פתיחת תריס כתאונת עבודה

להלן פסק דין בנושא פתיחת תריס כתאונת עבודה: "ביום 26.6.96 מעד התובע ונפל לגינת ביתו מקומת דירתו שבקומה הרביעית. נפילת התובע אירעה לאחר שהוא עסק בתיקון תריס שבמרפסת חדר המגורים [להלן גם - הסלון - י' פ'] על מנת לאפשר פתיחתו ובכך להאיר ולאוורר את אותו החדר. התריס סירב להיפתח בקלות בשל קילקול. התובע לא ויתר. הוא נעמד על אדן המרפסת לצורך תיקון המסילה ואז למרבה הצער נפל ונחבל" (להלן - התאונה, כמתואר בפסק-דינו של בית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו; ב"ל נז/0-935, השופט י' לובוצקי).ו בית-הדין האזורי דחה את תביעת המערער, שהיה עובר לתאונה במעמד של עובד עצמאי הסוחר באבני שיש, להכיר בתאונה כתאונת עבודה, ובפסק-דינו הוא קבע כזאת: (א) "עובד עצמאי המבקש להוכיח, כי פגיעה שסבל ממנה היא תאונת עבודה צריך להוכיח, כי נפגע תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". (ב) "תיקון שלבי תריס הזזה, תיקון שבמהלכו נפגע התובע היה לו שימוש דו מהותי. האחד, איוורור ותאורת דירת המגורים והשני, אוורור ותאורת פינת העבודה שבסלון אותה הדירה. במקרה כזה, לטעמנו, יש להפעיל מבחן איכותי ומבחן כמותי. שני המבחנים הללו מובילים לדחיית התביעה... לענין המבחן האיכותי: תיקון תריס אינו משלח ידו של סוחר באבני שיש והזיקה של אותו תיקון לצורך המידי של עבודת התובע היא שולית. לעניין המבחן הכמותי: תיקון תריס הסלון נועד לשיפור איכות החיים בדירת המגורים כולה ולהשבחתה. ההשפעה של התיקון על שולחן העבודה שעמד בפינת הסלון היא שולית. ראיית הדברים צריכה להיות כוללת. מדובר בתריס שסיפק תאורה ואיוורור לדירה בכלל ולסלון בפרט. אין מדובר בתריס שסיפק תאורה ואיורור רק לפינת עבודה מסוימת המצויה בסלון הבית... פעולתו של התובע בתיקון תריס ההזזה במרפסת סלון דירת מגוריו אינה פעולה נילוות לעבודתו כסוחר אבני שיש, גם אם מוסכם שבדירת המגורים ממוקמת גם פינת עבודה, זאת לאחר שאין חולק, כי לא מדובר בחדר עבודה נפרד ולפינת העבודה קיימת תאורה חשמלית תקינה. השפעת תיקון תריס המרפסת היא אמנם תוצאה נילווית המשפיעה על העבודה אבל לא פעולה נילווית הקשורה בעבודה".  לאור האמור נדחתה התביעה. 3. המערער ערער על פסק-הדין. עיקרי טיעונו היו: (א) המערער לא עסק בתיקון התריס בעת שנפגע אלא בפעולה פשוטה של פתיחת התריס לאספקת תאורה ואוורור. (ב) פתיחת התריס הייתה לצורך אור ואוורור שהיו דרושים למערער לצורכי עבודתו בפינת העבודה שבסלון ורק לשם כך נעשתה פעולת הפתיחה. לאור האמור נטען שיש להכיר בתאונה הקשה שעבר המערער כתאונת עבודה. 4. עיקרי טיעונה של באת-כוח המוסד היו: (א) פינת העבודה של המערער לא הייתה בסלון, כך שפתיחת התריס לא הייתה לצורכי עבודה. (ב) התריס במרפסת הסלון "מיועד בעיקר ודוקא יותר לצרכיו הפרטיים של התובע ולאו דווקא לצרכי עיסוקו במשלח ידו בלבד". (ג) המערער במקרה שלפנינו לא ניסה לפתוח את התריס לצורכי אור ואוורור אלא לתקן את התריס המקולקל וזאת ללא כל קשר לעיסוקו במשלח ידו. לאור האמור נטען כי יש לדחות את הערעור. 5. אשר לדעתנו: (א) כעובד עצמאי, לא חלה על המערער חזקת הסיבתיות שבסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן - החוק), לפיה "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה...", כך שעליו חובת ההוכחה שהתאונה אירעה לו "...תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו", כאמור בהגדרת "תאונת עבודה" בסעיף 79 לחוק (דב"ע שם/0-117 ישראל - המוסד לביטוח לאומי (להלן - עניין ישראל [1])). (ב) כדי להוכיח כי התאונה אירעה עקב העיסוק במשלח היד על התובע להראות כי הפעולה בה נפגע נעשתה "...