זניחת מקום העבודה התפטרות בפנינו תביעה לפיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ודמי חגים. התשתית העובדתית הנתבעת, רגליים בע"מ, הינה חברה העוסקת בייצור ושיווק של מוצרי בריאות לכף הרגל. התובע הועסק על ידי הנתבעת כמוכר בסניף הנתבעת בתל-אביב, החל מינואר 2006 ועד נובמבר 2009, ובסך הכול 3 שנים ו- 10 חודשים. הוא עבד על בסיס שעתי, וקיבל שכר מינימום שעמד נכון למועד סיום עבודתו על 20.70₪ לשעה. החל מיום 1.9.09 ועד ליום 22.10.09 שהה התובע בחו"ל. לטענתו קיבל מבעוד מועד אישור לחופשה ממנהל החנות מר אושרי דהן וממנהל הנתבעת מר יואב ברק. לטענת הנתבעת, עזב את העבודה ללא אישור, ובכך יש לראותו כמי שהתפטר. כך או כך, אין מחלוקת בין הצדדים בדבר חזרתו על התובע לעבודה החל מיום 22.10.09 למשך מספר שבועות, אם כי לטענת הנתבעת לא הגיע באופן סדיר לעבודה, בפועל עבד ימים בודדים, תוך שהוא משבש את עבודתה הסדירה של החנות, עד כדי זניחת מקום העבודה והתפטרות. המחלוקת העובדתית בעניין נסיבות הפסקת העבודה כאמור, לכל אחד מן הצדדים גירסה שונה לחלוטין לגבי נסיבות הפסקת העבודה. לטענת התובע, ביום 9.11.09 התייצב לעבודתו כרגיל. עם הגעתו הודיע לו מר דהן שהוא מושהה לאלתר עד לשיחה עם מר ברק. באותו המועד נמסר לו מכתב הנושא תאריך 5.11.09 (נספח ב' לכתב התביעה). מפאת חשיבות הדברים נביא להלן קטעים נרחבים מן המכתב: "במהלך חודש ספטמבר הודעת למר אושרי דהן על נסיעתך למשך מספר שבועות באופן לא שיגרתי לחו"ל. נסיעה זו לא אושרה לך מעולם על ידי מי מחברת רגליים לרבות אושרי ובטח לא יידעת אף אחד מבעלי החברה לא בכתב ולא בע"פ... לקחת לידך את 'החוק' ועשית ככל העולה על רוחך. למותר לציין שעד רגע זה לא קבלת שום אישור להיעדרות זו, לרבות עידכונך וציון הדבר לפני החלטתך להיעדר מעבודתך שבמידה ותנהג כך ללא אישור ייחשב הדבר כהתפטרותך החד צדדית.... במעשה זה גרמת לנזק כלכלי ותדמיתי הנאמד בעשרות אלפי שקלים [...] לאחר כחודשיים מיום התפטרותך התקשרת ודרשת ללא משוא פנים לחזור לעבודה שממנה התפטרת בצורה לא אחראית ופוגעת כלכלית. נאמר לך שתוכל לחזור לניסיון וזאת על תנאי, ע"פ התנהלותך הקודמת היות ומבחינתנו וע"פ חוק אתה עובד חדש הוסבר לך בדיוק מה אנו דורשים ומה הם תנאי העבודה החדשים [...] לאחר מספר ימים נראה כי לא השתנה מהתנהלותך ופעילותך הקודמת ואף הידרדרה. עבודתך מלווה בחוסר איכפתיות וזילזול. הנך מאחר באופן קבוע לעבודה, בזמן העבודה הנך משחק באינטרנט [...], מעשן [...], הגדלת לעשות ולקחת את ניהול החנות לידך ע"י קביעת שעות העבודה, החלפת עובדים שלא באישור ההנהלה או מי מבעלי החברה וללא ידיעתך.... אי לכך ועקב התנהגותך הריני להודיעך שבמידה ולא תשנה את התנהגותך פעילותך וכל האמור במכתב זה באופן מידי ולאלתר נאלץ לנקוט כנגדך בכל האמצעים העומדים לרשותנו לרבות הפסקת הניסיון של חזרתך לעבודה השבת כל הנזקים הכלכליים והתדמיתיים שנגרמו לנו עקב התנהגותך פעילותך והתפטרותך בסניף