פיטורי עובדת בדיוטי פרי באוניה

פיטורי עובדת בדיוטי פרי באוניה כללי: 1. התובעת החלה עבודתה במארס 2001 בנתבעת, בתפקיד מנהלת חנות 'דיוטי פרי' על סיפון אונייה בשם "סילברסטאר". בין התובעת לנתבעת הוסכם על עבודה בתקופה קצובה של 9 חודשים. שכר הבסיס עליו הוסכם היה 6,000 ₪. בין הצדדים לא נערך הסכם בכתב. 2. החל מחודש 8/01, הועברה התובעת לעבור לעבוד באונייה אחרת, "איריס". לטענת הנתבעת, עקב תלונות רבות שהגיעו אליה על תיפקודה של התובעת כמנהלת חנות הדיוטי פרי ולאחר ששיחות עם התובעת לא הועילו, נאמר לתובעת כי תעבוד על האוניה איריס בתפקיד עובדת זוטרה בשכר של 4,000 ₪ והדבר היה על דעת התובעת ובהסכמתה, חלף פיטורין. התובעת טוענת מאידך, כי המשיכה לשמש כמנהלת חנות הדיוטי פרי באניה איריס, כי לא היו כל תלונות כנגדה וכי לא סוכם אתה ולא נאמר לה שהמעבר הוא במקום פיטורים, כמו גם שלא נאמר לה כי תפקידה משתנה, או ששכרה מופחת. 3. החל ממשכורת 8/01 עמד שכר הבסיס של התובעת על סך 4,000 ₪. במשכורת 10/01 קיבלה התובעת בעקבות פנייתה, תוספת של 1,000 ₪ לשכרה. לטענתה, הובטח לה כי כל ההפרשים ישולמו לה בהמשך, בעוד שגירסת הנתבעת הינה כי לכל המאוחר במועד זה ידעה והסכימה התובעת לכך שהיא עובדת בשכר של 4,000 ₪ לחודש והתשלום החד פעמי של 1,000 ₪ זהו הסכום המשולם לה כהפרשים עבור כל תקופת עבודתה מ- 8/01 ואילך כמעין פיצוי חד פעמי. 4. התובעת תבעה בתביעה זו הפרשי שכר בסך 2,000 ₪ (ההפרש בין שכרה ההתחלתי - 6,000 ₪ לשכר של 4,000 ₪) לכ"א מהחודשים 8/01-11/01, סה"כ 8,000 ₪, פדיון ימי חופשה, תשלום עבור עבודה בימי חג וכן תשלום עקב הפסד זכאותה לקבלת דמי אבטלה, לטענתה, עקב קבלתה מכתב פיטורין באיחור, רק לאחר הגשת תביעה זו. בישיבת 2/10/02 חזרה התובעת מתביעתה לפדיון חופשה עת הצהיר בא כוחה: "נכון שהתובעת קיבלה חופשה אני מוותר על עילת התביעה בגין חופשה". 5. בפתח סיכומי טענה הנתבעת כי דין התביעה להיות מסולקת על הסף מאחר וסיכומי התובעת לא הוגשו במועד אלא באיחור של 6 ימים ממועד ההארכה לה הסכימה הנתבעת; במקום שיוגשו ביום 24.8.04 - הוגשו ביום 30.8.04 . בנסיבות העניין, משהוגשו סיכומי התובעת ולו באיחור של מספר ימים מהמועד לו הסכימה הנתבעת, איננו מוצאים להעתר לבקשת הנתבעת לדחיית התביעה. יצויין, כי גם הנתבעת נטלה לעצמה ארכה זהה להגשת הסיכומים מטעמה, ואלה הוגשו ביום 14.10.04. התביעה להפרשי שכר עבודה 6. מתוך שמיעת כלל העדויות שוכנענו כי עבודתה של התובעת כמנהלת חנות הדיוטי-פרי באוניה סילברסטאר לא היתה לשביעות רצון הנתבעת וכי על התובעת הגיעו תלונות מתלונות שונות באשר לתיפקודה ככל שהדבר נוגע לשירות לקוחות ויחסי אנוש. תלונות אלו הן שהביאו את הנתבעת לכלל החלטה כי יש להעביר את התובעת מתפקיד זה. מאחר והנתבעת העריכה את התובעת כבעלת כישורי מכירה, החליטה להעביר את התובעת לאניה איריס כעובדת מן המנין. 