לצורך עיסוקו במשלח ידו ('עקב'), בין שתראה בה פעולה השייכת מהותית לעיסוק עצמו ובין שתראה בה פעולה הנלווית לעיסוק" (עניין ישראל [1], בעמ' 133; דב"ע מה/0-128 קליפר - המוסד לביטוח לאומי [2]). ברור כי פתיחה או תיקון של התריס על-ידי המערער אינה פעולה השייכת מהותית לעיסוקו כסוחר באבני שיש, ולכן השאלה היא היש לראותה כפעולה הנלווית לעיסוק. (ג) הקביעה האם פעולת תיקון התריס או פתיחתו ראויה להיחשב כפעולה נלווית לעיסוק תלויה בתשובה לשאלה באיזו מסגרת ולאיזו תכלית ישירה ביצע המערער את אותה פעולה ביום המקרה. לעניין זה תיתכנה האפשרויות האלה: ראשית - ככל שהמערער ביקש לתקן את תריס סלון דירתו במקום להזמין למשל בעל מלאכה לכך, ופעולת התיקון הצריכה השקעת זמן רב ושימוש בכלים, יש לראותה כפעולה העומדת בפני עצמה. ככזאת יש לקבוע לגביה שהיא לא נעשתה במסגרת עיסוקו וכפעולה נלווית אליו, אלא היא נעשתה לצורכי הבית, אף כי גם כתוצאה מכך בעת עבודתו בפינת העבודה שבסלון היה המערער נהנה מפירות תיקון התריס. שנית - ככל שהמערער ביקש שלא לתקן "תיקון של ממש" את התריס אלא בעיקרו של דבר רק לפותחו על-מנת להאיר את הסלון ושאר חדרי הבית ולאווררם, יש לקבוע גם כן כי פעולה זו לא נעשתה על-ידיו במסגרת עיסוקו ועבורו, אלא לשם שיפור תנאי המחיה בדירה. במסגרת זו אין לראות בפעולת פתיחת התריס פעולה נלווית לעיסוק, אף כי גם במקרה זה המערער יכול היה ליהנות לאחר מכן מתוצאת אותה פעולה לו ישב לעבוד בפינת עבודתו שבסלון ולא היה ניפגע בתאונה. יש לשים אל לב כי התנאים להכרה בתאונה כתאונת עבודה, דהיינו תנאי ה"עקב" ו"תוך כדי", חייבים להתקיים בו-זמנית ובד בבד; ואילו על-פי האפשרות השנייה, תכלית פתיחת התריס בעת ביצוע אותה פעולה על-ידי המערער הייתה הארה ואוורור של הבית כולו, כך שלא התקיימו סימולטנית ה"עקב" וה"תוך כדי". שלישית - אם ביקש המערער, ועליו חובת ההוכחה, לעבוד בפינת הסלון על הניירת הדרושה לו לניהול עסקו כעצמאי, ולשם כך הוא ניגש לפתוח את תריס הסלון על-מנת שיוכל לעבוד באור ובחדר מאוורר, רק אז יש לקבוע כי הוא נפגע בתאונה במסגרת עיסוקו במשלח ידו תוך כדי ביצוע פעולה נלווית לעיסוק. (ד) סיווג פעולת המערער עובר לתאונה לאחת מן החלופות שנמנו, צריך להיעשות על-פי האמור בהודעתו, שאת נכונות האמור בה הוא אישר בעדותו. על-פי הרשום בהודעה, לדירת המערער ארבעה חדרים. חדר אחד היה חדר שינה לו ולרעייתו, חדר שני היה חדר הילדים. בחדר השלישי היה הציוד - קלסרים, תעודות משלוח וחשבוניות של עבודתו. באותו חדר שלישי, או בפינת הסלון או בפינת האוכל, הוא היה יושב ומבצע את עבודת הניירת של העסק. ביום המקרה, בבוקר, חזר המערער לדירתו לאחר ביקור באתר בנייה, והוא התכוון ככל הנראה במהלך אותו יום לעבור על הניירת שבדירתו ולשלוח פקסים, שכן הדירה שימשה אותו כאמור לעבודתו המשרדית. אלא שאת פעולת פתיחת התריס שבמהלכה הוא נפגע בתאונה הוא ביצע, לפי דבריו שלו בהודעה, לא משום שחפץ באותה עת לעבוד בפינת הסלון, אלא, כלשונו, "משום שרציתי לפתוח את תריס מרפסת הבית על-מנת לאוורר את הדירה"; ולאחר מכן, כשהוא נשאל בהודעה מדוע הוא מייחס את הפגיעה עקב הנפילה לעבודה, תשובתו איננה "כיוון שפתחתי את תריס הסלון על-מנת להאיר ולאוורר את פינת הסלון כדי שאוכל לעבוד בה על הניירת של העסק", אלא התשובה הינה כללית: כי הדירה בכללותה "שימשה אותי לעבודתי לעבודת הניירת, עבודה משרדית". (ה) משאלה הן נסיבות קרות התאונה מפי המערער עצמו, אין לומר אמנם כי הוא נפגע תוך כדי ביצוע פעולת תיקון התריס כפעולה העומדת לעצמה על-פי החלופה הראשונה, אך גם אין לומר כי הוא הוכיח שאכן נפגע במסגרת ביצוע פעולה נלווית לעיסוקו על-פי החלופה השלישית. הנכון הוא לקבוע שהוא נפגע בעת ביצוע פעולת פתיחת התריס לצורכי ביתו על-פי החלופה השנייה. 6. בחוות-דעתה המקיפה של חברתי, השופטת נ' ארד, מיושמת ההלכה בנושא "התאונה בבית" באורח המנוגד לדעתנו למסכת העובדתית. בשל כך קם הצורך להגיב לנאמר מעבר לאמור עד כה. תאונה בעבודה (א) המבחן העיקרי להכרה בתאונה שאירעה שלא במסגרת מקום העבודה וזמן העבודה כתאונה בעבודה, הינו מבחן הקשר הסיבתי. המבחן המשני, מבחן הזמן, ה"תוך כדי", נובע הימנו. במילים אחרות, ככל שתאונה אירעה "עקב" העבודה או העיסוק, היא אירעה בהכרח גם "תוך כדי" העבודה או העיסוק ולפיכך היא תאונה בעבודה; אולם, לא כל תאונה שאירעה תוך כדי עבודה או עיסוק אירעה גם עקב העבודה או העיסוק ולכן היא אינה בהכרח תאונה בעבודה. (ב) בענייננו אין מדובר בתאונה נלווית לעבודה, אלא בתאונה שמתעוררת לגביה השאלה האם היא נלווית לעיסוק. המבחנים לקביעת תאונה כנלווית לעיסוק הם המבחנים לקביעת ה"עקב" ככל שמדובר בעובד עצמאי, דהיינו קביעת קשר הסיבתי בין