פיצוי בהפקעת מקרקעין לפי המחיר נכון להיום

1. הקדמה בפני בקשה לקביעת פיצויים לפי סעיף 8 (ד) לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943 (להלן: "פקודת הדרכים ומסילות הברזל"). לציין, כי חוק זה בוטל ביום 15/2/2010 (ראה חוק לתיקון פקודת הקרקעות/רכישה לצורכי ציבור (מס' 3) התש"ע 2010). היות ועסקינן בהפקעת מקרקעין לצרכי ציבור, אשר תאריך ההפקעה הקובע (להלן: "התאריך הקובע") הנו 13/3/1958, ידון תיק זה, לפי "פקודת הדרכים ומסילות הברזל", טרם ביטולה. 2. העובדות עסקינן בחלקה/מקרקעין בשטח רשום של 13164 בגוש 7869 חלקה 8 (להלן: "החלקה"). החלקה נרשמה בשלמות בשנת 1937 - רישום לאחר הסדר - על שם המבקש - רושדי מוסליח סאליח אננאטור. מדובר בחלקה הממוקמת בחלק הצפוני של הישוב קלנסווה. לשם סלילתה של דרך 5614 הופקעו שטחים מהחלקה. ההכרזה על דרך 5614 והפקעת השטחים פורסמה בקובץ תקנות 777 מיום 13/3/58. קווי ההכרזה של הדרך הוכרזו ברוחב של 30 מטר. הפקעת המקרקעין מתוך החלקה, לצורך סלילת הדרך נעשתה בשני שלבים. בסמוך לפרסום ההפקעה כ-3309 מ"ר עת נסלל כביש ברוחב של 6 מ'. סלילת הדרך/הכביש חילקה את החלקה לשניים. בנובמבר 1999 בוצעה הפקעה נוספת של 1059 מ"ר משטח החלקה לצורך הרחבת הכביש ל-30 מ' בהתאם להכרזה מיום 13/3/58. כיום, רוחב הכביש הנו כ- 30 מ'. סה"כ ההפקעה 4368 מ"ר. המהווים 33.2% משטח החלקה המקורי (13,164 מ"ר). סעיף 8 (1) לפקודת הדרכים מסילות הברזל קובע לאמור: "1. היה גודל השטח שנלקח עולה על רבע החלקה שממנה נלקח, ישולמו לבעל הקרקע שנרכשה פיצויים בעד השטח העודף של הרבע". מכאן, שבענייננו הפקעת היתר הנה 1,077 מ"ר. 3. המחלוקת בין הצדדים מהו "המועד הקובע" לחישוב הפיצוי? חישוב הפיצוי ושיעורו. המבקש סבור כי הפיצוי מתחלק לשני ראשים: א. פיצוי בגין הפקעת יתר. ב. פיצוי בגין חציית החלקה לשתי חלקות משנה, דבר שגרם לירידת ערך. המבקש תמך את טיעוניו בחוות דעת של זהר רטנר שמאי מקרקעין. בסיכומיו הוסיף המבקש עילת פיצוי נוספת שאינה מופיעה בכתב התביעה - "פיצויים בשל הסבל". לטענת המשיבה - מדינת ישראל - זכאי התובע לפיצוי רק עבור המטרים העודפים שהופקעו, מעל 25% משטח החלקה. מחלוקת נוספת בין הצדדים הייתה בנושא שיעור הפיצוי הראוי לכל מ"ר. בהסכמת הצדדים מונה מומחה מטעם ביהמ"ש - שמאי המקרקעין דוד סגל - אשר הגיש שתי חוות דעת לביהמ"ש ביום 15/9/2005 וביום 1/7/2008. השמאי סגל העיד בביהמ"ש, השיב לשאלות הצדדים והסביר את חוות דעתו. 4. המועד הקובע הצדדים הביאו בפני ביהמ"ש את טיעוניהם בנדון. המבקש סבור היה, כי "המועד הקובע" הנו 1/11/1999, מועד בו בוצעה ההפקעה הנוספת. המשיבה סבורה הייתה, כי "המועד הקובע" הוא מועד פרסום הצו, 13/3/1958. ביום 5/7/2009 ניתנה החלטה מנומקת על-ידי ביהמ"ש על פיה "המועד הקובע" הוא מועד פרסום צו ההכרזה 13/3/1958. 