להלן פסק דין בנושא הפקעה - חישוב פיצויים ומחלוקת בנוגע לאופן שבו יש לחשב את הפיצוי שנפסק לזכותם של המבקשים, בגין הפסד השימוש במקרקעיהם, בחלק החלקות אשר יועד להפקעה. פ ס ק - ד י ן פתח דבר 1. בין בעלי הדין - מר הרצל בירנבוים, גב' חנה בירנבום וגב' פלה רוטברט, מצד אחד (להלן: "המבקשים") ומשרד הבינוי והשיכון, מצד שני (להלן: "המשיב") - מתנהלים התדיינויות והליכים משפטיים מזה שנים רבות, כשלושה עשורים. ראשיתן של המחלוקות שבין הצדדים בהחלטה לייעד חלק מחלקות המבקשים להפקעה, המשכן במחלוקות שנתגלעו באשר לפיצוי המגיע למבקשים בגין שינוי היעוד ועקב ההפקעה וכעת נוסף למחלוקת נדבך נוסף והוא, כיצד יש לקרוא את פסק דינו של בית המשפט העליון, אשר לפתחו הגיעו הצדדים באחד מגלגוליה של הפרשה. ליתר דיוק, המחלוקת נסבה בנוגע לאופן שבו יש לחשב את הפיצוי שנפסק לזכותם של המבקשים, בגין הפסד השימוש במקרקעיהם, בחלק החלקות אשר יועד להפקעה. על כך התובענה שבפני. רקע עובדתי 2. המבקשים רכשו בשנות החמישים זכויות חכירה בקרקע אשר בבעלות מנהל מקרקעי ישראל - המבקשים מס' 1 ו-2 בחלקה 83 בגוש 6024 והמבקשת מס' 3 בחלקה 82 בגוש 6024 (להלן: "החלקות"). יוער כי המבקשת מס' 3 העבירה בינתיים לשניים מילדיה את יתרת זכויותיה בחלקה 82. במהלך שנת 1972 החל הליך ההפקעה על פי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון"); הועדה המקומית לתכנון ולבניה אור יהודה-אזור הודיעה על כוונתה לכלול את החלקות בתכנית מאא/30א' (להלן: "התכנית"), לפיה חלקן המערבי של החלקות יועד למגורים ואילו חלקן המזרחי יועד למטרות ציבור ולהפקעה; ביום 7/8/74 התכנית אושרה בועדה המחוזית והיא פורסמה למתן תוקף ביום 19/6/75. הן המבקשים והן ראש המועצה המקומית אזור דאז, אשר בשטח שיפוטה מצויות החלקות, התנגדו לתכנית, אולם התנגדותם הוסרה לאחר שהמשיב קיבל על עצמו התחייבות כלפי הועדה המקומית, לפצות את המבקשים בגין ההפקעה. לאחר שהוסרה ההתנגדות, ניהלו הצדדים משא ומתן שבמסגרתו הוצע למבקשים לקבל חלקות אחרות, המיועדות למגורים, כנגד החלקים המופקעים (להלן: "החלקות החלופיות"), אולם המגעים בין הצדדים לא צלחו. משכך, ביום 20/5/78 פנו המבקשים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, על מנת שיקבע מהו הפיצוי המגיע להם בגין ועקב הפקעת חלקים מחלקותיהם (ת.א. (ת"א) 2930/79 הרצל בירנבוים ואח' נ' משרד השיכון ואח' (לא פורסם)- צורף כנספח א' לתובענה). ביום 2/12/84 פורסמה הודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943, לגבי הפקעת חלק מהחלקות בהתאם לתכנית (להלן: "החלקים המופקעים"), ותביעת המבקשים תוקנה בהתאם. 3. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו שניתן ביום 6/7/87, כי בהתאם להוראת סעיף 190(א)(4) לחוק התכנון, את ערך החלקים המופקעים יש לקבוע בהתאם לשווי השוק שלהם (אולם מבלי לקחת בחשבון את השפעותיה של התכנית על שווי הקרקע), כפי שהיה ביום השישים שלאחר פרסום ההודעה על פי סעיף 5 לפקודת הקרקעות, קרי: בהתאם למחירי ראשית פברואר 1985. בהמשך לכך קבע בית המשפט המחוזי, כי שווי החלקים המופקעים המזכים בפיצויים בגין ההפקעה הינו 14,007 דולר לגבי חלקה 82 (לפי 2,001 מ"ר X 7 דולר) ו-15,008 דולר לגבי חלקה 83 (לפי 2,144 מ"ר X 7 דולר), ובסה"כ 29,015$ . יחד עם זאת נקבע, כי המבקשים זכאים לקבל לידיהם את החלקות החלופיות שהוצעו להם, ומשכך אינם זכאים לפיצוי נוסף כתוצאה מההפקעה, שכן שווי החלקות החלופיות הינו כזה שהוא כולל בחובו את מלוא פיצויי ההפקעה. עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי המבקשים זכאים לפיצוי בגין אבדן זכות השימוש בחלק החלקות שיועד להפקעה, בשיעור של 6% לשנה משווי החלקים שיועדו להפקעה, וזאת לתקופה שמן היום שבו פורסמה התכנית למתן תוקף, 19/6/75, ועד ליום שבו קמה זכותם לקבל את החלקות החלופיות לידיהם, 17/3/77. למען הסדר יוער, כי במסגרת פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי, נפסקו למבקשים פיצויים נוספים בגין ראשי נזק אחרים, אולם אלה אינם רלוונטיים לענייננו. 4. הן המבקשים והן המשיב ערערו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון (ע"א 589/87, ע"א 593/87 הרצל בירנבוים ו-2 אח' נ' משרד השיכון ואח', תק-על 95(2) 368 - צורף כנספח ב' לתובענה). ביום 1/4/93 ניתן פסק דין חלקי בערעורים, אשר ביטל את חיוב המשיב להעביר לידי המבקשים את החלקות החלופיות ובפסק הדין הסופי, שניתן ביום 5/4/95, קבע כב' השופט ת. אור, בהסכמת חבריו למותב, כי בהתחשב בכך שהעברת הזכויות בחלקות החלופיות בוטלה, אזי יש לפצות את המבקשים בגין ההפקעה בשיעור כפי שקבע בית המשפט המחוזי: 14,007 דולר לבעלי חלקה 82 ו-15,008 דולר לבעלי חלקה 83 ובסה"כ 29,015 דולר. כן הוסיף בית המשפט העליון וקבע, כי נוכח הקביעה בפסק הדין החלקי, לפיה אין המערערים זכאים לקבל את החלקות החלופיות, הרי שיש לשפותם בגין אבדן זכות השימוש בחלקים שהופקעו, לתקופה שממועד כניסת התכנית לתוקף (19/6/75) ועד ליום 31/12/84, מועד תפיסת החזקה בפועל בחלקים המופקעים, ואין עוד מקום להסתפק בפיצוי בראש נזק זה עד ליום 17/3/77 בלבד, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, הוא המועד שבו היו המבקשים זכאים לקבל את החלקות החלופיות אלמלא בוטלה ההעברה כאמור. לשון אחר: בית המשפט העליון האריך את התקופה בגינה זכאים המבקשים לשיפוי על אבדן זכות השימוש בחלקים המופקעים, מתקופה של 21 חודשים בלבד לתקופה של 9.5 שנים, תוך שנקבע כי זה השינוי היחיד שיחול בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בנוגע לראש נזק זה. בעקבות פסק הדין שניתן בבית המשפט העליון, ביום 14/9/95 שילם המשיב למבקשים פיצוי כולל בסכום של 490,776 ₪ - בגין ההפקעה, בגין אבדן