הפעולה שבמהלכה אירעה התאונה לבין העיסוק. (ג) נטל ההוכחה שהתאונה אירעה עקב ביצוע פעולה נלווית לעיסוק מוטל על שכם הנפגע בתאונה. תאונה בבית הבית המשמש גם כמעון וגם כמשרד הינו זירה דו-תכליתית על-פי טיבו. לאור האמור, השאלה המתעוררת במקרה שכזה, הינה האם בעת ביצוע הפעולה בה נפגע המבוטח הוא עשה "למען ביתו" או "למען עיסוקו". התשובה לשאלה זו תלויה בתשובה לשאלה המקדימה - לאיזה תכלית ישירה, להבדיל מעקיפה, בוצעה אותה הפעולה שבה נפגע המבוטח בעת ביצועה. לשם מתן תשובה לשאלה זו יש לשים אל לב כי כל פעולות היומיום בבית, כולל שינה ואכילה, לרבות פעולות ניקיון ותחזוקה שוטפת, ככל שיבצע אותן המבוטח ולא אשתו או ילדיו - ניתן לראותן כפעולות שנעשו למען העיסוק. אולם מבחן הקשר הסיבתי המרחיב, ההופך את כל פעולות היומיום שמבצע המבוטח החי בביתו לפעולות למען עיסוקו, הינו מבחן גורף הראוי לצמצום, באופן שייקבע כי רק פעולה שתכלית עשייתה הישירה הייתה למען העיסוק צריכה להיחשב לפעולה נלווית לעיסוק. היישום בבואנו ליישם האמור בנסיבות המקרה לפנינו, עלינו ליתן הדעת לעניינים האלה: הפעולה ואופן בחינתה - תמימי דעים אנו לחלוטין עם חברתי השופטת ארד, כי כל מקרי התאונה שפורטו על-ידיה לתמיכה בדעתה במקרה הקונקרטי ואשר אירעו טרם עיסוק בעיסוק עצמו ראויים להיות מוכרים כתאונה בעבודה. ברם, הסתמכות על מקרים אחרים נכונה עת "המשל דומה לנמשל". משלא כך הם הדברים לדעתנו במקרה שלפנינו, מועדפת עלינו גישת ההתייחסות הישירה לנסיבות המקרה. המערער נפגע בתאונה בעת פתיחת תריס הסלון שנעתק מצירו. ככל שאותה פעולה נעשתה על-מנת להאיר הסלון ולאווררו אין זו תאונה בעבודה, שהרי היא לא נעשתה למען העיסוק אלא למען שיפור תנאי המחיה בבית. אולם ככל שהיא בוצעה על-מנת שהמערער יוכל לעבוד בסלון מיד לאחר מכן, יש לקבוע כי היא נעשתה למען עיסוקו של המערער במשלח ידו, ולפיכך היא תאונה בעבודה. חובת ההוכחה - על המערער חובת ההוכחה כי תכליתה של פעולת פתיחת התריס הייתה למען אפשר לו להתחיל בעבודת הניירת מיד לאחר מכן, כך שהיא הייתה פעולה מקדימה לעיסוקו וככזאת היא נלווית אליו. הראיות - הודעתו של המערער לחוקר המוסד המתאשרת בעדותו. עד היום פסיקתם העקיבה של שופטי בית-הדין הארצי הייתה כי המסכת העובדתית במקרים מעין אלה ראוי לה שתיקבע קודם כול על-פי הודעתו של הנפגע לחוקר המוסד, בטרם היותו ער להשלכה של גירסתו על זכאותו. משום כך, אין להסתמך על תצהירו של המערער ועדותו, כמעשה חברתי, טרם בחינת גירסתו לגבי נסיבות התאונה בהודעתו לחוקר. וכללו של דבר - יש להעדיף במקרה של סתירה את האמור בהודעה על פני הגירסה המאוחרת והמשופצת בתצהיר ובעדות. לאור האמור נפנה להודעת המערער לחוקר המוסד. על-פי אותה ההודעה, לאחר ביקור בוקר בעיר אשדוד לצורכי עסקו כסוחר שיש, חזר המערער לדירתו ביבנה בה התכוון לעבוד עבודה משרדית; אלא, שאת פעולת פתיחת התריס בסלון, שבמהלכה נפגע, הוא ביצע לדבריו לא משום שהתכוון לעבוד בסלון מיד לאחר שובו לדירה והיותו זקוק לאור ולאוורור לשם כך, אלא כלשונו "על מנת לאוור את הדירה". המסקנה אין ספק כי ככל שפתיחת התריס הייתה "פעולה מקדימה להתחלת העבודה" שעמדה להתבצע על-ידי המערער מיד לאחריה, הרי שהיא "פעולה טבעית סבירה ומתבקשת מעצם הנסיבות", כך שיש לראות בתאונה שאירעה בעת ביצועה כתאונה שאירעה בעת ביצוע פעולה הנלווית לעיסוק, ולכן זוהי תאונה בעבודה. אלא שבאומרנו זאת, כפי שאומרת חברתי השופטת ארד, אנו מקדימים את המסקנה לסיבה, במקום שהמסקנה תהא תולדתה. בקביעה האמורה יש משום התעלמות משאלת התכלית הישירה, דהיינו לשם מה פתח המערער את התריס בסלון: האם עשה זאת על-מנת לאוורר ולהאיר את הבית בו הוא גר, או על-מנת להאיר ולאוורר את הסלון בו הוא התכוון לעבוד מיד לאחר מכן. הנחת היסוד הינה כמובן שעל המערער חובת ההוכחה כי התכלית הישירה של ביצוע אותה פעולה הייתה התכלית השנייה. בשאלה זו יש להכריע כאמור על-פי הודעת המערער ללא כל דעה מוקדמת, ולא מתוך כוונה לתרץ מראש מסקנה זו או אחרת. למקרא הודעתו של המערער, שעליו כאמור חובת ההוכחה, ברור לנו לא רק שהוא לא הוכיח את סבירות גירסת פתיחת התריס למען עסקו על פני גירסת פתיחת התריס למען ביתו, אלא הוכח