1. התובעת הינה חברה העוסקת בתיווך מקרקעין. 2. נתבעים 2 ו- 3 (להלן: "מייזלס") היו הבעלים הרשומים של דירת מגורים ברח' קויפמן 20 שבחיפה (להלן: "הדירה"), וחפצו למכרה. התובעת הכירה להם את נתבע מס' 1 שהגיע לדירה, התרשם ממנה והחליט לרכשה. ביום 18.05.01 נחתם הסכם מכר בין מייזלס לבין נתבע מס' 1, בו הוסכם כי הנתבע 1 ירכוש את הדירה בתמורה לסכום של 333,000$. 3. לטענת התובעת, מייזלס חייבים לשלם לה דמי תיווך, בגין עבודת התיווך שעשתה על ידה ואשר בעקבותיה נמכרה הדירה. מייזלס אינם מכחישים, למעשה, כי התובעת היא זו אשר הביאה את הקונה לדירה אולם למרות זאת, לטענתם, אין הם חייבים לתובעת דמי תיווך מאחר שהם לא חתמו מעולם על הזמנה בכתב כנדרש בסעיף 9(א) לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו - 1996 (להלן: "החוק"). עוד טוענים מייזלס כי בסעיף 8.4 להסכם המכר שנחתם בינם לבין הקונה (נתבע מס'1), כתוב במפורש שהנתבע 1 יישא בתשלום דמי תיווך בגין העסקה הנ"ל. ראשית דבר אפנה מעל שולחי את הטענה לפיה, ממילא, התחייב נתבע 1 בפני מייזלס, בחוזה מכר הדירה אשר נערך ביניהם, כי הוא זה אשר ישלם את דמי התיווך. אין לטענה זו כל נפקות ביחסים אשר בין התובעת למייזלס. אילו היה נקבע כי ביחסים אלה יש לחייב את מייזלס בתשלום, היה עליהם לשלם ישירות לתובעת ולתבוע, לאחר מכן, שיפוי מהנתבע 1, על פי הזכות הנטענת על ידם. 4. גדר המחלוקת: השאלה הדורשת הכרעה הינה האם ניתן לחייב, מוכר או קונה, בתשלום דמי תיווך למתווך, למרות שלא נחתמה הזמנה בכתב. האם הדרישה בסעיף 9(א) לחוק הינה קוגנטית, כטענת ב"כ מייזלס, או שמא, בהתקיים נסיבות מיוחדות, ניתן לחייב בתשלום גם ללא מילוי דרישה זו. 6. זו לשון סעיף 9(א) לחוק; דרישה להזמנה בכתב "(א) מתווך במקרקעין לא יהא זכאי לדמי תיווך, אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולות תיווך במקרקעין, שבה נכללו כל הפרטים שקבע שר המשפטים, באישור ועדת החוקה,חוק ומשפט של הכנסת". הפרטים בהם מדובר בסעיף 9(א) מפורטים בתקנה 1 לתקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב) התשנ"ז - 1997 (להלן: "התקנות") כלהלן; "בהזמנה בכתב לביצוע פעולות תיווך במקרקעין לפי סעיף 9(א) לחוק ייכללו לפחות הפרטים הבאים: שמות,כתובות ומספרי זיהוי של המתווך ושל הלקוח: סוג העיסקה שפעולת המתווך מבוקשת לגביה,כגון"שכירות", "מכירה". תיאור הנכס נושא פעולת התיווך: מחיר העסקה המבוקשת בקירוב: הסכום המוסכם של דמי התיווך או שיעור דמי התיווך המוסכם מתוך המחיר שבו תתבצע העיסקה, והאם המחיר-לפי אחד מאלה-כולל מס ערך מוסף, כמשמעותו בחוק מס ערך מוסף, התשל"ה 1975". 9. דעתי הינה כי סעיף 9(א) לחוק הינו קגנטיבי, והזמנה בכתב הינה תנאי בלעדיו אין לחיוב בתשלום דמי תיווך למתווך. מסקנתי זו נשענת הן על לשונו הברורה של החוק והן על אופיו ומטרתו. שני אלה יחדיו מביאים למסקנה בלתי נמנעת לפיה, ללא הזמנה בכתב לא ניתן לחייב בתשלום דמי תיווך. לשון החוק: סעיף 9(א) מתחיל במילים "מתווך לא יהא זכאי לדמי תיווך..." (ההדגשה שלי - ת.ש.