אי כיסוי ביטוחי - אחריות חברת ניקיון לנפילה בגלל רטיבות

התביעה והצדדים: 1. התובעת, ילידת 1921, תבעה פיצויי נזיקין בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונה שארעה ביום 12.8.97 במרכול שמפעילה הנתבעת. בכתב התביעה נטען כי "הרצפה באזור הקופה הייתה רטובה ועקב כך החליקה התובעת נפלה ונפגעה", ועל כן הנתבעת חבה בפיצוי על יסוד עוולת הרשלנות. הנתבעת כפרה בחבותה ושלחה הודעה לצד שלישי ברקת שירותי נקיון בע"מ ("ברקת") שעסקה במתן שרותי נקיון במרכול, ולהמגן חברה לביטוח בע"מ ("המגן"). הנתבעת אשר בחצרים שלה אירעה התאונה טוענת כי ברקת חבה בפצוי, הן בגין התחייבותה החוזית כלפי התובעת והן בגין רשלנותה, ויחד עימה חייבת בכך גם המגן, שביטחה את ברקת ואת הנתבעת לאחריותן לנזקי צד שלישי עקב רשלנות. הנתבעת מסתמכת גם על אישור של המגן להרחבת הביטוח שבו התחייבה המגן לנתבעת במפורש כי הביטוח שביטחה את ברקת יכלול גם את הנתבעת כמבוטחת. ברקת והמגן בתורן שלחו הודעות לצד רביעי זו לזו, והמגן אף הוסיפה ושלחה, במעמדה כצד שלישי וכצד רביעי, שתי הודעות דומות לצד רביעי ולצד חמישי להפניקס הישראלי חברה לבטוח בע"מ ("הפניקס") שביטחה את הנתבעת בבטוח חבויות. המגן כופרת בחבותה הביטוחית, ובהסתמך על פוליסת הביטוח הנדונה שהוציאה לברקת היא מצביעה על סייג שבה המחריג מכיסוי נזקי "אחריות מקצועית"; המגן טוענת כי רשלנותה של ברקת במקרה דנן "רשלנות מקצועית" היתה ועל כן פטורה המגן מלכסות את חבותה. בהודעות לצד ג' ששלחה המגן להפניקס (כצד ד' וכצד ה') היא טוענת לזכות השתתפות מכח ביטוח כפל, וזאת למקרה ויקבע כי המגן עצמה חבה לפי הפוליסה. הנתבעת והפניקס מיוצגות על ידי אותו משרד של עורכי דין והאינטרס שלהן אחד הוא. ההליך: 2. בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 11.7.01 הודיעו פרקליטי הצדדים כי קיבלו את הצעתי לפשרה לפיה ישולמו לתובעת פצויים בסכום של 23,250 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד, בלא שיישמעו ראיות. הנתבעת והצדדים השלישיים השונים לא הגיעו להסכמה בדבר זהותו של החייב בתשלום הפיצויים, או בדבר חלוקת הנטל בינם לבין עצמם, ועל כן הסכימו לטעון בשאלה "מי ועד כמה צריך לשאת בתשלום", ולעשות כן על יסוד מסמכים וסיכומים בכתב. ניתן איפוא לפסוק את הדין על יסוד הראיות והטיעונים שבכתב וסיכומי הפרקליטים. רואה אני בהסכמה הדיונית בין בעלי הדין שפרטיה הובאו לעיל מיקוד המחלוקת וצמצומה כדלקמן: קיימת עתה הסכמה בין כל הצדדים כי לתובעת אכן נגרם נזק כתוצאה מהחלקה על רצפה של הנתבעת שהיתה רטובה או חלקה עקב רשלנות, וזכאית היא לפיצוי בסכום המוסכם. כן מוסכם על הצדדים כי ברקת היא שעסקה במתן שרותי נקיון לנתבעת. המחלוקת נמשכת בין יתר בעלי הדין בשאלה מי מהם חייב לשאת בתשלום לתובעת: האם זו הנתבעת, ברקת, או המגן. הטענות: 3. את חבותה של ברקת משתיתה הנתבעת על שני אדנים: חוזי ונזיקי. לפי החוזה שבין הנתבעת לבין ברקת, נטלה ברקת על עצמה את החבות המלאה כלפי הנתבעת בגין תאונות מסוג התאונה הנדונה. גם מהפן הנזיקי ברקת, כמי שעסקה בנקיון הרצפה עליה החליקה התובעת, היא החבה לכאורה ברשלנות שבגינה תבעה התובעת וזכתה בפצויים. ואמנם גם ברקת איננה כופרת בחבותה, אך טוענת, כמו הנתבעת, שמי שחבה בסופו של דבר בתשלום היא המגן שביטחה את אחריותן של הנתבעת ושל ברקת. 4. המגן ביטחה את ברקת בפוליסת ביטוח הקרויה "מגן לעסק", הכוללת ביטוח לחבותה של ברקת בנזיקין כלפי צדדים שלישיים. ביום 21.7.97, כשלושה שבועות קודם לתאונה, הרחיבה המגן את הביטוח באופן שיכסה גם את אחריותה של הנתבעת כלפי התובעת וזאת לפי "אישור על קיום ביטוחי קבלן נקיון" ("אישור ההרחבה") שהמציאה המגן לנתבעת וזו לשונו: "לכבוד הריבוע הכחול ישראל בע"מ (להלן – המזמין") א.