טענת "פרעתי" בתביעת מזונות א. מבוא 1. תחילתו של ההליך בפסק דין למזונות אשה וילדים שניתן במעמד צד אחד ב- 1988 (להלן: "פסק הדין הראשון"). פסק - הדין בוטל ב- 12.1.95, ונפסקו מזונות סופיים בתביעה ב- 28.8.96 (להלן: "פסק הדין השני"). 2. הוגש ערעור לבית המשפט העליון. ב- 16.9.98 הורה בית המשפט העליון על הגדלת המזונות ב- 30% (להלן: "פסק הדין השלישי"). 3. עומדות לדיון טענות בעניין יישום הוראות סעיף 18 (א) וסעיף 19 (א) לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז - 1967. טענות אלה נדחו בהחלטת ראש ההוצאה לפועל, ומכאן הערעור שבפני. 4. נדון בכל אחת מהטענות לפי סדרן. ב. גביית מזונות ששולמו ביתר - הפעלת המנגנון של סעיף 18 (א) לחוק ההוצאה לפועל 5. טוען המערער ששילם ביתר 193,143 ש"ח נכון ליולי 96, ומשבוטל פסק הדין הראשון - זכאי הוא מכוח הוראת סעיף 18 (א) לחוק ההוצל"פ להחזר הכספים. 6. המזנות לא שולמו בהליכי ההוצאה לפועל. קמה ועומדת השאלה, האם ניתן להפעיל את המנגנון של סעיף 18 (א) לחוק ההוצאה לפועל לעניין תשלומי יתר שלא שולמו בהוצאה לפועל. 7. סוגיה זו נדונה תחילה בע"א 32/90 בריל נ' בריל פ"ד מו (5) 866, והושארה בצריך עיון. בעניין בריל נחלקו הדעות. השופט מצא, סבר שסמכות ראש ההוצאה לפועל להורות על השבה מוגבלת לכספים שנגבו מהחייב במסגרת הליך הביצוע בהוצאה לפועל. כנגדו השופט דב לוין, סבר שיש לתת פרשנות מרחיבה כדי לפשט את ההליכים ולייעלם, תוך צמצום חלקו של בית המשפט באכיפת פסקי - דין. 8. טענה זו חזרה ועמדה לדיון בע"א 4199/77 אוריאלי נ' סמואל (לא פורסם). עניין זה הוכרע הפעם בדעת הרוב: השופטים מצא ושלמה לוין כנגד דעתו החולקת של השופט טירקל. בעניין אוריאלי, נפסק בדעת הרוב: (א) סמכות ראש ההוצאה לפועל להורות על השבה מוגבלת לכספים שנגבו מהחייב בהליכי הוצאה לפועל. (ב) בנסיבות אחרות, משבוטל פסק - דין - הדרך הרגילה היא להגיש תביעה להשבה לבית - המשפט. (ג) תוצאה זו מתבקשת עפ"י לשונו של סעיף 18 (א) לחוק ההוצל"פ ותואמת את התכלית, שראש ההוצל"פ אינו מכריע בסכסוכים אלא אם כן ניתנה לו במפורש סמכות מעין זו. היבט נוסף: כאשר כספים נגבים בהוצאה לפועל - הנתונים הנדרשים לקביעת ההשבה מצויים בהוצאה לפועל וניתנים בנקל לבירור. 9. עפ"י הלכת אוריאלי, שנתחדשה בבית המשפט העליון ב- 10.3.99, משלא שולמו כספי המזונות בהוצאה לפועל - לא ניתן להפעיל את המנגנון שנקבע בסעיף 18 (א) לחוק ההוצאה לפועל. לאור האמור דין הבקשה של המערער לפי סעיף 18 (א) לחוק ההוצל"פ - להידחות, ואין עילה להתערב בהחלטת ראש ההוצל"פ. 10. זאת ועוד, במקומו של פסק הדין הראשון בא פסק דין שני, ולאחריו בא שינוי בגובה המזונות בפסק דין של ערעור, והכל באותה תביעה ולאותה תקופה של חיוב במזונות. בנסיבות אלה גם לא ניתן לבודד את פסק - הדין למזונות שבוטל ממכלול פסקי - הדין שלאחריו ושבהם נקבעו חיובי המזונות. ג. קיזוז תשלומי מזונות במסגרת "טענת פרעתי" - סעיף 19 (א) לחוק ההוצאה לפועל 11. המערער שהיה ער לכך, הגיש בקשה נוספת לפי סעיף 19 (א) לחוק ההוצאה לפועל, שעניינה "טענת פרעתי". 