פסק דין השופטת נילי ארד 1. בית הדין האזורי בירושלים (השופטת דיתה פרוז'ינין; ת"פ 155/05) זיכה את המשיב מעבירות על סעיפים 2(א)(1) ו-(2) לחוק עובדים זרים. כנגד זיכויו של המשיב מכוון ערעורה זה של המדינה. העובדות 2. ביום 29.9.03 במהלך ביקורת שקיים צוות חקירה מטעם המערערת (להלן בהתאמה: המדינה או משרד התמ"ת) בביתו של המשיב, בעת שעסק בהעברת תכולת דירתו, נמצא מר שחאדה אלשיך (להלן: העובד) עוסק בעבודת סבלות עבור המשיב. אין חולק על כך, כי במועד הביקורת, לא היה העובד אזרח או תושב ישראל וכי למשיב לא היה היתר כדין להעסקתו של העובד. לפי הכתוב ברשיון העבודה שהחזיק העובד, תוקף הרשיון עד ליום 18.11.03 והמעסיק המורשה להעסיקו הוא "שטרן דוד" (להלן: רשיון העבודה בישראל או הרשיון). צוות החקירה גבה במקום האירוע עדויות מהעובד ומהמשיב. בהודעה באזהרה שנגבתה ממנו בתאריך 29.9.03 בשעה 12:00 מסר המשיב, בין היתר, כי לא ביטח את העובד וכי "אין לי אישור להעסיק תושב שטחים". המפקח, מר מתן ציין בהודעתו, כי העובד "לא עבד אצל המעסיק המצוין ברשיון ורשיונו הוחרם". ההליך בבית הדין האזורי 3. בכתב אישום שהוגש לבית הדין האזורי, הואשם המשיב בעבירות אלה: עבירה של העסקת עובד שלא על פי היתר כדין, לפי סעיף 2(א)(1) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), תשנ"א - 1991 (להלן: חוק עובדים זרים או החוק) על ש"העביד עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכח חוק הכניסה לישראל והתקנות לפיו"; עבירה לפי סעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים על שהעביד עובד זר בניגוד להוראות סעיף 1יג לחוק בו נקבע כך: "(א) לא יקבל אדם עובד זר לעבודה, אלא אם כן התיר הממונה בכתב את העסקתו של העובד הזר אצל אותו מעביד, ובהתאם לתנאי ההיתר; היתר כאמור יכול שיהיה למכסה מסוימת של עובדים זרים שיועסקו אצל אותו מעביד או לפי רשימה שמית. (ב) היתרים לפי סעיף זה יינתנו בשים לב, בין השאר, למאפייני שוק העבודה בענפי העבודה ובאזורי ההעסקה השונים. (ג) הוראות סעיף זה לא יחולו על העסקתו של עובד מסוג שהשר ושר הפנים קבעו לפי סעיף 2(ג) בחוק הכניסה לישראל" המשיב הודה בעובדות כתב האישום בביצוע העבירות המיוחסות לו, לרבות בכך שלא היה לו היתר העסקה כדין להעסיק עובד זר. מעמדו של העובד ופרטי המעסיק כפי שנקבעו בתנאי הרשיון, היו חלק מחומר הראיות שהוגש לבית הדין כפי שצויין בתעודת עובד ציבור, חתומה בידי ראש ענף תעסוקה בית לחם חברון, מר עמי קבילו. 4. בהכרעת הדין זיכה בית הדין האזורי את המשיב מהאישומים המיוחסים לו. בהתייחס לשאלה האם התקיים במשיב היסוד הנפשי של מודעות בביצוע העבירות המיוחסות לו, קבע בית הדין: "עיון בחומר הראיות שהוצג לפנינו, ובמיוחד בעבודתו של הנאשם, מעלה כי לא הוכח שיסוד זה אכן התקיים בענייננו"; "הנאשם אכן לא היה מודע לכך שרישיון העבודה של העובד התיר לו לעבוד אך ורק אצל המעביד הרשום בו". והוסיף וציין: "האופן בו רשום הדבר ברשיון בהחלט מאפשר טעות מעין זו, שכן שם המעביד מובלע בין שאר הפרטים המופיעים ברשיון, ובכותרת המסמך נכתב אך ורק "רישיון עבודה בישראל"; "הנאשם העיד כי בדק את מסמכיהם של ארבעת העובדים שגייס לעבודת הסבלות באותו יום, עיין ברישיון העובד לעבודה בישראל, וסבר לתומו כי רישיון זה אמור לספק אותו, בהתאם לחוק. עדות