נ. הנדון: אישור על קיום ביטוחים של קבלן: הקבלן: ברקת בע"מ בגין אספקת שרותי עבודות נקיון ו/או משלוחים (להלן: 'העבודות') ... 1. אנו הוצאנו לבקשת הקבלן פוליסות לביטוח בקשר עם ביצוע העבודות כמפורט להלן: א. ביטוח אחריות חוקית כלפי הציבור ('ביטוח צד שלישי') על פי דין, ... 3. למטרות הפוליסות הנ"ל: א. 'המבוטח' בפוליסות יהיה – הקבלן ו/או המזמין. ... 6. כל סעיף בפוליסות (אם יש כזה) המפקיע או מקטין אן מגביל בדרך כלשהי את אחריותנו כאשר קיים ביטוח אחר לא יופעל כלפי המזמין, ולגבי המזמין הביטוח על פי הפוליסות הנ"ל הוא 'ביטוח ראשוני' המזכה את המזמין במלוא השיפוי המגיע לפי תנאיו, ללא זכות השתתפות בבטוחי המזמין. ... " 5. פוליסת "מגן לעסק", כוללת פרק בדבר "ביטוח חבויות" ובו חלק (3.2) שכותרתו "ביטוח חבות כלפי צד שלישי". בפרק זה התחייבה המגן לשלם תגמולי ביטוח בגין חבותו של המבוטח לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר עם "אירוע תאונתי שגרם ... היזק גופני". לצד ההתחייבות פורטה רשימה של סייגים שבהתקיים כל אחד מהם לא יכסה הביטוח את חבותו של המבוטח. בין אותם סייגים נכללה גם חבות של המבוטח "העשויה לחול בקשר עם, או כתוצאה של אחד או יותר מן המנויים להלן: ... 4. אחריותו המקצועית של המבוטח או של כל אדם מטעמו" (ס' 3 ז [4] לחלק 3.2 לפוליסה) המגן טוענת כי בנסיבות המקרה שבפנינו חל הסייג האמור, הפוטר אותה מחבותה הביטוחית, שכן היסוד לחיובה של ברקת הוא באחריותה המקצועית. הפלוגתאות: 6. מהותו, משמעותו ואופן הצגתו של הסייג הפוטר את המגן מתשלום תגמולי ביטוח בקשר עם "אחריות מקצועית" מצויות בשורש המחלוקת שבפנינו. השאלה הנשאלת היא אם אותו סייג אכן שולל, בנסיבות דנן, את חבותה של המגן. בעלות הדין פרטו סוגיה זו לארבע פלוגתאות: מהי אותה "אחריות מקצועית" שנזק הקשור בה או נובע ממנה איננו מכוסה ע"י פוליסת המגן לעסק ומה גדר תחולתו של סייג זה ? האם הסייג המחריג תאונה הקשורה באחריות מקצועית צויין בפוליסה באופן העולה בקנה אחד עם הוראת ס' 3 לחוק חוזה הביטוח ? בהקשר לפלוגתא ב' מתעוררת גם שאלת ערכו ותוקפו של הסייג האמור כאשר לא בא זכרו באישור ההרחבה שהמציאה המגן לנתבעת. האם, כטענת המגן, אישור ההרחבה הוא חוזה אחיד, ואם אמנם כך האם יש לבטל תנאי מתנאיו כמקפח ? פלוגתא נוספת מתעוררת בשאלת זכות ההשתתפות של המגן כלפי הפניקס בטענה לכפל ביטוח. דיון: 7. אחריות מקצועית מההיבט הלשוני גרידא שולל לכאורה הסייג שבפוליסה את הכיסוי הביטוחי לאחריותו המקצועית של המבוטח. המונח מקצוע יכול להתפרש כעיסוק, וצרוף המלים "אחריות מקצועית" פורס מצודתו על כל אחריות הקשורה בעיסוקו של המבוטח, וכשעוסקים אנו בתאגיד, שעצם הגיון קיומו הוא עיסוקו – מקצועו, עשויה כמעט כל חבות שלו עקב מעשה או מחדל לבוא בגדרה של אחריותו המקצועית. אין צריך לאמר כי אם כך נפרש את הסייג נמצא מסכלים את תכליתה ומהותה של הפוליסה דנן, ככל שהדבר נוגע לחבות הביטוחית שנטלה המגן על עצמה לבטח את ברקת לאחריותה לפי פקודת הנזיקין. מהי אם כן תכליתו של הסייג ? המגן מציעה לפרש את המונח "אחריות מקצועית" באופן שיצמצם את משמעותו המילולית הרחבה, והיא תומכת יתדותיה בהגדרה המופיעה בספרו של א. אבניאון, לקסיקון ביטוח, עם עובד 1984 ("אבניאון"). הלקסיקון של אבניאון אינו מתימר להיות לקסיקון משפטי, אך יש להניח שמקובל הוא בענף הביטוח והגדרותיו תואמות את הנהוג והמקובל בענף זה. גם בעלי דברה של המגן אינם מתנגדים להגדרה זו, ולאו דווקא מתוך שמסכימים הם עם אבניאון אלא משום שסוברים הם, ואולי במידה מסויימת של צדק, כי דבקות בהגדרה זו תוביל לפסילת הסייג הנדון מעיקרו. וכך נאמר שם: "פוליסה לביטוח אחריות מקצועית באה איפוא לכסות אחריות של בעלי מקצועות חופשיים אלה – כגון עורך-דין, סוכן ביטוח, רופא, רואה-חשבון, או בעל מקצוע אחר – בעבור כל נזק שהמבוטח עלול לשאת ולסבול בגין טעויות והשמטות, דהיינו מעשה או מחדל הכרוך בהפעלת שיקול-דעת במסגרת העיסוק המוגדר ברשימה, שעשו בתום לב והנובע מרשלנות, השמטה או שגיאה שלהם ולאו דווקא מנזק תאונתי". ... הפוליסה לביטוח אחריות מקצועית מיועדת איפוא לבעלי מקצוע חופשי כדי לכסות את חבויותיהם הפוטנציאליות, הן באורח חוזי והן בנזיקין, העלולות לנבוע עקב פגיעה בלקוחותיהם בגין מילוי תפקידם המקצועי". נשים לב לכך שאבניאון מגדיר מהי "פוליסה לביטוח אחריות מקצועית" והפרקליטים הסכימו ללמוד מכך את פרשנות המונח "אחריות מקצועית" בהדבק הדברים שבפוליסה דנן. אומר מספר מלים לגבי המונח "מקצוע חופשי": תכלית הביטוח לאחריות מקצועית על פי אבניאון היא לבטח אחריותו של בעל מקצוע חפשי בתחום עסוקו במקצועו שלו, להוציא אחריות של בעלי עיסוקים אחרים, שעיקרם מלאכת כפים ואינם דורשים השכלה אקדמית, המכונים לעתים "משלח יד". עפ"י הגדרתו של אבניאון ועל פי ההגדרה שבמילון אין מקצועה ועיסוקה של ברקת באים בגדר המונח "מקצוע חופשי". בהערת אגב אומר כי כשלעצמי סבורני שאין הגדרה זו חדה דיה כדי לשמש אבן בוחן להבחין באמצעותה בין מקצוע למשלח יד, או בין "מקצוע חפשי" למקצוע שאינו חפשי, שאינו זוכה לכך כי אחריות או רשלנות של העוסק בו תכונה "מקצועית". המילון אמנם מגדיר את המונח "מקצוע חופשי", ומביא רשימת דוגמאות של בעלי מקצוע חפשי, כגון רופא או עורך דין, אך אין זו רשימה המתיימרת להיות ממצה, ובסופו של דבר משאירה היא את המעיין במילון בתהייה לגבי שיוכו של עסוק פלוני לגדר של מקצוע או מקצוע חפשי. אולם מתוך "הן" ניתן ללמוד "לאו", דהיינו כי כל יתר העסוקים אשר אינם באים בגדר המקצועות החפשיים, בין שמקצועות הם בין שמשלחי יד הם, אין התואר "מקצועית" יאה לרשלנות במהלך העיסוק בהם. בימינו כלל אין זה ברור במה מתבטא ה"חופש" שמייחסים לבעלי אותם מקצועות, ועוד פחות ברור מדוע זוכה דווקא אחריותם לכינוי או לתואר "מקצועית". ההבדל בין המונח "משלח יד" לבין המונח "מקצוע" ניטשטש מזה זמן, ואף העוסקים בסתם משלח יד קרויים היום בעלי מקצוע. אכן המילונים מדברים על נגרות כמקצוע, וגם המקפידים על שפתם ולשונם ימליצו בפניך על שרברב פלוני שהוא בעל מקצוע מעולה. מזמן הגענו לכך שהזוהר העוטף מקצוע חפשי הועם, ורבים התוהים כיום במה חופשים עורכי דין ורופאים יותר מנגרים, מתווכי נדל"ן או מאמני קבוצות ספורט. מאידך המונח "משלח יד" עלה בערכו הן מפני שערים אנו יותר לכלל שהמלאכה מכבדת את בעליה, והן שכמעט כל משלח יד דורש היום למוד רב יותר והתמצאות, בין היתר בשמושם של מכונות, מכשירים, חומרים ושיטות עבודה שלא שערום קדמונינו. אחריות מקצועית בכל מקצוע, ולא רק במקצוע "חפשי", ניתנת לביטוח, אך למדנו מאבניאון כי רק אחריותו של בעל מקצוע חופשי זכתה לפוליסה מיוחדת של אחריות מקצועית. תכלית הפוליסה כאן היא לכסות חבות נזיקית בהתאם לסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] הכולל