פציעה במשחק כדורגל ללא צוות רפואי במקום

רקע כללי 1. זוהי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע ביום 6.11.85, בעת שהשתתף במשחק כדורגל במסגרת משחקי ליגה למקומות עבודה (להלן - התאונה). התובע נפצע ברגל שמאל והפסיק מיד את המשחק, עקב הפציעה. במקום ובסביבה לא היה צוות רפואי, לא רופא אף לא חובש, שיאבחן את מצבו וינחה אותו כיצד לפעול. במקום גם לא היה אמבולנס כדי לפנותו, והוא המתין במקום עד לסיום המשחק. לאחר המשחק הוא שב לביתו וחש כאבים עזים. אמו הזמינה אמבולנס והוא פונה לביה"ח תל-השומר, שם הוא עבר ניתוח לאחר שהסתבר כי רצועות הברך נקרעו. רגלו הושמה בגבס ארוך והוא נאלץ ללכת בעזרת קביים. לאחר הניתוח הועבר התובע למחלקת השיקום בתל-השומר. בשחרורו מביה"ח נקבע כי אינו מסוגל לעבוד עדיין וכי עליו להמשיך להלך על קביים. כתוצאה מהתאונה נעדר התובע ממקום עבודתו במשך שבעה חודשים. האירוע הוכר ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ואף אישרו לו דמי פגיעה, אך הועדה הרפואית שדנה בעניינו לא הכירה בנכות צמיתה כלשהי כתוצאה מהתאונה. מומחה מטעם התובע, ד"ר דקל, קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור % 19 (משוקלל). ד"ר דה-פלבסקי דה-לאון, מומחה מטעם הנתבעת 3, קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור % 10 בלבד. 2. התובע, יליד 1962, עבד ביום התאונה כעובד יציקה במפעל "הדר" של תע"ש (הנתבעת 1). כשהתחיל לעבוד בתע"ש, כשנה קודם ליום התאונה, הציעו לו חבריו לעבודה, מהם גם אנשי ועד העובדים, להצטרף לקבוצת הכדורגל המייצגת את תע"ש (המעביד) במשחקי הליגה למקומות עבודה (להלן - הליגה), והתובע הסכים. אנשי הועד מסרו לו את בגדי הליגה ואת פרטי האימונים, המשחקים והסדרי ההסעות למשחקים. מאמן הקבוצה ומנהלה היה קלמן צימרמן, שאף הוא היה עובד באותו מפעל של תע"ש. המשחקים היו מתקיימים בשעות העבודה ופעילותם של השחקנים בשעות המשחק נחשבו לשעות עבודה. כאשר נפגע שחקן בקבוצה במסגרת משחק הליגה, הכיר בה תע"ש כתאונת עבודה, כפי שגם הכיר בה במקרה הזה. 3. התאונה אירעה במגרש כדורגל בהרצליה, אשר נמצא בקירבת מועצת הפועלים בסמוך לרחוב הרב קוק (להלן - המגרש). מגרש זה מצוי בבעלות עירית הרצליה (הנתבעת 4), אשר גם השתתפה במימון תחזוקתו, באמצעות גוף שנקרא "הנהלת המגרש". ביום התאונה השתתף התובע במשחק כדורגל, במסגרת הליגה, במגרש בהרצליה. באותו משחק תפקד התובע כ"חלוץ". בסעיף 10לכתב התביעה טען התובע, כי: "המגרש היה במצב בלתי תקין, והיו בו בורות ומהמורות. בעת המשחק, נתפשה רגלו של התובע בבור והוא מעד, בעת מעידתו נתקל בו ו/או בבור שחקן אחר ונפל בעצמה על התובע". בסעיף 2 לכתב התביעה טוען התובע כי הנתבעת 1, תע"ש (המעביד), אחראית לנזקי התובע, בגין פרטי רשלנות שונים, הן באחריות ישירה והן באחריות שילוחית. בסעיף 3 לכתב התביעה טוען התובע כי הנתבעת 2, ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י ועד עובדי התעשיה הצבאית - הדר (להלן - ועד העובדים), אחראית אף היא לנזקי התובע, כאמור, וזאת עקב היותה לטענתו הגוף אשר ארגן את ליגת הכדורגל אצל המעביד (תע"ש). בסעיף 4לכתב התביעה טוען התובע כי הנתבעת מס' 3, "הפועל" התאגדות לתרבות גופנית (להלן - הפועל), אחראי גם הוא לנזקי התובע, כאמור, בשל היותו הגוף המארגן את משחקי הליגה למקומות עבודה על כל מרכיביו. בסעיף 5לכתב התביעה טוען התובע כי הנתבעת 4 (עירית הרצליה) אף היא אחראית לנזקי התובע, כאמור, בשל היותה הבעלים או המחזיקה או בעלת השליטה במגרש, שבו אירעה התאונה, ובשל היותה אחראית עקב כך לתקינותו של המגרש. 4. נתבעות מצידן כופרות כולן באחריותן לאירוע התאונה ובחבותן לפצות את התובע בגין נזקיו. כל אחת מהן מטילה את האחריות על נתבעות אחרות, כאשר שתיים מהן (הנתבעות 1ו-3) גם שלחו הודעות צד שלישי לנתבעות אחרות. בקדם המשפט החלטתי כי קודם תתברר שאלת האחריות ורק אם יקבע כי הנתבעות או מי מהן אחראיות לתאונה ולנזקי התובע, ימשך הדיון בשאלת גובה הנזק. פס"ד חלקי זה עניינו אפוא בשאלת האחריות בלבד. נסיבות אירוע התאונה 5. בפתח הדיון בנסיבות אירוע התאונה אציין, כי על אף שהתאונה אירעה ב-6.11.85, התביעה עצמה הוגשה רק ביום 24.12.90, דהיינו כעבור 5 שנים ויותר מיום אירוע התאונה. לעובדה זו נודעת כמובן השפעה על זכרונם של העדים, שמטבע הדברים נחלש עם חלוף השנים. כן אציין כבר בפתח הדברים, כי התובע לא הוכיח כי התאונה אירעה עקב רשלנותן של הנתבעות או מי מהן. בסעיף 11 לתצהיר