זקיפת רק חלק מהנכות על חשבון שירות צבאי

להלן פסק דין בסוגיית זקיפת רק חלק מהנכות על חשבון שירות צבאי: פסק דין 1. המערער, יליד 1947, מוכר מאז שנת 1975 כנכה בשל תסמונת פוסט-טראומטית. וועדה רפואית עליונה שהתכנסה ביום 28.2.08 קבעה כי למערער נכות כוללת בשיעור 30 אחוז בגין הפרעות בתר חבלתיות עם הגבלה תפקודית ניכרת, כששליש מתוך כלל הנכות (10 אחוז) נזקף על חשבון שירותו הצבאי. על כך הערעור. 2. בכתב הערעור ציין המערער, כי לא היה ראוי לזקוף על חשבון השירות רק שליש מהנכות הכוללת וכי בעבר, עד לשנת 1979, קבעו הוועדות הרפואיות שדנו בעניינו כי שני שליש מהנכות הכוללת יזקפו על חשבון השירות. המערער גורס, כי השינוי שנעשה בעניין זה בשנת 1979 אינו נובע מהחלטה שהתקבלה כדין ואין ביסודו כל טעם אמיתי. בדיון בערעור הסכים בא-כוח המערער שלא לכלול עניין זה בערעור דנן, שכן לא מדובר בסוגיה שהחליטה בה הוועדה הרפואית העליונה שעל החלטתה הוגש הערעור. אכן, יש מקום לברר כיצד השתנה לפתע בשנת 1979 היחס שבין הנכות הקשורה לשירות לבין יתרתה, והאם אין מדובר פשוט בטעות קולמוס שהמערער לא נתן עליה את דעתו עד שפנה לבא כוחו הנוכחי. יש לקוות שהמשיב יערוך בירור בעניין, ככל שהמערער יפנה אליו בנדון, ואם אכן מדובר בטעות, יבואו הדברים על תיקונם ללא צורך בהתדיינות. 3. מדברי המערער בוועדה ומנספחי הערעור עולה, כי המערער חי שנים רבות בחו"ל ושב לארץ לפני כשלוש שנים כשהוא מותיר את אשתו (השלישית) בארצות הברית. מאז הוא מתגורר בגפו במקלט שבמבנה השייך לבני משפחה, מתרחץ אצל אחיו, משתמש באופן קבוע בסמים (חשיש), סובל מסיוטים שמרביתם קשורים בחוויות קשות שחווה במלחמת יום הכיפורים, נוהג לשהות בבית קברות צבאי שם הוא "משתטח" על קברו של חלל ששמו זהה לשם המערער ומאזין באופן כפייתי לרדיו, כשהוא סובל מחרדות לנוכח אירועים חדשותיים כגון מלחמת לבנון השנייה, הסכנה האיראנית וכו'. המערער הציג לחברי הוועדה חוות דעת שניתנה ע"י פרופ' עמיחי לוי, לפיה נכותו עומדת על 70 אחוז. כמו כן הסתמך המערער על מכתבו של ד"ר מרטין אורבך, מנהל התחנה לבריאות הנפש בירושלים, המציין החמרה במצב המערער והממליץ על העלאה משמעותית של אחוזי הנכות, ועל מכתבה של העובדת הסוציאלית חוה ברקאי מלצר, שלדעתה המערער סובל "מתמונה מורכבת של הפרעת דיכאון והתגברות מחשבות חודרניות כפייתיות על הטראומות שעבר במלחמה". 4. הוועדה הרפואית העליונה לא ראתה לנכון להעלות את דרגת נכותו של המערער. לאחר שהמערער נבדק על ידי חברי הוועדה, מצאה הוועדה, כי: "חלק ניכר מאד ממצבו הפיזי והנפשי של [המערער] כפי שהוא מובא בתלונותיו קשור באירועי חיים ומציאות קיומית שאינם קשורים כלל בנכותו המוכרת". 