האם רשימת לקוחות היא סוד מסחרי ?

האם רשימת לקוחות היא סוד מסחרי ? חברת ספרה יוזמות בתיירות בע"מ (להלן: "המבקשת" או "המעביד הקודם") היא חברה פרטית העוסקת בתחום תיירות הפנים ותיירות חוץ. הגב' מיכל שטרית (להלן: "המשיבה" או "העובדת") הועסקה אצל המבקשת כמנהלת תיקי לקוחות מוסדיים, וזאת עד להתפטרותה ביום 13.6.10, לטענתה, לצורך טיפול בילדה. לעובדת שולמו פיצויי פיטורים (ת/12). ביום 27.7.10, כלומר לאחר ההתפטרות, חתמה העובדת על "כתב קבלה אישור ושמירת סודיות" (ת/11, להלן: "כתב ההתחייבות") ובו נרשמו, בין היתר, הדברים הבאים: "הנני מתחייבת לשמור על סודיות מלאה ומוחלטת בכל הנוגע לחברת ספרה יוזמות ותיירות בע"מ (להלן החברה) לרבות כל חברה קשורה ו/או שלובה עמה, ובכל הקשור לענייניה ולעסקיה של 'החברה' לרבות ענייניהם ועסקיהם של לקוחותיה, והכל הן במישרין והן בעקיפין, הן בתקופות קיומם של יחסי עובד ומעביד והן לאחר סיומם, ותהא הסיבה לסיום היחסים אשר תהא, וללא הגבלת זמן. במסגרת זו לא תפעל העובדת, גם לאחר סיום עבודתה ב"חברה" מסיבה כלשהי, באופן אשר עלול יהיה לגרום ל'חברה' נזק כלשהו, לרבות לא בפנייה ללקוחות 'החברה' בהם טיפלה כעובדת החברה. 'החברה' שומרת לעצמה את הזכות לפעול כנגד כל הפרה של העובדת חובותיה והתחייבויותיה לעיל, בבקשה לקבל סעד של צו מניעה כמו בתביעה כספית להטבת כל נזק אשר פעילות כאמור של העובדת תגרום נזק ל'חברה'". בחלוף כ- 4 חודשים מהתפטרות העובדת, בחודש אוקטובר 2010, החלה המשיבה לעבוד בחברת דיזינהאוז בע"מ (להלן: "דיזינהאוז" או "החברה המתחרה"), בתפקיד דומה/זהה לתפקיד שבו שימשה אצל המבקשת. לאור האמור, פנתה המבקשת בבקשה הנוכחית למתן סעד זמני, האוסר על העובדת ו/או מי מטעמה לבוא במגע כלשהו עם מי מלקוחות המעביד הראשון, המנויים ברשימת הלקוחות שצורפה (ת/10). המבקשת טוענת כי לאחרונה נתגלה למנהל המבקשת מר איתמר אברהם (להלן: מר אברהם), שהעובדת פנתה ללקוחות המעביד הראשון והציעה להם לעבור ולקבל את שירותיה במסגרת עבודתה אצל החברה המתחרה. כל זאת, תוך הפרת התחייבותה שלא לפנות ללקוחות הללו, ותוך שימוש פסול ברשימת הלקוחות של החברה ובניגוד לכתב ההתחייבות. לטענת המבקשת, העובדת הגדילה לעשות ופעלה במזיד על מנת לגרום למבקשת נזק, וזאת על ידי מסירת "נתונים" שקריים אודות שיטת התמחור של המבקשת ואודות רווחיה, דבר המעמיד את המבקשת בפני סיכון ממשי לאובדן הכנסותיה. ב"כ המבקשת הדגיש, כי מדובר ברשימת לקוחות מצומצמת של לקוחות המקיימים קשרים עסקיים ארוכי טווח עם המבקשת, כשביסוד ההתקשרות מצוי מוניטין המעביד הראשון, קשרים אישיים של מר אברהם, ומוניטין