פסק דין 1. המערער, יליד 1980, נפצע במהלך שירות צבאי בשנת 2002. וועדה רפואית עליונה מיום 11.12.07 קבעה, כי למערער מספר נכויות ובהן נכות בשיעור אחוז אחד בגין "צלקות בגוף במספר אזורים שאינן מפריעות ואינן מכערות", לפי המבחן שבסעיף 75(א)(1) לתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות) תש"ל-1969 (להלן - "התוספת"). עוד קבעה הוועדה, כי למערער נכות בשיעור אחוז אחד בגין מצב אחרי חבלה בכתף ימין עם כאבים, לפי המבחן שבסעיף 35(4)(א) לתוספת. למערער נקבעו נכויות נוספות, שאינן רלוונטיות לדיון בערעור זה. 2. לטענת המערער, לא היה נכון לקבוע לו נכות בגין מצב הכתף על פי המבחן שבסעיף 35(4)(א) לתוספת, שכן מבחן זה מתייחס ל"מחלה או חבלה בפרק גדול בגף", במצב של "כאבים כרוניים מתועדים ללא ממצא אורגני וללא הגבלה בתנועות", ואילו בעניינו של המערער קיים ממצא אורגני שנמצא בבדיקת אולטרא סאונד. זאת ועוד, המערער גם סובל מכאבים, דבר שאושר על ידי הוועדה, ועצם קיום הכאבים מהווה הגבלה בפעולות (ומצדיק קביעת נכות בהתאם), כפי שנפסק על ידי כב' השופט חיים פורת בע"א (מחוזי-ת"א) 2370/99 פורשמן נ' קצין התגמולים (פס"ד מיום 6.7.00), תוך הפניה לרע"א 2127/97 קצין התגמולים נ' סעדיה בנימין (פס"ד מיום 5.11.97) ורע"א 3363/97 קצין התגמולים נ' בן אלי (החלטה מיום 15.6.97). על פי טענה זו, המבחן שאומץ על ידי הוועדה אינו מתאר כראוי את מצבו של המערער והיה צריך לקבוע את נכותו לפי המבחן שבסעיף 35(4)(ג) לתוספת. לחלופין נטען, כי מקום שבו קיים ממצא אורגני, והוועדה בוחרת מבחן ששולל קיומו של ממצא כזה, על הוועדה לנמק את החלטתה במפורט ובמפורש, מה שלא נעשה במקרה דנן. 3. הוועדה בדקה את המערער ופרטה את ממצאי הבדיקה בכל הנוגע למצב הכתף. הוועדה גם ציינה במפורש, כי עיינה במכתבו של ד"ר יצחקי שהוגש לה, ומסקנתה היתה "כי הממצאים בבדיקה אינם מראים על הגבלת תנועה או גירוי בשרוול הרוטטורי וכן ממצאי הדימות גבוליים ואין מקום להעלות את הנכות". אינני סבור שניתן לומר, שהוועדה לא נימקה את החלטתה בענין הכתף. הנימוק המרכזי הוא העדר הגבלה בתנועה, ואילו המבחנים שלפי סעיפים 35(4)(ב) ו- 35(4)(ג) לתוספת מחייבים קיומה של "הפרעה בצורה קלה", מה שלא נמצא במקרה דנן. זאת ועוד, הוועדה ציינה במפורש, כי הממצא האורגני שנמצא בהדמיה הוא "גבולי". במצב זה הייתה הוועדה רשאית לתת עדיפות לתוצאות הבדיקה הקלינית על פני הממצאים האובייקטיביים שנמצאו בבדיקות הדמיה. בתי המשפט חזרו ופסקו, כי מקום שבו לא נמצאה כל מגבלה בבדיקה הקלינית, אך קיים ממצא בבדיקות הדמיה, ניתן לקבוע את הנכות על פי מבחן הכולל בתוכו תנאי של העדר ממצא אורגני, שכן לממצא זה לא היתה נפקות בפועל. ראו האמור ברע"א 9737/03 זיגלמן נ' קצין התגמולים, סע' 14-15 לפסק דינו של כב' השופט עדיאל מיום 4.7.05; עוד ראו החלטתו מיום 4.12.05 של כב' השופט גרוניס ברע"א 8449/01 ברק נ' קצין התגמולים, לפיה מתן עדיפות לתוצאותיה של הבדיקה הקלינית נתונה בידי מומחי הרפואה ולא בידי מומחי המשפט. בסוגיה האמורה ראו גם החלטות בתי המשפט המחוזיים הנזכרות בע"א (מחוזי-י-ם) 5042/04 בוטבול נ' קצין התגמולים ובע"א (מחוזי-י-ם) 4469/03 כהן נ' קצין התגמולים. אשר לטענה לפיה הכאב כשלעצמו מהווה מגבלה, יצוין, כי הנכות שנקבעה על פי סעיף 35(4)(א) מתייחסת במפורש למצב הכולל כאבים כרוניים, כך שלא ניתן לומר שבנכות שנקבעה יש משום התעלמות מקיומו של כאב. המבחנים השונים שבסעיפי המשנה שבסעיף 35(4) לתוספת מבדילים בין מצב של נכות הכוללת כאבים ללא הגבלה בתנועות, לבין מצב של נכות הכוללת הפרעה בתנועה; וכאשר לא נמצאה הפרעה, אין מקום לאימוץ מבחן שדורש קיומה. מטעם זה גם אין ללמוד לענייננו מפסקי הדין אליהם היפנה ב"כ המערער, אשר עסקו במבחנים אחרים ובעיקר בשאלה אם כאבים משפיעים "על כושר הפעולה הכללי", הגדרה שאינה מצויה במבחנים שבסעיף 35(4) לתוספת (במובחן מסעיף 35(1) לתוספת) לפיכך, אין מקום לקבל את טענות המערער בעניין הנכות שנקבעה לו בגין מצב הכתף. 4. לענין הצלקות טוען המערער בעיקרי הטיעון מטעמו, כי הוועדה התעלמה מכך שהצלקות מגרדות ומפריעות, על אף שהתלונן על קיומו של מצב זה, ובחרה לאמץ מבחן שאינו מתאים למצב האמור, מבלי לנמק זאת. ראשית יצוין, כי הטענה האמורה נזכרה לראשונה בעיקרי הטיעון שהגיש המערער ולא נכללה בכתב הערעור. בא כוח המערער טען, כי הערעור הוכן בחפזה והדבר נשמט בטעות. גם אם כך הוא, יש לצפות, שכאשר מנוסחים עיקרי הטיעון והדבר מתברר, תוגש בקשה מתאימה לתיקון הערעור. המשיב זכאי להניח, כי טענה שלא נזכרה בהודעת הערעור לא תטען (תקנה 415 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, שחלה על ערעור זה מכוח תקנה 4(א) לתקנות הנכים ומשפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (סדרי הדין בערעור), תשמ"ז-1987). שנית, גם לגופו של עניין אין ממש בטענה, לאחר שהוועדה בדקה במפורט את מצב כל הצלקות בגופו של המערער ומצאה כי אין מדובר בצלקות מכערות, רגישות או כאלה שגורמות הפרעה. אין מקום להתערב בממצא רפואי זה וטענות המערער בנדון אינן בגדר "נקודה משפטית" שניתן להעלותה במסגרת ערעור זה. 5. הערעור נדחה. בנסיבות העניין, ובהתחשב במכלול נכויותיו של המערער, אין צו להוצאות. צבאשירות צבאי