פיטורים בגלל השקפה פוליטית

מבוא. 1. המועצה האזורית בני שמעון (להלן: "הנתבעת") היא רשות מקומית אשר הוקמה ופועלת מכוח צו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) תשי"ח-1958. בתחום שיפוטה של הנתבעת שמונה קיבוצים וארבעה מושבים, ברוש נבטים, תאשור ותדהר. 2. התובעת (להלן: "התובעת") עבדה אצל הנתבעת מחודש מרץ 87', ועד לפיטוריה שנכנסו לתוקף בסוף אפריל 98'. 3. בסמוך לפיטורי התובעת הוגשה התביעה נשוא פסק דין זה (להלן: "התביעה"). בתביעה טענה התובעת כי הפיטורים נעשו משיקולים זרים בשל השקפתה הפוליטית. לפיכך ביקשה התובעת מבית הדין כי יצהיר על בטלות הפיטורים ויורה על החזרתה לעבודה (להלן: "התביעה להשבה לעבודה"). 4. לצד התביעה להשבה לעבודה הגישה התובעת תביעה לסעד כספי על סך של - 750,000₪ לערך (להלן: "התביעה הכספית"). סכום אשר עודכן במסגרת כתב תביעה מתוקן אשר הוגש במרץ 99'; והוא עומד על 806,010 ₪, נכון ליום הגשת כתב התביעה המתוקן. בשלב זה של פסק הדין אין אנו רואים מקום לפרט את העילות השונות שהן הבסיס לסעד הכספי הנתבע, דבר שיעשה בפרק הדן בתביעה הכספית בהמשך פסק דין זה. 5. עם הגשת התביעה הגישה התובעת בקשה לצו לשעה אשר התבררה במסגרת בש"א 305/98 (להלן: "הבקשה"). בבקשה עתרה התובעת להמשיך בעבודתה עד להכרעה בתביעה לגופה. בהחלטה מיום 27.4.98, דחה בית הדין במוטב בראשות כב' השופטת בהט את הבקשה וזאת על בסיס הצהרת בא כוח הנתבעת לפרוטוקול מיום 27.4.98 לפיה: "אנחנו לא ניצור עובדות בשטח שבגללן לא ניתן יהיה, אם ינתן פסק דין לזכות המבקשת,שבגללה לא ניתן יהיה להחזירה לעבודה, אנחנו לא נוציא מכרז אין לנו שום כוונה לשבץ במקומה משהו אחר, אנחנו גם מוכנים להתחייב שבכל מקרה, אם בעתיד הרחוק העניין יעלה, לא נעשה שיבוץ לפני שנפנה לבית דין זה בבקשה מתאימה" עמ' 1 לפרוטוקול (בבקשה) מיום 27.4.98. 6. לדעת הנתבעת אין ממש בתביעות התובעת. כך באשר לתביעה להשבה לעבודה, כך גם בנוגע לתביעה הכספית. לפיכך בקשה הנתבעת לדחות את התביעה על כל חלקיה ולחייב את התובעת בהוצאותיה. 7. בנסיבות אלה נדון בנפרד בכל אחת מחלקי התביעה. ראשון בתביעה להשבה לעבודה; ואחריה בתביעה הכספית על עילותיה השונות. התביעה להשבה לעבודה. 8. כאמור טוענת התובעת כי בבסיס ההחלטה לפיטוריה, שיקולים זרים. בתמצית טוענת התובעת כי פוטרה על רקע סירובה להסכים למציאות בה השקפתם הפוליטית של בני נוער היא הבסיס לקבלת/דחיית מועמדותם לשנת שרות במסגרת תנועת הנוער עודד (כך לגרסתה). מציאות אשר דאגה לפרסם ברבים, בפני גורמים שונים בנתבעת כמו גם בתקשורת המקומית. דבר אשר היה לצנינים בעיני הנתבעת והוא, לטענת התובעת, המניע לפיטורים. 9. כמצוין לעיל עמדת הנתבעת היא כי אין ממש בטענה לשיקול זר הנודף ריח של רדיפה פוליטית, בבסיס ההחלטה על הפסקת העסקתה של התובעת. כך טענה הנתבעת כי ביסוד ההחלטה לפיטורי התובעת עומדות תלונות על תפקוד כושל ויחסי אנוש לקויים. תלונות המקבלות ביטוי בחוסר שיתוף פעולה עד כדי נתק, בין התובעת לחברי גרעין עודד אשר התנדבו לשנת שרות בנתבעת. חברי גרעין אשר התובעת אמורה להפעיל במסגרת תפקידה כעובדת נוער וקהילה. תלונות המקבלות הד בסירוב תנועת הנוער עודד להמשיך בהתקשרות עם הנתבעת - כל עוד התובעת משמשת כגורם המקשר בין הצדדים. תלונות שלדברי הנתבעת באים מתושבי המושבים להם אמורה התובעת לתת שרות כמו גם מועדי אותם ישובים, על תפקוד לקויי. 