7. הן מר גיורא פרנקל והן מר אייל צביסון העידו בדבר כישורי המכירה של התובעת. מר פרנקל העיד (בעמ' 10 לפרוטוקול): "סה"כ ההתרשמות הראשונית מענבל היתה מאוד גבוהה, ידענו שהיתה במג'יק, ניהלה חנות...הבנו שהבחורה יודעת למכור טוב..." ומר אייל צביסון העיד (בעמ' 16 לפרוטוקול): "אני הייתי המנהל של ענבל. כעובדת היא היתה מצויינת, ממושמעת, לא היו תלונות, בענין של מכירות היא היתה מצויינת, בענין שהיית אומר שתלונות לקוחות הטיפול בהם לא היתה טובה. כעובדת היא היתה טובה לחלוטין". 8. מקובלת עלינו גירסת הנתבעת כי לתובעת נאמר שהמעבר לאניה איריס בא על רקע התלונות שהגיעו עליה, וזאת לאחר שמי מאנשי הנתבעת שוחח עמה עוד קודם לכן על דבר התלונות. עם זאת, גירסת התובעת כי לא נאמר לה שתהיה הפחתה בשכר - לא נסתרה. יתרה מזאת, גרסת הנתבעת בעניין זה הלכה ונחלשה עם שמיעת עדויות עדי הנתבעת, ונפרט. 9. בתצהירו של מר אייל קלנר נכתב (בסעיף 12): "בהפלגה שנערכה בחודש יולי 2001...התקשר אלי גדי ביום א' בצהריים ואמר לי כי הוא יושב עם גיורא וכי גיורא רוצה לומר לי דבר מה. גיורא אמר לי כי לאור התלונות הקיימות, ענבל לא תמשיך כמנהלת חנות וכי במקומה הגיעה בחורה בשם נאוה... לאחר שיחה זאת התקשרה אלי ענבל ובשיחה זו אמרתי לה כי הזהרתי אותה, וכי למרות התלונות הרבות היא לא שיפרה את דרכיה, ולפיכך הם נאלצו להפסיק את עבודתה כמנהלת החנות, וכי הם החליטו לתת לה הזדמנות אחרונה וזאת כעובדת רגילה תחת אייל צביסון..." 10. והנה, בעדותו טוען מה קלנר: "לשאלתך האם הייתי מוסמך להודיע לה שהם מעבירים אותה לאיריס אני משיב שלא אני הודעתי לה" (עמ' 18 לפרוטוקול). 11. בתצהירו של מר גדי פז-טל בסע' 17 נכתב: "בעקבות כל האמור לעיל, הוחלט להפסיק את עבודתה של ענבל כמנהלת חנות מטעם ריצארדסון באניה סילבר-סטאר. עם זאת, חלף פיטורין, הוצע לענבל לעבוד עד תום עונת ההפלגות של 2001, אך זאת כעובדת מן המניין ולא כמנהלת, וזאת על גבי אניה אחרת בשם "איריס"". בעדותו מסביר מר פזטל כי לא הוא שאמר לענבל את האמור לעיל אלא: "גיורא הציע לה לעלות לאיריס, ההחלטה היתה משותפת, גיורא אמר לה את זה פיזית. לשאלתך שסביר להניח שגם גיורא עדכן אותי לגבי ההורדה במשכורת אני משיב שרק גיורא, הוא אמר לה זאת ועדכן אותי אח"כ". (עמ' 8 לפרוטוקול). 12. והנה, גיורא בעדותו טען: "אני משיב שהסברתי לה שלא תהיה מנהל באיריס, ואייל הוא המנהל ותעבוד תחתיו ולכן המשכורת שלה תרד, אמרתי לה שהמשכורת תהיה כשכר כל העובדים הזוטרים, במפורש אמרתי לה. אתה מפנה אותי לסע' 12 ואני משיב שהיא ידעה כי אמרנו לה, גם אני וגם גדי. אם גדי אמר שלא אמר לה אני משיב שאני זוכר שאמרנו לה שהמשכורת שלה תהיה כמו של העובדים הזוטרים" (עמ' 11 לפרוטוקול). בהמשך עדותו חזר בו מר גיורא פרנקל מקביעתו החד-משמעית כי לתובעת נאמר שמשכורתה תופחת: "לשאלתך האם באותה שיחה ספציפית האם נאמר לה מפורשות שהשכר שלה יורד מ- 6,000 ₪ ל- 4,000 ₪ או שיצאתי מהנחה שאם עובדת כעובדת זוטרה יותר המשכורת שלה יורדת והיא יודעת זאת אני משיב שאני לא זוכר נקודה זו ספציפית אם הדבר נאמר מפורשות או שהסקתי שהיא תבין זאת. (עמ' 13 לפרוטוקול). 