פסק-דין זוהי תביעה לתגמולי ביטוח בגין נזק שנגרם למבנים ומלאי בתחנת דלק בטייבה עקב גשמים שירדו ב- 8/2/06. הנתבעת מכירה בחבותה כמבטחת, אך חולקת על הסכומים הנתבעים. אף שאין הנתבעת חולקת על הנזק למבנים, היא טוענת שעליה לשאת רק במחציתו שכן הוא בוטח "ביטוח חסר" רק בכמחצית מערכו. באשר לנזק שנגרם לבנזין שהזדהם, טוענת הנתבעת שהוא נמכר בחפזון מופרז שמנע ממנה לבדקו, ולמכרו במחיר עדיף וכך להקטין את נזקה. לטענת ביטוח חסר ככל שהתקדמה שמיעת הראיות בתיק זה גברה התמיהה, כיצד בכלל ידעה הנתבעת לזהות מהו הרכוש שביטחה. בפוליסה שמכוחה הוגשה התביעה מזוהה העסק המבוטח כ"תחנת דלק" שכתובתה "לשפת כביש 444 טייבה". בפוליסה לא צויין שטח הרכוש המבוטח, תיאורו הפיזי, גבולות החלקה, סוג המבנים המבוטחים, מספרם, שטחם וייעודם. הפוליסה אף לא מפנה למסמך חיצוני כלשהו. למעשה, אין לדעת מהפוליסה מהו הרכוש המבוטח. הפוליסה היא חוזה שעצם עריכתו מהווה "קיבול" של "הצעת ביטוח". אילו היתה בפני בית המשפט "הצעת ביטוח", אולי היה ניתן ללמוד ממנה מהו הרכוש המבוטח. אלא, שבפני בית המשפט לא הוצג מסמך שכזה. כיוון שכך, יש לדחות על הסף את טענת ביטוח חסר: לא ניתן לומר שרכוש בלתי מוגדר בוטח "מתחת לערכו הנכון", מפני שלא ניתן לקבוע מהו "ערך נכון" לדבר בלתי מוגדר. הנתבעת מסתמכת על "סקר סיכונים" שערך עבורה יוסי סטרול ביום 31.8.05 אשר מתיימר לתאר את הרכוש המבוטח. למעשה, גם מסמך זה לא מועיל לזיהוי מה שהתיימרה הנתבעת לבטח. אף שמהמסמך כולל תיאור פיסי של הרכוש המבוטח, הפוליסה עצמה אינה מפנה אליו. לא הוגשה כל ראיה לכך שדו"ח זה הוצג אי פעם למבוטח וקיבל את אישורו. מכיוון שמדובר ב"סקר הגנות", ברור, שהוא לא נועד לתעד את הרכוש המבוטח ולהגדירו אלא לקבוע את דרישות המיגון שבקיומן תתנה המבטחת את עריכת הביטוח. ממילא הוא מתמקד בהיבטים מסוימים ואינו נוגע להיבטים אחרים. בכך הוא נראה שונה מאוד מדו"ח סוקר של תכולת בית, למשל, שכולל אומדן ערכה של התכולה המפורטת בו. על מהימנותו הדלה של דו"ח הסוקר ככלי לזיהוי הרכוש המבוטח ניתן ללמוד מעדותו של מר יקי נחמן, אשר ניסה לאתר במתחם תחנת הדלק את הרכוש שהתיימרה הנתבעת לבטח. לדעתו שטח הרכוש המבוטח בתחנה הגיע ל 4.4 דונם - יותר מכפול מהשטח שציין הסוקר סטרול! יום לאחר שערך מר סטרול את סקירתו הונפקה בספטמבר 2005 הפוליסה שהייתה בתוקף במועד האירוע ובה בוטח "המבנה" ב-500,000₪. מה היה ערכו האמיתי? המומחים שדעותיהם הובאו בפני בית המשפט אמדו ערך זה בסכומים שונים ובפערים בוטים. עדי התובעת נקבו בסכומים 490,000₪ ו-390,000₪ והמומחה מטעם הנתבעת נקב בסכום של 1,005,952₪ שאח"כ הופחת ל-994,352₪. דומה שהמומחים התקשו מאוד להעריך את "הנכס" גם מפני שהתקשו לומר "מהו הנכס". כך למשל, אפילו בענין עובדתי פשוט נקבו שלושה המומחים במספרים שונים לגמרי. מר חג'-יחיא (בעל האומדן הממעיט) התייחס לגדר שאורכה 60 מ', מר שנפס (בעל ההערכה הנדיבה ממנו) התייחס לגדר שאורכה 80 מ' ומר נחמן (בעל ההערכה הנדיבה מכולם) התייחס לגדר שאורכה 100 מ'. כך גם באשר לשטח המכוסה אספלט: עדי התובעת העריכו שטח זה ב-1000 מ"ר ואילו העד מטעם הנתבעת ב-1500 מ"ר. קשה לקבל פערים כאלה בנוגע לנתונים מדיד כלגיטימיים וראוי היה שענין כזה יזכה להיות מוכח בעזרת מודד מקצועי. על אומדנו של מר נחמן ביססה הנתבעת את טענת "ביטוח חסר". מר נחמן