בדיוק ההפך. מענה פיו של המערער, בהשיחו לפי תומו לחוקר המוסד, ענה בו כי תכלית פתיחת התריס בעת ביצוע אותה פעולה הייתה "על מנת לאוורר את הדירה". באמור יש לדעתנו משום הוכחה פוזיטיבית לפעולה "למען הבית" אף מעבר לאי-הוכחת המערער את סבירות גירסת פתיחת התריס לשם עיסוק על פני גירסת פתיחת התריס למען הבית. דומה שעם כל הרצון המובן לסייע למערער אין לפסול מראש את האפשרות שבכל זאת ייתכן שהוא פתח את התריס בסלון "למען ביתו" ולא "למען עסקו". ואם מתוך אמירתו המפורשת והברורה לכאורה "מה שקרה, רציתי לפתוח את תריס מרפסת הבית על-מנת לאוורר את הדירה", חברתי מסיקה את היפוך משמעותה, שהוא התכוון בעצם לפתוח את התריס על-מנת להאיר את הסלון בכדי לעבוד; אזי נשאלת מאליה השאלה מה היה עליו לומר אילו באמת התכוון לפתוח את התריס "על מנת לאוורר את הדירה". בהיעדר מענה מספק לשאלה זו, לצערנו, סבורים אנו כי משמעות הדברים כפשוטם, כהווייתם, אינה סבירה פחות מפרשנות הפוכה לתוכנם; ומשכך אין מנוס בנסיבות המקרה בלתי אם לקבוע כי אין להכיר בתאונה שאירעה למערער כתאונת עבודה שאירעה תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו. 7. סיכומו של דבר - אם תישמע דעתנו, דין הערעור להידחות ללא צו להוצאות. הנשיא ס' אדלר 1. ערעור זה עניינו היקף הכיסוי הביטוחי שמעניק ענף הביטוח מפני תאונות בעבודה למבוטח אשר מבצע חלק מעבודתו במעונו. מדינת ישראל היא מדינת רווחה המעניקה הכנסה מינימלית לכל תושביה. תושב אשר איננו מסוגל לעבודה עקב מוגבלות מקבל גימלה וסיוע נוסף מכוח פרק ט' לחוק, הדן ב"ביטוח נכות". אדם אשר נפגע בעבודה מקבל גימלה או תשלום חד-פעמי והטבות נוספות מכוח פרק ח' לחוק. תושב שנפגע בתאונה שאינה תאונת עבודה, אולם נגרמה על-ידי "גורם חיצוני", מקבל גימלה. תושב מובטל מקבל דמי אבטלה מכוח פרק ז' לחוק. תושב, שאין לו הכושר לעבוד, יקבל גימלת הבטחת הכנסה מכוח חוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1980, ועוד. מכאן, שככל שכושרו של המערער לעבוד נפגע כתוצאה מהתאונה מושא תובענה זו, הוא יקבל סיוע מהביטוח הלאומי. השאלה שלפנינו היא באיזה ענף ביטוח ישובץ. ככלל, ענף הביטוח מפני תאונות עבודה מעניק לנפגע תנאים טובים יותר מהענפים האחרים, ועל-כן רצונו של המערער להיות מוכר כנפגע תאונת עבודה. לפיכך, השאלה המתעוררת במקרה דנן היא זו: במקרה של תאונה שאירעה בביתו של "עצמאי", היכן נמצא הגבול בין תאונת עבודה לבין תאונה על-פי ענף ביטוח אחר. 2. תאונה אשר אירעה במעונו של המבוטח תוכר כתאונת עבודה כאשר הוא מרים את נטל ההוכחה המוטל עליו ויוכיח כי הקים בביתו מקום עסק (משרד, מפעל), וכאשר קיים קשר סיבתי ישיר בין ביצוע עבודתו לבין התאונה. שאלת היקף הכיסוי הביטוחי במקרים של ביצוע עבודה בבית איננה חדשה ונדונה בפסיקת בית-דין זה ובפסיקה של בתי-המשפט בחו"ל. על-מנת לקבוע אם המבוטח אכן הקים משרד או מפעל בביתו עלינו לבדוק, בין היתר, את תדירות וכמות העבודה שבוצעה בבית, נוכחות ממושכת של ציוד בבית וסוג העבודה המצדיק ביצועה בבית. משמדובר במבוטח שהוא "עצמאי" נטל ההוכחה עליו, מכוח סעיף 83 לחוק. מכיוון שמדובר בתאונה שאירעה במעון, נקבע בפסיקה מבחן קשר סיבתי מחמיר. הטעם העיקרי לכך הוא כי מתרחשים במעונו של המבוטח אירועים ופעילויות שאינם קשורים לעבודתו. טעם נוסף הוא, כי המבוטח העצמאי נמצא לבדו בביתו ואין אדם אחר ניטרלי אשר יכול להעיד על נסיבות קרות התאונה. קיומו של מקום עבודה במעון המבוטח מעורר שאלות של פעולות בנות תכליות שונות (multi-purpose activities) וניתן ליישם את ההלכה במקרים הללו לשאלות של ביצוע עבודה בבית. במקרים הללו יש לקבוע אם התכלית האישית הנוגעת למבוטח כבעל בית גוברת על התכלית העסקית שלו כבעל עסק המתנהל בבית. במילים אחרות, מהי התכלית העיקרית של ביצוע הפעולה שבגללה אירעה התאונה. יצוין כי במקרה דנן המוסד לא חלק על כך שהמערער היה עובד באופן תדיר במעונו והמחלוקת בין בעלי-הדין התרכזה בקשר הסיבתי בין תיקון התריס לבין עבודתו של המערער. אשר לקשר סיבתי נדגיש כי המבחן נוגע למידתיות, דהיינו מהי מידת הקשר של הפעולה שבוצעה בעת התאונה במעונו של המבוטח, לעבודתו. 