10. מתוך הראיות שנשמעו עולות העובדות הבאות. א. התובעת התקבלה לעבודה אצל הנתבעת בתפקיד של עובדת נוער וקהילה. ב במסגרת תפקידה הייתה התובעת ממונה על החינוך הלא פורמלי במושבים. תפקיד זה כלל אחריות על מדריכי הנוער במושבים, פיקוח על הפעלת המועדוניות, הגשת תוכניות עבודה שנתיות למשרד החינוך, ישיבות עבודה עם גורמי חוץ בתחומים שאליהם היא מופקדת, ופעילות חברתית כגון ארגון השתלמויות, הצגות, טיולים וטקסים במושבים. ג. במסגרת תפקידה הייתה התובעת אחראית גם על הקשר עם תנועת הנוער עודד והפעלת בוגרי תנועת הנוער אשר התנדבו לשנת שרות ביישובי הנתבעת. ד. ההתקשרות בין הנתבעת לתנועת הנוער עודד במסגרתה הופנו חברי גרעין אשר התנדבו לשנת שירות לפעילות הדרכה בנתבעת החלה בשנת 87', עם כניסת התובעת לתפקידה. ה. בתחילת הדרך, פעילות חברי גרעין עודד ביישובי הנתבעת בוצעה בחסות המועצה האזורית מרחבים. כך חברי תנועת הנוער אשר התנדבו לשנת שירות בישובים המצויים בתחום שיפוטה של המועצה האזורית מרחבים - נתנו בחלק מהזמן שירותי הדרכה ביישובי הנתבעת. עם הזמן הפנתה תנועת הנוער עודד את בוגרי התנועה אשר התנדבו לשנת שירות לפעילות המיוחדת ליישובי הנתבעת. בשלב זה של ההתקשרות, חברי הגרעין אשר הופנו לפעילות ביישובי הנתבעת עברו להתגורר בדירה שהועמדה לרשות הגרעין באחד מהמושבים. ו. התובעת ריכזה את הפעילות מול תנועת הנוער ועם חברי הגרעין אשר השתלבו במערך החינוך הלא פורמאלי במושבים שבתחום שיפוט הנתבעת. זאת עד לגרעין של שנת 96'-97', ועל כך נרחיב להלן. ז. עם זאת נעיר כבר כאן, כי לא מקובלת עלינו עדותו של מר תורגמן בתצהירו סעיפים 15-17 על קשיים בתפקוד בתובעת מול תנועת עודד וחברי הגרעין אשר התנדבו לשנת שרות, קודם לגרעין של 96'-97'. קשיים אשר על פי האמור בתצהיר הצריכו את התערבותו של העד. עדות זו איננה מקובלת עלינו משאין לה תמיכה בעדות או במסמכים והיא עומדת בסתירה לעדותו של עד הנתבעת מר חפר כמו גם לעדותה של התובעת עצמה. ח. מסיבות הקשורות לתנועת הנוער עודד לא הופנו בוגרי התנועה לשנת שרות בנתבעת בשנת הפעילות 95-96. ט. בחודש מרץ 96 ליוותה התובעת כמה מבין בוגרי תנועת הנוער עודד, מבני המושבים, לראיון בהנהלת התנועה בתל-אביב. ראיון שהיה חלק מהליך הקבלה של בוגרי התנועה אשר ביקשו להתנדב לשנת שירות. אחד מאלה, היה בוגר התנועה בשם שרון יהושע (להלן: "שרון"). י. שיחה שקימה התובעת עם שרון, לאחר סיום הראיון, גילתה, כך לדברי התובעת - כי במהלך הראיון נשאלו בני הנוער שאלות בנוגע להשקפתם הפוליטית. כן הופתעה התובעת לגלות כי אותו אחד, שרון יהושע נמצא לא מתאים לשנת שירות, בניגוד להערכתה. יא. לדעת התובעת הסיבה לדחיית מועמדותו של שרון נעוצה באותן שאלות עליהן נשאל ובתשובות שנתן, אשר מיקמו אותו "באזור מסוים בפוליטיקה" . יב. עם הפסילה הפוליטית למועמדותו של שרון, כך לדעת התובעת, לא יכלה האחרונה להסכים. בשלב ראשון העלתה התובעת את השגותיה בפני מר תורג'מן, אשר ייעץ לה "לרדת מן העניין" . התובעת סירבה "לרדת מן העניין" ופנתה לתקשורת המקומית. הפניה לתקשורת המקומית יצרה הד ציבורי ושאלות בנושא זה הופנו למר אייל חפר אשר שימש באותה תקופה בתפקיד מזכ"ל עמותת בני המושבים האחראית על הוצאת גרעיני עודד. יג. מקובלת עלינו טענת התובעת כי התנהגות זו עוררה תרעומת אצל גורמים שונים בנתבעת. עובדה זו מוצאת ביטוי בשיחות שניהלה התובעת עם מר תורג'מן ותמלילים של אותם שיחות צורפו לתצהיריה. יש להדגיש, כי מר תורג'מן נשאל אם התמלילים שצורפו לתצהיר התובעת משקפים את דבריו. העד אישר בחקירתו, כי הוא קרא את התמלילים ואין שם דברים