בסיפא שלו חבות בגין אחריות הנובעת מעיסוק במקצוע או במשלח יד כלשהו, כולל כמובן הספקת שרותי נקיון. ועתה, ממה נפשך? אם נסבור, כטענת המגן וגם כטענת ברקת, כי באותו סייג מדובר באחריות מקצועית נוסח אבניאון הרי אין הסייג חל כי מקצועה של ברקת אינו "מקצוע חופשי" אליבא דאבניאון ונשאר בשלמותו הכסוי הביטוחי הבסיסי. אולם אם נצא מתוך הנחה כי החלוקה בין "מקצועות חפשיים" מחד ו"מקצועות שאינם חפשיים" מאידך היא נחלת העבר, ואין לה מקום בימינו, הרי לכאורה תקף הסייג כי בא הוא לצמצם בהסכמה את מתחם החבות ע"י הוצאתה מכלל הכיסוי של האחריות הנזיקית שהיא (יחד עם האחריות החוזית) חלק מהאחריות המקצועית אליבא דאבניאון. אך במקרה כזה נמצא עצמנו מרוקנים את הפוליסה מתוכנה ומתכליתה שהיא, במקרה דנן, כסוי אחריות נזיקית של מבוטח שהוא תאגיד העוסק במקצוע מסוים, כך שמגיעים אנו למצב אבסורדי שהמבוטח אינו מבוטח והמבטח גובה פרמיה ללא מתן תמורה. מכאן הצורך להגדרה ברורה של גדר האחריות המקצועית המכוסה בביטוח כלשהו. יש להניח כי בפוליסה לבטוח אחריות מקצועית יפורטו מהות הסיכונים המבוטחים, ולפחות שם המקצוע שבתחומו זכאי המבוטח לתגמולי הביטוח. הוא הדין כמובן לגבי הוצאת סיכוני אחריות מקצועית מכלל חלות הביטוח. 8. המגן טוענת כי חבותה של ברקת בענין הנדון נובעת מפעילותה המקצועית כקבלנית לשרותי נקיון ומכאן שחל לכאורה הסייג שבפוליסה. משיבים ברי הפלוגתא של המגן ואומרים כי חבותה דנן של ברקת איננה נובעת מאחריות מקצועית אלא מחבות רגילה בנזיקין בשל רשלנות; הסייג שבפוליסה איננו מכוון להוציא מתחולתה מקרה כגון דא, שאם כך תאמרו מרוקנים אנו אותה מתוכן. ועונה בתורו פרקליטה של המגן: "הוצאת הרשלנות המקצועית מתחום הכיסוי אינה מרוקנת את הפוליסה מתוכנה שכן, עדיין מכוסים כל אותם מעשים או מחדלים הנחשבים בבחינת רשלנות 'רגילה' אשר המבוטח מבצעם תוך כדי ביצוע עבודתו. כך, למשל, אם מותיר המבוטח כלי עבודה ללא השגחה וצד שלישי כלשהו היה ניזוק כתוצאה מכך, זוהי רשלנות המכוסה על פי הפוליסה. ... זאת להבדיל מרשלנות בביצוע פעולות הניקיון עצמן שהיא היא המומחיות המקצועית של שולח ההודעה." מסכים אני עם ב"כ המגן בטיעונו העקרי לעיל, דהיינו כי חבותה של ברקת במקרה דנן נובעת מפעילותה המקצועית. מוכן אני אפילו להרחיק לכת בקו מחשבה זה אף שסבור אני כי טועה ב"כ המגן בתשובתו הנ"ל לטענות הצד שכנגד, בהביאו דוגמה לאחריות המגן לרשלנות ברקת שאינה מבוטלת ע"י הסייג בפוליסה, באומרו כי אילו היה נגרם נזק מכלי עבודה ששכחה ברקת ברשלנותה במקום העבודה היתה חבותה מכוסה בפוליסה. הגיון הדברים מחייב את המסקנה שהואיל ומדובר בכלי המשמש לפעילות מקצועית של ברקת, אף נזק הנובע מהשארתו במקום שלא צריך היה להשאירו שם הוא נזק הנובע מפעילות מקצועית. אולם כאמור השאלה שבפנינו איננה אם אחריותה של ברקת "אחריות מקצועית" היא, או אם רשלנותה "רשלנות מקצועית". השאלה הנכונה היא אם אותה אחריות של ברקת צריכה הייתה להיות מכוסה בפוליסה לאחריות מקצועית או בפוליסה דנן. לעניין זה עולה בברור מהגדרתו של אבניאון, שעליה מסתמכת המגן, כי אחריותה של ברקת איננה מסוג האחריות המקצועית שבגינה ניתן לבטח בפוליסה לבטוח אחריות מקצועית. 