החלטה 1. בפנינו בקשה למחיקת ערעור שכנגד, ומנגד ולחילופין התבקשה הארכת מועד להגשת הערעור שכנגד. 2. בבית הדין האזורי בירושלים הוגשה תביעה ע"י 31 עובדות שפוטרו מעבודתן במוסד "נווה הורים" (להלן: "המוסד"). התובעות ביקשו להורות על בטלות הסכם הבראה מכוחו פוטרו, השבת תשלומים שנוכו משכרם, תשלום הפרשי פיצויי פיטורים ופנסיה וכן תביעות אישיות של 3 מהעובדות. התביעות נדחו למעט תביעותיהן של 3 עובדות - גב' גורדון, גב' נעמתי וגב' צ'רנובסקיה. כב' השופטת אורנית אגסי (עב' (י-ם) 1200/02), קבעה בפסק דינה מיום 19.6.06 כי על המוסד להשיב לגב' נעמתי וגורדון את הסכומים שהופחתו משכרן בשל הסכם הבראה, וכן להשלים להן כספים שלא הופרשו לקרן הפיצויים. לגב' צ'רנובסקיה נקבע, כי היא זכאית לתשלום דמי הודעה מוקדמת. 3. בתאריך 10.9.06 הגיש המוסד ערעור המופנה כנגד קביעותיו של בית הדין קמא ביחס לעובדות הגב' נעמתי וגורדון. בתאריך 28.9.06 הגישו כל העובדות ערעור שכנגד המופנה כלפי פס"ד של בית הדין קמא אשר דחה את התביעה לבטל את הסכם ההבראה ותביעות נוספות. 4. המוסד הגיש בקשה למחוק את הערעור שכנגד מאחר והוא מתייחס לנושאים שלא הועלו בערעור העיקרי. בנוסף, מרבית המערערות שכנגד (מס. 3 עד 13) אינן זכאיות להגיש ערעור שכנגד, בהיותן לכל היותר משיבות פורמליות וכך בפועל אף החמיצו את המועדים להגשת ערעור בזכות מאחר ופסק הדין הומצא לבא כוחן ביום 25.6.06. 5. המערערות שכנגד השיבו לבקשה וטענו, כי יש לפרש בהרחבה את העילות המונחות ביסודו של הערעור הראשי ובכלל זה לא חייבת להיות חפיפה מלאה בין השאלות שמעלים הערעורים. משהמוסד בערעורו הפך את המערערות שכנגד למשיבות פורמליות, יצר להן את הזכות להגיש ערעור שכנגד. פסק הדין של בית הדין קמא התקבל במועד לא ידוע במשרד ב"כ המערערות שכנגד, והוא הובא לידיעתן במהלך חודשים אוגוסט - ספטמבר 2006. אם נפלה טעות, במועד הגשת הערעור שכנגד, אין להעניש את המערערות שכנגד, שהן נשים קשות יום שנתנו את מיטב שנותיהן בעבודתן במוסד. נוסף לכך סיכויי הערעור טובים. 6. המוסד הגיב לבקשה להארכת מועד וטען, כי מדובר באיחור בן 18 יום, שאליו יש להוסיף כי למערערות עמדה גם מלוא תקופת הקיץ. למערערות שכנגד יש טענות כלפי עורכי דינן בערכאה קמא. טענה זו לא נתמכה בתצהיר, ולא פורטה, מדוע לא התעניינו בגורל תביעתן. הן לא פרטו מתי נודע להן במדויק על פסק הדין וכיצד בא לידיעתן. מאחר ופסק הדין הומצא כדין לבא כוח המערערת שכנגד, יש לראות בהן כמי שידעו בפועל על פסק הדין. אשר לסיכויי הערעור, טען המוסד, כי הסוגיות המרכזיות בפסק הדין הוכרעו עפ"י מהימנות העדים. מכאן, שהסיכוי שערכאת הערעור תתערב בממצאי פסק הדין הינה קלושה. 7. ה כ ר ע ה ערעור שכנגד ניתן להגיש "רק לצורך אותו עניין שהוא נושא הערעור... אך לא לצורך עניין אחר ושונה ממנו שנדון אף הוא בדרגה ראשונה" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, ירושלים, מהדורה שביעית, ש. לוין - עורך, עמ' 846). בחינת "אותו עניין" נעשית על פי מידת הזיקה שבין הערעור לבין הערעור שכנגד. שאלת הזיקה היא שאלה של דרגה ואינה חייבת להתבטא בחפיפה מלאה בין השאלות אליהן מופנים הערעורים (ע"א 854/89, בש"א 3868/90, יעד אלקטריק שרות וביצוע עבודות חשמל בע"מ נ' לוי אלקטריק, ס.א. פ"ד מה(1) 256, 263). 