דחיית מועד המסירה בגין הזמנת שינויים

1. ביום 31.3.96 נכרת הסכם בין התובע לנתבעת, לפיו הנתבעת התחייבה לבנות עבור התובע יחידת קוטג' בפרוייקט "צמרת הגליל" בקרית שמונה (להלן "הבית"). בהסכם נקבע, כי מועד המסירה של הבית יהיה ביום 31.12.97, וכן הוסכם כי לא יראו פיגור של 3 חודשים מכל סיבה שהיא הפרה של ההסכם. בפועל הבית נמסר לתובע ביום 17.3.99. עוד נקבע בהסכם, כי אם לא תעמוד הנתבעת בלוח הזמנים הקבוע בחוזה, תשלם בגין כל חודש של פיגור במסירת הבית לתובע, פיצוי מוסכם בשיעור דמי שכירות ממוצעים בבית דומה בבניינים הסמוכים. 2. בכתב התביעה טוען התובע, כי הנתבעת הפרה את ההסכם, מסרה את הבית באיחור של 12 חודשים לאחר ניכוי 3 חודשים אשר אינם מהווים הפרה של ההסכם. דמי השכירות הממוצעים בבתים הסמוכים לבית הינם 500$ לחודש, ולפיכך מעמיד התובע את תביעתו בסך 6,000$ שהם 24,000 ₪ במועד הגשת התביעה. 3. בכתב הגנתה טוענת הנתבעת, כי לא הפרה את ההסכם ואין התובע זכאי לפיצוי כלשהו. לטענתה, מועד המסירה של הבית כפוף לכל יתר הוראות ההסכם, ובמקרה זה, מועד מסירת הבית נדחה כדין מכמה טעמים: א. התובע התחייב להשלים את תשלום התמורה המוסכמת במלואה עד ליום 31.12.97. בפועל, התובע ביצע את התשלום האחרון ביום 12.3.99. לפיכך, לא קמה חובתה של הנתבעת למסור את הדירה לפני ה-12.3.99 (סעיף 3.2 להסכם המכר). מיד לאחר סילוק חובו של התובע, הבית נמסר לידיו. ב. על פי תנאי ההסכם, בכל מקרה של דחיית מועד המסירה בשל שינויים שבוצעו בבית בהתאם לדרישת הקונה, לא יהיה זכאי לפיצוי כלשהו בגין כך (סעיפים 16.1, 16.4 להסכם). התובע ביקש לבצע עבורו שינויים ותוספות בבית, ובין היתר התחייב לספק לנתבעת במועד בו יבוצעו על ידה עבודות האינסטלציה, אריחי קרמיקה, כיורים וכיו"ב. התובע לא עמד בהתחייבותו, לא סיפק המוצרים במועד, ובכך גרם לעיכובים משמעותיים בהשלמת הבית. לפיכך נדחה מועד המסירה ליום 30.9.98. התובע איננו זכאי לפיצוי עד למועד זה, נוכח האמור לעיל. ג. במהלך בניית הבית התקיים מבצע "ענבי זעם", ולכן הופסקה הבניה למשך תקופה של חודש ימים. גם בגין תקופה זו אין התובע זכאי לפיצוי (סעיף 16.1 להסכם). בנוסף טוענת הנתבעת, כי דמי השכירות הממוצעים לבית סמוך לבית שרכש התובע אינם מגיעים ל-500$ לחודש והינם נמוכים יותר. מכל מקום טוענת הנתבעת, כי האיחור במסירת הבית לא מזכה את התובע בפיצוי כלשהו, ולחילופין אינו מגיע ל-12 חודשים. 4. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, לפיה הגישו תצהירי עדות ראשית בצירוף כל המסמכים שבדעתם להסתמך עליהם, ויתרו על חקירת המצהירים והגישו את סיכומיהם. הוסכם, כי פסק הדין ינתן עפ"י כתבי הטענות ויהיה מנומק. 5. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית, ובו הוא חוזר על טיעוניו בכתב התביעה ומוסיף, כי קיים את מלוא התחייבויותיו על פי החוזה גם ביחס לתנאי התשלום. אלה נקבעו בהתאם לסיום שלבי הבניה (סעיף 3(ז) לנספח תשלומים לחוזה, נספח ב' לתצהיר התובע). בהתאם לכך, שילם ביום 12.3.99 תשלום אחרון בסך 46,940 ₪ (נספח ג' לתצהיר התובע). הבית נמסר לתובע ביום 17.3.99, כאשר במועד זה היו בו ליקויים רבים הטעונים תיקון. תרשומת בענין זה נעשתה עם קבלת הבית (נספחים ד' ו-ה' לתצהיר התובע). על פי גרסת התובע, הפיגור במסירת הבית כקבוע בחוזה נגרם בשל מחדליה של הנתבעת, ואלה מקימים עילה לפיצוי הקבוע בהסכם. התובע מילא את כל התחייבויותיו כלפי הנתבעת. 6. מנהלה של הנתבעת ישראל בן אור (להלן "בן אור") הצהיר, כי התובע התחייב לשלם לנתבעת סכום כולל של 604,890 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד תשומות הבניה, בשיעורים ובמועדים אשר נקבעו בנספח ד' להסכם המכר. חודשים ספורים לאחר עריכת ההסכם, ביקש התובע לבטל את ההסכם ב"הצעה לביטול הסכם רכישת דיור" אשר הפנה לנתבעת ביום 8.10.96. בהצעה הבהיר, כי נוכח לדעת כי התמורה שהתחייב לשלם גבוהה מדי, המפרט הטכני אינו מספק, וכי נחפז לחתום על ההסכם. התובע הציע לנתבעת להפחית את מחיר הבית ב-10%, וכן לשפר את מפרט הבית, על מנת שיאות לקיים את חלקו בהסכם. הצעה זו נדחתה על ידי הנתבעת. התובע ביקש לבצע שינויים בדירה אשר כללו בין היתר, שינויים בחיפוי הקירות בכל המקלחות, שינויים במערכת החשמל ובכלל זה הוספת שקעים, נקודות טלפון וטלויזיה, שינוי אביזרי החשמל בכל הבית, הכנה למזגן, שינוי מערכת החשמל מחד פאזי לתלת פאזי וכיו"ב. כמו כן, ביקש לבצע שינויי ריצוף (נספח ג' לתצהירו של בן אור). התובע התחייב לספק את אריחי הקרמיקה לפי בחירתו, וכן לספק את הכלים הסניטרים לצורך הרכבתם בבית. כמו כן, התחייב לספק גופי תאורה שלא היו בתוכנית. שינויים אלה גרמו לדחיית מועד המסירה בכ-3 חודשים, ואינם מזכים את התובע בפיצוי. דברים אלה היו ברורים לתובע במועד הזמנת השינויים. כמו כן, התובע הפר את התחייבותו לספק את אריחי הקרמיקה לשם ריצוף וחיפוי חדרי האמבטיה וסיפק אותם רק ביום 5.4.98. הנתבעת הפצירה בתובע לספק אריחים אלו במשך חודשים מספר קודם לכן (נספחים ד' ו-ה' לתצהירו של בן אור). גם את הכלים הסניטרים סיפק באיחור ניכר, בחודש אוגוסט 98. מהנדס הנתבעת פנה אליו ביום 9.8.98 בדרישה להביא בדחיפות כיורים שהתחייב לספק לצורך התקנתם, וזאת כדי להשלים את עבודות הבניה בבית. כך גם ביחס לארונות המטבח (נספח ו' לתצהיר). בפועל ולאור כל האמור, נדחה מועד השלמת הבית ומסירתו ליום 3.9.98. התובע סירב לקבל את הבית במועד זה, בשל טענותיו בדבר קיומם של ליקויים. הליקויים לא הצדיקו את סירוב התובע לקבל את החזקה בבית. ביום 28.10.98 הנתבעת פנתה אל התובע בדרישה לקבל את החזקה