זו עולה בקנה אחד עם עדות המפקח, מר מתן מיכה, אשר העיד כי כאשר נגבתה עדותו של הנאשם במהלך הביקורת, טען בפניו הנאשם שלעובד יש רישיון"; "הנאשם דאג לבדוק אם לעובדים שביקש להעסיק יש רשיונות עבודה בישראל, ומשהובהר לו כי שלושה מהם הינם תושבי ירושלים, בחן את רשיון העבודה של העובד שהיה תושב שטחים, ולא שם ליבו לכך שרישיון העבודה שהוצג בפניו כפוף לכך שהעובד מועסק על ידי מעביד ספציפי. לא הוכח שהנאשם עצם את עיניו לעובדה זו. הנאשם אומנם נהג ברשלנות בבדיקתו השטחית, אולם בכך אין כדי להרשיעו בעבירה נשוא האישום המחייבת הוכחת מחשבה פלילית כאמור". 5. ערעורה של המדינה מכוון כנגד זיכויו של המשיב מן העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. עיקר טענתה בכך, שלפי עובדות האירוע בהן הודה המשיב וכפי שהוכחו, התקיים יסוד נפשי מסוג מודעות או עצימת עיניים השקולה למודעות, הנדרשת בעבירות של העסקת עובדים זרים ללא היתר. מקובלת על המדינה מסקנתו של בית הדין, כי שהמשיב לא ידע את הפרטים המצוינים ברשיון העבודה של העובד הזר, וכי לא ידע שאין הוא מורשה להעסיקו. עם זאת, טוענת המדינה "המשיב בחר לעצום את עיניו מלראות כי לעובד אין היתר עבודה כדין למרות הנסיבות המחשידות"; "המשיב היה מודע לעובדה כי בידו של העובד 'תעודה כתומה', עובדה שאמורה לעורר חשד באשר לקיומו של אישור עבודה בר תוקף ברשות העובד"; "באישור העבודה של העובד נכתב באותיות קידוש לבנה כי אישור העבודה הוא ספציפי ובשמו של מעסיק אחר"; "המשיב הוא דובר ערבית שוטפת ולא ניתן לטעון כי המשיב לא יכל לברר בנקל אם לעובד אישור עבודה כחוק"; על כן, "התקיימו נסיבות מחשידות, אך המשיב בחר להתעלם מהן ובחר שלא לבדוק את זהותו של המועסק". 6. המשיב תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי והוסיף וטען כי "לא הוכח כלל שהיסוד הנפשי התקיים אצל המשיב ועל כן אין להרשיעו בעבירות המיוחסות לו"; "המשיב לא היה מודע לכך שרשיון העבודה של העובד התיר לעובד לעבוד אך ורק אצל המעביד הרשום בו". זאת, נוכח העובדה ש"בכותרת האישור נכתב בכתב גדול ומודגש "רשיון עבודה בישראל", ואילו שם המעביד מופיע בעמוד פנימי, באופן המובלע בין שאר הפרטים המופיעים ברשיון" ו"מן הראוי שהמערערת תשנה את צורת הרשיון באופן שיהיה ברור שאין רשיון עבודה לישראל מהווה אישור גורף אלא שיהיה ברור לכל אדם כי הרשיון מוגבל למעסיק ספציפי שכן אין לצאת מהנחה שהדבר ברור לכל"; "המשיב בדק את מסמכיהם של ארבעת העובדים שגייס לעבודת הסבלות באותו היום, עיין ברשיון העובד לעבודה בישראל, וסבר לתומו כי רשיון זה אמור לספק אותו בהתאם לסעיף 12א(ב) לחוק הכניסה"; תימוכין להעדר מודעותו ביקש המשיב למצוא בכך שבעת הביקורת טען בפני המפקח כי יש לעובד רשיון; המשיב נעזר בעובד באופן ארעי באותו יום בהעברת תכולת דירתו, ולא העסיקו לאורך תקופה ארוכה או לצורך משלח ידו; בית הדין האזורי מצא את עדותו של המשיב מהימנה ומשכך אין ערכאת הערעור מתערבת בקביעות מהימנות; "הערעור הינו סתמי ואינו מגלה כל עילה אמיתית"; "המשיב היה ער לצורך לבדוק את הרשיון וכך עשה. טעותו היא טעות עובדתית לגבי מהות הרשיון". דיון והכרעה 7. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולכלל נסיבות העניין, מוצאים אנו כי דין הערעור להתקבל וכי יש להרשיע את המשיב בעבירות שיוחסו לו. ונבאר. המסגרת הנורמטיבית 8. היסוד הנפשי של מודעות ועצימת עיניים - המשיב הואשם בעבירות המנויות בסעיפים 2(א)(1) - (2) לחוק עובדים זרים. בפסק הדין בעניין באשר עמדתי על כך שהיסוד הנפשי בעבירות אלה דורש רמת כוונה פלילית של "מודעות", כפי שהוגדרה בהוראת סעיף 20(ג) לחוק העונשין תשל"ז-1977, לפיה "רואים אדם שחשד בטיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום נסיבות כמי שהיה מודע להם אם נמנע מלבררם" [עפ 16/06 שלמה באשר - מדינת ישראל - משרד התמ"ת, ניתן ביום 7.12.06 (להלן: עניין באשר); וראו: ע"פ 11/06 יצחק יצחקניא - מדינת ישראל - משרד העבודה והרווחה, ניתן ביום 31.12.06]. כלל הוא כי "עצימת עיניים" (shutting one's eyes) או "עיוורון מכוון" (wilful blindness) "הינם חריג לידיעה ממשית של רכיב הכוונה הפלילית ודרך חלופית להוכחת הידיעה הממשית. מצב נפשי של עצימת עיניים כמוהו, בעיני החוק, כידיעה ממשית, והוא נעוץ בהימנעות מלבחון ולבדוק מצב דברים שלגביו עשוי להיות חשד כי אסור הוא" [עפ 538/89 מיכאל ורשבסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 870, 874-875 (להלן: עניין ורשבסקי)]. "עצימת עיניים" מפני ההכרה באפשרות קיומה של נסיבה הנמנית עם היסוד העובדתי שבעבירה, כמוה כמודעות בפועל לקיומה של הנסיבה; "עצימת עיניים' מהווה תחליף למודעות בפועל על כל הכרוך בה [ע"פ 5612/92 מדינת ישראל נ' בארי, פ"ד מח(1) 302, 358]. מצב של "עצימת עיניים" מתקיים כאשר - "הנאשם חשד בנוכחותה של העובדה הנדונה אך נמנע מלחקור בדבר, הואיל ו'לא רצה לדעת', פן תתאשר העובדה ואזי לא יוכל להכחיש, לאחר מעשה, שידע עליה. בנסיבות כאלה - והן מעידות על מצב נפשי, שיש בו גוון של חוסר תום-לב - 'אפשר כמעט לומר כי הנאשם באמת ידע'..." [עניין ורשבסקי, עמ' 874-875]. "עצימת העיניים" הינה "התעלמות מודעת מאפשרות קיומה של נסיבה הנמנית עם היסוד העובדתי שבעבירה פלילית עקב החשד שמא היא מתקיימת, והימנעות, עובר למעשה, מבדיקת המצב ובירורו" [ש"ז פלר, יסודות בדיני עונשין (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, כרך א, תשמ"ד) 519]. 9. יסוד נפשי של עצימת עיניים בהעסקת עובד זר שלא כדין - חשד בדבר היעדר היתר כדין להעסקת עובד זר, מתקיים אל מול הצורך לבירור עובדות אלה: קיומו של היתר לעובד הזר לעבוד בישראל; תוקף ההיתר על פי מועדיו, ובהיקף תחולתו - האם ההיתר כללי לכל שטח בישראל ולכל משלח יד, או אם מוגבל הוא לאזור מסוים, לעיסוק מסויים או למעסיק מסויים. יסוד נפשי של "עצימת עיניים" מתקיים באחד משני מקרים: בנסיבות המקרה כפי שהוכחו, לא עלה חשד בלבו של הנאשם; או משקינן חשד בליבו של הנאשם, או שיכול היה לקנן בו החשד, בדק הנאשם את החשד והביא לאישושו או להפרכתו. "הפרכת קיומו של חשד כאמור המגיע כדי 'מודעות' מוטלת על הנאשם ... והדרך לעשותה היא, בין על ידי הוכחה כי הנאשם בדק את מסמכיו של התושב הזר ועל פיהם הוא שוהה כדין בישראל, ובין אם בנסיבות הענין הוכיח כי לא חשד שמדובר בתושב זר השוהה שלא כדין בישראל" [רע"פ 10556/03 דוד סעדיה נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 19.12.04]. ודוק: משעלה חשד של העסקה שלא כדין, מוטלת על הנאשם החובה לברר את החשד ולהפריכו. כאשר מתעורר חשד רציונאלי ואדם נמנע מלבררו מתקיים היסוד הנפשי של עצימת עיניים. 