8. הערעור הראשי של המוסד מכוון כנגד קביעותיו של בית הדין קמא בנוגע לסכומים שיש להשיב לגב' נעמתי וגורדון, אשר הופחתו להן משכרן בשיעור גבוה יותר מההפחתה שחלה על כלל עובדי המוסד בהתאם להסכם ההבראה. הערעור שכנגד מתייחס לקביעת בית הדין קמא, כי אין לבטל את הסכם ההבראה, וכי אין לשלם לעובדים הפרשי פיצויי פיטורים והפרשים לפנסיה. כפי שניתן לראות, נושא הערעור שכנגד מתייחס לעצם תוקפו של הסכם ההבראה, וכן להפרשי פיצויי פיטורים והבראה. אלו לא נזכרו כלל בערעור הראשי. לא מדובר באותן טענות, ולא באותה תשתית שחייבה את ההכרעה. כלומר, לא ניתן לומר כי כדי להכריע אם לגב' נעמתי וגורדון מגיע החזר של שכר, היה צורך לקבוע אם הסכם ההבראה תקף. כך גם לגבי הפרשי פיצויי פיטורים ופנסיה. דברים אלו מתחזקים לנוכח העובדה, כי המערערות שכנגד אינן צד אמיתי לערעור הראשי, אלא רק צד פורמלי מאחר ונשוא הערעור אינו מתייחס כלל לקביעות המכוונות כלפיהן. לכן, משהיו רק משיבות פורמליות, לא קמה למערערות שכנגד הזכות להגיש ערעור שכנגד. 9. אשר לבקשה להארכת מועד, המערערות שכנגד מעלות שני טעמים: האחד, פסק הדין הובא לידיעתן רק במהלך סוף חודש אוגוסט תחילת חודש ספטמבר והשני, טעות של באי כוחן. 10. לגבי הטעם הראשון, שהביאו המערערות, אין בידינו לקבלו. לפי האישורים המצויים בתיק, פסק הדין של בית הדין קמא הומצא למשרד בא כוחן ב- 25.6.06. המצאה זו הינה כדין ומעבר לכך, כל מערכת היחסים שבין המערערות שכנגד ובין בא כוחן אינה מעניינו של בית דין זה. הבקשה של המערערות לוקה בנקודה זו בעמימות יתר, ולא מציינת מדוע לא פנו לבא כוחן, מתי נודע להן על פסק הדין וזו פועלת לחובתן. 11. אשר לנימוק השני, שעניינו טענות של באי כוחן של המערערות שכנגד בנוגע למועד הגשת הערעור. ככלל, אין לשלול בקשה למתן ארכה מחמת טעות שבדין. השיקול המרכזי בבחינת השאלה אם יש להכיר בטעות כ"טעם מיוחד" להארכת מועד הוא עוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין שכנגד לסופיות ההליכים, לצד סיכויי הערעור. על כן, במקרים מסויימים חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה תכתיב את התוצאה (בש"א 8976/00, מדינת ישראל נ' לאה ויסמן ואח', פ"ד נה (2), 397, עמ' 400 - 401, בש"א 6708/00 יוסף אהרן נ' אהרן אמנון ואח', פ"ד נ"ד (4) 702). 12. 18 ימים חלפו מהמועד בו הוגש הערעור העיקרי עד למועד, בו הוגש הערעור שכנגד, וניתן לקבוע כי המוסד יכול היה לפתח ציפייה סבירה, בהגישו את הערעור במועד האחרון להגשת ערעור על פסה"ד ומשלא הוגש ערעור באותו מועד ע"י העובדות, הרי שמרבית פסק הדין הינה עניין סופי וגמור. מאידך, ברור לנו כי משמעות פסק הדין עבור המערערות שכנגד הינה קשה, בהתחשב בכך שמדובר בעובדות שנאלצו לסיים את עבודתן עקב כוונה לסגור את המוסד. בנקודה זו על מנת לבחון את חשיבות האינטרס של המערערות, יש לשקול את סיכויי הערעור. בפסק הדין של הערכאה הראשונה, המחלוקת המרכזית היתה שאלת תוקפו של הסכם ההבראה וזו הוכרעה על בסיס עובדות ומהימנות. בית הדין קמא קבע, כי מצבו הכלכלי העגום של המוסד עובר להסכם ההבראה היה קשה. בית הדין ציין, כי גרסת העובדות נסמכה על עדותו של מר יעקובסון, שנמצאה בלתי מהימנה בניגוד לגרסת המוסד שהציג תאור סביר ומהימן של מצב הדברים. בשל קביעה זו כי ההסכם תקף, יוצא אפוא כי כדין נוכה משכר העובדים בהתאם להסכם ההבראה. סוגיית הפרשי פיצויי הפיטורים הוכרעה בין השאר על יסוד עדותו של מר יעקובסון ועד מטעם המערערות שכנגד, אשר העידו שהסכום של 6% שהופרש בא במקום פיצויי הפיטורים, וכן על יסוד לשון ההסכם הקיבוצי שחל על הצדדים ופרשנותו. אלו ואלו הם עניינים שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם - כך קביעת מהימנות של עדים הנתונה לערכאה הדיונית וכך גם התערבות בתוכנם של הסכמים. מכל אלו עולה, כי סיכויי הערעור נמוכים ועל כן דין הבקשה להארכת מועד - להידחות. 13. סוף דבר - הערעור שכנגד נמחק, הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור מטעם המערערות שכנגד - נדחית. 14. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. מחיקת ערעורערעור שכנגדערעורבית הדין לעבודה