עדותו, שנחתם על ידו ביום 10.1.93, כ- 7 שנים ויותר לאחר התאונה, מתאר התובע את נסיבות אירוע התאונה כלהלן: "מספר דקות לאחר כניסתי למשחק נתקלה רגלי השמאלית בבור ותוך כדי נפילה נפל עלי שחקן אחר" (ההדגשה שלי - ד' ח'). יש לשים לב כבר כאן, כי תאור זה שונה במעט מהתאור שנמסר בכתב התביעה, שם נטען כי: "המגרש היה במצב בלתי תקין, והיו בו בורות ומהמורות. בעת המשחק, נתפשה רגלו של התובע בבור והוא מעד, בעת מעידתו נתקל בו ו/או בבור שחקן אחר ונפל בעצמה על התובע" (ההדגשה שלי - ד' ח'). בניגוד לנטען בכתב התביעה (ו/או), בתצהיר לא צויין כי השחקן שנפל עליו נתקל אף הוא בבור. אך לא בזה העיקר, כי אם בכך שבשתי גירסאות קודמות שנמסרו ביחס לנסיבות אירוע התאונה, האחת מפי מנהל הקבוצה (נ/1) והשניה מפי התובע (נ/2), לא הוזכר כלל ה"בור". 6. בטרם אתעכב על גירסאות קודמות אלה, אצטט כאן את גירסתו של מנהל הקבוצה, מר צימרמן, שנקרא להעיד מטעם התובע, כפי שנמסרה בתצהירו מיום 10.1.93: " 6. תוך כדי המשחק פרץ בוריס (התובע - ד' ח') לכיון שער היריב, וליד רחבת השער (ליד קו החמש), ראיתי שבוריס נתקל במשהו, מעד ונפל, ותוך כדי נפילתו השוער קפץ עליו כדי לקלוט את כדור המשחק. אני ועוד מספר שחקנים רצנו אליו ועזרנו לבוריס לקום ולדדות מחוץ לקווי המגרש. 7. כשהתקרבתי נוכחתי שהמשטח בו בוריס נפל לא היה ישר, היה מעין שקע גדול ללא דשא והיה כנראה הגורם לנפילתו של בוריס. בכל מקרה כנראה שלא תחזקו כראוי את המגרש ולא סתמו את השקע הזה לפני המשחק" (ההדגשות שלי - ד' ח'). לעומת התאור הזה של מר צימרמן, הוא חתם ביום 10.11.85, דהיינו ארבעה ימים בלבד לאחר התאונה, על טופס של תע"ש הנושא את הכותרת "דיווח על תאונה בדרך לעבודה או ממנה או בגין פעילות ספורטיבית" (נ/1), בו הוא מסר תאור שונה לחלוטין של התאונה, בתור עד ראייה לתאונה, כלהלן: "במשחק כדורגל למקומות עבודה התנגש עם שחקן יריב (השוער) ונחבל בברך רגל שמאל". עינינו הרואות, כי אין כל זכר ל"בור" בדיווח הזה שנעשה סמוך לתאונה, כי אם אך להתנגשות עם שחקן יריב. לענין נסיבות מילויו וחתימתו של טופס זה (נ/1), יש לציין כאן דברים אחדים. הטופס הזה לא מולא ולא נחתם ע"י התובע עצמו, שהיה עדיין מאושפז בביה"ח באותו יום. בטופס מופיעה גם אמירה "מפי" התובע, ליד המילים "תאור המקרה", בזו הלשון: "נחבלתי בברך רגל שמאל מעוצמת התנגשות עם שחקן יריב (שוער), במשחק כדורגל במסגרת קבוצות ליגה למקומות עבודה". ואולם, כאמור, לא התובע הוא זה שרשם את הדברים האלה בטופס, והוא גם לא חתם עליו כאמור. הטופס מולא ע"י העד רפי רפאלי, מי שהיה בעת אירוע התאונה הממונה על הבטיחות וגם החובש במפעל "הדר" של תע"ש, בו עבד התובע. בסעיף ח' לתצהירו מיום 20.10.93אומר רפאלי (שנקרא להעיד מטעם תע"ש), כי הוא מילא את הטופס הזה על סמך דברים שמסרו לו התובע וצימרמן. יאמר כבר כאן, כי באמירתו זו לא דייק רפאלי, משום שבעדותו בביהמ"ש הוא אישר (בתשובה לשאלתי) כי הוא לא שוחח עם התובע בטרם מילוי הטופס הזה על ידו (עמ' 35). כלומר, שהוא מילא את הטופס רק עפ"י מה שצימרמן מסר לו. אכן, גם צימרמן אישר כי הוא זה שמסר את הפרטים שרפאלי מילא בטופס (עמ' 6), וכזכור צימרמן גם חתם על הטופס הזה כעד ראייה לתאונה. כאשר נשאל צימרמן בחקירתו הנגדית אם החתימה על הטופס הזה היא חתימתו, הוא לא השיב לענין אלא אמר מיוזמתו: "זה רק פורמלי הטופס הזה מההנהלה" (שם). בהמשך הוא נשאל והשיב: "ש. זה דו"ח שהגישו לתעשיה הצבאית לאחר המקרה ואתה מסרת גירסתך למקרה כעד ראיה ואתה חתום עליו. ת. זה דו"ח של חובש המפעל, רפי רפאלי, שמילא את זה כדי שיוכל לקבל מביטוח לאומי דמי עבודה. הוא שאל אותי בערך מה קרה אמרתי לו נתקל בשוער וקיבל מכה בברך. הוא לא שאל אותי פרטים נוספים מסביב. ש. אני אקריא לך מה שרשם רפאלי מפיך ת. רפאלי לא מתמצא הוא רק חובש. ש. אני אקריא לך מנ/1: 'במשחק כדורגל במקומות עבודה התנגש עם שחקן יריב (השוער) ונפגע בברך רגל שמאל'. זה נכון? ת. כן. זה נכון. אני מאשר את זה, אולי זה לא מלא אבל אני מאשר את זה. מאשר שהיתה התנגשות ביניהם ... ש. הענין שסיפרת על זה שהוא נתקל, לא בא זכרו לא בנ/ 1ולא בשום הודעה אחרת למל"ל ת. באותו זמן לא ייחסתי לזה חשיבות ש. למה דווקא ייחסת חשיבות להיתקלות בשוער ולא בהיתקלות בקרקע? ת. כשאני הולך לחובש למלא פרטים הוא שאל מה קרה ואמרתי שהיתה היתקלות בין השוער אליו ולא התיחסתי לשום דבר מסביב. ש. אם היה נתקל בדשא ונופל לא היתה לזה חשיבות? ת. אז הייתי אומר לו שהתחלק על