10. נסיבות המגבשות את החשד. במצב בו מדובר בהעסקתו של עובד זר תושב השטחים, מתקיימות, לכאורה, נסיבות לביסוס חשד בדבר האפשרות שההעסקה אינה כדין. חשד זה על המעסיק הפוטנציאלי להפריך, טרם התקשרותו עם העובד. כך, ובין היתר, מתעורר החשד על רקע נסיבות ההתקשרות; אופי ההתקשרות, אם היא ספורדית, מקרית וארעית; מקום המפגש עם העובד לצורך ההתקשרות להעסקתו; התרשמות העשויה להילמד מהמבטא ומן השפה השגורה בפיו של העובד הזר. חובת בירור החשד הינה של בירור סביר וראוי, בהתאם לנסיבות המקרה. את חובת הבירור, כאמור, יש למצות עד תום. חובת הבירור החלה על הפרט שמתעורר אצלו החשד חלה, כדבריו של השופט בייסקי, אף כאשר "מתקשה הוא לערוך את הבירור עובר למעשה" [ראו: עניין ורשבסקי הנ"ל]. לא נעשה הבירור הנדרש, לפנינו "עצימת עיניים". כך דרך כלל, קל וחומר במקרה בו העובד הזר מחזיק רשיון עבודה בישראל. במצב דברים זה, בידי המעסיק הפוטנציאלי לצאת ידי חובת בירור החשד, בכך שידרוש מן העובד הזר להציג מסמכים מזהים, לרבות רשיון עבודה בישראל, ובכך שיבדוק באופן מדוקדק את פרטי המידע במסמכים אלה. במיוחד כן, כאשר מדובר בהתקשרות מזדמנת או ארעית. דרישת תעודת זהות ורשיון עבודה ובדיקת המידע שבהם, באה בגדר המאמץ הסביר והראוי אותו חייב למלא מי שחפץ להעסיק עובד זר. דרישה להצגת המסמכים ובדיקת פרטיהם, כאמור, אף עולה בקנה אחד עם האחריות המוטלת על המעסיק הפוטנציאלי שלא להעסיק עובד זר בניגוד לחוק. במסגרת חובת הבירור, וטרם ההתקשרות, על המעסיק הפוטנציאלי לעיין היטב במסמכים שמציג לו העובד הזר, ולבדוק אם פרטי רשיון העבודה תואמים את פרטי הזיהוי של העובד; אם רשיון העבודה הוא כללי או שמא ניתן לעבודה אצל מעסיק ששמו נקוב ברשיון. ודוק: קיומה של חובת הבירור ומיצויה, ייבחנו על רקע נסיבותיו של המקרה הספציפי. על כן, דרישת הזיהוי, הבירור והבחינה, עליה עמדנו לעיל, יכול ויהא בה די, ויכול ותהא בגדר בירור ראשוני בלבד, הדורש השלמה ומיצוי. כאמור, כל מקרה ייבחן לגופו ובנסיבותיו. 11. מדיניות ראויה של דקדקנות במיצוי חובת הבירור עד תום בכל הנוגע להפרכת חשד של העסקת עובד זר שלא כדין. בפסק הדין בעניין באשר ציינתי כי "נוכח פערי הכוחות המובנים בין העובד הזר למעסיקו וחומרת העבירה, יש לייחס חשיבות רבה למילוי דווקני של התנאים הנדרשים בחוק ובתקנות להעסקה כדין של עובד זר". חובת הבירור היסודית והמקיפה, חלה, איפוא, כאשר מדובר בעובד זר, או במי שנחזה להיות עובד זר, וכאשר בנסיבות המקרה מתעורר החשד לאפשרות של העסקתו שלא כדין. במסגרת זו, חייב המעסיק הפוטנציאלי, לדרוש ולחקור בזהותו של העובד הזר ובסוג רשיון ההעסקה שניתן לו. כך בכל מקרה בו התעורר או אמור היה להתעורר החשד, בין מדובר בהתקשרות קצרה, או ממושכת, בהתקשרות לתקופה זמנית, או קבועה. ודוק: חובת העיון במסגרת חובת הבירור דורשת עיון עירני ואין היא מתמצית בעיון במעטפת המסמך בלבד. על המעביד הפוטנציאלי חלה החובה לעיין היטב במסמך, גם אם העיון דורש השקעת זמן בהבנת הפרטים המצויינים בו ובירור והשלמת פרטים, ככל הנדרש. מן הכלל אל הפרט 12. בענייננו, מבוססת התשתית העובדתית על ההודעות שמסרו המערער והחוקרים ועל גירסת המערער עצמו בעדותו בבית הדין. תשתית עובדתית זו מקיימת, לכאורה, את היסודות העובדתיים של העבירות המיוחסות