זכות השימוש ויתר רכיבי התשלום המפורטים בפסק הדין. מתוך סכום זה ייחס המשיב סכום של 63,261 ₪, נכון ליום התשלום, כפיצוי בגין אבדן דמי השימוש. בתובענה שבפני עתרו המבקשים לכך כי בית משפט זה יבהיר על דרך ההצהרה את פסק הדין שניתן בבית המשפט העליון, באשר לאופן חישוב הפיצויים שנפסקו לזכות המבקשים בגין אבדן זכות השימוש בחלק החלקות אשר על פי התכנית יועד להפקעה. לטענתם, הסכום ששולם להם בראש נזק זה אינו עולה בקנה אחד עם פסק הדין כאמור, והינו נמוך לאין שיעור מהסכום שהיה על המשיב לשלמו. דיון 5. הצדדים הצהירו לפרוטוקול, כי מקובל עליהם שבית המשפט יכריע בתובענה על סמך החומר המצוי בפניו, לאחר שהצדדים יסכמו טיעוניהם בכתב, וכך נעשה. יוער למען הסדר, כי לאחר הגשת התובענה, ניתן ביום 26/6/02 פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בעתירה מנהלית שהגישו המבקשים לביטול ההפקעה במקרקעין, עת"מ 1132/01 - משלטענתם לא נעשה בשטח דבר ונזנחה מטרת ההפקעה - לפיו בוטלה ההפקעה, כפי שביקשו. בהמשך לכך קבע בית המשפט בפסק הדין, כי בנסיבות בהן שולמו פיצויי הפקעה ובטלה ההפקעה, לא תצא הרשות חסרה, שכן במידה שתבוטל ההפקעה, הבעלים שקיבל את הפיצוי יצטרך להשיב את הכספים שקיבל כשהם משוערכים. (עת"מ (ת"א) 1132/01 הרצל בירנבוים ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה אור יהודה אזור, תק-מח 2002(2) 4062). על פסק דין זה הוגש ערעור אשר תלוי ועומד בבית המשפט העליון. ואולם, גם אם בוטלה ההפקעה וגם אם יהא על המבקשים להשיב את פיצויי ההפקעה ששולמו להם, אין בכך כדי לייתר את הדיון באשר לאופן חישוב הסכום שלו זכאים המבקשים בקשר עם הפיצויים שנפסקו לזכותם בגין אובדן זכות השימוש בחלק החלקות שיועדו להפקעה בתקופה הרלוונטית. גדר המחלוקת 6. המבקשים סבורים, כאמור, כי הסכום שהמשיב שילם להם בגין אבדן זכות השימוש - 63,261 ₪ - אינו מתיישב עם פסק הדין שיצא תחת ידי בית המשפט העליון. המשיב מצידו טוען, כי המבקשים קיבלו את מלוא הסכום שהיו זכאים לו, והכל כפי שנקבע בבית המשפט העליון ובבית המשפט המחוזי לפניו, במידה שבית המשפט העליון אימץ את קביעותיו. אביא, איפוא, כלשונן את אותן פסקאות בשני פסקי הדין הללו, הרלוונטיות לדיון: 7. בית המשפט העליון, בסעיף 10 לפסק הדין, קבע: "הפיצוי אשר נקבע על ידי בית המשפט המחוזי ניתן עבור התקופה מ-1975 ועד 17.3.77 אך לאור הקביעה בפסק הדין החלקי, על פיה המערערים לא היו זכאים לחלקות החלופיות ב-17.3.77, ולא בכלל, יש הצדקה שהפיצוי האמור יהיה עבור התקופה מיום כניסת התוכנית לתוקף, 19.6.75, ועד לתפיסת החזקה בה בסוף שנת 1984. הפיצוי יהא בשיעור 6% לשנה מהסכום כפי שקבע בית המשפט המחוזי כשווי החלקים המופקעים. סכום פיצוי זה, כשהוא מחושב ליום הגשת התביעה, ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, כאמור בפסק הדין של בית המשפט המחוזי". (ע"א 589/87, שם, בעמ' 376) (ההדגשה שלי - ע.