הדשא ונפל אבל לא היה דשא כאן ש. אם היית מספר שהוא נתקל בבור, בדשא, באדמה, לא היה מקבל את ימי המחלה שלו? ת. גם היה מקבל" (עמ' 6-7). לאור תשובותיו אלה של צימרמן, ובמיוחד התשובות שהודגשו על ידי, מתקשה אני לקבל את גירסתו המתוקנת שבעדותו, לעומת גירסתו בנ/1, שעליה חתם ימים אחדים לאחר התאונה. ודוק: הרי הוא עצמו אמר בעדותו שאם התובע היה נופל בגלל החלקה על דשא - הוא היה מציין זאת. ואם כך - נבצר ממני להבין מדוע הוא לא ציין כי התובע נפל לתוך בור ("השקע הגדול" בלשונו). הסברו, כי הוא לא ציין זאת משום שהוא לא ייחס לכך חשיבות, אינו משכנע; שכן, אם זהו ההסבר, הוא היה צריך לחול באותה מידה גם על דשא כגורם לתאונה (אילו הסיבה לתאונה היתה היתקלותו של התובע בדשא). לשון אחר, אילו פציעתו של התובע נגרמה עקב היתקלותו בבור, ולא עקב התנגשות בשחקן אחר, הדעת נותנת שצימרמן היה מציין זאת באזני רפאלי. העובדה שהוא ציין דווקא את ההתנגשות בשוער, מעידה על כך שהתנגשות זו היא הסיבה שגרמה לתאונה. זאת ועוד, בניגוד לגירסתו בתצהירו, שהוא ראה כי התובע "נתקל במשהו, מעד ונפל", הרי שבחקירתו הנגדית צימרמן לא היה מוכן לאשר בוודאות שהתובע נתקל במשהו: " "באיזה מרחק היית מהתובע כשקרה המקרה? ת. כ- 50 מטר בערך. ש. ממרחק של 50מטר ראית שהתובע נתקל במשהו? ת. אני ראיתי תמונה של גוף שנוטה קדימה. ש. אבל אתה לא ראית שהוא נתקל ת. אני לא יכול להגיד בוודאות שהוא נתקל במשהו. ש. אז כשכתבת בתצהיר שראית שהוא נתקל זה לא נכון ת. אני לא יכול (לומר - ד' ח') שהוא נתקל בשום חפץ. אם המשטח לא ישר אז כאילו הוא מועד, כאילו נתקל, כאילו מוטה עם הגוף קדימה. ש. לא ראית שהמקרה הזה קרה כשבוריס התנגש עם השוער ת. זה קרה בו זמנית בערך" (עמ' 5). 7. לאור תשובותיו אלה, ולאור כל מה שנאמר לעיל, נראה לי כי הגירסה הנכונה יותר היא זו שנמסרה ע"י צימרמן בטופס נ/1, לאמור, שהתאונה נגרמה עקב התנגשות של התובע עם השוער, ולא עקב היתקלותו בבור ("השקע הגדול" כלשונו של צימרמן). 8. במסקנתי זו מתחזק אני לאור תאור התאונה בטופס השני (נ/2), דהיינו בטופס ה"הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה", שמולא ע"י רפאלי, ואף נחתם בחתימת ידו של התובע ביום 22.1.86, דהיינו כחודשיים וחצי לאחר התאונה. בטופס הזה (נ/2), במשבצת "תאר בפרוט כיצד נגרמה החבלה ובמה עסקת בעת התביעה", רשם רפאלי: "לפי דבריו, תוך כדי משחק כדורגל בקבוצות ליגה למקומות עבודה התנגש עם שחקן יריב, וכתוצאה מכך נפגע בברך רגלו הימנית". יצויין כבר כאן, כי נפלה טעות בטופס, כאשר צויין בו כי התובע נפגע ברגלו הימנית, כאשר אין מחלוקת על כך כי הוא נפצע ברגלו השמאלית. ואולם, לא בזה העיקר, אלא בכך שאין כל זכר בטופס זה ל"בור", כי אם להתנגשות עם השוער. בחקירתו הנגדית אמר רפאלי כי הוא מילא את טופס התביעה לביטוח לאומי (נ/2) מפי צימרמן, כלהלן: "ש. כל האינפורמציה שנמסרה לך בנ/ 2 אתה כתבת? ת. כן. ש. אם אני מבינה נכון, כל מה שכתוב בנ/ 2 קלמן מסר לך ת. מסר לי צימרמן קלמן. שלחתי את הטפסים אליו שיחתום כדי שיוכל לקבל מביטוח לאומי. הוא חתם על זה ... צימרמן לקח את הטפסים האלה אישית כדי שיקרא ויחתום על זה. ש. אז מי החתים אותו? ת. קלמן, כי הוא לא היה בעבודה. ש. קלמן הקריא לו את המסמך? ת. אדם שחותם על טופס, סביר שיקרא קודם. ש. נכחת כשהוא הקריא לו? ת. לא נכחתי כשהוא הקריא לו וכשהחתים אותו" (עמ' 28). אך לא ברור לי כלל כי את הטופס הזה מילא רפאלי עפ"י מה שצימרמן מסר לו. שכן, מגירסתו של התובע עולה כי את הטופס הזה מילא רפאלי עפ"י מה שהוא עצמו מסר לו, ואילו צימרמן עצמו לא נחקר כלל בענין זה. התובע התייחס למילויו של טופס זה וחתימתו עליו, הן בתצהירו והן בחקירתו הנגדית. בסעיף 16לתצהירו אומר התובע: "אני ניסיתי לברר זכויותיי וחברי הועד והנהלת תע"ש אמרו לי לפנות למוסד לביטוח לאומי והבהירו לי כי זה המקום היחיד בו אני זכאי לעזרה כספית. מסרו לי טופס של הביטוח הלאומי, מילאו את הפרטים והראו לי איפה לחתום על הטופס". בסעיף זה אין כל התייחסות לשאלה מי בכלל מילא את הטופס. כמו כן, בסעיף זה אין כל טענה על כך כי נסיבות אירוע התאונה, כפי שמולאו בטופס, אינן מדוייקות. רק בחקירתו הנגדית העלה לראשונה התובע את הנסיבות הנוגעות למילוי הטופס וחתימתו עליו, כמו גם את טענותיו בדבר אי-דיוק הפרטים שמולאו בטופס (ע"י רפאלי). כך, בחקירתו הנגדית הוא נשאל והשיב: "ש. הדברים שכתובים בנ/ 2נמסרו מפיך? ת. לא. לא כולם. לא נכון גם מה שנרשם. ש. מה לא נכון? ש. זה