פגיעה בעמוד השדרה במהלך שירות צבאי

פסק דין ערעור זה מופנה כנגד החלטת הועדה הרפואית העליונה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן: "החוק") מיום 24.01.2005 שנתנה בהמשך לישיבות שהתקיימו בתאריכים 15.7.03, 21.10.03, 19.3.04 ו- 11.1.05. המערער יליד 1974 הוכר כנכה על פי החוק בשל חבלה שנחבל בעמוד השדרה המותני במהלך שירותו הצבאי. בתאריך 23.7.96 נקבעה למערער דרגת נכות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני לפי פרט 37 (2) ג' 3 III. במהלך השנים נדון ענינו בפני ועדות רפואיות נוספות אשר הותירו קביעה זו על כנה. בשנת 1998 הגיש המערער בקשה להכרה בנכות מוסבת בשל הפרעות בתחום האורולוגי, אינאונות ונכות נוירולוגית. מאחר שתביעותיו נדחו על ידי ועדה רפואית מהדרג הראשון וועדה רפואית עליונה, הוגש על ידו ערעור לבית המשפט המחוזי; בתאריך 22.8.02 התקבל ערעורו בהסכמה והתיק הוחזר לועדה הרפואית העליונה על מנת שתשוב ותבדוק את טענותיו של המערער בתחום הנוירולוגיה, האורולוגיה והאינאונות (ע"א 2719/01). בהמשך להחלטה זו זומן המערער לועדה הרפואית העליונה אשר התכנסה מספר פעמים. ערכה למערער בדיקות יסודיות ומקיפות ואף הפנתה אותו לאשפוז במחלקה נוירולוגית לשם בירור מצבו. לאחר קבלת כל המסמכים הרבלנטיים וחוות דעת המחלקה הנוירולוגית בבית החולים איכילוב, נדחה הערעור. יצויין בענין זה כי בכל אחת מישיבותיה שבה הועדה ובדקה את המערער ורשמה מפיו ומפי בא כוחו את טענותיהם. על החלטת הועדה הרפואית הוגש הערעור שבפני. בטרם אדון בערעור לגופו, יצויין כי הודעת הערעור על אף אורכה הינה כללית והטענות המובאות בה אינן מתייחסות לפרטי הבדיקות, ולעובדות. כך לדוגמא טוען ב"כ המערער בסעיף 9 להודעת הערעור כי טעה המשיב שעה שקבע שיעור נכות שהוא נמוך מן השיעור שמתאים למערער על פי התקנות וההוראות הרלבנטיות, אולם אינו מציין לאילו תקנות הוא מכוון ומהן ההוראות שמהן התעלם המשיב. עוד נטען כי טעה המשיב שעה שביסס את החלטתו על החלטה של הועדה שכללה בדיקה שממצאיה לא היו ברורים ו/או לא מספקות ו/או לא מתאימות לכללים הקבועים בתקנות (סעיף 6(א) להודעת הערעור) וגם כאן נמנע ב"כ המערער מלציין לאיזו החלטה הוא מכוון, וכזכור התקיימו בעניינו מספר ישיבות. לנוכח הטענות הכלליות שבהודעת הערעור, לא ניתנה לב"כ המשיב ההזדמנות להתייחס לטענות העובדתיות המפורטות שנטענו בדיון בעל-פה. סבורני, כי היתה זו חובתו של ב"כ המערער לפרט את טענותיו העובדתיות והמשפטיות באופן שיאפשר תגובה עניינית ובחינה של הטענות לגופן וצר לי על כי בחר שלא לעשות כן, ובשל כך לא אוכל להתייחס לטענה לפיה יש בהחלפת חברי הועדה או חלקם במהלך הדיון כדי לפגוע במסקנותיה. ולגופו של ענין. בטיעוניו בפני מלין ב"כ המערער על חוסר הסבירות שבמסקנות הועדה תוך הפניה לממצאים עובדתיים אלה או אחרים שלהשקפתו לא היה מקום להסתמך עליהם. זה המקום לציין כי הדיון בערעור מתמקד בשאלות משפטיות בלבד ואין בית המשפט שם את שיקול דעתו במקום זה של חברי הועדה הרפואית הבוחנים את השאלות הרפואיות . מכל מקום, עיון בפרוטוקולים