האם אפשר לקבל פיצוי על הטעיית הצרכן ? מה צריך להוכיח על מנת לקבל פיצוי על הטעיית הצרכן ? לצורך ביסוס העילה של הטעייה על-פי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, יש להוכיח כי: א) העוסק עשה מעשה או מחדל אשר עלול להטעות צרכן בענין מהותי; ב) הצרכן נפגע כתוצאה מכך; ג) קיים קשר סיבתי בין ההטעייה לבין הפגיעה שסבל הצרכן הטעייה לפי סעיף 2 לחוק איננה עוולה תוצאתית, אלא עוולה התנהגותית: העוולה קיימת אם נעשה מעשה או מחדל "העלול להטעות", גם אם לא אירעה הטעייה בפועל, ולא נגרם כל נזק. עם זאת, בהיותה של הטעייה לפי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן עוולה נזיקית, לא ניתן לתבוע סעד של פיצוי כספי בגין עוולה זו בלא הוכחת נזק וקשר סיבתי בין ההטעייה לבינו. הטעייה לפי סעיף 2 לחוק דורשת הוכחת נזק וקשר סיבתי בינו לבין ההטעייה, לשם קבלת פיצוי כספי (להבדיל מתרופות שאינן דורשות נזק, כמו צו מניעה או סעד הצהרתי). המחלוקת שהתעוררה בענין ברזני הנ"ל, נגעה אך ורק לשאלה האם יתכן נזק הנובע מהטעייה על-פי סעיף 2 לחוק, בלא שהצרכן הסתמך על המצג המטעה. בלא שהוכחה ידיעתו של הצרכן על המצג המטעה והסתמכותו עליו, לא הוכח הקשר הסיבתי שבין ההטעיה לנזק הנטען, וממילא גם לא הוכח הנזק הנדרש לשם פסיקת פיצוי כספי בגין ההטעיה. חוקי צרכנות יש לפרש באופן שיתן ממשות לתכליתם, הגנה על הצרכן, וכדברי פרופ' ס' דויטש דיני הגנת הצרכן ב' (2012), 1 "קיימת הסכמה בציבור שיש צורך בהגנה על הצרכנים, וזאת בשל שיקולים של הגינות בעסקאות, שויון ומטעמים נוספים כגון הגנה על ציפיית הצדדים, תיקון כשלי שוק, צדק חלוקתי והגנה על ערכים חברתיים" - כמובן ככל שבית המשפט משתכנע כי בטענות הצרכן אמת. הטעיהפיצוייםצרכנותהטעיית צרכנים