מה שהסברת לחובש? ת. כן. אבל הוא כתב שנחבלתי בימין. ש. גם בנ/ 1וגם בנ/ 2לא מוזכר הנושא שנפלת בבור. איך אתה מסביר את זה? ת. אני הסברתי את זה ואני לא יודע מה שהוא כתב. ש. האם באיזושהי הזדמנות ביקשת ממנו שיתקן ויוסיף את ענין הבור? ת. לא חשבתי שזה כ"כ (חשוב - ד' ח'), וגם אף פעם לא הסתכלתי מה כותבים. הוא אמר לי לחתום וחתמתי" (עמ' 14-15). לאור אי-הדיוקים הרבים שנתגלו בעדותו של רפאלי, כפי שבאת-כוח התובע השכילה לעמוד עליהם בסיכומיה וכפי שכבר הצבעתי על אחד מהם לעיל, מעדיף אני את גירסתו של התובע לגבי פלוגתא משנית זו, לאמור, שרפאלי מילא את הטופס הזה (נ/2) עפ"י הפרטים שהתובע עצמו מסר לו (ולא עפ"י מה שצימרמן מסר לו). 9. בהמשך חקירתו הנגדית נשאל הנתבע והשיב: "ש. הדברים שכתובים בנ/ 2 זה לא הדברים שאתה אמרת? אתה חתום על נ/2 ת. אני חתום על נ/ 2 והדברים שכתובים בו זה בערך הדברים שאמרתי. פשוט הוא לא הבין נכון. ש. סיפרת לו על כך שנתקלת בבור? ת. כן" (עמ' 17). נשאלת עתה השאלה, האם נכונה היא גירסתו של התובע, כי הוא ציין באזני רפאלי את ענין ה"בור" וכי רפאלי מצידו התרשל כאשר הוא כתב "מה שהוא כתב". לגבי שאלה זו, מתקשה אני לקבל את גירסתו של התובע בעדותו כגירסה הנכונה. זאת, לא משום שאני סבור כי ניתן לסמוך על עדותו של רפאלי בדבר אמינותו של נ/2, שמולא ע"ל ידו. נהפוך הוא: רפאלי נתגלה כמי שלא דייק בפרטים הן במילוי הטופס נ/ 2והן בעדותו (אם כי יש לזכור שהוא העיד על אירוע שהתרחש כ- 8(!) שנים לפני מועד עדותו). כך, ברור לחלוטין כי רפאלי לא דייק במילוי הטופס הזה, כאשר ציין בו כי התובע נפגע בברך ימין, בעוד שהוא נפגע ברגל שמאל (אם כי ניתן למצוא הסבר לטעות הבולטת הזו בדברים שהתובע עצמו אמר לרפאלי: "אני הסברתי לחובש שנחבלתי והשוער נפל עלי, על רגלי הימנית אבל נחבלתי ברגל שמאל" - עמ' 15). בדומה לכך, רפאלי גם לא דייק בעדותו. במקום אחד הוא אמר כי בשיחה שהיתה לו עם התובע, זמן מה לאחר שהוא מילא את נ/2, התובע אמר לו (פוזיטיבית) כי מה שכתב "מקובל עליו" (עמ' 32), בעוד שבמקום אחר הוא (רפאלי) שינה מעט את תשובתו בענין זה, לאמור: "לא אמר שום דבר נגד זה", "לא אמר לי שזה לא נכון מה שכתוב בנ/2" (עמ' 35). לא זאת אף זאת: הסיבה העיקרית לכך שאני מתקשה לקבל את גירסתו של התובע בעדותו גם אינה נעוצה בעובדה שהתובע חתם על נ/ .2שכן, נראה לי כסביר לקבוע שרפאלי לא הקריא לו את הפרטים (או את כל הפרטים) שמילא בטופס, לפני שהתובע חתם עליו, כפי שגם נראה לי כסביר לקבוע שהתובע עצמו לא קרא את הפרטים (או כל הפרטים) שמולאו בטופס, בטרם חתם עליו. שהרי, כאמור, בטופס נרשם בטעות כי הוא נפגע בברך רגלו הימנית, כאשר התובע היה כמובן מודע לכך שהוא נפגע ברגל שמאל. הסיבות אשר בגינן מתקשה אני לקבל את גירסתו של התובע בעדותו בדבר הגורם לתאונה (ה"בור") הן, בעיקרן, שתיים אלה: (1) סימני השאלה שעליהם הצבעתי לעיל, עת דנתי בגירסתו הראשונה (נ/1) של צימרמן ובגירסתו המתוקנת בעדותו; ואזכיר, כי בגירסתו הראשונה, שניתנה ימים אחדים לאחר התאונה, צימרמן לא הזכיר כלל את ה"בור". (2) התהיות והתמיהות העולות מעדותו של התובע לגבי טיבו של ה"בור", כפי שניתן לראות מתשובותיו לשאלותיי בענין זה (עמ' 19): "(ש) מה היה עומק הבור? ת. לא מדדתי אותו. (ש) בערך?" ת. נתקלתי בו והסתובבתי כזה בתנועה לא אופיינית. (ש) האם אדוני יכול להעריך? זה היה בעומק 20ס"מ, 10ס"מ?" ת. 10ל- 20גובה. ש. רוחבו, קוטרו? ת. שאלות שלא הסתכלתי". עינינו הרואות, כי התובע גם לא ידע למסור פרטים על טיבו של ה"בור" שבו "נתקלה" רגלו, וזאת, על אף שאמר "לפני המשחק ראיתי את הבור" (עמ' 18), כאשר אמירתו זו גם לא כ"כ מתיישבת עם מה שאמר בסעיף 23לתצהיר עדותו: "המגרש בעקרון היה עם דשא אך חלקים רבים היו ללא דשא ולא ניתן היה להבחין מראש בבור" (ההדגשה שלי - ד' ח'). על כן, ולאור כל האמור לעיל, מתקשה אני עד מאד לקבל את גירסתו המתוקנת של התובע, לפיה, התאונה אירעה עקב היתקלותו בבור, מעידתו ונפילתו. כפי שכבר ציינתי לעיל, הגירסה הנכונה יותר בעיניי היא, כי התאונה אירעה עקב התנגשותו של התובע בשחקן אחר, כפי שנרשם בנ/ 1וב-נ/ .2ומן המותר לציין, כי התנגשות במהלך משחק כדורגל בין שחקנים יריבים, הרצים זה בקירבת זה, או זה מול זה, היא תולדה של אופי המשחק ובבחינת סיכון צפוי, שאינו מקים לשחקן שנפגע עילת תביעה בגין רשלנות (וראה דבריו של כב' השופט שמגר בע"א 715/79, פ"ד לה(2) 764בעמ' 772). ואף זאת מן המותר לציין, כי התובע עצמו אישר שהוא היה מודע לסיכון של פציעה במשחק כדורגל. בשולי הדיון בנסיבות אירוע התאונה, אתייחס בקצרה לשתי טענות שהעלתה ב"כ התובע בסיכומיה. 