נפילה במדרגות מסעדה התביעה שבפני עניינה נזקי גוף שארעו לתובע. ב"כ הצדדים השמיעו עדויותיהם בשאלת האחריות, על פי החלטתי מיום 21.6.01 ולפיכך פסה"ד ניתן ביחס לשאלת האחריות בלבד. לגירסת התובע - ביקר ביום 13.9.97 יחד עם חבריו במסעדה (להלן: "המסעדה"). ביום 13.9.97. המסעדה שהינה בבעלות נתבעים 1 ו- 2, הינה אף מקום בילוי וריקוד, באי המסעדה סועדים, שותים, רוקדים ומבלים. המסעדה בנוייה משתי קומות. התובע וחבריו עלו לקומה השנייה, לאחר כשעה - שעה ומחצה, ירדו התובע וחבריו במטרה לשאוף אויר מחוץ למסעדה. בשעת ירידה במדרגות, החליק התובע שירד ראשון סמוך למדרגה האחרונה. לגירסתו החליק כתוצאה מרטיבות שהיתה על אותה מדרגה. כתוצאה מאותה החלקה, נפגע התובע ברגלו השמאלית ופונה באמבולנס. לגירסת הנתבעים - לא זכור להם ארוע התאונה, לחילופין - לנפילת התובע אין כל קשר כזה או אחר למדרגה הרטובה, לחילופי חילופין - לא היתה כלל מדרגה רטובה לגירסת הנתבעים. התובע ירד במדרגות לאחר שתייה מרובה של אלכוהול כשהוא נושא על כפיו את חברתו, וכתוצאה מכך איבד את שווי משקלו. אין מחלוקת כי הנטל המוטל על כתפי התובע, הוא מתחילת הדיון ועד סופו, הן לשכנע ביהמ"ש במאזן ההסתברות הנדרש בקרות אותו ארוע, והן לשכנע את ביהמ"ש כי קיים קשר סיבתי בין נפילת התובע לאותה מדרגה רטובה אם בכלל. רק אם ישכתנע ביהמ"ש בקרות נסיבות אלה יידרש לשאלה, האם בנסיבות שתוארו רובצת אחריות לפתחם של הנתבעים! מטעמה של התביעה העידו בפניי התובע וחמשת חבריו שהיו עדים לארוע ההחלקה במדרגות. אוכל לומר ללא כל צל של ספק, כי שוכנעתי שאירוע של נפילה במדרגות אכן היה גם היה. אמבולנס הוזעק למקום ופינה את התובע, ואין לי ספק מתוך שמיעת העדים כי הארוע הנטען אכן קרה , ולא מדובר בבדותא שבדה חלילה התובע. אלא שבכך לא די! לא כל העדים ידעו לספר כיצד קרתה הנפילה, לא כולם ראו את התובע נופל, אלא ידעו לספר כי ראו אותו לאחר שנפל. לא כל העדים ראו את הרטיבות במדרגה, לא ידעו לציין איזו מדרגה ספציפית ואיזה סוג רטיבות זה היה, והכל כפי שיפורט להלן. זה המקום לציין כי תצהירי העדות הוכנו כ"תבנית" כמעט זהה ולא תצהיר המשקף עדות חופשית של העד. בכך יש טעם לפגם והדבר בא לידי ביטוי בצורה קיצונית בעת החקירה הנגדית. כל העדים הצהירו בסעיף 4 לתצהיר (אותו מספר סעיף ואותו נוסח בכל התצהירים), כדלקמן: ..."אני הלכתי אחרי התובע. בדיעבד התברר כי אחת המדרגות האחרונות היתה רטובה וחלקה. אחרי שהתובע נפל הבחנתי, כי אכן המדרגה רטובה ונזהרתי שלא להחליק עליה גם כן"... עד תביעה מס' 2 (מר איגור זטורינסקי), העיד בעמוד 9 כי לא ראה את מהלך הנפילה וזו עדותו: "...אני לא אומר שראיתי את מהלך הנפילה"....(מול שורות 25-26). באשר לרטיבות המדרגה העיד העד: "...לא היתה לי מחשבה להסתכל אם המדרגה היתה רטובה. לאחר שהתחלתי לרדת מלמעלה שמתי לב, שהמדרגה רטובה.....