מהם הוא מבקש לחזור. יד. לסבר את האוזן. באחת מאותן שיחות, שיחה ממרץ 96', התלוננה התובעת על שיקולים פוליטיים בפעילות תנועת הנוער במושבים. באותה שיחה הבהיר מר תורג'מן לתובעת, כי תלונות אלה יביאו להפסקת עבודתה. טו. בספטמבר 96' נכנס גרעין חדש של תנועת הנוער עודד לפעילות בנתבעת. גרעין שעל פעילותו הייתה התובעת מופקדת במסגרת עבודה, כמתואר לעיל. טז. אין חולק, כי ה"שידוך" של התובעת לגרעין הספציפי הזה לא עלה יפה. לתובעת היו השגות קשות על התנהגותם של חברי גרעין. אלה לשיטתה נהגו בצורה פרועה, בזבזנית ובחוסר אחריות. לחברי הגרעין מצדם היו השגות על דרך התנהגות התובעת אשר העלו בכתב והם צורפו כנספחים לתצהירו של מר קדמון, ראש המועצה בתקופה הרלוונטית לענייננו. יז. העימות בין התובעת לחברי הגרעין, הביא להחלטה על הפסקת עבודתה של התובעת מול חברי הגרעין. כך באפריל 97' הובאה הגב' איריס עזרא כרכזת במקומה של התובעת. יח. עם זאת, חוסר היכולת של התובעת לשתף פעולה עם חברי גרעין 96'/97' איננו מעיד על אבדן האמון המקצועי בתובעת, שעה שהתבקשה התובעת לעמוד בראש משלחת נוער שיצאה לקנדה בקיץ 97'. יט. בספטמבר 97' יצאה התובעת לחופשה, אשר אמורה הייתה להסתיים ב - 23.4.98 . כ. להוציא תלונות של חברי גרעין 96'/97', אין בפנינו עדות על תלונות של חברי גרעין אחרים על דרך התנהלות התובעת. כך גם, אין תלונה אחת בכתב מצד תנועת בני המושבים על פעילותה של התובעת מול חברי גרעין עודד להוציא מכתבו של מר חפר מיום 29.12.97. כא. במכתב של מר חפר המתייחס לחוסר האפשרות לעבוד עם התובעת "בשנתיים האחרונות" יש התעלמות מהעובדות הבאות : (1) בשנת 95'/96' לא נשלח גרעין מטעם תנועת עודד (שלא באשמת התובעת) לפעילות במושבים שבתחום שיפוט הנתבעת. (2) בספטמבר 97' הייתה התובעת בחופשה ומשכך, לא ניתן לטעון כלפיה לחוסר שיתוף פעולה. אשר על כן לא ניתן לייחס לתובעת חוסר שיתוף פעולה ב"שנתיים האחרונות", שעה שכל כולו של העימות בין התובעת לבין תנועת בני המושבים, אם היה כזה, מתייחס לאותה מחלוקת שבין התובעת לחברי גרעין 96'/97', מספטמבר 96' ועד מרץ 97'. כב. כשנדרש מר חפר להסביר את הסתייגותו מעבודה בשיתוף עם התובעת העיד זה כי: "אני נכנסתי לעבודה בספטמבר 95' לאחר תקופה ארוכה, עם ניסיון לשתף פעולה עם התובעת על מנת לתפקד במשותף עם בני שמעון בתחום הנוער, ולאור בקשה של מועצה מקומית בני שמעון על מנת לחדש את גרעין בני עודד במועצה אזורית בני שמעון, יצא מכתב בדצמבר 97' שמודיע שבמידה ולא יהיה לנו רכז שאנו יכולים לשתף פעולה הגרעין לא יוכל להגיע לבני שמעון. אני הוצאתי את המכתב כי לא הצלחתי להגיע איתה לשיתוף פעולה..." עמ' 84 לפרוטוקול שורות 12-7. בעדות זו יש התעלמות מהעובדה שהזכרנו ולפיה, מספטמבר 95', מועד כניסתו של מר חפר לתפקידו ועד ספטמבר 96' - כלל לא נדרש שיתוף פעולה מצד התובעת משלא נשלח גרעין עודד באותה שנה. בעדות זו יש התעלמות מהעובדה, כי מאפריל 97' ועד דצמבר 97' התובעת לא עבדה מול חברי גרעין עודד שפעלו בנתבעת; ובנסיבות אלו, לא שייך לדבר על שיתוף פעולה של התובעת עם מר חפר. עדות זו, אשר בתחילתה פורט מר חפר את הביטוי "חוסר שיתוף פעולה" לאי הופעתה של התובעת לישיבות בתל-אביב , מתעלמת מכך שמי שצריך לאשר את הופעתה של התובעת בישיבות בתל-אביב הוא הממונה הישיר, מר תורג'מן. כג. מכתב התלונה מדצמבר 97' מתנא את המשך שיתוף הפעולה בין תנועת בני המושבים בהחלפת התובעת כגורם המרכז את פעילותם של חברי הגרעין מול תנועת בני המושבים מצד אחד, ומצד