ב.). ובסעיף 17 לפסק הדין: "על סמך כל האמור לעיל, ובהסתמך על מה שנקבע בפסק הדין החלקי מיום 1.4.93, יתוקן פסק הדין שניתן בערכאה הראשונה כדלקמן: א. חיוב המשיבים להעביר את החלקות החלופיות, כאמור בפיסקאות א' ו-ב' של סעיף 31 של פסק הדין בערכאה הראשונה - מבוטל. ב. המשיבים ישלמו למערערים כדלקמן: לבעלי החלקה 82 סכום בשקלים השווה ל-14,007 דולר, ולבעלי החלקה 83 סכום בשקלים השווה ל-15,008 דולר. ההמרה לשקלים כאמור תעשה ליום 1.2.85, ומתאריך זה ישאו כל אחד מהסכומים הנ"ל הפרשי הצמדה ורבית על פי הוראות חוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, התשכ"ד-1964, עד לתשלום מלא. ג. סעיף 31(ג) לפסק הדין יתוקן כך שהריבית בשיעור 6% הנזכרת בו תשולם לגבי התקופה מיום 19.6.75 עד 31.12.84 (במקום 17.3.77 בלבד). כל יתר חלקי הסעיף ישארו בעינם" (שם, בעמ' 378). (ההדגשה שלי - ע.ב.). סעיף 31(ג) לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אליו מפנה בית המשפט העליון, קובע כך: "על הנתבעים (המשיב דכאן - ע.ב.) לשלם לתובעים (המבקשים דכאן - ע.ב.) ריבית בשיעור של 6% לשנה לגבי התקופה מיום 19.6.75 ועד 17.3.77, היינו עבור 21 חודש, וזאת לגבי הסכומים של 14,007$ ו-15,008$ (כמפורט בסעיף 20 לעיל). סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית 4% מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל". 8. המחלוקת שבין הצדדים, באשר לאופן ביצוע החישוב של אבדן דמי השימוש, נסבה על שניים אלה: א. בנוגע למועד המרת שווי החלקים המופקעים לשקלים, לצורך חישוב דמי השימוש - בעוד שלטענת המשיב מועד ההמרה לשקלים של שווי החלקים המופקעים, 29,015 דולר, צריך להיות מועד הגשת התביעה לבית המשפט המחוזי, 20/5/78, טוענים המבקשים כי מועד ההמרה צריך להיות 1/2/85, שכן בית המשפט המחוזי העריך את שווי החלקים המופקעים למועד זה. ב. בנוגע לחישוב 6% לשנה - בעוד שלעמדת המשיב יש לגזור 6% לשנה משווי החלקים המופקעים בדולרים, מומרים לשקלים ליום הגשת התביעה, ולהכפיל את הסכום שמתקבל באורך התקופה שנקבעה (9.5 שנים), טוענים המבקשים כי יש לגזור 6% לשנה משווי החלקים המופקעים, על פי שווים של החלקים המופקעים כשהוא משוערך לכל שנה ושנה בנפרד, משנת 1978 ועד לסוף שנת 1984. 9. בטרם אפנה לברר איזוהי דרך החישוב שיש לילך בה, אני רואה להדגיש כי בית משפט זה אינו נדרש וגם אין זה בסמכותו, לקבוע את החישוב הראוי או הרצוי של דמי השימוש, אלא ששומה עליו להבהיר את שקבעו בענין זה בתי המשפט לפניו. על כך אין הצדדים חלוקים. מועד ההמרה 10. אומר מיד, כי דעתי כדעת המשיב בסוגיה זו. היינו, כי לצורך חישוב דמי השימוש, מועד ההמרה של שווי החלקים המופקעים - 29,015 דולר - שווי אותו קבע בית המשפט המחוזי ואשר נתאשר על ידי בית המשפט העליון, הינו מועד הגשת התביעה, 20/5/78. להלן נימוקי. 