להלן פסק דין בנושא תביעה על ליקויים בדירה: הרקע 1. התביעה שבפני הוגשה על ידי תשעה מתוך שמונה עשר רוכשי דירות בבנין שהקימה הנתבעת מס' 2 ואשר הדירות בו נרכשו מהנתבעת מס' 1. לתובעים טענות בדבר ליקויים בבנייה וכן לפיצוי על איחור במסירת הדירות. על פי הסכמי רכישה זהים שנחתמו בין התובעים לנתבעת מס' 1 התחייבו זו למסור את הדירות עד 31.5.95. אחריות הנתבעת מס' 2 2. הנתבעת מס' 2 טוענת (ע' 3 לסיכומיה) כי ראוי לדחות את התביעה נגדה באשר פעלה רק כקבלן המבצע. כאמור בסעיף 3 לכתב התביעה, התביעה נגד הנתבעת מס' 2 מבוססת על מכתבה של הנתבעת אשר נמסר לכל אחד מהדיירים וצורף כנספח י' לכתב התביעה. במכתב נאמר: "לכבוד סרביה דליה ואלי א.נ., הנדון: דירה מס' 13 בנין מס' 31 . בפרויקט "לב הפארק" - רעננה 1. חברת ע.ר.מ. מסרה לנו כי חתמתם עמה על הסכם לרכישת הדירה שבנדון, חברתנו בונה את הבנין בו מצויה דירתכם. 2. במכתבנו זה אנו מאשרים כי נמלא אחר התחייבויות "הקבלן" לבניית הדירה ולתיקון הליקויים כמפורט בהסכם הנ"ל. 3. מכתבנו זה בא לשם הנוחות וחלף חתימה על גבי ההסכם עצמו. בכבוד רב. אילן גת מהנדסים בע"מ" בסעיף 6 לכתב ההגנה של הנתבעת מס' 2, נאמר: "6. אילן גת מודה בנטען בסעיף 3 לכתב התביעה. אילן גת, כקבלן מבצע, הסכימה ליטול על עצמה אחריות מוגדרת ומצומצמת היינו לבנות את הדירות נשוא כתב התביעה (להלן: "הדירות") בהתאם לחוזה שבין אילן גת לבין ע.ר.מ. ולתיקון הליקויים שבדירות הנובעים מעבודה לקויה או מחומרים פגומים, ככל שישנם כאלה. אילן גת לא נטלה על עצמה אחריות של "מוכר" אלא אחריות של קבלן מבצע הבונה על-פי תוכניות ומפרטים להם התחייבה. לאור ההודאה במכתב, מתמיה ומקומם טיעונה של נתבעת מס' 2 בסיכומיה (ע' 2 סעיף 1(א)): "1. (א) התובעים מבססים את תביעתם בעילה זו, כמו בעילות אחרות כנגד אילן גת, הקבלן המבצע, על מכתב שצורף לכתב התביעה כנספח "י" אך מעולם לא הוצג כמוצג וכראיה. ועל כן, רק מטעם זה דין התביעה כלפי אילן גת להידחות." מותר להניח שב"כ הנתבעת מס' 2 יודע שכשבעל דין מודה במסמך אין כל צורך להוכיחו. מופרך גם הטיעון החלופי, שלפיו התחייבותה של הנתבעת מס' 2 על פי המכתב מתייחסת לבנייה בהתאם לתכניות ולתיקון הליקויים בלבד. מלשונו של המכתב ברור כי הוא בא "חלף החתימה על גבי ההסכם עצמו." ההתחייבויות לבניית הדירה כוללת גם התחייבות לעמידה בלוח הזמנים שבהסכמים. איחור במסירת הדירות 3. בהסכמים עם התובעים נקבע כי הדירות תמסרנה לא יאוחר מ-31.5.95. מסירת הדירות נעשתה החל ב-30.12.95 ובמהלך ינואר 1996. הנתבעים טוענים שאין התובעים זכאים לפיצוי על ההפרה לאור האמור בסעיפים 5.02 ו-5.03 להסכמי הרכישה, שזו לשונם: "5.02 למרות כל האמור בהסכם זה איחור בהשלמת הדירה ובמסירתה לקונה, מכל סיבה שהיא, שלא יעלה על שלושה חודשים, וכן איחור הנובע מן הסיבות המנויות ב"ק 5.03 להלן, לא יהווה הפרה של התחייבויות החברה בהסכם זה ולא יזכה את הקונה בתרופה כלשהי. למען הסר ספק מובהר בזה, כי גם אם יעלה האיחור בהשלמת הדירה על שלושה חודשים, לא יובאו שלושת חודשי האיחור הראשונים במנין התקופה המזכה את הקונה בפיצוי כלשהו. 