13. כאמור, הנתבעת נסוגה מגירסתה כי לתובעת נאמר מפורשות ששכרה יופחת ויעמוד על סך 4,000 ₪. מהעדויות הסתבר למעשה כי רק גיורא היה זה ששוחח עם התובעת בענין. כאמור, גיורא לא עמד מאחורי גרסתו כי הפחתת השכר סוכמה באופן מפורש. 14. עדותו של מר אייל צביסון תומכת בגירסת התובעת כי לא ידעה מראש על הפחתת שכרה. מר צביסון אישר בעדותו כי התובעת אמנם ידעה שאינה מנהלת באיריס, אולם נראה כי לא ידעה על השינוי בשכרה. בעמ' 15 לפרוטוקול העיד מר צביסון: "לשאלתך שענבל שאלה אותי מה עם המשכורת שלה אני משיב שהיא טענה שהיא לא מקבלת מה שקיבלה בסילבר סטאר. אני אמרתי לה שאני לא יודע מזה שום דבר ותדבר עם גיורא, זה היה עניין של חודשיים, היא ראתה שהמשכורת הראשונה שלה לא בסדר חשבנו שזה בגלל ימי חופשה שלקחה ואז טענה עוד פעם שהמשכורת לא נכונה, אמרתי לה שתדבר עם גיורא ויסכמו ביניהם, אם זה לא נכון ולא בסדר הם ישלמו לה". 15. מר צביסון לא ידע מהי משכורתה של התובעת. מר צביסון גם לא העיד כי אמר לתובעת שמאחר והיא עובדת זוטרה בלבד הרי שמשכורת בסך 4000 ₪ תואמת למשרתה ומה לה כי תלין . ההיפך הוא הנכון, מר צביסון הניח ככל הנראה כי משכורתה של התובעת גבוהה ממשכורת עובד זוטר ועל כן חשב שיתכן והמשכורת נמוכה "בגלל ימי חופשה". מר צביסון הודה בעדותו: "מנהל מקבל שכר איקס ועובד אחר לא זוטר מקבל שכר אחר, אתה יוצא לחופש אתה מקבל פחות כסף גם אם אתה מנהל וגם אם אתה עובד, באותו חודש לפי זכרוני ענבל יצאה לחופש, לפי עניות דעתי קיבלה פחות כסף בגלל זה, לא ידעתי שמורידים לה את השכר, זה דבר שלא נאמר לי ולא שאלתי. הכלל הנהוג בחברה שיש סיכום לגבי כל העובדים, מנהלת מקבלת שכר אחר ועובד זוטר מקבל שכר אחר, החברה יכולה גם לצ'פר את העובד, החברה יכולה להחליט שאם עברה מתפקידה כמנהלת לתפקיד קטן יותר תקבל שכר אחר לא כמו עובד זוטר כי בכל זאת יש לה את המיומנות" (עמ' 16 לפרוטוקול). זו היתה ככל הנראה הנחת היסוד של מר צביסון כאשר פנתה אליו התובעת בטענה ובפליאה שאינה מקבלת את השכר כמקודם. 16. לאור כל האמור לעיל, מקובלת עלינו גרסת התובעת כי לא נאמר לה בעת שהועברה לעבוד על האניה "איריס" כי הדבר כרוך בהפחתת שכרה, והתובעת הניחה כי במשכורתה לא יהא שינוי. 