1. הדיון בתיק זה התקיים בהעדר נציגי הציבור אשר הוזמנו ולא הופיעו, ולא מסרו נימוק לאי הופעתם. כדי לא לדחות את הדיון הוחלט כי הדיון יתקיים בהעדרם. 2. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת ובה תבע פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה, החזר הוצאות נסיעה, דמי חגים, דמי מחלה וגמל מעביד בסך כולל של 33,896 ₪. כן נתבעו פיצויי הלנה. 3. בתביעה, שהוגשה ביום 6.1.02 נטען כי התובע חדל לעבוד מפאת גילו (66) ועל סמך אישור הרופאה התעסוקתית ביום 15.12.01. 4. הנתבעת טענה כי איננה חברת שמירה אלא חברה לאספקת כח אדם וכי התובע עבד כעובד כללי ולא כשומר. כן נטען כי אין קשר בין גילו של התובע לבין סיום עבודתו, וכי התובע התפטר בלא שנתן הודעה מוקדמת כדין. 5. בישיבת יום 17.12.02 הוגדרו המוסכמות והפלוגתאות כלהלן: מוסכמות: א. תקופת העבודה 1.4.98 עד 14.12.01. ב. התובע קיבל שכר לפי שעות. ג. התובע התפטר לאחר גיל 65. ד. התובע זכאי לתשלום דמי הבראה ופדיון חופש בגין תקופת עבודתו בכפוף לטענות התיישנות.   פלוגתאות: א. האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים. לטענת התובע - התפטר לאחר הגיעו לגיל 65 ולפיכך זכאי לפיצויי פיטורים. לטענת הנתבעת - התובע לא נימק את התפטרותו כהתפטרות מחמת גיל. התובע נימק את התפטרותו בנימוקים אחרים - הרעת תנאים, מצב בריאותי. לפיכך טוענת הנתבעת כי התובע אינו זכאי לפיצוי פיטורים. ב. האם זכאי התובע לדמי נסיעות בגין התקופה 4/00 עד 15.12.01. 6. בישיבת יום 5.2.04 העידו התובע ונציג הנתבעת, מר אלי מזרחי. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. 7. מחומר הראיות עולה התמונה העובדתית דלהלן: א. התובע החל לעבוד בחניון אגד ברחובות ביום 1.4.98, כעובד הנתבעת. ב. תלושי השכר שקיבל התובע נושאים את שם הנתבעת (השם שונה במהלך הזמן מ"יש-מן" שרותי כח אדם בע"מ ל"יש-מן שירותי אבטחה ואחזקה (2001) בע"מ). ג. בתלושי השכר צוין כי התובע מועסק במחלקה שכונתה "אגד - רחובות". ד. התובע החל לעבוד בהיותו בן 63. ה. התובע ביקש לסיים את עבודתו ב- 8/01 והגיש תביעה כנגד הנתבעת, אך מנהל הנתבעת שכנע אותו להמשיך בעבודתו. ו. ביום 27.11.01 שלח התובע לנתבעת מכתב (נספח א' לכתב ההגנה) בו הוא מודיע על סיום עבודתו ביום 15.12.01. המכתב נתקבל אצל הנתבעת ב- 2.12.01. ז. במענה למכתבו נשלח אל התובע מכתב מהנתבעת בתאריך ה -7.12.01, בו נאמר: "לכבוד X X הנדון: X X ת.ז. X הופתעתי לקבל את מכתבך מתאריך 27.11.01 בו אתה מודיע שאתה מפסיק לעבוד וזאת מכיוון שכבר בתאריך 29.8.01 הגשת תביעה בגין פיטורין בו בשעה שאתה עדיין עובד ומשתכר בחברתנו, נכון לכתיבת שורות אלה ממש. אנא ממך מר X אם ברצונך להפסיק לעבוד, העבר הודעה מסודרת למנהל העבודה מר אלי מזרחי בשיחה ישירה והן בכתב על פי כללי מתן הודעה מוקדמת המתחייבת על פי חוק ואל נא תקדים את המאוחר ותגיש תביעה לפיצויי פיטורין בשעה שאתה עדיין עובד באותו תפקיד תקופה רצופה ועדיין משתכר. מכתבך מיום 27.11.01 וכן הגשת התביעה (להזכירך תביעת פיצויי פיטורין במקביל להמשך עבודתך) מעלה תהיות לגבי אמיתות דבריך וכוונתיך. בברכה יוסי אוחנה סמנכ"ל" ח. התובע הועסק כמפעיל מחסום - העלה והוריד את המחסום בכניסה לחניון ובדק תוי כניסה לכלי הרכב. (עדות התובע, עמ' 3 לפרוטוקול; עדות אלי מזרחי, עמ' 8 לפרוטוקול). ט. הנתבעת לא שילמה לתובע