5.03 אם כתוצאה מגורמים בלתי צפויים שאינם תלויים בחברה או שאין לחברה שליטה עליהם, או אם כתוצאה מכח עליון כולל, ומבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל, מלחמה, פעולות איבה, שביתות כלליות בענף הבניה, מחסור כללי בחומרי בניה, מחסור כללי בכח אדם, ימי גשם רבים מהמקובל, צווים ממשלתיים או עירוניים וכיו"ב, תחול הפרעה בבניה או יחול עיכוב בהשלמת הדירה, יידחה המועד עדין על החברה להשלים את בניית הדירה בתקופת זמן המתחייבת באופן סביר מההפרעה או העיכוב הנ"ל." הנתבעים טוענים כי פעילות חבלנית גרמה להטלת סגר אשר מנע בואם של פועלים פלשתינאים מיהודה והשומרון. על פי מנינם של הנתבעים (בע' 5 לסיכומים) עלו ימי הסגר ל-133 ימים. אין במספר זה כדי להצדיק פיגור של כשבעה חדשים. טיעונם של הנתבעים מושתת על ההנחה שבהקמת הפרויקט אכן הועסקו פועלים פלשתינאים. אלא שהנתבעים עצמם הודו שלא כך היה. רפאל גת, שהעיד מטעם הנתבעת מס' 2 העיד (בע' 9 מיום 10.7.01): "ש. סרביה אמר כי בבנין ובאתר לא היו עובדי שטחים. ת. פחות או יותר נכון." מכיוון שהנתבעים הם שטענו לקיומם של אירועים שזיכו אותם בהארכת מועד, עליהם היה נטל הראיה ועליהם היה להביא ראיות בדבר העסקתם של עובדים מיהודה והשומרון. לשם כך ראוי היה להציג את התיעוד משירות התעסוקה, וכן היה עליהם להציג את יומני העבודה שבהם נרשם מספר הפועלים שהתייצבו לעבודה. דבר מכל אלה לא נעשה. כן לא הוצגה ראיה למאמציהם של הנתבעים להעסיק עובדים ממקורות אחרים, אם אכן נכונה היתה טענתם כי העסיקו קודם לכן עובדים פלשתינאים שלא התייצבו לעבודה. התרשמותי מטענות הנתבעים לענין האיחור היתה כי לטעמם די להפריח באויר את הטענה בדבר סגר שמנע הגעת עובדים, כדי להיכנס למסגרתו של סעיף 5.03 לחוזה. אין הדברים כך. על מנת לחסות בצילו של סעיף זה יש להביא ראיות פרטניות שלא נעשה נסיון להביאן. צודקים הנתבעים כי לצורך הדחיה של המסירה בשלשה חדשים אין עליהם להביא ראיה כלשהי, לאור לשונו של סעיף 5.02 לאור לשונו הגורפת של סעיף זה. לפיכך הנני קובע כי מסירת הדירות לתובעים נעשתה באיחור של שבעה חדשים, לעומת המועד שבו התחייבו הנתבעים 31.5.95. מתקופה זו זכאים לאור סעיף 5.02 לחוזה יש לעקר מתקופה זו שלשה חדשים והתובעים זכאים לפיצוי בגין איחור של ארבעה חדשים. התובעים טוענים כי