שרכש בעמל רב של שנים ארוכות. העובדת מצידה טוענת, כי "רשימת הלקוחות" של המבקשת אינה בגדר "סוד מסחרי", וממילא היא אינה עושה שימוש בכל סוד מסחרי. לטענתה, מר אברהם עצמו הודה כי אין המדובר בלקוחות קבועים וייחודיים של המבקשת, ולמעשה הלקוחות עצמם הם אלו שפונים לספקיות, כגון המבקשת ודיזנהאוז. עוד נטען, כי מר אברהם הוסיף ואישר כי לאותם לקוחות אין כל חובה משפטית כלפיו לעתיד. העובדת מוסיפה וטוענת כי כפי העולה מחקירתו של מר אברהם, ניתן להשיג את פרטי הלקוחות המופיעים ברשימה מאתרים פומביים כדוגמת אתר האינטרנט ALLDATA, או ב"ספר הוועדים". בנוסף נטען, כי המבקשת עצמה פירסמה באתר האינטרנט שלה את שמות החברות המופיעות ברשימת הלקוחות שנטענה כחסויה. כך שחזקה שרשימת הלקוחות הינה מידע מפורסם שאיננו סוד מסחרי. הכרעה: נדגיש כי דיון בבקשה לסעד זמני אינו דיון לגופו של עניין. לא נקבעות בו עובדות לאחר ירידה לעומק הראיות, ולפיכך מה שיאמר להלן, טוב לעניין ההכרעה הנוכחית בלבד. הרעיון הגלום במתן סעד זמני הוא כי "אין זה מן הראוי, שבית משפט, הבא להכריע בעניין לכאן או לכאן יעמוד בפני עובדות מוגמרות" (מ. קשת, "מדריך מקוצר לסדר דין אזרחי", בעמ' 293). השאלה העומדת להכרעה היא, האם רשימת הלקוחות שהציגה המבקשת מהווה "סוד מסחרי", שיש בו כדי להצדיק הגבלת חופש עיסוקה של העובדת, כפי שעותרת המבקשת בבקשתה הנוכחית. עם חקיקתו של חוק יסוד: חופש העיסוק, שונה מעמדו הנורמטיבי של חופש העיסוק בישראל, והוא הפך ל"זכות-על חוקית" (בש"א 27/99 דן פרומר וצ'ק פוינט נ' רדגארד בע"מ, מיום 4.6.99). השאיפה לחזק את מעמדו של חופש העיסוק נובעת מהגישה העקרונית הרווחת בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה ולפיה "זכותו של אדם לעבוד ולהשתכר בכבוד" (ע"ע 359/99 לאה לוין נ' רשות השידור, מיום 28.2.01). עם זאת, פגיעה בחופש העיסוק ובתחרות תתאפשר לעתים לשם השגת תכלית ראויה ובמידתיות (בג"צ 450/97 תנופה בע"מ ואח' נ' שר העבודה אלי ישי, מיום 28.5.98). תכלית זו תהיה, לדוגמה, הצורך לשמר את החופש בתחומים כגון חופש החוזים, ובלבד שהחוזה שהגביל את חופש עיסוקו של העובד נועד להגן על אינטרסים לגיטימיים של המעביד. גם בהעדר הסכם המגביל את חופש העיסוק, אפשרית הגבלתו, ובלבד שיוכח לפני בית הדין דבר קיומו של סוד מסחרי או עסקי, החובה לשומרו, וכן שאין אפשרות לשמור כהלכה על אותו סוד בדרך אחרת (ע"ע 292/99 עדי עמיחי ואח' נ' חברת יוסי גולדהמר ואח', מיום 17.7.00). המפתח לחיוב עובד בהגבלת חופש עיסוקו, טמון אפוא בהוכחה עובדתית בדבר קיומו של "סוד מסחרי" מסוים שחובה לשומרו, או בצורך