מרחק מורשה נהיגה בהסכם הניידות

עסקינן בתביעה אשר עניינה החלטת הנתבע לאשר לתובעת תשלום הלוואה, בהתאם להסכם בדבר מתן הלוואות לרכישת רכב למוגבלים בניידות, כ"מחליפת רכב" ולא "כרוכשת רכב לראשונה". הרקע להגשת התביעה: 1. התובעת הינה חולה במחלת אטרופיה רב-מערכתית, בעלת נכות רפואית ובעלת דרגת אי כושר בשיעור 100% והינה מוכרת כמוגבלת בניידות לפי סעיף 2 להסכם הניידות. 2. במהלך שנת 2005 ביקשה התובעת לרכוש רכב חדש ולשם כך פנתה אל הנתבע לצורך קבלת הלוואה עומדת (להלן: "ההלוואה הראשונה") מכוח הסכם בדבר גמלת ניידות (להלן: "הסכם ניידות") לשם מימון עלות מיסי הרכב החדש. 3. בקשת התובעת לקבלת ההלוואה הראשונה לקניית הרכב אושרה על ידי הנתבע, ולבקשת בעלה של התובעת אף הוארך תוקף האישור, לאור החמרה במצבה הבריאותי של התובעת. 4. בחודש דצמבר 2006, ביקשה התובעת לממש את זכותה להלוואה הראשונה וביצעה הזמנה של רכב טויוטה (להלן: "הרכב הראשון") מחברת יוניון מוטורס (להלן: "החברה"). עבור הזמנת הרכב הראשון שילמה התובעת סך 83,950 ש"ח ואת היתרה עבור מיסי הרכב בסך 38,706 ש"ח שילם הנתבע ישירות לחברה. 5. לאחר השלמת ההזמנה של הרכב הראשון, התברר לטענת התובעת, כי בנותיה - עליהן שמה מבטחה שיסיעו אותה בהתאם לצרכיה, אינן עומדות בתנאי "מורשה נהיגה" כמוגדר בסעיף 2 להסכם ניידות, מאחר והן מתגוררות למעלה מ-500 מ' ממקום מגוריה, ולפיכך לא יוכלו להסיעה כפי שסברה. 6. התובעת פנתה לנתבע וביקשה לבטל את רישיון הרכב ושחרור המכס מהרשומון. בתגובה לבקשה השיב הנתבע כי ביטול העסקה כפוף לאישור המכס ובנוסף ציין הנתבע כי במידה ולא יצלח ביטול העיסקה, יהיה על התובעת להחזיר את ההלוואה העומדת הראשונה. 7. לנוכח כישלון ביטול העסקה, השיבה התובעת לנתבע את ההלוואה הראשונה שקיבלה באמצעות שובר תשלום שקיבלה מהנתבע, על סך 36,473 ש"ח, ומכרה את הרכב הראשון לרוכש פלוני. 8. במהלך חודש אפריל 2009 פנתה התובעת לנתבע וביקש פעם נוספת לקבל הלוואה מכוח הסכם מתן הלוואות (להלן: "הלוואה השנייה") וזאת לצורך קניית רכב גדול יותר, כולל אביזרים מיוחדים (להלן: "הרכב השני"), אולם הנתבע אישר לתובעת, תשלום ההלוואה מקרן הלוואות כמחליפת רכב ולא כרוכשת רכב לראשונה, וזאת לאור קבלת ההלוואה הראשונה שקיבלה התובעת לקניית הרכב הראשון. טענות התובעת 9. התובעת טענה כי יש לראות, בנסיבות העניין, את ההלוואה הראשונה שניתנה לה, כדבר שלא נעשה כלל, לאור העובדה כי החזירה את ההלוואה שקיבלה בהזדמנות הראשונה משעמדה על טעותה וכן משום שלא עשתה כל שימוש ברכב ולא זכתה למעשה להינות מההטבה שניתנה לה בהתאם להסכם הניידות. 10. עוד טענה התובעת כי בבסיס בקשת ההלוואה הראשונה הייתה טעות בתום לב, מתוך מחשבה שבנותיה יוכלו לנהוג ברכב לצורך ניודה, ומייד משהתבררה הטעות הוחזרה ההלוואה בהתאם להנחיות הנתבע וטרם קבלת הרכב בגינו ניתנה ההלוואה הראשונה. 