5. הפיצוי הראוי שמאי המקרקעין דוד סגל קבע בחוות דעתו כי שווי 1 מ"ר קרקע ליום 13/3/1958 הנו 1 לירה ישראלית. בעדותו בביהמ"ש הוסיף והסביר השמאי על חוות דעתו. בדברי הסיכום כתב ב"כ המבקש: "6. בעצם, השמאי מטעם בית המשפט קבע כי שווי הקרקע נכון ליום ההפקעה הינו בשיעור של 1 לירה לכל מ"ר. השמאי סבור כי המחיר התואם לעסקאות שונות אשר בוצעו בעבר בתקופה הסמוכה למועד הקובע. לאחר ששמענו את השמאי ולאור הערות ששמענו במהלך הדיון נקבל את השווי שקבע השמאי כבסיס לקביעת שווי הפיצויים". בדברי הסיכום כתב ב"כ המשיבה: "14. המשיבה מקבלת אף היא את השווי אותו קבע מר דוד סגל השמאי אשר מונה על ידי ביהמ"ש הנכבד (להלן שמאי ביהמ"ש) כבסיס לחישוב הפיצוי לו זכאי המבקש בגין הפקעת 1077 מ"ר מחלקת המבקש (לפי 1 לירה ישראלית למ"ר)." מכאן שבסיס החישוב יעשה על פי 1 לירה ישראלית למ"ר נכון ליום 13/3/1958. שומת הפיצוי בגין הפקעת יתר הפקעת היתר מסתכמת ב- 1077 מ"ר. מכאן שהפיצוי עבור הפקעת יתר זו הנה 1,077 ל"י = 1 ל"י X 1077 מ"ר. ירידת ערך החלקה סלילת הדרך/הכביש, חילקה את החלקה לשניים; כמפורט בחוו"ד השמאי דוד סגל: - "מגרש שצורתו כמשולש מצידו הצפון - מזרחי של הכביש ושטחו 5796 מ"ר. שטח זה יקרא בשומה זו 'קטע א'. "מגרש שצורתו כמשולש קטן יותר מצידו הדרום מערבי של הכביש ושטחו כ - 3000 מ"ר שטח זה יקרא בשומה 'קטע ב' " (חוו"ד מיום 1/7/2008). בחוות דעתו מיום 15/9/2005, כתב השמאי דוד סגל: "11.5 סוגיית הניתוק והפיצוי עבור יתרת הקרקע סעיף 9(ד)(1) לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 קובע: "כמו כן יביא בית המשפט בחשבון... את הנזק, אם יש נזק, שנגרם מחמת ניתוקה של הקרקע מקרקע אחרת השייכת לבעל". מכאן, ובהתבסס על ספרו של עו"ד משה י' קמר - "דיני הפקעות מקרקעין", ניתוק הוא גם כאשר מופקע חלק מקרקע המותיר חלק אחר שאינו ניתן לניצול, או שניתן לניצול חלקי בלבד. במקרה כזה אין נזקו של הבעלים החלק היחסי שהופקע מן החלקה כולה, אלא נזקו עולה על כך. סלילת כביש 5614 גרמה לניתוק בין שני חלקי קרקע שאינם מאפשרים את השימוש הקודם בהם במלואו. יתרות שטחי החלקה וצורותיהן פוגעות ומצמצמות את אפשרויות העיבוד החקלאי". את ירידת הערך, העריך השמאי כדלקמן: קטע א' מצידו הצפון מזרחי של הכביש, ששטחו 5796 מ"ר - ירידת ערך של 30%. קרי, פיצוי של 1,739 ל"י. (1,738.8 ל"י = 30% X 1 ל"י X 5796 מ"ר). קטע ב' מצידו הדרום מערבי של הכביש ששטחו 3000 מ"ר - ירידת ערך של 75%. קרי, פיצוי של 2,250 ל"י. (2,250 = 75% X 1 ל"י X 3000 מ"ר). סה"כ ירידת ערך 3,989 ל"י. שני הצדדים חולקים על קביעה זו של השמאי. ב"כ המבקש סבור, כי ירידת