##(1) אחריות בנזיקין - עוולת הרשלנות:## כדי להכריע בשאלה האם קמה לתובע עילת תביעת בנזיקין בשל רשלנות הנתבעים ו/או מי מטעמם, יש לענות על שלוש שאלות משנה: האם חבים הנתבעים לתובע חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית; אם כן - האם הפרו הנתבעים חובת זהירות זו; ואם התשובה לכך חיובית - האם התקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין הפרת החובה לבין הנזק. ##(2) אחריות בנזיקין - "אשם":## "אשם" הוא מעשהו או מחדלו של אדם, שהם עוולה לפי פקודת הנזיקין או שהם עוולה כשיש בצדם נזק, או שהם התרשלות שהזיקה לעצמו, ורואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו, אם היה האשם הסיבה או אחת הסיבות לנזק. ההגדרה של " אשם" נותחה ע"י פרופ' אנגלרד כדלקמן: "החלק הראשון מגדיר אשם, ככולל כל התנהגות המבססת אחריות בנזיקין, היינו, הוא נוגע לאשם ה י ו צ ר א ח ר י ו ת. מובן זה של אשם מתייחס בראש ובראשונה להתנהגותו של המזיק. לעומת זאת, נוגע החלק השני בעיקר להתנהגותו של הניזוק-התובע. כי הוא מתייחס למעשה או מחדל שהם התרשלות שהזיקה לאדם עצמו. אנו נכנה התנהגות זו כ א ש ם ע צ מ י , אשר, בהבדל מהמובן הראשון, אינו יוצר בהכרח אחריות בנזיקין." ( (י. אנגלרד, א. ברק, מ. חשין, דיני הנזיקין – תורת הנזיקין הכללית, ג' טדסקי עורך, מה' שנייה מתוקנת ומורחבת, ירושלים תשל"ז). ##(3) אחריות בנזיקין - חולי נפש:## בית המשפט התייחס לכך שהמחוקק לא קבע בפקודת הנזיקין סייג לאחריות בנוסח סייג "אי שפיות הדעת" הקבוע בסעיף 34ח לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, אך סבר שאין לראות בכך הסדר שלילי. בית המשפט התייחס לשלוש הגישות המרכזיות בסוגיה במשפט האנגלי, כפי שהביאן מכבר פרופ' אנגלרד (י' אנגלרד, א' ברק, מ' חשין, דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית (מהדורה שניה, ג' טדסקי עורך, תשל"ז) 137-131, להלן אנגלרד): הגישה הראשונה - עמדת השופט הבריטי הנודע Denning בפרשת White v. White [1950] P. 39, 59, לפיה "אדם יהיה אחראי בנזיקין, אף אם, כתוצאה ממחלת נפש, אין הוא יודע את מהות מעשהו או את טיבו המוסרי" (אנגלרד, 133). ביסוד הגישה עומדת התפיסה הבסיסית כי עקרון הפיצוי, ולא האשמה, הוא שעליו מושתתת האחריות הנזיקית. הגישה השניה היא גישת השופט Esher בפרשת Hanbury v. Hanbury, המצוטטת אף היא בפרשת White v. White, לפיה יש להחיל סטנדרד אחריות אחיד בפלילים ובנזיקין. הגישה השלישית, גישת הביניים של השופט Stable בפרשת Morriss v. Marsden [1952] 1 All ER 925,לפיה אין הכרח כי המזיק יבין את משמעותו המוסרית של מעשהו, אך יש צורך ביסוד נפשי מינימלי של שליטה (אנגלרד משתמש במונח רצייה, שמובנו "הפעולה הנפשית שבאמצעותה קובע האדם את עצמו כסיבה להתנהגותו" (עמ' 136) - דהיינו שליטת אישיותו של האדם בתנועות גופו). פרופ' אנגלרד אימץ את גישת הביניים. בית משפט השלום סקר גם פסיקה בארצות הברית, ועמד על כך שניתנו בסוגיה פסיקות סותרות. המסקנה מכל האמור הינה כי ככלל אין במחלת נפש של המזיק כדי להעניק לו הגנה מפני אחריות בנזיקין. ##(4) אחריות בנזיקין בגין אי מניעת מעשה עברייני:## הסוגיה של הטלת אחריות בנזיקין בעילת הרשלנות בגין אי־מניעת מעשה עברייני זכתה לניתוח מקיף בפסק דינו של כב' המשנה לנשיאה השופט א' ריבלין ב-ע"א 3510/99 ראובן ולעס נ' אגד – אגודה שיתופית לתחבורה בישראל ואח', פ"ד נה(5), 826, ובו נקבע כי: "בבואנו לבחון את שאלת הטלת האחריות בנזיקין בגין מחדלו של הנתבע מלהגן מפני מעשה עברייני המבוצע על־ידי צד שלישי כלפי התובע, נדרשים אנו לבדיקת שאלת התקיימותו של כל אחד מיסודות עוולת הרשלנות. במרכז החקירה עומדת שאלת צפיותו של האירוע העברייני – אופיו והיקפו. שאלה זו עשויה להתעורר הן בשלב בדיקת החובה והן בשלב בדיקת קיומו של הקשר הסיבתי המשפטי שבין הפרתה של החובה לבין התוצאה המזיקה". ##(5) חובת זהירות מושגית:## קיומה של חובת הזהירות המושגית נקבע על-פי מבחן הצפיות. נקודת המוצא העקרונית היא כי מקום שניתן לצפות נזק, כעניין טכני, קיימת חובת זהירות מושגית, אלא אם כן קיימים שיקולים של מדיניות משפטית, השוללים את החובה. ##(6) חובת זהירות קונקרטית:## אם קמה לנתבעים חובת זהירות מושגית כלפי התובע, יש לבחון האם חובה זו מתגבשת לכלל חובת זהירות קונקרטית לגבי הנזק הנטען, דהיינו האם בנסיבותיו המיוחדות של האירוע, אדם סביר יכול היה וצריך היה לצפות מראש את התרחשות הנזק. לעניין מהותה של הצפיות הנדרשת נפסק כי הצפיות הרלבנטית "איננה ראיית נולד מדויקת של כל פרטי העניין, אלא ראייתו בקווים כלליים בלבד. חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. הסיכון הבלתי סביר שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית הוא אותו סיכון, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתרה, באופן שהיא דורשת כי ינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו. נזיקין