10. לטענת ב"כ התובע, תעודת סיכום המחלה של תל-השומר מיום 14.11.85(ת/1), כמו גם התעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה מיום 3.12.85(ת/2), שהוצאו במועדים קרובים שלאחר התאונה, תומכות בגירסתו של התובע בעדות. עיינתי בשני מסמכים אלה ולא מצאתי כי הן תומכות בגירסתו דווקא. במסמך הראשון (ת/1) נאמר כי התובע התקבל בגלל "נפיחות וכאב בברך שמאל לאחר חבלה" (ההדגשה של - ד' ח'). מסמך זה מתייחס לפגיעה עצמה (חבלה) ולא לדרך התרחשותה. בדומה לכך, במסמך השני (ת/2) נאמר "בזמן משחק כדורגל נפל ונחבל". רישום זה יש בו אמנם התייחסות מסויימת לגורם החבלה (נפילה), אך אין בו תאור של הדרך בה נפל. אין מחלוקת על כך, כי התובע נפל. השאלה היא רק, מה גרם לנפילה: ההיתקלות בבור או ההתנגשות בשחקן האחר? ואין בשני מסמכים אלה כדי להשליך אור על גורם התאונה, דהיינו על הסיבה שגרמה לנפילתו. כך שאין בהם לתמוך בגירסתו של התובע דווקא. 11. מוסיפה וטוענת ב"כ התובע, כי מהעדויות של התובע וצימרמן, כמו גם מראיות אחרות, עולה כי מצבו של המגרש ביום התאונה היה בלתי תקין. על כן, כך ממשיכה ב"כ התובע, יש להסיק מכך כי התאונה אירעה עקב רשלנותן של הנתבעות, קרי: עקב היתקלותו של התובע ב"בור" שנמצא במגרש הלא-תקין בעת המשחק. אכן, על יסוד כל העדויות והראיות שבפניי, נראה לי כי ניתן לקבוע שהמגרש לא היה תקין ביום המשחק, דהיינו שהמגרש לא היה מיושר והיו בו שקעים ומהמורות. בענין זה מקובלות עלי כל טענותיה של ב"כ התובע בפרק ה' שבסיכומיה (עמ' 23-29). אציין רק, כי גם התובע וגם צימרמן מסרו, הן בתצהירי עדותם והן בעדותם בפניי, כי המגרש לא היה מיושר וכי היו בו חלקים עם חול וחלקים עם דשא, מה שיצר מצב של שקעים ומהמורות. כמו כן, מכל חומר הראיות שבפניי וממכתבו של מר יהודה בן עזרא, מנהל המחלקה לתרבות נוער וספורט בעירית הרצליה, מיום 14.3.85 (ת/3), עולה כי: "במגרש הכדורגל העירוני ההנהלה מורכבת מנציגי אגודות הספורט מכבי והפועל ונציג העיריה. הנהלת המגרש אחראית לביצוע אחזקת המגרש ולצורך זה החליטה להעסיק: מנהלת חשבונות, גנן ואיש אחראי לסימון המגרש בימי משחקי הליגה והגביע. יש לציין שהתקציב המאושר בעיריה לא יספיק עד סוף השנה לביצוע האחזקה התקינה. התקציב מנוצל ברובו ל ... יישור המגרש בתוספת חמרה וזיבול ... הבעיה בהעברת הכסף מהעיריה להנהלה חוזרת על עצמה מדי חודש ומקשה על תפקוד נכון" (ההדגשות שלי - ד' ח'). למכתב זה מצטרף מסמך נוסף, שנכתב למר בן עזרא הנ"ל ע"י מר לנצט, מנהל מדור הספורט בעיריה, מיום 13.12.84 (צורף כמסמך ב' לתצהירו של עו"ד אלוני, היועמ"ש של אגודת הפועל הרצליה), בו נאמר, בין היתר: "פירוט של ההוצאות החודשיות לא כוללות הוצאות חד פעמיות כגון יישור המגרש בתוספת חמרה וזיבול (המגרש במצבו בלתי נסבל וחייבים לבצע את עבודות המילוי). בקשתי אליך להתערב ולהעביר לגורמים בדבר בעיריה, שבמידה ולא תובטח ההזרמה הכספית השוטפת למגרש הכדורגל, אאלץ להסיר מעצמי כל אחריות הקשורה בביצוע אחזקת המגרש ואבקש להעביר את הנושא לטיפול גוף אחר בעיריה" (ההדגשות שלי - ד' ח'). די באמור בשני מכתבים אלה כדי לתמוך בעדותם של התובע וצימרמן בדבר מצבו הבלתי תקין של המגרש, ובכל מקרה, די בהם כדי להעביר את נטל הבאת הראיות בענין תקינות המגרש - להבדיל מנטל השכנוע - לנתבעות, ובמיוחד לנתבעת 4, אשר האחריות לאחזקתו התקינה של המגרש היתה מוטלת גם עליה, לא רק כבעלים של המגרש אלא גם כמי שנציגה ישב בהנהלת המגרש, שהיתה האחראית לתחזוקתו. דא עקא, שהנתבעות לא הרימו נטל זה. הנתבעות, ובמיוחד הנתבעת 4, שבתחילה התכחשה כלל לבעלותה על המגרש, לא הגישו שום אישור של העיריה ממנו ניתן ללמוד כי העיריה העבירה את הכספים שהיו חסרים להנהלת המגרש לצורך יישורו ואחזקתו התקינה השוטפת של המגרש. הנתבעות הסתפקו בכך שהעידו עדים שונים אשר אמרו כי המגרש אושר למשחקי ליגה ע"י ההתאחדות לכדורגל, שהיא הגוף העליון (כך הבנתי מעדותם) לאישור תקינותם של מגרשי כדורגל למשחקים. ואולם, ראשית, לא הוגש כל אישור בכתב של ההתאחדות לכדורגל שהמגרש נבדק לפני המשחק הזה. שנית, אפילו אצא מן ההנחה שאכן התקיימו משחקי ליגה במגרש הזה, לפני ואחרי המשחק שבו נפגע התובע, אין בכך כדי להראות כי ההתאחדות לכדורגל אישרה את המגרש הזה למשחקים, כפי שגם אין בכך כדי להראות שהמגרש היה תקין. שכן, אף אחד מהעדים שנקראו