תאונת עבודה נפילה מגג

פסק דין 1. התובע (יליד 9.6.1957, טפסן ופועל בנין במקצועו, תושב סילת א-חרתייה שבאזור ג'נין, נשוי ואב ל-9 ילדים) נפגע בתאונת עבודה שארעה ביום 9.5.1999. לטענתו, הוא נפל מגג אסבסט בעת שעסק בפירוקו במפעלו של הנתבע "גוגו מנוף" שברח' יוסף לוי 9 ק. ביאליק. הפגיעה הצריכה אישפוז, והותירה בתובע נכות בשיעור של 23.5 אחוזים, כקביעת רופאי המוסד לביטוח לאומי שהכיר בתאונה כתאונת עבודה. בגין התאונה מקבל התובע תגמולים מן המוסד לביטוח לאומי העולים לשווי של 475,451 ₪, ובתביעתו מבקש התובע לחייב את הנתבע לפצותו ולשלם לו את יתרת הפיצויים להם הוא זכאי, על יסוד פקודת הנזיקין, עקב פגיעתו בתאונה. 2. בזמנים הרלוונטיים לתביעה הפעיל הנתבע עסק של הובלות בק. ביאליק, ובעסק מבנה המכיל משרד ובצידו סככה בנויה ברזל, ומקורה בגג העשוי לוחות אסבסט. בתקופה בה ארעה התאונה היה התובע נוהג לעבוד בישראל. אחיו של הנתבע שכר אותו לעבודות שונות, מדי פעם, והפנה אותו לעשות עבודות אצל הנתבע. יומיים חלפו ללא תקלה בעבודה, וביום התאונה, בעת פירוק גג האסבסט, נשבר תחת רגליו של התובע אחד מלוחות האסבסט, והוא נפל לארץ מגובה של 3 וחצי או 4 מטר. הוזעק אמבולנס שהוביל את התובע לבית החולים רמב"ם בחיפה, שם אושפז עד ליום 13.5.99 (ר' דו"ח שחרור ת/4 המפרט כי לדברי התובע הוא נפל מגובה במסגרת עבודתו). בעקבות התאונה פנה התובע אל המוסד לביטוח לאומי, כדי לקבל את המגיע לו בעבור דמי הפגיעה להם הוא זכאי. הוא הגיש למוסד את המכתב ת/2 (טופס בל/250) הנושא תאריך 9.5.99 בו מבקש הנתבע כי תינתן "עזרה רפואית לעובד המפעל ... שנפגע בתאריך 9.5.99 בשעה 10.00 ב(עת עבודתו בפועל החזקה ... תיאור התאונה נפל מגג אזבסט ...". המסמך נחזה להיות חתום על ידי הנתבע ומוחתם בחותמת בית העסק של הנתבע. "גוגו מנוף ג. רוזנברג". במכתב מצויין גם מס' תיקו של הנתבע בביטוח הלאומי: "909115859". כמו כן הגיש התובע למוסד לביטוח לאומי "הודעה על פגיעה בעבודה" (ת/3) שאינה נושאת תאריך, החתומה גם היא, לכאורה, על ידי הנתבע, בחתימתו ובחותם עסקו. על פי מסמך זה, היה התובע שכיר של הנתבע במפעל בצור שלום. במסמך כותב התובע כי "תוך כדי עבודתי וכאשר רציתי לפרק גג אספסט נפלתי על הרצפה ונחבלתי ונפצעתי. נפלתי מגובה 31/2 מטר ועקב כך נפצעתי." לא פורטו המשכורות, אך נרשם תיק המעביד במוסד; צויין כי מדובר בעובד קבוע וכי הנפגע "ממשיך להמנות על עובדי המפעל" וכי הוא "לא שב עדיין לעבודה", ולבסוף, כנזכר לעיל, נראיתחותמת המפעל וחתימה הדומה לחתימת הנתבע, ושוכנעתי כי אכן אלה חתימותיו. מסמכים אלה מדברים לחובת הנתבע. אף אם אינם בגדר הודאה המחיבת את הנתבע "כמאה עדים" אלא "הודאה מחוץ לכתלי בית המשפט" שאיננה אלא "ראיה כשאר הראיות ובין שאר הראיות", שרשאי בעל הדין לסתור אותה (ראה ע"א 211/63 יחזקאל נ' קלפר, פד"י יח(1), 563), נדרשת עדות בעלת משקל, כדי לסתור את האמור בהם. 3. הנתבע לא נכח במפעל בעת שארעה התאונה. לדבריו, כל שעשה התובע במפעל שלו היה בניית קיר; הוא לא נתן בידי התובע אישור אל המל"ל; הוא חתום על האישור ת/2,(ר' עדותו בעמ' 11, וכן בעמ' 15 לפרוטוקול) ולגבי ת/3 העיד כי "גם כן יכול להיות שזו חתימה שלי והחותמת של העסק"). בכתב ההגנה שהגיש הנתבע הוא העלה שתי טענות עיקריות: האחת, כי הוא לא היה מעבידו של התובע, שהיה קבלן עצמאי ו"קיבל את העבודה ככזה" (ס' 4 לכתב ההגנה). השניה, כי "עלייתו של התובע על גג (ה)אסבסט בוצעה, ככל שבוצעה, על דעתו של התובע עצמו ושלו בלבד" (ס' 6). הגב' עמרם ורד, ישבה