אין ליתן תוקף לתנייה שבסעיף 5.02 בהיות הוראה זו תניית פטור בחוזה אחיד ובתור שכזו היא פסולה לאור חוק חוזים אחידים תשמ"ח-1988, אין מקום לקבל טיעון זה באשר סעיף 5.02 אינו בבחינת תניית פטור, אלא יש בו משום הארכה למועד שנקבע לסיום הבניה. הפיצוי על האיחור 4. בהתאם לסעיף 13.03 לכל אחד מחוזי הרכישה הפיצוי על איחור במסירת הדירה הוא בגובה דמי השכירות הנהוגים באותה סביבה לגבי דירות דומות. הנתבעים הקימו בסמוך לבתיהם של התובעים, בנין להשכרה. צודקים התובעים בטענם כי זכאים הם לפיצוי על בסיס אותם דמי שכירות שהנתבעים דרשו בגין אותן דירות במודעה שפרסמו בעתון (נספח כ"ג לכתב התביעה). בסעיף 31 צויין מספר החדרים בדירתו של כל אחד מהתובעים. הנתבעים הכחישו את זכותם של התובעים לקבל פיצוי על האיחור אך לא כפרו בנתונים המספריים שצויינו באותו סעיף. לכן התובעים זכאים לפיצוי על האיחור במסירת דירותיהם כדלקמן: שם התובע-מס' חדרים בדירה עפ"י החוזה-דמי שכירות עפ"י נספח כ"ג-דמי שכירות ל-4 חודשים א. סרביה-4 חדרים + גינה--.760 $-3,040 $ ב. ארליך-דופלקס, 5 חדרים --.960 $-3,840 $ ג. בלז -4 חדרים --.710 $-2,840 $ ד. שטיינברג-דופלקס, 5 חדרים --.960 $-3,840 $ ה. שהם -4 חדרים + גינה--.760 $-3,040 $ ו. הלביא-3.5 חדרים --.660 $-2,640 $ ז. פריהאוף-4 חדרים --.710 $-2,840 $ ח. גל -4.5 חדרים--.725 $-2,900 $ ט. פוריסמן-3 חדרים --.660 $-2,640 $ ליקויים ברכוש המשותף 5. התובעים טוענים לפגמים בציפוי הפסיפס של הבנין. לבקשת בעלי הדין יצאתי לבקר במקום. ציפוי הפסיפס שנועד להוסיף נוי ויוקרה לבניינים במראהו כיום פוגם במראה הבניינים. אף כאן מוזרות טענותיהם של הנתבעים. מקום נרחב מוקדש לחלקם של התובעים ברכוש המשותף ולטיעון כי הפגם בפסיפס אינו בטיחותי אלא אסתטי. כן נטען כי לא הוכח שהנחת הפסיפס אינה תואמת תקן כלשהו. הנתבעים מתעלמים מכך שהתביעה שבפני היא תביעה על הפרת חוזה. כל אחד מהתובעים רכש דירה בבית שתואר על ידי הנתבעים כבית יוקרתי. זכותו של כל אחד מהתובעים לא רק שלא להיפגע על ידי אבני פסיפס נושרות, אלא זכותו ליהנות מבנין נאה. אין גריעה מזכות זו בשל כך שהפגמים בפסיפס אינם סמוכים דוקא לדירתו, או שחלקו הקנייני בקירות החיצוניים הוא זעום. 6. הטיעון כי אין פיצוי על פגם אסתטי, פגום מעיקרו. טיעון הנתבעים (בע' 43 לסיכומי הנתבעת מס' 2) כי "אין גבול או מבחן לאסתטיקה", עשוי להתקבל כאשר מדובר בעניינים של טעם שבהם עשויות דעות להיות חלוקות, כמו למשל צבעם של קירות. אך דרכם של בתי משפט לפצות בעלי דין על ליקויים רבים שכל כולם אסתטיים כמו טיח שאינו ישר או כתמים בריצוף. הנתבעים חוזרים ומסתמכים על דברים שנאמרו בע"א 4445/90 עמיגור (ניהול נכסים) בע"מ נ' מאיוסט, תק-על (94(2)) 674. אכן נאמר שם בפיסקה 12: "המשיבים אינם זכאים לפיצויים על ליקויים אסתטיים גרידא, לא לפי ההסכם ולא לפי הדין". אלא שדברים אלה יש לקרא בהקשרם. החלוקה בין פגמים אסתטיים לבין פגמים בטיחותיים מקורה בהסכם שבין בעלי הדין, וכך נאמר בפסק הדין (בהמשך בפסקה 12): "לפי ההסכם שנערך בין הצדדים בדבר מינוי המומחה, לא היה עליו לעסוק אלא בליקויים שנגרמו לדעתו "עקב בניה לקויה", לרבות ליקויים המהווים "מפגע בטיחותי או אחר"... משמע ליקוי אסתטי גרידא אינו עניין למומחה. בית המשפט קמא לא סבר אחרת". לכן חשיבות הסיווג של הליקוי כאסתטי נבעה מהגדרת תפקידו של המומחה. בעניין שבפני מדובר בליקויים בוטים וחמורים במראה החיצוני של הבית ואין מקום לטענה כי התובעים חייבים ולהמשיך ולחיות עמם. מכיוון שמדובר בליקוי הניתן לתיקון זכאים התובעים לפיצוי על עלותו של התיקון. 7. במהלך המשפט הושמעה הטענה כי הפסיפס אשר הותקן נדרש על ידי עירית רעננה. טיעון זה אינו גורע מאחריות הנתבעים. מה טעם נבחר ציפוי זה ולא אחר אינו מעניינם של התובעים, ועל הנתבעים היה להתקינו בדרך הראויה. אם שגתה העיריה בדרישתה וגרמה בכך נזק, יתכן שיש לנתבעים אפשרות לחזור אליה, אך אין זה עניינם של התובעים. 8. מקובלת עלי דעתו של זהר שבתאי המומחה מטעם התובעים שעל מנת להגיע לתוצאה הראויה יש להחליף פסיפס בשטח של כ-700 מ"ר בעלות של כ-50 $ למ"ר, כאשר בסכום זה מובא בחשבון פירוק הפסיפס הקיים והקמת פיגומים. הנתבעים מסתמכים על פסק הדין בע"א 559/87 חשאי נ' רונן, פ"ד מ"ו(1) 229, וטוענים כי כל תובע זכאי לפיצוי על הנזק ברכוש המשותף, אך ורק כחלקו ברכוש המשותף. מכיון שלא הוכח בפני חלקו של כל אחד מהתובעים ברכוש המשותף, טוענים הנתבעים כי יש לדחות את התביעה ככל שהיא מתייחסת לנזק לרכוש המשותף. הלכה זו קשה היא בעיני באשר תכליתו של הפיצוי המבוסס על עלות התיקון היא לאפשר את תיקונו של הליקוי. פסיקת פיצוי על בסיס חלקם של התובעים ברכוש המשותף, משמעה שלא יהיה בידם להביא לתיקונו של הנזק. כאשר אין כל רוכשי הדירות תובעים וכאשר יש לפסוק את הפיצוי בהתאם להלכת חשאי, התוצאה היא שניתן להניח שתיקון הפגמים ברכוש המשותף לא יבוצע. בנסיבות אלה ראוי לפסוק לתובעים פיצוי על ירידת ערך דירותיהם. מקובל עלי טיעונם של הנתבעים שאין מקום לפסוק הן פיצוי על בסיס עלות תיקונו של ליקוי והן פיצוי על ירידת ערך עקב קיומו של אותו ליקוי. אם נפסק לתובע פיצוי על ההוצאה הכרוכה בתיקונו של הליקוי, ההנחה היא שהתיקון ייעשה ולליקוי לא תהיה יותר השפעה על שוויו של הנכס. 9. פרט לליקויים בפסיפס התובעים טוענים לליקויים ברכוש המשותף שעלות תיקונם מסתכמת על פי חוות דעת מטעמם בסכום של כ- 15,000$. מדובר בפריטים רבים שעלות כל אחד מסתכמת בסכומים זעומים. יתכן שלמצבור פריטים זה יש משמעות לענין התנהלותן של הנתבעות אך אין להם השפעה על שווין של הדירות. וכפי שכבר נאמר, הפיצוי לתובעים יהיה על ירידת ערך דירותיהם ולא על עלות התיקונים ברכוש המשותף. 