פדיון חופשה ודמי הבראה. י. הנתבעת הציעה לתובע כרטיס חופשי - חודשי אך התובע סירב לקבלו ודרש תשלום בטענה כי נסע במונית בהעדר תחבורה ציבורית בשעה 06:00 בבוקר (פרוטוקול ישיבת יום 17.12.02). י"א. ב- 9/00 חלה התובע ונעדר מהעבודה 28 ימים (אישור מחלה לתקופה שבין 15.9.00 ועד 12.10.00 צורף לנספחי התצהיר, בתלוש משכורת 12/00). בגין תקופת המחלה שילמה הנתבעת לתובע 564 ₪. י"ב. התובע לא קיבל דמי חגים. 8. עיקר טענות התובע: א. התובע הועסק כשומר והיה מופקד על המחסום ולפיכך הוא זכאי להפרשות לקרן פנסיה בהתאם לצו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה. ב. התובע התפטר מחמת הגיעו לגיל 66 ולכן הוא זכאי לפיצויי פיטורים על פי הוראת סעיף 11 (ה) לחוק פיצויי פיטורים. ג. הנתבעת לא שילמה לתובע פדיון חופשה ודמי הבראה ולא הרימה את הנטל להוכיח את תשלומם. ד. לתובע קמה הזכות לקבלת דמי חגים ואף הנתבעת לא חלקה על זכות זאת אלא טענה כי זכות זו נשללה מהתובע הואיל ולא עבד בסמוך להם. מקום בו אין מחלוקת באשר לעצם הזכאות לקבלת דמי חגים, מוטל נטל ההוכחה על המעביד. ה. בחודש אוגוסט 2000, עבר התובע צינתור בליבו, ועקב כך נאלץ להיעדר מעבודתו משך 27 ימים, החל מיום 15.9.00 ועד ליום 21.10.00. עבור ימי מחלה אלה היה התובע זכאי לקבל סך של 1,874 ₪. ברם, בפועל החסירה הנתבעת משכרו סך של 1,300 ₪ והוא קיבל רק 564 ₪ וזאת אף על פי שהתובע הציג תעודת מחלה עבור כל ימי העדרותו (העתק תעודת המחלה הוצג במסגרת העתק תלוש משכורת חודש דצמבר, נספחים 2 לתצהיר התובע). ו. מעבידתו של התובע הייתה הנתבעת ולא "אגד". 9. עיקר טענות הנתבעת: א. אין לקבל את טענת התובע כי התפטר מחמת מצבו הבריאותי שכן התובע לא ביקש לשבצו בתפקיד אחר והמשיך בעבודתו גם לאחר הגשת התביעה. הנתבעת תטען כי היה על התובע להוכיח קשר סיבתי בין מצב הבריאות לבין המשך העבודה דהיינו, כי האישורים הרפואיים בעת ההתפטרות מצביעים על כך, כי אינו יכול להמשיך בה וזאת לא הוכח כלל ולא הובאה כל עדות רפואית חד משמעית לענין זה. ב. באשר להתפטרות מטעמי גיל. גם זו עילה מלאכותית שהומצאה בדיעבד להצדיק את אקט ההתפטרות אם לא יצליח אקט ההתפטרות בשל מצב בריאות. התובע הינו יליד שנת 1935 והחל ביום 1.4.98 בהיותו בן 63. הדעת סוברת כי התובע כלל לא ביקש לפרוש בגיל 65, שכן אחרת מדוע יטרח להתחיל עבודה חדשה בגיל 63...!!! גם הפרישה לא אירעה לקראת היותו בן 65 כפי שאכן יצופה ממנו, אלא שנה ומחצה לאחר מכן ובלי כל קשר. ג. עצם הזכאות והסכום המגיע שנויים במחלוקת ולפיכך אין להשית על הנתבעת פיצויי הלנה. ד. דמי הבראה לענין דמי ההבראה מסכימה הנתבעת כי לתובע זכות לקבל דמי הבראה בכפוף לזכות קיזוז מהודעה מוקדמת שלא ניתנה והתיישנות. התובע לא צירף כל ראיה לסכום הנתבע או לאופן החישוב ובית הדין לא יעשה מלאכתו במקומו. התובע הודה כי לא עבד במשרה מלאה ולמעשה עבד לפי שעות בהיקף המקביל ל- 56% משרה בלבד. זכאותו הנה 3,351 ₪ = 56% X 285 X 21 ימים. זכאות זו כפופה לכך כי עבד אצל שני מעבידים בתקופות שונות ובכפוף להתיישנות וקיזוז. ה. דמי חופשה הוסכם כי לתובע מגיע בכפוף להתיישנות מאז 20.8.98 סך של 45.5 ימי חופשה. זכאותו הנה 3,363 ₪ = 132 ₪ (שווי יום חופשה) X 56% X 45.5 ימים. הזכאות הינה בכפוף להתיישנות וקיזוז. ו. דמי מחלה התובע לא המציא אישור מחלה בתקופת עבודתו ואף לא צירף לתצהיר כל