17. הנתבעת טוענת, לחילופין, כי התובעת הסכימה להפחתת השכר בחודש 9/01 כאשר ראתה ששכרה הופחת. טוענת הנתבעת כי לתובעת נשלחו תלושי השכר מידי חודש בחדשו עבור החודשים אוגוסט ואילך והתובעת לא באה בטרוניות כלשהן. לחילופין, טוענת הנתבעת עוד, כי לאחר שהתובעת פנתה לגיורא פרנקל, סוכם עמה על פיצוי חד פעמי של 1,000 ₪ אותו קיבלה בשכר 10/01, ולאחר הסיכום עמו וקבלת סך זה אין באפשרות התובעת להעלות עוד כל טענה כנגד הנתבעת בנושא שכרה. 18. איננו מקבלים טענות הנתבעת גם בענין זה. מעדות התובעת ומעדותו של אייל צביסון עולה כי לאחר קבלת שתי משכורות "מופחתות" פנתה התובעת לגיורא לברור העניין. הדבר היה אם כן במהלך חודש אוקטובר. התובעת העידה, ועדותה בענין זה מקובלת עלינו ואף קיבלה חיזוק בעדותו של מר גדי פזטל, כי יתכן שהתלושים נשלחו לאניה סילבר סטאר וע"כ לא הגיעו לתובעת במועדם אלא רק בסוף אוקטובר. מכל מקום, מקובלת ומועדפת עלינו גרסת התובעת כי הסך של 1,000 ₪ ששולם לה במשכורת 10/01 היה ע"ח ההפרשים המגיעים לה ולא כ"גמר חשבון". גם בתלוש המשכורת מצויין סך זה כ"הפרשי שכר רטרוא" ולא "כמענק חד פעמי" כפי שכבר ניתן לתובעת למשל בחודש 4/01, 3/01. אם אכן היה מדובר בגמר חשבון, סביר כי הנתבעת דואגת היתה להחתים את התובעת באותה ההזדמנות על סיכום השכר החדש ועל כך כי כנגד תשלום סך של 1,000 ₪ לא תבוא עוד בדרישות לנתבעת בענין זה. בעדותו של גיורא פרנקל אמר הוא: "אם משתנים התנאים בעקרון מנהל כ"א צריך לנהל את העניין הזה בשיתוף פעולה עם המנהל האחראי על העובד... וזו הסיבה שלקחתי את גדי לחיפה כדי שזה יהיה באופן רשמי. לשאלתך למה לא תיעדנו את השיחה הזו (הכוונה לשיחה בה נאמר לתובעת לטענת הנתבעת לעבור לאיריס ושכרה יופחת- מ.פ.) אני משיב שאתה צודק, שבוע אח"כ התחלנו לתעד את הדברים האלו" (עמ' 13 לפרוטוקול). על אף האמור, לא היה בידי הנתבעת כל סיכום או מסמך בכתב לחיזוק טענתה בנוגע לגמר החשבון ולהסכמת התובעת להמשיך לעבוד בשכר של 4,000 ₪. מקובלת עלינו גרסת התובעת כי כשם שההפחתה בשכר היתה חד צדדית, גם תשלום ה- 1,000 ₪ כגמר חשבון לא היה בהסכמתה. הסכם ההעסקה הסתיים בסוף 11/01 כך שלא חלף זמן רב מעת שקיבלה התובעת את ההפרש בסך 1,000 ₪ ועד להפסקת עבודתה ביום 2/12/01. תביעתה זו הוגשה כבר ביום 7.1.02. לאור קביעתנו לעיל, משלא נתנה התובעת הסכמתה לשינוי תנאי ההעסקה ואלה נעשו באופן חד צדדי, זכאית היא לשכר עליו סוכם מלכתחילה, דהיינו, 6000 ₪ לחודש. ב. פיצויי הלנת השכר 19. בכתב ההגנה המתוקן מבקשת הנתבעת, כי לו יקבע בית הדין כי חייבת היא בתשלום הפרשי השכר, יפטור אותה מתשלום פיצויי הלנה מכוח ס' 18 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, עקב קיומה של מחלוקת בתום לב לעניין זכאות התובעת לתוספת השכר. ס' 18 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע: " בית-דין אזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש, לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו." שיקול הדעת הנתון בפני בית הדין הובא בפסק הדין ע"ע 300029/98, מכון בית יעקב למורות ירושלים נ' ג'וליה מימון עבודה ארצי לג (36)25 בו נפסק: " עצם הזכרת נימוקים שונים להפחתתם של פיצויי ההלנה היא הנותנת שלבית הדין שיקול דעת להפחתתם. אין