לבילוי אסור לבעל העסק לפתוח אותו. אבל עסק אחר, חייבים להפעיל את העסק. זה היה בעצת הרב. החלטנו לסגור את המסעדה למעלה, אבל המסעדה למטה עובדת כרגיל, שזה הבסיס של העסק שלנו, שהיא משרתת את כל הקייטרינג מסביב. אני בבוקר, ביום של ההלוויה, אמרתי למשגיח הקודם להגיע לעבודה כרגיל לאחר שהוא יצר איתי קשר. התובע בכלל לא התקשר אלי והוא לא הגיע לעבודה, על דעת עצמו. התקשר אלי (צ.ל. אליו), המפקח שלו, לא אני, כי אני הייתי עסוק באבל. הוא ענה לו שהוא נמצא בטבריה. והוא תובע אותי בכלל על זה שהוא לא מגיע לעבודה... . . . גם לכן החלפתי את הכשרות. זה בגלל הרמה האנושית של המשגיחים. אני ציפיתי שאני מביא השגחה, ודווקא בעובד הזה היתה לי בעיה. העובדים האלה הרגישו שהם שולטים בי. הוא אומר לי מה לעשות, הוא מכתיב מתי הוא מגיע." כן העיד מר אסרף כי לאחר ששונה שכרו של התובע משכר גלובאלי לשכר שעתי הוא הוכיח למפקח עובדתית את מספר השעות בהן נכח התובע בפועל במקום עבודתו (עמוד 11 לפרוטוקול הדיון מיום 15.7.10, שורות 1-3): "ת. ברגע שהוא עבר לכרטיס נוכחנו לדעת כמה מתוך השעות האמיתיות שלו הוא היה נוכח במקום. גילינו עובדתית. ואני התרעתי בפני המפקח. המפקח היה עושה לו תרגילים לראות מתי הוא מגיע ומתי הוא לא מגיע. הבחור היה משקר באופן קבוע". התובע העיד כי מר אסרף אמר לו ב-10 לחודש האחרון לעבודתו (בעת שהוא הגיע למסעדה לקחת את שכרו האחרון) כי "לא הסתדרנו אני ואתה ולכן דאגתי שיחפפו אותך מכאן" (עדות התובע בעמוד 6 לפרוטוקול הדיון מיום 14.3.10, שורות 4-5). עדות זו של התובע מהימנה עלי והיא מתיישבת עם הראיות שבפני לפיהן מר אסרף לא היה שבע רצון מתפקודו המקצועי של התובע ולפיכך הוא פיטר אותו מעבודתו. בהתאם לכך אני קובע כי התובע פוטר מעבודתו על ידי הנתבעת, ולפיכך הוא זכאי לפיצויי פיטורים. התובע עתר לתשלום בסך של 4,200 ₪ בגין רכיב זה. לטענת התובע שולם לו שכר גלובלי בסך 4,200 ₪ כל חודש, והתשלומים המפורטים בתלושי שכרו אינם משקפים את התשלומים ששולמו לו בפועל. לאחר שבחנתי את הראיות והעדויות שהובאו בפני אני קובע כי התובע לא הוכיח כי שכרו עמד על סך של 4,200 ₪ לאורך כל תקופת עבודתו. אין מחלוקת כי בתחילת תקופת עבודתו הועסק התובע בשכר שעתי. מהראיות והעדויות שהובאו בפני עולה כי בשלב מסוים (על פי בקשת התובע) שונה שכרו לשכר גלובאלי בסך 4,200 ₪. מר אסרף העיד בחקירתו הנגדית, ועדותו בעניין זה מקובלת עלי, כי לאחר שהוא ראה כי התובע אינו עובד את מלוא השעות אותן הוא אמור לעבוד, החליט מר אסרף בחודש ספטמבר 2008 לשנות בחזרה את שכרו של התובע לשכר שעתי (עמוד 6 לפרוטוקול הדיון מיום 15.7.10, שורות 22-31, עמוד 7, שורות 1-5): "ש. מי קבע אם התובע יקבל שכר גלובלי של 4,200 ₪ כי לא כדאי לו להתחשבן על ימי חופשה ועל כל מיני. ת. אני לא קבעתי שום דבר. בא אלי התובע ואמר לי, יש מצבים כמו ט' באב או 9 הימים שאין עבודה, בוא נעשה דבר כזה, תשלם