העיד שבתחילה הוא אמד את שווי המתחם כולו במיליונים, אלא, שהשמאי פלינר, הבהיר לו שהפוליסה לא מכסה את כל המתחם ועליו להתמקד במתחם תחנת הדלק. את פירוט המבנים שעליו לבדוק ואת מידותיהם מסר לו השמאי בטלפון. היות והמתחם כולו גדול בהרבה מהמידות שנמסרו לו, הוא עשה בדיקה נוספת לגבי המידות. מר נחמן העיד, שהערכותיו לא משקפות את ערך המבנים הקיימים, אלא את עלות ההקמה של מבנים דומים. בפרוטוקול בעמוד 20 העיד מר נחמן: "כאשר אני קובע הערכת מחיר אני אומר כמה יעלה לבנות את זה נכון, וכמה יעלה לבנות את זה לפי התקן וכמו שצריך... יכול להיות שאם היו בונים זאת כמו שצריך הגדר לא הייתה נופלת, או לא היה נפער בור בקוטר 2 מ' בכניסה למבנה מאחור זה לא היה קורה. זו המשמעות של עבודה זולה. כאשר לא מהדקים טוב את הקרקע אח"כ זה שוקע". ניתן לתמצת את דבריו של מר נחמן כך: ערך המבנים אינו 500,000₪ מפני שאם היו בונים אותם כראוי היו שווים הרבה יותר. על אמירה כזו לא ניתן לבסס מסקנה של "ביטוח חסר". הנתבעת ביטחה את המבנה כפי שהיה - לא כפי שהיה עשוי להיות - בדיוק כפי שעל בית המשפט להגיע להכרעתו על-פי הראיות שבפניו, ולא על-פי הראיות שהיו הצדדים עשויים להציג לו. אכן, סביר בעיני שהפער בין אומדנו של מר נחמן וסכום הביטוח משקף את הפער שבין הבניה הירודה בפועל לבניה תקנית ואיכותית שלפיה אמד מר נחמן את ערך המבנה. הנתבעת הביאה בפני בית המשפט פוליסות קודמות שנערכו לתובעת וביקשה ללמוד מהן על ערך הרכוש המבוטח. ההשוואה חסרת ערך מטעמים אלה: ראשית, בדיוק כעולה מטענת "ביטוח חסר" של הנתבעת, אין ללמוד מסכום הביטוח שבפוליסה כלשהי על ערכו האמיתי של הרכוש המבוטח, יתכן שגם שם מדובר ב"ביטוח חסר" או ב"ביטוח יתר". שנית, כפי שהובהר היטב בעדויות, אין חפיפה עובדתית בין הפוליסות השונות אשר אינן מכסות רכוש זהה וממילא ההשוואה ביניהן חסרת תוקף. סוף דבר: טענת ההגנה שרכוש התובעת בוטח ביטוח חסר, לא הוכחה. לפי סעיף 5 לחלק השלישי לפוליסה, על מנת שהמבוטח יהיה זכאי לפיצוי ב"ערך כינון" עליו לשקם בפועל את המבנה שניזוק. ראיות על שיקום כזה (ועל עלותו) לא הובאו בפני. מכאן, שהפיצוי שלו זכאית התובעת היה בסך 22,560₪. הנזק שנגרם לתכולה התובעת טוענת שהניקוז למתחם התחנה נסתם ומיכל בנזין אוקטן 96 זוהם במי גשמים ובמי ביוב. מעדויות מנהל התובעת וסוכן הביטוח שלה עלה, שהמנהל הזעיק לתחנה את הסוכן בצהרי יום ה' בשבוע על מנת שיראה את ההצפה. באותה שעה כבר החלה חופשת סוף השבוע ועובדי הנתבעת לא היו זמינים והדיווח של הסוכן לנתבעת התעכב עד לבוקר יום א'. מנהל התובעת העיד שכל שעשה מכאן והלאה נעשה בעצה אחת עם סוכן הביטוח שלו. הסוכן נתן תצהיר שהוגש כראיה מטעם התובעת ובו לא אמר דבר על טענה זו. הוא גם לא נשאל על-כך במפורש בחקירתו הנגדית. מכאן, שהטענה שכל שעשתה התובעת נעשה באישורו המפורש של סוכן הביטוח (שהוא, לכאורה, שלוח של הנתבעת), נותרה בבחינת גרסת יחיד של בעל ענין. לא אוכל לבסס על הראיות שבפני את המסקנה שהנתבעת הסכימה (במישרין, או מכח הסכמה של הסוכן כשלוח שלה) לדרך הפעולה שנקטה התובעת בהמשך הדברים. על מנת לסלק כל ספק בדבר אבהיר, שאיני מאמין כלל שסוכן הביטוח היה רשאי להתיר למבוטחת "בשם המבטחת" לתקן את ניזקה לפני שהנזק נבדק ע"י המבטחת ואיני מאמין כלל שהסוכן עשה כן במקרה זה. מנהל התובעת העיד, שפעל כדי להקטין את נזקו. כבר