12. טענת פרעתי של המערער מבוססת על טענת קיזוז. פעולת הקיזוז היא זכות מהותית וצריכה להישען על הוראת חוק מפורשת. ראו: סעיף 20 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970, סעיף 13 לחוק השליחות תשכ"ה - 1965, סעיף 25 לחוק השכירות והשאילה תשל"א - 1971, סעיף 10 לחוק השומרים תשכ"ז - 1967, סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) תש"מ - 1980, סעיף 32 לחוק המכר, תשכ"ח - 1968. 13. את הקיזוז בדיני מזונות ניתן לתלות בהוראות סעיף 53 וסעיף 61 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי) והוראת סעיף 19 (א) לחוק ההוצאה לפועל. 14. לעניין הוראת סעיף 19 (א) לחוק ההוצאה לפועל אמר השופט שמגר ברע"א 191/87 רבין נ' בנק ברקליס דיסקונט דינים עליון ה, 604: "במסגרת טענת פרעתי ניתן היה להוכיח את הקיזוז". עוד הוסיף השופט שמגר: "ראוי היה שהעניין ימצא ביטויו המפורש בתיקון לסעיף 19 הנ"ל מאחר ונושא זה עולה ושב ועולה בפני בית משפט זה מדי פעם". 15. טענת הקיזוז של המערער נשענת גם על הוראת סעיף 6 לפסק הדין השני. בפסק נקבע: "כל סכום ששילם הנתבע לידי התובעים או עבור מי מהתובעים ו/או לכל אחד מהם או עבורם מאז 26.11.88 ינוכה ויקוזז מסכום דמי המזונות בהם חייב הנתבע עפ"י האמור בסעיפים 1-5 של פסק - הדין". 16. גם אם נאמץ את הגישה, שפרשנות סעיפים 6-7 לפסק השני מובילה למסקנה, שההתייחסות הייתה לקיזוז עד למועד מתן הפסק - ניתן לקזז תשלומים ששולמו ביתר מהפרשי המזונות שהצטברו לאחר הפסק, מכוח הוראות סעיפים 53 ו- 61 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי) והוראת סעיף 19 (א) לחוק ההוצאה לפועל. לגרסת המשיבה חוב מזונות העבר נכון ל- 6.10.98 עומד על סך 1,420,310 ש"ח. גם אם המערער חולק על התחשיב, אין סיבה שהמערער לא יוכל לקזז מחוב העבר, בין אם החיוב נוצר לפני הפסק או לאחריו, את סכום המזונות ששילם ממועד הגשת התביעה ואילך. 17. השאלה אם ידע המערער על הפסק הראשון אינה רלוונטית, משהורה בית המשפט בפסק הדין השני מ- 96 על חיוב רטרואקטיבי מ- 88. חייב במזונות זכאי לכך, שימנע ממנו לשלם תשלומי כפל למזונות בני משפחתו בגין אותה תקופה. 18. עומדת למערער "טענת פרעתי" גם מכוח סעיף 12 לתצהיר המשיבה מ- 18.7.94, שהוגש לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע. בתצהיר נאמר: "בעלי שילם במשך השנים שלאחר פסק הדין (פסק הדין הראשון - י.ג.) סכומים חלקיים בלבד מדמי המזונות הפסוקים, סכומים העולים בסה"כ בערך נוכחי לכדי 579,167 ש"ח". בעל דין שהצהיר בתצהירו בהליך אחד - מושתק מלהתכחש להצהרתו בהליך אחר, ולטעון טענה הפוכה. ראו: ע"א 4631/90 גול נ' גול פ"ד מט (5) 656. ע"א 513/89 INTERLEGO פ"ד מח (4) 133. לא תשמענה לעניין זה טענות סותרות של המשיבה. בסעיף 13 לעיקרי הטיעון של המשיבה נטען, כיון שהמערער לא ידע על קיום פסק הדין הראשון - יש לראות את הכספים ששולמו ככספים שהועברו במתנה. גרסה סותרת אחרת הובאה ע"י המשיבה בסעיף 2 לסיכומיה. נטען בסיכומים, שהכספים שימשו לכסוי חובות של המערער לצדדים שלישיים. שתי גרסאות סותרות אלה עומדות גם כנגד המוצהר בתצהיר המשיבה. 19. ראש ההוצאה לפועל סבר בסעיף 7 להחלטתו, שלא ניתן להכיר ב"טענת פרעתי" לעניין סכומי מזונות ששילם החייב לאחר הגשת התביעה ולפני מתן פסק - דין. קביעה זו בטעות יסודה. 