שני, מול בני הנוער בישובים. מכתב התלונה מתעלם מהעובדה, כי פעילות זו נכון לדצמבר 97', לא הייתה בידי התובעת. שכן כזכור החליפה את התובעת רכזת בשם איריס באפריל 97' ורכז בשם אלי מצוינים בא אחריה. כמו כן, מתעלם מכתב התלונה מהאפשרות לשלוח חברי גרעין לפעילות במושבים שבתחום שיפוטה של הנתבעת, כאשר פעילות זאת מתואמת ומבוצעת ע"י חברי הגרעין הפועל מתוך המועצה האזורית מרחבים. דבר שנעשה בפועל לאחר שהופסקה עבודת התובעת. כד. בנסיבות אלה, קשה להשתחרר מהרושם כי המטרה היחידה של מכתב התלונה מדצמבר 97' הוא להציג תשתית בכתב לתלונות על חוסר תפקוד כביכול של התובעת. כה. נקודה אחרונה זו מביא אותנו להתייחס לעיתוי הוצאתו של המכתב מדצמבר 97' - יום לפני הדיון במליאת המועצה על הפסקת העסקתה של התובעת, מצטרפת לטענת התובעת לפיה התלונות על תפקודה, הן תלונות מוזמנות. כך יש לציין, כי התלונות היחידות בדבר תפקוד התובעת היא זו של מר חפר אליה התייחסנו לעיל, של הגב' דרעי מיום 29.12.97 ושל וועד מושב תדהר (מכתב לא חתום) מחודש יוני 97'. כולן תלונות בסמוך למועד סיום העסקתה של התובעת. תלונתה של הגב' דרעי כמו גם תלונת וועד מושב תדהר, הן תלונות כלליות וסתמיות ואין בהן התייחסות לחוסר פעילות קונקרטית שניתן לייחס לתובעת. תלונות אלו עומדות בניגוד להערכות חיוביות של תושבים, חברי גרעין והממונים על עבודתה של התובעת לאורך שנים. כו. בספטמבר 97' נכנס מר אמיר שגב לתפקיד של מנהל מח' החינוך בנתבעת. לדבריו של מר שגב, עם כניסתו לתפקיד ערך מיפוי של צרכי המועצה והתושבים על בסיס המיפוי הוכנה, לדבריו, תוכנית אב לחינוך. תוכנית בה אין מקום לתובעת. לעדותו של מר שגב, תוכנית האב גובשה בחודשים הראשונים לאחר כניסתו לתפקיד. בשלב שבו כבר החלו בפועל ההליכים לפיטורי התובעת. מכאן יש ללמוד שלא נעשה כל ניסיון למצוא לתובעת תפקיד במסגרת אותה תוכנית אב שגיבש מר שגב. כז. יש להדגיש בנקודה אחרונה זו, כי בתצהירו ניסה מר שגב לצייר תמונה לפיה פעילות התובעת הייתה מוגבלת לעבודה מול חברי גרעין עודד. על כן, מקום שתנועת בני המושבים איננה מוכנה להמשיך בהתקשרות כל עוד התובעת בתפקידה, אין לתובעת מקום במערך החינוך הלא פורמאלי שמפעילה מח' החינוך. תמונה זו איננה תואמת את המציאות, שהרי היו לתובעת תפקידים נוספים לצד ומעבר לפעילות עם חברי גרעין עודד. די להזכיר, כי עבודת התובעת לא הופסקה בשנים בהם לא התקיימה פעילות של גרעין עודד. 11. על בסיס העובדות שציינו נבחן להלן את טענת התובעת לפיטורים משיקולים זרים. בפסק הדין בעניין יהודית חנן קבע בית הדין הארצי הנכבד, כי עובד הטוען לפיטורים משיקולים פוליטיים איננו חייב להוכיח כוונה. עוד קבע בית הדין באותו עניין, כי כאשר הנסיבות מראות לכאורה, כי עובד ברשות ציבורית פוטר משיקולים זרים, עובר הנטל למעביד להוכיח כי הפיטורים נעשו כדין. בדומה פסק בית הדין הארצי שעה שטענו לפניו לפיטורים על רקע פעילות ארגונית. כך קבע כב' הנשיא אדלר בעניין עובדי המתנ"ס קריית מלאכי, כי: "די בחשד שנימוקי הפיטורים אינם ענייניים על מנת להעביר את נטל ההוכחה אל המעביד להראות כי הליך הפיטורים נעשה כדין ומשיקולים ענייניים".22 מכאן, כי די לתובעת להצביע על עובדות מהן עולה לכאורה כי פיטוריה נעשו משיקולים זרים בכדי להעביר את הנטל לנתבעת להוכיח את כשרות מניעה ופעולותיה. 