הרבים של הועדות מעלה כי חברי הועדה התרשמו מחוסר התאמה בין תלונות המערער ומצגיו לממצאי הבדיקות הקליניות. הם אף ציינו חוסר עיקביות בתלונות ובמצגים. לנוכח אי ההתאמות והתמיהות, החליטה הועדה להפנות את המערער לאשפוז נוירולוגי לצורך אבחנה. המערער הסכים לאשפוז, אולם לאחר מספר ימי בדיקות, החליט על דעת עצמו לא לשוב להמשך האבחון. יחד עם זאת, מסיכום ממצאי המחלקה הנוירולוגית שנערך בחודש אוגוסט 2004, עולה כי למרות מצג לפיו "גורר רגל ימין" בהליכה, "תבנית ההליכה אינה אורגנית". ובסיכום נקבע: "לפי הערכתנו, בדיקתו הנוירולוגית האובייקטיבית כיום אינה מצביעה על קיפוח נוירולוגי אורגני". באשר לתלונות בתחום האורולוגי, נבדק המערער על ידי שני אורולוגים שהתרשמו משינויים בבדיקות אורדינמיות ובבדיקת ה- N.P.T והמליצו על המשך הבירור כולל בדיקת דופלר של איבר המין. אלא שבירור כזה לא נערך מטעמים השמורים עם המערער. בסיכום הדיון שנערך בעניינו של המערער בישיבת הועדה בתאריך 21.10.03, מונה הועדה את "אי הבהירויות" המוגדרות על ידה כ"נקודות מוזרות" ובין היתר מציינת כי אין התכווצות שרירים פראספינליים על אף המגבלה הקשה שהודגמה בעמידה ובהליכה. המערער הפסיק טיפול בצינטורים למרות שלפי דבריו הטיפול הפחית את תדירות מתן השתן. למרות תלונותיו לא היה בטיפול אצל נוירולוג. לנוכח תמיהות אלה, ביקשה הועדה לקבל תיעוד רפואי נוסף והפנתה את המערער לאבחון כמצויין לעיל. בפרוטוקול הועדה מיום 11.1.05, המסכם את הבדיקות והבירורים שנערכו למערער, הגיעה הועדה למסקנה שמצגי המערער אינם אמינים וביססה מסקנה זו הן על מראה עיניה בעת הבדיקה, והן על חוסר העיקביות בתלונות ובמצגים. כך לדוגמא מציינת הועדה כי בשעת הליכה גודל הפסיעות תקין, התנועה איטית עם יישור בברכיים, הליכה שמזכירה הליכת רובוט, אין צניחת כף רגל. יחד עם זאת, בשעה שנכנס לחדר לפני שהתיישב על הכיסא, הליכתו היתה תקינה לגמרי. גם כאשר התלבש ועמד לצאת, מהירות ההליכה השתפרה וכן צורתה בניגוד לבדיקה בה הפגין אי יכולת הליכה. בניגוד לתלונותיו על חוסר תחושה מגובה בטבור ולאורך כל הרגל הימנית, בדיקת E.M.G נמצאה תקינה. גם טענותיו בנוגע לפגיעה הנוירולוגית נבדקו בקפידה תוך התייחסות לתוצאות הבדיקות הרבות שנערכו לו במהלך הדיון ומסקנת הועדה היתה שאין קשר בין הממצאים לפגיעה שדרתית תחתונה. גם בבדיקות שנערכו לבירור טענתו בקשר לאינאונות, העלו כי אינו סובל מפגיעה אורגנית בעצבים של המנגנון הזיקפתי. הועדה מסכמת את ממצאיה ומדגישה כי לדעתה הסתירות ואי ההתאמה בתוצאות הבדיקות (שרק חלקן צויינו על ידי לעיל), מהוות הוכחה לכך שלא קיימת פגיעה אורגנית. לנוכח הבדיקות המקיפות והדיון היסודי והמעמיק, לא מצאתי בסיס לטענות ב"כ המערער לפיהן הועדה לא נימקה כדבעי את מסקנותיה. ובאשר להשגות ביחס למשקלה של ראיה זו או אחרת כפי שציינתי לעיל, מדובר במסקנות שהינן בתחום הרפואה שבית משפט זה אינו מתערב בהן. לאור האמור לעיל החלטתי לדחות את הערעור ולחייב את המערער בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. עמוד השדרהצבאשירות צבאי