האם קיים חיסיון על מסמכים של מס הכנסה ? האם אדם זכאי לקבל לעיוני מסמכים מרשות המס ? בית המשפט פסק כי זכות העיון המסמכים של רשות המיסים אינה זכות מוחלטת. רשות המיסים רשאית לסרב למסור חומר מסוים, אך זאת רק אם ביססה סירובה בנימוקים סבירים ומשכנעים. בדומה, מכיר חוק חופש המידע בשורת סייגים והגבלות על חובת המינהל למסור מידע (סעיפים 8,9, - 14 לחוק חופש המידע). חלקם מטילים איסור קטגורי על גילוי: אחרים מקנים לרשות שיקול דעת האם לגלות. ככל מדובר במצבים, בהם חובת מסירת החומר מקימה חשש לשיבוש קשה בעבודת הרשות; עלולה לאיים על בטחון המדינה או על יחסי החוץ שלה; או פוגעת בזכויות גוברות של פרט אחר. קם קודם שנתקבעו הדברים בחוק חופש המידע הכירה הפסיקה בכך ש"שיקולים של יעילות, תקנת הציבור, מילוי תפקיד הרשות באופן תקין וכיוצא באלה שיקולים, ראויים להישקל על ידי בית המשפט הדן בבקשה לעיון במסכמי הרשות. אף רשויות המס, והמנהל בתוכן, נדרשות לשקול את אותם שיקולים. בנסיבות ההכרחיות, גם המנהל מוסמך שלא למסור חומר, אשר חשיפתו בפני הנישום תפגע באינטרסים גוברים. בהיות רשות המס רשות מנהלית, הנחת המוצא היא שחל כלל הגלוי: על המנהל החובה לגלות לנישום את החומר ששימש להחלטה בעניינו, טרם שתינתן החלטה בהשגה. אלא שהמנהל טוען, כי בדיני המס נסתר כלל הגלוי. זאת, נוכח חובת הסודיות החקוקה, האוסרת על מי שהגיע לידיו מידע אגב ביצוע חוק מס, לגלות את אותו המידע - בית המשפט קבע כי אין לקבל טענה זו ופסק כי תכליתו העיקרית של החיסיון בדיני המס היא הגנה על הנישום ועל זכותו לפרטיות. זכותו של הנישום לדעת שהמידע הרב שנאצר אודותיו אצל רשויות המס ישמש לצרכי השומה בלבד. מטבעה, תכלית זו אינה מצדיקה סודיות כלפי הנישום עצמו. אמת, לחובת הסודיות תכליות נוספות-"פנים מיסיות" - שנועדו לשפר ולייעל את הליכי השומה והגבייה. כך, מונח, שהבטחת הסודיות תקדם שיתוף פעולה כן ומלא של הנישום עם רשויות המס; בהעדר הסודיות, הוא עלול להירתע ממסירת נתונים, שחשיפתם עלולה לפגוע בו. בנוסף, יש בסודיות כדי לקדם שומת אמת, בדרך של הבטחת חשאיות מקורות המידע ואמצעי החקירה של רשויות המס. תכלית אחרונה זו עשויה להצדיק, בנסיבות מסוימות, סודיות גם כלפי הנישום עצמו. אך אין הצדקה לנטיית רשויות המס לעשות מרחיב ומוגזם בחובת הסודיות, מקום שתכליותיה אינן מחייבות זאת. ברוב המקרים אין סתירה בין תכליות החיסיון לבין זכות העיון של הנישום בחומר הנוגע לו. נמצא, כי הוראות הסודיות אינן משנות את הכלל בדבר גילוי. הן אך מצדיקות סודיות אם מתקיימת תכלית הוראת הסודיות, ותכלית זו גוברת על תכליות אחרות. הכלל הוא איפוא, כלל הגלוי גם בדיני המס. עוד נפסק כי כל מידע המצוי בידי המנהל יהיה זמין ונגיש בכל עת לעיונו של הנישום. ככלל, לאחר הגשת השגה, ומשנתבקש גלוי החומר על ידי המשיג, נדרש המנהל למסור את כל חומר החקירה ששימש לפסילת השומה העצמית ולעשיית השומה לפי מיטב השפיטה. אולם, כאמור, להליך המס מאפיינים ייחודיים, המצדיקים חיסיון בנסיבות מסוימות. לפיכך, אם סבור המנהל כי בתוך חומר החקירה מצוי פרט מידע כלשהו, שחשיפתו אסורה לפי תכליותיה "המיסיות" של חובת הסודיות הקבועה בסעיף 142 לחוק, יהיה הוא רשאי שלא למסור את אותו פרט מסוים, ובלבד שהחלטתו תהא נקודתית, עניינית ומנומקת. מובן ששיקול הדעת של המנהל יהיה נתון לביקורת שיפוטית, לפי הכללים הנוגעים לעניין. חיסיוןמיסיםמס הכנסה