11. בסעיף 10 לפסק הדין בבית המשפט העליון, אשר צוטט לעיל, נאמר בלשון שאינה משתמעת לשני פנים, כי סכום הפיצוי יחושב "ליום הגשת התביעה" ואף יישא הפרשי הצמדה וריבית "מיום הגשת התביעה". סכום הפיצוי אליו מתייחס ושאותו אימץ פסק הדין בבית המשפט העליון, הינו אותו סכום של 29,015 דולרים, אשר נקבע על ידי בית המשפט המחוזי כשווי החלקים המופקעים, נכון לראשית חודש פברואר 1985. שווי החלקים המופקעים, אשר דמי השימוש מהווים נגזרת ממנו (6% לשנה), נקבע על ידי בית המשפט המחוזי בערכים דולריים, ואינו מאגד בחובו את מועד המרת השומה הדולרית לשקלים. לשון אחר: אין ולא כלום בין השווי של החלקים המופקעים, ששווי השוק הדולרי שלהם הוערך ליום 1/2/85, לבין מועד ההמרה לשקלים לצורך חישוב הפיצוי המגיע בגין אבדן דמי השימוש, אשר בהתאם לאמור בסעיף 10 לפסק הדין בבית המשפט העליון, יש לחשבו, כאמור, נכון למועד הגשת התביעה. הפירוש האמור מתבקש גם מן העובדה כי בית המשפט העליון הוסיף וקבע כי לסכום הפיצוי, לאחר שיחושב "ליום הגשת התביעה", יתווספו הפרשי הצמדה וריבית ממועד זה, קרי: "מיום הגשת התביעה". אין זה מתקבל על הדעת כי בית המשפט העליון כיוון לכך שהשווי הדולרי של החלקים המופקעים, ממנו נגזרים דמי השימוש, יומר לשקלים ביום 1/2/85 - כטענת המבקשים- ועם זאת ישא הסכום השקלי הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 20/5/78. 12. הפניית המבקשים לס"ק ב' לסעיף 17 בפסק הדין של בית המשפט העליון, אשר אף הוא צוטט לעיל, גם בה אין כדי להועיל להם, שכן היא איננה ממין הענין. זאת, מאחר שסעיף 17(ב) מתייחס לפיצויי הפקעה, אשר ביחס אליהם ואליהם בלבד נקבע כי מועד ההמרה לשקלים של שווי החלקים המופקעים ייעשה ליום 1/2/85, בעוד שלא נאמר כך לגבי חישוב אבדן דמי השימוש אליו מתייחס סעיף 17(ג) לפסק הדין. לא זו אף זו. העובדה שאין לגזור גזירה שווה לענייננו ממועד ההמרה שנקבע לצורך חישוב פיצויי ההפקעה, נלמדת גם מכך שבנוגע לפיצויי ההפקעה נאמר במפורש שיתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/2/85 (שהוא מועד ההמרה שנקבע לפיצויי ההפקעה) ואילו בנוגע לדמי השימוש, נאמר שהפרשי הצמדה וריבית יתווספו ממועד הגשת התביעה. 13. בסיכום טיעוניהם העלו המבקשים טענה נוספת, לפיה המשיב מושתק מלטעון כי מועד ההמרה הינו אחר מאשר 1/2/85, באשר עוד בעת שהתקיימו בזמנו ההליכים בבית המשפט המחוזי, נתן הסכמתו לכך (ראו: סעיפים 20, 21 לסיכומי המבקשים). טענה זו אין לה מקום ויש לדחותה על הסף, כבר מן הטעם שלא בא זכרה בתובענה ובתצהיר התומך בה והיא נטענה לראשונה בסיכום טיעוני המבקשים. אך גם לגופה אין בטענה זו ממש. מה שהוסכם על המשיב ועל המבקשים גם יחד ושניתן לו ביטוי בפסק הדין של בית המשפט המחוזי (סעיף 9 לפסק הדין), וכך גם בפסק הדין של בית המשפט העליון (סעיף 3 