אישור בדבר זכאותו או כל מסמך לתמוך טענותיו כל מחלה בשנת 2000. לטענתו נתן אישור מחלה למעבידו (עמ' 6 שורה 19). טענה זו נסתרה בתצהיר עד הנתבעת וחקירתו הנגדית. הצירוף לתלוש השכר עדיין אינו מאשר הגשתו במועד. ז. החזר הוצאות נסיעה התובע תבע סך של 1,922 ₪. בתצהיר הנתבעת הסתבר כי קיבל כרטיס חופשי חודשי כמו כל העובדים, אך מאחר וטען כי בנו חבר אגד ולכן זכאי לנסיעות חינם סירב לקבלו. בנסיבות אלו אין התובע זכאי לדרוש או לקבל דמי נסיעות לעבודה. יודגש כי תביעה זו נזנחה בסיכומי התובע מכל וכל. ח. דמי חגים הסכום הנתבע לא נתמך בכל אסמכתא והתובע לא הוכיח אם עבד בערבי חג. ט. גמל מעביד התובע אינו שומר, אינו מורשה לשאת נשק ותפקידו הסתכם בהפעלת מחסום כניסה לחניון. לא הוכח כי הנתבע הינה חברת שמירה וכי צו ההרחבה חל על הצדדים. י. יש לראות את "אגד" כמעבידתו של התובע שכן זו האחרונה העסיקה אותו, קבעה את שכרו ואת חופשותיו. 10. אדון בתביעות התובע אחת לאחת: א. התביעה לפיצויי פיטורים אין חולק כי התובע החל לעבוד אצל הנתבעת בגיל 63, טרם הגיעו לגיל הפרישה, והתפטר לאחר הגיעו לגיל 66. בסעיף 11 (ה) לחוק פיצויי פיטורים (בנוסחו במועד הרלבנטי) נקבע: "התפטרה עובדת לאחר שהגיעה לגיל 60 או התפטר עובד לאחר שהגיע לגיל 65, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים; ואולם מותר לזקוף על חשבון פיצויי הפיטורים המגיעים מכוח סעיף קטן זה, או במקומם, כל סכום המשתלם לעובדת או לעובד מקופת גמל, כמשמעותה בסעיף 47 לפקודת מס הכנסה, עקב תשלומי המעביד לקופה, ושנועד לשמש כפיצויי פיטורים או לבוא במקומם, והוא אף אם לא נתקיימו התנאים האמורים בסעיפים 14 או 20. " החוק אינו מתנה כל תנאים להתפטרות ובלבד שהעובד הגיע לגיל הפרישה. משכך - זכאי התובע לפיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו בנתבעת. ב. התביעה לדמי חופשה ודמי הבראה: הנתבעת הודתה בסיכומיה בזכאות התובע לחופשה והבראה אך ביקשה לקזז מסכומים אלה תמורת הודעה מוקדמת שלא ניתנה על ידי התובע. הנתבעת הציגה את אופן החישוב של דמי החופשה ודמי ההבראה המגיעים לתובע, בניגוד לתובע שלא הציג את אופן החישוב מטעמו, ולפיכך יש לאמץ את חישובי הנתבעת (הגם שאינם רחוקים מגרסת התובע לעניין הסכומים). ג. קיזוז הודעה מוקדמת התובע שלח לנתבעת מכתב ובו הודיע על התפטרותו ב- 15.12.01. המכתב נושא תאריך 27.11.01, אך נתקבל אצל הנתבעת ב- 2.12.01, כלומר: 13 יום לפני סיום עבודתו של התובע. על פי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות חייב עובד מתפטר ליתן הודעה מוקדמת של חודש ימים לאחר שנת עבודתו השלישית. לפיכך חייב התובע לנתבעת תמורת הודעה מוקדמת בגין 17 ימי הודעה מוקדמת, ואלו יקוזזו מפדיון החופשה המגיע לו (יחסית לחלקיות המשרה). ד. דמי מחלה התובע צירף לתצהירו תעודת מחלה המעידה על אי-כושר לעבוד במשך 27 ימים. טענת התובע לעניין אי - תשלום דמי מחלה מלאים לא נסתרה - ולפיכך על הנתבעת לשלם לו את יתרת דמי המחלה שלא שולמו לו. ה. הפרשות לגמל התובע טוען כי הועסק כשומר ולפיכך חל עליו צו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה, ומכוחו הוא זכאי להפרשות לגמל. מחומר הראיות עולה כי התובע שימש כמעלה ומוריד מחסום בכניסה לחניון. התובע לא נשא נשק ולא עבר הכשרה כשומר. תאור תפקידו של התובע מתאים יותר להגדרת "שוער", שכן התובע היה אחראי על פתיחת