מה הקנס על העסקת עובדים זרים ? פסק דין השופטת נילי ארד 1. בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת שרה מאירי; פ 1249/02, פ 216/03) הרשיע את המערערים בעבירה של העסקה שלא כדין של עובדים זרים, בניגוד להוראות חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א - 1991 (להלן: חוק עובדים זרים). על המערערת 1 (להלן: החברה), שעסקה במתן שירותי ניקיון ואחזקת מפעלים, הוטל בגין ההרשעה קנס כספי בסך 150,000 ש"ח, בעוד שעל המערער 2 (להלן: המערער), ששימש מנהל החברה והיה בעליה, הוטל קנס כספי של 75,000 ש"ח. בית הדין האזורי קבע כי את הקנסות יוכלו המערערים לשלם ב-15 תשלומים, וכי יהיה עליהם לחתום על התחייבות כספית להימנע מביצוע עבירה דומה לתקופה של שלוש שנים. 2. ביסוד הרשעתם של המערערים עמדו האירועים הבאים: בצהרי יום 3.1.2001 ביקרו בקניון "ערים" בכפר-סבא פקחי משרד העבודה והרווחה (להלן: הפקחים), אשר מצאו שני עובדים זרים שהועסקו בעבודות נקיון, בניגוד להוראות חוק עובדים זרים. ביום 29.8.2001 ביקרו פעם נוספת הפקחים בקניון "ערים" ומצאו עובד זר המועסק בניגוד לחוק עובדים זרים. בבוקר יום 20.12.2001, נערכה ביקורת נוספת באותו מקום. בזו הפעם מצאו הפקחים עובדת זרה המועסקת בעבודות ניקיון בניגוד להוראות חוק עובדים זרים. בגין שורת אירועים זו הוגשו כתבי אישום נגד החברה והמערער. 3. בדיון שהתקיים בבית הדין האזורי לא כפרו המערערים בעובדה שהעובדים הזרים שנמצאו במהלך הביקורות שערכו הפקחים הועסקו מבלי שיהיה בידם היתר עבודה בישראל. ואולם, המערערים טענו כי אותם עובדים כלל לא הועסקו על ידי החברה. 4. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי, בהתבסס על חומר הראיות והעדויות ששמע, כי העובדים הזרים נמצאו עובדים בקניון "ערים" כשהם לבושים חלוקי עבודה ועליהם סמל (לוגו) החברה. עובד החברה, עוזי מועלם, ממנו גבו הפקחים עדות, מסר כי העובדים הזרים קיבלו מנציגי החברה הוראות, כלי עבודה, חומרי ניקיון וביגוד. עדות העובדים הזרים, ממנה עולה כי הועסקו על ידי החברה, לא נשמעה בבית הדין, אולם הודעתם הוגשה ללא התנגדות מטעם המערערים. בשים לב לכלל הראיות, הגיע בית הדין למסקנה כי החברה היא שהעסיקה את העובדים הזרים שנמצאו בביקורי הפקחים בקניון "ערים". משהורשעו החברה והמערער נגזרו עליהם הקנסות, כאמור בסעיף 1 לעיל. 5. כנגד הכרעת הדין וגזר הדין סב הערעור שלפנינו, במסגרתו שבו המערערים על טענתם, לפיה העובדים הזרים כלל לא הועסקו על ידי החברה. תימוכין לטענה זו מצאו המערערים בכך שלא הובא כל תיעוד המצביע על רישום העובדים במערכת החברה; לא הובאו תלושי שכר שהנפיקה החברה לעובדים אלה; הכרעתו של בית הדין התבססה אך ורק על כך שהעובדים לבשו חלוק ועליו סמל החברה; המערער, כמנהל החברה ובעליה, מילא אחר חובותיו החוקיות כנושא משרה, על כן אין בסיס להרשעתו. המדינה ביקשה לדחות את הערעור, הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, תוך תמיכה בקביעותיו של בית הדין האזורי ובמסקנותיו. בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין נדחתה על ידי מותב בית דין זה ביום 25.6.2006 (ב"ש 14/06). 