וראיתי שיש רטיבות על אחת המדרגות. אני לא יכול להגיד את תוכן הרטיבות אם זה כהה או בהיר"... (עמ' 9 שורות 1-3 לפרוטוקול). העד לא זכר צבע הרטיבות, לא זוכר את מיקומה המדוייק ובאשר לתיאוריה זכר "...מן שלולית קטנה"...(שורה 7). עד תביעה מס' 3 (ייבגני פגו'ליס) אף הוא לא זכר תיאור הרטיבות, לא את צבעה, לא את טיבה, ולא את גודלה או מיקומה המדוייק. "...ראיתי שהוא נפל וכשאני ירדתי אני ראיתי שיש משהו על הרצפה משהו רטוב, אני לא יודע מה טיב הרטיבות, אני נזהרתי בשביל לא להחליק גם"... (עמ' 11 שורות 1-2 לפרוטוקול). עד תביעה 4 - (אלכס רוזן), סיפר פרטים נוספים באשר לרטיבות. עד זה טוען שהיה במרחק קצר מהתובע. (השלישי בסדר היורדים), והעיד כדלקמן: "...ראיתי שהוא החליק איך הוא נפל והסתכלתי אל המדרגות וראיתי שיש סימן של החלקה. ראיתי כתם כמו מים, משהו בהיר הכתם היה בערך 20 ס"מ. כתם לא היה בדיוק באמצע קצת הצידה. ראיתי סימן של החלקה של נעל שהחליקה על כתם"... (עמ' 12 שורות 19-22). עדי תביעה 5 ו-6, שהיו במרומי גרם המדרגות בעת נפילת התובע, לא ראו את הנפילה עצמה, אך העידו כי הוזהרו לבל יחליקו על כתם הרטיבות. עדת תביעה מס' 6 (גב' אלינה קובלצ'יק - אחות התובע), ידעה לספר שכתם הרטיבות היה "די שקוף" וגודלו כ- 20 ס"מ (?!). התובע עצמו העיד ולא ידע לספר על אותה מדרגה רטובה. על פי עדות התובע עולה כי רק בדיעבד מחבריו, ידע כי המדרגה עליה החליק היתה רטובה. גירסה זו אף מאוששת ע"י עדת תביעה מס' 6, כי רק אחרי שהתובע היה בגבס והארוע שוחזר, דיברו על כך שהיתה רטיבות במקום (עמ' 15 שורות 9-10 לפרוטוקול). התובע עצמו, אף לא יכל לקשור באופן וודאי את נפילתו לרטיבות, כך השיב התובע משנשאל אם יתכן כי נפל ללא כל קשר לרטיבות (עמ' 7 שורות 7-10 לפרוטוקול). ......"....אני לא יודע, כי החברים שראו אמרו לי שהיה רטוב. ההחלקה של הרגל היתה עקב הרטיבות. לא היה לי זמן לראות את זה. לא זכור לי, לא הרגשתי שהחלקתי על משהו רטוב אבל החלקתי..." (הדגשה שלי א.מ.ג.). התובע אף הודה בעדותו, כי לא ראה רטיבות - ..."...שניהם ראו את זה ואמרו לי את זה, אני לא ראיתי את זה, אני יודע רק מפיהם שהמדרגה היתה רטובה"... מכל העדויות עולה אם כן, תמונה של תובע היורד במדרגות יחד עם חבריו השמחים "והמבושמים" קלות לאחר כמה כוסיות של אלכוהול, ובהגיעו למדרגה האחרונה או הסמוכה לה מעד והחליק. התובע איננו זוכר דבר באשר לרטיבות, אלא למד מעדות חבריו כי המדרגה היתה רטובה. אף לא אחד מבאי המסעדה טרח להפנות תשומת לב הנתבעים לרטיבות, על מנת שזו תנוקה לאלתר ותמנע פגיעות נוספות. העדים העידו בהתאמה, כי נזהרו שלא להחליק, מדוע אם כן אף אחד לא טרח להפנות תשומת לב בעלי המקום? אף לא אחד מהנתבעים, ידע לתאר טיבה של הרטיבות, האם זה משקה שנשפך , האם אלה מים? האם אלה מי שטיפה? הכיצד הגיע נוזל דווקא ורק למדרגה האחרונה? מאחר ומסקנתי כי אין לנתבעים אחריות בנסיבות המתוארות. הרי לצורך הדיון, אני יוצאת מתוך הנחה כי אכן התובע החליק כתוצאה מרטיבות כזו או אחרת, שהיתה על המדרגה האחרונה בגרם המדרגות, הגם שלא שוכנעתי במידת ההסתברות הנחוצה כי אכן ההחלקה או המעידה של התובע ארעה מחמת הרטיבות דווקא. בל נשכח כי מדובר במסעדת ריקודים, בה נוהגים האורחים לשתות כמויות נכבדות של אלכוהול כפי שהעידו כל העדים, וכפי שהעיד עד תביעה 2: "..."