9. טוען הצד שכנגד כי קבלת התיזה העקרית של המגן, כפי שהובאה לעיל, המשחררת אותה מחבות בשל כך שהרשלנות שגרמה לנזק היתה "מקצועית", "מרוקנת" את הפוליסה דנן מכל תוכן. המונח "מרוקנת" איננו כשלעצמו פוגם בתקינותה של הפוליסה. הצדדים לפוליסה רבונים לקבוע את כסוייה. נכון שהסייג מצמצם במקרה דנן באופן נמרץ ביותר את הכיסוי הבטוחי לפי הפוליסה, אולי עד כדי כך שהבטוח אינו כדאי מבחינה מסחרית. אך תיאורטית הלא גם יתכן שברקת היתה מודעת למצב דברים זה והסתפקה בו, או ערכה גם בטוח אחריות מקצועית אצל מבטח אחר וכאן מעונינת הייתה בכסוי לרשלנות רגילה בלבד. מאידך עולה מהביטוי "מרוקנת" אשר בפי ברקת ריח של חוסר הגינות או אפילו חוסר תום לב וטענה זו אכן טעונה בדיקה, אך לא במישור המשפטי של סוג האחריות המכוסה ע"י הפוליסה אחרי הסייג, אלא במישור דרך הכללתו או שלובו של הסייג לתוך הפוליסה, שאם דרך זו היתה על דעת המבוטח ולא בהסח דעתו, ואם תואמת היא את הוראות החוק לגבי צורת הכללתו בפוליסה, אזי הסייג תקף; אולם אם הכללתו של אותו סייג נגועה בחוסר תום לב או אינה תואמת את הצורה שנקבעה לה בחוק הרי שלא ינתן לו תוקף. בשלשה עניינים הנדונים בסכומי הצדדים ובפלוגתאות שפורטו לעיל מצביעה התנהגותה של המגן על חוסר תום לב: 10. א. אי הבלטת הסייג בפוליסה באופן המסיח את תשומת הלב ממנו ס' 3 לחוק חוזה הביטוח קובע: "תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצויינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם." בע"א 3577/93 הפניקס הישראל חברה לביטוח בע"מ נ. מוריאנו פ"ד מח[4] 70 אמר הנשיא שמגר (בעמ' 82): "החוק מתנה הכרה בסייג לחבות בכך שתקויים הוראתו של הסעיף האמור. על פי סעיף 3 סייג החבות או התנאתה תלויים בהופעת הסיוג או ההתניה סמוך לנושא הנדון (הנושא המסווג או המותנה) או הבלטה מיוחדת שלו. סעיף 3 לחוק משתלב בתכלית הכללית של החוק שהיא ההגנה על אינטרס המבוטח. הסעיף אינו מאפשר למבטח להגניב לפוליסה תניות המסייגות את החבות. החוק מטיל נטל על המבטח כדי להעלות את ההסתברות שהמבוטח ידע את הסייגים לחבות." ובע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ. ישר מנשה פ"ד מט[2] 749 הוסיף ואמר (בעמ' 763): "האמור לעיל מתווסף לפגם העיקרי בפעולת המערערים והוא שלא קיימו את האמור בסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח אשר לפיו יש חובה להבליט הגבלות שהם בגדר תנאי או סייג לחבות. לא רק שלא היתה כאן הבלטה בפוליסה אלא שהנסיבות מצביעות על כך שלא היתה למשיב אפשרות אובייקטיבית ללמוד על קיומם של סייגים כלשהם. עקרון תום הלב במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ובזמן ביצועו בכלל, וחובות האמון שחלים על הצדדים בעסקת ביטוח בפרט, אינם באים על סיפוקם בקיומה של מסויימות בנוסח החוזה". עצם שמה של הפוליסה הנדונה "מגן לעסק" מצביע על כך שעיקר הסיכונים המכוסים הם הסיכונים של המבוטח בעיסקו. יחד עם זאת אין הצדדים לביטוח מנועים על פי החוק מלהוציא מכלל הכסוי המבוטח כל סיכון שהוא, כגון נזק לצד ג' הנובע מעיסוקו של המבוטח במקצועו או במשלח ידו. מבטח המבקש לסייג את כסויו בדרך כלשהי יביא את הסייג לידיעתו של המבוטח, למען יוכל זה האחרון לוותר על הביטוח המסויג או לרכוש ביטוח מלא במחיר גבוה יותר. גם ההגינות המסחרית וגם הוראת סעיף 3 הנ"ל דורשות זאת. אין די בכך שסייג יפורש בפוליסה; כדי לעמוד בהוראת ס' 3 לחוק חוזה הביטוח חייב המבטח לפרט את התנאי באופן ברור ומובלט, כדי שכל הקורא בו יעמוד מייד על משמעותו ביחס לחבות העיקרית אותה הוא בא לסייג. במיוחד כך כאשר, לשיטת המגן, אותו סייג מתפרס ולוכד את רוב רובם של המקרים הבאים בגדר החבות העיקרית המבוטחת, והלכה למעשה מאיין את אותה חבות. בהתאם להשקפתי שהבעתי לעיל הרי על אף נוהג בענף הביטוח להצמיד את המונח אחריות