הערך הראויה היא בשיעור 100% בחלק המערבי; ו-70% בחלק המזרחי. ב"כ המשיבה סבור, כי אין לפסוק ירידת ערך, היות והמקרקעין היו מחולקים לשניים עוד מקדמת דנא, טרם פרסום צו ההכרזה על ההפקעה, על-ידי דרך שעברה במקום. המחלוקת בין הצדדים אם הייתה דרך במקום, אם לאו, אין בה כדי לשנות את תוצאת חוות דעת השמאי. גם אם הייתה קיימת בתוך החלקה דרך כלשהי, בוודאי שדרך זו הייתה דרך עפר, ברוחב קטן, ולא כביש סלול ברוחב של 30 מטר המשמשת כיום לעורק תחבורה סואן. על כן, מקובלת עלי קביעת השמאי, כי סלילת כביש 5614, גרמה לחלוקת החלקה לשני חלקים, באופן הפוגע ומצמצם את אפשרויות העיבוד החקלאי ואת השימוש בהם כפי שהיה טרם ההפקעה. כך גם מקובלים עלי, ומנגד, דבריו והסבריו של השמאי בעדותו בביהמ"ש, כי מדובר בקרקע חקלאית שעיקר שימושה הוא חקלאי; כי אין מניעה להמשיך ולעבד את הקרקע, לרבות בניית מבנים לשימוש חקלאי זה. בתחשיב ירידת הערך ושווי הפיצוי, נלקחו בחשבון פרמטרים אלו. עמדתו של ב"כ המבקש, כי לא ניתן להקים מבנה במשולש הקטן (בקטע ב') נדחתה על ידי השמאי, ומקובלים עלי הסבריו. אני מאמץ את חוות דעת השמאי וסומך ידי עליה. כפועל יוצא, הפיצוי הראוי וההולם עקב הפקעת המקרקעין הנו: 5,066 ל"י = 3,989 ל"י (בגין ירידת ערך) + 1,077 ל"י (בגין הפקעה) נכון ליום 13/3/1958. 6. פיצויים בשל הסבל בדברי הסיכום עתר המבקש ל"פיצויים בשל הסבל" בהתאם לסעיף 7 לפקודת הדרכים ומסילת הברזל. הדרישה לפיצוי זה, אינה מופיעה בכתב התביעה. כפועל יוצא מנוע התובע להעלות דרישה זו בסיכומיו. זאת ועוד; גם אם הייתה דרישה כזו בכתב התביעה, אין מקום, במקרה הנדון, לפסוק פיצוי על פי סעיף 7 דלעיל. ראשית, פיצוי כזה יכול להעניק השר הממונה. לא הוכח כי הייתה פניה כזו. שנית, לגוף הענין, בפסק הדין נפסקו לתובע פיצויי הפקעה + ירידת ערך. מאחר ושוכנעתי, כי ההפקעה לא מונעת את השימוש החקלאי בחלקה בשני הקטעים , לרבות מבני עזר, סבור אני כי הפיצוי שנפסק מבטא היטב ובצורה מספקת, את הפיצוי הראוי לפגיעה בחלקה, בעקבות ההפקעה. אני דוחה את הדרישה לפיצוי על פי סעיף 7 לפקודת הדרכים ומסילות הברזל. 7. סוף דבר אני מחייב את המשיבה -מדינת ישראל - לשלם למבקש - רושדי מסוליח סאליח אננאטור- את הסך של 5,066 ל"י (לירות ישראליות) כשסכום זה נושא הצמדה וריבית בהתאם לסעיף 8 (א) לחוק דיני הרכישה לצרכי ציבור תשכ"ד 1964. הצדדים יגישו פסיקתא מוסכמת לאישור ביהמ"ש. בנסיבות תיק זה, כאשר חלק מן המחלוקת הוכרעה כפי טענת המשיבה וחלקה האחר, כפי טענת המבקש, איני מוצא לנכון לפסוק הוצאות למי מהצדדים. כל צד יישא בהוצאותיו. ניתן היום, ו' אדר א תשע"א, 10 פברואר 2011, בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים. קרקעותפיצוייםמקרקעיןהפקעה