בהגנה על "רשימת לקוחות" שהם אינטרסים לגיטימיים של המעביד. העניינים העסקיים הניתנים להגדרה כ"סוד מסחרי" מגוונים הם ורבים: ידע בדבר תהליכי ייצור, רעיונות חדשים ואף תהליכים שלא נהגו להשתמש בהם בתחום העיסוק המדובר, רשימת לקוחות, מחקרי שיווק ועוד; ובלבד, שיהיו אלה עניינים עסקיים מוגדים ומסוימים שהמעביד החדש יוכל להשתמש בהם שימוש עסקי מתחרה, וגילוים יש בו כדי לחסוך לו טרחה, זמן, הוצאות או משאבים אחרים (ג' טדסקי, "סודות עסקיים", הפרקליט לה (תשמ"ג), עמ' 5, 26). ואולם, אין די בהכרת בית הדין בקיומו של "סוד מסחרי", כדי שיינתן צו המגביל את חופש עיסוקו של עובד הנחשף לסוד. על המעביד בעל הסוד להוכיח, כי המעביד החדש הוא מתחרה בפועל, וכי התחרות ביניהם עלולה להביא לידי גילוי סודו המסחרי (דב"ע נו/1-3 סקר בע"מ נ' מנשה לבנת ואח', מיום 21.11.95). במקרה הנוכחי, לפחות לכאורה המדובר בשתי חברות (המעביד הקודם והחברה המתחרה), המתחרות זו בזו בתחום התיירות. אין ספק כי "רשימת לקוחות" יכולה להוות "סוד מסחרי", וכגודל הסוד כך עוצמת חובת שמירתו. האם המבקשת הוכיחה ייחוד ברשימת לקוחותיה ובמידע הטמון בעסקאות שביצע המשיב עם לקוחותיה במסגרת עבודתו? בע"ע (ארצי) 80/08 דאטה פול בע"מ נ' יניב טכנולוגיות מדיה בע"מ (ניתן ביום 7/10/10) נפסק לאמור: "לא כל מסמך הקרוי 'רשימת לקוחות', הוא בהכרח מוגן על ידי הדין כ"סוד מסחרי". בקשר לכך לא הרי "רשימה" טכנית של לקוחות הלקוחה ממאגר פומבי כלשהוא כהרי רשימה שיש עימה מידע נוסף - בבחינת ערך מוסף - שהושג ביגיעה ובהשקעת משאבים של זמן ושל כסף. בקשר לכך מקובלת עלינו טענת דאטה כי אף אם שמותיהם של לקוחותיה - כשלעצמם - אינם חומר חסוי, הרי הפרטים הכלולים ברשימת הלקוחות אודות כל לקוח, לרבות הידע על צרכיו, סוגי המוצרים אותם הלקוח צריך, היקף הרכישות והמחיר המשולם עבור כל פרט, הופכים אותה ל"סוד מסחרי". ובהמשך: "לא יכול להיות ספק שבענייננו, 'רשימה לקוחות' של המערערת, על הערך המוסף שבה שהוא תולדה של נסיון, תכנון והשקעת משאבי עבודה וממון, הוא בבחינת סוד מסחרי השייך לדאטה בו המשיבים אינם רשאים לעשות שימוש לאחר סיום עבודתם בה". (ראה גם ע"ע 86/08 שחל טלרפואה בע"מ נ' תובל, מיום 23.9.08). המבקשת טענה, כי רשימת הלקוחות ת/10 היא נכס של ממש אשר נרכש בעמל רב של שנים, כאשר ביסודו מוניטין רב, שעה שמדובר בלקוחות המקיימים עם המבקשת קשרים עסקיים משך שנים רבות. בשלב הנוכחי ומבלי להביע עמדה להליך העיקרי גופו, הוכח לכאורה, לפחות בנוגע ל-29 לקוחות של המבקשת (סומנו בעיגול ע"ג נספח ת/10), כי המדובר ברשימת לקוחות עיקריים וקבועים אשר