נ.). כלומר - הזכאות עצמה מותנית בקיום הזמנה בכתב. משאין הזמנה בכתב - אין זכות לקבלת תשלום. ודוק: הסעיף אינו מתייחס, כלל, לשאלה האם בוצעו, בפועל, פעולות תיווך. נמצאים אנו, עדיין, בפרוזדור של בדיקת התנאים המקדמיים. משלא התמלא התנאי המוקדם של הזמנה בכתב, נעולה בפני המתווך דלת הכניסה להיכל, ואין אין אנו נפנים אל בחינת העבודה אשר נעשתה ע"י המתווך ואל בדיקת השאלה האם נעשו פעולות תיווך כלשהן על ידו, אם לאו. מטרת החוק; מטרת חוק המתווכים היתה להסדיר בחקיקה תחום אשר היה פרוץ, ונוצל, לעיתים, ע"י מתווכים לרעת הלקוחות. החוק נולד מתוך הצורך להגן על רוכשי הדירות ונכסי המקרקעין אשר ברשותם, כאשר הם נזקקים לעזרתו של צד ג' - המתווך. השירותים שאותם נותן המתווך משמעותיים וכבדי משקל הם עבור האזרח. זאת, מאחר שרוב בני האדם במקומותינו רוכשים או מוכרים נכס מקרקעין, לכל היותר, פעם או פעמיים במהלך חייהם. בעיסקת מקרקעין (בעיקר כאשר מדובר בעסקה בה אחד הצדדים הוא אדם פרטי) מעורבים, בדרך כלל, מרבית משאביו, ועל כן יש חשיבות רבה לכך שהמתווך יפעל במקצועיות, בהגינות וברמת אמינות מירביים. 10. הדרישה בסעיף 9(א) של חוק המתווכים, וכן הפירוט המדוקדק של הפרטים אשר על פי התקנות יש לכלול אותם בהזמנה, משקפים את החשיבותו אשר היקנה המחוקק לאותה הזמנה בכתב. כל עקיפה של אותה דרישת כתב, תרוקן אותה מכל תוכן ותחטא למטרת המחוקק. נראה לי כי ב"כ התובעת נתפס לכלל טעות הנובעת מהעובדה שלמעשה אין חולק כי הנתבעים פנו אל התובעת על מנת שתמצא עבורם דירה, התובעת אכן כך עשתה והעסקה אמנם נקשרה כתוצאה מפעולות התיווך של התובעת. טעותו של ב"כ התובעת נובעת מכך שהראיה אשר בידיו לביצוע התיווך הינה, אולי, הראיה הטובה ביותר שבנמצא - הודאת בעל דין. מאחר שכאמור - אין מחלוקת כי התובעת ביצעה את העבודה אשר לשמה פנו אליה מייזליס, אמנם, על פי עקרונות המוסר ועקרון תום הלב, היה על מייזלס לשלם לתובעת את המגיע לה. אולם, למעשה, מדובר רק בכמות ההוכחה, או בחוזקה של ההוכחה המצוייה בידי ב"כ התובעת, ולא במהות אשר נקבעה בחוק, הדורשת, כאמור, קיום תנאי מוקדם של הזמנה בכתב. ב"כ התובעת מבקש להיכנס אל ההיכל (של הבאת הראיות לעסקת התיווך) בעוד שהמפתח של דלת ההיכל (מילוי התנאי המוקדם שבחוק) אינו בידיו. 11. לאור האמור לעיל לא אוכל גם לקבל את הצעותיו של ב"כ התובעת לפתרון הבעיה בהסתמך על הוראות אחרות המצויות במשפטנו, בין על פי עקרון תום הלב, בין על פי דיני עשיית עושר ולא במשפט, ובין על פי עקרונות כלליים של צדק ויושר. כאמור, כל פתרון כזה יהא בו כדי לעקוף את דרישת החוק, לרוקנה מכל תוכן, ולשים לאל את כוונת המחוקק. בענין זה יש לאמר כי הגנה על הצרכן תוך תשלום מחיר בתחום עקרונות אחרים, כגון חופש החוזים, קיימת בחוקים נוספים, כמו חוק הגנת הצרכן, אשר, בסעיפים 14 ו- 14א אשר בו ניתנת לרוכש אפשרות לבטל, בתוך 14 ימים, עסקה ברוכלות או בענין רכישת יחידת נופש, ללא מתן כל הסבר או סיבה לביטול. אמנם, סעיף 14ה לחוק הגנת הצרכן בא לאזן, במידה מסויימת, בין זכויות הצדדים, אולם האיזון שולי והעיקרון הוא לגיטימיות ההתערבות בחופש החוזים למען מטרה צרכנית אשר החוק מכיר בה. 12. אינני סבורה כי יש ללמוד גזירה שווה, או להקיש לעניננו, מהפסיקה אשר התייחסה לדרישת הכתב אשר בחוק המקרקעין, וזאת, משתי סיבות; האחת - דרישת הכתב בחוק המקרקעין באה להעיד על גמירות דעת ומסויימות, דהיינו - נמצאת, למעשה, בתחום ההוכחה. זוהי דרישה ראייתית, בעיקרה ובמטרתה. בין היתר בשל ערכה של עיסקה במקרקעין, נקבעה דרישת הכתב הבאה להעיד, כאמור, על רצינותם ומחוייבותם הבלתי חוזרת של הצדדים. דרישת הכתב בחוק המתווכים לא באה להוכיח את עצם עסקת התיווך ופרטיה, אלא להגן על הצרכן. השניה - הצדדים לעסקת מכר מקרקעין הינם, בדרך כלל, שווים. (במקרים בהם