להעיד מטעם הנתבעות לא בדק בעצמו לפני המשחק אם המגרש היה תקין. לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי באמיתות עדותם של התובע וצימרמן, שהמגרש לא היה תקין ביום המשחק. ואולם, לא נובע ממסקנה זו כי התובע נפגע עקב היתקלות בבור. שכן, כפי שכבר קבעתי לעיל, התובע נפצע עקב התנגשות בשחקן אחר, ולא עקב היתקלות בבור. כלומר, שאין כל קשר סיבתי בין מצב המגרש לבין פציעתו של התובע במהלך המשחק (והשווה לענין זה: ע"א 715/79הנ"ל, בעמ' 766). בהקשר דברים זה אוסיף, כי לא הוכח - וגם לא נטען - כי קיים קשר סיבתי כלשהו בין העובדה שבשעת המשחק לא נכחו במקום צוות רפואי או אמבולנס, אף כי עלי להוסיף ולהעיר, כי הדבר תמוה ולא תקין, בשים לב לכך שעפ"י כל העדויות שבפניי עולה שהתופעה של פציעת שחקנים במהלך משחק כדורגל היא תופעה נפוצה וצפויה. לאור כל האמור לעיל, אין לי אלא לדחות את התביעה ככל שהיא נסמכת על עילת הרשלנות בגין מצבו הבלתי תקין של המגרש ובגין נסיבות אירוע התאונה. 12. בזה מגיע אני לעילה נוספת שנטענה בכתב התביעה כנגד הנתבעות 1 (תע"ש) ו- 3 (הפועל), דהיינו שהנתבעות לא סיפקו מנגנון פיצוי הולם או עזרה משפטית לשחקנים שנפגעו במהלך המשחק. לגבי עילה זו מצאתי שיש לקבל את התביעה כלפי הנתבעת 1בלבד (תע"ש), ואף זאת לא בהיקף הרחב של העילה, כפי שנטענה ע"י באת-כוח התובע בסיכומיה, כי אם בהיקף הרבה יותר מצומצם, דהיינו רק בגין הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהטיפול הכושל והרשלני של תע"ש ועובדיה בכל מה שקשור לדיווח על פציעתו לצורך תביעת תגמולי הביטוח (המצומצמים), שהתובע היה זכאי להם מתוקף פוליסת ביטוח לתאונות אישיות שהוצאה לטובת השחקנים שהשתתפו בליגה למקומות עבודה בתע"ש כחלק מתנאי הצטרפותם לליגה (וראה דוגמה של הפוליסה הזו אשר צורפה כנספח ב' לתצהירו של התובע). בטרם אנמק תוצאה זו, אתעכב בקצרה על טענתה התקדימית של באת-כוח התובע בסיכומיה, לפיה חייבת היתה תע"ש לבטח את עובדיה, שהשתתפו מטעמה בליגה למקומות עבודה, בביטוח מפני כל הסיכונים, "ברמה שתבטיח את העובד מפני כל פציעה ולא בביטוח בסכומים מינימליים - אלא בביטוח שיכסה את מלוא הנזק שיגרם לעובד" (עמ' 9 לסיכומיה). באת-כוח התובע ביקשה לבסס טענתה זו על אלמנט של כפייה הקיים לטענתה בצירופם של עובדים כשחקנים לליגה למקומות עבודה. אך אין בידי לקבל טענה זו. זאת, משום שלא התקיים שום יסוד של כפייה בהצטרפותו של התובע לליגה למקומות עבודה מטעם מקום עבודתו. בחקירתו הנגדית נשאל התובע: "נכון שלא הכריחו אותך לשחק כדורגל?" והשיב: "לא הכריחו אותי" (עמ' 14). גם אין כל ראיה אחרת לכך שמישהו מטעם המעביד או מטעם העובדים השפיע בדרכי כפייה כלשהן על התובע להצטרף לקבוצת הליגה למקומות עבודה של תע"ש. דבריו של כבוד השופט בן יאיר בע"א 674/89, פ"ד מה(2) 715, בעמ' 728, שעליהם סמכה באת-כוחה תובע את טענתה בענין אלמנט הכפייה, היו בגדר דעת יחיד, שנאמרו אגב אורחא, וגם הנסיבות שם היו שונות לחלוטין. העובדה שמדובר בהצטרפות למשחק במסגרת מקום עבודה, יש בה כדי לחייב את המעביד באותן חובות זהירות שהוא חב כלפי עובדיו במקום עבודתם ובמסגרת עבודתם. ואכן, תע"ש הכירה בפציעתו של התובע כתאונת עבודה, אך היא לא היתה חייבת לבטח אותו מפני פציעתו במסגרת משחקיו בליגה, בקבוצה של מקום עבודתו. לא מוכר לי כלל משפטי המחייב מעביד לבטח את עובדיו מפני נזקים שעלולים להיגרם להם במקום עבודתם או במסגרת עבודתם. היחסים בין המעביד לעובד לענין זה נקבעים עפ"י כללי האחריות הרגילים של דיני הנזיקין המסורתיים, בתוספת חובות זהירות מוגברות עפ"י פקודת הבטיחות בעבודה והתקנות על פיה. באחת, המעביד אינו מבטח וגם לא חלה עליו חובה לבטח את עובדיו. אמנם, רצוי הוא לבטח את העובדים מפני נזקי גוף שונים שעלולים להגרם להם במהלך עבודתם, ומעבידים רבים אף נוהגים כך לטובתם ולטובת עובדיהם (במיוחד במצב שהמעביד פושט את הרגל). אך הם עושים זאת מתוך בחירה ולא מתוך כך שמוטלת עליהם חובה משפטית לעשות כן. ואכן, גם במקרה זה דאגה תע"ש לבטח את עובדיה שהשתתפו מטעמה כשחקנים בליגה למקומות עבודה, אם כי הביטוח שנעשה מזכה את העובד שנפגע בתגמולי ביטוח מצומצמים ולא מפצה אותו על כל נזקיו. בתצהיר עדותו אמר מר רפי גורן, מי ששימש כרכז הספורט הארצי של תע"ש באותה עת, כי לכל עובדי תע"ש ששיחקו בליגה בשנת 85' (בה נפגע התובע) הוצאו כרטיסי שחקן מטעם מרכז הפועל (הנתבעת 3) שכללו גם ביטוח נגד תאונות (וראה גם הנספחים שצורפו לתצהירו בענין זה). כן הוא