להלן הסבר בסוגיית העסקת בן משפחה בהקשר של יחסי עובד מעביד: כלל נקוט בבית הדין לעבודה הוא כי על בית הדין לבחון בקפידה יתרה את מערכת היחסים שבין בני משפחה, שעה שהוא נדרש להכריע בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד. בחינת טיב הקשר שבין קרובי משפחה חייבת להיעשות בקפידת יתר, כפי שפסק וחזר ופסק בית הדין זה לא אחת ולא שתיים. יש לציין כי קביעות אלה של בית הדין התייחסו לתובענות בתחום הביטחון הסוציאלי, אולם נקבע כי יש לאמצן אף בהקשרים אחרים וזאת, בשל האינטראקציה הקיימת בין בני משפחה ונטייתם הטבעית לסייע זה לזה - נטייה אשר אינה מלמדת בהכרח ועל פי רוב, על כוונה לקשירת קשר חוזי מחייב ובמיוחד, קשר של יחסי עובד ומעביד. כי הדרישה לבחינה קפדנית של היחסים שבין קרובי משפחה כיחסי עובד ומעביד - באותם מקרים בהם מי מהצדדים מעלה טענה שהתקיימו יחסים שכאלה - נדרשת על מנת שלא לפגוע בתמריץ הטבעי הקיים אצל בני משפחה לסייע זה לזה וזאת, מבלי שסיוע זה ייזקף בבוא העת לחובתם בהליכים משפטיים עתידיים. משמע - מבלי שסיוע זה ינוצל לרעה בבוא העת בשל סכסוך משפחתי. העמדה בדבר הצורך בבחינה קפדנית של שאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין בני משפחה, אף מעבר לתחום הביטחון הסוציאלי, היא זו המשתמעת אף מפסיקתו של בית המשפט העליון. מהבחינה המהותית ולאור תכליתם של דברים, אין כל שוני באופן בו יש לבחון סוגיה זו במסגרת היחסים שבין קרובי משפחה בשר ודם לבין קרוב משפחה לחברה משפחתית ועל אחת כמה וכמה חברת יחיד של בן משפחה. על רקע דברים אלה נקבעו סימני היכר אליהם יש להידרש לצורך ההכרעה בשאלת קיומם יחסי עובד ומעביד בין בני משפחה ובלשונו של ביה"ד הארצי לעבודה לאמור כאשר הצדדים הם קרובי משפחה, יש מקום לבחון בקפידת יתר את טיב היחסים שנוצרו: יחסים וולונטריים, התנדבותיים, או קשר חוזי להסדרת מערכת זכויות וחובות, ויש לתת את הדעת, בין היתר, לסימני היכר כגון מסגרת שעות העבודה, שכר ריאלי או 'סמלי' וכדומה. בית הדין לעבודה פסק כי ניתן לאבחן בין מערכת יחסים משפחתית (הכוללת עזרה משפחתית) לבין מערכת יחסים של עובד ומעביד בכך שבעוד שבמערכת היחסים המשפחתית ההיבט הרגשי ולעיתים אף הרצון לפעול לטובת הזולת הם ההיבטים הדומיננטיים, הרי שבמערכת יחסים שבין עובד למעביד הרצון של כל צד להשיא את רווחיו וההיבט העסקי הם ההיבטים השולטים. בענפי הביטוח הלאומי, קירבה משפחתית, לרבות קירבה בין הורים לילדים, אין בה כשלעצמה כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד מעביד. המניע לבחירת העובד, בין אם הוא מניע עיקרי או משני, אינו קובע לעניין קיומם של יחסי עובד מעביד. מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה היא הקובעת. עם זאת, הלכה פסוקה היא כי כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי משפחה, בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו: האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של זכויות וחובות. לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני המשפחה, ייתן בית הדין לעבודה את דעתו, לפרמטרים שונים, ובהם, בין היתר מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם היה ריאלי או סמלי וכיו"ב. נקבע עוד כי הנטל להוכיח כי יחסים בין בני משפחה חורגים מגדר עזרה משפחתית וולונטרית ולובשים אופי של יחסי עובד מעביד, מוטל על מי שטוען לקיומם של יחסי עובד מעביד. בשים לב לכל האמור נקבע עוד כי כרגיל, העומד בבסיס קיומם של יחסי עובד מעביד הינה התקשרות לביצוע עבודה תמורת שכר. בקביעת טיב הקשר שבין הצדדים נודעת חשיבות רבה לשאלת תשלום השכר, שכן יחסי עובד מעביד מטיבם מחייבים מתן תמורה עבור ביצוע עבודה. בנוסף לכללים כפי שפותחו בהלכה הפסוקה המחוקק ביקש להקל במשהו עם "העובד" בעסק המשפחתי, בקובעו בסעיף 1 לחוק, כי "עובד" הוא: "לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, הייתה נעשית בידי עובד. לעניין זה "בן משפחה" אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות. בתנאים מסוימים כפי שנקבעו בהגדרת "עובד" שבחוק, אין המחוקק עומד על קיומם של יחסי עובד מעביד במובן המקובל, ובן המשפחה יחשב עובד של קרובו המעסיק בעסק המשפחתי, אף אם לא התקיימו ביניהם יחסי עובד מעביד . יחסי עובד מעבידהעסקת קרובי משפחה