בבית (נספח ח' לתצהיר). פניות חוזרות אל התובע בדרישה כי יפרע את חובו ויקבל את החזקה בבית לא הועילו. במשך 5.5 חודשים מסוף ספטמבר 98 ועד מרץ 99 נמנע מלשלם את יתרת חובו ולקבל את החזקה. רק ביום 12.3.99 שילם את חובו וקיבל את החזקה בבית. 7. אין מחלוקת בין הצדדים, כי על פי ההסכם איחור של 3 חודשים מכל סיבה שהיא אינו מהווה הפרת ההסכם על ידי הנתבעת, ואינו מזכה בפיצוי. מכאן, שאין התובע זכאי לפיצוי על האיחור במסירת הדירה עד ליום 31.3.98. כמו כן, אין מחלוקת כי בפועל הדירה נמסרה לתובע ביום 17.3.99, דהיינו כשנה לאחר המועד הנ"ל, וכי יתרת התמורה שולמה על ידי התובע ביום 12.3.99. נדרשת איפא הכרעה בשאלה, אם האיחור במסירת הדירה בין התאריכים 1.4.98 ועד ליום 17.3.99 מזכה את התובע בפיצוי מוסכם כפי שנקבע בהסכם בין הצדדים. 8. הנתבעת טוענת, כי התובע הפר התחייבותו לשלם את התמורה המוסכמת על פי התחייבותו בסעיף 3.2 להסכם המכר, שכן התחייב לשלם את מלוא התמורה ביום 31.12.97, ובפועל זו שולמה רק ביום 12.3.99. מנגד, טענת התובע הינה, כי בהתאם לנספח התשלומים, מועדי התשלומים אשר נקבעו בו, הינם מועדים משוערים לסיום שלבי הבניה, ובכל מקרה מועדי התשלום עפ"י ההסכם כפופים לסיום שלבי הבניה, כמפורט בנספח. מעיון בנספח ד' להסכם המכר עולה, כי אכן הוסכם על תנאי תשלום, לפיהם היה על התובע לשלם תשלומים בהתאם להתקדמות הבניה. כך נקבע, כי התשלום הראשון ישולם עם חתימת ההסכם, התשלום השני עם השלמת רצפת הקומה הראשונה, התשלום השלישי עם השלמת שלד בקומה הראשונה וכן הלאה עד לתשלום האחרון שיבוצע עם מסירת הבית. מכאן, שלכאורה לא חלה על התובע החובה לשלם התשלומים בהם התחייב, אלא אם הנתבעת עמדה במועדים אותם קבעה בתנאי התשלום. עפ"י תנאים אלה, היה עליה להשלים עד ליום 1.7.96 את רצפת הקומה הראשונה, עד ליום 14.9.96 את שלד הקומה הראשונה וכן הלאה, כפי שנקבעו המועדים בתנאי התשלום (נספח ד' להסכם המכר). 9. הואיל ואין מחלוקת כי חל עיכוב בהשלמת בניית הבית, והוכח כי מועדי התשלומים בהסכם כפופים להתקדמות הבניה מתבקשת הכרעה בשאלה, אם העיכוב היה בשל מחדל מצד הנתבעת כפי שטוען התובע, או בשל מחדליו של התובע לפי טענת הנתבעת. נטל ההוכחה בענין זה עובר לנתבעת. טענת ההגנה מצטמצמת לתשלום האחרון שביצע התובע ביום 12.3.99, המועד בו שילם סכום של 46,940 ₪. 10. טענת הנתבעת, לפיה העיכוב נבע בין היתר בשל שינויים שביקש התובע לבצע בבית ובשל אי הספקת פריטים שונים על ידי התובע במועד לצורך התקנתם בבית, לא נסתרה ע"י התובע, למרות שטענה זו הועלתה בכתב ההגנה במפורש. בתצהיר התובע, אין כל התייחסות לנושא זה. כל שנאמר הינו, כי הפיגור במסירת הבית נגרם בשל מעשים ומחדלים של הנתבעת, ללא כל פירוט של מעשים או מחדלים אלה, המיוחסים לנתבעת. מכאן, שלא