אחת הסמכויות הנתונות למנהל הרשות הממשלתית (נציב המים כתוארו הקודם) מכוח סימן א1 לחוק המים, היא הסמכות להוצאת צו לתיקון מעוות. להלן פירוט לגבי צו לתיקון מעוות: בית המשפט ציין בפסיקתו כי השמירה על מקורות המים בישראל היא אינטרס ציבורי עליון, נוכח מקורות המים המועטים העומדים לרשות המדינה ונוכח מגמת ההידלדלות של מקורות אלה כתוצאה מתנאי אקלים ובשל גורמים שונים נוספים. חוק המים אשר נחקק בשנת 1959, קובע הסדר מקיף המיועד בעיקרו לשמור על משאב חיוני זה, שהוא קניינו של הציבור, כדי שיוכל לשמש את צרכי התושבים ולשרת את פיתוח הארץ. ההסדר הסטטוטורי שבחוק המים כולל שורה ארוכה של הוראות העוסקות במקורות המים וייעודם, בזכות הפרט למים, בכללים לשמירה על המים, בחיסכון במים, בתכנון והקמה של מפעלי מים, בהספקת מים ועוד. על מנת להגשים את המטרות אשר לשמן נחקק חוק המים כאמור, נקבע בו, בין היתר, גם סימן א1 אשר יוחד להוראות בדבר "מניעת זיהום מים". סעיף 20ב(א) הכלול באותו הסימן אוסר על זיהום מים, ומורה כי "חייב אדם להימנע מכל פעולה המזהמת מים או עלולה לגרום לזיהום מים, במישרין או בעקיפין, מיד או לאחר זמן; ואין נפקא מינה אם היה מקור המים מזוהם לפני אותה פעולה ואם לאו". כמו כן כולל סימן א1 לחוק סמכויות ביצוע ואכיפה שונות שנועדו להתמודד עם מצב שבו נגרם זיהום מים. אחת הסמכויות הנתונות למנהל הרשות הממשלתית (נציב המים כתוארו הקודם) מכוח סימן א1 לחוק המים, היא הסמכות להוצאת צו לתיקון המעוות. מדובר בצו המאפשר למנהל הרשות הממשלתית להתמודד, במישור המינהלי, עם מצבים שבהם נגרם זיהום מים, באמצעות הוראה לגורם המזהם להפסיק את הזיהום, להשיב את המצב לקדמותו ולמנוע את הישנות הזיהום. וזו לשון הסעיף: "20ז. (א) נוכח מנהל הרשות הממשלתית כי נגרם זיהום מים, רשאי הוא לצוות על מי שגרם לאותו זיהום, לעשות את כל הדרוש להפסקת זיהום המים, להחזרת המצב לקדמותו לפני שנגרם הזיהום ולמניעת הישנותו של זיהום המים, הכל כפי שיפורט בצו. (ב) לא נתמלאו הוראות צו לפי סעיף קטן (א) תוך זמן סביר שנקבע בצו רשאי מנהל הרשות הממשלתית לעשות את כל שפורט בצו, ומשעשה כן יהיה מי שנצטווה ולא מילא אחר הוראות הצו חייב בתשלום כפל ההוצאות הכרוכות בכך; על גבייתן של הוצאות אלה תחול פקודת המסים (גביה) חוץ מסעיף 12 שבה". סעיף 20ז נועד אפוא לשמש כלי יעיל ואפקטיבי לצורך הגנה על מקורות המים בישראל מפני זיהום והתפישה המונחת ביסודו היא כי החובה לעשות את כל הדרוש להפסקת הזיהום ולהשבת המצב לקדמותו מוטלת בראש ובראשונה על מי שגרם לזיהום. על כן, מופנה הצו על-פי סעיף 20ז אל הגורם המזהם והוא זה אשר חייב לשאת בתוצאות מעשיו ובעלות הנדרשת כלשון החוק ל"תיקון המעוות". בנוסף למסלול המינהלי ולסמכות הנתונה למנהל הרשות הממשלתית להוציא צווים לתיקון המעוות על-פי סעיף 20ז, ניתן לנקוט הליכים פליליים נגד מי שעבר על הוראה מהוראות סימן א1 לחוק המים ולהטיל עליו את העונשים הקבועים לעניין זה בסעיף 20כא לחוק. כמו כן מוסמך בית המשפט אף לפני שהוגש כתב אישום, ליתן צו זמני נגד מי שחשוד או נאשם בגרימת זיהום מים "ככל שיראה לנכון בנסיבות העניין כדי למנוע, להפסיק או לצמצם את זיהום המים" (סעיף 20כג(א) לחוק המים). בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה על-פי סעיף 20כא לחוק אף רשאי, בנוסף לכל עונש שיטיל, לחייב את אותו אדם לנקוט את האמצעים הדרושים כדי להפסיק, לצמצם או למנוע את המשך זיהום המים; לנקות את המים וכל אשר זוהם עקב ביצוע העבירה; ולהחזיר את המצב לקדמותו. כמו כן רשאי בית המשפט לחייבו בתשלום ההוצאות הדרושות שהוצאו לניקוי המים וכל אשר זוהם עקב העבירה אם הוגשה לבית המשפט בקשה מאת מי שהוציאן (סעיף 20כד לחוק המים). צווים