לקבל הוראה המטילה סנקציה ללא השארת שיקול דעת לבית הדין... אין בית הדין חותמת גומי. עליו להפעיל את שיקול דעתו בצורה מדודה. עליו לבחון את תום ליבו של המעביד והעובד, את הנסיבות האובייקטיביות ולתת משקל לתכליתו של החוק שקבע סנקציה דרקונית זו" 20. לאור העדויות והמסמכים אשר הובאו בפנינו, סבורים אנו כי יש להפחית את פיצויי ההלנה ולהעמידם על גובה הפרשי הצמדה וריבית בלבד וזאת לאור המחלוקת שבין הצדדים בדבר משכורתה של התובעת והסכמתה לשינוי בתנאי השכר. ג. תשלום שכר בגין עבודה בימי חג 21. התובעת טענה בכתב התביעה כי מגיע לה תשלום עבור עבודתה בימי חג עפ"י הפירוט הבא: פסח- יומיים שבועות - יום אחד ראש השנה - יומיים יום כיפור - יום אחד סוכות - יומיים יום העצמאות - יום אחד 22. לטענת הנתבעת, התובעת עבדה כמנהלת, תפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי, על כן חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951 ( להלן: החוק) אינו חל עליה. לחילופין טענה הנתבעת, כי במשך כל זמן עבודתה של התובעת עבורה, התפקיד לא איפשר לנתבעת לפקח על שעות העבודה והמנוחה של התובעת ועל כן החוק לא חל עליה. 23. ס' 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע: " 30. (א) חוק זה אינו חל על העבדתם של: - (1) ... (2) ... (3) ... (4) ... (5) עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי; (6) עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעביד כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם". בס' 30 (א) (5) לחוק, ישנה אבחנה בין עובד בתפקיד הנהלה, לבין תפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון. 24. לעניין תפקיד הנהלה הרי שנקבע בפסיקה כי לצורך חוק זה, פירושו הנכון של המונח "תפקיד הנהלה" הינו חבר בהנהלת החברה, מי שמעצב את מדיניותה של החברה ומי שמפעיל שיקול דעת עצמאי בקבלת החלטות בניהול המדיניות: " למונח "מנהל" סממנים: בעל סמכויות לארגן פעולות המפעל, כולל מתן הוראות לעובדים אחרים ופיקוח על עבודתם; תפקיד שבו חפש פעולה ועצמאות; מעמד בכיר במבנה החברה; שכר של מנהל ולא של עובד. במילים אחרות, מנהל הוא מי שקובע את מדיניות הנהלת המפעל, מיישם את החלטות ההנהלה ומביאן לכלל ביצוע, וכן מי שיש לו שיקול דעת עצמאי בביצוע מדיניות ההנהלה ובהתאמתה למציאות המשתנה. מובן, שהגדרת "תפקיד ניהול" תלויה בתפקיד שהעובד מבצע בפועל, בסמכויות שלו בפועל וביחסיו להנהלת המפעל, ולא בתוארו הרשמי או התקני. "תפקיד ניהול" אינו כולל תפקיד של עובד המבצע את מדיניות הנהלת המפעל על ידי החלטות ופעולות הבאות במסגרת אותה מדיניות, אם אלה אינן מחייבות שיקול דעת עצמאי ואינן מחוץ למסגרת המדיניות הקבועה. יש הבדל בין עבודה אחראית וקשה לבין עבודת ניהול ." (דב"ע מט/7-2 מישל רבות נ' הורמון שירותי אחזקה (אילת) בע"מ פד"ע כא 117) בעדותה פירטה התובעת את הגדרת תפקידה (עמ' 3 לפרוטוקול): "מנהלת זה להחזיק את מפתחות החנות, לפתוח את החנות, בשעות הפתיחה, סגירת החנות, בסוף עונת ספירת כספים, העברת דוחות, הגעה לארץ, להעביר את הכספים לנמל, הפקדה, חוץ מזה קבלת סחורות, פריקה החזרות." 