10. מכיוון שיש מהליקויים ברכוש המשותף שלא יתוקנו מקובלת עלי הערכתו של השמאי מטעם התובעים כי אותם ליקויים מפחיתים את שוויה של כל דירה בסכום של 10,000$. בהתחשב בשווין של הדירות שנמכרו כדירות יוקרה, נראה לי שהסכום האמור מבטא אומדנה סבירה לפגיעה בשווין עקב הליקויים ברכוש המשותף. ליקויים בדירות 11. ארבעה מהתובעים טוענים לפיצי על ליקויים בדירותיהם. תביעת התובעים לפיצוי על הליקויים נסמכת על חוות דעתו של אלכס חפץ. חוות הדעת צורפו לכתב התביעה ונמצאו חסרות תיאור השכלתו ונסיונו של חפץ. אלו הושלמו בת/1. ממסמך זה עולה כי השכלתו היא בתחום מדעי החברה ושמאות, ועיסוקו בניהול נכסים. אין אלה כישורים למתן חוות דעת בדבר ליקויי בניה ועלות תיקונם. אכן בחקירתו הנגדית התברר שהעלויות שציין בחוות דעתו מבוססות על "סקרי שוק". לא רק שחפץ לא טרח לפרט מהו אותו סקר שוק וכיצד נערך, אלא שלא זה המקור שממנו יש לצפות כי מומחה ישאב מידע המבסס את חוות דעתו. עוד התברר בחקירה הנגדית כי חפץ ביקר בדירות לפני מתן חוות דעתו באוגוסט 1997 ולא הוסיף לבקר לקראת עדותו בראשית 1999. לכן גם לא ידע להתייחס לתיקונים שנעשו בדירות לאחר מתן חוות הדעת. בנסיבות האמורות נראה לי שצודקים הנתבעים שאין לייחס משקל לאותן חוות דעת. מכיוון שראוי היה שלא להגישן כלל, בבואי לפסוק הוצאות לא אחייב את הנתבעות לשאת בעלותן של חוות הדעת של חפץ. 12. לאור האמור אבסס את הפיצוי על לקויים בדירות על חוות הדעת של המהנדס יצחק חייט, שהוגשה על ידי הנתבעים. מכיון שחייט נקב בסכומים המבוססים על עלות העבודות לקבלן, ראוי להוסיף על סכומים אלה 25%, וכן מס ערך מוסף. הליקויים: בדירת סרביה - 3,500 ₪ בדירת ארליך - 800 ₪ בדירת שטיינברג - 1,880 ₪ בדירת שהם - 550 ₪ עגמת נפש 13. התובעים טוענים לפיצוי על עגמת הנפש שנגרמה להם עקב האיחור במסירת הדירות וליקויי הבניה בדירות וברכוש המשותף. לטעמם של התובעים יש לקבוע את הפיצוי בסכום השווה ל- 10% מעלותן של הדירות. מעבר לדירה חדשה הינו אירוע רב משמעות לרוכש הדירה והשלכותיו על אורח חייו מרובות. איחור במסירת הדירה פוגם בהנאה של הכניסה לדירה החדשה ומשבש את ההסדרים הכרוכים בכך. לא התרשמתי מעדי הנתבעים שהם ייחסו ערך רב לקיום ההתחייבות לגבי מועד המסירה של הדירות. לו עשו כן, יש להניח שהיו עושים מאמצים לעמוד בלוח הזמנים וכאשר נוכחו לדעת שאין בידם לקיים את התחייבותם, היו דואגים לתיעוד מלא ומשמעותי באשר לקשיים