גובשה על ידי המבקשת תוך השקעת מאמצים ומשאבים, יזע ויגיעה. כך ובנוסף, מאחר והעובדת עוסקת בפועל בתפקיד זהה ובעיסוק המתחרה למבקשת, הרי שיש בכך כדי להצדיק הגבלת חופש עיסוקה של העובדת בקשר לאותה רשימה באופן זמני, בתנאים ולתקופה כפי שייקבעו להן. יש לציין, כי כפי העולה מטענות המבקשת, שלא נסתרו, המשיבה החלה לעבוד אצל המבקשת ללא כל ניסיון בתחום התיירות. זאת ועוד, העובדת עצמה הודתה בעדותה כי במהלך עבודתה אצל המבקשת שימשה כ"יד ימינו" של מר אברהם וכ"אשת סודו", ולדבריה: "בהחלט עבדתי במשרת אמון" (עמ' 5 שורות 31-33). נראה על פניו, כי המשיבה צברה ידע וניסיון בעבודתה אצל המבקשת וכי הלקוחות אליהן נחשפה ועליהם היתה אמונה היוו מבחינתה תחום חדש ורכישת ידע חדש, אשר לא היו בידיעתה קודם לכן. לטעמנו, בחירתה של העובדת לעבוד בחברה המתחרה ורצונה של דיזנהאוז בהעסקת המשיבה באותו התפקיד, ובסמיכות הזמנים שהתקיימה בנסיבות דנן, מעידה על כך שהניסיון והכלים אשר צברה המשיבה בעבודתה אצל המבקשת הקנו לה את היתרון והיכולת לעבוד בדיזנהאוז, תוך זמן סמוך מאוד לאחר התפטרותה מהמבקשת. התפטרות שכזכור נומקה בצורך לטיפול בילדה שנולדה. מאותו הטעם (הצורך לטפל בילדה) קיבלה המשיבה מהמעביד הראשון פיצויי פיטורים (ת/12). טרם האמור, לא יידעה העובדת את המבקשת, על כי היא עתידה לעבור לעבוד בחברה מתחרה, במקום להמשיך ולטפל בילדה תקופה משמעותית. הדבר נתגלה למבקשת רק בדיעבד, דרך מספר לקוחות אשר חשפו בפניה, כי העובדת פנתה אליהם דרך חברת דיזנהאוז והציעה להם לעבור ולקבל את שירותיה. דברים אלו מגבירים את החשש והחשד לשימוש של העובדת בסודות המעביד הראשון. לפיכך החלטתי להיעתר לבקשה, באופן חלקי. לדעתי הגבלת העובדת מליצור קשר עם מי מלקוחות המבקשת לתקופה בלתי מוגבלת בזמן היא הגבלה קשה מדי, הפוגעת בחופש העיסוק של העובדת יתר על המידה, בטח ובטח עת עסקינן במתן סעד זמני בלבד. מנגד, יש לשקול את מאזן הנוחות והנזק העלול להיגרם למבקשת, אילו יתברר בסופו של הליך, כי אכן המדובר ב"סוד מסחרי" שהוא חלק מקניינה. לאור זאת אני קובע כי העובדת תהא מנועה, במסגרת תפקידה אצל החברה המתחרה, מליצור קשר עסקי כלשהו במישרין או בעקיפין, עם אותם 29 לקוחות (סומנו בעיגול ע"ג נספח ת/10). הגבלה זו תעמוד בתוקפה למשך שנים עשר (12) חודשים מיום הפסקת עבודתה של המשיבה אצל המבקשת (13.6.10), קרי , עד ליום 13.6.11. הוצאות: מאחר והבקשה התקבלה בחלקה בלבד, ייפסקו הוצאות בהתאם. המשיבה תשלם למבקשת, סך של 3,500 ש"ח כשכ"ט עו"ד, וללא קשר לתוצאות המשפט העיקרי. סודיותרשימת לקוחות (סוד מסחרי)סוד מסחרישאלות משפטיותלקוחות