למשיב בדבר העסקת עובדים זרים בלא היתר. השאלה היחידה היא האם התקיים במשיב היסוד הנפשי הדרוש להרשעתו בעבירות המיוחסות לו. 13. בחינת חומר הראיות כפי שהובא לפני בית הדין האזורי מבססת את המסקנה לפיה התקיימו נסיבות שעוררו את חשדו של המשיב כי הפועל שהעסיק הינו עובד זר. נסיבות ההתקשרות עם הפועלים, שהייתה אקראית ומזדמנת, ומקום איסופם כפי שתואר בעדותו של המשיב בבית הדין האזורי "מה שבדרך כלל עושים, את העובדים מגייסים ליד שער שכם או מוסררה, לפני שאתה עוצר קופצים עליך אנשים שמניחים שאתה מחפש סבלים", והשפה הערבית השגורה בפיהם ובפיו של המשיב, כל אלה הקימו חשד מובנה לאפשרות העסקה שלא כדין, של הפועלים או מי מהם. חשד זה היה על המשיב לברר ולהפריך. ואכן, כעולה מחומר הראיות, עמד המשיב על הצורך בקיום חובת הבירור. "התיעוד" שביקש מן הפועלים העלה, כי שלושה מהם מחזיקים בתעודת זהות "כחולה" של תושבי מזרח ירושלים. בעוד אשר, העובד הציג בפניו תעודת זהות "כתומה" של תושב שטחים, ורשיון עבודה בישראל. רשיון העבודה הוגש כמוצג לבית הדין האזורי, ואילו רק עיין בו המשיב, היה למד כי הוא מוגבל לעבודה אצל מעסיק מסויים הנקוב בשמו. כל שנדרש מהמשיב היה למצות את העיון בפרטי הרשיון. כזאת לא עשה, ואם עשה, הרי שלא מיצה את חובת הבירור עד תום ונהג שלא כדין בהתקשרותו עם העובד. נטעים, כי שמו של המעסיק "שטרן דוד" בשירותו בלבד היה העובד הזר מורשה לעבוד על פי תנאי הרשיון, כתוב בבירור על פניו, בצד האישור לעבוד בישראל. בנדון זה, אין בידינו לקבל את מסקנתו של בית הדין האזורי כי "שם המעביד מובלע בין שאר הפרטים המופיעים ברשיון". פרטי המעביד הספציפי, כתנאי לתוקפו ותחולתו של רשיון העבודה, רשומים בבירור במסמך עצמו, אין הוא חבוי "באותיות הקטנות" של הרשיון, ולא נדרשה בדיקה יסודית ומאומצת לאיתורו של פרט זה. המשיב לא עיין בכל פרטי הרשיון, למרות שהעיון הנדרש לא היה כרוך בכל מאמץ מיוחד מצידו. על המשיב היה לגלות ערנות, וזהירות סבירה בקריאת מכלול הפרטים שברשיון. טענת המשיב לפיה עיין באופן חלקי בדף החיצוני של הרשיון, בכותרתו כ"רשיון עבודה בישראל" ובחלק בלבד מפרטיו, אינה עונה על חובת הבירור הנדרשת להפרכת החשד. 14. הנה כי כן, הודאת המשיב כי לא היה בידיו היתר להעסיק עובד זר, והעדר העיון, בשקידה סבירה, בכל פרטי הרשיון העבודה, אינם ממלאים אחר חובת הפרכת החשד לפיו לא ידע כי אסור היה לו להעסיק את העובד הזר שהינו בגדר "לא חוקי" עת הוא מועסק על ידו. לפי שקבע בית הדין האזורי המשיב "נהג ברשלנות בבדיקתו השטחית" את פרטי הרשיון שהציג לפניו העובד הזר ובהתנהגותו זו לא מיצה עד תום את חובת הבירור הנדרשת ממנו והמוטלת עליו בדין. משהתגבש החשד לאי חוקיות העסקתו של העובד ומשלא מוצתה עד תום חובת הבירור ההולם והראוי בנסיבות המקרה לצורך אימות החשד או הפרכתו, מתקיים היסוד הנפשי של "עצימת עיניים". 15. סוף דבר - מתקבל ערעור המדינה. בנסיבות המקרה ועובדותיו, הוּכָחָה מחשבה פלילית מסוג "עצימת עיניים" השקולה למוּדָעוּת. בפני בית הדין האזורי הונחה התשתית הראייתית לביסוס היסוד הנפשי והעובדתי הנדרש בדין, להרשעתו של המשיב בעבירה לפי סעיפים 2(א)(1) ו- (2) לחוק עובדים זרים. התיק מוחזר לבית הדין האזורי להמשך דיון בהרשעה וגזר הדין. אין צו להוצאות. העסקת עובדים זריםעובדים זרים