תל-אביב". ביום 11.11.09 התייצב התובע לשיחה עם מר ברק. לטענתו, האחרון הודיע לו שהוא מפוטר לאלתר, והוסיף והודיע שיערוך בדיקה עם מנהלת החשבון על מנת לערוך עבור התובע גמר חשבון. ביום 16.11.09 זימן מר ברק את התובע לשיחה נוספת, שבה לטענת התובע נמסר לו שאינו זכאי לפיצויי פיטורים או לפדיון ימי חופשה. מכל מקום, ביום 18.11.09 שלח מר ברק לתובע מכתב נוסף (נספח ג' לכתב התביעה), שזה נוסחו: "בהמשך למכתבינו מתאריך 5.11.09 שלאחר קבלתו בקשת מספר ימים למחשבה על המשך דרכך באופן חד צדדי. לטענתך לא מתאים לך להמשיך לעבוד וזאת מאחר והתחלת ללמוד ועברת למקום מקורים רחוק יותר. מאחר ולא מסרת לנו תשובה ברורה בנדון עד ה-10.11.09 הנך נדרש להגיע לעבודה באופן מיידי להמשך עבודתך, ועל כך נמסרה לך הודעה הן בע"פ והן בכתב בתאריך 15.11.09. במידה ותמשיך להעדר מהעבודה ללא סיבה מוצדקת נראה בזאת הפרת משמעת הן במישור הכלכלי והן במישור התדמיתי ונפעל למצות עמך את הנזקים המדוברים ע"פ הדין עקב היעדרותך. הנך נקרא לשוב לאחר שיחה טלפונית נוספת בתאריך 17.11.09 מאחר ואתר ממשיך להיעדר למרות כל האמור להגיע להמשך עבודתך בסניף הוד השרון דרך רמתיים 50 ע"פ לו"ז שנמסר לך ע"י מנהל הרשת". ביום 22.11.09 שלחה הנתבעת לתובע מכתב (נספח ד' לכתב התביעה) שבו נאמר כך: "בתקופה האחרונה אינך מתייצב לעבוד לא בסניף תל אביב ולא בסניף הוד השרון. בשיחתך האחרונה עם מנהלת החשבונות שרה, הסתבר לנו שהחלטת לא להמשיך לעבוד בחברתנו. אי התייצבות לעבודה ולא בפעם הראשונה וללא אישור וזאת לאחר שנתבקשת לא לנהוג כך ולשפר את רמת המודעות שלך לשעות העבודה ולהתייצבותך גרמה נזק לחברתנו הן במישור הכלכלי והן התדמיתי. כך לא נוהגים אנשים רציניים [...] אי לכך ובהתאם למסירת הודעתך למנהלת החשבונות אין אנו רואים שום צורך להמשיך וליצור עמך קשר. את הנזקים והפגיעה הכלכלית בחברתנו נעביר למחלקה המשפטית בחברתנו שתפעל ע"פ חוק למצות אתך את הדין...". ביום 30.11.09 פנה התובע את הנתבעת בכתב ודרש ממנה לשלם לו את יתרת שכרו ואת פדיון ימי החופשה (נספח ה' לכתב התביעה), שעל פי חישובו עמד על סך 5,654₪. ביום 10.12.09, מועד תשלום השכר המקובל אצל הנתבעת, גילה התובע לטענתו שהנתבעת לא שילמה לו את הסכומים שלעיל. כשהתקשר לברר את הסיבה לאי התשלום, נמסר לו לטענתו על ידי מנהלת החשבונות שבהתאם להוראות שנתן מר ברק, ישולם לו פדיון ימי החופשה רק לאחר שיחתום על מכתב התפטרות בנוסח שהכינה הנתבעת והממתין עבורו בחנות בתל אביב. ביום 14.12.09 התייצב התובע בחנות הנתבעת בתל אביב. עם הגיעו לחנות, התבקש לחתום על "מכתב התפטרות" (נספח ו' לכתב התביעה) שהודפס מראש ותוארך לטענתו באופן מלאכותי על ידי הנתבעת אחורנית ליום 5.11.09, למעלה מחודש ימים קודם למועד שבו נחתם בפועל. המכתב המודפס כלל ויתור מוחלט על כל טענות ו/או תלונות ו/או דרישות מהנתבעת, ועליו הוסיף התובע בכתב ידו את הדברים הבאים: "עד היום שולם לי כל המגיע לי למעט פדיון ימי חופשה בסיכום