בהשגת עובדים. יחסם של הנתבעים לענין העמידה בלוח הזמנים הגבירה את עגמת הנפש של התובעים. בהתחשב בכל האמור אפסוק לתובעים בגין כל אחת מהדירות פיצוי בסכום של 25,000 ₪ כפיצוי על עגמת הנפש בגין האיחור במסירת הדירה. בקביעת הסכום האמור לא הובאה בחשבון עגמת נפש בשל ליקויים בדירה. הליקויים בדירות עצמן אינם משמעותיים, פרט לפגמים ברצפה בדירת סרביה. אולם בהתחשב בסכום הכרוך בתיקון הריצוף, ניתן היה לבצעו, ואין מקום להוסיף על הפיצוי על החלפת הריצוף, פיצוי נוסף על עגמת נפש בשל ליקוי זה. טענות הויתור 14. הנתבעים טוענים כי בסעיף 5.15 להסכמים שלפיהם רכשו התובעים את הדירות, ויתרו התובעים על תביעה לפיצוי על עגמת נפש. בסעיף 5.15 נאמר: "נתגלו פגמים כאמור הניתנים לתיקון - יהיה הקונה זכאי לתבוע את תיקונם בלבד ובשום מקרה לא יהיה זכאי לתבוע ו/או לקבל פיצוי או דמי נזק או תשלום אחר כלשהו בגין פגמים כאמור. היו הפגמים כאלה אשר לפי שיקול דעתה המקצועי של החברה אינם ניתנים לתיקון באופן סביר, לא תהיה החברה חייבת לתקן את הפגמים, ובמקרה כזה, יהיה הקונה זכאי, וזו תהיה תרופתו היחידה, לקבל מהחברה פיצוי בגין הנזקים הישירים שייגרמו, אם יגרמו לו כתוצאה מהפגמים דלעיל, והקונה לא יהיה זכאי לתבוע ו/או לקבל שום פיצוי או דמי נזק אחרים או תשלום אחר כלשהו בקשר לכך". החוזים לרכישת הדירות הינם בבחינת חוזים אחידים והויתור שגלום בסעיף 5.15 הוא תנאי מקפח, כמשמעו בסעיף 3 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982, וזאת לאור החזקה שבסעיף 4(1) לחוק, שעל פיה חזקה על תנאי שהוא תנאי מקפח אם הוא פוטר את הספק מאחריות שהיתה מוטלת עליו על פי דין אילולא אותו תנאי. לכן אין ליתן לתניה זו תוקף. תביעת טליה ופרדי פריהאוף 15. טליה ופרדי פריהאוף מכרו את דירתם ב-15.12.96, דהיינו קודם להגשת התובענה ב-13.11.97. לצורך העברת זכויותיהם חתמו על בקשה לאישור העברת זכויות (ת/23) הכוללת ויתור על כל טענות ותביעות. פרדי פריהאוף אינו יכול לטעון לירידת ערך הדירה בשל הליקויים על יסוד הערכת שמאי. היה עליו להוכיח כי התמורה שקיבל היתה נמוכה מזו שניתן היה לקבל אלמלא הליקויים. אולם כל מה שפרדי פריהאוף אמר בעדותו הוא שנאלץ לתת לקונה "הנחה מסויימת" (סעיף 21 לפרוטוקול מ-2.7.00). זו אינה ראיה שעל פיה אפשר לפצותו. הנזק היחיד שבגינו ראוי לפצות את משפחת פריהאוף הוא האיחור במסירת הדירה. כן הנני פוסק להם פיצוי על עגמת הנפש בשל האיחור. לדידם הביא האיחור במסירת הדירה לויתור על תכניתם לעבר לרעננה ולמכירת הדירה על ידם. הנתבעים טוענים כי לאור כתב הויתור שחתמו פריהאוף בעת מכירת הדירה אין הם זכאים לפיצוי כלשהו. לענין זה נראה לי טיעונם של התובעים כי נאלצו לחתום על כתב