12. לאור ההלכה לעיל ומתוך העובדות שפורטו בסעיף 10 לפסק הדין, נוטה הכף לדעה, כי אין נימוק ענייני היכול להסביר את ההחלטה על סיום העסקתה של התובעת. יש לזכור, כי התובעת עבדה בשירות הנתבעת כ-12 שנים. למעט בתקופה שבסמוך לסיום העסקתה, אין סימוכין לתפקוד לקוי מצידה. מאידך, לאורך כל אותה תקופה יש ביטוי בכתובים לשביעות רצון מעבודתה של התובעת. כאמור, במהלך שנות עבודתה ריכזה התובעת יותר מגרעין אחד של חברי תנועת הנוער עודד. כמצוין לעיל, למעט הגרעין של 96'/97', אין הד לתלונות על האופן בו מילאה התובעת את עבודתה מול חברי הגרעין. בנסיבות אלה אין בידינו לאמץ את גרסת הנתבעת לפיה בבסיס ההחלטה לסיום העסקתה של התובעת, לאחר 12 שנות עבודה - עומדים תלונות של חברי גרעין שבאו והלכו לאחר שנה ומכתבו של חפר מדצמבר 97'. מכתב שנכתב לאחר שהתובעת שוב איננה עובדת מול תנועת בני המושבים ותנועת הנוער עודד. 13. נותרה אם כך, הטענה כי התובעת פוטרה בעקבות אותו אירוע ממרץ 96' בו התלוננה על שיקולים פוליטיים מצד תנועת בני המושבים. תלונות אשר העלתה לתקשורת המקומית ובעקבותיהן הבהיר מר תורג'מן לתובעת, כי דרך זו תביא לסיום העסקתה. תלונות שקיבלו ביטוי בדברים שיחסה התובעת למזכיר המועצה, מר מדניק (אשר לא הובא להכחישם) לפיהן : "אני אתן לאיש ליכודניק להיכנס ... לחנך את הילדים שלנו" תצהיר התובעת עמ' 15 פיסקה 14.ח. 14. בשים לב למסקנה אליה הגענו כי שיקולים זרים עמדו בבסיס ההחלטה על סיום העסקתה של התובעת, חלוף הזמן לכשעצמו, איננו נימוק שלא להורות על החזרתה של התובעת לעבודה. נוסיף על זה את הצהרת "גור אריה" שהצהיר ב"כ הנתבעת במסגרת ההליך הזמני ובאנו למסקנה, כי בחלוף הזמן מאז נותקו יחסי עובד מעביד בין הצדדים, אין לראות סיבה מספקת שלא להורות על החזרתה של התובעת לעבודה. 15. אשר על כן, התביעה להשבה לעבודה, מתקבלת. התביעה הכספית. 16. התביעה הכספית מתחלקת לראשים הבאים: א. פיצוי בגין הפיטורים שלא כדין כסעד חלופי להשבה לעבודה (סעיף 24א' לכתב התביעה המתוקן). ב. תביעה להפרשי שכר בסכום של 66,150 ₪ שהצטברו החל מיום 9.1.97 ועד לסיום העסקתה באפריל 98' (להלן: "התביעה על הפרשי שכר") ג. תשלום בגין העסקה בשעות נוספות לתקופה שמיום 20.12.96 ועד ל-20.2.97, בסך של 3,664 ₪. ד. תשלום של שעות נוספות "על פי ההסכם הקיבוצי" בסדר גודל של 4 שעות נוספות לאותם ימים בהן ליוותה התובעת מחנות של בני נוער (כל שנה בממוצע 5 מחנות של 4 ימים) סה"כ 123,664 ₪ (סעיף 24ד' לכתב התביעה המתוקן). ה. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקופת גמל על רכיב שעות נוספות לתקופה שמיום 1.1.97 ועד ל-1.3.97 ולתקופה שמיום 14.9.97 ועד לפיטוריה (סעיף 24ה' לכתב התביעה המתוקן). ו. פיצוי בגין אי מתן רכב בתקופה בה הייתה התובעת בחופשה, מספטמבר 97' ועד לאפריל 98'(סעיף 24ו' לכתב התביעה המתוקן). ז. תשלום תוספת גמול ניהול בהתאם להסכם השכר בחינוך המשלים (סעיף 24ז' לכתב התביעה המתוקן). ח. תוספת שהייה "בהתאם לנאמר בהסכם הקיבוצי" בשיעור של 10% מהשכר, סה"כ סכום בסך של 136,099 ₪. ט. השתתפות במימון שכר לימוד. י. תשלום פדיון ימי חופשה לשנים 96'/97' ו- 97'/98' בסך של 21,645 ₪. 17. הדיון בעילות הכספיות השונות ייעשה בסדר הבא: ראשית נתייחס לתביעות התובעת לתשלום פיצוי הנתבע בשל הוצאת הרכב אשר ניתן לה לצורכי העבודה בתקופת היותה בחופשה מספטמבר 97' ועד אפריל 98'; ולטענות התובעת בעניין השתתפות בהוצאות תשלום שכר הלימוד (סעיפים 16.ו' ו-16.ט'). לאחריה נתייחס לטענות התובעת לתשלום תוספת שהייה, תוספת גמול ניהול המשולם לעובדים המועסקים בחינוך המשלים ותשלום שעות נוספות לימים בהם ליוותה התובעת מחנות של בני נוער (סעיפים 16.