פסק דין א. התובענה: המבקשות עותרות בהמרצת הפתיחה דנן ליתן צו לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן- "פקודת הקרקעות"), המורה למשיב למסור את החזקה במקרקעין אשר הופקעו על-ידי המבקשות ואשר מצויים בחזקת המשיב, שהם חלק מגוש 6288 חלקה 25 בראשון לציון (להלן- "המקרקעין המופקעים"). ב. הצדדים: המבקשת 1 (להלן -"העיריה") הנה רשות מקומית על-פי דין. המבקשת 2 (להלן- "הוועדה המקומית") הינה וועדה מקומית לתכנון ובנייה, מכוח חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה- 1965 (להלן- "חוק התכנון והבנייה") המשיב הינו החוכר לדורות והמחזיק בשלמות של מקרקעין הידועים כגוש 6288 חלקה 25 והמבנים המצויים עליו. מפאת מחלתו, בנו הוא זה אשר הגיש תצהיר מטעמו בתמיכה לתשובת המשיב להמרצת הפתיחה. ג. עיקרי העובדות הצריכות לעניין: בילקוט הפרסומים 4089 שפורסם ביום 4/3/93 ניתנה הודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות, לפיה המקרקעין המתוארים בתוספת דרושים לוועדה המקומית לצרכי ציבור, וכי הוועדה המקומית מוכנה לשאת ולתת על רכישת המקרקעין האמורים. כן נאמר באותה הודעה, כי כל התובע לעצמו זכות או טובת הנאה כלשהי במקרקעין האמורים ורוצה לקבל פיצוי על כך, נדרש לשלוח לוועדה המקומית, תוך חודשיים מיום פרסום ההודעה, הרצאה על זכותו או על טובת הההנאה אשר לו במקרקעין האמורים, בצירוף ראיות לחיזוק תביעתו. באותה הודעה אף הודגש, כי הוועדה המקומית מתכוונת לקנות מיד חזקה במקרקעין האמורים, מפני שהם דרושים באופן דחוף לצרכי הציבור שלמענם עומדים לרכשם, וכי הוועדה מורה בזה שכל אדם המחזיק במקרקעין האמורים ימסור מייד את החזקה בהם. הפקעת המקרקעין נעשתה מכוחה של תוכנית מיתאר מקומית מס' רצ/24/1, כאמור בסעיף 189 לחוק התכנון והבנייה. בסעיף 190 לאותו חוק נקבע, כי ההפקעה תבוצע על פי פקודת הקרקעות. הודעת ההפקעה האמורה באה כדי לאפשר סלילת כביש, אשר יאפשר גישה למגרשים הסמוכים למקרקעין המשיב. הערה בדבר ההפקעה נרשמה בנסח רישום הזכויות במקרקעין. המקרקעין המופקעים אינם כוללים בתי מגורים. קיימים בהם עצי פרי המשמשים את המשיב ובנו לצורך פרנסתם ממכירת תבלינים וקפה והם קטנים בשטחם מ- 40% של כלל שטחם של המקרקעין שבהחזקת המשיב, ועל כן לפי סעיף 190 לחוק התכנון והבנייה, הם ניתנים להפקעה ללא פיצוי. לציין, הפטור מתשלום פיצויים הוא רק לגבי הקרקע עצמה, ואילו לגבי העצים חייבת הרשות המפקיעה בתשלום פיצויים. המשיב הסכים למסור את החזקה בחלק מן המקרקעין המופקעים בלבד. ואכן, המבקשות תפסו חזקה בחלק זה של המקרקעין המופקעים והחלו בביצוע העבודות הנדרשות לסלילת הכביש. בין הצדדים התקיימה פגישה ביום 14/10/99 במהלכה עמד המשיב על סירובו למסירת יתרת החלקה. ביום 26/1/00 המציאה הועדה המקומית למשיב הודעה בכתב בדבר קיומה של ההפקעה הנ"ל ועל כוונת המבקשות לתפוס חזקה ביתרת המקרקעין המופקעים. בין המבקשות לבין המשיב ובנו נערכו פגישות ונעשו נסיונות על מנת להסדיר את מסירת יתרת המקרקעין המופקעים בהסכמה, תוך הסדרת כל הטעון הסדר והתנאים הנדרשים לכך מצד המשיב. נסיונות אלה לא צלחו, ועל כן פנו המבקשות לבית משפט זה על מנת לקבל צו לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות. לטענת המבקשות, אי הקניית המקרקעין לידיהן עצר ועיכב, במועד הגשת התובענה, את ביצוע עבודות הפיתוח והסלילה בשטח, ומנע את פעולתם התקינה של קבלנים, עובדים וציוד מכאני שפעלו בשטח, דבר אשר גרם נזק כלכלי לעיריה ולפגיעה באיכות החיים של התושבים במקום, שכן כיום נסתיימה בנייתם של מספר מבנים בחלקות השכנות לחלקת המשיב, ואולם אי פריצת הדרך המובילה לבתים אלו גורמת לקשיים אדירים לתושבים אלה (מכתבים מאת התושבים צורפו לתצהיר המשלים מטעם המבקשות). המשיב, בתשובתו להמרצת הפתיחה, מתנגד למסירת החזקה במקרקעין המופקעים עקב בטלותה של ההפקעה, לטענתו. לחילופין, טוען המשיב, כי יש להתנות את ביצוע ההפקעה בהסדר ומציאת פתרונות סבירים לכל הנזקים שיגרמו, לטענתו, למקרעיו הנותרים. ד. דיון: סעיף 8 לפקודת הקרקעות קובע כדלקמן: "אם בעלי הקרקע העומדת להירכש או המחזיקים בה מסרבים להרשות לשר האוצר לקנות חזקה בה, רשאי היועץ המשפטי לממשלה לפנות לבית המשפט, ואם נוכח בית המשפט כי שר האוצר רשאי לקנות חזקה בקרקע עפ"י סעיף 7, יתן צו שבו יצווה למסור את החזקה בקרקע." ההליך לפי סעיף 8 עולה ובא כאשר הבעלים או המחזיקים מסרבים למסור את החזקה לידי הרשות המפקיעה. במצב זה, רשאית הרשות לפנות לבית המשפט על מנת שיצווה על מסירת החזקה במקרקעין. תכלית ההליך היא קיצור ההליכים שעניינם תפיסת החזקה במקרקעין המופקעים, בשל הדחיפות בקבלת החזקה לצורך ביצוע המטרה הציבורית (ראה בספרו של עו"ד א' קמר, דיני הפקעת מקרקעין, מהדורה שישית בעמ' 160). סעיף 8 לפקודה קובע, כי על בית המשפט להיווכח, בטרם יתן צו למסירת החזקה, כי הרשות המפקיעה זכאית לקנות החזקה במקרקעין. לצורך כך, צריך שיוכחו לבית המשפט כל התנאים הבאים: א. פרסום הודעה ברשומות על הכוונה להפקיע את המקרקעין לפי סעיף 5 לפקודה. ב. פרסום הודעה ברשומות למסירת החזקה במקרקעין לפי סעיף 7 לפקודה. ג. תום המועד למסירת החזקה שנקבעה בהודעה האמורה. ד. העובדה שהבעלים או המחזיק לא פינה את השטח למרות ההודעה. (ראה ע"א 6320/98 רפיק נאבולסי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נג (5) 733). פרסומן ברשומות של ההודעות לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודה הינו אקט קונסטיטוטיבי, היוצר את ההפקעה ומקנה לרשות המפקיעה זכות לתפוס את החזקה (ראה ע"א 48/76 בצלאל ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, פ"ד ל (3) 11). צו לסילוק יד נגד המחזיק צריך להינתן ללא קושי וללא סיבוכים מיותרים, כדבר מובן מאליו, בתנאי אחד בלבד, והוא, שהרשות המפקיעה תוכיח שהיא זכאית לקבל את החזקה, קרי- תוכיח את קיומם של התנאים המפורטים לעיל. לאחר שבחנתי את קיומם של התנאים הנ"ל, אני קובעת כי הוכחו כל המרכיבים והתנאים למתן צו לפי סעיף 8 לפקודה. עם זאת, בהליך לפי סעיף 8 עדיין ניתן לבחון אם לקתה ההפקעה בפגם, אם כי לא כל פגם שנפל בהפקעה הוא מן הסוג המביא לבטלות ההפקעה (ראה בג"צ 351/69 מריעוז נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כד (1) 148). ברוח זו אבדוק עתה את טענות המשיב: 1. אי פירסום הודעת ההפקעה כנדרש. לטענת המשיב, הודעת ההפקעה שפורסמה ברשומות שגויה היא ואינה עומדת בדרישת פקודת הקרקעות, המחייבת כי ההודעה המפורסמת על-פי סעיף 5 ו-7 לפקודה תכלול תיאור הקרקעות, לרבות רישום מידות וגבולות של המקרקעין המופקעים. אינני מקבלת טענה זו. בטפסי ההודעה שבתוספת לפקודת ההפקעה נאמר, כי בתיאור המקרקעין המופקעים צריך לתת את מידותיהם וגבולותיהם כל אימת שהדבר מעשי. העיקר הוא שתיאור הקרקעות יהיה מספיק כדי למנוע ספק בדבר שטח המקרקעין העומדים להפקעה (ראה ע"א 406/63 רשות הפיתוח נ' סלים בכר ואח', פ"ד יח (2) 47). ראוי, כי הודעת ההפקעה תכלול ככל האפשר את מספרי הגוש והחלקה, את שם השכונה, את שם הרחוב ומספרי הבתים, שתכנית ההפקעה חלה עליהם. כמו כן רצוי כי יונחו במשרדי הרשות המפקיעה ובלשכת רישום המקרקעין עותקים מהתשריט של איזור ההפקעה בקנה-מידה סביר, שיאפשר זיהוי המקרקעין הנכללים בתחום ההפקעה (ראה בספרו של עו"ד א' קמר, דיני הפקעת מקרקעין, מהדורה שישית עמ' 119-120, 270). מעיון בהודעה אשר פורסמה על-ידי הוועדה המקומית עולה, כי היא כללה את מספרי הגוש והחלקה בהם נמצאים המקרקעין. כמו כן צויין בהודעה, כי כל המעוניין לעיין בהעתק התוכנית יכול לפנות למשרדי הוועדה המקומית. תשריט התב"ע בו מסומנים השטחים המיועדים לצרכי ציבור הנו חלק בלתי נפרד מהתוכנית הנ"ל, והוא מאפשר זיהוי המקרקעין הנכללים בתחום ההפקעה, כנדרש על פי החוק והפסיקה. מוסיף וטוען המשיב, כי ההודעה בדבר ההפקעה לא נמסרה לו מייד עם פרסום ההודעה ברשומות כנדרש על-פי סעיף 5 לפקודה. סעיף 5 לפקודת הקרקעות קובע, כי על הרשות המפקיעה לגרום לכך שהעתק של ההודעה בדבר הכוונה להפקיע ימסר לכל אדם ששמו רשום בפנקסי המקרקעין כבעל זכות או טובת הנאה במקרקעין. המשיב קיבל הודעה בדבר ההפקעה ביום 26/1/00. בפקודה לא נקבע פרק זמן, שבו צריכה להימסר ההודעה האישית לפי סעיף 5 לפקודה למי שזכאים לקבלה. מסעיפים 7 ו-19 לפקודה נובע, כי ההודעות צריכות להימסר לפני קבלת החזקה. פרט לסייג זה, אין כל הגבלה אחרת ביחס לזמן מסירת ההודעה, והיא יכולה להימסר זמן רב אחרי פרסומה ברשומות. ובכל מקרה, מסירת ההודעה האישית אינה אקט קונסטיטוטיבי, שעשייתו יוצרת את ההפקעה, אלא אקט דקלרטיבי גרידא, שתכליתו להביא את דבר ההפקעה לידיעת מי שזכותו רשומה בפנקסי המקרקעין (ראה בספרו של עו"ד א' קמר, דיני הפקעת מקרקעין, מהדורה שישית בעמ' 125). 2. הפקעת חלק מן המגרש פוגעת בשווי יתרת המגרש. לטענת המשיב, ההפקעה מחלקת את המקרקעין לשלושה מגרשים, כאשר המגרש האמצעי, החוצץ בין שני חלקי המקרקעין הנותרים בידיו, ישמש כדרך. פיצול זה, לטענת המשיב, פוגע בשווי המקרקעין הנותרים בידיו. לביסוס טענתו צירף המשיב חוות דעת מומחה של מר עזריאל אינגבר, כלכלן ושמאי מקרקעין, במסגרתה קבע השמאי, כדלקמן: "בנכס נשוא השומה קיימת רציפות טופוגרפית, קיימים עצי פרי, קיימים מתקני אחסנה שונים ומכאן שאם תבוצע ההפקעה לפי תכנית רצ/1/24 יווצר באופן מיידי מצב שבו השווי של שני המגרשים הקיצוניים דהיינו 182 ו- 220 יפחת לעומת שווים במצבם בשימוש ביניים אילו לא בוצעה ההפקעה." ובסיכום חוות דעתו: "הח"מ לאחר שבדק הנכס ושקל הנתונים סבור כי ביצוע ההפקעה בנכס במנותק ממימוש ע"פי רצ/1/24 לפי רצון בעל הזכויות בנכס יביא לפחיתה בשווי יתרת שני המגרשים לעומת המצב לפני ביצוע ההפקעה עדיין על פי תכנית רצ/1/24." (ראה חוות דעתו מיום 21/3/02). על כן סבור המשיב, כי יש לבטל את ההפקעה לאור סעיף 190 (א)(1) לחוק התכנון והבנייה הקובע, כי: "...לא יופקע חלק ממגרש בתשלום או ללא תשלום, אם כתוצאה מכך יפחת שוויה של יתרת המגרש". בית המשפט העליון נדרש לפרשנות סעיף 190(א)(1) הנ"ל ואמר את הדברים הבאים היפים לענייננו: "החוק מבחין בין התכנון הכולל את יעוד המקרקעין להפקעה לבין ההפקעה עצמה. כיוון שניתן להפריד בין הפגיעה במקרקעין בשלבים השונים של הפעילות השלטונית לעניין הפיצוי, הרי ניתן לעשות כן גם לענין בחינת הפחתת שווי יתרת המגרש כתוצאה מההפקעה. בעוד אשר בגין הפגיעה הנגרמת כתוצאה מהתכנון יפוצה בעל המקרקעין, הרי פגיעה שיש בה הפחתת שווי יתרת המגרש כתוצאה מההפקעה תביא לביטול ההפקעה... סעיף 190 (א)(1) יחול באותם מקרים שבהם עצם נטילת הקרקע המופקעת מבעליה, להבדיל מיעודה להפקעה, תותיר בידיו חלקה אשר פחת שווייה היחסי. " (ראה ע"א 5735/93 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' הועדה המקומית, דינים עליון, כרך מב, 921). יוצא, כי סעיף 190(א)(1) לחוק התכנון והבנייה, יחול באותם מקרים שבהם עצם נטילת הקרקע המופקעת מבעליה, להבדיל מייעודה להפקעה, תותיר בידיו חלקה אשר פחת שווייה היחסי. בע"א 7959/00 יחזקאל עזר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה- חיפה (דינים עליון כרך ס, 797), מציין כב' השופט י' אנגלרד, כי מן הראוי לעיין מחדש בהבחנה הנ"ל. הוא מאמץ את פרשנותה של ד' לוינסון-זמיר במאמרה "על מותה של ההגנה מפני פגיעה חמורה עקב הפקעה חלקית", משפטים ל(2) עמ' 377, לפיה יש לקבוע כי ההגנה שבסעיף 190(א)(1) לחוק התכנון והבנייה חלה עקרונית על כל סוגי הנזקים והנסיבות הגורמים לפיחות בשווי היתרה, אולם היא מוגבלת, על פי מטרתה, לפגיעות חמורות המצדיקות איסור על הפקעה חלקית. פגיעות מסוג זה קיימות כאשר ההפקעה מותירה יתרה בעלת צורה או גודל שאינם מאפשרים פיתוח כלל, כגון מגרש קטן מהגודל המינימלי לבנייה הקבוע בתוכנית. באופן דומה, כאשר ההפקעה מותירה יתרה הניתנת לפיתוח פחות רווחי, כגון שטח המתאים רק לבנייה למגורים בצפיפות נמוכה ולא למסחר, או כביש העובר בתוך קרקע חקלאית ומקשה על העיבוד או יוצר שטחים ללא אפשרות גישה נוחה. כמו כן, ייתכן שההפקעה גורמת לאובדן זכויות בנייה מיוחדות שינתנו כתוספת למגרשים בעלי גודל מסויים (ראה בספרה של ד' לוינסון-זמיר, פגיעות במקרעין על-ידי רשויות התכנון, תשנ"ה- 1994 בעמ' 224). המקרה שבפני איננו נופל בגדר המקרים המתוארים לעיל. ראשית, התוכנית משנה את ייעודם של המגרשים והופכת אותם ממגרשים חקלאיים למגרשים המיועדים לבנייה למגורים. קרי- שווי המקרקעין הנותרים עולה דווקא. עובדה זו לא נעלמה מעיני בנו של המשיב: "עו"ד בר: האם אתה יודע ששני המגרשים שלך 182 של האבא, ו-220 הם מגרשים שמיועדים לבניית קוטג'ים? ת. בסופו של דבר, כב' השופטת": אתה יודע או לא יודע. חבל על הזמן. עו"ד בר: אתה יודע? ת. ודאי שאני יודע." (ראה פרוטוקול מיום 25/3/02 בעמ' 55). אף השמאי, מר אינגבר, מודע להשלכות שינוי היעוד לעניין שווי המקרקעין הנותרים: "אין מחלוקת באשר לשווי הזכויות הנגזרות מתכנית רצ/1/24 המשביחות את חלקה 25 כולה." (ראה בחוות דעתו מיום 21/3/02). שנית, אם נתעלם משינוי הייעוד, אין המקרה שבפני בגדר המקרה בו כביש העובר בתוך קרקע חקלאית מקשה על העיבוד או יוצר שטחים ללא אפשרות גישה נוחה. ההיפך הוא הנכון, הכביש מאפשר למשיב להגיע לכל החלקות ביתר קלות, הן לשטח החקלאי והן לבית המגורים. למעשה, המשיב ובנו הביעו תרעומת על כך שבשלב הראשון של ההפקעה, במסגרתו מסרו בהסכמה חלק מהמקרקעין המופקעים, נמנעה ממנו הגישה לחלקתו מרחוב עיראקי, ואחת מהדרישות שציינו בפני המבקשות נוגעת להסדרת דרך גישה זמנית מרחוב זה. זהו, למעשה, הכביש אותו מבקשת הוועדה המקומית לסלול. לא הוכח בפני כי פיצול המקרקעין יפגע בשימושים שעושה המשיב במקרקעין, ואף חוות דעת השמאי מטעמו אינה מפרטת בנקודה זו. יוצא, כי המשיב לא הצליח להוכיח כי כתוצאה מההפקעה פחת שווייה של יתרת המגרש, ועל כן סעיף 190(א)(1) לחוק התכנון והבנייה אינו חל בענייננו. 3. בטלות הוראות התוכנית וסמכות הוועדה המקומית. לטענת המשיב, מאחר ובגוף התוכנית נקבע כי ביצועה יהא תוך חמש שנים מיום מתן תוקף, ומועד זה חלף, אזי הסמכות לביצוע ההפקעה מסורה מעתה לידי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. לביסוס טענותיו הפנה המשיב לבש"א 6479/94 מועלם נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב יפו (תקדין עליון 95(1) 167), בו קבע כב' השופט י' זמיר, כי הוועדה המקומית מוסמכת להפקיע מקרקעין המיועדים להפקעה בתוכנית בניין עיר, רק בתוך המועד שנקבע בתוכנית. משחלף פרק הזמן האמור, טעונה ההפקעה אישור מצד הוועדה המחוזית, לפיו ההפקעה דרושה למטרה הציבורית שלה נועדו המקרקעין בתוכנית. באותו עניין נקבע במסגרת התוכנית, כי "השטחים המיועדים לדרך, אפיק