11. בנוסף טענה התובעת כי שלילת זכאותה להלוואה השנייה "כרוכשת רכב לראשונה" הינה בלתי סבירה בנסיבות העניין ואינה תואמת את המטרות הסוציאליות העומדות בבסיס הסכם הלוואות לרכישת רכב, הסכם הניידות והוראות חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה - 1995. 12. עם קבלת סיכומי הנתבע ביקשה התובעת להוסיף כי אילו היה יודע בעלה של התובעת כי לא השיב את מלוא ההלוואה שניתנה לתובעת, היה פועל לשלם את ההפרש בין הסכום שקיבל לבין הסכום שהחזיר. טענות הנתבע: 13. הנתבע טען כי התובעת לא הצליחה לבטל את העסקה של רכישת הרכב, כך שלמעשה הרכב היה ברשותה כ-3 חודשים, ובהתאם לכך לא ניתן להתייחס להלוואה הראשונה שקיבלה התובעת "שהייתה כלא הייתה". 14. עוד טען הנתבע כי תשלום ההלוואה השנייה שאושרה לתובעת מקרן הלוואות כ"מחליפת רכב" ולא כ"רוכשת רכב לראשונה", אושרה בהתאם להוראות סעיף 12(ה) להסכם מתן ההלוואות. 15. עוד טען הנתבע כי בהתאם לסעיף 12 (ה) להסכם בדבר מתן הלוואות, משהחזירה התובעת את ההלוואה הראשונה היה עליה להמתין 4 שנים לצורך קבלת ההלוואה חדשה כרוכש רכב לראשונה, ואף אישור ההלוואה השנייה ניתן לתובעת לפנים משורת הדין. יריעת המחלוקת בין הצדדים 16. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה משפטית: האם העובדה שהתובעת קיבלה הלוואה עומדת מכוח הסכם הניידות, מצדיקה את שלילת זכאותה לקבלת הלוואה "כרוכשת רכב לראשונה" בהתאם להסדר בדבר מתן הלוואות? המסגרת המשפטית 17. בין המוסד לביטוח לאומי לבין הממשלה נחתמו הסכמים המסדירים את מתן ההלוואות וגמלת ניידות, לתושבים אשר נמצאו זכאים בהתאם לקריטריונים מסוימים כפי שפורטו בהסכמים. 18. סעיף 12 (ה) להסכם מתן ההלוואות לרכישת רכב למוגבלים בניידות מיום 14.7.02, קובע: "12 (ה) על אף האמור בסעיפים קטנים (א), (ב), (ג) ו-(ד), סכום ההלוואה שיינתן לפי סעיף זה למי שהמכון קבע כי דרוש לו רכב לאבזרים מיוחדים, לא יעלה על 80% ממחיר הרכב החדש (להלן - הסכום המרבי), ולגבי מי שרוכש רכב כאמור, שלא לראשונה- לא יעלה סכום ההלוואה על הסכום המרבי ולא יעלה על סכום השווה להפרש שבין שני אלה: (1) מחיר הרכב החדש שהמוגבל בניידות רוכש; (2) מחיר הרכב הקודם אשר בשלו ניתנה הלוואה עומדת לפי הסכם הניידות בניכוי הסכום שעל המוגבל בניידות להחזיר למוסד בשל ההלוואה העומדת אשר ניתנה לרכישת הרכב הקודם בלא ריבית והצמדה, ובלבד שלא ינוכה סכום שהושב לפי הוראות סעיף 12(א)(7) להסכם. עוד קובע הסעיף כי: לענין סעיף קטן זה- ‏ "רוכש רכב לראשונה" -‏ לרבות מי שחלפו 4 שנים מיום שמכר את הרכב הקודם או מיום שהחזיר למוסד את ההלוואה העומדת שניתנה לרכישת הרכב הקודם, ועד היום שבו נתקבלה החלטת פקיד התביעות. סעיף 12 מגדיר את גובה ההלוואות להם יהיה זכאי מוגבל בנידות אשר המכון הרפואי לבטיחות בדרכים קבע כי דרוש לו רכב עם אביזרים מיוחדים. הסעיף מקיים הבחנה לעניין גובה ההלוואה בין מוגבל בניידות ש"רוכש רכב לראשונה" שאז סכום ההלוואה לא יעלה על 80% ממחיר הרכב החדש לבין מוגבל בניידות שרוכש רכב כאמור שלא לראשונה