ח', 16.ז ו-16.ד'). בטרם סיום, נתייחס לטענות התובעת השונות המתייחסות להפרשי שכר ובכלל זה, הפרשי שכר ממש, גמול בגין העסקה בשעות נוספות, פיצויים בגין אי ביצוע הפרשות לקופות גמל ופדיון ימי חופשה (סעיפים 16.ב', 16.ג', 16.ה' ו-16.י'). אחרון, נתייחס לתביעת התובעת לתשלום פיצויי פיטורים בשל פיטורים שלא כדין (סעיף 16.א'). למען הסדר הטוב בראש כל פרק המתייחס לעילת התביעה נביא את מספר הסעיף המיוחס לו. פיצוי בשל אי העמדת רכב צמוד, סעיף 16.ו'. 18. מתוך עדות התובעת עולה כי בשנת 91' העמידה הנתבעת לרשותה רכב צמוד. בהתחשב בצורכי העבודה, הרכב בו מדובר, היה רכב מסחרי. הרכב נלקח מהתובעת בעת ששהתה בחו"ל ובמקרים נוספים לשימוש המועצה. 19. מהעדויות ששמע בית הדין עולה עוד, כי במקרה התובעת כאן, כמו גם במקרים של עובדים אחרים אשר נהנו מרכב צמוד במסגרת עבודתם, נלקח הרכב מאותם עובדים בזמן יציאתם של עובדים אלו לחופשה . 20. בנסיבות אלו, אין לקבל את טענת התובעת כאילו, כחלק מתנאי עבודתה, הועמד לרשותה רכב צמוד לצרכים אישיים; ולפיכך היא זכאית לפיצוי לאותה תקופה בה הייתה בחופשה והרכב נלקח לטובת פעילות אחרת של הנתבעת. 21. לאור האמור, התביעה לתשלום פיצוי בשל אי העמדת רכב צמוד לשירותה ע"י הנתבעת, בתקופת החופשה - נדחית. סעיף 16 י' החזר שכר לימוד. 22. כזכור ביקשה התובעת במסגרת התביעה לחייב את הנתבעת במימון בהוצאות שכר הלימוד באוניברסיטת בן גוריון. לעניין זה, מסתמכת התובעת על אישור הנתבעת מיום 15.12.96 להחזר שכר לימוד לשנת הלימודים תשנ"ז, נספח ת/62 לתצהיר. 23. נספח ת/62 לתצהיר הוא אישור של משרד החינוך והתרבות, להבדיל מהנתבעת, בהשתתפות שכר הלימוד לתובעת. נספח ת/62 הוא אישור לשאת בחלק מהוצאות שכר הלימוד, להבדיל, מהחזר מלא. 24. האישור של משרד החינוך המפורט בת/62, בוטל במכתב של מר דהן מיום ה-21.9.97 אשר נמסר לתובעת ועליו הגיבה במכתב תשובה מיום 24.10.97. 25. בנסיבות אלו אין בסיס לטענות התובעת לפיה על הנתבעת להשתתף בהוצאות מימון שכר הלימוד על בסיס הנספח לתצהיר ת/62. אשר על כן, התביעה להשתתפות במימון שכר הלימוד - נדחית. התביעה לתוספת שהיה סעיף 16 ח'. 26. תוספת שהייה משולמת לעובדי הוראה אשר שוהים המוסדות חינוך לצורך פעילות חינוכית בין כותלי המוסד החינוכי. 27. כאמור בפרק העובדות, פעילותה של התובעת הייתה במסגרת החינוך המשלים במושבים שבתחום שיפוטה של הנתבעת. זאת בשונה מפעילות הוראה המתבצעת במסגרת ובין כותלי מוסד חינוכי, בית ספר וכד' 28. לפיכך לתביעת התובעת לתוספת שהייה, אשר בפועל לא שולמה לה כל תקופת עבודתה, אין יסוד. התביעה לגמול ניהול 16 ז'. 29. כמצוין בפרק העובדות, התקבלה התובעת בתפקיד של עובדת נוער בקהילה. מהעדויות ששמענו למדנו, כי בשום שלב לא מילאה תפקיד של מנהלת מוסד לחינוך משלים; כמו גם של מנהלת יחידה לקידום נוער. כך גם אין לקבל את הטענה כי התובעת שימשה כמדריכת חבורת רחוב ונערה במצוקה רק בשל העובדה כי מפעם לפעם היא טיפלה בנערים ונערות אשר נפלטו ממסגרות חינוך פורמאליות. 30. משאין לראות בתובעת כמדריכת חבורת נוער ומשלא שימשה מעולם תפקיד של מנהלת מוסד לחינוך משלים ויחידה לקידום נוער,תביעת התובעת לתשלום גמול מיוחד, המשולם למדריך חבורות רחוב ונערה במצוקה וגמול ניהול לו זכאי מנהל למוסד חינוך משלים ויחידה לקידום נוער - היא תביעה חסרת רגליים. התביעה לשעות נוספות בליווי בני נוער למחנות, סעיף 16 ד'. 31. תביעה לתשלום שעות נוספות היא מסוג תביעות הממון אשר העובד חייב להוכיח באופן דווקני את זכאותו לתשלום. דהיינו, להוכיח את הימים והשעות בגינם נתבע גמול בגין העסקה בשעות נוספות. 32. בנסיבות אלו, התובעת כאן הטוענת כי היא זכאית לגמול בגין העסקה בשעות נוספות בימים בהם ליוותה בני נוער לטיולים ולמחנאות, חייבת להצביע על הימים בהם יצאה לפעילות זו והשעות הנוספות שעבדה בגינם נתבע הגמול. 33. לגרסת התובעת יש בידיה למסור את הפירוט הנדרש, מקום שלטענתה ניהלה יומן ובו פירטה את מהלך עבודתה. עם זאת באופן מתמיה התובעת נמנעת מלהציג את העובדות שבידיה ומסתמכת על "ממוצע" של ימים בהם ליוותה בני נוער לפעילות חוץ - לצורך התביעה לתשלום גמול בגין העסקה בשעות נוספות במסגרת זו. 34. הימנעות זו מלהציג את הגרסה שבידיה פועלת לרעת התובעת. הסתמכות התובעת על "ממוצע" של ימים בהם ליוותה בני נוער לפעילות חוץ לצורך תביעה לתשלום גמול בגין העסקה בשעות נוספות, איננה עומדת בדרישות הפסיקה של רמת הראיות על בסיסה יכול בית הדין לפסוק לתובעת את הגמול המבוקש. נוסיף על זה, כי מקום שהתובעת איננה זוכרת את מספר הימים שיצאה וליוותה בני נוער לטיולים ומחנות לא ברור לבית הדין כלל ועיקר על מה מתבסס "הממוצע" עליו מצהירה התובעת. 35. קיצורו של דבר, התביעה לתשלום שעות נוספות בימים בהם ליוותה התובעת מחנות בני נוער, נדחית. התביעה להפרשי שכר סעיף 16 ב'. 36. התביעה להפרשי שכר על סך של כ-66,000 ש"ח מתייחסת לתקופה שמינואר 97' ועד לאפריל 98'. לעניין זה טוענת התובעת כי היקף משרתה הרגיל הוא של משרה ושליש. התובעת טוענת עוד, כי לתקופה שמינואר 97' ועד אפריל 98' שולם לה שכר למשרה מלאה בלבד. אשר על כן, ממשיכה התובעת וטוענת כי היא זכאית להפרשי שכר לשכר בגובה הפרש בין השכר המשולם לעובד המועסק בהיקף של משרה ושליש, לעובד המועסק במשרה מלאה. 37. תביעה זו ניתן היה לדחות על הסף, משלא הציגה התובעת ולו ראשית ראיה לסכום הנתבע על ידה. 38. עם זאת, לגופה אין בטענות התובעת לעניין זה ממש. בהקשר זה יש לציין כי: א. בתחילת דרכה הועסקה התובעת במשרה מלאה במושבים תדהר, תאשור וברוש. ב. ביולי 91' החלה פעילותה של התובעת בנבטים. בהתאם, הוציא מר יהודה מדניק, מזכיר הנתבעת בשעתו, הוראה למדור שכר כדלקמן: "נא להוסיף לאהובה על חשבון עבודתה הנוספת 32 שעות נוספות שוות ערך לשליש משרה (הדגשה שלי-ט.מ.)" ת/5 לתצהיר התובעת. ג. על בסיס האמור בת/5 שולם לתובעת שכר בגין משרה ושליש עד לשנת 93', אז הובהר לתובעת כי עליה לדווח על עבודה בשעות נוספות והתוספת תשולם כגמול בגין העסקה בשעות נוספות. ד. באותה שנה, שנת 93', ביקש מר יהודה תורג'מן הממונה על עבודת התובעת להעלות את היקף העסקתה בשעות נוספות ובהתאם אושרה לתובעת העסקה של "...שעות נוספות לפי דיווח (הדגשה שלי-ט.מ.), לא יותר מ-40 שעות".ת/5א' ה. התובעת עבדה בפועל את השעות הנוספות עליהן דיווחה. לקראת סוף 96' תחילת 97', קיבלה התובעת הוראה לדיווח מפורט על עבודה בשעות נוספות ובאישור מנהל המחלקה כתנאי לתשלום . ו. התובעת סירבה לשתף פעולה עם ההוראה שקיבלה בישיבה שהתקיימה בינואר 97' בנוגע לדיווח בגין העסקה בשעות נוספות. התנהגות בעקבותיה לא שולם לה גמול בגין העסקה בשעות נוספות בחודשים ינואר ופברואר 97'. ז. משראתה התובעת, כי גמול בגין העסקה בשעות נוספות איננו משולם כל עוד אין היא מעבירה דיווח כנדרש ממנה, היא דאגה להעביר דיווח כנדרש. 39. יוצא מכאן, כי התובעת עבדה בשעות נוספות. עבודה בגינה שילמה לה הנתבעת גמול בגין העסקה בשעות נוספות, על פי דיווח שנדרשה התובעת להגיש מידי חודש. צורת הדיווח השתנתה מפעם לפעם בהתאם להוראות הנתבעת. 