מים, מסילת ברזל ולשטח ציבורי פתוח, יופקעו בתוך שלוש שנים מיום אישור התוכנית". כלומר, התוכנית קבעה במפורש פרק זמן במסגרתו מוסמכת הוועדה המקומית להפקיע מקרקעין, בעוד שבענייננו סעיף ז' להוראות תוכנית המיתאר קובע כדלקמן: "ביצוע התכנית: 5 שנים מיום מתן תוקף". עוד הפנה המשיב לה"פ (ת"א) 13599/91 עירית הרצליה ואח' נ' קיקיון, פ"ד נב (3) 455. באותו עניין נקבע, אמנם, בגוף התוכנית, כבענייננו, כי היא תבוצע בתוך חמש שנים מיום מתן תוקף, אלא שחלפו שתים עשרה שנים מיום המועד שנקבע בתוכנית לביצועה, קרי נסיבותיו של עניין זה היו חריגות, באשר חלפו שבע עשרה שנים מיום שהתקבלה התוכנית, ועל כן דובר על איחור בלתי סביר, ובכל מקרה, ערעור על פסק-הדין הנ"ל התקבל בהסכמה (ע"א 2867/92 עירית הרצליה ואח' נ' קיקיון ואח', לא פורסם). בית המשפט העליון ציין, כי לאור הילכת בג"צ 1636/92 העמותה לשמירת איכות החיים והסביבה ברמת-אביב נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז תל-אביב ואחרים, פ"ד מ"ז (5) 573, אין כל ספק שהתכנית אינה בטלה אך משום שלא בוצעה תוך התקופה שנזכרה בה. בבג"צ 1636/92 הנ"ל, קבע בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, כי המועד לביצועה של תוכנית אינו אלא בגדר הנחיה לרשויות התכנון, וכי מועד זה מתייחס לתחילת ביצועה של התוכנית ולא לסיום ביצועה והשלמתה. עניינה של התוכנית שבפני הוא בחלוקת שטח של כ- 174 דונם לאזורי מגורים, מסחר ושטחי ציבור והתוויית דרכים חדשות. כלומר, זהו פרוייקט רחב היקף ואין זה מתקבל על הדעת כי המבקשות התכוונו להגביל את תוקף התוכנית לחמש שנים. בנוסף, המבקשות החלו בהוצאת התוכנית אל הפועל במסגרת התקופה שנקבעה בה ועל כן אין לומר כי פג תוקף ביצועה. כך, ההחלטה על ביצוע ההפקעה וההודעה על כך נתקבלה ונתפרסמה מהלך 5 השנים הראשונות, כמו גם אישור תקציב הפיתוח של התוכנית. לאור כל האמור, אין ספק כי התוכנית אינה בטלה אך משום שלא הושלמה תוך התקופה שנקבעה בה והסמכות לבצעה מסורה לוועדה המקומית. 4. שיקול דעת הוועדה בהחלטת ההפקעה. לטענת המשיב, לא שקלה הוועדה המקומית בעת אישור ההפקעה את כל השיקולים הרלבנטיים, המצדיקים את ביטולה של ההפקעה ו/או צימצומה ו/או דחיית ביצועה. אינני מקבלת טענה זו. ראשית, כל טענה שיש למשיב כנגד התוכנית אינה יכולה להישמע במסגרת הליך זה. שנית, לא הוכח בפני כל פגם בשיקול דעתה של הועדה המקומית היורד לשורשו של עניין כגון חוסר תום לב, שרירות או מטרה זרה. אין כל ספק כי ההפקעה נועדה להגשים צורך ציבורי וכי קיים צורך דחוף בתפיסת החזקה במקרקעין המופקעים. עדות לכך מצאתי במכתביהם של בעלי המגרשים הסמוכים למקרקעי המשיב, אשר כיום מתגוררים בבתיהם ללא דרך גישה ותשתיות מתאימות (ראה נספחים י'1 ו-י'2 לתצהיר המשלים מטעם מר ברטש). 5. התניית ביצוע ההפקעה טענתו החלופית של המשיב היא כי יש להתנות את ביצועה של ההפקעה בהסדרה ומציאת פתרונות סבירים לכל הנזקים שיגרמו למקרקעין אשר ימנעו ממנו המשך שימוש סביר ורגיל וכן פיצויו בגין המחוברים והנטועים אשר ישללו ממנו בעקבות ההפקעה. בדיון למתן צו למסירת החזקה אין בית המשפט רשאי להיכנס לשאלת הזכות לפיצויים או לשאלת שיעורם של אלה, שכן הזכות לקבלת החזקה אינה מותנית בתשלום פיצויים, או אף בתשלום הסכום שאינו שנוי במחלוקת (ראה בספרו של עו"ד א' קמר, דיני הפקעת מקרקעין, מהדורה שישית עמ' 164). שוכנעתי כי המבקשות ניסו כל שביכולתן על מנת למצוא פתרון אשר ירצה את המשיב ובנו. העיד על כך מר ברטש, המשמש כממונה על הנכסים בעירייה, אשר תצהיר מטעמו צורף בתמיכה להמרצת הפתיחה: "במו"מ דובר לנסות לתת פתרונות לכל דבר. יש רשימה של דרישות עם הצעות לפתרונות, עם בקשות של החברה הכלכלית וכו'." (ראה פרוטוקול מיום 25/3/02 בעמ' 25). וכן: "אני חושב שלכל הדברים האלה הובטח לו על ידי נציג החכ"ר כשהייתי בפגישה פתרונות, עוד ביקשנו להכנס לסמן את השטח. בעצם, מה שהבנו אז, שאפשר היה להתחיל להיכנס. אם הוא היה מסכים, היינו מוצאים פתרונות שייגרם לו נזק מינימלי ועל מה שלא הוא יקבל פיצוי." (פרוטוקול מיום 25/3/02 בעמ' 29). אף מר נגר, בחקירתו, מודה כי המבקשות באו עמו בדברים על מנת למצוא פתרונות לבעיותיו ועל מנת לסכם מהו הפיצוי המגיע לו בגין עקירת הנטועים על המקרקעין המופקעים: "ש. אבל סוכם שיפגש השמאי שלך עם השמאי של העירייה, וידונו בנושא הפיצויים שמגיעים לך עבור עקירת העצים והכניסה לשטח. ת. והגישה לשטח. ש. נכון. סוכם שתפגשו והשמאי שלך ידבר עם השמאי של העירייה ויסכמו את השווי שמגיע לך. ת. כן. אבל, ......... ש. ...סוכם שהשמאים יפגשו? ת. כן." (ראה בעמ' 41 לפרוטוקול). דרישותיו המרובות של מר נגר הקשו על מציאת פתרון מוסכם. כך, בין היתר, דרש מר נגר בפגישה מיום 12/10/00, כי המבקשות תדאגנה לבניית שער להולכי רגל לבית ושער חשמלי, כי שם הרחוב ישונה משקולניק ליפת, וכי יבוטלו כל החיובים שהוציאה העירייה על החלקה כולל היטלי כביש, מדרכות ופיתוח וכיו"ב. המבקשות, גם היום, מוכנות לדון עם המשיב על מנת למצוא פתרונות למכלול בעיותיו ואני משוכנעת כי אכן, בסופו של דבר, יגיעו הצדדים לעמק השווה, ואולם אין באי הסדרת כל הדרוש הסדר עד כה, כדי לעכב מתן צו לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות. ה. סיכום הוכח בפני כי נתמלאו כל התנאים למתן צו לפי סעיף 8, וכי לא נפל בהליך ההפקעה פגם המביא לבטלות ההפקעה ועל כן אני נותנת בזאת צו לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות, המורה למשיב לפנות לאלתר את המקרקעין המופקעים המצויים בגוש 6288 חלק 25 בראשון לציון כאמור בבקשה, ולאפשר למבקשות לתפוס חזקה בהם לאלתר. לציין, אין במתן הצו כדי לפגוע בכל הסכמה או בכל הסדר שיגיעו אליו בעלי הדין בעתיד. המשיב ישלם למבקשות הוצאות ההליך בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק בסך 15,000 ₪. קרקעותהפקעה