נמסרה גרסה נגדית לגרסת הנתבעת בתצהיר מנהלה. בנוסף, עדותו של בן אור בענין זה, נתמכת במסמכים כמפורט להלן: א. במכתבו של התובע מיום 8.10.96 (נספח ב' לתצהיר הנתבעת), ביקש לבצע שינויים בדירה הכוללים: ריצוף, חיפוי קירות בקרמיקה, נגרות, שינויים בתריסים, בדלתות, בארונות המטבח, באמבטיה ובאינסטלציית החשמל. ב. על פי כתב הכמויות (נספח ג' לתצהיר הנתבעת), הנתבעת ביצעה שינויים בביתו של התובע הכוללים בין היתר: החלפת כלים סניטרים, הוספת נקודות חשמל, טלפון וטלויזיה, שינויי ריצוף, הוספת חיפוי בקירות, הוספת חיפוי באמבטיות, הכנה למזגן ועוד. ג. ביום 17.3.98 פנתה הנתבעת אל התובע בכתב, בדרישה לבחור קרמיקה למקלחת, לאחר שבמשך חודשיים התובע לא נענה לפניות הנתבע בענין זה (נספח ד' לתצהיר). ד. ביום 13.4.98 פנתה הנתבעת לתובע במכתב, ובו נאמר כי רק ביום 5.4.98 סיפק קרמיקות למקלחת, למרות פניות קודמות מצד הנתבעת. ה. פניה נוספת אל התובע בכתב היתה ביום 9.8.98, בה נדרש להמציא בדחיפות כיורים לצורך התקנתם. 11. לסיכומי התובע צורפו שני מכתבים של התובע אל הנתבעת, האחד מיום 22.3.98 אשר מתייחס להזמנת קרמיקה. על פי האמור במכתב זה, חודשיים קודם לכן הונחה על שולחנה של הנתבעת הצעה להזמנת קרמיקה מחברת "נמליט", הצעה זו לא נענתה ולכן החליט להזמין קרמיקה ממקור אחר. מכתב נוסף נשלח אל הנתבעת ביום 20.4.98 ובו נאמר, כי מועד הספקת הקרמיקה הינו בהתאם להתקדמות הבניה. 12. בבואי להכריע בין שתי גרסאות אלה של התובע מצד אחד והנתבעת מצד שני, נראה לי, כי על פי מאזן ההסתברות, יש להעדיף את גרסת הנתבעת, ולפיה השינויים שנתבקשה לבצע בבית, וכן העובדה כי התובע לא סיפק במועד את הפריטים שהיו נדרשים לביצוע חלק משינויים אלה, גרמו לעיכוב בהשלמת בניית הבית. השאלה היא לכמה זמן. 13. עדותו של בן אור (סעיף 7.4 לתצהירו), לפיה השינויים אשר הוזמנו על ידי התובע חייבו דחיית מועד המסירה ב-3 חודשים, נעדרת תשתית עובדתית מספקת, היכולה לבסס קביעה זו. הנתבעת אמנם צירפה לתצהירה את פניותיה אל התובע מיום 17.3.98 ו-13.4.98 וכן טענה, כי הכלים הסניטרים שהתחייב התובע לספק, סופקו רק באוגוסט 98, ואולם לא הוכח, כי התשתית בבית הושלמה על ידי הנתבעת במועד מוקדם יותר, באופן שניתן היה לבצע שינויים אלה, במועד בו נדרש התובע להמציא הפריטים לביצוע השינויים. בהעדר תשתית עובדתית מפורטת, של המועדים בהם היה על התובע לספק הפריטים השונים לצורך התקנתם בבית, לעומת מועד הספקתם בפועל, ובדרך של אומדן אני קובעת, כי מחדל זה מצד התובע, גרם לעיכוב בהשלמת הבית של 60 יום. 14. טענה נוספת של הנתבעת הינה, כי עבודות הבניה התעכבו בחודש נוסף בשל מבצע "ענבי זעם". טענה זו לא נסתרה על ידי התובע. לפיכך יש לקבוע, כי בהתאם לסעיף 16.1 להסכם, איחור של חודש ימים נוסף אינו מזכה את התובע בפיצויים, וכך הגענו לתאריך 31.7.98. עד למועד זה אין התובע זכאי לפיצוי. 