40. בנסיבות אלו כמצוין לעיל, אין בסיס לטענה לפיה הועסקה התובעת בהיקף של משרה ושליש ואשר על כן, היא זכאית להפרשי שכר בסדר גודל של ההפרש בין שכר עובד המועסק בהיקף של משרה ושליש לעובד המועסק במשרה מלאה וזאת לתקופה שמינואר 97' ועד אפריל 98'. 41. במאמר מוסגר יש להוסיף, כי מקום שהתובעת עצמה מודה כי עבדה בשעות הנוספות עליהם דיווחה, הגמול המשולם בגין העסקה כאמור, איננו מהווה חלק מהשכר הרגיל. אשר על כן, אין בידינו לקבל את טענות התובעת כמפורט בסעיף ז'2 לסיכומיה. התביעה לגמול בגין העסקה בשעות נוספות 16 ג'. 42. ראינו לעיל, כי לתובעת שולם גמול בגין העסקה ושעות נוספות עבור העסקה בפועל בשעות נוספות, על פי דיווח שהגישה. עוד נמצא, כי בחודשים ינואר ופברואר, דיווח שהוא תנאי לתשלום בגין העסקה בשעות נוספות, לא הוגש בהתאם להוראות הנתבעת. 43. בנסיבות אלו, אין התובעת זכאית לגמול בגין העסקה בשעות נוספות בחודשים ינואר ופברואר 97'. פיצויים בשל אי ביצוע הפרשות לקופת גמל סעיף 16 ה'. 44. התביעה בסעיף 24ה' לכתב התביעה המתוקן מתייחסת לפיצוי הנתבע בגין אי ביצוע הפרשות לקופות גמל על רכיב שעות נוספות באותם חודשים בהם לא שולם לתובעת גמול כאמור - לחודשים ינואר ופברואר 97' ובתקופה שמספטמבר 97' ועד לפיטוריה. 45. בתקופה שמספטמבר 97' ועד לסיום העסקתה באפריל 98' הייתה התובעת בחופשה. במהלך החופשה אין התובעת זכאית לגמול בגין העסקה בשעות נוספות. ממילא לא קמה בנסיבות אלו החובה לביצוע הפרשות לקופת גמל על רכיב שעות נוספות לתקופה זו. אשר על כן, אין יסוד לתביעה לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקופת גמל על רכיב השעות הנוספות לתקופה שמספטמבר 97' ועד לאפריל 98'. 46. משקבענו, כי אין התובעת זכאית לגמול בגין העסקה בשעות נוספות לחודשים ינואר ופברואר 97' - נופלת התביעה לפיצוי בשל אי ביצוע הפרשות לקופת גמל על רכיב השעות הנוספות, לחודשים אלו. תביעה לפדיון חופשה סעיף 16 י'. 47. סעיף 24י' לכתב התביעה המתוקן כולל עתירה לתשלום סעד כספי בסך של 21,645 ₪ בגין פדיון חופשה שנתית לתקופה שמיום 1.4.96 ועד להפסקת עבודתה. תביעה זו של התובעת מתעלמת מהעובדות הבאות: א. נכון ליום 9.1.97 עמדו לזכות התובעת 80 ימי חופשה. ב. בעשרת החודשים שבין ינואר 97' ועד לסוף אוקטובר 97' יצאה התובעת לחופשה של יומיים בשבוע, כל שבוע. ג. בתקופה שמאוקטובר 97' ועד לאפריל 98' הייתה התובעת בחופשה. ד. על בסיס עובדות אלו אין מקום לטענת התובעת לפיה עומדים לרשותה 80 ימי חופשה נוספים נכון למועד סיום העסקתה באפריל 98'. 48. לאור האמור, התביעה לתשלום פדיון חופשה - נדחית. התביעה לפיצויים שלא כדין סעיף 16 א'. 49. כאמור לעיל, התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין נתבעו כסעד חילופי להשבה. אשר על כן, אין אנו רואים מקום מיוזמתנו לתיקון כתב התביעה ולקביעת פיצוי בשל עצם הפיטורים שלא כדין, משהתקבלה התביעה להשבה. 50. לאור האמור, התביעה הכספים על חלקיה השונים - נדחית. סוף דבר 51. מהמקובץ עולה, כי התביעה להשבת התובעת לעבודה - מתקבלת; התביעה הכספית על חלקיה השונים - נדחית. בשים לב לתוצאה, אנו פוסקים לתובעת הוצאות בסך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין. 52. הערעור על פסק דין זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. פסק הדין ניתן במותב חסר משהוזמן נציג מעבידים ולא התייצב. פיטורים פוליטייםפיטורים