אין הצדדים שווים מדובר, בד"כ בחברות בניה אשר, ממילא, עורכות הסכמים בכתב). בעניננו - הצדדים אינם שווים. מצד אחד נמצא המתווך המצוי ברזי עסקאות תיווך ומקרקעין ומהצד השני נמצא, בדרך כלל, אדם פרטי, אשר ברוב המקרים זו עסקת המקרקעין היחידה או כמעט יחידה שהוא ביצע בכל ימי חייו. ראה לענין זה דברי כב' השו' הנדל בבר"ע (באר-שבע) 952/98 - רונן שיריזיאן נ' סלאב ירונה ואח' תק. מח' 99(1), 2569 ,עמ' 2571. "לדעתי הדרישה להזמנה בכתב המופיעה במפורש בחוק, הינה דרישה מהותית וזאת על רקע מטרת החוק כמובא לעיל. יש להדגיש כי מבנה החוק נוטה, בענין הדרישה בכתב, לכיוון הצד לחוזה המכר ולא לכיוון המתווך. בכך שונה חוק זה מחוקים אחרים בהם דרישת הכתב מופנית כלפי שני הצדדים באותה מידה. על הייחוד בחוק ניתן ללמוד הן מדברי ההסבר להצעת החוק והן מלשון החוק לפיו המתווך "לא יהא זכאי לדמי תיווך אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב". החוק בא להגן על הצד לחוזה המכר ולחנך ולחייב את המתווך למלא את דרישת הכתב." נוסף על כך, יש להעמיד דברים על דיוקם ולאמר כי גם בענין חוק המקרקעין חלוקות הדעות, והמקרים בהם נקבע כי קיים חוזה מקרקעין למרות העדר מסמך בכתב הם מקרים נדירים ביותר, בהם היה חוסר פרופורציה משמעותי בין הנזק הנגרם לצד הנפגע ובין האשם אותו יש לייחס לכל אחד מהצדדים, ובהם כבר קיימו הצדדים, בפועל, את העסקה עצמה, כולה או רובה. שיקולי צדק ויושר ותקנת הציבור - הדוגמאות המובאות, בענין זה, ע"י ב"כ התובעת בסיכומיו, מענינות ומפתות, אולם מחטיאות את העיקר. אכן, התערבות המחוקק בחופש החוזים אינה דבר של מה בכך והיא עלולה לגרור אחריה מקרים פרטיים בהם ייגרם עוול לצד כזה או אחר, אשר אינו מקיים אחר דרישות החוק, ולהביא למקרים בהם צד אחד נהנה מההפקר או, גרוע מכך - נהנה על חשבון האחר. לפיכך, לא ימהר ביהמ"ש להתערב בחוזי מכר או מתן שירות, כדוגמאות המובאות ע"י בא כוחה המלומד של התובעת. באותם מקרים נדירים בהם מתערב המחוקק נעשה הדבר לשם הגנה על אינטרס רחב יותר של הציבור וכאמור - לעיתים, מחירה של הגנה זו הוא פגיעה כזו או אחרת, בפרט, במקרה ספציפי כזה או אחר. יחד עם זאת, בעניננו, נראה לי כי קיים דווקא איזון בין הדרישה אשר בחוק ובין החשש לפגיעה במתווך. החתמת הלקוח על הזמנה נמצאת, כל כולה, בידיו של המתווך, אשר הוראות החוק מוכרות לו היטב. המתווך חופשי שלא לבצע כל עבודת תיווך מבלי שהלקוח חתם על הזמנה. בידיו, איפוא, למנוע, מראש, היווצרות מצב כזה. בעניננו, מאחר שברור שנעשו פעולות תיווך ע"י התובעת, פעולות אשר בעקבותיהן מכרו מייזלס את הדירה, נראית התוצאה, לכאורה, בלתי הוגנת. שכן מדוע זה נשלול מהתובעת שכר המגיע לה עבור עמלה? אולם, זוהי רק מראית עין שכן, על פי החוק, כל מתווך צריך לקבל רשיון תיווך, ותנאי לקבלת הרשיון הוא לימוד ועמידה בבחינה הכוללת, כמובן, גם את הוראות החוק. לפיכך, הדרישה החד משמעית של קיום הזמנה בכתב כתנאי לזכות לקבל דמי תיווך היתה ידועה היטב לתובעת ואם היא בחרה להתעלם ממנה, שמה היא, במו ידיה, את עמלה על קרן הצבי, ואין לה להלין אלא על עצמה בלבד. 12. לפיכך, ולאור האמור לעיל אין מנוס אלא לדחות את התביעה כנגד מייזלס, אולם, בנסיבות הענין אינני מחייבת את התובעת בהוצאות. ניתן היום י"ז באב, תשס"ב (26 ביולי 2002), בלשכתי, בהעדר. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים. ת. שרון-נתנאל, שופטת תיווךדרישת הכתב