לי 4,200. אמרתי לו, אם תזייף טיפה ולא תגיע בזמן לעבודה אני אעזור לך, אבל אם לא יתאפשר, נחזור למצב של השעות. ש. בתחילת עבודתו, בנובמבר, ישבת איתו. ת. הוא עבד לפי שעות. לא לפי גלובלי. ש. מתי התחיל גלובלי. ת. אני לא זוכר. ש. זה היה בהתאם לבקשתו. ת. כן. ש. והוא לא עובד שלך. ת. אל תנסה לבלבל אותי. ש. בספטמבר 2008 ביקשת מיגאל לשנות את מתכונת העבודה מגלובלי חזרה לשעות. למה. ת. המפקח מטעם הכשרות אמר שמאז שסגרתי איתו גלובלי הוא לא מגיע לעבודה בכלל. מר אסרף העיד כי התובע היה משתכר בין 3,400-3,700 ₪ לחודש וכי התובע פנה אליו בשלב כלשהו בבקשה לשנות את שכרו לשכר גלובאלי בסך 4,200 ₪, וכי הוא הסכים לכך (עמוד 8, שורות 21-26). התובע אישר בחקירתו הנגדית כי בתקופת החגים שונה שכרו משכר גלובלי לשכר שעתי (עדותו בעמוד 9, שורות 12-14). איננו יכולים להסתמך על תלושי שכרו של התובע, שכן הנתונים המפורטים בהם אינם מתיישבים עם העדויות שהובאו בפנינו לפיהן בחלק מתקופת עבודת התובע שולם לו שכר גלובלי בסך 4,200 ₪ לחודש, ובחלק האחר שכר שעתי בסך 25 ₪. מכיוון שלא הונחה בפנינו תשתית עובדתית ממנה ניתן לגזור את מספר החודשים שבהם התובע השתכר בשכר שעתי ומספר החודשים בהם התובע השתכר בשכר גלובאלי אנו פוסקים לתובע פיצויי פיטורים בגין שנת עבודתו בהתאם לשכר המינימום שהיה נכון למועד סיום עבודתו בסך 3,710.18 ₪. התביעה לדמי הודעה מוקדמת לאחר שקבענו כי התובע פוטר מעבודתו, ובהתחשב העובדה שאינה במחלוקת לפיה התובע לא קיבל מהנתבעת הודעה מוקדמת, אנו פוסקים לו דמי הודעה מוקדמת בהתאם לשכר המינימום שהיה נכון למועד סיום עבודתו בסך 3,710.18 ₪. התביעה לדמי הבראה התובע עתר לתשלום בגין דמי הבראה בסך 1,590 ₪. אין מחלוקת כי לתובע לא שולם דמי הבראה. מעדותו של מר אסרף בחקירתו הנגדית עולה כי גם התשלום הגלובלי ששולם לתובע בסך 4,200 ₪ (בשלב כלשהו ועד לחודש 09/08) לא כלל תשלום בגין הבראה (עמוד 8, שורות 21-26). אין מחלוקת כי התובע השלים שנת עבודתה אחת אצל הנתבעת ולפיכך הוא זכאי לתשלום בגין 5 ימי הבראה בסך 1,655 ₪. בהתחשב בכך שהתובע עתר לתשלום נמוך יותר, אני פוסק לו 1,590 ₪ בגין הבראה. התביעה לתשלום דמי חגים התובע עתר לתשלום בסך 1,200 ₪ בגין דמי חגים (לפי חישוב 25 ₪ לשעה X 8 שעות X 6 ימי חג). התובע טען כי על אף שהיה עובד במשכורת חודשית לא שולמו לו דמי החגים הבאים: ראש השנה (יומיים), כיפור, סוכות (יומיים) ויום העצמאות. הנתבעת טענה כי לתובע שולמו מלוא התשלומים להם היה זכאי לקבל, לרבות דמי חגים. כאמור, בהתאם לראיות והעדויות שהובאו בפני התובע השתכר בחלק מתקופת עבודתו בשכר שעתי (בסך 25 ₪ לשעה) ובחלק האחר בשכר גלובלי (4,200 ₪ לחודש). מר אסרף העיד בחקירתו הנגדית כי הוא שילם לתובע דמי חגים (עמוד 5, שורות 9-11): "ש. דמי חגים שולמו לתובע. ת. שילמתי את החג עצמו, לא את ערב החג. המסעדה עובדת 5 ימים בשבוע ואם החג היה יוצא ביום