מה ההבדל בין תחולה רטרוספקטיבית של דבר חקיקה לבין החלה אקטיבית ? בית המשפט פסק כי חקיקה היא רטרוספקטיבית אם היא משנה לגבי העתיד את המעמד המשפטי, התכונות המשפטיות או התוצאות המשפטיות של מצבים אשר נסתיימו או של פעולות או אירועים (מעשים או מחדלים) שנעשו או שהתרחשו לפני מועד כניסתו של החוק לתוקף. לעומת זאת החלת החוק היא אקטיבית אם היא מוחלת על מצב דברים המתקיים ביום כניסתו של החוק לתוקף. הפסיקה העקבית של בית המשפט העליון, עוד מימיו הראשונים, דבקה בכלל על פיו, קיימת חזקת תכלית לפיה חקיקה חדשה צופה בדרך כלל פני עתיד. כלל גדול בפרשנות חוקים הוא כי חזקה על הוראת חוק שהיא מכוונת לעתיד לבוא ולא למפרע, אלא אם כן משתמעת הוראה למפרע במפורש או באופן ברור מן החוק. חוק חדש מטריאלי, המשנה זכויות וחובות של אדם, 'אין לך בו אלא משמעת חידושו ואילך', כלומר: באין הוראה נוגדת, בפירוש או מכללא, בגופו של החוק, מניחים כי החוק פועל מכאן ולהבא ולא למפרע, ואינו פוגע בזכויות שהיו נתונות לבעלי הדין בשעת התחלת הדיון. אחת החזקות המקובלות בשיטת המשפט בישראל הינה זו, כי תכליתו של חוק אינה לתחולה רטרואקטיבית או רטרוספקטיבית. חזקה על כל חוק כי הוא צופה פני עתיד או פני עבר. גישה כללית זו קיבלה ביטוי גם בפרשנות חוקי מס ובתחום המיסוי המוניציפלי. כך למשל דן בית המשפט בשאלת האפשרות של תיקון שומת ארנונה באורח רטרואקטיבי, ונאמרו שם הדברים הבאים: "עקרון החוקיות מורה לי כי ככלל אין החוק מטיל חיובים באופן רטרואקטיבי אלא אם נאמר כך במפורש. כלל זה נכון במיוחד לגבי חיובי מס. כאשר רצה המחוקק לאפשר תיקון שומת מס באופן רטרואקטיבי, הוא עיגן זאת בחוק תוך קביעת מגבלות חמורות. בפקודת העיריות לא הוקנתה סמכות לתקן שומת ארנונה באופן רטרואקטיבי. כיוון שכך ולאור האמור לעיל, ידנו תהא קפוצה במתן אפשרות לתקן שומת ארנונה באופן רטרואקטיבי. חקיקה למפרע (רטרואקטיבית)