בעת התאונה במשרד שבמפעל, אחד השכנים עלה למשרדה ומסר לה כי ארעה תאונה ואחד העובדים נפל והוא פצוע. היא ירדה למטה וראתה, לדבריה, את התובע יושב בשער המפעל, מחוץ לשער. העד נפתלי רוזנברג, קרוב של הנתבע, העיד כי הוא פירק את פלטות האסבסט מן הגג שבמפעל, במועד כלשהו לפני התאונה, בעזרת המלגזה. דברים אלה סותרים את דברי הנתבע (עמ' 4) כאילו "לאחר המקרה, פירקנו עם המנוף את הגג אך התובע לא צריך היה להיות על הגג". לחיזוק עמדת התובע העיד התובע עצמו, וכן העיד בן משפחתו שעבד עמו במפעל של הנתבע, אך לא היה נוכח במקום בעת ארוע התאונה. 4. לאחר ששקלתי את הראיות שבפני הגעתי לכלל מסקנה כי התובע, שעדותו מהימנה בעיני, יצא ידי חובתו להוכיח כי היה בעת התאונה עובד בשכר יומי אצל הנתבע, וכי התאונה ארעה, כטענתו, בנפילה מגג האסבסט של המבנה במפעל בעת שעסק בפירוקו. הנתבע חתום על ת/2; זו הודאת בעל דין, אמנם ניתנת לסתירה, אך היא לא נסתרה, על אף ספקות מסוימים עליהם ניתן לחשוב, גם לאור החתימה על ת/3. 5. העסקת התובע בפירוק הגג המסוכן מבלי לדאוג למסלולי דריכה ולנוכחות אדם נוסף על הגג, כל זה גם בלא אזהרה והדרכה, מהווה רשלנות, וכן היפר חובה חקוקה. ר' תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה על גגות שבירים או תלולים), תשמ"ו - 1986. אין לזקוף לחובת התובע רשלנות תורמת, באשר לא רובצת עליו אשמה מוסרית לקרות התאונה. הנתבע חייב, איפוא, לפצות את התובע על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. 6. מן הנפילה מהגג נגרמו לתובע שברים בשורש כף יד ימין ובירך הימנית, היה צורך בניתוח והוא נזקק לאישפוז בבית החולים רמב"ם בחיפה, עד ליום 13.5.99 ואז שוחרר והופנה לבית החולים בג'נין כשהוא נעזר בהליכון. רופאי המוסד לביטוח לאומי קבעו כי הפגיעות ביד ובירך הותירו בו נכות רפואית בגובה של 23.50 אחוזים, ולאחר הפעלת תקנה 15 במחצית, הועמדה הנכות על 35.25 אחוזים (ר' ת/5). תגמולי המוסד מסתכמים בסכום של 475,451 ש"ח (ר' ת/7), וככל שהנזק שנגרם לתובע עולה על הסכום האמור, יחוייב בכך הנתבע. 7. התובע הוא פועל - טפסן בעבוןדות בניה. הפגיעה ממשית, והשפעתה על כושר עבודתו גבוהה מן הנכות הרפואית, במידה משמעותית. כושר ההשתכרות, לעומת זאת, אינו גבוה, בהתחשב במקום מושבו של התובע, ליד ג'נין. המוסד לביטוח לאומי ביסס את חישוביו, על פי השתכרות רבע שנתית בסכום של 14,464 ש"ח, היינו 4,820 ש"ח לחודש, ובכסף של היום, כדי 5,448 ש"ח לחודש. 8. אעריך את נזקיו של התובע, כך: א. כאב וסבל, סכום של 100,000 ש"ח. ב. הפסד השתכרות מיום התאונה למשך שנה, הפסד מלא בסכום של 5,448 ש"ח לחודש, סכום של 65,376 ש"ח. ג. מאז, לפי גריעה של 40 אחוזים מן ההשתכרות, הפסד של 2,180 ש"ח לחודש, משך 86 חודשים, סכום של 187,480 ש"ח. ד. הפסד השתכרות בעתיד, עד גיל 67 שנה (9.6.2024), לפי גריעה של 30 אחוזים מן ההשתכרות, הפסד של 1,634 ש"ח לחודש, סכום של 259,000 ש"ח. ה. בגין צרכי ניידות מוגברים, סכום של 40,000 ש"ח. ו. עבור הוצאות רפואיות ותרופות, סכום של 10,000 ש"ח. סך הכל, סכום של 661,856 ש"ח. 9. להפסדי העבר יש להוסיף ריבית ממחצית התקופה, ומהיתרה יש לנכות את הסך של 475,451 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.07. 10. הנתבע מחוייב לשלם לתובע את היתרה, בצירוף הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עו"ד בסכום של 36,000 ש"ח, ומע"מ. 11. המועד לתשלום הוא בעוד חודש ימים מהיום. תאונות נפילהגגנפילה בעבודהנפילהתאונת עבודהנפילה מגובה / מסולם