5. המערער טוען, כי ככל שהוועדה התרשמה שהוא סובל מנכות נפשית העולה על דרגת הנכות הכוללת שנקבעה לו (30%), לא היה ראוי לייחסה ל"אירועי חיים ומציאות קיומית שאינם קשורים כלל בנכות המוכרת", אלא להעלות את שיעור הנכות הכוללת, אחרת יקופח המערער. על פי טענה זו, לכאורה, רק אותו חלק של הנכות הכוללת הנזקף על חשבון השירות הוא "הנכות המוכרת", ועל כן, ככל שהמערער סובל מבעיות נפשיות נוספות יש להעלות את דרגת הנכות הכוללת, ואז יגדל גם שיעור הנכות הנזקפת על חשבון השירות. אין לקבל טענה זו. הנכות המוכרת היא הנכות הכוללת בגין הפרעה בתר חבלתית. רק חלק מתוכה נזקף על חשבון השירות (בהליך דנן לא הובהר מדוע הוחלט כך בעבר). אם המערער סובל מבעיות נפשיות שאינן קשורות להפרעה זו, הן גם אינן קשורות ל"נכות המוכרת" ואין להעלות את דרגת הנכות הכוללת של המערער. נסיבות חייו של המערער הן אכן מיוחדות. מצבו הנוכחי שתואר לעיל יכול להיות קשור לבעיות נפשיות שנובעות ממקורות שונים. הוועדה קבעה, שאין בעיות אלה קשורות בנכות המוכרת, דהיינו - בהפרעה הבתר חבלתית, ואינני רואה כל מקום להתערב בקביעה זו, שהיא עניין רפואי מובהק. 6. בדומה לכך, הביקורת שהשמיע בא-כוח המערער כלפי אופן התנהלות הבדיקה שערכו חברי הוועדה, כשהמערער כלל לא נשאל בנושאים הספציפיים שהזכיר בדבריו ושנזכרו בחוות דעת פרופ' לוי (סיוטיו, תגובתו למאורעות היום-יום וכו'), גם היא אינה סוגיה הראויה להתברר בערעור. אין לבית המשפט כלים לבחון האם אמנם היה ביכולתה של הבדיקה שנערכה על ידי ארבעה פסיכיאטרים להביא את הוועדה למסקנות אליהן הגיעה. אף זה עניין רפואי גרידא. עוד נטען, כי הוועדה הייתה אמורה להתייחס לדברי המערער על כך שהוא משתמש בסמים ולא להסתפק בציון התרשמותה לפיה המערער לא נראה נתון להשפעת חומרים אלה, כמו גם לאפשרות שמצבו של המערער אינו יציב כל העת והוא משתנה לפרקים כשבמועד הבדיקה היה המערער במצב טוב יחסית שאינו מאפיין את מצבו בהזדמנויות אחרות. גם טענות אלה מבטאות השגות בענייני רפואה. אין מדובר בנתונים שעל פניהם מעלים סימני חוסר סבירות ביחס להחלטת הוועדה. העקרון שביסוד החלטת הוועדה הוא, כמפורט לעיל, שלא ניתן לקשור את כל בעיותיו הנפשיות של המערער לנכות המוכרת וכי בגדרה של זו לא חלה החמרה. המומחה מטעם המערער, כמו גם הגורמים הטיפוליים, לא התייחסו להבחנה זו וראו את המצב בכללותו. מסקנת הוועדה, לרקע נסיבות חייו המיוחדות של המערער, אינה בלתי סבירה ולא מצאתי כי נדרשה הנמקה מפורטת יותר. 7. הודעת הערעור ועיקרי הטיעון שהגיש המערער (שהוגשו במסמך אחד) כוללים גם שורה ארוכה מאד של טענות כלליות כנגד החלטת הוועדה, שנראה שחלקן כלל לא רלבנטי למקרה דנן. אין זה ראוי לערוך קטלוג של כל פגם אפשרי שניתן להעלותו על הדעת ביחס להחלטות של וועדות רפואיות ולמנות פגמים אלה בעשרות סעיפים ללא כל התייחסות ספציפית למקרה הנדון. בנסיבות אלה גם אינני רואה צורך להתייחס אחת לאחת לאותן טענות שפורטו תחת הכותרת "טענות כלליות". רק משום מצבו הקשה והנוגע ללב של המערער לא אטיל עליו הוצאות, כפי שמתחייב מאופן זה של ניסוח הטענות בערעור. הערעור נדחה. זכות הזקיפהצבאשירות צבאי