1. סעיף 8 לחוק המתווכים (כותרתו - חובת הגינות וזהירות) קובע: א. מתווך במקרקעין יפעל בנאמנות בהגינות ובדרך מקובלת וימסור ללקוחו כל מידע שיש בידו בענין מהותי הנוגע לנכס נשוא עיסקת התיווך. ב. במילוי תפקידו יפעל מתווך במקרקעין במיומנות ובסבירות וינקוט אמצעים הראויים בנסיבות הענין לקבלת מידע מהותי הנוגע לנכס נשוא עיסקת התיווך". 2. לשיטתי, העדר כל הסבר מצד התובעים להצדקת המחיר של 8 מיליון דולר בו נקבו כמחיר העיסקה בהסכם התיווך, מציב סימני שאלה לא זניחים עד כמה פעלו התובעים בדרך מקובלת בנאמנות ובמיומנות לצורך קבלת מידע באשר למחיר העיסקה אשר אין ספק כי הייתה בגדר מידע מהותי כמשמעותו בסעיף 8 לחוק. 3. נחה דעתי כי מידע זה היה אמור להיות זמין בידי התובעים וזאת לנוכח הסתייעותם באלכס אשר כגירסת פריד "היה לו (לאלכס) את כל המידע עם מי גומרים את העיסקה". אני קובע איפוא כי בענין המהותי של ציון מחיר העיסקה בפני הנתבעת - לא פעלו התובעים בדרך מקובלת עד כדי היות התנהגותם משיקה לחוסר תום לב. 4. סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע: "בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדן לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה". 5. משנה תוקף נוגע למסקנה זו לאור ההשקפה הרואה בחוק המתווכים - חוק צרכני קוגנטי שנועד להגן בעיקר על קהל צרכני שירותי התיווך. ראו הצ"ח תשנ"ב-1992 בעמוד 388 שם נאמר: "הצורך בקבלת חוק שיסדיר את העיסוק במקצוע התיווך במקרקעין ושיעניק את ההגנות המתאימות לרוכשים מכוח קיום גם ברמה העקרונית וגם כצו השעה". וכן השוו בר"ע 2905/00 (מחוזי ת"א) מאיר נ. קובלנסקי.   תיווך