לפסק הדין), הינו כי הערכת שווי השוק של החלקים המופקעים, תיעשה נכון ליום 1/2/85 כפי שגם מתחייב מהוראת סעיף 190(א)(4) לחוק התכנון ומבלי לקחת בחשבון את השפעותיה של התכנית על שווי הקרקע. אך אין בכך ולא כלום עם מועד ההמרה של הערך הדולרי של החלקים המופקעים לצורך חישוב דמי השימוש להם זכאים המבקשים, שהינו מועד הגשת התביעה, כמתחייב מפסקי הדין בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון גם יחד, כפי שהוברר לעיל. אופן חישוב הפיצוי בשיעור 6% לשנה משווי החלקים המופקעים 14. אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי דמי השימוש אשר נפסק שמגיעים למבקשים הינם בשיעור של 6% לשנה משווי החלקים המופקעים. על רקע האמור, החישוב שלו טוען המשיב הינו 6% משווי החלקים המופקעים בדולרים מומרים לשקלים ליום הגשת התביעה, במכפלת 9.5 שנים, היא התקופה שקבע בית המשפט העליון שבגינה זכאים המבקשים לתשלום דמי השימוש. לגישת המבקשים, יש לשערך את שווי החלקים המופקעים לכל שנה ושנה בתקופת הפיצוי של 9.5 שנים, ובהתאם לגזור את דמי השימוש בשיעור של 6%. במילים אחרות, לטענת המבקשים אין לחשב את אבדן דמי השימוש בגין כל השנים במאוחד, על בסיס ערכם של החלקים המופקעים ליום נתון, אלא לכל שנה בנפרד על בסיס ערכם המשוערך של החלקים המופקעים בכל אחת מהשנים הללו. 15. גם במחלוקת זו שבין הצדדים, דעתי כדעת המשיב. לחישוב שמציעים המבקשים אין כל זכר בפסקי הדין של בית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי. ההיפך הוא הנכון. מסעיף 31(ג) לפסק הדין של בית המשפט המחוזי, שבו נפסקו דמי השימוש לזכות המבקשים, עולה כי יש להתייחס כמיקשה אחת ל-21 חודשים - היא התקופה שבית המשפט המחוזי קבע שבגינה יש לפצות את המבקשים כאמור - ומהם לגזור דמי שימוש בשיעור של 6% לשנה משווי החלקים המופקעים. בית המשפט העליון לא שינה מאופן החישוב שנקבע בסעיף 31(ג) כאמור, וממילא גם לא שינה מכך שיש להתייחס לתקופה כאל מיקשה אחת, אלא רק שינה את משך התקופה שלגביה זכאים המבקשים לדמי שימוש והעמידה על 9.5 שנים. 16. לא זו אף זו. טענת המבקשים הינה, למעשה, כי יש לחשב את דמי השימוש בגין כל שנה בנפרד כפונקציה של הערך המשוערך של המקרקעין (החלקים המופקעים) לכל שנה, שכן מדובר בערך משתנה. ואולם, גם אם שווי החלקים המופקעים משתנה ועולה מידי שנה - הרי ששערוך על פי מדדים, מצד אחד, בהתייחס לשנים שעד מועד הגשת התביעה והיוון, מצד שני, כפי החישוב שערכו המבקשים בהתייחס לשנים שלאחר הגשת התביעה, אינו מבטא בהכרח את השינוי בערך הקרקע, המושפע מגורמים לרוב. לו ביקשו המבקשים לגזור מידי שנה את דמי השימוש בשיעור של 6% לפי ערך הקרקע נכון לכל שנה, הרי שהפועל היוצא מכך הינו הצורך לערוך שומות בהתאם, לכל שנה ושנה. מכל מקום, חישובים מורכבים אלה שלהם טוענים המבקשים, אין להם כל אחיזה בפסקי הדין והם פרי יצירתם בלבד, שעה שדרך החישוב שנקבעה בפסקי הדין הינה ברורה ופשוטה, וסבורתני כי אינה סובלת פירוש אחר מזה שלו טען המשיב ואשר נתקבל על דעתי. סכום הפיצוי בגין אבדן דמי השימוש 17. כפי שכבר צויין, ביום 14/9/95 שילם המשיב למבקשים פיצויים, כפי שהתחייב, להבנתו, מפסק הדין של בית המשפט העליון. הסכום ששולם הינו 490,776 ₪ בגין פיצויי הפקעה, אבדן דמי שימוש וראשי נזק נוספים שפורטו בפסק הדין. 342,571 ₪ מתוך סכום זה שולמו כפיצויי הפקעה ו-63,261 ₪ מתוך סכום זה, שולמו כפיצוי בגין אבדן דמי השימוש. על פי החישוב של המבקשים, בהתאם להודעה שמסרו לתיק בית המשפט ביום 9/12/02 והנספחים לה, הסכום המגיע להם בגין דמי השימוש, נכון ליום 14/9/95, הינו 2,526,971 ₪ ואילו נכון ליום 29/1/02, מועד הגשת התובענה שבפני, עומד הסכום על 4,509,561 ₪. על פי חישוב שערך המשיב, כמפורט בסעיף 17 לתצהיר שניתן בתמיכה לתשובה לתובענה, פיצויי ההפקעה ששולמו ביום 14/9/95 (342,571 ₪), עומדים על 611,474 ₪, נכון ליום 29/1/02. יוצא, שלשיטת המבקשים, הסכום המגיע להם בגין אבדן דמי שימוש לתקופה של 9.5 שנים, המחושב בשיעור של 6% לשנה משווי החלקים המופקעים, מסתכם, נכון למועד הגשת התביעה כאן, ב-4,509,561 ₪, למעלה מפי שבעה משווי זכות הבעלות המלאה בחלקים המופקעים, נכון לאותו מועד, כאשר מדובר באותו בסיס חישוב ואותו ערך של מקרקעין. על פניו, זו תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת. אך דברים אלה נאמרו למעלה מן הצורך, שכן המסקנה אליה הגעתי בדבר אופן החישוב של דמי השימוש, נשענת אך ורק על פסקי הדין שבית משפט זה נתבקש להבהיר את שנקבע בהם. 18. עוד יוער לעניין סכום הפיצוי בגין אבדן דמי השימוש, כי אף שהמשיב טוען כי מועד ההמרה לשקלים של שווי החלקים המופקעים שננקב בערכים דולריים, הינו מועד הגשת התביעה, 20/5/78, המבקשים טוענים כי החישוב שערך המשיב בפועל ושעל פיו שולמו דמי השימוש ביום 14/9/95, נסמך על שער ההמרה של יום 19/6/75, מועד פרסום התכנית למתן תוקף. אציין כי לא הוברר די הצורך אם אמנם החישוב שערך המשיב נסמך על שער ההמרה של יום 19/6/75 או זה של יום 20/5/78, כפי שהיה עליה לערוך את החישוב. ואולם, אם נפלה טעות כאמור בחישוב, על המשיב לתקנה, כפי שגם קיבל על עצמו לעשות בסיכום טיעוניו (סעיף 22 לסיכום טיעוני המשיב). סוף דבר 19. אין יסוד לדרך החישוב שבגינה עתרו המבקשים לסעד הצהרתי, ומשכך בקשתם נדחית. החישוב הנכון, כפי שנקבע בפסקי הדין בבית המשפט העליון ובבית המשפט המחוזי, הינו כפי שהמשיב טוען לו: 29,015 דולר כערכם בשקלים ביום 20/5/78, כפול 6%, מוכפל בתקופה של 9.5 שנים, והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בשיעור של 4% מיום 20/5/78 ועד התשלום בפועל. נוכח התוצאה אליה הגעתי, המבקשים ישלמו למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל. קרקעותפיצוייםהפקעה