שאז לא יעלה סכום ההלוואה על סכום ההפרש שבין מחיר הרכב החדש שהמוגבל בניידות רכש לבין מחיר הרכב הקודם אשר בשלו ניתנה ההלוואה לפי הסכם הניידות. עוד קובע הסעיף כי מוגבל בניידות ייחשב כרוכש רכב לראשונה אם חלפו 4 שנים מיום שהחזיר המבקש למוסד לביטוח לאומי, את ההלוואה העומדת שניתנה לו לצורך רכישת רכב קודם. בהסכם למתן הלוואה לרכישת רכב מוגדר "מבקש הלוואה", בין השאר, כ"מוגבל בניידות שאושרה לו הלוואה עומדת". בעניין הפרשנות הראויה שיש לתת להסכם ניידות נקבע כי "יש להפעיל כללי פרשנות המתאימים אף הם לחוזה ציבורי מהסוג הנדון" (ראה: דב"ע 0-184 פאוזי מאוסי - המוסד לביטוח לאומי, כ (21) לשונו של הסכם הניידות הינה ברורה וחד משמעית וכבר נקבע בעניין זה כי "אין בית הדין יכול להעניק זכויות לפי שיקול-דעתו, אם הדבר אינו תואם את ההסכם ואת הזכויות שהוקנו מכוחו" (ראה בג"צ 363/84 המוסד לביטוח לאומי - בית הדין הארצי לעבודה). הקו המנחה בפסיקה לגבי הזכויות על-פי ההסכם הוא כי אין להעניק זכויות למוגבל בניידות, ככל שהדבר אינו תואם את ההסכם ואת הזכויות שהוקנו מכוחו (ראה דב"ע נא/0-9 חדד - המוסד לביטוח לאומי; דב"ע נב/0-84 הזנפרץ - המוסד לביטוח לאומי; בג"ץ 363/84 המוסד לביטוח לאומי - ביה"ד הארצי לעבודה ו-אח', בעמ' 727). ראוי להדגיש כי גמלת ניידות "אינה ניתנת מכוח ביטוח סוציאלי, כי אין עמה מסימני ההיכר של ביטוח סוציאלי, והיא אינה ניתנת מכוח שירות סוציאלי, כי אין היא ניתנת מכוח חוק, אלא מכוח הסכם בין המוסד לביטוח לאומי לבין הממשלה - האוצר" (ראה עב"ל דיון לט/3-0 (ארצי) רחל פלס - המוסד לביטוח לאומי פד"ע י 367). מן הכלל אל הפרט 19. אין מחלוקת כי התובעת קיבלה הלוואה ראשונה מכוח הסכם הניידות בשנת 2007, אלא טענתה המרכזית היא כי העובדה שקיבלה הלוואה זו אינה מצדיקה את שלילת זכאותה להלוואה השנייה לרכישת הרכב השני כ"רוכשת רכב לראשונה", מכוח הסכם הלוואות לרכישת רכב, וזאת עקב הנסיבות המיוחדות בתיק זה. אין בידינו לקבל טענת התובעת. משקיבלה התובעת את סכום ההלוואה הראשונה ומששולמה עלות הרכב הראשון לחברה, ומששוחרר הרכב מהמכס, הרי שהשתכלל חוזה בין התובעת לנתבע ובהתאם לכך הועבר סכום ההלוואה הראשונה לתובעת בתנאים מועדפים כמפורט בהסכם הניידות. לא מצאנו סיבה המניחה את הדעת לבטל הסכם זה ולראות בהלוואה הראשונה כאילו שלא ניתנה כלל, וזאת בין היתר מהטעמים הבאים: א. מעיון בחשבונית החברה (נספח 8 לכתב התביעה), למדנו כי התובעת קיבלה הלוואה עומדת לרכישת רכב הראשון, סכום הלוואה זו שולם ישירות לחברה על ידי הנתבע, וניתן היה לשחרר את הרכב הראשון כבר ביום 2.1.07. לאחר שהתובעת נמלכה בדעתה (לאור העובדה כי בנותיה לא יכלו לנהוג ברכב), הוחזרה ההלוואה אך ביום 26.3.07, והרכב נמכר רק ביום 17.4.07, מכאן שהרכב הראשון היה ברשות התובעת במשך כ-3 חודשים. בעניין זה ראוי להדגיש כי לתובעת היה "מורשה נהיגה" כפי שציינה בבקשה שהגישה בתביעה לקבלת ההלוואה הראשונה לפי הסכם הניידות (שאלמלא כן לא הייתה זכאית כלל למתן ההלוואה עקב חוסר יכולתה לנהוג באופן עצמאי), אך התובעת בחרה שלא להשתמש ברכב הראשון על אף שיכלה לעשות כן. ב. מעיון בבקשה לקבלת ההלוואה הראשונה, נרשם במקום בו התבקשה התובעת לציין את שמות "מורשי הנהיגה", שם בעלה של התובעת. מתחת לשמו נרשמו שמות בנותיה של התובעת כנהגים נוספים. העיד על כך מר קסטן, בעלה של התובעת כדלקמן: "ת: זה נכון שאנו ביקשנו שהבנות יהיו נהגים נוספים ולא מורשי נהיגה". (פרוטוקול הדיון מיום 15.12.10, שורה 22). מכאן שבבסיס הבקשה הראשונה בנותיה של התובעת לא היו אמורות לנהוג כלל ברכב שכן, לא הופיעו כמורשות נהיגה ואף לא צורף מכתב נלווה המציין את פרטיהם, כך שלא מצאנו ממש בהסברה של התובעת לביטול עסקת רכישת הרכב הראשון, כהסתמכות על בנותיה שאינן מורשות נהיגה. עוד נציין כי בבקשה לרכישת הרכב הראשון, מר קסטן, בעלה של התובעת חתם כ"מורשה נהיגה" יחיד בטופס הצהרת "מורשי נהיגה" ולאור האמור בתוכן ההצהרה ידע על התנאים המחייבים את "מורשי הנהיגה" לרבות מגורים שלא יעלו על מרחק של 500 מ' ממקום המגורים של המוגבל בניידות, ובהתאם לכך, כשליחה הנאמן של התובעת יכול היה לעצור את המשך הליך הרכישה. נעיר עוד למעלה מן הצורך, כי מעיון בבקשה השנייה של התובעת לקבלת גמלת ניידות צוינו בנותיה של התובעת במקום המצוין "מורשי נהיגה" מכאן שגם אם לא נרשמו כ"מורשי נהיגה" היו יכולים לפנות אל הנתבע ולהסדיר עניין זה, כפי שבוודאי עשו, עת רשמו את שמם בבקשה להלוואה השנייה. ג. בבקשת ההלוואה הראשונה הנתבע העמיד לרשות התובעת הלוואה עומדת בשיעור כיסוי של 75% מהמיסים החלים על הרכב הנרכש ולא יותר מ 41,699 ₪, התובעת מימשה מסכום זה סך 38,706 ש"ח ששולמו לחברה כאמור, אך השיבה לנתבע באמצעות השובר אשר נשלח אליה, סך של 36,473 ש"ח. מכאן שגובה ההלוואה לא הוחזר במלואו. לא מצאנו בהסברי התובעת כי הסכום שהוחזר היה בהתאם לסכום שנרשם על השובר על ידי הנתבע בעצמו, ואילו היה הנתבע מבקש את מלוא הסכום הרי שהתובעת הייתה משלימה את ההפרש. אנו סבורים כי אילו התובעת הייתה רואה בהשבת הכסף כ"ביטול" ההלוואה הראשונה הייתה רואה לנכון להשיב את מלוא הסכום שניתן לה בהלוואה הראשונה. 20. משקבע ההסכם התנאים לקבלת הלוואה ראשונה, אין בית הדין רשאי לחרוג מהכתוב בהסכם. כמו כן, אין בית הדין מוצא שהחלטת הנתבע לראות בתובעת כ"מחליפת רכב" ולא כ"רוכשת רכב לראשונה", הינה בלתי סבירה. יש לשים לב לכך שלא חלפו 4 שנים מהיום שהחזירה התובעת למל"ל, את ההלוואה העומדת שניתנה לה לצורך רכישת הרכב הראשון, ומשכך התובעת אינה עומדת בהגדרת "רוכש רכב לראשונה". 21. מכל האמור לעיל, דין התביעה להידחות. 22. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות. 23. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. ניתן היום, יד' באדר ב' תשע"א, 20 במרץ 2011, בהעדר הצדדים. נ.צ. יאיר טבת נ.צ. אסף בזזינסקי יוחנן כהן, שופט חוזהמשפט תעבורהניידותמורשה נהיגה