מקצועית למקצועות חפשיים בלבד, יכול מונח זה לשמש לתיאור כל נזק הנגרם במהלך עסוק רשלני בכל משלח יד כולל משלח יד של מתן שרותי נקיון, וכשמופיע מונח זה בפוליסה פלונית מתייחס הוא לרשלנות בעסוקו של המבוטח לפיה. הוצאת רשלנות מקצועית מכסוי כללי של הביטוח היא לגיטימית. כמובן שתנאי כזה - כמו כל תנאי אחר הבא להגביל את חבותו של המבטח - טעון הדגשה והבלטה מיוחדת לפי סעיף 3 הנ"ל באופן שניכר יהיה כי הוסכם על שני הצדדים. בענייננו התנאי המסייג את חבותה של המגן במקרה הקשור או הנובע מאחריות מקצועית נחבא בין שורה ארוכה של תנאים, איננו מובלט ואיננו מפורש דיו כדי שניתן יהיה להבין ממנו כי באמצעותו שללה המגן את עיקר חבותה לארועים התאונתיים שעליהם הייתה אמורה הפוליסה לחול על פי לשונה, תכליתה ושמה. אם לא די בכך, בא אישור ההרחבה שסיפקה המגן לנתבעת ומשמיענו אף הוא כי המגן לא קיימה אחר הוראות ס' 3 הנ"ל. תכליתו הברורה של אישור ההרחבה הייתה להבטיח את הנתבעת כי אכן ביטחה המגן את אחריותן של ברקת ושל הנתבעת כנגד נזקים תאונתיים ללקוחותיה ומבקריה של הנתבעת במרכולים שונים שהיא מתפעלת. והנה דווקא הסייג השולל לחלוטין אחריות זו לא נזכר באישור ההרחבה. הסתמכותה של המגן על אותו סייג שהעלימה מידיעת הנתבעת באישור ההרחבה שנתנה לה איננו מתיישב איפוא עם חובת תום הלב הכללית ועם הוראת ס' 3 לחוק חוזה הביטוח ויש לדחותה. 11. ב. אישור ההרחבה לא ניתן לפרש את אישור ההרחבה הנדון אחרת מאשר הודעה מפורשת וחד משמעית מטעם המגן כי אכן ביטחה את ברקת בביטוח צד ג' שהוא בתוקף וללא כל סייג לכל מקרה רשלנות בחצרים של הנתבעת. מעצם מתן אישור ההרחבה ומלשונו, בנסיבות של העדר כל קשר עסקי ישיר בין המגן והנתבעת, ברור כי מטרתו היתה לאשר לנתבעת כי אכן ביטחה המגן את אחריותה של ברקת לסכוני צד ג', והרחיבה את הביטוח לכסות את הנתבעת כך שזו לא תצטרך לשאת בהטבת נזקים בגין "אחריות חוקית כלפי הציבור ('ביטוח צד שלישי') על פי דין". בנסיבות הענין נראה כי מתן אישור ההרחבה, בצורה שתסיר מהנתבעת כל חשש לחבות בשל רשלנות של ברקת או שלה עצמה, היה תנאי להעסקתה של ברקת בעבודות נקיון. אילו היתה המגן מזכירה בתוך אישור ההרחבה שנתנה לנתבעת את הסייג לחבותה - כפי שנדרש הדבר הן ע"י החוק המיוחד (ס' 3 לחוק חוזה הביטוח), הן עפ"י החוק הכללי (עקרון תום הלב) והן מכח הגינות מוסרית גרידא - לא היה לנתבעת ענין להעסיק את ברקת. החרגתה של אחריות מקצועית מרוקנת איפוא את הביטוח הנדון מתוכן. 12. ג. הסתירה בין שמה של הפוליסה "מגן לעסק" לבין תכליתה לאור טענת המגן לפיה הוספת הסייג הוציאה מכלל הכיסוי דווקא את הסיכונים הנובעים מפעילות רגילה של העסק. לכאורה אדם הבוחר בפוליסה בשם זה חזקה עליו שרוצה הוא לבטח סיכונים הנובעים מעיסוקו בעסק שהוא עוסק בו, והנה דווקא סיכונים אלה אינם מכוסים. נמצא שאפילו השם שבחרה המגן לסוג הביטוח אותו מכרה לברקת יש בו משום הטעיה. הפוליסה קרויה "מגן לעסק" והנה טוענת המגן היום שדווקא סיכוני העסק של ברקת ושל הנתבעת אינם מבוטחים. דומה שבמקום השם "מגן לעסק" צריכה הייתה המגן לקרוא שמה של הפוליסה מַגָּן לעסק והיינו קוראים עליה "פוליסה דֶמַגָּן - מַגָּן שָוֵי". 