אצלינו זה מנהג. יושבים ושותים 2-3 כוסיות וודקה".. עמ' 8 לפרוטוקול). שאלת האחריות אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת תקינותם של המדרגות. לא נטען כלפי הנתבעים כי המדרגות נבנו שלא על פי התקן. אלא הטענה היא כנגד תחזוקה לקוייה, היינו חובתם של הנתבעים על פי טענת ב"כ התובע, לדאוג לנקות את המדרגות מכל רטיבות בכל שעות פעילות המסעדה, ולחילופין לאסור על באי המסעדה להתהלך במדרגות עם אוכל ושתייה. כבר נאמר בסוגיית ההחלקה (ואין זה משנה אם המדובר במדרגה או במסעדה עצמה), כי הם חלק מסיכוני החיים. (ראה בע"א 371/90 סובחי נ' מ"י , פד"י מ"ז (3) 345). עוד נאמר ע"י כב' הנשיא השופט ברק בפס"ד ועקנין נ' מ. מקומית בית שמש, כדלקמן: "....אכן מי שהולך בדרך או יורד במדרגות, עשוי לעתים למעוד ולהחליק. נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים"...(השופטת מ' בן פורת בת"א (י"ם) תיק 277/59 בעמ' 108), אלה הם סיכונים סבירים אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי היום-יום".. (פד"י ל"ז (1) עמ' 113). על פי פס"ד סובחי , יש לאבחן אם אכן "הנוזל" מצוי במקום באורח טבעי אם לאו. במקרה זה אין לדעת כאמור מה טיבו וטבעו של אותו "נוזל" אם בכלל. ידוע מפי העדים כי המדובר בנוזל בהיר או שקוף ששטחו כ- 20 ס"מ?! "מן שלולית קטנה"?! אף לא אחד מהעדים הזכיר, כי הנוזל היה שמנוני, חלקלק, מלוכלך, או פרוס על שטח רחב. במקרה זה יש להניח אם כן, כי מדובר בכתם משקה או מים שנשפכו מאחד הכוסות או הבקבוקים שאחז בהם אחד מבאי המסעדה שירד במדרגות. יש לחזור ולהבהיר, כי אין המדובר במסעדה רגילה, שם באים האורחים לסעוד וללכת. המדובר במסעדה הדומה יותר לאולם ארועים. מעדויות התביעה וההגנה, עולה כי המקום הומה אדם, צפוף ודחוס (לפיכך יצאו התובע וחבריו "לשאוף אויר" לאחר כשעה שעה וחצי), והאורחים לא רק סועדים, אלא שותים משקאות חריפים, רוקדים ושרים. בנסיבות אלה, האם אין זה סביר למצוא כתם רטיבות במדרגות היורדות במסעדה? בענין זה אפנה לע"א 253/94 דרעי נ' ארמונות כינור דוד (מחוזי י"ם), שם קבע ביהמ"ש לענייננו: "...כל המצוי באולם שמחות צריך לצאת מהנחה שהקהל המצוי שם הכולל גם ילדים, "משיר" בידיו במכוון או בחוסר תשומת לב חלק מהשתייה ומהאוכל הבא אל פיו..." באנאלוגיה לאולם שמחות, אוכל לומר כי כל המצוי במסעדה שמתפקדת כדיסקוטק , צריך לצאת מהנחה שאורחי המקום הנוהגים לצאת "להתאוורר" כשהם בגילופין או מבושמים קלות, "ישירו" מידיהם כמות כזו או אחרת של נוזל כזה או אחר. באשר לחובת הזהירות הקונקרטית, אמר ביהמ"ש דברו בהלכת ועקנין, כדלקמן: "חיי היום יום מלאים סיכונים, אשר לעיתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים ישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעולת האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון...מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעיתים למועד ולהחליק. נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים"... אלה הם סיכונים סבירים אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי היומיום. אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים. חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר, שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית הוא אותו סיכון, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתרה, באופן שהיא דורשת כי ינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו"... השאלה אליה אני נדרשת אם כן היא - האם סכנת ההחלקה במדרגות עקב כמות קטנה של נוזל שנשפכה, היא סכנה בלתי סבירה? האם החברה רואה אותה במידת חומרה כזו, הדורשת כי ינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו? ואם כן מהם? הנתבעים העידו, כי נהגו לנקות את המקום מידי יום בעצמם. מבלי להיכנס לשאלת מהימנות עדות זו, האם ניקו בעצמם, והאם עשו זאת מידי יום. הרי ההגיון מחייב כי גם אם ניקו מדי יום, פעולה זו לא היתה מונעת החלקה. אלא אם כן עומד היה המנקה במדרגות באופן קבוע ומנקה כל טיפת נוזל או לכלוך שהשיר אורח זה או אחר. סבורני, שפעולה זו לא הגיונית, לא כלכלית, ולבטח איננה פעולה סבירה שהחברה היתה רוצה שננקוט. גם אמצעי זהירות אחר, אותו פרט ב"כ התובע, לא נראה בעיני סביר להעמיד שומר שימנע מבאי המסעדה לרדת עם משקה או אוכל. מסעדה בה חוגגים באי המסעדה. אוכל ושתיה הם חלק בלתי נפרד מהבילוי. להגביל את השתייה אך ורק ליד שולחן האוכל היא דרישה לא סבירה. לו המפגע היה בצורת שברי זכוכית או שטח נרחב של מי שטיפה, דעתי היתה שונה. אך במקרה של "מן שלולית קטנה" של נוזל שאיננו יודעים טיבו וטבעו, אמצעי הזהירות שאוזכרו בסיכומי ב"כ התובע, אינם אמצעים סבירים והגיוניים בנסיבות העניין. מכל האמור לעיל, מסקנתי, כי לא שוכנעתי במידת ההוכחה הנדרשת, כי קיים קשר סיבתי בין מעידת התובע לרטיבות המדרגה, וגם אם כן היה קשר סיבתי, לא שוכנעתי כי מדובר בסיכון בלתי סביר, ולפיכך דין התביעה להידחות. במאמר מוסגר, אוסיף ואומר, כי גם לו קיבלתי את התביעה, הרי לא היה מקום לפסוק לתובע שמומחה ביהמ"ש פסק לו 2% נכות, סכום פיצוי שהיה עולה על 40,000 ₪, בהתחשב בשכרו האחרון, ובאחוזי נכותו. לפיכך, אני דוחה איפוא את התביעה ומחייבת את התובע בהוצאות הנתבעים בסך 2,000 ₪ + מע"מ. נזקי מיםתאונות נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבורינפילה במדרגותרטיבותמדרגותנפילה