מבוא התובע, יליד 18.6.85, נפגע בתאונה שאירעה ביום 17.1.02, במהלך אימון כדורגל שהתקיים במגרש הכדורגל העירוני. על פי המפורט בכתב התביעה, היה התובע בתקופת התאונה שחקן כדורגל באגודת הספורט מכבי קריית גת, ותלמיד כתה י'. הנתבעת 1 הינה עיריית קריית גת (להלן - "העירייה") אשר בתחומה המוניציפאלי אירעה התאונה. נתבעות 2 ו-3 הינן ארגוני ספורט, אגודות ספורט, או מועדוני ספורט, כמשמעות מונחים אלו בחוק הספורט, התשמ"ח- 1988, ונתבעת 4 הינן מבטחתן. האחריות- ראיות עדות התובע בתצהיר עדות ראשית פירט התובע שמגיל 13 לערך, היה שחקן כדורגל פעיל במחלקת הנוער במועדון הכדורגל קריית גת (להלן- "הקבוצה"). ביום האירוע, נטל התובע חלק באימון ערב שגרתי, שנערך במגרש האימונים של הקבוצה, סמוך לאצטדיון הכדורגל העירוני. האימון החל סמוך לשעה 18:00. כפי שפורט בתצהיר, תוך כדי "משחקון" שנערך במהלך האימון, ולאחר שהתובע השתלט על הכדור, התקרב אליו שחקן אחר, ששמו אלירן מגידיש (להלן- "אלירן"), במטרה לקחת ממנו את הכדור. לפתע נכנסה רגלו של אלירן למהמורה שהייתה במגרש, הוא מעד, ופגע עם ברכו בעצמה רבה בברכו של התובע. בתצהירו פירט התובע שלאחר האירוע ניגש אליו אלירן, התנצל בפני, ואמר לו שנפל לעברו לאחר שמעד בבור שהיה במגרש. מיד לאחר התאונה, נשכב התובע על המגרש בשל הכאבים החזקים שמהם סבל. כעבור מספר דקות הגיע אליו מאמן הקבוצה, מר ראובן חג'ג', אשר שהה באותה עת בחלקו האחר של המגרש עם קבוצת הילדים השנייה שהתאמנה במקום, בדק את רגלו של התובע, כופף אותה, סובב אותה, והורה לתובע לעשות שחרור ומתיחות בטענה שמדובר במכה יבשה. התובע פעל בהתאם להוראות המאמן, החל לרוץ בקושי רב לאורך המגרש לצורך שחרור. כשהגיע לפינת שער היציאה, ביחד עם המאמן ושאר הילדים, ניסה לעשות מתיחות ואולם לא הצליח לקום בשל הפגיעה בברכו. על פי תיאורו של התובע, שרק המאמן לסיום האימון, ושחרר את שאר השחקנים לחדרי ההלבשה. במהרה נותר התובע לבדו על המגרש, ללא יכולת לקום. התובע תיאר שהצליח להתרומם בקושי רב, ובלית ברירה, ולדדות על רגל אחת לעבר חדרי ההלבשה. כשהגיע למדרגות הסמוכות לחדרי ההלבשה, לא עלה בידו לקפוץ על רגל אחת במעלה המדרגות הגבוהות. למיטב זכרונו פגש בשניים מהנערים שעדיין שהו במקום, וביקש מהם להזעיק את המאמן, ואולם המאמן לא הגיע למקום. לאחר כחצי שעה הזדמן למקום מנהל מחלקת הנוער, שם לתובע קרח על ברכו, ולאחר שנוכח לדעת שאין באפשרותו של התובע לקום, התקשר לאמו. אחיו של התובע הגיע למקום לאחר כחצי שעה, ופינה את התובע לבית החולים ברזלי באשקלון. אשר למצבו של המגרש, הצהיר התובע בתצהירו שהמגרש היה מלא בוץ, חלקים נרחבים בו היו ללא דשא, והוא היה מלא במהמורות. לתצהירו צירף התובע תצלומים של המגרש, אשר צולמו לטענתו על ידי אביו, זמן קצר לאחר האירוע. בחקירתו הנגדית השיב התובע לשאלה מתי הספיק לראות שאלירן נתקל במהמורה, כך: "בזמן שכדררתי את הכדור, ראיתי את אלירן רץ לכיווני, עד כמה שראיתי אותו בזוית עין, הספקתי למסור את הכדור למיטב זכרוני, אלירן עשה סוג של