25. מן האמור לעיל, עולה כי תפקידה של התובעת לא היה ממיני תפקידי ההנהלה אליהם התכוון החיקוק, כפי שפירשה הפסיקה. לעניין הדרישה למידה מיוחדת של אמון אישי, נקבע כי כל תפקיד דורש מידה מסויימת של נאמנות למעסיק וכי סעיף זה דן במידה מיוחדת של אמון אישי (ראה ע"ע 300271/98 טפקו יצור מערכות בקרת אנרגיה בע"מ נ' מנחם טל, פד"ע לה 703). לצורך קביעת מידת האמון האישי יש להשתמש במבחן אובייקטיבי ולא במבחן סובייקטיבי כפי שנקבע בע"א 268/68 מכמורת חברת פתוח בתי מלון בע"מ נ' שורץ, פ"ד כב (2) 703. 26. במקרה דנן, המדובר בחנות שבניהול הנתבעת, המצויה על סיפון אונייה אשר איננה בבעלותה. התובעת החזיקה במפתחות החנות, אחראית היתה לפתיחתה ולסגירתה במועד, אחראית על ניהול תנועת הסחורה וכן על הכספים ועובדים תחתיה. לאור נסיבות העבודה ניתן לקבוע כי תפקיד זה אכן דורש מידה מיוחדת של אמון אישי. 27. יש להדגיש כי התובעת עבדה בתפקיד זה בין החודשים מרץ-יולי בלבד, על כן בגין חודשים אלו בלבד אנו קובעים כי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה לעיל אינן חלות עליה ועל כן התובעת איננה זכאית לתמורת ימי חג לתקופה זו. בחודשים אוגוסט-נובמבר עבדה התובעת באונייה איריס בתפקיד זוטר יותר, תחת ניהולו של אייל צביסון. ביחס לתקופה זו אין מקום לטענה כי התובעת שימשה בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי. 28. הנתבעת טענה לחילופין כי החוק איננו חל על התובעת גם מן הסיבה שהתובעת עבדה בתפקיד אשר איננו מאפשר פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלה, והביאה לתימוכין את פסק הדין דב"ע לג/4-2 רון נ' המועצה המקומית מצפה רמון, פד"ע ד 368. באשר לתקופה שבין מרץ-יולי כבר קבענו כי התובעת איננה זכאית לתמורת ימי החג. באשר לתקופה שבין אוגוסט לדצמבר היתה התובעת תחת פיקוחו של מנהל מטעם הנתבעת, אייל צביסון, אשר שהה על סיפון האונייה כל זמן שהייתה של התובעת על סיפונה ובהעדרו הוחלף על ידי עובדת אחרת. מכאן, שלנתבעת היה פיקוח על עבודתה של התובעת בתקופה זו. 29. הנתבעת טענה בסיכומיה כי היה על התובעת להוכיח באופן פרטני את שעות עבודתה בחגים. שכר התובעת היה חודשי ושעות העבודה נקבעו ע"י הנתבעת. במקרה העומד בפנינו בו מדובר על ספינת טיולים המפליגה גם בחגים אשר על סיפונה נופשים רבים, ברור כי כוונתה של הנתבעת היתה להרבות במכירה, ולעניין שעות העבודה, אין נפקות על סיפון ספינה אם מדובר ביום חג או ביום חולין. על כן, די בכך כי התובעת צירפה לתביעתה פירוט יומי של החגים בהם עבדה, שהיו כימי עבודה רגילים מבחינת העסקתה של התובעת. 