בבוקר יום ו' החליט שעדיף לרוקן את המיכל שזוהם ואת תכולתו, כ-11,000 ליטר מכר לחברת בר-נץ במחיר מוזל מאוד של כ- 1.2₪ לליטר. בשלב זה ידע סוכן הביטוח על אירוע הנזק, אך הנתבעת עצמה לא קיבלה דיווח על האירוע עד לבוקר יום א' וכמובן שלא זכתה לשלוח אדם מטעמה שיבדוק אם אמנם זוהם הדלק, ואם כן, כיצד ניתן להפיק ממנו את התמורה המירבית. לשאלת ב"כ הנתבעת שהופנתה למנהל התובעת, מדוע הציבה עובדה מוגמרת לנתבעת ע"י פעולה חד צדדית ללא הסכמתה וללא ידיעתה הוא ענה שפנה לסוכן, איש הקשר שלו למבטחת, והתייעץ עימו והם תיעדו וצילמו את הנזק בזמן אמת (עמ' 7 לפרוטוקול). כשנשאל כיצד קבע שהדלק לא ניתן לזיקוק השיב בעדותו שהנחה אותו השכל הישר (עמ' 10 לפרוטוקול). המנהל העיד שהוא מיהר למכור ולרוקן את מיכל הדלק המזוהם כדי שלא להשבית את התחנה, מחשש לא רק להפסד הישיר אלא גם לפגיעה קשה במוניטין. הוא הבהיר, שלא רצה להתפס כתחנה שאינה מחזיקה את כל סוגי הדלק, מחשש שלקוחות יפנו לתחנות מתחרות. ההסבר אינו משכנע: השבתת התחנה לגמרי, כלל לא עמדה על הפרק. במהלך סוף השבוע המשיכה התחנה לשרת את הציבור מהמיכלים שלא זוהמו. מצד שני, התברר שבמהלך אותו סוף שבוע לא מכרה התחנה בנזין באוקטן 96. המיכל שהזדהם לא נוקה לפני בוקר יום א' ממילא ואספקת בנזין 96 ללקוחות חודשה רק לאחר זמן. מכאן, שהתובעת לא הפיקה כל תועלת ממכירת הדלק המזוהם כבר ביום שישי. המכירה החפוזה של הדלק שזוהם, לא הקטינה את ניזקה של התובעת. דבר לא היה נגרע ממנה אילו המתינה במכירת הבנזין המזוהם ובריקון המיכל עד שאדם מטעם הנתבעת יבדוק את הדלק בבוקר יום א'. במעשיה, גרמה התובעת לנתבעת נזק ראייתי משמעותי וכנראה פגמה ביכולתה להקטין את הנזק: כאשר הועברה לנתבעת הידיעה על אירוע הביטוח היא כבר לא היתה יכולה לבדוק את הדלק לקבוע שהוא אכן זוהם (ואם זוהם, באיזה סוג של זיהום ובאיזו מידה). ממילא לא היתה הנתבעת יכולה לקבוע אם המחיר שקיבלה התובעת עבור הדלק הפגום היה סביר או לא - וגם נמנעה ממנה ההזדמנות למכור את הדלק הפגום במחיר טוב ממנו. המידע שנמנע מהנתבעת נמנע גם מבית-המשפט, אשר הועמד בפני עובדה מוגמרת ונדרש "להאמין" לתובעת, מבלי שניתן יהיה לבדוק את הסבירות הכלכלית שבהתנהגותה וכאשר התירוץ שניתן לחפזון התגלה כתירוץ נבוב. כאשר התובעת עצמה השחיתה את הראיות וסיכלה את ההגנה, ללא טעם לגיטימי, אין מנוס מלהניח שאילו היו הראיות נשמרות, הן היו מיטיבות עם הנתבעת. בנסיבות אלה, מצאתי לראוי לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים שבהם הודתה - דהיינו סך 12,190 ₪. סיכום: התובעת זכאית לתשלום סך 34,750 ש"ח. סכומים אלה היה על הנתבעת לשלם לה בתוך 30 יום מיום האירוע - אך היא לא שילמה אותם עד היום. מכאן שהסכומים ישולמו כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 8.3.06 ועד מועד התשלום המלא בפועל. מסכומים אלה יש להפחית "השתתפות עצמית" בסך 2,500$. בהתחשב בתנודות שער הדולר בעת האחרונה, נראה הוגן שחישוב מועד ההשתתפות העצמית יעשה בהתאמה למועד תשלום הפיצויים בפועל. מכאן שהנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים שפורטו לעיל בהפחתת 2500 $ כערכם לפי השער היציג של הדולר ביום התשלום בפועל. על הסכום כולו יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 15% בתוספת מע"מ והוצאות משפט בסך 4,000 ₪. ביטוח חסרנזקי רכוש