3. על-מנת לקבוע האם תיקון התריס נעשה במסגרת עבודתו של המערער הייתי מאמץ שני מבחנים. המבחן האחד - מהי התכלית העיקרית (dominant motive), האם הייתה אישית או עסקית? המבחן השני - האם המבוטח היה מבצע את הפעולה אלמלא רצה לעבוד בבית. לטובת המערער יצוין כי התאונה אירעה בשעות עבודתו ובמקום שהוא נהג לעבוד בו. כמו כן, אדם זקוק לאור ולאוויר כדי לעבוד. על-כן, יש מידה מסוימת של זיקה וקשר סיבתי בין פתיחת התריס לבין עבודתו של המערער. לעומת זאת, ככלל, תיקונים אשר בוצעו בבית, לרבות תיקון תריס, אינם פעולות נלוות לעבודתו של מבוטח העובד בביתו. יש הבדל בין פתיחת תריס לבין תיקונו. יש הבדל בין הדלקת מנורה לבין תיקון בית המנורה. העבודה שהמערער ביצע בביתו הייתה של הכנת חשבונות וניהול עסקיו ולא של תיקון תריס. כמו כן, תיקון תריס אינו פעולה שהמערער עשה במסגרת עבודתו הרגילה. התכלית העיקרית בתיקון התריס הייתה החזקת הבית ותיקונו. אשר למבחן השני, המערער היה מתקן את התריס גם ללא קשר לעבודתו, במסגרת תפקידו כבעל דירה המתגורר בה. יש אמנם קשר סיבתי מוגבל בין תיקון התריס ולרצונו של המערער לעבוד בבית, אולם זהו קשר שולי ומשני לאחזקת הבית. במקרים של מבוטחים המבצעים עבודה במעונם דק הגבול בין תאונות בעבודה לבין תאונות אחרות. אולם, הגבול קיים, ולדידי התאונה שאירעה למערער לא הייתה בצד הגבול של תאונות עבודה. 4. סוף דבר, הייתי דוחה את הערעור, וממליץ למוסד לביטוח לאומי לא לטעון את טענת השיהוי אם יגיש המערער תביעה במסגרת ענף התאונות או ענף הנכות הכללית.  השופטת נ' ארד קראתי בעיון את חוות-דעתם של חבריי הנשיא ס' אדלר והשופט י' פליטמן ואין בידי לקבלן. אקדים ואומר, כי עיקרה של המחלוקת בפרשנות הניתנת לנסיבות אירוע התאונה ותוצאתן המשפטית. כפי שיובהר להלן, דעתי היא כי פעילותו של המערער עובר לאירוע התאונה ובמהלכה הינה אינטגרלית לעבודתו ונלווית לה. כיוון שכך, יש להכיר בתאונה שאירעה למערער כ"תאונת עבודה" כמשמעותה בסעיף 79 לחוק. את נימוקיי אפרט להלן. אפתח בסקירת הרקע העובדתי כפי שהוברר מכלל חומר הראיות שהיה בפנינו, לרבות ההודעות שמסר המערער לחוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי. עובר לתאונה היה המערער עובד עצמאי. את עיסוקו במסחר שיש ניהל בדירת מגוריו אשר שימשה גם כמשרדו הפרטי. חלק מעבודתו ביצע מחוץ לבית במגעיו עם מזמיני עבודות שיש וספקיו, ואילו את עבודת הניירת - תעודות משלוח, חשבוניות וכל כיוצ"ב - ביצע בביתו, אשר, כאמור, שימש לצורך זה כמשרד. כך נהג המערער גם ביום 26.6.1996 בו אירעה לו התאונה, אותה תיאר בהודעתו לחוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי (להלן - ההודעה): "ביום המקרה יצאתי בבוקר לראות את הבניין באשדוד. חזרתי להמשך עבודת ניירת אצלי בבית, עבודה משרדית. תכננתי לחלק בהמשך חשבוניות לאנשים... מה שקרה רציתי לפתוח את תריס מרפסת הבית על מנת לאורר את הדירה והתריס נתקע במסילה. עליתי על המעקה על מנת להכניס את התריס למסילה ומה שקרה מעדתי ונפלתי מגובה קומה רביעית למטה לרצפה לגינה". המערער הובהל לבית החולים, אושפז משך תקופה ארוכה ולטענתו נגרמה לו נכות בשיעור ניכר כדי כך שלא חזר לעבודתו. דירתו של המערער הייתה בת ארבעה חדרים, ואותה תיאר בהודעה כך: "...חדר שלישי היה לי בו את הציוד קלסרים תעודות משלוח חשבוניות של עבודתי ובסלון או בחדר או בפינת אוכל הייתי יושב ומבצע עבודת ניירת של העסק שלי. היה לי בבית גם מכשיר פקס ששימש אותי לעבודה. הפקס היה נמצא ליד החדרים". אף בדוח סיכום חקירה (מוצג נ/2) שנערך על-ידי חוקר המוסד לביטוח לאומי לאחר ביקור במקום, מוצאים אנו את התיאור הזה: "חדר המגורים הסלון הוא חדר אחד שמתחיל מהכניסה לדירה מדלת הכניסה ועד לתריס לחלון ממנו נפל התובע. אין לחדר חלון או תריס מלבד חלון ההזזה והתריס ממנו נפל התובע". בתצהירו הוסיף המערער והבהיר כי בבוקר יום התאונה היה לבד בבית וכי היה צריך לפתוח את התריס: "כדי להכניס אור הביתה ואויר שכן היה יום חם כמו ימי הקיץ. ללא פתיחת התריס לא ניתן היה לעבוד בפנית [צ"ל: בפינת - נ' א'] העבודה הנמצאת בסלון הבית". בחקירתו הנגדית אמר: "התריס של הסלון סיפק אור לכל חדר המגורים... אם רציתי לשבת או בסלון או בפינה