30. לסיכום רכיב זה, התובעת זכאית לתשלום הפרש שכר בשיעור 50% בעבור ימי החג בחודשים אוגוסט-נובמבר בלבד, היות ותשלום עבור שעות העבודה בשיעור 100% ניתן לה, במסגרת המשכורת החודשית. ד. תשלום פידיון ימי חופשה 31. משויתרה התובעת, באמצעות בא כוחה, על תביעתה לרכיב זה, כלשהו, מנועה היא מלשוב ולטעון לו במסגרת סיכומיה. ה. פיצוי בגין הפסד דמי אבטלה עקב אי מתן מכתב פיטורין 32. יש לקבל טענת הנתבעת בסיכומיה כי הפסד בגין דמי אבטלה יש לתבוע מאת המוסד לביטוח לאומי ואין באי מתן מכתב פיטורין במועד כדי להשית על המעביד נטל תשלום דמי אבטלה. למעלה מן הצורך, התובעת בעדותה בפני בית הדין טענה בעמ' 5 שורות 10-1: "היום אני עובדת בדיוטי פרי כבר שנה...לפני זה עבדתי ולמדתי אין יום שלא עבדתי. התחלתי שבוע שבועיים לאחר שעזבתי את הנתבעת לעבוד...אני משיבה שישר התחלתי לעבוד...ישר בשבילי זה חודש אחרי זה, אני לא זוכרת במדויק מתי התחלתי, לא עבדתי תקופה מסויימת" מכאן, שממילא לא זכאית היתה התובעת לדמי אבטלה לאור הצהרתה כי אין יום שלא עבדה. אשר על כן, תביעתה בפריט זה נדחית. ו. קיזוז 33. הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי לתובעת שולמה ביתר תוספת תפקיד בחודש 12/01 בסך 888.9 ₪. לפי חישובי הנתבעת בסיכומיה, בהתחשב בימי עבודתה של התובעת בחודש דצמבר הרי ששולם לה ביתר סך של 658 ₪. בתצהירה, התובעת לא התייחסה כלל לטענה זו, וכך גם לא בסיכומיה. אשר על כן, יקוזז סך זה מהסכומים המגיעים לתובעת. ז. סיכום 34. תביעת התובעת מתקבלת בחלקה. על הנתבעת לשלם לתובעת את התשלומים כדלקמן: א. הפרשי שכר ע"ס 2,000 ₪ בעבור חודש 8/01 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.01 ועד התשלום המלא בפועל. ב. הפרשי שכר ע"ס 2,000 ₪ בעבור חודש 9/01 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.01 ועד התשלום המלא בפועל. ג. הפרשי שכר ע"ס 1,000 ₪ בעבור חודש 10/01 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.01 ועד התשלום המלא בפועל (בהתחשב ב- 1,000 ש"ח ששולמו בשכר חודש זה). ד. הפרשי שכר ע"ס 2000 ש"ח בעבור חודש 11/01 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.12.01 ועד התשלום המלא בפועל. ה. תשלום בגין עבודה ב- 5 ימי חג (ראש השנה- יומיים, יום כיפור - יום אחד, סוכות-יומיים) וזאת בשיעור 50% משכר עבודה יומי ממוצע- סה"כ 500 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 2.12.01 ועד התשלום המלא בפועל. ו. מהסכומים שיתקבלו יש לקזז סך של 658 ש"ח ששולמו ביתר במשכורת 12/01 כשסך זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/1/02 ואילך. 35. בהתחשב בכך שלא קיבלנו גירסת התובעת במלואה, כמו גם את כל מרכיבי תביעתה, הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. 36. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין. פיטוריםמשפט ימי - דיני ימאות