חצי גליץ, נתקע במהמורה עם נעלי סטוק קייס, חשוב להדגיש זה נעליים עם פקקים מברזל בגלל מצב המגרש משחקים עם נעליים כאלה, בזמן שאלירן רץ בניסיון לחטוף לי את הכדור למרות שהוא שוחרר לפני, הפקקים האחוריים של הנעל סטוק קייס נתקלו במהמורה, הברך של אלירן התכופפה, הוא מעד לכיווני כשרגלי היתה ישרה ונעולה ונכנס בי עם הברך. הברך שלו כפופה, שלי ישרה, הוא מעד ונכנס". (עמ' 16 בפרוטוקול הדיון מיום 24.5.10, שורות 16 עד 21). לשאלה האם היו הרבה מהמורות, השיב התובע שבכל המגרש היו מהמורות. לשאלה האם הוא מסיק מסקנה שרגלו של אלירן נתקלה במהמורה, השיב "מאה אחוז" (שם, שורה 11). עדות אלירן מגידיש בתצהיר עדות ראשית, מיום 1.10.09, הצהיר אלירן בסעיף 3 לתצהירו, ש"תוך כדי האימון רצנו נתנאל ואני והברכיים שלנו התנגשו זו בזו". אף שבסעיף 3 הצהיר "זכור לי היטב אירוע התאונה שאירעה לנתנאל", בסעיף 4 הצהיר ש"אינני זוכר במדוייק את הסיבה להתנגשות, אך אני זוכר היטב כי היה מדובר ביום חורפי וכי המגרש היה בוצי. למעשה כל שטח המגרש היה מלא גבשושיות ומהמורות". בסעיף 5 לתצהירו הצהיר אלירן "בהחלט ייתכן כי רגלי נכנסה לתוך מהמורה שהייתה במגרש וכתוצאה מכך נתקלתי בברכו של נתנאל". בחקירתו הנגדית נשאל אלירן האם זכור לו ביקורה של חוקרת, והשיב בחיוב. לשאלה מה סיפר לחוקרת אודות נסיבות התאונה השיב "מה שאמרתי לך, היא ניסתה לברר מה קרה. אני זוכר שאמרתי לה שנתקלתי במהמורה, הרגל שלי הייתה בתוך הבוץ, ואז הברך שלי עפה לברך של התובע. ש. אתה בטוח שזה מה שאמרת? ת. לפי מה שאני זוכר. ש. או שזה מה שאמרו לך להגיד לצורך המשפט היום. ת. אין לי כלום איתו" (עמ 29 לפרוטוקול הדיון מיום 31.10.11, שורות 21 עד 24). לאחר מכן נשאל האם מה שכתב בתצהירו שאינו זוכר את הסיבה להתנגשות בינו לבין התובע , אינו נכון, השיב- "99% אני זוכר שזה מה שהיה, שנתקלתי במהמורה או בוץ, אני לא זוכר מה זה" (עמ' 30 לפרוטוקול הדיון מיום 31.10.10, שורה 1). לאחר מכן השיב לשאלה האם הייתה ברכו ישרה או מקופלת, "ת. מקופלת, נתקעתי בזה והיא הייתה מקופלת, נתקעתי בו בתנופה. נתקעתי בבוץ או במהמורה את זה אני זוכר" (שם, שורות 29 עד 30). פעם נוספת נשאל "ש. אתה לא זוכר שהיתה מהמורה? לא זוכר מה היה? ת. אני זוכר שהייתה מהמורה, בורות או עליה או גבעה קטנה או שהיה בוץ". (עמ' 31 לפרוטוקול הדיון מיום 31.10.10, שורות 19 עד 20). במהלך חקירתו הנגדית, הוגש טופס הודעה שעליו חתם העד ביום 18.7.06, בפני החוקרת שרה דורון (מוצג נ/2). בהודעה נכתב כדלקמן:"בשנת 2002 שיחקתי במכבי קרית גת בנערים א'. זכור לי שבמשחק הכדורגל שנערך במגרש האימונים בקרית גת בשעת ערב (היתה תאורה), לקראת סוף האימון ביצענו אני ונתנאל בן משה גליל לכדור- שנינו פגענו ברך בברך- הגליל נעשה בכריעה של הרגל- כדי להגיע לכדור. המדובר בפעולה משותפת. לא הייתה לי חלילה כל כוונה לפגוע בו וגם לא נפלתי במגרש והתנגשתי בו. לאחר מכן הוא נותר על הרצפה- נחבל בברך, ואני קמתי ממקומי. לא זכור לי שירד גשם דאז המגרש היה בוצי. המצב לא היה