שלי, אני יכול להדליק גם את האור אני לא חייב לפתוח את התריס. אם הייתי נכנס הביתה, הייתי צריך לפתוח את התריס כדי שיכנס אוויר ואור כיוון שזה המקום היחידי לאויר בסלון. בחדרים אני פותח את התריסים הקשורים לחדרים. עליתי על המעקה כדי להכניס את שלב התריס למסילה ולא כדי לפתוח". המסגרת הנורמטיבית 3. התופעה של "עבודה מהבית" (homework), בין כשלעצמה ובין כסוג של "עבודה מרחוק" (telework), בין שהיא מבוצעת על-ידי עובדים שכירים ובין שהיא מבוצעת על-ידי עובדים עצמאיים המנהלים עסק מלא או חלקי בביתם, היא תופעה נפוצה בחיי העבודה ומוכרת, על השלכותיה, במשפט העבודה ובתחומי הביטחון הסוציאלי. בעניין ישראל [1], בעמ' 132 עמד בית-דין זה על מהותה של העבודה בבית וכך אמר: "...עצם היותו עוסק במשלח ידו בביתו אינו מעורר, לכשעצמו, תמיהה או חשד; דבר נפוץ למדי הוא, שעובד עצמאי - אדון לעתותיו ולמעשיו - מנהל את עסקיו, ולו באופן חלקי, במעונו". אכן, הבית עצמו עשוי לשמש למטרה דו-תכליתית: למגורים ולעבודה. מדברים אנו במסגרת אשר איננה "מפעל" ושאין בה פיקוח על עבודתו של המבוטח; לא מן הנמנע שהמבוטח יהיה בגפו בביתו בעת אירוע התאונה, כשהוא העד היחיד להתרחשותה ושמטבע הדברים הוא בעל העניין בהכרה בה כ"תאונת עבודה". אולם, באלה בלבד אין די כדי לשלול את עצם ההכרה בהתרחשותה של תאונת עבודה במהלך העבודה בבית ובמסגרתה. בכל מקרה ומקרה עלינו "למקם" את נסיבות אירוע התאונה ואת הקשר הסיבתי בינה לבין אחת מן התכליות הללו. כך, יכול ונסיבות אירוע התאונה ילמדונו שהתרחשה אגב התנהלותו של הנפגע בחיי היום-יום שלו בביתו. יכול ונסיבות התאונה ילמדונו שהתאונה התרחשה עקב עיסוקו של המבוטח ותוך כדי עיסוקו, כאשר לצורך זה היה לו ביתו כמשרדו. בה במידה, לא מן הנמנע הוא שמשרדו של הנפגע ישמש לו לשינה או למגורים ולא רק כמקום עבודה. גם אז נבחן את נסיבות התאונה, ואת הקשר הסיבתי בינה לבין משלח ידו ועיסוקו. הנה-כי-כן, בחינתנו את התאונה כ"תאונת עבודה" תיעשה לא על-פי זירת התרחשותה של התאונה או מיקומה, כי אם לנוכח נסיבותיו הספציפיות של המקרה הקונקרטי וקביעת קיומו - או אי-קיומו - של הקשר הסיבתי בין אירוע התאונה לבין עיסוקו של המבוטח. 4. משקבענו עיקרון זה, נמשיך וניתן את הדעת לנטל ההוכחה, אשר שונה הוא עת המדובר בתאונה שאירעה לעובד מזה המוטל על מי שהוא עובד עצמאי, אשר עליו אין חלה חזקת הסיבתיות שבסעיף 83 לחוק. בנדון זה, מסכימה אני עם חברי השופט פליטמן, כי על העובד העצמאי נטל ההוכחה שהתאונה אירעה לו "תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו", כהגדרתה של תאונת עבודה בסעיף 79 לחוק. על מידת ההוכחה הנדרשת מן העובד עצמאי עמד בית-דין זה בעניין טריכר [3] בו אמרה השופטת פורת כך: "שעה שמדובר בתאונה שארעה בין כותלי ביתו של עובד עצמאי - יש להחמיר יותר בדרישת ההוכחה בדבר קשר הדוק בין העיסוקים שבמהלכם ארעה התאונה - לבין משלח היד. שהרי בין כתלי הבית הפרטי - לא אחת מתערבבים התחומים זה בזה ולא תמיד יהא זה קל להציב את התחום בין עיסוק פרטי לבין עיסוק הקשור למשלח היד". עם זאת, ולמרות הקושי שבהצבת התחומים, הכיר בית-דין זה בתאונות עבודה שאירעו לעובד ולעובד עצמאי תוך כדי עבודה שביצעו בביתם. בפסק-הדין בעניין לב [5] נפגע עובד שכיר תוך כדי עבודה בביתו, אגב החלפתה של נורת חשמל מעל לשולחנו. בית-דין זה הכיר בקיומו של קשר סיבתי בין החלפת הנורה לבין העבודה, תוך שקבע כי "מעשה החלפת מנורה במנורה, נעשה לתכלית אחת ויחידה והיא ביצוע העבודה", לאמור "עקב" העבודה. הלכה דומה נפסקה בעניין ישראל [1] כשהמדובר היה בעובד עצמאי, לאחר שנקבע כי "החלפת הנורה המקולקלת בנורה חדשה הייתה הכרחית למען עיסוקו של המערער במשלח ידו, ולמען עיסוקו בלבד". מכאן לענייננו 5. מתוקף הוראתו של סעיף 79 לחוק, בקרות תאונה צריך שיתקיימו בה שני יסודות הטעונים הוכחה, והם, כאמור בפסק-הדין בעניין ישראל [1]: "...[ש]הפעולה נעשתה לצורך עיסוקו במשלח ידו ('עקב'), בין שתראה בה פעולה השייכת מהותית לעיסוק עצמו ובין שתראה בה פעולה הנלווית לעיסוק, והתאונה ארעה במהלך העיסוק ('תוך כדי')". יסודות אלה התקיימו לשיטתי גם בענייננו ועל כך אעמוד בהמשך הדברים, כמפורט להלן. התאונה אירעה "עקב" עיסוקו 6. לפי הודעתו נפגע המערער בנסיבות אלה: "...