איחוד דיון בבית הדין לעבודה

תקנה 120 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב - 1991 קובעת כי ענינים אחדים התלויים ועומדים בבית דין אחד וכרוכות בהם שאלות זהות או שאלות דומות, של משפט או של עובדה, רשאי בית הדין, לפי שיקול דעתו, להורות על איחודם, בין על פי בקשת בעל דין ובין ללא בקשה כזאת, ובתנאים שייראו לו. בית הדין לעבודה פסק כי אמנם ראוי לאפשר לבעל דין לטעון את טענותיו בתגובה לבקשת הצד שכנגד לאיחוד תיקים, בטרם יתן בית הדין את החלטתו. הוא הדין אף כאשר בית הדין מחליט מיוזמתו על איחוד תיקים. עוד נפסק לגבי שאלות דומות של משפט או של עובדה כי יישומה של תקנה 120 זו הוא לא רק כאשר הצדדים בהליכים השונים הם אותם צדדים, אלא אף בהליכים אשר הצדדים בהם הם שונים. יחד עם זאת, יש להביא בחשבון את המועד שבו הוגשה הבקשה לאיחוד תיקים והשלב שבו נמצא ההליך בכל תיק שלגביו מתבקש האיחוד. תקנה 120לתקנות סדרי הדין מסמיכה את בית הדין ("רשאי בית הדין") לפעול "לפי שיקול דעתו" בהחלטה בדבר איחוד תיקים. מסגרת זו של הסמכות על-פי שיקול דעת היא רחבה. מן ההכרח הוא להשאיר לשופט בבית המשפט יד חפשית, לפי שיקול דעתו, לגבי נוהל המשפטים אשר הוגשו לפניו. תקנה 309נותנת לבית המשפט דלמטה, סמכויות רחבות, כמעט בלתי-מוגבלות, להחליט אם לאחד משפטים אם לאו, ורק במקרים נדירים מאוד יתערב בכך. עוד נפסק בנושא זה כי התערבות ערכאת הערעור תיעשה כאשר היא שוכנעה "כי במתן אותה החלטה השתמש השופט בשיקול דעתו שלא כהלכה. כמו כן, הלכה היא כי ההחלטה על שמיעת תביעות במאוחד היא החלטה בעלת אופי דיוני מובהק שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בה. איחוד דיוןדיוןבית הדין לעבודה