המחסום ומתן אפשרות לכניסת כלי רכב מורשים אך לא נדרש לשמור מפני גנבים או גורמים אחרים שמטרתם חבלה ברכוש. לא הוכח כי הנתבעת הינה חברה העוסקת בשמירה או אבטחה, ולפיכך דינו של רכיב תביעה זה - להדחות. ו. הוצאות נסיעה הוכח כי הוצע לתובע כרטיס חופשי - חודשי אך הוא סירב לקבלו ודרש החזר נסיעה במוניות. על פי צו ההרחבה יש לשלם לעובד החזר הוצאות נסיעה בתחבורה ציבורית. משסירב התובע לקבל כרטיס חופשי - חודשי - אין הוא זכאי להחזר דמי נסיעות. ז. דמי חגים מכח ההסכם הקיבוצי שבין ארגון חברות כח האדם בישראל לבין ההסתדרות קמה זכות לקבלת דמי חגים במידה ולא נעדר מהעבודה יום לפני ויום אחרי החג. נטל ההוכחה לענין זה מוטל על המעביד ועליו לנהל רישום מסודר של ימי העבודה בהם עבד העובד, לרבות ערבי חג. משלא הרימה הנתבעת את נטל ההוכחה - ולא הפריכה את גירסת התובע - עליה לשלם לתובע דמי חגים. ח. הטענה לענין זהות המעביד אין בידי לקבל את הטענה לגבי היות "אגד" מעבידתו של התובע. "אגד" לא צורפה לתביעה, ופרט לאמירות כלליות בתצהיר ההגנה - לא הביאה הנתבעת כל ראיה לטענתה. מחומר הראיות עולה כי הנתבעת קיבלה את התובע כעובד, שיבצה אותו במקום עבודה ושילמה את שכרו. כאשר החליט התובע להתפטר - הוא עשה זאת בפניה אל מנהליו בנתבעת, והם אלה שניסו להניאו מהתפטרותו. הנתבעת לא הוכיחה כי מעבידתו של התובע היתה "אגד" ודין הטענה להדחות. ט. פיצויי הלנה התובע תבע בתביעתו פיצויי הלנה. רכיבי התביעה המזכים בפיצויי הלנה הינם פיצויי פיטורים ודמי מחלה. לעניין דמי מחלה אני מוכנה לקבל את גרסת הנתבעת לפיה לא הומצא לה אישור רפואי במועד, ולכן לא שילמה לתובע את דמי המחלה. אשר לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים: לא מצאתי בחומר הראיות ובסיכומי הנתבעת כל עילה שמכוחה ניתן להפחית את פיצויי ההלנה. כאמור, התפטר התובע מחמת גילו, ולעניין זה לשון החוק ברורה וחד-משמעית: עובד המתפטר לאחר שהגיע לגיל פרישה - רואים את ההתפטרות כפיטורים. כפי שציינתי לעיל, אין בחוק כל דרישה נוספת שעל העובד למלא, אין נסיבות מיוחדות אלא די בכך שהעובד הגיע לגיל פרישה כדי שתקום לו זכות לפיצויי פיטורים. במכתבו לנתבעת מיום 27.11.01 הודיע התובע על התפטרות מחמת מצב בריאות, אך בכתב התביעה ובתצהיר הבהיר התובע את תביעתו לפיצויי פיטורים עקב התפטרות מחמת גיל. מכל מקום, בישיבת קדם המשפט מיום 17.12.02 הובהר במפורש כי התובע טוען להתפטרות לאחר גיל 65 המזכה בפיצויי פיטורים. בהעדר כל עילה שבדין לאי תשלום פיצויי פיטורים, ובהעדר כל מחלוקת שבדין לענין הזכאות - ייפסקו פיצויי הלנת פיצויי פיטורים החל ממועד קדם המשפט, שבו הובהרה למעלה מכל ספק טענת התובע לענין התפטרות מחמת גיל. 11. לאור כל האמור לעיל הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים דלהלן: א. פיצויי פיטורים בסך 9,830 ₪ בתוספת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים כדין מיום 17.12.02 ועד לפרעון. ב. פדיון חופשה בסך 2,106 ₪ (לאחר קיזוז 17 ימי הודעה מוקדמת מפדיון החופשה על פי המבוקש בסיכומי הנתבעת). ג. דמי הבראה בסך 3,351 ₪. ד. יתרת דמי מחלה בסך 1,300 ₪. ה. פדיון ימי חג בסך 4,573 ₪. הסכומים המפורטים בסעיפים ב' - ה' לעיל יישאו ריבית והצמדה כדין מיום 15.12.01 ועד לפרעון. 12. כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסך 6,000 ₪ + מ.ע.מ.התפטרות