עם מר יואב ברק, התחייב מר יואב ברק לשלם פדיון ימי חופשה לאחר חתימה זו, בהתאם למפורט בתלושי המשכורת". ביום 21.1.10 פנה התובע אל הנתבעת במכתב דרישה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ותשלום דמי חג (נספח ז' לכתב התביעה). מכתבו זה נותר ללא מענה. דיון והכרעה הזכאות לפיצויי פיטורים כל אחד מהצדדים השקיע מאמצים מרובים לשכנע אותנו בנכונות גירסתו לגבי נסיבות יציאתו של התובע לחו"ל החל מתחילת ספטמבר 2009 ועד למחצית השנייה של אוקטובר 2009. התובע טען שקיבל אישור לחופשה מראש. הנתבעת הכחישה וטענה שבנסיבות אלה יש לראות את התובע כמי שזנח עבודתו. איננו רואים כל צורך להכריע במחלוקת עובדתית זו. לפי הוראת סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 "הפסקה תוך ניתוק יחסי עובד ומעביד לתקופה שאינה עולה על שישה חודשים" אינה פוגעת ברצף הנדרש על פי חוק. מכאן, שאפילו נותקו יחסי עובד ומעביד עם יציאתו של התובע לחו"ל, מרגע שחודשו, ואין מחלוקת שחודשו, אין פגיעה ברצף הנדרש לצרכי פיצויי פיטורים. במאמר מוסגר נזכיר שהוראת החוק שלעיל תוקנה בסוף שנת 2009 (ס"ח תש"ע מס' 2220 מיום 31.12.2009 עמ' 298). ההוראה החלה על המקרה שלפנינו היא זו שקדמה לתיקון, לפיה רק הפסקה לתקופה שאינה עולה על שלושה חודשים לא פגעה ברצף. ברם, התקופה בה נעדר התובע מהעבודה הייתה קצרה מחודשיים. מכאן שגם לפי הוראת החוק שקדמה לתיקון, הרצף נשמר. האם התפטר התובע לאחר חזרתו לעבודה, או שפוטר? ממכלול הראיות שבתיק, כמו גם על פי התרשמותנו מעדות התובע מצד אחד, ועדות מנהל הנתבעת מר ברק מן העבר השני, אנו משוכנעים שפוטר. לא השתכנענו שיש בסיס ממשי לטענת הנתבעת לפיה התובע כלל לא הגיע לעבודה בימי ושעות עבודתו באותם שלושה שבועות שבין חזרתו ארצה לבין סיום יחסי העבודה. ודוק, אין ספק שהנתבעת הייתה מאוד לא מרוצה מעבודתו של התובע, במיוחד לאחר שובו לעבודה מחו"ל. היא העלתה נגדו שורת טענות, יתכן שמוצדקות, על איחורים, חוסר איכפתיות וזלזול, החלפת עובדים שלא באישור ההנהלה ועוד (ראו בפירוט במובאה אותה הבאנו לעיל מתוך המכתב נספח ב'). אלא מה? שכל הטענות האלה מובילות למסקנה לפיה הנתבעת פיטרה את התובע, כטענתו, תוך שהיא מתארת את הפסקת עבודתו של התובע כ"הפסקת הנסיון של חזרתך לעבודה" (נספח ב', שם). להבנתנו, המילים האלה הינן לא יותר מלוליינות לשונית, שכל מטרתה התחמקות מתשלום פיצויי פיטורים. כך גם לגבי המשך התכתובת והפגישות שבין הצדדים כפי שתוארה מעלה. הנתבעת לא התחילה אפילו להרים את הנטל להוכיח את טענותיה נגד התובע בדבר הפרות משמעת חמורות מצידו, שגרמו לה כביכול לנזקים כלכליים. האיומים שנילוו לטענות אלה, לפיהן בדעת הנתבעת לנקוט נגדו בהליכים משפטיים, נראות לנו יותר כניסיון להניע את התובע מלתבוע פיצויי פיטורים, מאשר כטענות אמיתיות נגד עובד שסרח. מדוע לא העיד בפנינו מר אושרי כהן, מנהל סניף הנתבעת בתל אביב? מדוע לא שמענו את גברת אולי ספיר, העובדת הנוספת בחנות? ומדוע נפקדה עדותה של מנהלת החשבונות של הנתבעת, שהייתה לה מעורבות ישירה בהליך הפסקת עבודתו של התובעת? אם אכן מדובר בתובע שגרם נזקים כה קשים לנתבעת, הכיצד לא היה בידה להעיד ולו עד אחד נוסף מלבד מר ברק, מנהלה, בתמיכה בגירסתה? אכן, צודק בא כוח התובע בטענתו שיש מקום שנצא מנקודת הנחה, שלו הייתה מעידה הנתבעת עדים אלה, היה הדבר מחזק את טענות התובע, ושומט את הבסיס מגירסת הנתבעת. ואם לא די בכל האמור, נציין שאת ההיעדרויות הנטענות של התובע, שהיוו לטענתה את העילה לפיטוריו, יכולה וצריכה הייתה הנתבעת להוכיח באמצעות הצגת פנקס שעות עבודה, אותו חובה עליה לנהל בהתאם להוראות סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951. איננו יודעים האם נוהל פנקס שכזה, והנתבעת בחרה שלא להציגו כראייה בפנינו, או שהנתבעת כלל לא קיימה את הוראות החוק לעניין רישום שעות העבודה. כך או כך, במחדלה זה של הנתבעת מצאנו חיזוק לגירסתו של התובע לאירועים שקדמו לסיום עבודתו. נוכח כל האמור, מסקנתנו הינה שהתובע פוטר, וזכאי לפיצויי פיטורים. לאור מסקנה זו, איננו רואים מקום ליתן משמעות כלשהי לחתימתו על "מכתב ההתפטרות", שכלל ויתור על תביעות נוספות, שהרי הנתבעת מודה שהתנתה את תשלום פדיון דמי החופשה בחתימת התובע על מכתב זה (סעיף 9 לסיכומיה). בעניין זה כבר נפסק: "בנסיבות בהן עובד נדרש לחתום על 'כתב ויתור' כתנאי לקבלת זכות המגיעה לו בדין ושאין לגביה כל מחלוקת - יחשב המעביד כמי שפעל בחוסר תום לב ולא בנקל ינתן תוקף ל'כתב הויתור', גם לא בהתייחס לזכויות שאינן קוגנטיות וודאי בנסיבות בהן העובד לא היה מודע לזכויותיו. באשר חתימה שכזו יש בה משום פגם ברצון ואין לתת לה - כענין שבמדיניות שיפוטית, כל תוקף". (עע (ארצי) 554-09 משה שמיר נ' צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת בע"מ (13.1.11); כן ראו: דבע נד/229-3 חמת ארמטורות ויציקות בע"מ נ' ישראל נעים (30.11.98)). למעלה מן הנדרש נציין, שנסיבות החתימה על המכתב הזה מעלות חשד ממשי שמדובר במכתב שהאמור בו אינו נכון, לכל הפחות מבחינת התאריך שבו נחתם. כך בין היתר, לא מצאנו הסבר מניח את הדעת לכך שעל המכתב, שנחתם כביכול ביום 5.11.09, יש אישור פקס לפיו נשלח מסניף הנתבעת בהוד השרון ביום 14.12.09. בכך יש לתמוך בגירסתו של התובע לנסיבות החתימה על המכתב (כן ראו את תשובתו הלא מספקת של מר ברק בנקודה זו, עמ' 14 ש' 20 לפרוטוקול). להשלמת התמונה, נציין ששני הצדדים ביקשו מאיתנו להיעזר, לצורך ההכרעה העובדתית בתיק זה, בפרוטוקולים ובפסקי דין של הליכים שונים בהם הייתה מעורבת הנתבעת. המדובר בהליכים שבחלקם הייתה גם התייחסות מפורשת לנסיבות פיטוריו של התובע. במהלך החקירה הנגדית קיבלנו החלטות שונות בעניין קבילותן של מסמכים אלה, ובעניין התרת שאלות מצד שני הצדדים לגבי תוכנם (ראו: עמ' 9 ש' 16, עמ' 10 ש' 17, עמ' 11 ש' 13). הצדדים טענו לעניין זה בסיכומיהם. חרף כל זאת, מאחר שעלה בידינו להכריע במחלוקות העובדתיות שבתיק זה תוך היזקקות לראיות ישירות בלבד, נשאיר בצריך עיון את השאלה הסבוכה של המשקל הראייתי שיש ליתן לכל אלה, אם בכלל. הנתבעת בחרה בכתב הגנתה ובסיכומיה שלא להתייחס כלל אל דרך חישוב פיצויי הפיטורים שהציג בפנינו התובע. לפיכך יש לראותה כמסכימה לו. מכאן שהיא חייבת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 9,046₪, על פי תחשיב התובע (114 שעות עבודה X 20.7₪ לשעה X 3.83 שנות עבודה). פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים לנוכח כל האמור, המסקנה האחת והיחידה המתבקשת הינה שפיטוריו של התובע נעשו שלא כדין, ללא שימוע ותוך ניצול מצוקתו של התובע. התובע תבע פיצויים בסך 7,700₪ עבור פיטורים שלא כדין (ערך 2 משכורות חודשיות), ואנו מקבלים את תביעתו זו במלואה. אין בידינו לקבל את טענות הנתבעת בדבר "חילוקי דעות בדבר עצם החוב" או "טעות כנה" שרק בעטיים לא שולמו לתובע פיצויי פיטורים. דומה שבנסיבות תיק זה אי תשלום פיצויי הפיטורים נעשה בכוונת מכוון, ויש מקום לפסוק לתובע פיצויי הלנה. יחד עם זאת, ראינו להפחית מגובה פיצויי ההלנה ולהעמידם על סך 3,000₪. הודעה מוקדמת משמצאנו שהתובע פוטר ולא התפטר, אנו מקבלים את תביעתו לדמי הודעה מוקדמת בסך 3,850₪, על פי תחשיב התובע שלא נסתר, ודוחים את טענתה הנתבעת לפיה התובע חב לה דמי הודעה מוקדמת. דמי חגים לטענת התובע, מראשית תקופת העסקתו אצל הנתבעת בינואר 2006 ועד לאחר חג הפסח של שנת 2008 לא שילמה לו הנתבעת דמי חגים. לפיכך הוא עותר שנפסוק לטובתו תשלום בגין 9 ימי חג עבור שנת 2006, 9 ימי חג עבור שנת 2007 ו- 4 ימי חג עבור שנת 2008, סך הכול 22 ימי חג. לטענת הנתבעת, היא אינה חייבת בתשלום דמי חגים, שכן התובע לא עבד בערבי החג, ולפיכך, על פי תנאי הזכאות בצו ההרחבה, הוא אינו זכאי לתשלום תמורת יום החג העוקב. אף בנקודה זו עמדתנו כעמדת התובע. אף אם נכונה טענת הנתבעת שהתובע לא עבד בימי חגים, לדעתנו ככל שהיעדרותו מהעבודה לא הייתה ביוזמתו, אלא על פי הנחיות הנתבעת, אין בכך כדי לשלול את זכותו לדמי חגים. באשר למחלוקת בדבר דרך חישוב דמי החגים להם זכאי התובע - בעניין זה צודקת הנתבעת שיש לערוך את החישוב על פי ממוצע שעות העבודה של התובע ב- 12 חודשי העסקתו האחרונים, שהיה 105 שעות לחודש, דהיינו 3.8 שעות ליום. התובע השתכר שכר מינימום בשיעור 20.7₪ ברוטו ומכאן ששווי יום חג הינו 78.6₪. עבור 22 הימים הוא זכאי סך הכול ל- 1,745 ₪. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק-הדין את הסכומים הבאים: 9,046₪ פיצויי פיטורים. 7,700 ₪ פיצוי על פיטורים שלא כדין. 3,000 ₪ פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. 3,850 ₪ הודעה מוקדמת. 1,745₪ דמי חג. לכל הסכומים שלעיל יצורפו הפרשי הצמדה וריבית מיום 11.11.09 (יום פיטוריו של התובע) ועד ליום התשלום בפועל. כן תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסך 3,000₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. התפטרות בדין מפוטרהתפטרות