הויתור מפני שהיו זקוקים לכסף, שאותו לא יכלו לקבל מהקונה ללא הסכמת הנתבעת מס' 1 להעברת הזכויות. לכן אין תוקף לאותו כתב ויתור. סוף דבר 16. יפה עשו התובעים בזנחם תביעות כמו התביעה לפיצוי על הוצאות בהליכים אחרים. כן אינני עוסק בגוף פסק הדין באישור הוצאות שהיו לתובעים בניהול תובענה זו. סיכום 17. התוצאה היא שהנני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לכל אחד מהתובעים את הסכומים דלקמן: (א) לאלי ודליה סרביה - (1) פיצוי על איחור 3,040 $ (2) ירידת שווי 10,000 $ (3) ליקויים בדירה 4,375 ₪ (4) עגמת נפש 25,000 ₪ (ב) לנגה ונחום ארליך - (1) פיצוי על איחור 3,840 $ (2) ירידת שווי 10,000 $ (3) ליקויים בדירה 1,000 ₪ (4) עגמת נפש 25,000 ₪ (ג) לאביבה וחיים בלז - (1) פיצוי על איחור 2,840 $ (2) ירידת שווי 10,000 $ (3) עגמת נפש 25,000 ₪ (ד) לאורנה ודורון שטיינברג - (1) פיצוי על איחור 3,840 $ (2) ירידת שווי 10,000 $ (3) ליקויים בדירה 2,350 ₪ (4) עגמת נפש 25,000 ₪ (ה) לדליה שוהם - (1) פיצוי על איחור 3,040 $ (2) ירידת שווי 10,000 $ (3) ליקויים בדירה 687 ₪ (4) עגמת נפש 25,000 ₪ (ו) לעמי ומאיה הלביא - (1) פיצוי על איחור 2,640 $ (2) ירידת שווי 10,000 $ (3) עגמת נפש 25,000 ₪ (ז) לעליה ופרדי פריהאוף - (1) פיצוי על איחור 2,840 $ (2) עגמת נפש 25,000 ₪ (ח) למיכל ועמיר גל - (1) פיצוי על איחור 12,900 $ (2) ירידת שווי 10,000 $ (3) עגמת נפש 25,000 ₪ (ט) לרות פוריסמן - (1) פיצוי על איחור 2,640 $ (2) ירידת שווי 10,000 $ (3) עגמת נפש 25,000 ₪ בפיצוי על עלות התיקון של ליקויים בדירה נכללה תוספת של 25% על הסכומים שבהם נקב המומחה מטעם הנתבעים שמשקפים כדבריו עלות לקבלן. על הפיצוי בגין ליקויים בדירה יווסף מס ערך מוסף כשיעורו ביום התשלום. חלק מהסכומים הוא בערכים דולריים כי כך עשו בעלי הדין. הסכומים ישולמו בשקלים על פי שער הדולר היציג ביום התשלום. לסכומים בשקלים יווספו הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן וריבית שנתית צמודה ומצטברת אחת לשנה בשעור של 4% וזאת החל מהמועד שבו היה על הנתבעים למסור את הדירות דהיינו מיום 31.5.95. הסכומים הנקובים בדולרים ישאו ריבית צמודה לדולר ומצטברת אחת לשנה בשעור של 4% לשנה החל ביום 31.5.95. כן הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד,לשלם לתובעים בגין כל אחת מהדירות (למעט טליה ופרדי פריהאוף) את הוצאות המשפט וכן סכום של 10,000 ₪ שכר טרחת עו"ד. לטליה ופרדי פריאוף איני פוסק שכ"ט עו"ד כי עיקר תביעתם נדחה. כפי שנאמר בגוף פסק הדין איני מחייב את הנתבעים לשאת בסכומים ששולמו על ידי התובעים לחפץ בגין חוות דעתו והופעתו לעדות בבית המשפט. בניהליקויי בניה