התריס נתקע במסילה. עליתי על המעקה על מנת להכניס את התריס למסילה ומה שקרה מעדתי ונפלתי..." בחקירתו הנגדית תיאר המערער את אירוע התאונה כך: "עליתי על המעקה כדי להכניס את שלב התריס למסילה ולא כדי לפתוח". בית-הדין האזורי ראה פעולה זו כפעולה של "תיקון המסילה" או "תיקון שלבי תריס ההזזה" ועל-כן קבע כי: "תיקון תריסים אינו משלח ידו של סוחר באבני שיש והזיקה של אותו תיקון לצורך המיידי של עבודת התובע היא שולית". על-כן, נקבע בפסק-הדין כי פעולה זו אינה באה בגדר "המבחן האיכותי" ודינה להידחות. 7. הנמקה זו, אשר חברי הנשיא אדלר מאמץ אותה בחוות-דעתו, אין בידי לקבלה. כמתואר לעיל, העולה בבירור מחומר הראיות הוא שהמערער סבר כי יהא בידו להחזיר את התריס "להילוכו" בפעולה פשוטה וסבירה. פתיחת התריס הייתה חיונית, ולמצער דרושה, לביצוע העבודה. בכך שהמערער ניסה להזיז את התריס בכה ובכה, אין די כדי לקבוע כי חרג מעיסוקו הרגיל - טיפול בניירת המשרדית - אותו התכוון לבצע בתנאי התאורה והאוורור שנדרשו לשם כך. בנסיבות אלה אין לראות בהכנסת התריס, או שלב משלביו, למסילה, פעולה זרה למהלך הדברים הרגיל הנובע מעבודתו של המערער. כיוון שכך, ניתן לקבוע כי נפילתו של המערער מן המרפסת, אגב פתיחת התריס, התרחשה "עקב" עיסוקו ובקשר אליו. שונה מערכת הנסיבות בענייננו מזו שבעניין בן ישי [6]. שם טען הנפגע כי נפל מסולם אגב עיסוקו בפירוק מזגן מחלון דירתו והוצאתו מן המרפסת. באותו מקרה נקבע, כי פירוק המזגן נעשה כדי למנוע את גניבת המזגן מדירתו של הנפגע ולא עקב עיסוקו במשלח ידו כטכנאי מזגנים. 8. זאת ועוד, הדעת נותנת שאילו נכנס המערער, באותו יום, למשרדו והיה פונה לפתוח את התריס לצורך אוורור המשרד, בטרם ישב אל שולחן העבודה, היינו רואים בפעולתו זו כפעולה הקשורה לעבודה, פעולה הנעשית "עקב" העבודה. בה במידה, הניסיון להשיב את התריס למסלולו, בנסיבות המתוארות לעיל, היה אף הוא נחשב כסביר, לא פחות מפעולה של החלפת נורה. יוטעם כי אף באת-כוח המוסד לביטוח לאומי לא ראתה "באופן שהוא פתח את התריס" פעולת תיקון הזרה לעבודתו של המערער, אילו התרחשה במשרד. הטעם לפגם היה במקום האירוע ולא במהלכו, לרבות טלטול התריס והסטתו. בנסיבות אלה, התאונה שאירעה למערער אגב פתיחת התריס, אילמלא התרחשה בביתו ואילו התרחשה במשרדו, הייתה מוכרת כתאונת עבודה. כזאת אישרה בפנינו באת-כוח המוסד לביטוח הלאומי בתשובתה לשאלת בית-הדין: "אם הדירה היתה משרד ואם אותה פעולה היתה קורית במשרד, באופן שהוא פתח את התריס - היינו מכירים בכך כתאונה בעבודה. יש הבדל בין הבית למשרד". בכך סמכה באת-כוח המוסד על פסק-הדין של בית-הדין האזורי בבאר-שבע בעניין פרידמן [7] בו לא הוכרה תאונה שאירעה למבוטח במהלך עבודתו בבית, כשמעד ונחבל בדרכו לענות לצלצול טלפון. 9. ההבחנה אותה מבקש המוסד לביטוח לאומי לעשות בסיווג התאונה ובהכרה בה על-פי מקום האירוע בלבד אינה מקובלת עליי. לשיטתי, אין מקום לחציצה מוחלטת בהכרה בתאונה המתרחשת אגב עבודה בבית לבין הכרה בתאונה המתרחשת בעבודה. כשהבית משמש לצורכי עבודה, הופך הוא להיות, על דרך של העתקה מושגית, סביבת עבודה בדומה לזו המתקיימת במשרדו של הנפגע. אי לכך, ככל שהתאונה, על-פי נסיבותיה והקשרה, הייתה מוכרת כתאונת עבודה אילו התרחשה במשרדו, כן יש להכיר בה לנפגע כתאונת עבודה עת התרחשה בביתו המשמש לו כמשרדו. זאת, תוך שניתן את הדעת למידת ההוכחה הנדרשת מן העובד העצמאי, כפי שנקבע בהילכת טריכר [3]. כך גם בענייננו - העתקה מושגית של אותה התרחשות עצמה, מחדר העבודה במשרד לאתר העבודה בבית המגורים, נושאת בחובה תוצאה זהה והיא הכרה בפתיחתו של התריס ובתכליתה כחלק מן העבודה אותה עמד המערער לבצע וקיומו של הקשר הסיבתי בין נסיבות פתיחת התריס לבין התאונה. התאונה אירעה "תוך כדי" עיסוקו 10. לפי מסכת העובדות שבפנינו, הגיע המערער לביתו בשעות הבוקר, שעה שאיש מבני המשפחה לא היה בבית, במטרה לבצע עבודה משרדית. את העבודה נהג לבצע בחדר המרכזי של הבית, הסלון. היום היה יום קיץ, התריס היה מוגף והחדר בלתי מואר. אך טבעי הוא, כי בכניסתו לחדר המגורים ניגש המערער לפתוח את