שנפלתי או שהיה בור- פשוט ניסינו שנינו להגיע לכדור". אלירן השיב שאמר לחוקרת את כל מה שזכר באותה תקופה. בחקירה חוזרת השיב אלירן שהמוצג נ/2 אינו כתוב בכתב ידו. לאחר מכן נשאל "מה שכתוב כאן ומה שהעדת יכול להיות שמישהו יכול לפרש שיש סתירה, אתה יכול להסביר שלא הייתה סתירה. ת. המצב לא היה שנפלתי, אני באתי לעשות גליץ', מחליקים את הרגל על הבוץ וממשיכים, פה היה מצב שהרגל נתקעה בבור" (עמ' 32 לפרוטוקול הדיון מיום 31.10.10, שורות 26 עד 29). יצוין שהחוקרת לא זומנה להעיד, ובאת כוחה של נתבעת 1 סירבה לבקשת בא כוחו של התובע להגיש את קלטת החקירה שנערכה לאלירן. מסמכים אחרים לתצהיר עדותו הראשית של התובע, צורף טופס הודעה על תאונה, שהגיש התובע, כפי הנראה למבטחת (נספח ב' לתצהיר עדות ראשית). הטופס נושא לכאורה את חתימתו של התובע, ולא מצוין בו כל תאריך. מלבד פירוט מועדה של התאונה ומיקומה, והעדים לה, לא פורט בהודעה כל פרט באשר לנסיבות התאונה. להודעה צורפו כל המסמכים הרלוונטיים אשר היו בידי התובע במועד מתן ההודעה. לכתב תביעתו צירף התובע חוות דעת רפואית, של ד"ר מ. לבני, מיום 11.12.2005. על פי האמור בסעיף תולדות המקרה, נפגע התובע מ"בעיטה ישירה בפיקת הברך הימנית בעת משחק כדורגל". דיון והכרעה כידוע, כרוכה פעילות ספורטיבית בסיכונים טבעיים הטמונים במשחקי ספורט מעצם טיבם וטבעם. כפי שנקבע לא אחת, במקרה של נזקים הנגרמים במהלך פעילות ספורטיבית, לא מוטלת אחריות מוחלטת. מקובל שיש לעודד פעילות ספורטיבית ולפיכך הכלל אינו הטלת אחריות, אלא אם כן הוכחה רשלנות ספציפית בנסיבות העניין (ראו למשל ע"א 335/59 ריחני נ' צדקי, פ"ד טו 159, 162-163; ע"א 715/79 דניאלי נ' אורט ישראל, פ"ד לה (2) 764, 772 ; ע"א 773/89 ברדה נ' אורט ישראל, מיום 31.12.1992). לאחר עיון בראיות הצדדים, טענותיהם וסיכומיהם, מצאתי שלא הוכחה חובתן של מי מהנתבעות לשאת בנזקיו של התובע. במהלך בירור התביעה לא הוכח מה היה מצב המגרש, והאם מעיד מצבו על רשלנות מצד מי מהנתבעות, שיש בה כדי לחייבן ברשלנות. זאת ועוד. לא הוכח קשר סיבתי בין מצב המגרש לבין נזקיו של התובע. אשר למצב המגרש, לא הוגשה חוות דעתו של מומחה באשר למצב המגרש, אף לא הוגשה חוות דעת המפרטת מהן הוראות הבטיחות הקיימות לגבי משחק כדורגל, האם הופרו, האם קיימת חובה לחבוש מגני רגליים או מגיני ברכיים במהלך משחק כדורגל. כפי שצוין על ידי נתבעות 2 עד 4 בסיכומיהן, לא הוגש לבית המשפט כתחליף דוח מטעם התאחדות הכדורגל הבוחנת את מצב המגרשים ומפרסמת דוחות בדבר ליקויים. התובע טען בעדותו שחברו פגע בו לאחר שנתקל במהמורה שהייתה במגרש. עוד פירט שהמגרש היה בוצי ומלא במהמורות. במהלך חקירתו סימן התובע בתצלומים שהגיש את המהמורה הנטענת בעיגול גדול. יחד עם זאת לא ידע התובע לפרט מהן מידותיה של המהמורה, מה עומקה ומה רוחבה. גם אלירן העיד בפני על כך שהמגרש היה בוצי וכי היו בו מהמורות ובורות. ראוי להבחין לעניין זה בין מעידה בעטיים של בור או מהמורה, לבין מעידה בעטיו של בוץ. משחק כדורגל הינו פעילות ספורטיבית הנעשית תחת כיפת השמיים, בתנאי מזג אויר שונים, לרבות במהלך מזג אויר גשום, ובשעה שהמגרש בוצי. התובע עצמו העיד שבמהלך המשחק השתמשו הנערים בנעלי ספורט עם כפתורים, אשר נועדו לשפר את האחיזה בקרקע הבוצית. לא הובאה כאמור כל חוות דעת מקצועית המצביעה על כך שתנאי מזג האוויר באותו יום היו תנאים קיצוניים או קשים, ושהיה מקום להפסיק את האימון בשלם. גם מהעדויות של התובע ושל אלירן ניתן ללמוד על מצב של מזג אוויר חורפי, לאחר גשמים, אך לא על מצב קיצוני המצדיק השבתת פעילות ספורטיבית. יש כאמור לעודד פעילות ספורטיבית גם בחודשי החורף, ולא מצאתי כל בסיס לקבוע שאין לאפשר לילדים לשחק כדורגל כאשר המגרש בוצי. אשר למהמורות או בורות, אין מקום לקבוע שהמגרש חייב להיות מגרש חלק לחלוטין. מטבע הדברים מגרש כדורגל אינו מגרש חלק וישר, לא מדובר במשטח מרוצף או סלול, וניתן לקבל את עמדת בא כוחן של נתבעות 2 עד 4, לפיהן מדובר במגרש המצוי תחת כיפת השמיים, שבסיסו אדמה, הנתון להשפעת תנאי מזג האוויר ולהשפעת מהלך המשחק כאחד. פני המגרש אינם ישרים וחלקים, והם משתנים במהלך המשחק, בעקבות ריצה של השחקנים על גביו, גלגול הכדור, תיקולים וכיוצ"ב. אף שאין לצפות שהמגרש יהיה חלק לחלוטין, וניתן להניח שתוך כדי משחק או אימון יווצרו בו מהמורות, אין להוציא מכלל אפשרות שבנסיבות מסויימות ימצא שבורות גדולי מידה שנפערו במגרש, או לחילופין מהמורות במידות נכבדות אכן יסווגו כעוולה. מהמורה או בור, בהקיפים מסוימים ובלתי סבירים, הינם מכשולים שאין להשלים עם קיומו במגרש ספורט. בענייננו לא הוכח שהיו במגרש בורות או מהמורות שמידותיהם חורגים מתחום הסביר. לאחר עיון בתצלומים לא מצאתי שניתן להבחין במהמורה או בבור בקטע המגרש הגדול יחסית שסומן על ידי התובע. ניתן להבחין אמנם שהמגרש אינו ישר, ואולם קשה ללמוד מהצילומים שמדובר בבורות או במהמורות שאין מקומם במגרש כדורגל. לעניין זה אין די בעדותם של התובע ושל אלירן כדי להוכיח שמצב המגרש חורג מהתקין, וכי אין להשלים עם המהמורות והבורות שהיו בו. גם אם היה מקום לקבוע חובת זהירות מושגית או קונקרטית לגבי מי מהנתבעות, לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין הפציעה שהייתה לתובע, שכן מצבו של המגרש, כשלעצמו, אינו מעיד על כך שבשלו אירעה התאונה, ואין די בו כדי להקים חבות לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לתובע. אין למעשה מחלוקת בין הצדדים על כך שהתובע נפגע במהלך אימון כדורגל במסגרת פעילותה של קבוצת נוער. אין למעשה גם מחלוקת על כך שהתובע נחבל בברכו, לאחר שחברו, אלירן, התנגש בברכו. מבחינה עובדתית יש לבחון האם מדובר בפגיעה שמקורה ב"תיקול" המהווה חלק מהפעילות הספורטיבית, ללא כל מעידה, או שמא אכן מעד אלירן, נפל לעברו של התובע, ופגע בו. אם אכן מדובר במעידה, האם מדובר במעידה טבעית, שאין בה כדי להצביע על רשלנות, או שמא מדובר במעידה שמקורה במהמורה או לחילופין בבוץ. התובע וחברו כאחד העידו על כך שהפגיעה הייתה בעקבות "גליץ'". השניים לא הבהירו מהו אותו "גליץ'", ולעניין זה יפה הסברו של מומחה בית המשפט, ד"ר א. פרנקל, שניתן במהלך חקירתו הנגדית. על פי הסברו, "גליץ' בשפת השחקנים זה תיקול שעושים עליך. זה בדרך כלל ששחקן יריב מנסה לקחת את הכדור ממך" (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 24.5.10, שורות 31 עד 32, ועמ' 7, שורות 1 עד 4). עיון באותו "גליץ'", כפי שהוסבר על ידי המומחה ובאי כוחם של הצדדים, מעלה את האפשרות להתנגשות בין שחקנים גם ללא תרומה של מעידה וללא מהמורות או בוץ. השאלה העובדתית המרכזית הטעונה הכרעה הינה השאלה האם עילת ההתנגשות בין התובע לבין חברו נעוצה במהמורות שהיו במגרש. התובע פירט כאמור בתצהירו שברכו נפגעה מברכו של אלירן. אלירן העיד באופן דומה, שברכי השניים התנגשו זו בזו במהלך תיקול. עיון מדוקדק בעדותו של אלירן מעלה ספק רב לגבי הטענה שהתקלות במהמורה היא עילת הפגיעה. בעוד שהתובע חזר וטען שלא הייתה זו התנגשות סתם, אלא כזו שמקורה במעידה על מהמורה דווקא, נקט אלירן בזהירות רבה, ולא העיד באופן ברור ומובהק על כך שהפגיעה בתובע הייתה בשל מהמורה. בתצהירו התייחס אלירן לנסיבות התאונה במספר סעיפים. בתחילת תיאורו ניתן היה להתרשם שמדובר בהתנגשות טבעית בין שני שחקנים הרצים אחד אל עבר השני וברכיהם מתנגשות זו בזו. לאחר מכן הצהיר אלירן כאמור שאינו זוכר היטב את הסיבה להתנגשות בין השניים, אך כפי שזכר היה זה יום חורפי, המגרש היה בוצי, וכל שטחו היה מלא גבשושיות ומהמורות. רק לאחר השתלשלות דברים זו ציין אלירן ש"בהחלט ייתכן" שרגלו נכנסה לתוך מהמורה שהייתה במגרש, ושכתוצאה מכך נתקל בברכו של התובע. תיאור זה מלמד על כך שמדובר בסברה בלבד ולא בעדות על סמך זיכרון מהאירוע או הסתמכות על עובדות לאשורן. בחקירתו הנגדית השיב אלירן כאמור, " נתקעתי בבוץ או במהמורה את זה אני זוכר ...אני זוכר שהייתה מהמורה, בורות או עליה או גבעה קטנה או שהיה בוץ". בניגוד להיסוס שבתצהיר, זכר אלירן שהוא נתקל בבוץ או במהמורה, ואולם עדיין לא זכר בוודאות שנפל בשל מהמורה. על פי עדותו, יתכן שהייתה זו מהמורה, או שהיה מדובר בבוץ. כזכור, ביום 18.7.06, מסר אלירן הודעה כאמור לחוקרת מטעם חברת הביטוח (מוצג נ/2), בה נרשם "...שנינו פגענו ברך בברך- הגליל נעשה בכריעה של הרגל- כדי להגיע לכדור. המדובר בפעולה משותפת. ... וגם לא נפלתי במגרש והתנגשתי בו. ... המגרש היה בוצי. המצב לא היה שנפלתי או שהיה בור- פשוט ניסינו שנינו להגיע לכדור". אף שהדברים לא נרשמו בכתב ידו של אלירן, אף שהחוקרת לא העידה בפני, ואף שהקלטת לא הוגשה לתיק בית המשפט, אישר אלירן את הדברים בחתימתו על גבי מוצג נ/2. עולה מהאמור במוצג שתוך כדי תיקול, התנגשו ברכיהם של השניים. לא הוזכרה מעידה של אלירן, אלא התנגשות משותפת של שני שחקנים אשר ביקשו להגיע לכדור. גם לאחר שעומת עם המוצג נ/2 שינה לפתע אלירן במהלך חקירה חוזרת את עדותו, וטען "המצב לא היה שנפלתי, אני באתי לעשות גליץ', מחליקים את הרגל על הבוץ וממשיכים, פה היה מצב שהרגל נתקעה בבור". עיון בעדותו של אלירן מותיר ספק רב האם אכן מעד, ואם כן, האם המעיד הינה בעטייה של מהמורה דווקא. אלירן כאמור העיד על כך שהוא עצמו לא נפל. הוא אף לא זכר בוודאות שהייתה מהמורה שבשלה נפל. בתצהירו, אשר נערך מטעם התובע, לא העיד על כך בוודאות, אלא הסכים לסברה לפיה אירע האירוע בשל מהמורה או בשל בוץ. התרשמתי שלא היה זכור לעד שאכן מעד בבור. נהפוך הוא. הוא שב והעיד שהייתה זו התנגשות וכי הוא עצמו כלל לא נפל. אין להוציא מכלל אפשרות שבשל השאלות שנשאל, ואולי גם בשל מצב המגרש, או בשל תחושת אשמה וניסיון להרחיקה ממנו, הסכים אלירן לאמץ את הסברה לפיה נוסף לתיקול היו מעורבים באירוע "מהמורה" או "בוץ". התובע העיד כאמור בתצהירו שלאחר הנפילה התנצל אלירן בפניו והסביר את האירוע בהיתקלותו במהמורה. במהלך חקירתו הנגדית השיב שהוא ראה בפועל את אלירן נתקל במהמורה. לא מצאתי בחומר הראיות כל תמיכה לדברים אלו. אלירן עצמו לא העיד במהלך עדותו על כך שלאחר התאונה ניגש לתובע והתנצל בפניו, או שתלה את האשם במהמורה. לא מצאתי תימוכין גם לאמירתו של התובע לפיה ראה במו עיניו את אלירן נתקל במהמורה. קשה להלום שבסערת המשחק, תוך כדי כדרור ומסירת הכדור לשחקן אחר שהיה משמאלו, ראה התובע בזוית העין את אלירן, שהיה מימינו, מועד על מהמורה, במיוחד כאשר אלירן עצמו לא נפל. גרסה זו הועלתה לראשונה במהלך החקירה הנגדית, ודומה שמדובר בסברה שבדיעבד. אלירן עצמו העיד שלא רק שלא נפצע במהלך האירוע, הוא אף לא נפל. סביר להניח שאילו נפל בשל מהמורה תוך כדי משחק, ואיבד את שיווי המשקל כך שנפל אל עבר התובע, היה נופל גם לעבר הרצפה, או שהיה נפצע הוא עצמו פגיעה בדרגה כלשהי, כגון נקע בקרסול או כיוצא בזאת. דומה כי לאחר האירוע התייחסו כל המעורבים בדבר לפציעה כפציעה שמקורה בפעילות ספורטיבית רגילה. יצוין שבשום מסמך שנערך סמוך לתאונה לא פורט כי הפציעה אירעה בעטיו של מצב המגרש, לא במסמכים הרפואיים, אף לא בטופס ההודעה לחברת הביטוח. כפי שציין בא כוחן של נתבעות 2 עד 4, הגרסה בדבר המעידה בשל מהמורה או בור לא הובאה בפני איש מין הנתבעות עד לאחר שמונה עו"ד וחלפו 4 שנים ממועד האירוע. שחקנים אחרים שנטלו חלק באימון וראו על פי העדות את התאונה, לא הובאו לשם מתן עדות. גם אילו היה מקום לקבוע שאלירן מעד לעבר התובע, ספק בעיני האם הסיבה לכך היו מהמורה, בור או בוץ. על סמך הראיות שהובאו בפני מצאתי שהתאונה אירעה במהלך תיקול שגרתי, תוך כדי התנגשות בין שני שחקנים, שהיא אחד מהסיכונים הטבעיים הכרוכים במשחק ספורטיבי. לא הוכח בפני שאלירן נפל על התובע או שנהדף אליו בשל קיומה של מהמורה, ולפיכך לא מצאתי שהוכח שמי מהנתבעות הפרה את החובה החלה עליה, או שמי מהנתבעות נהגה ברשלנות, אף לא מצאתי שקיים קשר סיבתי בין מצב המגרש לבין הנזקים שנגרמו לתובע. סוף דבר התביעה נדחית. בנסיבות העניין, וכיון שמצאתי שלאחר התאונה לא טופל התובע כראוי, אני סבורה שאין להשית על התובע את תשלום ההוצאות מעבר להוצאות ששילם עד לשלב זה. נתבעות 2 עד 4 ישלמו את יתרת האגרה. ניתן היום, א' בתמוז תשע"א, 3 ביולי 2011, בהעדר הצדדים. כדורגלדיני ספורטתאונות ספורט