אומר בתצהירו, כי היות והתובע היה שחקן פעיל, "אני אומר בבטחון שהוצא לו כרטיס שחקן מטעם הפועל שבמסגרתו היה מבוטח". ועוד הוא אומר בתצהירו, כי הגב' דליה רוזמן, רכזת מחלקת הספורט למקומות עבודה בהפועל, מסרה לו שהוגשה תביעה של התובע לסוכן הביטוח זמירי, ומספר התיק שם הוא .674/85 אם אכן כך, ואם הטיפול בתביעת תגמולי הביטוח של התובע היה תקין, מדוע לא זכה התובע לקבל את תגמולי הביטוח המצומצמים שלהם היה זכאי עפ"י הפוליסה? התשובה לכך מצויה במכתבו מיום 2.10.89 של סוכן הביטוח, מר זמירי לבאת-כוח התובע, נאמר כלהלן: "הנדון: בוריס רחמן ת/674/85 במענה למכתבך מיום 27.9.89 הריני להודיעך כי אין בידינו הודעה בגין פציעתו של הנ"ל מתאריך האמור ולא מתאריך סמוך. על כן אין בידינו לעזור בנידון" (ההדגשה שלי - ד' ח'). וזאת, משום שעפ"י הפוליסה שהוצאה הזכות להגיש תביעה התיישנה כעבור שלוש שנים. נמצא, כי זכותו של התובע לתגמולי ביטוח מצומצמים עפ"י הפוליסה התיישנה בגלל טיפול כושל בתביעתו, כאשר כאן עלי להוסיף ולציין, כי אף אחד לא טרח להדריך את התובע וליידע אותו כי קיימת פוליסת ביטוח לטובת השחקנים. אך אין בכך כדי לגרוע מזכותו לתגמולי הביטוח, שהיוו חלק מתנאי עבודתו כשחקן מטעם המעביד בליגה למקומות עבודה. נשאלת עתה השאלה, מיהו זה שאחראי לטיפול הכושל בתביעתו של התובע. תע"ש (המעביד) מגלגל את האחריות למגרשה של הפועל, ואילו הפועל מצידה מגלגלת את "הכדור" בחזרה למגרשה של תע"ש. לאחר ששקלתי את כל חומר הראיות בענין זה באתי למסקנה, כי תע"ש (המעביד) אחראי לטיפול הרשלני בענין גביית תגמולי הביטוח עבור התובע. אנמק. ראשית, בניגוד לגירסתו של רפי גורן, אומרת הגב' דליה רוזמן, רכזת המחלקה לליגה למקומות עבודה בהפועל, כי אין בידי הליגה למקומות עבודה כל תעוד או רישום שיש בו כדי להוכיח כי התובע היה רשום כשחקן, וכי ביטוח תאונות אישיות מותנה בהיות השחקן רשום ומחזיק בכרטיס שחקן (סעיף 11לתצהיר עדותה). על כן, ומאחר שתעודת השחקן של התובע לא הוגשה, ומאחר שגם לא הוגשה כל ראיה אחרת בכתב כדי להוכיח שהוצאה לו תעודת שחקן, אין אני מוכן לקבל את עדותו של גורן, אשר הסיק בבטחון - מעצם העובדה שהתובע השתתף במשחק - כי כן הוצא לתובע כרטיס שחקן. כי עובדה היא שאין כל ראיה בכתב על כך. יתר על כן, בחקירתו הנגדית, מר גורן כבר לא היה כל כך בטוח בענין זה, באומרו: "אני לא זוכר אבל סביר להניח שהיה לו כרטיס. אישית אני לא יודע אם לו באופן ספציפי היה כרטיס" (עמ' 77). ואולם, מאחר שתע"ש טוענת כי התובע היה מבוטח, היא נתפסת על הודאתה (ויצויין, כי היא גם לא התכחשה בשום שלב לקיומו של הביטוח לטובת התובע). שנית, בסעיף 10לתצהירה אומרת הגב' רוזמן: "אירוע התאונה נשוא התובענה לא היה ידוע לליגה למקומות עבודה בשנים הראשונות שלאחר התאונה, ולמעשה דווח לליגה למקומות עבודה על התאונה לראשונה בסוף שנות ה-80' עת נערכו בירורים בקשר לביטוח תאונות אישיות. התובע לא פנה לפני כן לבירור זכויות בענין הביטוח וכן לא פנה בהודעה על התאונה" (ההדגשה שלי - ד' ח'). אתחיל מהסוף. אמת, התובע לא פנה לבירור זכויותיו בענין הביטוח, משום שאיש לא טרח ליידע אותו על זכויותיו, כאשר לפי גירסתו - המהימנה עלי בענין זה אמרו לו כי יש לו זכויות במוסד לביטוח לאומי בלבד. כמו כן, לא התובע היה צריך לדווח על התאונה להפועל, לצורך גביית תגמולי הביטוח, כי אם רכז הספורט (הארצי או המקומי) של תע"ש, היה צריך לדווח על כך, כפי שעולה מהמסמך מיום 26.1.89אשר צורף לתצהיר עדותו הראשון של מר גורן. בסעיף 4למסמך זה נאמר: "על רכז הספורט לדווח על הפגיעה בטופס (דוגמתו מצורפת) למשרדו של אברהם זמירי (סוכן הביטוח)". בחקירתו הנגדית אישר מר גורן כי הוא עצמו לא דיווח על התאונה (לא לסוכן הביטוח ולא להפועל), כי אם רכז הספורט המקומי, דהיינו מנהל הקבוצה מר צימרמן, וזאת באמצעות טופס שלא נועד לכך, דהיינו באמצעות הטופס נ/1, שהתעכבתי עליו בהרחבה לעיל (עמ' 80). בהמשך חקירתו הנגדית נשאל מר גורן: "ש. מדוע אם כן כשפונים לאותו א' זמירי הוא אומר שהנ"ל לא מבוטח אצלו והפציעה לא נודעה לו? ת. אם הוא אומר שהוא לא מבוטח אצלו - הוא טעה. אם אמר שלא דווח לו אני לא יודע לענות על זה. ש. אם אני אומר לך שעל הסיפור הזה לא צימרמן יודע ולא פלינט, אלא יודעים שצריך לדווח רק לך. כך הם העידו. ת. את טועה בהבנה שלהם או שהם טועים במה שהם אמרו לך" (עמ' 82-83). נמצא, כי אין כל ראיה לכך שמישהו מטעם תע"ש (המעביד) דאג לדווח לסוכן הביטוח על פציעתו של התובע לצורך תביעת