6. לאחר שנתנו דעתנו לכלל טענות הצדדים, נחה דעתנו כי דין הערעור להידחות, וזאת הן ביחס להכרעת הדין והן ביחס לגזר הדין. ונבאר טעמינו. 7. אין חולק על כך שהעובדים שנמצאו מועסקים בקניון "ערים" בכפר-סבא, בשלושה ביקורים שונים שערכו במקום פקחי משרד העבודה והרווחה, הועסקו שלא כדין, בניגוד להוראות חוק עובדים זרים, מבלי שהיה בידיהם היתר העסקה בישראל. טענת החברה לפיה כלל לא הייתה המעסיקה של עובדים אלה נשללה על ידי בית הדין, וזאת בהתבסס על העדויות שנשמעו בפניו ולאור הממצאים שאספו הפקחים, אשר לא נסתרו. מלבד העובדה שהעובדים לבשו חלוקים ועליהם סמל החברה, הצביעו חלק מהעובדים בהודעותיהם בפני הפקחים על אנשי החברה כגורמים האחראים עליהם, מהם קיבלו הוראות, ציוד וכל דבר נוסף שנדרש לשם ביצוע עבודתם, לרבות שכרם. הודעות אלה הוגשו לבית הדין האזורי ולא נסתרו על ידי המערערים. 8. לא זאת אף זאת. נציג החברה בקניון "ערים", מר מועלם, הודה בהודעתו בפני הפקחים מיום 29.8.2001 כי "העובד הזר [שנמצא על ידי הפקחים באותה ביקורת] הוא שלנו". פקחי משרד העבודה והרווחה העידו בפני בית הדין האזורי, ועדותם נמצאה מהימנה ולא נסתרה על ידי המערערים. טענת המערערים, לפיה לא נמצא כל תיעוד על כך שהחברה הייתה אכן המעסיקה של אותם עובדים, יכולה למצוא הסבר בכך שבחלק מהמקרים הספיקו אותם עובדים לעבוד בחברה זמן קצר בלבד. כך, ביום 20.12.2001 הודה נציג החברה, מר יוסי דבוש, בהודעתו בפני הפקחים, כי "העובדת הזרה שאתה חקרת הגיעה לכאן בערך לפני יומיים". 9. אף הרשעתו של המערער בדין יסודה. המערער, כמנהל החברה ובעליה, לא מילא אחר חובתו כנושא משרה למנוע עבירות על חוק עובדים זרים. פעם אחר פעם שבו הפקחים לקניון "ערים" ומצאו באותו מקום עובדים זרים המועסקים בניגוד לחוק, כשהם לבושים בגדי החברה. לו היה המערער ממלא אחר חובתו, היה מבטיח כי תופעה זו תיפסק כבר לאחר ביקורם הראשון של הפקחים. משלא עשה כן, התרשל במילוי חובתו כנושא משרה. 10. הנה כי כן, הרשעתם של המערערים מעוגנת היטב בחומר הראיות שהונח בפני בית הדין האזורי ובערעור לפנינו. ההרשעה מתבססת אף על התרשמותו של בית הדין האזורי מהעדים שהופיעו בפניו. בית דין זה, כערכאת ערעור, אינו נוטה להתערב בממצאים שקבעה הערכאה הדיונית, ששמעה את העדים והתרשמה מהם באופן בלתי אמצעי (ראו בהקשר זה: ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632 (2000)). הערעור שלפנינו אינו מצדיק סטייה מהלכה זו. 11. אף בגזר הדין של המערערים לא מצאנו מקום להתערב. לאור מהות העבירה בה הורשעו המערערים והעובדה כי מדובר בעבירה שנעברה פעם אחר פעם, סכום הקנס שנגזר על החברה והמערער סביר ואין אנו רואים לשנותו. מלבד זאת, התחשב בית הדין האזורי במערערים והורה כי הקנסות שהושתו עליהם ישולמו ב-15 תשלומים חודשיים. על כן, ובשים לב לכלל נסיבות העניין, אנו דוחים את הערעור על גזר הדין. 12. סוף דבר: הערעור נדחה. רשות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום. העסקת עובדים זריםקנסעובדים זרים