התריס במטרה לאוורר את החדר ולהאירו. אם כתוצאה מכך הואר או אוורר גם חלק אחר של הבית, אין בכך מאומה כדי להמעיט מן הצורך שגילה המערער, באותה עת, לביצוע הפעולה של פתיחת התריס. פעולה זו נראית בעיניי כפעולה מקדימה להתחלת העבודה. ככזו, הרי היא פעולה טבעית וסבירה המתבקשת מעצם הנסיבות, ויש לראותה כפעולה נלווית לעבודה וכרוכה בה. בכך שהמערער אישר שיכול היה להתיישב לשולחן העבודה ולהדליק נורת חשמל, אין כדי לגרוע מאומה מהלגיטימיות של רצונו לפתוח את התריס ולשאוב אור ואוויר מן החוץ. 11. יטען הטוען כי אילו הוכח שהמערער פנה לפתוח את התריס לאחר שכבר ישב ליד שולחן העבודה ועסק בהכנת רישומו, או אז בפנינו קשר סיבתי מוכח של פעולה נלווית לעבודה. זהו המעגל הפנימי, הגרעיני הראשון, ובכך אין רבותא. אולם בעיניי, גם פעולה המצויה בשוליים המיידיים של אותו מעגל גרעיני עשויה להיות מוכרת כתאונת עבודה, כגון המקרה שבפנינו, בו הקדים המערער ובטרם ישב אל שולחן העבודה פנה לפתוח את התריס. למה הדבר דומה? לאותו אדם שנכנס לחדר החשוך והיה עליו להדליק את האור, ואגב כך התחשמל ונפגע. האם בכך שנדלק האור בחלל רחב מזה המיידי לשולחן עבודתו נשלול את קיומו של הקשר הסיבתי? האם בכך שהקדים והדליק את האור לפני שהתיישב לשולחן העבודה נשלול את קיומו של הקשר הסיבתי בין אותה פעולה לבין עיסוקו? או את היותה של פעולה זו נלווית לעבודה? התשובה השלילית לשאלות אלה היא התשובה הנכונה אף בנסיבות המקרה שבפנינו. עובדות המקרה מצביעות על כך שכוונתו של המערער הייתה לבצע עבודת ניירת. לשם כך חזר לביתו, ולשם כך הקדים ופתח את התריס לפני שהתיישב אל השולחן לביצוע העבודה. לא למותר לציין שלא הועלתה טענה של עירוב התחומים, כגון שהתאונה אירעה שעה שבני משפחתו של הנפגע היו אף הם בבית, ושפתיחת התריס נעשתה אגב כניסתם של כל בני הבית לדירה או בעבורם, ושלא לצורכי עיסוקו בלבד. 12. הנה-כי-כן, הוכחו שני היסודות הטעונים הוכחה בהוראתו של סעיף 79 לחוק: הפעולה של פתיחת התריס נעשתה לצורך עיסוקו של המערער במשלח ידו ("עקב") ובמהלך עיסוקו של המערער ("תוך כדי"). זאת, בין אם נראה בה פעולה השייכת מהותית לעיסוק עצמו - של עבודת הניירת שהתעתד לבצע - ובין אם נראה בה פעולה הנלווית לעיסוק. כללו של דבר 13. אילו נשמעה דעתי, היינו מקבלים את הערעור וקובעים כי יש להכיר בתאונה שאירעה למערער כתאונת עבודה כמשמעותה לפי סעיף 79 לחוק. בהתאם, הייתי מחייבת את המוסד לביטוח לאומי בהוצאות משפט של המערער, בסכום של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ. נציג עובדים ג' הראל אני מקבל את הסבריה של השופטת ארד ומסכים איתה ש"הוכחו שני היסודות הטעונים הוכחה בהוראתו של סעיף 79 לחוק: הפעולה של פתיחת התריס נעשתה לצורך עיסוקו של המערער במשלח ידו ('עקב') ובמהלך עיסוקו של המערער ('תוך כדי')". אשר-על-כן אני מצרף את דעתי לחוות-דעתה של השופטת ארד המקבלת את הערעור וקובעת שיש להכיר בתאונה שאירעה למערער כתאונת עבודה כמשמעותה לפי סעיף 79 לחוק. נציגת מעבידים א' גלין אני מצטרפת לפסק-דינה של השופטת ארד. לאור העובדה כי עבודה מהבית הולכת ומתרחבת במשק הישראלי חשוב במיוחד לציין את הבחנתה כי "בתאונה המתרחשת בעבודה כשהבית משמש לצורכי עבודה, הופך הוא להיות על דרך של העתקה מושגית, סביבת עבודה בדומה לזו המתקיימת במשרדו של הנפגע. אי לכך, ככל שהתאונה, על-פי נסיבותיה והקשרה, הייתה מוכרת כתאונת עבודה אילו התרחשה במשרדו, כן יש להכיר בה כתאונת עבודה לנפגע, עת התרחשה בביתו המשמש לו כמשרדו". הלכה זו נותנת מענה לבעיות רבות אשר יעלו, מן הסתם, גם בעתיד, בכל הכרוך בעבודה מן הבית. סוף דבר הערעור מתקבל ברוב דעות של השופטת ארד ונציגי הציבור ג' הראל וא' גלין וכנגד דעתם החולקת של הנשיא אדלר והשופט פליטמן. אשר-על-כן, כאמור בחוות-דעתה של השופטת ארד, יש להכיר בתאונה שאירעה למערער כתאונת עבודה כמשמעותה לפי סעיף 79 לחוק. המוסד לביטוח לאומי יישא בהוצאות משפט של המערער, אשר טען לעצמו, ובתוך 30 יום מהיום ישלם למערער סכום של 5,000 ש"ח. לא ישולם הסכום במועדו, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. הכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה