תיאור ההליכים .1 התביעה הראשונה 291/82היא תביעת אשה - אם (להלן האשה או האם) ושלוש בנותיה (להלן הילדות או הקטינות או הבנות או הנכדות) נגד הבעל - האב (נתבע 1) (להלן הבעל או האב) ונגד אמו שהיא החמות - סבתא של התובעות (נתבעת 2) (להלן הסבתא או החמות). בתביעה זו עתירות שונות: (א) תביעת האשה למזונות מבעלה או מחמותה. (ב) תביעת הילדות נגד אביהן להגדלת מזונות או לחילופין לחיוב סבתן במזונותיהן, כדי הסכום החסר בחיוב האב. (ג) תביעת האשה והבנות להרחקת הבעל מן הדירה. (ד) תביעת האשה והבנות לקבוע החזקת הבנות אצל האשה. (ה) תביעת מדור לאשה ולבנות בין בדירה מסוימת או תשלום עבור מדור בדירה אחרת נגד הבעל והסבתא. (ו) סעדים נגררים כמו קביעת ריבית והפרשי הצמדה על פיגורים קביעת הצמדה תכופה יותר, אישור סעדים זמניים, חיוב בהוצאות ושכ"ט. .2 התביעה השניה 1996/83היא תביעתו של הבעל הנ"ל להפחתת מזונות בנותיו, בין אבסולוטית ובין בשינוי חיוב מזונות של הוצאות כלליות לסיכום קצוב. ההליך הקודם .3 התביעה הראשונה הוגשה ב- 27.1.82והנוסח המתוקן שלה לאחרונה הוא מ-30.3.84, התביעה השניה הוגשה ב-.4.7.83 שתי התביעות מתיחסות לפסק-דין קודם שניתן ביום 30.12.81ע"י חברי הנכבד השופט י' גרוס בתיק מ"א 2817/80. תיק קודם זה היה תביעת מזונות שהגישו האשה והבנות נגד הבעל, במהלך הדיון נמחקה האשה בהסכמה ונותרו שלוש הבנות נגד אביהן בעתירה למזונות ולצו מניעה להרחקת האב מן הבית. פסה"ד חייב במזונות, חלקם קצוב וחלקם בלתי קצוב ודחה את התביעה לצו מניעה. .4 ראוי לסקור מספר נתונים מפסה"ד הקודם נוכח הצורך להשוותם לנסיבות שנטען שנשתנו. (א) השופט גרוס קבע כי שני בנה"ז עבדו. האשה השתכרה 800, 3ש' לחודש נכון לספטמבר 1981והבעל טען כי השתכר 500, 3ש' באוגוסט 1981, טען שהיה תקופות מובטל, אולם נראה שגרסתו לא נראתה לשופט גרוס אמינה או מוצדקת והוא קבע שפוטנציאל ההכנסות של הבעל הוא 500, 4ש' לפחות לחודש באוקטובר .1981 (ב) באשר לצרכי הבנות נדרשו ברשימת הוצאות לחודש אוקטובר 1981סכומים שונים והשופט גרוס קבע כי הצרכים לא כולל מדור ולא כולל דמי טיפול - הגיעו ל-250, 4שקל לחודש. (ג) בהתחשב בנ"ל חלק השופט גרוס את נטל המזונות וחייב את הבעל בחלק כדי % 65בלבד היינו בסכום חודשי בסך 762.50, 2שקל לחודש שהוצמד למדד ספטמבר 1981שפורסם ב- 15.10.81(ושהיה 241.8נקודות). עוד הוסיף השופט גרוס וחייב את הבעל להשתתף ב-% 70"מכל הוצאות הבית מכל מין וסוג שהוא לרבות מיסים עירוניים וממשלתיים, מים, חשמל, גז, טלפון, כל האגרות למיניהן, ועד הבית, מיסי קופ"ח וכל היוצא באלה". השופט הניח כי החסר במזונות יכוסה בחלקו מקצבת הילדים שהגיעה ל- 960ש' לחודש ודמי הטיפול יהא חלק מהשתתפות האם (למרות שדמי הטיפול לא נכללו במזונות שנפסקו - ולכך אתייחס במהשך הצגתם). ההשתתפות כדי % 70בהוצאות הבית הושפעה מכך שהבעל יגור אף הוא בבית. (ד) העתירה לצו מניעה נדחתה ולא משום שבבית שררו שקט ושלוה, אלא משום שהיתה התרשמות שבני הזוג שניהם גם יחד אינם שקטים ואי אפשר לדעת מן הראיות מי אלים או גרוע יותר, בנסיבות אלה לא נראה היה המקרה ראוי לצו מניעה ובפרט שאותו זמן החלה מתפרסמת פסיקה שהורתה לצמצם במתן צווי מניעה. השופט מצא לנכון להפנות את שני בנה"ז ליעוץ וטיפול. (ה) חיובי המזונות דלעיל נקבעו מ- 16.10.81תוך קביעה שחישובי עדכון יבוצעו בכל שלושה חדשים בחודשים ינואר, אפריל, יולי ואוקטובר ללא הפרשי הצמדה רטרואקטיביים וכאמור הבסיס הוא מדד ספטמבר 1981(מזאת אני למד שכל נתוני פסה"ד לרבות הכנסות בנה"ז שוערכו לאותו חודש אם כי אוזכרה הכנסת בעל לחודש אוקטובר). .5המשפט הנוכחי התנהל מספר שנים ע"י חברי ינון ומשלא סיים כתיבת פסה"ד קודם פרישתו לגמלאות הוטלה משימה זו עלי. לא ראיתי שום עדים ולא היתה לי אפשרות להתרשם מהם על כן חשובים בעיקר ממצאים אובייקטיביים שאינם תלויים בהתרשמות. כחלק מן החומר הוא נסיון להמחיש את פסה"ד של חברי השופט גרוס מן הקביעות דלעיל על מנת להקל את בדיקת הראיות ולא להכשל בפסיקה תיאורטית התלושה מן המציאות כיום. (א) המחשת המזונות הפסוקים בערכים של היום לפי מדד מאי 1985( 183.6נקודות) ויוני 85( 211נקודות) כאשר עומד להתפרסם מדד יולי בשיעור גבוה העולה על % 25והאמור להדביק פער שנוצר בין מדד לדולר לאחר הפיחות האחרון שקבע שער יציג בלתי משתנה למשך כמה חודשים לפי 1500ש' ל-1$ (אם כי השער מתנדנד סביב ה- 1500ש' אך אינו מזדהה עמו). נוסחת החישוב למדד מאי 85: 183.6x 100x762.5, 2ט' 758.06, 209ש' 241.8 משתמע לכל ילדה 353.94, 80ש' (ב) המחשת המזונות השלמים - מלא הצרכים (והרי הנ"ל מהווה רק %65). למדד מאי 85: 183.6x 100x250, 4ש' 704.70, 322ש' 241.8 משמע לכל ילדה 621.44, 123ש' (ג) לו עלה שכרה של האם ע"פ המדד היה שכרה שבסך 800, 3ש' בספטמבר 1981עולה ע"פ אותם חישובים הנ"ל: לפי מדד מאי 85ל-535.97, 288ש' לפי מדד יוני 85ל-596.35, 331ש' ההנחה כאילו זהו אכן השכר, אינה הנחה מוכחת, אין בתיקים שבפני נתונים על שכר בשנים האחרונות ולא מן הנמנע שעם שחיקת שכר השכירים במשק (האשה עובדת שכירה במכון התקנים) לאחרונה, השכר נמוך יותר (אם כי יתכן ונוספו תוספות ותק, עליה בדרגה וכיו"ב). מכל מקום זהו איננו שכר גבוה כלל ועיקר, ובפרט אם עוד נשחק זהו בפרוש שכר נמוך - נמוך מאד. (ד) מאחר והשופט גרוס יחס לאשה 800, 3ש' ולבעל 500, 4ש' לפחות, הרי סה"כ הכנסות המשפחה היו 300, 8ש' ממנו % 45.78לאשה ו-% 54.22לבעל. חלוקת המזונות לא נעשתה ע"פ היחס דלעיל שכן חלקו של הבעל היה % 65בסכום הקצוב ו-% 70בהוצאות הבית הכלליות. שיטת הדיון בפסה"ד .6התיק נדון כולו בפני השופט ינון וזה פרש לגמלאות קודם כתיבת פסה"ד. התיק הועבר אלי לכתיבת פסה"ד לאחר ישיבה בפני כב' סגן הנשיא בנוכחות הפרקליטים ואיש לא הביע משאלה להשמיע ראיות נוספות וכיו"ב. פסה"ד נכתב איפוא לאחר קריאה ולימוד התיק ללא ראית שום עד וללא יכולת התרשמות ממנו אלא על יסוד החומר הכתוב בתיק שהוא מרובה מאד. בנוסף לכתבי הטענות למוצגים ולמעלה מ- 80דפי פרוטוקול, הוגשו 20המרצות וחלקן נדון כתיקים משפטיים בפני עצמם עם פרוטוקולים, חקירות, סיכומים והחלטות. אדון איפוא בסוגיות השונות תוך קביעת ממצאים לכל ענין בנפרד ולאו דוקא בסדר שפורטו הדברים בראשית הדברים, אלא מן הפשוט (לדעתי) אל הסבוך עם השלמות בשאלות שוליות לקראת סיום פסה"ד. החזקת הבנות .7סוגיה זו לא נדונה בתיק הקודם ולפיכך אין בה מעשה בי"ד. הקרע העמוק בין בנה"ז מצדיק קביעה בנושא ההחזקה משום שאפילו אם בנה"ז יגורו אי פעם ביחד בחזרה לרגל העדר צו מניעה - לא קיימים ביניהם כבר שנות חיים משותפים והם זרים ועויינים זה לזה (אגב סעיף 24בחוק הכשרות המשפטית והאפט' דן בסיטואציה של "היו הורי הקטין חיים בנפרד" ולא גרים בנפרד. במקרה דנן ההורים לבטח אינם חיים במשותף וכרגע אף לא גרים במשותף) הראיות הרלוונטיות בתיק מצדיקות קביעה זו המשמורת בבנות תהיה לאם, אולם ראוי לשמור קשר בין הבנות לאב: חו"ד של ד"ר קריגל, עדותו בביהמ"ש ותסקיר ע"ס אמתו קשר חם בין הבנות לאם ופחד של לפחות שתי הבנות הגדולות מן האב. במשפט הקודם ובמשפט הנוכחי מיוצגות הבנות לצורך תביעות למזונות ע"י האם והיא זו אשר דואגת להם משך השנים האחרונות וגרה אתן. מאידך אפשר היה לקלוט ראיות שפחד הבנות מן האב אינו דוקא משום שהוא מתנכל להן אלא משום שהוא מתנכל לאם והן - הבנות - חרדות לשלום האם (דף 4ודף 9בעדות האשה ואולי אפילו מעדות הגב' שיע (או שואה), אמה של האם בדף 8- 67בהציעה קפה לבעל וכן עדות הבעל בעמ' 29). כן היו ראיות שהבנות מבקרות אצל הסבתא (אמו של האב) ושם לבטח פוגשות באב. יתכן אף שהוא זה אשר מביא אותן אל אמו, ומכל מקום הוא גר עמה לאחר שהוצא מן הבית. בתיק המרצה 3542/82 נקבעו הסדרי ראיה בהסכמה ולא נטען שהם גרועים, אם כי יש טענות שאינם מתבצעים בגלל המתח הקשה בין בנה"ז. יתכן ולכשיסתיים המשפט ניתן יהיה לקים הסדרי הראיה. דבר אחד יש לקבוע בדרך היותר ברורה - אין לערב משטרה לאכיפת הסדרי ראיה כפי שמרבים שני הצדדים לעשות כל אחד לצרכיו שלו (אם כי לא ברור לי שהדבר נעשה אף לאכיפת הסדרי ראיה). מדורו של הבעל בנפרד או ביחד עם משפחתו .8כפי שנאמר לעיל נמנע השופט גרוס מליתן צו מניעה נגד הבעל אם כי התרשם שהאוירה בבית קשה. בתיק הנוכחי ניתן צו מניעה זמני ע"י השופט ינון בעקבות דיון בתיק המרצה 1747/82 שעמד בביקורת ביהמ"ש העליון בתיק בר"ע 428/.82 הכריעה באותה המרצה חוות דעתו של ד"ר קריגל שנראתה על פני זו של ד"ר אליצור. משמע הכריע מצב הבנות שהיה קשה ועל גבול ממצאים פסיכוטיים. מבחינה עובדתית לא נראה לי שחל שינוי משמעותי מאז הדיון בפני השופט גרוס, אלימות היתה בעבר ואלימות יש אף היום, אולם לא במידה קיצונית וחמורה כפי הנדרש כיום בפסיקה ולאחרונה ב-ע"א 352/84 איזסק נ' איזסק [1]. יתר על כן, דווקא הנמקתו של השופט ינון בהמרצה 5178/83 בהחלטה מ- 1.6.84מכתיבה מסקנה שונה. השופט ינון התקשה מסתמא לקבוע מי אחראי יותר לאוירה הקשה במשפחה ועל כן קבע שבמקרה של תיקו זוכה האשה ובפרט שהילדים בודאי אינם אשמים. בפרשת איזסק הוחלט אחרת: במקרה של תיקו - נדחית הבקשה לצו מניעה (דף 192). אכן יש ראיות על אלימות, שימוש במילים בוטות וגסות, העדר כל יחס של כבוד לאשה, הטרדתה ולעיתים אף ע"י בלשים ושוטרים בבית, ברחוב ובמקום עבודתה (בין היתר כדי להוכיח שהיא בוגדת עם אחר), קריעת טלפון, חיטוט בחפציה בבית, פיגור בתשלומי מזונות על מנת לגרום לה מצוקה ומחסור וכיו"ב. אולם לא מצאתי מכות רצח דוגמת הפרשה ב-בר"ע 19/74 בר לוי נ' בר לוי [2] או התעללות נפשית ברמה או עוצמה שב-ע"א 458/79 ניר נ' ניר [3]. התרשמתי שאין לבעל שום כוונות לחזור ולחיות בשלום עם אשתו וילדיו. היפוכו של דבר: הוא רוצה לגרש את אשתו ואף עשה יד אחת עם אמו כדי לפנות את אשתו וילדיו מן הדירה בה הם גרים והשייכת לאמו - לסבתא (על כך ידובר בהמשך הדברים), הוא לא נענה להצעות חוזרות להזקק לטיפול כדי לשפר את דרכיו ואינו עושה כהלכה לפרנסת משפחתו. אפשר להתרשם מן החומר שמספר מעשיו הרעים של הבעל גדול ממעשיו הטובים. אולם חרף כל אלה אין בכך כדי להצדיק מתן סעד של פירוד קבוע בהעדר סעד כזה המוכר בשיטת המשפט שלנו כפי שביהמ"ש חזר וקבע בפרשת איזסק [1]. לו טובת הענין היתה קובעת ולולי מגבלות הפסיקה לא הייתי נרתע מהחלטה לאשר צו מניעה ולהביא לפירוד ובכך לעזור בעיקר לשלוות הבנות נוכח הדיווח שמצבן הוטב לאחר עזיבת האב ומה עוד שלאב אין צורך לחזור אל אשתו וילדיו, הוא גר עם אמו האלמנה וכאמור חותר לפינוי אשתו וילדיו מן הדירה תוך הצהרה שהוא מוכן לשכור להן דירה אחרת (אם כי לא מציע תשלום של ממש). אלא שפרשת איזסק [1] הוכרעה אף היא בביטול צו המניעה למרות פסק גירושין והעדר תכלית בחזרת הבעל הביתה, על כן אינני רואה מניע מלבטל את צו המניעה. למען השלמות אציין ממעשיה של האשה שאינם נעשים כנראה בתבונה ובתום לב: היא משהה כפי הנראה הצגת חשבונות לבעלה מתוך החשבונות של הוצאות הבית על-מנת שבעלה יצטרך לשלם הפרשי הצמדה, היא מגדילה כפי הנראה תצרוכת החשמל והטלפון (ולכך אחזור בהמשך הדברים) כדי שירבה החוב שבעלה, היא כנראה מחזירה לבעלה בלשון בוטה (ובכך קשה לגנותה) וכנראה מתרועעת יותר מדי עם זרים חרף היותה אשה נשואה וחרף ידיעתה שבעלה ממתין לה מעבר לפינה עם בלשים כדי לתפוס אותה בקלקלתה. מאחר ולא ראיתי את הצדדים לא אוכל ליתן רשמים משלי אולם אין סיבה שלא לפרט רשמי קודמי השופטים גרוס וינון שכמעט והשוו (אם לא השוו ממש) את השלילה במעשי שני בנה"ז ועל כן הכריעו כפי שהכריעו (אם כי בדרך הפוכה כנ"ל דהיינו השופט גרוס לא היה מוכן לקבוע שהתנהגותו של הבעל אלימה יותר ולכן דחה התביעה והשופט ינון לא היה מוכן לקבוע אף הוא שאלימותו של הבעל גדולה משל אשתו ולאור שיקולי הילדות נתן צו מניעה). ראוי לחזור אף בהקשר לצו המניעה את שכתבתי בקשר להחזקה: שהבנות פוחדות מן האב רק מחמת רשעותו נגד אמן, אולם הוא לא פגע בהן פיזית הוא כפי הנראה אוהב אותן (אם כי איננו ער לצרכיהן לא כלכלית ולא נפשית) והן לא נרתעות מלהיות עמו כל עוד חל ניתוק בין ההורים והן לא נאלצות להאזין להשמצות שלו נגד אימן. משמע אפילו מבחינת הבנות אין טענות או ראיות על אלימות או התעללות מכוונת נגד הבנות. .9אולם נראה לי שכבל זאת יש פתרון לבעית המדור והוא: אם יוכח שלאשה מגיעים מזונות מבעלה אזי אין לכפותה לגור עמו ביחד ואזי היא תוכל לגור בנפרד מבעלה, היינו היא תעזוב את הבית והוא יממן את המדור הנפרד ובפרט שקיים פסק פינוי על הדירה והטעון הן של הסבתא והן של הבעל שמוכנים לממן לאשה ולבנות דירה אחרת. זוהי הפרדה לא על דרך הוצאת הבעל אלא על דרך הפרדת המדור בדומה לפתרון ב-ע"א 573/81 כסיף נ' כסיף [4] בו הורה ביהמ"ש על הפרדת מדור בתוך הדירה תוך בנית קיר קשוח שיפריד בין שני חלקי הדירה ולכל אחד מבנה"ז תהיה כניסה נפרדת ולא יהיה מגע בתוך המדור בין בני הזוג (ואלימותו של ד"ר כסיף שנידון בפני היתה לעין שיעור קטנה מן התאורים בתיק הנוכחי, הם אפילו אינם מתקרבים לדרגת המריבות בתיק דנן והגב' כסיף לא נהגה להגיב כפי שהגיבה האשה בתיק הנוכחי אלא היתה שקטה לחלוטין). האם נשתנו נסיבות בענין המזונות .10מן הטענות העיקריות של הבעל כי לא נשתנו נסיבות מאז פסקדינו של השופט גרוס ועד הגשת התביעה תוך פחות מחודש ימים. .11אני סבור שאכן נשתנו נסיבות אם כי לא בקשת כה רחבה כפי שאולי נראה במבט ראשון ומכפי שנתבקש ע"י התובעות: (א) מבחינת האשה - היא לא היתה צד לפסה"ד הקודם. שמה נמחק מן התביעה הקודמת משום שעבדה והשתכרה למחייתה. על כן אין ממצא ואין הכרעה בשאלת זכותה של האשה למזונות. (ב) מבחינת המדור - באשר לצו מניעה אכן ספק אם היתה עילה ואמנם לדעתי צריך לבטלו, אולם למדור אספקט נוסף: ימים ספורים לאחר מתן פסה"ד של השופט גרוס הותרתה האשה (והותרו הבנות מכללא) והותרה הבעל ע"י הסבתא (אם העל) כי עליהם לפנות את הדירה בה גרו מאז נשאו. לאחר ההתראות הוגשה תביעה לסילוק יד וביום 7.6.84נפסק על סילוק היד של הבעל והאשה (פורמלית לא נגד הבנות) בתיק אזרחי 5952/83 בבימ"ש השלום (כב' השופט עמית). מתוך הסכמה הושהה הביצוע עד להכרעה בתיק הנוכחי. ברור איפוא, שבעיית המדור הן של האשה והן של הבנות צריכה דיון, מה עוד שהשופט גרוס ציין מפורשות בפסה"ד כי פסק מזונות מבלי לחשב את המדור - משמע המדור היה קיים ובלתי שנוי במחלוקת, אולם כיום כבר אינו קיים. (ג) המזונות בהם חוייב האב הם זעומים מאד והרי הם כדי % 65מסכום הצרכים וההדגמה בפיסקה 5לעיל מוכיחה זאת לדעתי מעל לכל ספק ממזונות כפי שנפסקו אי אפשר להתקיים, הם יכולים להספיק רק למזון ואולי גם לחומרי ניקוי (והרי מדובר רק בכ-000, 2ש' ליום לכל ילדה). אלא שבתיק הקודם היו רק בנה"ז אובייקטים לחלוקת מזונות הבנות ואילו בתיק הנוכחי צורפה הסבתא וזו נתבעה לשלם מזונות שבנה - הבעל - האב אינו מסוגל לשלם. סוגיה זו לא הוכרעה בפסה"ד הקודם וראויה לדיון, ראוי איפוא לבדוק אם יש מקום לצרף חייב נוסף לגדר אלה החייבים במזונות הבנות והאשה (ובפרט נוכח טענת המדור הנשמט מן התובעות). (ד) הבעל בתביעהו להקטנת מזונות העלה טענות על שימוש לרעה בידי האשה בפסק הקודם שקבע חלק מן המזונות בסכום שאינו קצוב. המשאלה היא להפוך הסכום הכללי לסכום קצוב. משאלה זו היא לגיטימית ומשהיא מבוססת על עובדות שהתרחשו לאחר שניתן פסה"ד הקודם - היא אף ראויה לדיון ללא מגבלת מעשה בי"ד כל עוד לא חלה העלאה או הקטנה בסכום. (ה) אף לאשה טענות על שימוש לרעה בפסק הקודם בידי בעלה: אחורים מכוונים בתשלום ללא סנקציה נגדית של חיוב בהצמדה וריבית פיגורים בין יום התשלום להלכה ליום התשלום למעשה. כן ישנה טענה שהאינפלציה הגבוהה מכתיבה ביצוע עדכונים תכופים יותר. הטענות האלה לא יכולות היו להתבסס על עובדות של חודש. בלבד מאז הפסק הקודם, אולם משהותרו הגשת כתבי תביעה מתוקנים והאחרון במרץ 1984, אין טעם שלא להזקק אף לטענות אלה. (ו) כן ראוי היה לדון בשאלת משמורת הבנות - דבר שכבר נעשה לעיל בפיסקה .7 .12אולם אני סבור שאין מקום לדיון מחודש או לפסיקה מחודשת באשר לצרכי הבנות ויכולת ההורים. לא הובאו נתונים בכתבי הטענות כאילו צרכי הקטינות גדלו ובפרט נוכח סעיף 13בכתב התביעה המתוקן אשר מפנה לצרכים בתביעה הקודמת ואלה נקבעו בפסה"ד הקודם לסך 250, 4ש'. אמנם היו ראיות, שהבנות שגדלו, יש להן צורך בשיעורי עזר כי כולן מתקשות בלימודים אין כסף לטיפול שיניים, אין כסף כדי להצטרף לתנועת הצופים או לחוגים ואין כסף לשיעורי עזר, לכל אלה היו ראיות, אולם אין טיעון בכתב התביעה. זאת ועוד כאשר אושרו צרכי הילדות לא בא פירוט, ועל כן יש להניח שפחות או יותר נכלל מה שראוי היה להכלל. המצוקה יכול ונוצרה משום שהחיוב על האב היה % 65ועל כן לא נמצא כיסוי מספיק ל-% 35הנותרים ומה עוד שהבעל הרבה לאחר בביצוע התשלומים והעדכון בוצע רק אחת לשלושה חדשים והיה חוסר אף בכיסו ההוצאות הכלליות. לפיכך בהעדר טעון מספיק אני סבור שלא ראוי להכנס ולבדוק פעם נוספת את צרכי הילדות. כן אין הצדקה להכנס ולבדוק פעם נוספת את השתכרות ההורים. הראיות שסופקו היו דלות והתיחסו לתקופה הסמוכה להגשת התביעה (לגבי האם) ומעט יותר, ועד ראשית 1983(לגבי הבעל). נוכח העדר אמונה אצל השופט גרוס בהצהרת הבעל על הכנסותיו והעדר התרשמות שלי משני בנה"ז, יהא זה מסוכן ולא נאות לנסות ולנתח ראיות חלקיות. שני הפרקליטים של בנה"ז לא נכנסו לניתוח הכנסות ההורים וממילא עלי להבין שאף הם יצאו מהנחה שלא הוכחו שינויים של ממש שמצדיקים התערבות בענין זה. הרבה נטען והובא בנושא הכנסות מרכוש אשר יוחס לבעל, אולם ע"פ הראיות הרכוש אינו של הבעל ועל כן אין ליחס לו הכנסות ממנו (על כך יורחב בהמשך הדברים) להבדיל מהכנסה על טיפול ברכוש שהשופט גרוס הניח כפי הנראה בתיק הקודם. אניח איפוא כמו הפרקליטים שבהכנסות בנה"ז לא חל שינוי משמעותי. צירוף צדדים .13מתחילה הוגשה תביעת התובעות נגד הבעל ונגד אמו - הסבתא ונגד בעלה דב פזנצ'בסקי. בעל זה נמחק ואף נפטר ונותרו הבעל והסבתא. בהמרצה 4637/82 צורפו לפי בקשת הסבתא אף הורי האשה: ברטה שואה וסימון שואה. החלטה בנידון נתנה ב- .1.12.82גם כאן נפטר הסב - מר שואה ונותרה הסבתא מצד האם גב' שואה וזו הגישה כתב הגנה ביום .6.2.84 דא עקא בכתב התביעה המתוקן האחרון שהוגש ב- 30.3.84לא צורפה גב' שואה כנתבעת כפי שחייבים היו לעשות. עו"ד ד"ר מנהים ב"כ הסבתא (אם הבעל) התריע על כך ושום הכרעה לא נפלה. פורמלית התנהל המשפט מאז מרץ 1984ללא הגב' שואה כצד לדיון, אם כי היא העידה ביום 22.11.84והציגה עצמה כנתבעת 3(דף 61). השאלה איפוא כיצד להתייחס לגב' שואה? היא היתה צד נכון ובפרט כאשר מרכז כובד התביעה הופנה כנגד הסבתא (אם הבעל) וזו זכאית שאף קרובים מאותה דרגת קרבה יצורפו ויבדקו. נראה לי שלא אוכל לצרפה בשלב זה שלאחר סיכומים כצד כאשר לא צורפה לתביעה המתוקנת האחרונה, לא הגישה הגנה מתוקנת (וזכותה היה לעשות כן) ולא סכמה טענותיה, ובעיקר: לא היתה מיוצגת, לפיכך פסה"ד הוא בין הצדדים לו כמפורט בכותרת ואף הפרקליטים השונים לא צרפו את גב' שואה בכותרת שבכתבי סיכומיהם. יחד עם זאת אין שום מניעה שלא להתיחס ליכולתה של הגב' שואה ולחלק שאפשר היה (אם אפשר היה) להטיל עליה (ראה כאסמכתא ישירה ע"א 688/77 קופילוביץ נ' אייל [5] ובאנלוגיה לאם שאינה צד למשפט אולם מתחשבים במצבה עת מטילים מזונות על האב: ע"א 211/80פלונית נ' אלמוני [6], בעמ' 465, ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז [7], בעמ' 461). במקרה הנוכחי הגעתי למסקנה שגב' שואה אינה מסוגלת ואינה חייבת להשתתף במזונות (בהנחה שהסבתא השניה אכן תחוייב במזונות האשה והבנות). היא מתקיימת מקצבת ביטוח לאומי - שארים ודמי שכירות שהיא גובה מדירה שאמה קנתה עבורה ודה"ש הם 135$ לחודש וגרה בדירה שכורה מעמידר. הטענות כאילו לאשה זו רכוש והכנסות נוספים בארץ - אלה אינן מבוססות הן פרי שמועות ללא ראיה ישירה של ממש והוכחשו על ידי הגב' שואה בעדותה וע"י האשה. אכן נסעה גב' שואה מספר פעמים לחו"ל, אולם הדברים הוסברו על ידה - הרבה מבני משפחתה מתגוררים בצרפת ושולחים לה כרטיסים. רכוש אחר בארץ הוא של בניה ונרכש בעזרת בני משפחתה ומשפחת בעלה המנוח ולא על ידה שלה. אינני מקבל טענת הבעל כאילו לגב' שואה שלוש דירות - יש לה רק שתיים: אחת שכורה למגוריה והאחרת שקבלה מאמה וממנה היא מפיקה 135$ לחודש להכנסתה. היא אף נעזרת בבניה ובני משפחתה להכנסתה ואין לה אמצעים מספיקים לשם רכישת הדירה מעמידר למרות האופציה לרכוש את הבעלות בה. לסיכום: ניתן לקבל את עדות הגב' שואה כמהימנה ולאור זה אין לחייבה במזונות לפיכך אין הבדל מבחינה מעשית אם תצורף לפסה"ד או שלא תצורף אליו ואני מעדיף דרך זו על פני חזרה אחורנית ותיקון התביעה המתוקנת האחרונה על מנת לצרף את הגב' שואה וממילא חזרה לשלב הוכחות וסיכומים. זכותה העקרונית של האשה למזונות מבעלה והחוסר בפסיקה הקודמת .14כאמור פסה"ד הקודם אינו מהווה מעשה בי"ד בנושא מזונות האשה כי התביעה נגדה נמחקה ולא נדחתה. אם כי היו לה לאשה הכנסות ומשיקוליה שלה הסכימה להמחק. אין "מעשה בי"ד" בשאלת מזונות האשה. כיום טוענת האשה שאינה מסתדרת עם הכנסותיה (והיא לא היתה יכולה לדעת מראש שיקוצץ במזונות הבנות ובהוצאות הכלליות) ובפרט שהיא נזקקת למדור וקיים פס"ד לסילוק ידה מן הדירה. נחוצה איפוא נקיטת עמדה על קיום זכות או אובדן הזכות למזונות. .15בסעיף 9לכתב ההגנה של הבעל מוכחשת זכות האשה למזונות משני טעמים: (א) היא מורדת 3.5שנים. (ב) היא משתכרת כדי צרכיה. בכתב הסיכומים הוסף טעם נוסף: עוברת על הדת בהתרועעות עם אחד בשם סוזי אליו. הקשר עם מר סוזי אליו נטען אף בהגנה למשל בסעיף 8אולם לא בהקשר לכפירה בזכות האשה למזונות, על כן אינני סבור שיש מקום לקבל טענה כזאת אשר מועלית רק בכתב הסיכומים ולא בכתב הגנה למרות שאפשר היה לעשות כן (והיו הזדמנויות למשל נוכח הרשות שניתנה להחלפת כתבי טענות בכתבי טענות מתוקנים). .16נראה לי שאין לקבל את הטענות שבכתב ההגנה, באשר למורדת הבעל תובע גירושין ויש ראיות למכביר הן בתיק הנוכחי והן בפס"ד של השופט גרוס על אלימות נגד האשה. בנסיבות כאלה אי אפשר להעלות על אשה טענה שהיא מורדת אשר מפסידה מזונותיה. למעשה בדיקת כתבי הסיכומים מגלה שטענת מורדת לא הועלתה עוד ולפיכך וגם מטעם זה יש מקום לדחות הטענה. .17באשר ל"מעשה ידיה תחת מזונותיה". אני סבור שהכנסות האשה כפי שהוכחו (מן התיק הנוכחי וללא ראיות כאילו הסכום עלה) אינן מספיקות כדי לממן מדור, לא המדור הבסיסי = שכר דירה, ולא הוצאות ההחזקה, היינו ה-% 30החסרים לאור הפסיקה בתיק הקודם ובודאי לא % 40לאחר שחיובו של הבעל הוקטן ע"י השופט ינון בהחלטה מיום 18.12.83בתיק המרצה 3037/.83 הנתונים על ערכם הכספי המעודכן של המזונות וההכנסות ע"פ המודגם בפיסקה 5עיל מסביר לדעתי ותומך בראיות שהובאו על הזנחה בלבוש הבנות, היותן רעבות לעיתים עד כדי בקשת אוכל מן הסבתא וצורך שלה להשלים להן לבוש. כן מסבירים נתונים אלה מדוע אין כסף על מנת לאפשר לילדה להצטרף לתנועת הצופים ומדוע אין כסף לממן שיעורי עזר למרות הצורך והציונים הירודים בבית הספר ואין כסף לפלטה לישור שיניים (ראה למשל עמ' 3, 4, 29, 31, 71ועמ' 2בהמרצה 5178/83) בענין זה ישנן ראיות מספיקות משני הצדדים. האב והסבתא מבקשים ללמד שהזנחת הבנות היא עקב הזנחה של האם אולם לדעתי מוסבר הדבר לא פחות ממצוקה כספית קשה. אם השלימה האם מעט מן החסר ממשאביה שלה הרי קצצה בהכנסותיה ללא הצדקה ולא היתה חייבת לעשות כן ובפרט שלא היה מנין לקצץ ומה עוד שלבנות לא נפסקו דמי טיפול, משמע השופט גרוס יצא מהנחה (והיא בודאי נכונה) שהאם מקדישה זמן לילדות ומצומצמת עקב זאת ביכולת עבודתה ומה עוד זקוקה להוצאות יתירות עקב יציאתה לעבודה (סוף פסקה 3מפסק דינו של השופט גרוס). אכן הסבתא לא היתה צד בהליך הקודם והאב חוייב רק במזונות חלקיים (%65) אולם לאו דוקא לאור הנמקה שהאם יכולה לשלם היתרה של % .35לא מן הנמנע שלו צורפה הסבתא בהליך הקודם היתה מתחייבת כבר אז במזונות. השופט גרוס כתב: "אני ער לכך שחלק לא מבוטל מהשלמת צרכי הילדות ע"י האם יכוסה מקצבת הילדים שהיא מקבלת בסך -. 960שקל לחודש אך מאידך אין הסכומים האמורים כוללים דמי טיפול וחלק מהשתתפות האם יהיה מדמי טיפול". כזכור נקבעו צרכי הבנות בסך -.250, 4ש' חלקו של האב במזונות מתבטא ב 762.50, 2ש' בניכוי קצבת ילדים כנ"ל -. 960ש' מאחר והמזונות לא כוללים דמי טיפול אין לנכות מהם דמי טיפול והתוצאה היא שלא רק שחסרים 527.50ש' אלא אין חיוב בדמי טיפול כנגדו אפשר להפחית את ערך הטיפול של האם. כן חסרו % 30מן ההוצאות הכלליות חסרו איפוא שלושה פריטים שבהם לא חוייב האב ונראה לי שאי אפשר לממנם מהנכסות האם. על כן אכן היתה מצוקה אמיתית שמוכיחה כי הכנסת האשה אינה מספקת על מנת לאפשר הפחתה ממנה ומשנאלצה להפחית ולא עלה בידה, יש לפסוק לה מזונות להשלים על מה שיש לה ומה שלא נפסק לבנות. .18לשם המחשה שווי 527.50ש' לפי מדד יוני 1985( 211נקודות) לעומת מדד ספטמבר 1981( 241.8נקודות) היא: 100x 211x527.50 030.81, 46ש' = 241.8 הסכום הראשון החסר הוא איפוא 030.81, 46ש' וסכום זה חסר במזונות הילדות ע"פ הצרכים שאומתו ע"י השופט גרוס כ-250, 4ש' לחודש ללא דמי טיפול וללא מדור). הנני להעיר כי המזונות הכלליים והכוללים לא נראים כחורגים מעבר לצרכים הכרחיים ואינם מאפשרים כל מותרות. .19הסכום השני החסר הוא % 30מן ההוצאות הכלליות בהחזקת הבית. אין נתונים כספיים על שיעור ההוצאות לא בפסק הקודם ולא בתיק דנן. יש רק נתונים חלקיים שאינם נותנים תמונה שלמה. מאחר ובדעתי לתרגם אף את חלקו של הבעל בסכום אבסולוטי אעשה זאת כבר עתה. נקודת אחיזה אחת יכולה להמצא בעדות שנתן הבעל ביום 16.10.83בדף 31עת אמר כי הוצאות הבית הגיעו ל-000, 5ש' משמע ה-% 70שעל חשבונו (ההקטנה ל-% 60נעשתה רק ב-18.12.83). אפשר להניח שהעדות מתיחסת לחודש ספטמבר 1983וזה מתבסס בחלקו העיקרי על חיובים מחודש אוגוסט (ובפרט שהבעל קובל על שמוגשים לו באחור החשבונות) לפיכך אם אתרגם את הסכום ע"פ מדד יולי 1983שפורסם באוגוסט 1983נראה שההתאמה תהיה סבירה. מדד יולי 1983היה 1058.9נקודות ועל כן שערוך למדד יוני 1985מכתיב נתונים כדלקמן: 211x 100x5000 % 70הם: 631.70,99 = 1058.9 לפיכך % 100הם 330.98, 142ש' והסכום החסר כדי % 30הוא: 699.28, 42ש' אלא שאותו בעל העיד עוד ב- 17.2.82בתיק המרצה 492/82 בדף 4כי ההוצאות החודשיות שעל חלקו הם גם כן 5000שקל. עו"ד טאוסיג נתפס לעדות זו בסיכומיו פסקה 19ומקבלו כמשקף ערך של פברואר 1982(מדד 335.8) (וכבר בכך עשה "חסד" עם הבעל) שערוך ליוני 1985מכתיב נתונים כדלקמן: 211x 100x5000 % 70הם: 175.09, 314ש' = 335.8 לפיכך % 100הם 821.55, 448ש' והסכום החסר כדי % 30הוא: 646.46, 134ש' אני חושב שהסכום לפי החישוב הראשון נמוך מדי והשני מופקע בעליל ובלתי משקף הוצאות כלליות ממוצעות לחודש. בחירת הסכום השני בהצעת עו"ד טאוסיג יהיה בבחינת עונש כבד מדי על דבר שקר והפרזה בעדות הבעל שנתנה על מנת להקטין את חיובו. לא מן הנמנע שהסכום השני אמנם נכון אולם מתיחס לחודש שבו היו תשלומים חריגים בהחזקת הבית (תיקון משמעותי וכיו"ב) והוא אכן בגדר ראיה שהחודשים אינם זהים זה לזה. אין צורך לומר שהצעת הבעל בסיכומי בא כוחו אינה מעוגנת בשום ראיה ואין לה אחיזה אף במציאות. ביסוסו על חיובים חלקיים הפחותים מחיוב חדשי הכולל אף כל שאר הסעיפים שראוי היה לכלול. לפי מיטב שיפוטי והערכתי אפשר להעריך הוצאות כלליות בהחזקת בית כולל קופ"ח ותיקונים בבית (לרבות כאלה שמתבצעים לאו דוקא כל חודש אם כי לא כולל סיוד צביעה, החלפת מקרר וכיו"ב). בערכים של מדד יוני 1985בכ-000, 225ש' סכום הנמוך בהרבה מן הסכום שנקב הבעל בגרסה השניה והגבוה במידה מתונה מן הסכום שנקב בגרסה הראשונה. % 70יהיו איפוא 500, 157שקל ו-% 30יהיו איפוא 500, 67שקל אין בידי ראיות להגיע לסכום מבוסס יותר. כאמור הסכום כולל גם סכומים שאינם מופיעים בכל חודש וגם תיקוני אינסטלציה, חשמל, תיקונים בבית אולם לא תיקונים הנעשים אחת לכמה שנים וכן הסכום עשוי להראות גבוה במשהו אולם כאמור הדבר אינו נכון נוכח מרכיבי הסכום. הסכום שעל הבעל ה-%70, נכלל בפסיקת מזונות לילדים בפסה"ד של השופט גרוס והיתרה של % 30תהא תוספת מזונות לאשה, כסכום החסר לה בנוסף להכנסות שלה שאינן מספיקות לכל מחיתה. .20הסכום השלישי החסר הוא אקויולנט לדמי הטיפול. אכן דמי טיפול הם מרכיב במזונות ילדים ולא מרכיב במזונות לאשה, אולם מאחר והשופט גרוס קבע שהאשה תספק הטיפול בילדים כחלקה במזונות הילדים אפשר לפסוק לה אקויולנט לפיצוי על אבדן זמנה וצמצום יכולת עבודתה (הן בבחירת מקום עבודה והן בהקף העבודה) וכסכום החסר לה למזונותיה, (והרי קבעתי שמשכורתה היא מצומצמת מדי). הסכום הנראה לי הוא 000, 60שקל לפי מדד יוני .1985סכום זה נחוץ לה מעבר להכנסותיה משום שכמה שהיא משתכרת אין לה כדי צרכיה נוכח טיפוליה בילדים וצמצום יכולת עבודתה ונוכח הוצאותיה היתירות עקב עבודתה כפי שפסק השופט גרוס. למקרה שהנמקתי לא מקובלת הרי היה מקום להגדיל את מזונות הילדות באותו סכום כסכום שהיה מקום לפסוק להם כדמי טיפול וכנראה עקב חוסר יכולת הבעל לא נפסק להם בהליך הקודם. אם ימצא שיש מקום לחיוב הסבתא הרי עתה יהיה מנין לממן סכום זה בין במזונות לאשה או במזונות לילדים. .21בסיכומי ב"כ הנתבעים נטען כנגד זכות האשה למזונות מחמת התנהגות הקשורה במגע עם מר סוזי אליו. עברתי על הראיות ואינני סבור שיש בהן כדי לבסס ממצא של "עוברת על הדת" כדי לשלול מזונות, אפילו נזקקתי לטענה זו שלא נטענה בהגנה כיאות. אינני רואה פגם בכך שאישה באה בחברה לאחר שנזנחה על ידי בעלה, ונעזרת בידידים ובידידות. לא הובאו ראיות על התנהגות פגומה מבחינה מוסרית אלא על יציאה לקולנוע, ביקורים ואפילו בשעות ערב ואפילו אם ארעה התרועעות בחו"ל (אם אמנם היתה כזאת ועל כך יש רק ראיות נסיבתיות מסמיכות התאריכים של טיסות לחו"ל של האשה ושל מר סוזי אליו) לא הוכח מאומה על מהות או דרך ההתרועעות. יצויין שיש ראיות שלבעל ידידה, יותר מאקראית הכוונה לאחת בשם עליזה עמה נסע לחו"ל לדרום אפריקה באותו מטוס (דפים 4, 9, 26). משמע הבעל אינו יושב בית המתנזר מראיית נשים זולת אמו ואשתו והוא עושה מה שהוא אוסר על אשתו. בנסיבות אלה אין ההלכה קובעת שאשה מאבדת מזונות (ראה בספרו של ד"ר שרשבסקי, מהדורה 3דפים 399- 401[15], ע"א 277/81, 308גרינהאוז נ' גרינהאוז [8]; ע"א 213/77, 296 פינברג נ' פינברג [9]). ע"פ עדות האשה אפילו הבעל אינו מיחס משמעות רצינית לקשר שלה עם מר סוזי אליו (דף 5, 11) ובביד"ר הוא מבקש של"ב עם אשתו (דף 11). האשה עצמה מכחישה כל קשר משמעותי עם מר סוזי אליו (דף 7-8). על כן גם לגופו של דבר לא בוססה טענה של עוברת על הדת היהודית (כללי צניעות הפוגמים בשלמות משפחה) ומה עוד שהבעל כלל לא עומד על אפשרותו לתת גט לאשתו לאחר שהושגה הסכמה לגט שכבר אושרה בביד"ר. .22כפי שלא קבלתי טענות ההגנה לשלילת מזונות האשה כך לא אוכל לקבל אף טענות האשה כאילו אין להתחשב בהכנסותיה מן הטעם שיש לה דין מעוכבת. ע"פ הראיות פסק ביד"ר על גירושין נוכח הסכמת בנה"ז אבל לא מן הטעם שהבעל חייב לתת גט או שיש לכפות עליו ליתן גט. אמנם יש ראיות שחרף פסק הגירושין (לאור ההסכמה) לא בא הבעל לתת הגט במועדים שנקבעו, אך בהעדר פסק כופה או המחייב אי אפשר להסיק עדיין מסקנה שלאשה דין מעוכבת ע"פ ההלכה ואפילו בעלה מעגן אותה לפי שעה (ראה ע"א 672/83 גינזבורג נ' גינזבורג [10]; ע"א 664/82 סלומון נ' סלומון [11]). לפיכך אין להתעלם מהכנסות האשה ויש להתחשב בהם בפסיקת מזונות. מדור האשה והילדים .23הסיבה העיקרית לתביעה היתה נקיטת הליכים לפינוי האשה והילדים מדירת מגורי המשפחה ברח' שמעוני 15אשר ברמת אביב, תל-אביב. מבחינת העובדות, גרה המשפחה מאז תחילת הנישואין בשנת 1971בדירה ברח' שמעוני 15רמת אביב, תל אביב ושם נולדו שלוש הילדות: הדס ב 19.10.71(כיום בת 13) קרן ב- 23.4.74(כיום בת 11) וליהי ב- 25.10.77(כיום בת 8) הדירה רשומה ע"ש הסבתא הנתבעת מס' 2ומתוארת בחוות דעת של השמאי יצחק שלו ת/ 7כדירת 3.5חדרים. ימים ספורים לאחר מתן פסה"ד ע"י השופט גרוס שלחה הסבתא מכתבי התראה לבנה ולאשתו שעליהם לפנות את הדירה, לאחר ההתראות אף הוגשה תביעה לסילוק יד לבי"מ השלום בת"א בתיק אזרחי 5952/83וביום 7.6.84ניתן פס"ד. כב' השופט עמית שפסק את סילוק היד הביע מורת רוח מן ההליך בראותו בו שלב במלחמה שבין בנה"ז אליו נרתמה אף הסבתא. הבעל לא הגיש שום הגנה והסכים לפינוי. מורת הרוח של השופט באה לידי ביטוי בהתיחסות להוצאות המשפט באמרו שלו צריך היה לפסוק הוצאות היה מחייב בהם את הבעל. במהלך המשפט הובהר (הן בבימ"ש השלום והן במחוזי) שאין כוונה לזרוק האשה והילדות לרחוב אלא, יש כוונה להשתתף בשכר דירה אולם הדירה דנן נחוצה לסבתא על מנת לממן כניסתה לבית אבות. .24האשה טענה כאילו יש לה זכות לדירה המסויימת שברח' שמעוני, אולם אני מקבל טענות ההגנה שלא היה כל תנאי בתנאי הנישואין כאילו דירה זו תהא דירה למגורי המשפחה. אין לאשה כל זכות קנינית או שאינה קנינית לאותה דירה דווקא והוא הדין באשר לבנות. זאת ועוד, נראה לי כי פסק דינו של כב' השופט עמית מהווה מעשה בית-דין בשאלת הזכויות לדירה והרי שני בנה"ז והסבתא הוו צדדים לאותו הליך ולו שכנעה האשה את בימ"ש השלום שיש לה זכויות בדירה מסויימת זו - לא היה נפסק סילוק יד. .25התוצאה שהאשה והבנות זכאיות לתשלום עבור מדור, היינו שכר דירה בנוסף להוצאות החזקה בהן דנתי לעיל. ראיה על מחיר המדור יש בחוות דעתו של המהנדס - שמאי יצחק שלו ובעדותו עת נחקר על חוות דעתו. חוות הדעת נתנה ב- 20.11.84ההערכה לשכר דירה חודשי לדירה דומה בסביבה הקרובה היא 300-350$ ע"פ נסיון העבר עם ירידה ל-250-270$ בתקופת מתן חוות הדעת וזאת עקב המיתון (כזכור תחילת עונת "החבילות") אולם נצפתה עליה מחודשת. צויינו שיקולים שונים נוספים והם אורך התקופה הנשכרת וטיב או הרכב הדיירים. במקרה דנן אני מאמץ גרסת השמאי וב"כ התובעים שיש גורמים מקשים אשר הופכים את מציאת המדור המתאים למשימה קשה והמהווים גורם העשוי לייקר את דמי השכירות: (א) היות הדייר אשה ושלושה ילדים אשר אינם בגדר דייר רצוי ואהוד על בעלי בתים. האחרונים מעדיפים פחות (אם בכלל ילדים) ויציבות כלכלית רבה יותר של הדייר. (ב) השיקול שלא ראוי להחליף מדור לעיתים תכופות ובכך לשבש סדרי חיים ולימודים של האשה והבנות ובפרט שכל השנים לא הוחלף מדור והן זכאיות לתנאים דומים. (ג) הזכות לגור בסביבה הקרובה. שיקולים אלה מכתיבים כי השכירות חייבת להיות לתקופה של לפחות שנה עם אופציה לשנים נוספות והצורך לשלם דמי שכירות לשנה שלמה מראש (בעיקר בגלל החשש שאחרת לא ימצא בעל בית שיסכים להשכיר דירה שתענה לתנאים דלעיל ולזכויות של התובעים כלפי הבעל). כדמי שכירות הייתי בוחר בסכום של 300$ לחודש כסכום נאות היינו הסכום הנמוך בהערכה לתקופת העבר עם עליה מתונה ביותר (כ-%10) מתקופת השפל מאז נובמבר 1984עם אפשרות להרעת מה בתנאי הדיור - היינו צמצום קל במספר החדרים נוכח העובדה שהדירה אמורה לשמש את האשה והבנות בלבד ואילו אם גם הבעל חפץ לגור עמהן - יטרח ויוסיף למציאת מדור גודל יותר וישלם ההפרש בעצמו. בין היתר הושפעתי מן העובדה שבעד הדירה ברח' בצלאל 8ת"א, שהיא בת 2חדרים בלבד וכפי הנראה בקומת קרקע מושכרת ב-250$ לחודש (דף 75עדות מנובמבר 1984) מהיותו של שופט כמי "שיושב בקרב עמו" מוכרת לשופט בת"א הסביבה של רח' בצלאל 8(וזו סביבה שקטה, טובה ומרכזית) והסביבה של רמת אביב ורח' שמעוני .15 דמי השכירות חייבים להיות משולמים מראש כפי שמחייבים התנאים וכפי שמחייבת אף ההלכה והפסיקה (ע"א 328/72 לונגל נ' לנגל [12], בעמ' 474, ע"א 305/77 חנן נ' חנן [13]). לאור הנסיבות שהאשה והבנות נאלצות לעקור למדור אחר והיו בעיות אלימות שאף הצדיקו מדור נפרד אין צורך לקצוב מועד לחיוב תשלום למדור נפרד. (ע"א 352/83 קיסרי נ' קיסרי [14] ו-ע"א 218/84 קריגר נ' קריגר [15]) כן צודקת הדרישה לערבויות לתשלום דמי שכירות בעתיד עת תשמש אופציה או תדרש העברה נוספת. .26אני סבור כמו כן שיש להכיר בהוצאות העברה של הריהוט והציוד מן הדירה ברח' שמעוני 15לדירה החדשה כהוצאה שהיא בגדר מזונות כדרישת התובעות ובא כוחן. על שיעור דמי ההעברה אין שום ראיות ואין לי אף שום נקודת אחיזה מעשית להערכה על כן תנתן לחייב במזונות האפשרות לספק את האמצעים (הובלה וסבלים) לפרק זמן קצוב מקרב אחת מחברות ההובלה המוכרות ובעלת משרד קבוע בתל אביב והכל לפני תחילת שכירת המדור ואם אמצעים אלה לא יסופקו תוך פרק הזמן הקצוב תוכל האשה לבחור מוביל ע"פ אותם קריטריונים כנ"ל וקבלה שתקבל תהווה אסמכתא מספקת לגביה. חבותה של הסבתא - נתבעת 2 .27שאלה זו היא מן העיקריות שכן ההנחה המונחת ביסוד הפסק היא כי אין לבעל יכולת לשלם יותר מכפי שהושת עליו בפסק-הדין של השופט גרוס והסבתא היא זו אשר ספקה בפועל את המדור עד היום ולזכותה עתה פסק דין שביצועו מעוכב ועל פיו לאחר שינתן פס"ד זה יהיה על האשה והבנות להחזיר המדור לסבתא. זאת ועוד: בוססו זכויות האשה והבנות לתוספת תשלומים כפי שהוסבר ופורט לעיל בפסק זה, אולם טרם אותר מי אשר שביכולתו לשלמם (הבעל והאשה כאמור אינם יכולים לשלמם). .28על פי החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט- 1959[14] יש חבות להורי בן הזוג כלפי בני הזוג של ילדיהם (ס' 4(2)) וכלפי ילדי ילדיהם היינו נכדיהם. (סעיף 4(3)) משמע יש חבות עקרונית לסבתא כלפי כלתה - האם התובעת ונכדותיה. כל שנחוץ לבדוק אם מתקיימים כל התנאים שמכוחם אפשר להטיל על הסבתא את תשלום כל החסר. הטעון בדיקה הוא לאור הוראות סעיפים 4- 6ו- 7בחוק המזונות האמור [14]. .29סעיף 4בחוק המזונות לסבתא אין הורים לא לה ולא לבעלה המנוח שנפטר במהלך המשפט. לפיכך אין זכאים ע"פ סעיף 4(1) וממילא הבאים בתור הם לפי פיסקאות (2), (3). לסבתא סה"כ שני ילדים: הבעל הנתבע ואחותו נחמה סלע. שני צאצאים אלה עובדים ולא היתה כל טענה כאילו זקוקים הם לתמיכת הסבתא. לגב' סלע יש דירה ברח' אורי ודירה ברח' בצלאל, זו שברח' בצלאל מושכרת בשכירות חודשית בסך 250$ כנ"ל (פיסקה 24) וכן יש לגב' סלע עיסוקים שונים לפרנסתה והיא בעלת השכלה אקדמית. לבעל אין רכוש מקרקעין אולם הוא חוייב במזונות משמע יש לו לפרנסתו, הוא אף מתגורר עם הסבתא בדירתה לאחר שהוצא מן הבית. לגב' סלע אין ילדים ולפיכך נכדיה היחידים של הסבתא הן הבנות בתיק זה וכן אין לה כלות או חתנים זולת האשה התובעת בזה. לפיכך מבחינת סעיף 4לחוק התובעות הן בראש התור של הזכאים הפוטנציאלים למזונות מן הסבתא. סעיף 5בחוק המזונות .30הסעיף מציב שלושה תנאים לפי פסקאות המשנה שבו. הבדיקה העיקרית היא תנאי פסקה (1) שבסעיף .5 אמצעיה ומשאביה של הסבתא הם כדלקמן: (א) קצבת שאירים מן המוסד לביטוח לאומי. (ב) גמלאות לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ד-1957, ממשרד האוצר הלשכה לענייני נכים. (ג) הכנסות מרכוש. .31נתונים על קצבאות השאירים ישנם במסמך נ/ 12ונתונים על גמלאות מן האוצר צורפו לכתב ההגנה הראשון של הסבתא. לאור הפרסומים הרשמיים מטעם המוסד לביטוח לאומי אפשר לעמוד על שיעור הקצבאות בתקופות השונות ואין צורך להתגדר רק בנ/.12 ע"פ הנספח להגנה, גמלת הנכות לספטמבר 1981היתה 1957.64ש' וע"פ פרסומי המוסד לביטוח לאומי היתה קצבת זקנה ליחיד ללא הטבה סוציאלית לאותו חודש 021, 1שקל. לפיכך הכנסה משני מקורות אלה לספטמבר 1981היא 978.64, 2ש'. נתוני אוקטובר 81באותם פרטים: גמלת האוצר 194.65, 2ש' קצבת בט"ל -.280, 1ש' 474.65, 3ש' אני ער לכך שהסבתא לא היתה אלמנה בספטמבר או אוקטובר 1981שכן בעלה המנוח נפטר רק ב- .14.1.84כוונתי בבדיקה היתה להשוות פוטנציאל הכנסות מגמלה וקצבה לאותו חודש או אותם חודשים עליהם נקבעו נתונים לגבי בנה"ז ע"י השופט גרוס נתונים המשמשים יסוד אף במשפט הנוכחי. לסבתא יש איפוא משני מקורות אלה פחות ממה שהיה לאשה (800, 3ש' בספטמבר 1981) או לבעל ( 4500ש' לפחות באוקטובר 1981). נוכח קביעתי שהכנסת האשה לא הספיקה לה אין יסוד להניח שהכנסות הסבתא משני מקורות אלה מותירות לה עודף. .32אלא שלסבתא מקורות הכנסה נוספים מרכוש ובסכומים שאינם מבוטלים. את הנתונים על הרכוש אני שואב מהרצאות הפרטים שצרפה הסבתא לכתבי ההגנה שלה ושאומתו אף בראיות עם הבהרות והוספות שבראיות. ערב פטירת המנוח היה לסבתא רכוש בשמה ולאחר שנפטר בעלה המנוח התחלק רכושו בשווה בין הסבתא לבין הבת נחמה סלע. הבעל לא זכה במאומה מן הירושה מן הטעם שלא רצו הסבתא ובעלה שרכוש כל שהוא יגיע לתובעות. משאלה זו היא לגיטימית ואין לבוא בטענות כאילו היה בכך הברחת רכוש. פירוט רכושה של הסבתא הוא כדלקמן: (א) דירת 3.5חדרים ברח' שמעוני 15בה מתגוררות התובעות והעומדת עתה להתפנות עקב צו סילוק היד הנ"ל. (ב) דירת 2חדרים ברח' כצנלסון 10תל-אביב שמחציתה היתה לסבתא קודם פטירת בעלה והמחצית השניה נוספה לה מכוח ירושה . דירה זו משמשת למגורי הסבתא והבעל לאחר שהוצא מתוקף צו מניעה מדירת רח' שמעוני. (ג) מניות בחברה "הבית ברח' לוינסקי פינת עליה בע"מ" % 24.5מהון המניות הועבר לסבתא מן הבעל (וראה אף ת/2) קודם פטירת המנוח. לאחר פטירת המנוח נוספו לסבתא מחצית מניות בעלה המנוח היינו עוד % 25.5כך שבסה"כ יש לה כיום מחצית מניות החברה והמחצית השניה לנחמה סלע (לה היו מניות עוד קודם פטירת המנוח והיא לא נתבקשה להעביר מניות לאמה כמו שנתבקש הבעל). לחברה בית הנמצא בפינת הרחובות לוינסקי-עליה ובו שלוש קומות: 4חנויות בקומת הקרקע, 4דירות בקומה הראשונה ושלוש דירות בקומה השניה שבהן 5חדרים. ע"פ הראיות בקומה העליונה אין דיירים והיא פנויה בטענה שקשה למצוא דיירים. בקומת קרקע ארבע דיירים ובקומה הראשונה 3דיירים (ואולי 4נוכח עדות הסבתא בדף 47). שניים מדיירי קומה א' העידו ואשרו שהם משלמים 130$ (לוי סלומון) ו-120$ (משה בכר) שני דיירים אחרים משלמים 90$ ו-160$. ע"פ עדות הסבתא בדף 47ההכנסות מן הבית בערך 500$ אולם תשובה זו לא יכולה להיות נכונה