13. טענות המגן בנדון הן איפוא מחוסרות שחר ותום לב. כפי שמפרש ב"כ המגן את הפוליסה אין היא "מגן לעסק" אלא מלכודת לו. לפיכך אין ליתן תוקף לסייג הנדון ויש לחייב את המגן כלפי ברקת בהטבת נזקה של התובעת. המגן חייבת כמובן באותה חובה גם כלפי התובעת על סמך אישור ההרחבה שנתנה, אשר כפי שמתברר עתה כלל בתוכו מצג שוא, דהיינו אישור כי המגן אחראית לנזקי צד ג' של הנתבעת, כתוצאה מרשלנותה של ברקת, מכח הביטוח שביטחה המגן את ברקת. גם העקרון בדבר כיבוד הציפיה הסבירה של המבוטח (רע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת חן נ. סהר חב' לביטוח בע"מ פ"ד נ[3] 281 בעמ' 297-298) מנחה אותנו ליתן תוקף דווקא לכיסוי הביטוחי למקרה של ארוע תאונתי, ולא לסייג שתחולתו בדרך כלל גם על ארועים שאינם תאונתיים, שממנו מנסה המגן להבנות. טענת המגן כי אישור ההרחבה הוא חוזה אחיד וכי יש לבטל תנאי מתנאיו כמקפח 14. אף זו טענה בפיה של המגן כאילו אישור ההרחבה שנתנה לנתבעת הוא חוזה אחיד ותנאיו מקפחים אותה באופן שיש לבטלם. יסודה של הטענה בכך שנוסח אישור ההרחבה וכותרתו מעידים שהנתבעת היא שניסחה את תנאיו. לדעת המגן הואיל והנתבעת קבעה מראש את תנאי אישור ההרחבה "כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינ[ה] לבין אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם" (השוו ס' 1 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג – 1982 - להלן: "חוק החוזים האחידים") הרי שמדובר בחוזה אחיד. אם מדובר בחוזה אחיד נתונה לבית המשפט הסמכות לבטל תנאי מתנאיו שאותו מצא כמקפח (ס' 3 לחוק החוזים האחידים). ואם תשאלו מהו אותו תנאי מקפח שיש לבטלו, תשיב לכם המגן כי מדובר בפטור שפטרה עצמה הנתבעת מחבות בנזיקין לארועים תאונתיים בכך שהעבירה את חבותה להמגן. ודוק ! אין המדובר בתנאי מתנאי אישור ההרחבה המקפחים את המגן, אלא בתנאי מתנאי הפוליסה, אשר משהורחבה תחולתה, מכוח אישור ההרחבה, באופן שתכסה גם את הנתבעת כמבוטחת, נוצר מצב בו פטורה לכאורה הנתבעת מחבות כלפי התובעת, וחבותה עברה להמגן - המבטחת. לשיטתה של המגן חלה במצב דברים זה החלופה הראשונה של ס' 4 לחוק החוזים האחידים המורה אותנו כי מתן פטור מלא שכזה לצד המתקשר בחוזה אחיד מעמיד את התנאי בחזקת "תנאי מקפח" שבית המשפט יבטלו. עצם השמעת טענה זו שאין לה כל יסוד בחוק או בעובדות מצביעה אף היא על חוסר תום לב. טעונים מסוג זה יכול ויישמעו מפיו של מבוטח כלפי תנאי זה או אחר שבפוליסת ביטוח, אך לא ראינו ולא שמענו כי מבטח יטען לקיפוחו ולביטולה עקב כך של התחייבות ביטוחית שנטל על עצמו. מחמת כבודו של הטוען אומר בקצרה כי אין ממש בטענה: היא לא הוכחה עובדתית ואינה מעוגנת בדין. אישור ההרחבה אינו חוזה אחיד שניסחה הנתבעת, ביטוח אחריות המעביר את נטל תשלום הפיצויים ממזיק למבטח איננו תנאי מקפח, ובית המשפט לא יפעיל את שיקול הדעת המוקנה לו (ס' 3 לחוק החוזים האחידים) במקרה כגון דא. יש לדחות טענה זו מכל וכל. עולה מן המקובץ כי פוליסת המגן לעסק שעשתה המגן אכן מכסה את חבותם של הנתבעת ושל ברקת בגין הארוע התאונתי נשוא התביעה והמגן חבה בתשלום הפיצוי המוסכם לתובעת. כפל ביטוח - טענות המגן נגד הפניקס: כזכור שלחה המגן הודעה לצד ד' לחברת הפניקס בטענה לקיומו של ביטוח כפל, כאילו שתי החברות המבטחות ביטחו את אותו סיכון ועל כן עליהן לשאת בנטל הפיצוי ביחד ולחוד (ס' 59[ד] לחוק חוזה הביטוח בצרוף הוראת ס' 67 לאותו חוק המחילה את הוראת ס' 59 גם על ביטוח אחריות). את טענתה סומכת המגן על פסיקה חדישה של בית המשפט העליון בסוגיית כפל ביטוח לפי ס' 59 הנ"ל (ע"א 206/99 א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ ואח' נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח', טרם פורסם' פס"ד מיום 21.8.01; רע"א 3948/97+5449/97 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ פ"ד נה[3] 769). פסקי דין אלה פרשו את ס' 59 (ד) לחוק באופן המקנה זכויות השתתפות למבטח, לא רק במקרה של שני חוזי ביטוח או יותר שעשה מבוטח לנכס פלוני אצל יותר ממבטח אחד, אלא גם במקרים מסויימים שבהם הביטוחים נעשו על ידי מבוטחים שונים, או לטובת מוטבים שונים. בפי פרקליטה של הפניקס שתי תשובות שעל יסוד כל אחת מהן ראוי לדחות את טענת המגן להשתתפות מהפניקס: ראשית מפנה הפרקליט את תשומת הלב לס' 6 לאישור ההרחבה שבו כזכור התחייבה המגן במפורש: "כל סעיף בפוליסות (אם יש כזה) המפקיע או מקטין אן מגביל בדרך כלשהי את אחריותנו כאשר קיים ביטוח אחר לא יופעל כלפי המזמין [הנתבעת – א.ש.ש.], ולגבי המזמין הביטוח על פי הפוליסות הנ"ל הוא 'ביטוח ראשוני' המזכה את המזמין במלוא השיפוי המגיע לפי תנאיו, ללא זכות השתתפות בבטוחי המזמין. ... " הדברים ברורים. המגן הרחיבה את ביטוח "מגן לעסק" באופן שיבטח גם את הנתבעת, וויתרה במפורש על זכות ההשתתפות מכל מבטחת אחרת שביטחה את הנתבעת בביטוח אחר. כפי שנראה להלן ויתור שכזה הותר במפורש על ידי המחוקק, ומכאן שאין כל מניעה להכיר בתוקפו במקרה זה. שנית מציין הפרקליט כי הפסיקה החדישה שדנה בנושא כפל ביטוח, וניתחה באופן יסודי את הוראת ס' 59(ד) הנ"ל, עסקה בביטוח נכסים, ולא בביטוח אחריות. לעניין זה ר' דנ"א 3964/01 בפרשת מנורה הנ"ל (פסק דין מיום 26.11.01 מפי כב' השופט מצא) שם חיווה בית המשפט דעתו כי פסק הדין נשוא הבקשה לדיון נוסף: "איננו קובע כי ההסדר הקבוע בסעיף 59 לחוק יחול גם במקרה בו נמצא מבטחו של המזיק אחראי בגין חבות המזיק כלפי צד שלישי (הניזוק). ... יוצא, איפוא, שבפסק הדין לא נקבעה כל הלכה לגבי מקרה של מבוטחים אחדים, שבו הביטוח לטובת האחראי לנזק נועד לכסות את אחריותו לגרימת הנזק". אמנם בענייננו מדובר בשני מבטחים שביטחו את מבוטחיהם בבטוח אחריות לאותו סוג של נזק, ואכן הכלל המקנה למבטח זכות השתתפות במקרה של ביטוח כפל עשוי לחול גם בביטוח כפל של אחריות, אך עדיין ניצבת השאלה אם יש מקום לטענת המגן לפיה אין להביא בחשבון את השאלה מי מבין המבוטחים הוא המזיק או מה התרומה של כל אחד מהם לנזק. מכל מקום ס' 67 לחוק חוזה הביטוח, אשר החיל את הוראת ס' 59 בדבר זכות ההשתתפות גם על ביטוח אחריות, קבע כי ניתן להתנות על הוראת ס' 59 (ד) (להבדיל מהוראות אחרות שבחוק שעניינן בביטוח נכסים ושהוחלו על ביטוח אחריות ור' גם ס' 64 לחוק חוזה הביטוח). כאמור המגן ויתרה במקרה זה על זכות ההשתתפות. לסיכום: 16. המסקנה לדינא היא שיש לקבל את ההודעות לצד ג' ששלחו הנתבעת וברקת להמגן, ולדחות את ההודעות לצד ג' האחרות, לרבות ההודעה לצד ד' ולצד ה' ששלחה המגן להפניקס. קשה שלא להביע פליאה על הדרך שבה נהגה חברת ביטוח החייבת בתום לב ובנאמנות מדרגה עליונה (uberrimae fidei) ביחסיה עם מבוטחיה. ולא סגי בפליאה בלבד; נראה לי שדרושה כאן גם הסתייגות נמרצת וחקירת הפרשה לפחות על ידי המפקחת על הביטוח. את הסתייגות בית המשפט אבטא בפסיקת הוצאות לטובת המדינה, נוסף להוצאות המגיעות לבעלי הדין שטענותיהם נתקבלו. המגן תישא איפוא בתשלום המגיע לתובעת וכן תישא בהוצאות בהליכי צד ג' שהוגשו נגדה ובהליכים שהגישה היא עצמה, וכן בשכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 לכל אחד מהצדדים דהיינו לנתבעת, לברקת ולהפניקס. כמו כן הנני מחייב את המגן בהוצאות לטובת המדינה ואף זאת בסכום של 10,000 ₪. נזקי מיםפוליסהתאונות נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבורירטיבותנפילהכיסוי ביטוחי