20. בתביעה אזרחית "טענת פרעתי" מצטמצמת לעובדות שהתגבשו לאחר מתן הפסק. בתביעת מזונות, החיוב שנפסק מיום הגשת התביעה ואילך הוא חיוב חודשי, המתחיל בעבר ונושא פני עתיד. בית המשפט של מזונות, עפ"י רוב, אינו דן בפסיקתו בשאלות של פרעון חיובי המזונות, ומשאיר דברים אלה לבירור בהוצאה לפועל, ולפיקוח שיפוטי במסגרת הליכי הערעור. 21. טענת פרעתי במשפטי מזונות אינה מוגבלת לתשתית העובדתית שארעה מיום מתן הפסק ואילך או מיום מתן צו המזונות הזמניים ואילך. חייב במזונות יכול לעורר טענת פרעתי ככל שההתייחסות חלה מיום תחילת החיוב שנקבע בפסק - הדין (יום הגשת התביעה במרבית פסקי - הדין) ועד לפקיעת החיוב. 22. יחד עם זאת, בהעדר הוראה מפורשת של בית המשפט - לא ניתן לקזז תשלומי מזונות עבר, ששולמו ע"י החייב ביתר עד למועד מתן פסק - הדין, ממזונות שוטפים של הקטינה או ממזונותיה העתידיים, להבדיל מחוב הפרשי מזונות עבר שהצטבר גם לאחר מתן פסק - הדין. אין לפגוע בדרך קיזוז של תשלומי עבר בסיפוק מזונותיו השוטפים של הזכאי למזונות בהעדר הוראה חד משמעית בפסק. 23. הנחיה זו משתלבת גם עם גישת בית המשפט העליון בע"א 4560/90 סיגורה נ' סיגורה (לא פורסם) בה נקבע: "בענייני מזונות נוהג הכלל על פיו אין להורות על ביטולם למפרע של דמי מזונות אשר שולמו בעקבות החלטתו של בית המשפט המוסמך". ההנחה היא שמזונות ששולמו עפ"י החלטה שיפוטית - שימשו בפועל לסיפוק מזונות, והוראה על החזרתן - עלולה לפגוע בצרכי מחיה שוטפים ועתידיים של הזכאי למזונות, כל עוד לא הוכח שהזכאי הינו בעל אמצעים כספיים, המאפשרים לו לעמוד בעול ההחזרה. ראו גם: ע"א 5951/93 קצב נ' קצב תקדין - עליון 95 (1) 361. ע"א 5752/92 מזרחי נ' מזרחי תקדין - עליון 94 (1) 836. 24. קיזוז תשלום מזונות עבר מחוב מזונות עבר שהצטבר לפני מתן פסק - הדין וגם לאחריו - ניתן וראוי. טובת הקטינה אינה מאפשרת פגיעה במזונותיה השוטפים או העתידיים ללא הוראה מפורשת בפסק - הדין. עפ"י הפרשנות של סעיפים 6-7 לפסק הדין השני - הוראה כזו לא מצויה בפסק. 25. מששילם החייב מזונות למספר זכאים (האשה והילדים), הקיזוז צריך להתבצע לעניין כל זכאי במזונות בנפרד. לאור סכומי חוב העבר, שטוענת המשיבה, יכול ולא יתעורר צורך להורות על דרך הקיזוז בהיבט זה. במידה והדבר יתעורר יש להורות על קיזוז פרופורציונלי לסכומי החיובים השונים שנקבעו בפסק. ד. סוף דבר 26. הערעור בעניין אי הפעלת סעיף 19 (א) לחוק ההוצל"פ - נדחה. 27. הערעור בעניין יישום סעיף 19 (א) לחוק ההוצל"פ מתקבל בחלקו. המערער זכאי לקזז מהפרשי מזונות העבר שהצטברו עד היום, לרבות מחיוב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד שנפסקו כנגדו - את התשלומים ששילם עבור המזונות מיום הגשת התביעה (מ.א. 1448/88) ואילך, לרבות הסכום שהודתה בו המשיבה בסעיף 12 לתצהיר מ- 28.7.94. המערער לא זכאי לקזז את תשלומי מזונות העבר ששילם ממזונות חודשיים שוטפים או עתידיים של הקטינה. ביחס לדרך הקיזוז ניתנה הוראה משלימה בסעיף 25 לפסק. לאור התוצאה, חיוב ההוצאות בהחלטת ראש ההוצל"פ יופחת ל- 2,500 ש"ח + מ.ע.מ. צמוד למדד ונושא ריבית. 29. אין צו להוצאות. 30. על הפסק לא יחול צו איסור פרסום. טענת פרעתימזונות