משום שארבעת הדיירים שנמנו לעיל לבדם משלמים 500$ בעוד שישנם עוד לפחות שלושה דיירים נוספים. יתכן והסבתא התכוונה למחצית ההכנסות אשר לחלקה (ובכך כנראה צדקה כמפורט בהמשך הדברים). (ד) בית ברח' יעבץ 22ת"א שמחציתו עברה בירושה לסבתא והמחצית השניה לנחמה סלע. בבית זה שני דיירים אשר משלמים ע"פ עדויותיהם הם 225$ לחודש (ז'ק פרץ) ויוסף ברוך 525$ לחודש. משמע מבית זה ההכנסה החדשית 750$. אין ראיה ברורה וחדה על סך ההכנסות מן הנכסים העסקיים. הבת נחמה סלע העידה על סה"כ הכנסות 700אלף שקל שמהם הנטו 500אלף שקל לפני מס (דף 77ו-78) משמע הנטו הוא % .71.43לטענת הבת, ההוצאות מגיעות ל500$ ואם אלה מהוות לפי העדות הנ"ל % 28.57משמע סה"כ הכנסות ברוטו 750,1$ והדבר לא מן הנמנע נוכח הנתונים דלעיל (750$ מרח' יעבץ ו-500$ מארבע דיירים ברח' לוינסקי מתוך 7- 8דיירים). לפי אותו חישוב % 71.43מתוך 750,1$ הם 250,1$ שהיא ההכנסה נטו משני הנכסים והמחצית של הסבתא 625$. הכנסה זו מתווספת להכנסה מגמלת נכות וקצבת ביטוח לאומי וכך מסתכמות ההכנסות בכ-000,1$ לחודש ומתווספת לקיום שתי דירות (ברח' כצנלסון ושמעוני) שאינן נושאות רווחים. לא בכדי הוגדרה הסבתא כאשה אמידה. לסיכום פיסקה זו והתייחסות לסעיף 5(1) בחוק המזונות [14] אפשר לקבוע שמתקיים התנאי משמע הסבתא מסוגלת לשלם מזונות לאחר סיפוק צרכיה. .33מתקיימים אף תנאי סעיף 5(2) שכן הילדות ודאי אינן מסוגלות להשתכר ולו אגורה אחת ולגבי האשה אין שמץ ראיה שהיא עצלה, דוחה עבודות וכיו"ב. ע"פ תלושי המשכורת היא עובדת במשרה מלאה אלא שמשרה זו אינה מספקת לפרנסתה נוכח צרכיה כאשה עובדת וכאם. .34אשר לתנאי סעיף 5(3) בחוק המזונות. כבר קבעתי לעיל שאמה של האשה גב' שואה אינה מסוגלת לתמוך ולעזור כספית ולגבי הבעל הוא ואמו אינם טוענים שהוא מסוגל להשתכר מעבר למה שהוא משתכר על כן אין קרובים יותר מן הסבתא לספוק מזונות. סיכום פרשת מזונות ושיעור המזונות החסר .35אם נחזור עתה לפרקים הקודמים ונרכז הסכומים השונים שאושרו התוצאה כדלקמן: (א) חוסר במזונות הילדות -% 35בהפחתת קצבת ילדים - פסקה 18לעיל -.031, 46ש' (ב) השלמת % 30מן ההוצאות הכלליות בהחזקת הבית כמזונות לאשה - פסקה 19לעיל -.500, 67ש' (ג) סכום כשיעור דמי טיפול אולם להשלמת צרכי האשה למזונותיה - פסקה 20לעיל -.000, 60ש' סכום זה לא מגיע אפילו לכ-150$ כאשר אני מוסיף תוספת משוערת של העלאת מדד יולי מעל %25, באופן שמדד ודולר שוב מתקרבים זה לזה. סכום זה חסר משקל נוכח הכנסות של כ-000,1$ כמודגם לעיל ויש מקום להטיל החיוב בו על הסבתא לפי החלוקה הבאה: לבנות -.031, 46ש' לאשה -.500, 127ש' ולחילופין אם ההנמקה לגבי הסך -.000, 60ש' אינה משכנעת: לבנות -.031, 106ש' לאשה -.500, 67ש' .36בנוסף לתוספו דלעיל קיימים 300$ דמי שכירות לדירה ואני סבור שאף אותם אפשר וראוי להוסיף לחובת הסבתא ומשני טעמים לפחות: (א) הסכום עדיין בגבול יכולתה שכן ישארו לה מעל 500$ (ואפילו יש לנכות מס על ההכנסות מנכסים) (האחרות פטורות ממס או חייבות במס סמלי). (ב) עם פינוי הדירה מתפנה לסבתא מקור להכנסה נוספת בין שתכנס לבית אבות (ואזי תתפנה אף הדירה ברח' כצנלסון להשכרה ולמימון ההוצאה בבית אבות בצרוף או שלא בצרוף ההכנסה מנכסים קצבה וגמלה) ובין שלא תכנס לבית אבות. לדה"ש תווספנה אף הוצאות ההעברה שהן סכום חד פעמי של כמה מאות דולרים. אשר למועד תחילת התשלומים .37לכאורה יש מקום לחיוב מיום הגשת התביעה ב- 27.1.82אולם הראיות מורות כי עד פטירת בעלה המנוח של הסבתא ב- 14.1.84לא היו לה אלא % 24.5בנכס של רח' לוינסקי - עליה וכל שאר ההכנסות מאותו נכס ומן הנכס שברח' יעבץ היו למנוח. אין ראיות על הכנסות של הסבתא קודם פטירת בעלה אלא כדי גמלת האוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים ו-% 24.5מן הנכס ברח' עליה-לוינסקי. לא השתכנעתי כי נוכח מגבלות הסעיפים 4- 5ראוי להטיל על הסבתא את החיוב לתקופה שקודם מות בעלה. התוצאה שמועד תחילת החיוב יהיה 14.1.84משמע יחושבו בינתיים פיגורים ל- 20חודש עד 14.9.85: לילדות -. 46.031ש' x 20חודש -.620, 920ש' לאשה -.500, 127ש' x 20חודש -.000,550, 2ש' סכומים אלה כאשר אני משערכם לפי עליה משוערת של מדד יולי מגיעים בקושי לכ-000,3$ והסכום לא נראה כבלתי הולם את מצב הסבתא. .38אשר לשכר הדירה, לגביו כבר קבעתי שיש לשלם השיעור לכל שנה מראש משמע 600,3$ לכל שנה מראש מיום תחילת השכירות בשקלים לפי שער יציג. מאחר וחיוב שכה"ד הוא על הסבתא נראה לי שאוכל להתנות ולקבוע שפינוי הדירה ברח' שמעוני 15יותנה בתשלום של 600,3$ בשקלים לפי שער יציג ביום התשלום חודש וחצי לפני הפינוי על מנת לאפשר לאשה מציאת הדירה. הכסף יושלש לשנה הראשונה בידי בא כוח האשה כדי להבטיח את הפינוי ובשנים הבאות ישולם לאשה מראש לשנה חודש לפני תום השנה הקודמת. התשלום לשנה הראשונה יועבר ע"י הפרקליט לידי בעל הבית אשר ישכיר את הדירה. אשר להוצאות ההובלה וההעברה ברוח הקבוע בפסקה 38מוקצב לסבתא זמן של עד שבועיים לפני תחילת השכירות החדשה למסירת שם חברת ההובלה והצגת אשור לאשה מן המוביל שהוא יבצע ההעברה ביום תחילת השכירות החדשה. אם אשור זה לא יוצג רשאית האשה להתקשר עם מוביל והסכום שבו תתחייב לפי קבלה או חשבונית של המוביל יהיו ברי גביה מידית. כן חייבת הסבתא לערוב לתשלומי השכירות אף בעתיד בחוזי השכירות שתחתום האשה. .39תביעת הבעל להפחתת מזונות או המרת הוצאות כלליות אין ראיות שתצדקנה הפחתת מזונות וכבר קבעתי כך. מאידך אני מקבל את טענות הבעל וראיותיו מהן ניתן להאמין שלעיתים היתה הפרזה בתצרוכת חשמל או טלפון וכן יתכן ויש רגלים לטענה שהאשה היתה משהה תשלומים שעל הבל היה לשלם וכך הצטברו לחובתו קנסות, ריבית והצמדות. לכן אמורים ה-% 70שהיו מוטלים על הבעל ע"פ החישוב המודגם בפיסקה 19ליהפך לסך 500, 157ש' לחודש מעודכן ע"פ מדד יוני 1985תחילתו של החיוב החדש יהיה 16.9.85(סמוך לשימוע פסה"ד). .40שינויים בהצמדה והוספת ריבית פיגורים והצמדה דרישת התובעים בנידון פריטים אלה נראית לי צודקת. המזונות שנפסקו אינם גבוהים ועל כן ראויים לעדכון תכוף יותר ובדעתי לקבוע עדכון דו-חודשי. אכן עדכון שכר במשק לא נעשה ע"פ שיטה זו אולם יזכר שמזונות ובפרט בשיעורים שבפסק הדין של השופט גרוס ובפס"ד זה הם הצרכים הבסיסיים "העור והעצמות" ולכן לא יתכן לשחוק בהם. האדם המצוי הנכנס למצוקה כספית משתדל להשיג עיסוק נוסף או מימון ביניים, זאת אי אפשר לדרוש מילדים או מאשה שממילא עובדת משרה שלמה ומטופלת בשלוש ילדות ללא עזרה ועידוד טוב של הבעל. יש לזכור שההכנסה של הסבתא היא בעיקרה דולרית משמע בד"כ מעודכנת מדי יום (כפוף להגבלות נוכחיות לתחיקת חירום מוגבלת בזמן), על כן עדכון דו חודשי ודאי אינו מכביד. כן ראוי להוסיף סנקציה על איחורים בתשלום בנוסחים המקובלים כיום על מנת למנוע איחורים בתשלומי מזונות כפי שהיו בעבר ללא פיצוי על האיחור. .41שונות והשלמות (א) אי אפשר שלא להתרשם למקרא התיק על סולידריות בן הבעל ולמשפחתו - אמו ואחותו וגיבוי הדדי. אכן אני מקבל גרסת ההגנה כי לבעל אין זכויות בדירות שברח' אורי וברח' בצלאל והן של האחות נחמה סלע, אולם אחות זו ירשה מחצית ירושת בעלה המנוח של הסבתא לא משום שהיא מועדפת על הבעל - הנתבע, אלא על מנת למנוע אפשרות שרכוש יגיע לאשה ולבנות התובעות. במילים אחרות: הבעל לא נודה מן הירושה ויש רגלים לסברה שמעמדו יושווה לזה של אחותו בצורה זו או אחרת לאחר שיצליח להפרד מאשתו וימנע סיכון להעברת רכוש אליה או הגדלת משאביו שיצדיקו העלאת מזונות. כך יש אף להבין את העברת המניות מן הבעל (ולא מאחותו) לאמו בחברת - לוינסקי-עליה. זו העברה תקפה מבחינה משפטית אולם כוונתה ברורה - למנוע הטבות לאשה ולבנות. הסכמת הבעל לתביעות הפינוי אף היא נעשתה כאשר מדורו שלו מובטח ודווקא בדירת אמו. (ב) משפט הפינוי שגרר בעיקרו את המשפט הנוכחי הוא "תרגיל" משותף של הבעל ואמו ולא היתה לו הצדקה עניינית אפילו ישנה משאלה של הסבתא להיכנס לבית אבות. על כן הטלת חיוב שכירות ודמי העברה אינו שינוי אמיתי במערך המשפחתי. הנישואין נכרתו מבלי שלבנה"ז היה מדור, אולם משפחת הבעל היתה אמידה והעמידה לרשותו ולרשות משפחתו מדור ללא כוונות להפריע בשימוש. משנשתבשו היחסים בין בנה"ז הפכה שלילת הדירה אמצעי לחץ על האשה. על כן הטלת חיוב שכה"ד אינו למעשה הטלת עול נוסף על משפחת הבעל אלא היא החלפת מדור במדור מבלי שהנטל עובר מכיס לכיס, או מצד לצד. (ג) הבעל הציע אמנם להשתתף בשכר הדירה, אולם הצעתו נמוכה ביותר כרבע מדמי השכירות ומשיעור נמוך ולא ריאלי. יכולתי "לתפוס אותו במילתו" ולהטיל עליו חיוב לא מכוח דיני מזונות אלא מדיני התחייבות = חוזים (ראה כדוגמה בסיטואציה דומה, אם כי שונה עובדתית, בתיק /226תיש"ד [13] שם הוטל חיוב מזונות על אדם מכוח הודאתו באבהות ולא בגלל הוכחת אבהות ממש שנשארה ללא הכרעה על מנת למנוע קביעת ממזרות) אולם נוכח חיוב הסבתא ויציאה מהנחה שאין לבעל לתשלום ויתכן והצעתו לתשלום מבוססת על כך שיורדו מזונותיו בפריטים אחרים - אינני מטיל חיוב פורמלי על האב בתשלום דמי השכירות. יחד עם זה ומאחר ואי אפשר לדעת מה נעשה בחדרי חדרים בין הסבתא לבנה, לא מן הנמנע שיש חשבון ביניהם שאינו ידוע לביהמ"ש. כל שידוע שכיום גר הבעל עם אמו - הסבתא ולאחר שנפטר בעלה שלה לכאורה אין צפיפות במגורים כאלה. (ד) השופט ינון הפחית את חלקו של הבעל בהוצאות הכלליות מ-% 70ל-% 60וזאת בהחלטה מ- 18.12.83בתיק המרצה 3037/.83 בדעתי לבטל החלטה זו ולהחזיר החיוב הישן על כנו במקום להטיל ההפרש של % 10על הסבתא. הבעל יצטרך לשלם איפוא ההפרש עם ריבית והפרשי הצמדה. החשבון לכאורה פשוט לחישוב שכן הסכומים האבסולוטיים כבר ידועים עת נגבו % 60מן ההוצאות הכלליות. (ה) אין בדעתי להמשיך הסדר שהיה בהחלטה מתיק המרצה 2870/83 כהסדר שיתמשך מעבר לתקופת המשפט משמע אין חובה פסוקה יותר לשלם מזונות דרך הפרקליטים וריבית והפרשי הצמדה יחולו לאלתר. (ו) אי אפשר להתרשם מריבוי יתר של המרצות ודיונים ממושכים בהן אשר גרמו לסחבת גדולה בתיק ומנעו דיון מהיר להשלמת הדיון בו. מאחר ואף לתובעות יד בהמרצות רבות ומיותרות אתייחס בפסיקת המזונות רק להליכים היעילים ולא למיותרים ולבלתי יעילים שגרמו להתמשכות הדיון ללא הצדקה. לא אתערב בהחלטות על הוצאות ושכ"ט בהליכים שונים אלא אפסוק שכר על התיק העיקרי כפי שנראה בעיני בנוסף לכל חיוב ביניים. הסכום הנראה לי הוא 000,500, 1ש' לזכות התובעות נגד הנתבעים סולידרית. פסיקתא .42לאחר דיון בתיקים נפסק כדקלמן: (א) המשמורת בשלוש הילדות תובעות 2- 4תהיה לאמם תובעת 1ויאופשרו ביקורים לאב אצל בנותיו ושל הבנות אצל האב. עד שלא יקבע אחרת הסדרי הראיה הם אלה שנקבעו בהמרצה 3542/.82 (ב) מבוטל צו המניעה שאסר על הבעל את הכניסה לדירה שברח' שמעוני 15תל-אביב אולם הוא מותרה לנהוג בכבוד באשתו ובבנותיו, לא לנהוג בהן שררה לא לנהוג באלימות בין פיזית או נפשית. אין בקביעה זו כדי לפגוע בפסק סילוק היד, נגד הבעל מאותה דירה לזכות אמו ואין בו הכשר להפר אותו פסק. אם אמנם יחזור הבעל הביתה, הוא יתגורר בחדר נפרד מאשתו ומבנותיו. למקרה מחלוקת על יחוד החדר - הרשות לחזור ולבקש הוראות מבימ"ש. (ג) חיוב המזונות הקצוב של האב לבנותיו מתיק מ"א 2817/80בסך 762.50, 2ש' הצמוד למדד ספטמבר 1981( 241.8נקודות) ישאר ללא שינוי, אולם מיום מתן פסה"ד יעודכן כל חודשיים בחודשים הזוגיים ע"פ המדדים בחודשים הבלתי זוגיים. מועד תשלום מזונות בכל 16לחודש לחודש מראש. (ד) חיוב האב בהשתתפות בהוצאות הבית כדי % 70ע"פ פסה"ד בתיק מ"א 2817/80ישאר ללא שינוי עד 15.9.85ומבוטלת ההפחתה ל-%60 מהמרצה 3037/83 רטרואקטיבית מיום שנעשתה באופן שהאב חייב לאלתר בתשלום ההפרשים. החל מ- 16.9.85יהפוך החיוב הבלתי קצוב ויהיה חיוב קצוב של האב לבנות בסך 500, 157שקל לחודש צמוד למדד יוני 1985( 211נקודות) ויעודכן בכל חדשים, בכל חודש זוגי עפ"י המדד של החודש הבלתי זוגי שלפניו. (ה) הסבתא, נתבעת 2, תשלם לאם התובעת מס' 1מזונות חדשיים בסך 500, 127שקל לחודש צמודי מדד יוני 1985( 211נקודות) שיעודכנו בכל חדשים, בחודש הזוגי לפי מדד החודש הבלתי זוגי שלפניו. תחילת החיוב 16.1.84וסכום הפיגורים ל- 15.9.85הוא 000,550, 2שקל. (ו) הסבתא, נתבעת 2' תשלם לילדות תובעות 2- 4מזונות חודשיים בסך 031, 46שקל לחודש צמוד מדד יוני 1985( 211נקודות) שיעודכנו בכל חודשיים בחודש הזוגי לפי מדד החודש הבלתי זוגי שלפניו. תחילת החיוב .16.1.84 סכום הפיגורים ליום 15.9.85הוא 620, 920ש'. (ז) הסבתא, נתבעת 2, תשלם לתובעות לכיסוי שכר דירה בעתיד סך בשקלים שווי ערך ל-300$ לחודש בעת התשלום לפי שער יציג בעת התשלום אולם מדי פעם לשנה מראש וכן דמי הובלה להעברת ריהוט וציוד מדירת רח' שמעוני עפ"י הסדרים ובמועדים כקבוע בפיסקה 38מפסה"ד וכן תחתום כערבה לדמי השכירות בכל חוזה שכירות שתחתום האשה למדור כאמור לתשלום דמי השכירות בעתיד. (ח) הנתבעים סולידרית ישלמו לתובעות לידי תובעת 1את הוצאות המשפט ועוד שכ"ט עו"ד בסך 000,500, 1שקל + סכום שווה ערך למע"מ לסכום זה והכל בנוסף לחיובי הוצאות ושכ"ט בהליכי ביניים או בהחלטות ביניים במהלך המשפט. (ט) כל סכום בו חוייבו הנתבעים וכל אחד מהם ישא ריבית פיגורים בשיעור המקסימלי האפשרי מדי פעם עם הפרשי הצמדה למדד מיום שהגיע או יגיע כל תשלום עד התשלום למעשה, או ריבית חוקית מקסימלית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א- 1961(ללא הצמדה) לפי השיעור הגובה יותר. הפרשים המתחייבים מפסה"ד ישאו אף הם הפרשי הצמדה וריבית כנ"ל לפי האפשרות הגבוהה למן היום בו הגיע כל תשלום אולם להפרשים לפי פיסקאות (ה) - (ו) יש להוסיף עדכון עפ"י מדד יולי וריבית הפיגורים רק מיום פסה"ד. (י) תשלומים לבנות יבוצעו לידי אמן. (יא) מתאשר רק עיקול תכולת הדירה ברח' שמעוני כדי להבטיח שימושו ע"י התובעות אף במקום המגורים החדש. ניתן והודע ביום 2/9/85 במעמד עו"ד טאוסיג והוכמן והנתבע מס' 1בלבד ובהעדר עו"ד מנהים ולקוחתו.מזונות