שלישי, אז לא הייתי משלם עבור יום שני, רק עבור החג עצמו." מעיון בתלושי שכרו של התובע אין תשלום נפרד בגין דמי חגים. כמבואר לעיל, החל מחודש 09/08 שונה שכרו של התובע בחזרה לשכר שעתי. בהתאם לכך התובע זכאי לתשלום דמי חגים ממועד זה רק אם עבד בימים הסמוכים לחג. מבדיקה שערכנו, החל מחודש 09/08 חלו החגים הבאים: ראש השנה (יומיים), כיפור (יום) וסוכות (יומיים) (יצוין כי יום העצמאות חל ביום חמישי בשבוע בתאריך 8.5.08, והתובע לא הוכיח כי במועד זה הוא היה עובד שעתי). בהתאם לפסיקה הידועה בעניין זה, הנטל להוכיח כי העובד נעדר בימים הסמוכים לחג רובצת על המעביד. בענייננו, הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי התובע נעדר ולא הגיע למקום עבודתו "יום לפני ויום אחרי החג" (דב"ע מג/3-91 מולה נוהד נ' חברת אל-וו בע"מ פד"ע ט"ו 163 ; ע"ע 778/06 איוון מטיאשצ'וק- שלג לבן (1980) בע"מ, (טרם פורסם) ניתן ביום 28.5.07). בהתאם לכך, התובע זכאי לתשלום בעד 5 ימי חג, בסך 1,000 ₪ (לפי חישוב שכר שעתי בסך 25 ₪X 8=200 ₪ X 5 ימי חג= 1,000 ₪). התביעה לפיצוי בגין אי מתן מכתב פיטורים אין מחלוקת כי התובע לא קיבל מאת הנתבעת מכתב פיטורים. התובע טען כי המל"ל דחה את תביעתו לתשלום דמי אבטלה בשל אי הצגת מכתב פיטורים. לעניין זה נקבע כי אין לקבוע כלל גורף לפיו בכל מקרה שמעביד מסרב למסור לעובד מכתב פיטורים הוא יחויב בתשלום פיצוי בשיעור דמי אבטלה שהיו עשויים להגיע לעובד. יחד עם זאת, ככל שהעובד יוכיח נזק קונקרטי בגין אי קיום החובה למסור לו מכתב פיטורים, וככל שיוכיח כי הימנעות המעסיק ממסירת מכתב פיטורים היתה בלתי סבירה, יוכל לתבוע פיצוי בעד נזק שנגרם לו עקב אי מתן מכתב פיטורים או מסמך אחר שהמעסיק חייב למסור לעובד (עע (ארצי) 212/06 ימית א. בטחון (1988) בע"מ נ' אלי אפרים, ניתן ביום 12.11.08). התובע צירף לתצהירו מכתב מיום 6.4.09 שנשלח אליו מהמל"ל. במכתב האמור פורטו מספר מסמכים שהיה על התובע להציג למל"ל לצורך טיפול בתביעתו לדמי אבטלה, בכללם גם מכתב סיום עבודה המציין את תקופת העבודה והסיבה להפסקת עבודתו. כמו כן צוין כי "ברשותנו אישור התייצבות לחודש 2/09 בלבד". ממסמך זה עולה כי התובע כלל לא התייצב בלשכת התעסוקה בחודשים 1/09, 3/09 ו-4/09, ועל כן לא ניתן לקבוע כי תביעתו של התובע לדמי אבטלה נדחתה על ידי המל"ל בשל אי הצגת מכתב פיטורים כפי שטען התובע. בהתאם לכך, תביעתו של התובע ברכיב זה נדחית. סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 3.11.08 ועד למועד התשלום בפועל: פיצויי פיטורים בסך 3,710.18 ₪. דמי הודעה מוקדמת בסך 3,710.18 ₪. דמי הבראה בסך 1,590 ₪. דמי חגים בסך 1,000 ₪. הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪. הערעור על פסק דין זה הנו ברשות. בקשה לרשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 15 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים. פיטורים