15. הנתבעת טוענת, כי הבית הושלם על ידה ביום 30.9.98, על פי הודעתה מיום 13.9.98 (נספח ז' לתצהירו של בן אור), וכי התובע סירב לקבל את הבית בנימוק של ליקויים, אותם יש לתקן לפני מסירת הבית לידיו. מקובלת עלי טענת הנתבעת, כי קיומם של ליקויים אלה (רובם ככולם), אינם מהווים עילה לסירוב התובע לקבל לידיו את החזקה בבית במועד בו הודע לו על ידי הנתבעת. התובע צירף לתצהירו רשימת ליקויים, אותם פירט במסמך מיום 14.3.99 (נספח ה.1 - ה.6 לתצהיר התובע). 16. עיינתי ברשימת הליקויים, ולא מצאתי בה ליקויים אשר אינם ניתנים לתיקון לאחר מסירת החזקה בדירה לתובע, למעט מעקה בחדר המדרגות, המהווה לדעתי ליקוי בטיחותי חמור. אילו היה התובע מסרב לקבל החזקה בדירה נוכח ליקוי זה בלבד, הייתי מקבלת את טענתו. יתר הליקויים המפורטים ברשימה, הינם מסוג הליקויים אשר מקובל לתקנם במהלך שנת הבדק הראשונה. 17. מסקנתי הינה, כי היה על התובע לשלם את יתרת התמורה ולקבל את החזקה בבית במועד בו הנתבעת הודיעה לו כי הבית עומד לרשותו, דהיינו ביום 30.9.98. סירובו לשלם את יתרת חובו ולקבל את החזקה בבית החל ממועד זה, אינו מזכה אותו בקבלת פיצוי על העיכוב בקבלת החזקה בבית, בין ה-30.9.98 ועד למועד קבלתו בפועל, ביום 17.3.99. לפיכך, על הנתבעת לפצות את התובע על חודשיים של איחור במסירת החזקה בבית לתובע. 18. התובע טוען, כי הוא זכאי לסכום של 500$ לחודש, המהווים דמי שכירות ממוצעים בבתים הסמוכים לבית. הנתבעת אינה מציגה גרסה נגדית, לא בכתב ההגנה ולא בתצהיר מנהלה. כל שנאמר על ידה הינו, כי דמי השכירות אינם מגיעים ל-500$ לחודש, והינם נמוכים מסכום זה. בהעדר גרסה נגדית לגרסת התובע, כפי שבאה לידי ביטוי בתצהירו, אני מקבלת את עדותו כראיה לגובה דמי השכירות הממוצעים בבתים הסמוכים לביתו בסך 500$ לחודש. 19. הערה לסיום. ספק בעיניי אם נכון לקבל את טענת הנתבעת, לפיה תקופת איחור מכל סיבה שהיא של 3 חודשים, לגביה הוסכם כי לא תהווה הפרה של ההסכם, הינה תקופה מצטברת ליתר התקופות בגינן הרוכש אינו זכאי לפיצוי על האיחור במסירת החזקה בבית. שאלה זו לא עלתה לדיון, ולפיכך נותרת בצריך עיון. לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע 1,000$ עפ"י שערם היציג במועד הגשת התביעה, שהם 4,265 ₪. סכום זה משוערך להיום עומד ע"ס 5,586 ₪. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט יחסיות בסך 250 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ בצירוף מע"מ. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. הפגרה תבוא במנין הימים. ניתן היום י"א בתמוז, תשס"ד (30 ביוני 2004) בהעדר הצדדים. ברכה סמסון, שופטת מסירת דירה / איחור במסירת דירה