תגמולי הביטוח שלו. גם הגב' רוזמן מהפועל התייחסה בעדותה לענין תגמולי הביטוח, לאמור: "אנחנו היינו המתווכים מבחינת ניירת עד שזה הגיע לביטוח. הביטוח היה בין השחקן לחברת הביטוח בשורה התחתונה" (עמ' 37). בהמשך חקירתה הנגדית נשאלה והשיבה: "ש. מפנה אותך לסעיף 10לתצהירך. התאונה דווחה לך בסוף שנות ה-80. רפי גורן אומר שמספר התיק שנפתח אצלכם הוא 684/85. האם את יכולה לומר מתי דווח לך? ת. אני לא יכולה לומר. גורן פנה אלי ושאל אם יש תביעה של התובע, הסתכלתי בניירת ולא ראיתי את השם הזה. פניתי הלאה לסוכנות הביטוח זמירי, גם אצלה לא היה רשום שמו של בוריס רחמן. פניתי לרפי גורן בטלפון והוא ביקש שאני אעביר את השם שלו כפצוע. שלחתי דו"ח פציעה כפי שאנחנו שולחים בדרך כלל לכל פצוע שימלא אותו ורק אז הועבר לחברת הביטוח וכל זה לאחר פנייה בעצם של רפי גורן. ש. מתי זה היה? ת. תאריכים אני לא יודעת, אני רק יודעת שזה היה הרבה לאחר התאונה. לא רשמתי לי כלום. ש. כל מה שסיפרת על הפנייה של רפי גורן, זה מה שאת מתייחסת אליו שזה קרה בסוף שנת 80' ת. יכול להיות. אין לי פה רישומים שלי. ש. את יכולה לאשר שמספר התיק אצלכם הוא 684/85? ת. לא. בכל מקרה, מספר התיק ניתן לראות מאוחר וזה רק בעקבות פניה של רפי אלי ואני לחברת הביטוח, רק אז נפתח התיק ..." (עמ' 37-38). עולה מהעדויות דלעיל, כי איש מטעם תע"ש (המעביד) לא דאג לדווח במועד - סמוך לאחר התאונה ובטרם חלפה תקופת ההתיישנות לפי הפוליסה - לסוכן הביטוח זמירי או להפועל על כך שהתובע נפצע במשחק, לצורך תביעת תגמולי הביטוח שלו. לא רכז הספורט הארצי (מר גורן) עשה את זה, אף לא רכז הספורט המקומי (מר צימרמן). רק בסוף שנות ה-80', לאחר שתקופת ההתיישנות חלפה לה, טרח מר גורן להתקשר לגב' רוזמן ולדווח לה לראשונה על הפציעה. בנסיבות אלה, כך אני סבור, קיימת לתובע עילת תביעה כנגד תע"ש, בגין הנזק של הפסד תגמולי הביטוח המצומצמים שנגרם לו כתוצאה מהתיישנות התביעה עקב הטיפול הרשלני בענין, דהיינו עקב אי-דיווח על פציעתו במועד. הערות סיום 13. בטרם נעילה וחתימה, לא אוכל להימנע מלהעיר כמה הערות קצרות על התמונה העגומה העולה מחומר הראיות בכל מה שקשור להבטחת שלומם של העובדים המצטרפים לקבוצות במסגרת הליגה למקומות עבודה. בסעיף 10 לתצהירו של מזכיר הועד של תע"ש "הדר" באותה עת, מר פלינט יצחק, נאמר: "בדרך כלל רמת המגרשים בהם הוזמנתי עם שחקני ליגה למקומות עבודה לשחק ירודה ביותר, ולעיתים אף מגיעה לדרגת סכנת נפשות". במשחק בו נפצע התובע, לא נמצא צוות רפואי בסביבת המגרש, אף לא אמבולנס, והתובע לא פונה מייד לביה"ח עקב כך. התובע גם לא הודרך לגבי זכויותיו, וכתוצאה מכך גם התיישנה זכותו לגבות את תגמולי הביטוח. כמו כן, נתגלתה תמונה מאד לא ברורה במערכת היחסים המשפטיים שבין תע"ש (המעביד), הפועל, ועד העובדים, בכל מה שנוגע לאחריותם לגבי תקינות המגרש במסגרת משחקי הליגה למקומות עבודה, כאשר איש מטעם כל הגורמים הללו לא בדק את תקינותו של המגרש לפני המשחק וכאשר כל אחד מהם גלגל את האחריות לענין זה על משנהו, וכולם יחד למגרשה של עירית הרצליה. עירית הרצליה מצידה הכחישה תחילה את בעלותה במגרש (וראה דברי עו"ד פוקס בקדם משפט מיום 27.12.92), וגם הכחישה אחריותה להחזקת המגרש, על אף שנציג מטעמה היה חבר בהנהלת המגרש ועל אף שתיקצבה את תחזוקתו. גם ועד העובדים לא דאג להדריך את התובע ולהסביר לו את זכויותיו כשחקן במסגרת הליגה למקומות עבודה. סוף דבר 14. לאור כל האמור לעיל, התוצאות של תביעה זו הן כלהלן: א. חרף סיכומיה היפים והבהירים של באת-כוח התובע, אין לי אלא לדחות את התביעה ככל שהיא נסמכת על עילת הרשלנות בגין נסיבות אירוע התאונה ובגין מצבו הבלתי תקין של המגרש. לאור תוצאה זו אני גם דוחה את ההודעות לצדדים שלישיים ששלחו הנתבעות 1 ו-3. ב. לעומת זאת, אני מקבל את התביעה באופן חלקי כנגד הנתבעת מס' 1, ככל שהיא נסמכת על התיישנות התביעה לתגמולי הביטוח עפ"י הפוליסה בשל אי-הדיווח בזמן על פציעתו של התובע לסוכן הביטוח או להפועל. ג. בנסיבות הענין, ולאור הערותיי בפיסקה 13לעיל, אני נמנע מלעשות צו להוצאות בין התובע לנתבעות, כמו גם בין הנתבעות לבין עצמן. ד. התיק נקבע ליום 4.9.95 שעה 30:09, במעמד באת-כוח התובע וב"כ הנתבעת 1בלבד, לצורך קביעת מועד להמשך הדיון ודרך הדיון בשאלת גובה הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מאבדן זכותו לתביעת דמי הביטוח עפ"י הפוליסה. ניתנה היום, 3.8.1995, בלשכתי, בהעדר.כדורגלדיני ספורטרפואהתאונות ספורט